סנוניתן הוורדניים – Iphiclides podalirius

בחודש יוני עליתי לחרמון, ופגשתי שם – לראשונה בחיי – את זנב-סנונית הוורדניים, הנקרא היום סנוניתן הוורדניים.

עד לא מזמן, שמות פרפרי ארצנו בעברית היו לרוב לפי המשפחה: כל בני משפחת הכחלילים, גם הירוקים, הכתומים והאפורים – נקראו כחליל. כל משפחת הלבנינים, גם הכתומים והצהובים – נקראו לבנין. וכן הלאה. 

זנבות הסנונית הם חלק ממשפחת הצבעוניים. ובארץ ישנם ארבעה זנבות סנונית: שלושה השייכים לסוג הלטיני "Papilio": הצגתי בבלוג את זנב-הסנונית הנאה ואת זנב-סנונית המכבים, חסר לי עדיין זנב-הסנונית המדברי. 

אבל זנב-סנונית הוורדניים הוא מסוג לטיני שונה – בלטינית שמו Iphiclides (לצערי, לא הצלחתי למצוא מה משמעות השם) ולכן, הגופים המוסמכים החליטו לקרוא לו "סנוניתן" – לשמור על הקרבה לזנב הסנונית, ויחד עם זאת להפריד אותם. 

הסנוניתן (קצת קשה לי להתרגל לשם החדש…) הסתובב סביב שרביטי הפריחה של עריר הלבנון – 

אפשר לראות שהסנוניתן לא ניגש לפרחים הפורחים, אלא לאלו שהכותרת שלהם כבר נבלה. העריר עושה מבחן IQ למאביקים שלו – רק החכמים שמבינים שהצוף נמצא בפרחים שכבר נבלו מקבלים גמול. גם על זה כבר כתבתי.

הסנוניתן לא היה היחידי שעבר את מבחן העריר – יחד איתו ראיתי את נמפית החורשף (שהשנה היתה ממש בכל מקום!) וגם כמה מינים של דבורים – דבורי בומבוס, דבורי דבש ומחושיות. את כולם תוכלו לראות בתמונות הבאות. 

הסנוניתן, בעיקרון, הוא פרפר רחב תפוצה – מבריטניה במערב ועד לסין במזרח, מפולין בצפון ועד ישראל בדרום.

אבל עקב שימוש יתר בחומרי הדברה – הזחלים נפגעו ולא הגיעו לבגרות, מה שהפך את הפרפר לנדיר יותר.

הוא נכחד לחלוטין מבריטניה ומכמה מדינות במערב אירופה, ומוגדר כפרפר מוגן ובסכנת הכחדה ברוב מדינות מזרח אירופה וגם ברוסיה. 

גם אצלינו הסנוניתן היה בעבר נפוץ יותר ונפגע מחומרי ריסוס. כיום אפשר למצוא אותו מעט בצפון הגולן ויותר בחרמון. 

שמו העממי באנגלית הוא Scarce Swallowtail, כלומר זנב-סנונית נדיר – כי באמת נדיר מאד למצוא אותו באנגליה.
שם המין בעברית – הוורדניים – הוא על שם הפונדקאי שלו, עצים ממשפחת הוורדניים. הסנוניתן מטיל ביצים על עצי דובדבן, שזיף, אגס, עוזרר ועוד ועוד. 

בתחילת יולי היינו בסופשבוע באי רודוס, ושם פגשנו עוד כמה סנוניתנים –

הראשון, שחלק מהכנף שלו היה חסר – כנראה הצליח להמלט מטורף כלשהו – ריחף על לנטנה בחצר המוזיאון הארכיאולוגי של רודוס.
השני היה מעט מרוחק ממני – על עץ ברוש באקרופוליס של לינדוס.


ברודוס הם נפוצים יותר מאשר בארץ, ומצויים גם באזורים הנמוכים, הקרובים לחוף. 

וכמובן, אני מתכננת כמה רשומות על האי רודוס בהמשך. 

את התמונות צילמתי בחרמון, בתאריך 3.6.2019
בעיר רודוס בתאריך 4.7.2019, ובאקרופוליס של לינדוס בתאריך 5.7.2019. 

 

זנב סנונית המכבים – Papilio alexanor maccabaeus

a01

אי-שם באמצע פברואר מוטי ואני יצאנו לטיול זוגי בגולן. העצירה הראשונה שלנו היתה בעליה לגולן מכיוון מבוא חמה – שם צלמנו את הטופל האדום. הפעם מצאתי שם בנוסף לטופל – גם מקבץ יפה של מרווה דגולה

a02

עוד אני מצלמת את המרווה, ומנסה להחליט מה הדרך הטובה להתמקד עליה – ומוטי קורא לי: תעזבי את המרווה, היא לא תברח. תראי מה יש כאן! 

a08

הסתכלתי – ונעתקה נשימתי. מולי ניצב לו זנב-סנונית המכבים

a10

בארצנו מרחפים להם ארבעה מינים שונים של פרפרי זנב-סנונית. הנפוץ והמוכר מכולם הוא, כמובן, זנב-הסנונית הנאה. הנדיר ביותר – אם אינני טועה – הוא זנב סנונית הורדניים, שמרחף בצפון הגולן ובמרומי החרמון.
השניים הנוספים הם זנב סנונית מדברי, שנמצא בדרום קרוב לגבול מצרים – וזנב סנונית המכבים – שמרחף במזרח הארץ.
זו הפעם השניה שאני רואה את זנב הסנונית הזה, אך זו פעם ראשונה שהצלחתי לצלם אותו – הוא פשוט חיכה לי, ודגמן בסבלנות על פרח חרצית נבול. 

a09

הפעם יכולתי להתמקד גם בקשקשים הצבעוניים היפים על כנפיו של זנב הסנונית – 

a03

כנפיהם של הפרפרים מכוסות קשקשים להגנה. גם כך הן מאד עדינות. אם מצליחים להתמקד טוב על הכנף, אפשר ממש להבחין בקשקשים הזעירים הללו. 

a04

ניסיתי להבין מה הקשר בין המכבים בשם הפרפר למכבים היהודים, שלחמו ברומאים – אך לא מצאתי מקור שמסביר את הקשר.
השם הלטיני, כמו שאפשר לראות, כולל גם הוא את המכבים. 

a05

זנב סנונית המכבים מרחף בעיקר באזורים המזרחיים בארץ – עכשיו אפשר למצוא את הפרפרים הללו מרחפים במורדות הגולן ובגלבוע, במזרח הגליל ובבקעת הירדן. 

a06 

את התמונות צלמתי ליד מבוא חמה, בתאריך 15.02.2015 (ממש תאריך פלינדרומי!) 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

a07

 

  

מתפרפרים בפלורידה, חלק שני: זנב סנונית

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אני ממשיכה עם הפרפרים בפלורידה, והיום אתמקד בפרפרי זנב-סנונית. בפלורידה ישנם שנים-עשר מינים שונים של זנב סנונית.
ראיתי ארבעה מתוכם, וצלמתי… רק אחד. 
והנה תקנו אותי: מסתבר שראיתי חמישה מינים, וצלמתי שניים מאד דומים!

SAMSUNG CAMERA PICTURES
לא פגשתי את היפה והנדיר ביניהם – זנב סנונית שאוס, שקרוי ע"ש אנטמולוג (חוקר חרקים) אמריקאי שחי בשנים 1858-1942. יש כמה תמונות יפות של הפרפר באתר Butterflies of America – כדאי להציץ. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הפרפר בתמונה הראשונה ובתמונה הבאה הוא זנב-סנונית שחור: שמו העממי Black Swallowtail, ושמו הלטיני Papilio polyxenes:

SAMSUNG CAMERA PICTURES

שאר פרפרי זנב הסנונית השחורים שצלמתי הם זנב-סנונית פלמדס – Papilio palamedes. זהו באמת פרפר יפה, וראינו אותו בכמה מקומות.
אני חושבת שהתמונה הטובה ביותר שלו היא התמונה הבאה, בה רואים שני זנבות-סנונית מוצצים מינרלים מהקרקע – 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

פרפרים רבים – לא רק זנבות סנונית – מוצצים מינרלים ומלחים מהקרקע – בהודו ידוע שהם מחפשים איזורים בהם פילים השתינו, ומוצצים את המלחים והמינרלים משם.
בדרום אמריקה נצפו פרפרים (בעיקר ממשפחת הנימפיתיים) שמוצצים דמעות מעיני תנינים וקיימנים.
גם בארץ ראיתי פרפרים מוצצים מינרלים – אפשר למצוא ריכוזים שלהם בשלוליות בוץ אחרי הגשם. אני ראיתי כחלילים. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

זנב סנונית נוסף שראיתי, אך לא הצלחתי לצלם, הוא זנב-סנונית מנומר מזרחי. באנגלית: Eastern Tiger Swallowtail ובלטינית: Papilio glaucus.
לשמחתי, צלמתי אותו לפני 3 שנים ליד פילדלפיה – אז אני יכולה להציג בפניכם שוב את התמונה שפרסמתי שם: 

זנב הסנונית השלישי שראיתי היה זנב-סנונית מרשים ומיוחד, הוא חלף על פני מאחורי המלון שהיינו בו ליד אורלנדו – ולא עצר. שמו זנב-סנונית הזברה, בגלל הפסים שלו. הוא כל כך יפה, ולכן אני מצרפת תמונה מויקיפדיה: 

Zebra Swallowtail Megan McCarty10.jpg
"Zebra Swallowtail Megan McCarty10" by MeganmccartyOwn work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

זנב הסנונית האחרון שפגשתי חלף על פני בעת שניסיתי לצלם את ה-Ruddy Daggerwing מסוף הרשימה הקודמת. זה היה בשמורה ב-Keys שניסינו להכנס אליה, אבל כמות היתושים שתקפה אותנו גרמה לנו לברוח בחזרה לאוטו. אני עצרתי לצלם את הפרפר ההוא, ואז חלף על פני במעוף מהיר זנב הסנונית הגדול ביותר שראיתי בחיי: זנב סנונית ענק. הוא לא חיכה – כנראה גם הוא ברח מהיתושים… הנה תמונה שלו מויקיפדיה: 

Giant Swallowtail, Shirleys Bay.jpg
"Giant Swallowtail, Shirleys Bay" by D. Gordon E. RobertsonOwn work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Wikimedia Commons.

את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014
זנב הסנונית המזרחי צולם בפילדלפיה, בתאריך 22.7.2011
תודה לאנשים באתר Bugguide שזיהו עבורי את זנב הסנונית שפגשתי! 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אם בשער יש אורח

עליתי לגג, במטרה לצלם את הגוּלנית שפורחת אצלי. זו איננה הגולנית שפורחת בר בארץ, אלא מין תרבותי – גוּלנית יובשנית. (גולנית – מהמילה גולה, כי הפרח עגול)

ולבדוק אם החטמית הזיפנית עוד פורחת – יש עוד פרחים אחרונים באמת:

קצח השדה בעציץ שלי ממש בשיא – יש המון פרחים תכולים ועדינים

ואז שמתי לב שמשהו מרחף מסביב. בהתחלה ראיתי רק את הצל, אבל כשבילבו  (החתול) ניסה לתפוס אותו – הבנתי שיש לי אורח

האורח ניגש לבדוק את עציץ הזוטה הלבנה שלי – אבל בילבו הפחיד אותו… תפסתי את בילבו והכנסתי אותו אחר כבוד הביתה. חזרתי כדי לצפות באורח.

עכשיו יכולתי להסתכל בשקט, ולראות שהאורח שלי הוא פרפר נהדר: זנב סנונית נאה.
זנב-סנונית נאה הוא פרפר יפהפה. הוא נפוץ בכל העולם, ומוגדרים עשרות מינים ותתי מינים שלו, מאד דומים זה לזה

הוא מטיל את הביצים על צמחים ממשפחת הפיגמיים (כמו הדרים, פיגם, פיגמית) והסוככיים (כמו שומר) 

על הגג שלי ישנו עץ הדרים אחד (לימקוואט), וקיוויתי מאד שהפרפר שאני רואה הוא בעצם פרפרית, שבאה לחפש מקום להטיל בו ביצים.

הפרפר התעלם מהרצונות שלי, רפרף במהירות סביב הגג כמה פעמים, נראה שהוא בודק את עץ ההדר, אבל… הוא דילג עליו, ועבר לצד השני – שם יש עציצים של זוטה לבנה ובזיליקום.

הוא עצר כל פעם על אחד מהם, נח לו ל2-3 דקות, וחזר להתעופף במהירות.

גם כשהוא הגיע אל פרחי הבזיליקום – הוא לא טרח ללגום מהם צוף, החדק שלו נשאר מקופל – נח לכמה דקות, וממשיך בריחוף…


שאלתי בדף של אגודת חובבי הפרפרים, ושם הסביר לי ידידי איתי שלדעתו זהו זכר. הזכרים אוהבים לעלות לפסגות – לאיזורים הגבוהים ביותר. הבית שלי הוא באמת אחד הגבוהים באיזור, וכנראה זנב הסנונית הזה הרגיש אצלי "על הגובה"…

התמונות צולמו הבוקר, 6.6.2012, בכפר סבא
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

Bread and Butter Flies

לפני שנתיים, נעזרתי באתר Bugguide על מנת לזהות את הפרפרים שצלמתי בארה"ב. גם הפעם נעזרתי בהם רבות – הם זיהו לי את כל הפרפרים המופיעים פה – ואני שולחת להם תודות.
בעיר Niagara Falls בOntario, Canada פגשנו את הפרפר החמוד הזה:

זהו פרפר קטן למדי – ומאד שמחתי שמוטי הסב את תשומת לבי אליו. השם העממי שלו הוא  Little Wood-Satyr  – כלומר, סטירית יערות קטנה – והוא ממשפחת הסטיריתיים. השם הלטיני הוא Megisto cymela.

ממפלי הניאגרה, נסענו לעיר ניו יורק. בדרך עצרנו ליד Corning, לטיול קצר ומתיחת רגלים. שם פגשנו את הפרפר הזה:

זיהו לי אותו בתור Pearl Crescent  כלומר, סהרון הפנינים, ןשמו הלטיני Phyciodes tharos.
זה גרם לי לחשוב על נמפית הפנינים שצלמתי בחרמון בשנה שעברה – מעניין אם גם הוא קרוי "הפנינים" בגלל כתמים בצבע פנינה בצד התחתון של הכנפים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד התחתון. 

את הפרפר הבא פגשנו ב-Central Park במרכז מנהטן. ושמו… סימן שאלה!

כן! זה הצחיק אותי מאד, אבל שמו העממי של הפרפר הוא "סימן שאלה" – Question Mark – ושמו הלטיני – Polygonia interrogationis.
מה שעוד מוצלח, הוא שיש פרפר מאד דומה וקרוב לו ששמו… פסיק! Comma !
לפי הכתוב, השם מגיע מציור הדומה לסימן שאלה שיש על הצד התחתון של הכנפים, אותו לא צלמתי.
אגב, השם הלטיני – פוליגוניה – נובע מהזויות הרבות שיש בצורת הכנפיים שלו.

בדקתי בספר הפרפרים של דובי בנימיני – בארץ מרחף לו פרפר ששמו "נמפית משוננת" וגם הוא שיך לסוג Polygonia,
ובשנת 1947 טוביה קושניר לכד במרומי החרמון פרפר קרוב נוסף, שמו האירופאי הוא נמפית הפסיק – ואילו בעברית קראו לו נמפית טוביה, לכבוד טוביה קושניר.

וביומינו האחרון בטיול, עם חום של 36 מעלות צלזיוס, בAnimal Refuge ליד פילדלפיה, צלמתי את היפהפה הבא:

זהו זנב-סנונית מנומר מזרחי. באנגלית:  Eastern Tiger Swallowtail ובלטינית: Papilio glaucus
זהו פרפר גדול ומרשים, שנהנה מהצוף של פרח השנית.
מבין זנבות הסנונית, בארץ נפוץ זנב-סנונית נאה. אבל זנב הסנונית הזה נראה לי קרוב יותר לזנב-סנונית המכבים, שהוא נדיר ומרחף בצפון הגליל.

 

התמונות צולמו בארה"ב ובקנדה, בתאריכים:
10.7.2011 – הסטירית
11.7.2011 – הסהרון
16.7.2011 – סימן השאלה
22.7.2011 – זנב הסנונית

וכתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד כמה דברים:
למי שלא זיהה את הכותרת, אני ממליצה לקרוא את ספריו של לואיס קרול – "עליסה בארץ הפלאות" ו"מעבר למראה, ומה שעליסה מצאה שם"
לכו לבקר בבלוג של ענת סקילי, היא חזרה מנמיביה וצלמה שם וולווטשיה מופלאה – צמח מדהים, שגדל בר רק בנמיביה, אבל אם תרצו – אפשר לפגוש  אותו גם בחממות הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א,

ומצאתי את הקטע הבא, הקרוי "הפרפר". אמנם זו להקה קלטית, ולא אמריקאית – אבל מה זה משנה, העיקר שהקטע מוצלח!

זנב-סנונית נאה – Papilio machon syriacus

היום אני מתפרפרת לי בחברה טובה…
אני גאה להציג בפניכם פרפר יפהפה ונפלא – זנב-סנונית נאה.

  

(כבר נמאס לי להסביר שהוא "מהיפים ביותר", "מקסים", "נפלא", "צבעוניות מהממת", "עדין", "מרגש", "ססגוני", "מפלאי הבריאה", "יפה תואר", "מלא הוד והדר", "שובה לב" – כל זה ברור, לא?! )

זנב-הסנונית הנאה הוא פרפר גדול למדי – מוטת כנפיו כ-4.5 ס"מ, ורק פרפר אחד בארץ גדול יותר ממנו – וזהו נמפית הקטלב, שטרם היה לי הכבוד לפגוש.
ולמי שיקפוץ ויזכיר לי את שבתאי השקד – שהוא גדול יותר מנמפית הקטלב – אני אזכיר ששבתאי השקד הוא אמנם הפרפראי הגדול בארץ, אבל הוא ממשפחת השבתאיים, כלומר – הוא לא פרפר…  וגם אותו אני מקווה לפגוש ביום מן הימים.

זנב-הסנונית הנאה הוא פרפר נפוץ למדי – בכל אירופה (לא כולל איזור הקוטב), ובאסיה – דרך ההימלאיה ועד יפן.
גם בצפון אמריקה – קנדה וצפון ארה"ב – אפשר למצוא אותו.
אצלינו בארץ מתעופף לו תת-מין איזורי של זנב הסנונית, שהוגדר בסוריה.

בגלל יופיו של הפרפר הזה – רבים חקרו אותו, וכל שונות בדגם שלו – הוגדרה כ"תת-מין" נפרד. זה מזכיר קצת את הסחלבים – שגם שם, בגלל עומס חוקרים, כל שונות גרמה לחוקרים להכריז על מין (או תת-מין) חדש, ויש אינפלציה מוגזמת של מינים…

ואם לצטט פתגם פיני חביב, שהילדה בחולצה הכחולה לימדה אותי – "לילד אהוב יש שמות רבים" – וכמו הסחלבים, גם זנב-הסנונית הוא ילד אהוב…

זנב הסנונית הוא פרפר מיוחד ויפהפה, הקשקשים הנהדרים שלו בצהוב-שחור, עם שתי עיניים אדומות ומעט כחול – הם ממש נפלאים. אני ממליצה מאד להגדיל את הקולאז` הבא – ולהתענג על יופיו של הפרפר, מכל כיוון אפשרי – שימו לב לקשקשים העדינים, לניקוד הצהוב על הרקע השחור, לגוון הכחול, לגוף הצהוב…

הנקבה מטילה את הביצים על צמחים ממשפחת הפיגמיים, וחלק ממשפחת הסוככיים: האהובים עליה הם פיגם (ממשפחת הפיגמיים) ושומר (ממשפחת הסוככיים) – אבל אפשר למצוא זחלים של זנב-סנונית על כל מיני הדרים (פיגמיים) וכלך (סוככיים)

גם הזחלים של זנב הסנונית הם יפים מאד – ססגוניים – בגוונים של צהוב-ירוק-שחור-כתום. אפשר לראות דוגמאות באלבום של Weinman – שהוא צלם מופלא.

את התמונות צלמתי בהמון מקומות… בין השאר –
הר מירון,
איזור מערת הנטיפים (מערת שורק),
שלולית דורה (נתניה),
שמורת בארי,
שמורת גבעת ברנר

את התמונות צלמתי בשנים 2007-2010

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.