זלזלת מנוצה – Clematis flammula

aDSCN5877

כמו שכבר התלוננתי, אנחנו בתחילת הקיץ. אני כבר מתגעגעת לקור – ומה אעשה באוגוסט?! 

aDSCN5864

בינתיים יצאתי לטיול קצר בנחל שורק. שמחתי לראות שעדיין לא הכל הצהיב, ויש פריחה יפה לאורך הנחל. יש גם ביוב, אבל זה כבר סיפור אחר. 

aDSCN5868

הפרח הבולט בפריחתו בנחל הוא צמח מטפס, שמקשט עצים רבים בפריחה בצבע לבן-קרם – זלזלת מנוצה. 

aDSCN5871

כבר סיפרתי בבלוג על זלזלת הקנוקנות, שפורחת בראשית החורף – לכן הפרחים שלה הפוכים, כדי להגן על האבקנים מפני הגשם. היא נראית כך: 

clematis-18-12-14

הזלזלת המנוצה פורחת עכשיו, בראשית הקיץ – ולכן אין לה סיבה להגן על עצמה מפני הגשם. עלי הכותרת של הפרח קטנים יותר, והפרח פונה מעלה, כדי שהמאביקים יגיעו אליו בקלות. 

aDSCN5866

בעולם יש מעל 200 מינים שונים של זלזלת, מתוכם שניים גדלים בארץ. פגשתי מין נוסף באיטליה (בבניו ויניוני), ומין אחר בקליפורניה (בקניון סולסטיס). 

aDSCN5879

זלזלת הקנוקנות נקראת כך בגלל הקנוקנות שעוזרות לה לטפס על העץ. אך מה עם הזלזלת המנוצה? 

aDSCN5880

היא נקראת כך בגלל הפרי, שנראה כמו נוצות מעודנות. לצערי, אין לי תמונה של הפרי – ולכן קיבלתי את אישורה של חברתי עירית להציג תמונה שהיא צלמה. תראו אילו  נוצות מקסימות: 

irit_clematis_fruit

הזלזלת, כאמור, פורחת כעת – אחרי שיא האביב ושיא הפריחה. 

aDSCN5930

ולכן גם היא צמח חשוב לחרקים. בעין המצלמה קלטתי דבורה אחת מרבות שהיו על הצמח: 

aDSCN5955

וגם חיפושית – קנתרית כלשהי: 

aDSCN5959_2

השם הלטיני, Clematis, מגיע מיוונית, ומשמעותו פשוט "צמח מטפס". 

aDSCN5958

בעצם גם השם העברי מתקשר לנושא – זלזל הוא ענף דק, שריג – וענפיה של הזלזלת אכן דקים, ומטפסים על עצים ושיחים. 

aDSCN5960

שמחתי מאד לפגוש גם ורד צידוני ליד הזלזלת – גם הורד הזה מטפס, והוא גדל רק ליד מקורות מים. 

aDSCN6013

את התמונות צלמתי בנחל שורק, ליד ירושלים, בתאריך 16.6.2015
תודה לעירית על הרשות להשתמש בתמונתה!

aDSCN5963

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

aDSCN5966  

אחרי הבחירות עולים לתבור

לפני 4 שנים טיילנו (אני והמשפחה המורחבת) בהר תבור, ונהנינו מאד ממרבדי הכדן הסגול שם. מאז, לא הזדמן לי לחזור לשם בעונת הכדנים.
ולכן החלטתי שהגיע הזמן לחזור אל הר תבור! ואם אפשר לעשות את זה בחברותא – על אחת כמה וכמה.

הזמנתי כמה וכמה חברים – כאן המקום לשלוח איחולי החלמה מהירה לצ`ופון של גגגונת, ולסבא של דנדן (גם אביטל חסרה לנו) – אני מקווה שנוכל לטייל בפעם אחרת!
נפגשנו בראש התבור, צפינו על הנוף ממרפסת התצפית – ואז יצאנו אל שביל הפסגה, להקיף את ראש ההר.
הדודאים עדיין פורחים – העננצ`יקית התלהבה מהרעיון שבשורשי הדודאים השתמשה Professor Sprout לרפא את אילו שנפגעו מה-Basilisk.  (הארי פוטר וחדר הסודות, למי ששכח)

אני מאד אוהבת סידורי פרחים טבעיים, למשל – כלנית וכלך מצוי:

צלמתי פרפר, ובעצם לא הספקתי לראות מה צלמתי עד שהגעתי הביתה… זוהי סטירית הציבורת:

שום משולש התחיל לפרוח, ואנחנו הרחנו את ריח השום שיש לעלים שלו, ומיששנו את הגבעול המשולש שנתן לו את שמו

זלזלת הקנוקנות כבר גמרה לפרוח – זהו הפרי שלה:

ולאורך הדרך ראינו הרבה צחנן מבאיש, עליו כתבתי רק בשבוע שעבר –

רוב אלוני התבור עומדים בשלכת, העלים רק מתחילים ללבלב – וזה מאד נחמד לראות אותם משקיפים על העמק

התבור כולו פורח! פרט לכלניות ולרקפות שבאמת בולטות ויש הרבה מהן, בדקתי כמה מהקטנים הבלתי נראים:
חלבלוב השמש, שהוא נפוץ – אבל ירקרק ולא בולט; כוכבית מצויה – מאד נפוצה אבל קטנה: גודל הפרח הוא כחצי ס"מ. ואם חשבתם שהיא קטנה, אז תדעו לכם שעל האביבית הזעירה הסתכלנו עם זכוכית מגדלת… גודל הפרח הוא מילימטר אחד.

פגשנו שלושה מיני ורוניקה, צילמתי שניים –

כשישבנו להסתכל על האביבית הזעירה, קלטתי משהו זז. עינבלית העלתה אותו (באדישות של מדריכת טיולים ותיקה…) על המכנסיים שלה, וכך יכולתי לצלם אותו בנוחות: זהו ארכרגל אפור (בשטח התבלבלתי בינו לבין קרוב שלו – הרגלביש… שניהם קרובים של העכביש ושניהם בעלי רגלים ארוכות)

לאורך המסלול פגשנו המון זהביות. רובן היו קטנטנות, צמודות קרקע ובעלות עלי כותרת מעוגלים – זהבית דמשקאית. בסוף המסלול פגשתי אחת שהיתה גדולה פי שלוש, ובעלת עלי כותרת מחודדים: זהבית השלוחות :

התרגשתי מאד מהמקבץ הנהדר של גביעונית הלבנון – אמנם הזן הדרומי שגדל בנגב צבעוני ומיוחד יותר, אבל גם אילו נהדרות!

ואז סוף סוף הגענו אל הכדנים.

מורדות ההר מנוקדים-מנוקדים בסגול הנפלא של הכדן הסגול – כולם התקדמו, ורק אני נשארתי לצלם עוד ועוד תמונות מאד דומות לזו:

מצאתי לי סידור פרחים אלגנטי ועדין: כדן סגול, רקפת מצויה ועלי חצב:

המון עריוני צהוב פורח על ההר! אני מאד אוהבת אותם, ואת העירית הגדולה. הנה הם משקיפים לכיוון נצרת –

כדי שלא נשכח שט"ו בשבט היה ממש לפני שבועיים, פגשנו שקדיה ענקית ועמוסת פריחה – תענוג!

כשהכנתי את הרשימה הזו, הסתכלתי על רשימת הכדנים שפרסמתי בעקבות הביקור הקודם בתבור.
מסתבר שגם הביקור הקודם היה ממש אחרי הבחירות!
אני חושבת שמה שכתבתי אז – עדיין אקטואלי:
כן, אני יודעת שהיו בחירות. כן, הצבעתי. אני מסכימה עם מה שביבי אמר: "העם אמר את דברו בברור". ודברו הוא – שהוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל בטוח שאף אחת מהאופציות הקיימות לא ממש מוצאות חן בעיניו.  

אחרי שרווינו כדנים, גביעוניות, עריונים ושאר פרחים – פרשנו מחצלות וישבנו לפיקניק. ליד המקום בו ישבנו (יחד עם כמה מליוני ברחשים) לאכול את המטעמים שהכינו כולם – ראיתי את העלים הללו: ורק אני התרגשתי מהם…
אילו עלים של איריס ארם-נהרים, שיפרח בסביבות פסח.

אחרי הפיקניק נפרדנו מכולם. אבל… עוד היה אור! בשבילי, לבזבז שעות אור בנסיעה הביתה זה באמת מוגזם. חייבים למצוא עוד נקודה לעצור בדרך.
מה דעתכם על מנחת מגידו?

במנחת מגידו תמיד אפשר למצוא כלניות מיוחדות. פרט לעובדה ששם יש ריבוי של סגולות-לבנות-ורודות, אם מחפשים היטב – מוצאים גם כלניות מיוחדות, כמו זו למשל:

את נמפיות הסרפד שראיתי בתבור לא הצלחתי לצלם, אבל במנחת מגידו אחת מהם נחתה על עלה של חוחן, וכך יכולתי לצלם אותה:

ואפילו עורבני הציץ בין ענפי האקליפטוס!

הרשימה מתארכת, ויש עוד המון תמונות – אתם מוזמנים להציץ באלבום (זהו אלבום פייסבוק).

אני אגיד כאן תודה רבה מאד לעינבלית וחבריה, לאיילת מטיילת, לחתולי8 ולמשפחות שלהם ושלי (במיוחד למוטי) – היה לנו טיול מקסים!
הקישורים הם לרשומות שכל אחד כתב על הטיול, מוזמנים להקליק על השמות בשביל לקרוא את התיאורים שלהם!

את התמונות צלמתי בהר תבור ובמנחת מגידו, 9.2.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד רגע אחרי הגשם

אחרי העצירה בצומת אורן, עלינו אל חניון האגם. גם שם מתחילה פריחת החורף.
הראשונה ששמתי לב אליה היא זלזלת הקנוקנות –

כבר כתבתי על הזלזלת, והסברתי שהפרחים תלויים הפוך – כדי שעלי העטיף יגנו על האבקנים מפני הגשם.
אגב, העלים המבריקים-המאורכים בתמונה הבאה הם אינם עליה של הזלזלת, אלא של מטפס אחר – קיסוסית קוצנית.

בזכות הגשמים, האגם מלא מים –

השמש יצאה, ויחד איתה גם הפרפרים, למשל – לבנין הכרוב שמבקר את הכתמה עבת-השורשים

נחל אורן היה אחד האיזורים שנשרפו באופן החמור ביותר בשריפה לפני שנתיים. עקבות השריפה עדיין ניכרים –

אבל שימו לב לצמיחה למרגלותיו – זית אירופי מתחדש מהשורשים שלא נשרפו, ומתחיל לצמוח מחדש!

גם ההרדופים ממשיכים לגדול – אפשר להשוות את התמונה הבאה לתמונות שצלמתי באותו מקום לפני שנה.

ליד הנחל ברחה ממני צפרדע נחלים.
חברתה האילנית היתה איטית יותר והספקתי לצלם אותה:

המדרון מעל עין אלון היה מלא פטריות. בדקתי אותן מקרוב – היו מספר מינים. התאכזבתי לגלות שהמין הנפוץ ביותר היה נטופה דורית – מין שאינו ראוי למאכל…

חיננית הבתה פורחת בהמוניה בכרמל וממלאת מרבדים. החינניות מחייכות אל השמש –

אבל תמיד אני נהנית ללכת מאחוריהן, ולצלם את האחוריים הורדרדים שלהן

ואז הגעתי אל היעד שלי, וההכרזה:

גבירותי ורבותי, אני מתכבדת להכריז על פתיחת עונת הסחלבים! שלוש דבורניות שחומות פורחות בעין אלון!

דבורנית שחומה היא אחד הסחלבים הצנועים ביותר בארצנו. היא קטנה ועדינה.  

היא פורחת בשני מחזורי פריחה – האחד עכשיו, בראשית החורף; והשני – מאוחר יותר באביב, בסביבות מרץ.

התמונות צולמו בין חניון האגם לעין אלון, 8.12.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

סחלבת מוצלחת לכולם!

זלזלת הקנוקנות – Clematis cirrhosa

החורף התחיל. אמנם שוב יש עצירת גשמים, אבל אני מקווה שהתמונות שלי – שצולמו בימים לחים – יחזירו אלינו קצת משקעים.
 
נשאלת השאלה, למה פרחים פורחים כבר בתחילת החורף?
 
ובכן, אם אין להם הרבה מה להציע – הם לא צמחי צוף מדהימים, והם לא רוצים לעמוד בתחרות עם ה"בום" הגדול של הפריחה באביב – הם פורחים מוקדם יותר (או מאוחר יותר. תלוי בצמח).
בעונה הזו יש פחות תחרות על המאביקים, ויותר סיכוי להאבקה ולהתרבות.
והלא זוהי מטרת כל האורגניזמים בעולמנו…
 

 
אז פרחים מקדימים או מאחרים את זמן הפריחה, בשביל להמנע מהתחרות. למה? כי בתחרות אפשר גם להפסיד…
 

 
אבל, מצד שני, התנאים כעת הם לא אידאליים לפריחה ולהאבקה.
קר בחוץ, הרבה יצורים נמצאים בתרדמת חורף.
 
 

 
וחוץ מזה, יורד גשם!!! (לפחות מדי פעם…)
מה נעשה? אם ירד הגשם, הוא ירטיב את האבקנים והצלקות, ויקלקל לנו את ההאבקה.
והלא זו היתה הסיבה שבכלל שינינו את מועד הפריחה!!!
 
הפרח שלנו היום – זלזלת הקנוקנות – מצא פתרון.
 

 
הוא פשוט פורח הפוך.
זלזלת הקנוקנות היא פרח שכבר חודש בערך מפאר את החורשות אצלינו, בכרמל, בגליל, ביהודה…
זהו צמח מטפס, שמטפס על עצים אחרים, ופורח – בפעמונים הפוכים בצבע לבן-חלבי.
 
הפרי שלו מאד מוזר:
 

 
ככה נראה פרי טרי. מכל אחד מה"קוצים" יוצאים הזרעים, שנראים כנוצות מפוארות.
כלומר, אחרי הפריחה – כל העצים מתמלאים בנוצות לבנות, שהן הפירות של הזלזלת.
 
 

 
פרחי הזלזלת צולמו בכרמל, חניון האגם, 29.12.08; ואילו הפירות הצעירים – ברמת הנדיב, 1.1.2009
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.