דרדר נמוך – Centaurea pumilio

כבר כתבתי פעם שאפילו לים אני יורדת בשביל למצוא פרחים…

היום אני מציגה בפניכם את אחד הצמחים הנדירים בארצנו. הוא פורח אך ורק בחוף הכרמל – בין חיפה לעתלית, בערך.

  

בעולם הוא גדל גם בחופי מצריים ולוב – אבל שם, כמובן, מצב שמירת הטבע הוא לא מזהיר (מי מסתכל על שמירת טבע, כשמצב שמירת חיי אדם שם הוא בזבל?) – ולכן, אם אנחנו לא נשמור על המין הזה – הוא צפוי להכחד.
ישנו מין קרוב הגדל בחופי טורקיה, כרתים וקפריסין. פגשתי אותו פעם אחת, בעיר Side (סידֶה) בטורקיה.

   

שילוב הדרדרים והים נפלא בעיני, ולא הפסקתי לצלם… כתוצאה מזה אני יושבת כבר יומיים ומנסה להחליט מהן הזויות היפות יותר, ומהן התמונות המוצלחות יותר – מתוך המאתיים (בערך) שצלמתי!

גביע הפרח מקסים גם הוא – הגלדים הללו יפהפיים בעיני. הניצנים נראים כמו ביצים חביבות… רק שהם קוצניים  

הדרדר הזה פורח בשלל גוונים בין לבן לורוד – קבצתי פה כמה בגוונים שונים, כדי שאפשר יהיה להעריך את הרבגוניות:

מאד שמחתי לראות שהחוף היה מלא במאות דרדרים פורחים!
הכרמל ברקע, הים מאחורי והחוף מלא פרחים!

רגע, הים מאחורי? למה מאחורי? הפרחים, בין חלוקי האבן, עם הים – כל כך נפלאים!

  

אני ממליצה לכולם לצאת להליכות בחוף הים! נר הלילה פורח, העדעד הכחול פורח, ויש עוד הרבה מציאות!

גם חרקים חשבו כמוני. דבורים אספו צוף ואבקה מהדרדרים,

נמפית החורשף התיישבה על הפרט הגדול ביותר שראינו בשטח – כדור דרדרים ענקי ופורח!

ואפילו רפרף הדבקה לא נח, אלא רפרף מסביב לפרחים בהתרגשות.

 התמונות צולמו בחוף חיפה, בתאריך 30.4.2012

מוזמנים כתמיד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! 

 

 

עדעד כחול – Limonium sinuatum

אני קופצת בחזרה אל פרחי העונה במישור החוף – פרח בולט ונפוץ לאורך החוף: עדעד כחול.
אני אחזור בשבוע הבא אל פרחי החרמון המדהימים, יש לי לפחות שתי רשימות על פרחים מדהימים בקנה.

ועכשיו חידה: מה צבע הפרח של העדעד הכחול?

מי שענה "כחול" – טעה! צבע הפרחים הוא לבן!

לפרחי העדעד הלבנים יש גביע כחול – בולט וצבעוני, שנשאר גם לאחר תום הפריחה.בזכות הגביע הזה קוראים לעדעד "כחול".

כאילו הם "פורחים לעד"… מכאן בא השם "עדעד".

 

כבר סיפרתי פה על שניים ממיני העדעד שפורחים בחוף – עדעד רותמי ועדעד הביצות, שפורחים בורוד בקיץ.

גם העדעד הכחול פורח בחוף,  הוא מתחיל לפרוח כבר במרץ, ומסיים בקיץ.

גם העדעד הוא צמח צוף טוב לפרפרים שמגיעים אליו. כאן, למשל, אפשר לראות את לבנין התלתן (פרפר תזזיתי למדי…) עוצר לרגע ללגימת צוף עדעד:

בגינת הפרפרים ברמת הנדיב שתלו במיוחד את העדעד – ושם מצאתי את נמפית החורשף נהנית ממנו –

 העדעד הכחול תורבת, ואפשר לקנות אותו במשתלות ולשתול בגינה בבית. הוא מוסיף צבע למשך תקופה ארוכה בגינה, והוא מקסים.

   

העדעד הוא פרח מוגן בחוק, ואסור לקטוף אותו – גם במקומות שאינם שמורת טבע.  הוא נפגע קשות מקטיף בעבר, אבל התאושש והיום אפשר למצוא עדעדים לאורך כל חוף הים התיכון.

התמונות צולמו
ברמת הנדיב, 24.5.2011
בחוף השרון, ובגן לאומי אפולוניה 28.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

  

קריתמון ימי – Crithmum maritimum

כש-Dominolog יורדת לים – היא מצלמת את המים, האנשים והחוף מזויות לא-שגרתיות, היא מראה לנו איך הים נושק לחוף, ומעלה מחשבות מעניינות…

כשאופל כחול יורדת לים, היא מחפשת דולפינים – ומוצאת אוניות

אני? אני מוצאת צמחים…

בשבת האחרונה ירדנו לים. הילדים רצו להשתולל, ואני רציתי לצלם חבצלות. לצערי, החבצלות בחוף סידני-עלי בהרצליה עדיין לא פורחות. אז נאלצתי להסתפק בקריתמון.

  

הקריתמון הימי הוא צמח ממשפחת הסוככיים (ממש כמו הגזר, למשל). הסוככיים נקראים כך, כי התפרחת שלהם – שמורכבת מפרחים קטנים וצפופים – בנויה כמו סכך עגול.

הפרחים עצמם קטנים למדי, וצבעם צהבהב-ירקרק. כפרח בודד זה מאד לא מרשים, אבל כמקבץ פרחים – יש בו רעננות נעימה.

הקריתמון גדל במצוקי הכורכר לאורך החוף. גבהו  של עמוד הפריחה – בין 30 ל-60 ס"מ.
ואם אני מזכירה את מצוקי הכורכר, הסתכלתם עליהם פעם? אני מאד אוהבת את מרקם השכבות השבורות שלהם.

העלים של הקריתמון מכוסים במעין שכבה שעוותית – הקרויה קוטיקולה, והיא  מונעת מהמלחים והחול להספג בתוך הצמח, ומאפשרת לו לגדול ממש קרוב לים – באיזור הרסס של חוף הים.

יחד עם זאת, העלים הצעירים של הצמח – אכילים. אני מודה שלא טעמתי,  ואני בהחלט רוצה לנסות את זה בהזדמנות.
לפי חוברת הכיס "צמחי בר למאכל ולתבלין" בהוצאת "טבע ישראלי" (סדרה שכבר המלצתי עליה פה), אפשר להשתמש בהם לכבישה, להוסיף לחביתה או לסלט. יש להם טעם דומה לפטרוזיליה, אך חמצמץ יותר.  וכיון שנועם (המו"ל) ניסה, טעם ובישל כל צמח שהוא ממליץ עליו,  אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצה

הקריתמון פורח בחודשי הקיץ – בין מאי לאוקטובר.  הוא נפוץ מאד לאורך החוף – אבל הוא מהפרחים האילה שאף אחד לא שם לב אליהם, אולי בגלל הצבע, או אולי פשוט כי הים מושך אותנו כל כך!

  

 הצוף של הקריתמון פשוט מרוח על הפרח – ולכן גם חרקים לא מאד מתוחכמים – כמו נמלים וצרעות  – יכולים להנות מהצוף, ולהאביק את הפרח. זאת בניגוד לצמחים שמחפשים מאביקים מתוחכמים יותר – ומחביאים את הצוף והאבקה, כך שרק מאביק שבנוי בצורה מיוחדת (למשל, פרפר עם חדק, דבורה חכמה, או דבורת בומבוס גדולה וחזקה) יוכל להגיע אליהם.

 

אה, ושלא תגידו שאני מצלמת רק את הפרחים – הנה לפניכם הים…

התמונות צולמו בחוף סידני-עלי בהרצליה, 14.8.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!  

 

 תוספת:
נועם מבקש להוסיף מספר הערות –

1. הקריתמון הגדל בכורכרים בחוף הים תיכון, מסתדר טוב מאוד באזורים מופרעים: גדל סביב חומות ועל חומות (למשל בעתיקות קיסריה), סביב נישות של עצי נוי ועוד.
2. הקריתמון כמו גם סוככים רבים אחרים משמש כצמח פונדקאי לפרפר זנב סנונית נאה.
3. לגבי הקריתמון כצמח מאכל:
הצמח אכן צמח מאכל, בארצות שונות בארופה, ובמיוחד סביב הים האדריאטי הוא מוגש במסעדות (בקרואטיה הוא נקרא "מוטר" או "מטר").
אני החמצתי את הקריתמון: אוספים עלים צעירים ורעננים, מבשלים כמה דקות במלח ואחר כך שמים בצנצנת עם חומץ למשך כשעשרה ימים-שבועיים.
חברים שלי מוסיפים קריתמון לחביתה ומתכון אחד או שניים לקריתמון אפשר למצוא במאמר של דר רחלי עינב בטבע הדברים ("יש מה לאכול בארץ הזו") . מתכון אחד או יותר ניתן למצוא בספר של אורי מאיר ציזיק בהוצאת מפה "צמחי בר למאכל".

תודה רבה, נועם!

 

 

נר הלילה החופי – Oenothera drummondii

אני עדיין לא מרוצה מהתפוז – הסטטיסטיקות והכניסות לתשלום בהחלט לא הגיוניות, פה ושם מעברונים עדיין קופצים – ואי אפשר להעביר את הבלוג דרך Google Translate – כל התקלות הללו  מאד מרגיזות.
אבל הקוסמת ביקשה: ומובן שאני אענה לבקשת הקוסמת! הנה רשימה להנאתכם:

גלים על פני המים
ושקט של שמים.
חלום אביב עולה,
ואותי הוא ממלא.      

(דני סנדרסון)

הקיץ פה, ואנחנו הולכים לים. מה פורח ממש ממש על החוף? נר-הלילה החופי.

נר-הלילה החופי – ממשפחת נר-הלילה – הוא צמח גר ותושב.
זוכרים את ספר בראשית? "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת לֵאמֹר: גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (בראשית כ"ג ג-ד)  – אברהם הגיע לארץ מרחוק, התיישב בה וחי עם העמים המקומיים.


כך בדיוק גם נר הלילה. הוא מגיע מרחוק – מוצאו ביבשת אמריקה – באיזור מקסיקו וטקסס.
שם – כלומר, בכל אמריקה הצפונית – משפחת נר הלילה נפוצה מאד, יש מינים רבים שלה. פגשתי חלק מהם בטיול בשנה שעברה.
לפי ההערכות, נר-הלילה הגיע לארצנו אי-שם בסוף המאה ה-19. כלומר, הוא כבר ותיק פה – הגיע יחד עם העליה הראשונה.

נר-הלילה החופי פורח – באופן עקרוני – בלילה. המאביקים שלו הם בעיקר רפרפים (פרפרי לילה) – אבל גם דבורי דבש נהנות ממנו. לפנות ערב הפרחים נפתחים, ומחכים להאבקה.
מחקר שנעשה ב1970 הראה שדבורי הדבש אורבות לפרחים שעומדים להפתח, וניגשות אליהם מיד עם הפתיחה להנות מהאבקה הטריה.

כל הספרות טוענת שנר-הלילה החופי מציית לכלל הזה: הפרחים פורחים בלילה. ובכן…
כמו שאפשר לראות, התמונות שלי לא צולמו בלילה. רובן צולמו ביום, ואפילו בשעות הצהרים – כך שאי אפשר לטעון שאילו שאריות-בוקר.

אולי פשוט חלק מנרות-הלילה עדין זוכרים לטובה את מולדתם, ונפתחים בלילה – כלומר, כשיורד הלילה על יבשת אמריקה…  

נר הלילה דואג לתקשר עם המאביקים שלו: כדי שהם לא יבזבזו את זמנם ויגשו לפרח שכבר הואבק, צבע הפרח משתנה לאדום-כתום לאחר ההאבקה. המאביקים רואים זאת, ומתעלמים מהפרחים המואבקים. בגלל זה כל הפרחים הנבולים הם אדמדמים.

צבעו הבהיר של נר-הלילה מצביע על האבקת לילה: קל יותר לראות פרח צהוב בוהק בחשיכה. כשהוא משנה צבע לכתום-אדום, הוא לא בולט, והרפרפים מתעלמים ממנו.

אני חושבת, שנר הלילה יפה במיוחד בשילוב עם עדעד כחול:

התמונות צולמו במישור החוף – בין חוף השרון לחוף אשקלון,
31.5.2008
11.10.2008
23.5.2009
20.4.2010

הפעם, את רוב המידע על פרחי נר-הלילה למדתי מהמאמר "משמעות שינויי הצבע בנר הלילה החופי" של דן איזיקוביץ וציפי לזר, חוברת "רותם" 21, שנת 1986
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל
.

ואם הזכרתי את דני סנדרסון, הנה השיר במלואו: