יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ה

 

לכבוד יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אני מצטטת שיר נהדר וכואב – שיר ארץ, שכתב נתן יונתן והלחין סשה ארגוב. 

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש. 

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת. 

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים. 

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת. 

כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור. 

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור. 

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים 

 

יהי זכר הנופלים ברוך.
רציתי לכתוב גם כמה מלים, אבל הפסימיות משתלטת עלי – ולכן אסתפק במילותיו של נתן יונתן. 

בתמונות רואים פירות וזרעים של זקן-תיש ארוך וזקן-סב מצוי.
את התמונות צלמתי ברעננה, באפריל 2015 – פרט לתמונת הזרעים ברוח שהיא מכפ"ס, 24.4.2011

ועוד גרסא לשיר הזה –

רשימה לבנה לשבועות, תשע"ב – חלק שני

 אני ממשיכה עם מופעים לבנים ובהירים לכבוד שבועות.
ברשימה לפני שלוש שנים סיפרתי על גן ארץ-ישראל של עתי יופה בנתיב הל"ה, וסיפרתי על הדרדר הכחול הלבקן שפגשתי שם – השנה, פגשתי שוב את הדרדר הכחול הלבקן.

השנה הגן של עתי חוגג 50 שנות פעילות, עם מגוון נהדר של צמחים נדירים ומיוחדים.
למי שלא מכיר: עָתָי יופה (השם הוא שם תנ"כי, של אחד מגיבורי דוד המלך) הקים בקיבוץ נתיב הל"ה גן מקלט לצמחי ארץ ישראל. הוא מגדל בגן – לצד צמחים נפוצים כמו הדרדר הכחול – הרבה מהמינים הנדירים ביותר של ארצינו.
ישנם כמה מינים שנכחדו מהטבע – אך אצל עתי הם עדין פורחים – כמו פעמונית הדורה ומרוות החפים.
כשביקרנו אצל עתי, בנוסף לדרדר הלבקן – מצאנו פרג אגסי:

אמנם בהיר, ולא לבקן לחלוטין – אך בהחלט מיוחד וחגיגי:

בגליל העליון, ליד כפר ורדים, מצאנו זקן-תיש ארוך שצבעו לבנבן, ולא הורוד-הלילכי הרגיל.

שום תל אביב פורח בדרך כלל בורוד, פה ושם מוצאים גם פרט לבקן –

וליד עפולה יש חורשה ששם ידוע שאפשר למצוא את דם-המכבים האדום – בלבן.
אגב, באירופה ישנם מינים קרובים שצבעם צהוב-קרם. בגן הבוטני בגבעת רם פורח בימים אילו דם-מכבים איטלקי שצבעו צהבהב.

השנה פגשתי גם פרט צהבהב בנחל כזיב:

המיוחדים מכולם, בעיני לפחות, הם הסחלבים. הסחלב האנטולי שצלמתי בנחל מירון הוא לא לבקן לחלוטין, אלא ורדרד בהיר מאד

לדעתי הגוון הזה חגיגי ומיוחד.

ובכרמל, במחצבת חרייבה היתה השנה עליה לרגל אל השפתן המצוי – עוד סחלב מיוחד, שפורח בדרך כלל בצבע בורדו עמוק,

אבל בין אלפי הפרטים בצבע בורדו, היה אחד צהבהב-ירקרק:

 את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
7.4.2011 בשביל נורמן ליד כפר ורדים,
20.5.2011 בשולי עפולה,
15.3.2012 ביער אילנות,
27.3.2012 במחצבת חרייבה בכרמל,
29.3.2012 בגן של עתי יופה, בנתיב הל"ה,
10.4.2012 בנחל מירון,
12.5.2012 בנחל כזיב

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חג שמח!

 

זקן-תיש מדברי – Tragopogon collinus

עונת החרמון התחילה, וכבר הייתי פעם אחת בחרמון – אבל הנגב השנה מפתיע, מרגש ומיוחד יותר מהרגיל (תמיד הוא מרגש ומיוחד. השנה יותר!)
אז היום אני חוזרת לנגב, לפרח מקסים ששמו זקן-תיש מדברי.

 

זקן-תיש מדברי הוא פרח שמאד הפתיע אותי. אני מכירה את זקן-התיש הארוך, שהוא שכיח בארץ צפונית לבאר-שבע. הוא נראה כך:

(גליל עליון, גבעת זקיף, 21.3.2009)

הוא ורוד, גבוה למדי (לפעמים יותר מ-50 ס"מ גובה), והפרח קטן – בקוטר של 2-2.5 ס"מ.
זקן-התיש המדברי לעומתו…

הוא לבן – לפעמים יש לו גוון תכלכל-חלבי, מה שגורם לו קצת לזהור בשמש,

 

הוא נמוך יותר – גובה הצמח רק כ-25 ס"מ, אבל כל פרח – מלמיליאן! (בקוטר של 5 ס"מ בערך!)

והוא מאד נדיר בארץ. הוא מין בסכנת הכחדה.
אבל תלוי איפה מחפשים.
אם, למשל, מחפשים בבורות לוץ, אחרי שהצבעונים כבר גמרו לפרוח, בשנה טובה – רואים המונים. ממש בכל פינה.

זקן התיש המדברי ידוע מ-4 נקודות בארץ, שהמרחק בין נקודה לנקודה הוא קילומטרים ספורים. כולם בהר הנגב. כלומר, אם חס וחלילה יקרה אסון באיזור, הוא ייכחד מהארץ. זקני-התיש המדבריים הקרובים גדלים בדרום סיני ובהרי עמון ומואב בירדן – וגם שם זהו צמח נדיר.

כל התמונות (פרט לזקן-התיש הארוך) צולמו בבורות לוץ, בתאריך 23.4.2010

כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא,
ואני אשמח מאד לדעת מה דעתכם – האם עדיף 5-8 תמונות שכוללות קולאז'ים של פרחים, כמו שהצגתי פה – או כ-15 תמונות בודדות של הפרח?