לכבוד יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אני מצטטת שיר נהדר וכואב – שיר ארץ, שכתב נתן יונתן והלחין סשה ארגוב.
ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.
ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.
כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור.
שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים
יהי זכר הנופלים ברוך.
רציתי לכתוב גם כמה מלים, אבל הפסימיות משתלטת עלי – ולכן אסתפק במילותיו של נתן יונתן.
בתמונות רואים פירות וזרעים של זקן-תיש ארוך וזקן-סב מצוי.
את התמונות צלמתי ברעננה, באפריל 2015 – פרט לתמונת הזרעים ברוח שהיא מכפ"ס, 24.4.2011
ועוד גרסא לשיר הזה –