בלוגולדת תשיעי לעננת!

פתאום שמתי לב שהיום הוא הבלוגולדת התשיעי שלי! אז אני עושה הפסקה בחישובים הסטטיסטיים וה-GIS-ים, כי יש מאורעות שחייבים לציין. 

אני מתפעלת מזה שאחרי 9 שנים אני עדיין מחזיקה בלוג פעיל, זה בהחלט לא מובן מאליו. וגם כמות הכניסות אליו נאה – השנה נכנסו לבלוג כמעט 81,500 פעמים. ממוצע של מעל 220 כניסות ליום! 

מבחינת מספר הרשומות שאני מפרסמת – אני עדיין בירידה, אבל באמת שאין לי זמן, וכבר הסברתי למה. אני משקיעה את כל זמני במחקר איריס הארגמן. השנה, למשל, מצאתי את נקודת האיריסים שבתמונה הבאה: צופה אל נחל אלכסנדר. בשנה שעברה לא איתרתי אותה, וחשבתי שהיא נכחדה. השנה מצאתי אותה פורחת: 

אין לי הרבה זמן לטיולים, אבל לשמחתי לקחתי קורס סיורים בנושא אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל, וכך יכולתי לפגוש את הסטירית המשויישת על דרדר גדול פרחים: 

טבלת הסיכום המסורתית שלי: 

שנה	1	2	3	4	5	6	7	8	9
רשימות	160	169	131	122	106	105	98	56	42
כניסות	30,000	100,000	150,000	100,000	72,000	42,000	57,500	66,500	81,500

וכיוון שאני חייבת סחלבים לנשמה, הנה מחזה נדיר: רצועית הגליל, בגשם! גשם בחודש מאי הוא מאד נדיר. אני שמחה שפגשתי את הרצועית דוקא בגשם.

אני מקווה שתמשיכו לבקר בבלוג שלי, אשמח לשמוע גם את דעתכם, וגם בקשות – אם יש צמח או נושא שאתם רוצים שאכתוב עליו, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות. 

התמונות ברשימה: 

כלנית ורודה שהפתיעה אותי בגן לאומי נחל אלכסנדר (בד"כ יש שם רק אדומות) בתאריך 21.2.17
איריס הארגמן בגן לאומי נחל אלכסנדר, 21.2.17
זיקית מובהקת שפגשתי… כן, גם אותה פגשתי בנחל אלכסנדר, 9.2.17
סטירית משויישת על דרדר גדול פרחים, ליד מושב מטע, 25.4.17
ורצועית הגליל הנפלאה מהמירון, 20.5.17

סקר איריס הארגמן, 2015

בשבוע שעבר הצטרפתי אל סקר איריס הארגמן שערכה רשות הטבע והגנים. 

איריס הארגמן הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. עיקר הסכנה הוא כמובן הפיתוח הרב – הרס בתי הגידול למען בניית שכונות ואיזורי תעשיה במישור החוף.
אחת לכמה שנים נערך סקר, בו סופרים את כמות האיריסים – כמות גושי הפריחה והפרחים בכל גוש – כדי להעריך את הסכנה לקיומם של האוכלוסיות השונות. 

נפגשנו בבוקר בחוף בית ינאי – שם צלמתי את הגלים הנהדרים בים – וכל חוליית סוקרים נשלחה לאתר אחר. אני הצטרפתי אל מירב, ונסענו לשמורת אלוני קדימה. 

שמורת אלוני קדימה היא שמורה מאד קטנה, והפריחה בה רבה. הגענו מעט אחרי שיא הפריחה, ומיד התחלנו לספור.
בכל גוש פריחה, ספרנו את מספר הפרחים – כולל ניצנים, פרחים נבולים ופרחים פורחים. 

כמובן, לא רק איריסים פורחים בשמורה. שום תל-אביב הוא בשיא פריחה, והשמורה מלאה שומים – 

אלקנת הצבעים מנקדת בכחול יפהפה את החולות. 

ספרנו את כמות הפרחים בכל גוש פריחה ורשמנו. בשלב מסוים הצטרפה לסקר שלנו זיקית נחמדה – אבל היא נשארה בשטח, להמשיך לספור איריסים גם אחרי שאנחנו הלכנו. 

פגשנו חרצית דביקה – חרצית שהיא קטנה יותר מהחרצית העטורה הנפוצה, וגם נדירה יותר. 

בשמורת קדימה יש גוש פריחה אחד צהוב. כמו שמירב הסבירה למטיילים שפגשנו – אנחנו ספרנו את כל האיריסים, ללא הבדלי דת, גזע או צבע.
אבל בכל זאת, נראה לי שאת הגוש הצהוב צלמתי קצת יותר מאשר את השאר… 

אחרי שגמרנו לספור את האיריסים בשמורת קדימה – בערך 250 מקבצים, שהגדול בהם מנה 183 פרחים – נסענו ליער קדימה, לאכול סנדביץ'.
בן-חצב יקינתוני התחיל לפרוח ביער: 

 

ביער קדימה ישנם שני ריכוזים קטנים של איריסים. אחד בכניסה ליער, ואחד בפנים.
הריכוז הפנימי סבל השנה מונדליזם – מישהו חפר ועקר כמה איריסים.
כאן המקום להזכיר שאיריס הארגמן הוא מין מוגן. אסור לפגוע בו! אסור לקטוף, אסור לעקור! פגיעה באיריסים היא עבירה על החוק. 

ביער קדימה פגשנו גם את המרסיות האחרונות לעונה – מרסיה יפהפיה 

ואת תחילת פריחת הצבעונים – צבעוני ההרים, תת מין השרון 

למרגלות הצבעוני צמחו כמה פטריות – התייעצתי עם אולגה בקבוצת הפטריות, ואנחנו לא בטוחות בזיהוי. כנראה זו שברירית צעיפית – או אחד ממיני הנירנית. 

בניגוד לזיקית הסקרנית שבדקה את הסקר שלנו – החרדון הגדול שפגשנו ביער קדימה לא הראה עניין באיריסים, אלא ברח מאיתנו. 

הכנתי קולאז' מחלק מהאיריסים היפים שפגשנו – אני מקווה שאיריס הארגמן ימשיך לפאר את מישור החוף, וגם הנכדים והנינים שלי יזכו לראות אותו פורח בטבע. 

את התמונות צלמתי בשמורת אלוני קדימה וביער קדימה, בתאריך 26.2.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
ולסיום, עוד תורמוס צר-עלים מיער קדימה: 

 

 

טבע עירוני – אלון תבור בכפר סבא

במסגרת סקר הטבע העירוני שאני עורכת בכפר סבא, צפתה לי הפתעה מיוחדת.

מסתבר שממש בשולי צומת רעננה, מאחורי אמדוקס, מסתתרת לה חורשת אלוני תבור קטנה.
בעבר, לפני 100-200 שנים כל איזור השרון היה מכוסה חורשות של עצי אלון תבור.הטורקים כרתו את רובם בזמן מלחמת העולם הראשונה ואנחנו בנינו על רוב מה שנשאר – והיום בעצם נותרו רק מעט מאד שרידים.

החורשה מאד קטנה – בערך חמישה עשר עצים בוגרים ועוד כ-20 עצים צעירים (בגובה עד 2 מטר)

אבל בכל זאת, חורשה!

כמובן, לחורשה הזו יש בעיה חמורה. כביש 531 – שמחבר כרגע את כביש 6 לצומת רעננה, אמור להמשיך עד הרצליה. והוא אמור לעבור צמוד לחורשה הזו.
אחד העצים עומד ממש בתוואי המתוכנן, וכבר התחילו לפנות את השטח ולהכין אותו לסלילה.
את העץ הקיפו בגדר – אני משערת שמתכוונים להעתיק אותו, ומקווה שיעתיקו אותו לגן ציבורי כלשהו בעיר.

כמובן, לזיקית שראיתי למרגלותיו זה לא ממש ישנה לאן יעתיקו אותו… אני מקווה שהיא תינצל…

אבל גם אם יסללו את הכביש בצורה שלא תפגע בחורשה עצמה, עדיין יש איומים על המשך קיומה של החורשה.
בעצם זו חורשה מעורבת – יש שם כמה עצי הדר, כנראה שרידים של פרדס קלמנטינות; שני עצי זית, וכמה שיחי לנטנה ססגונית.

שיחי הלנטנה מהווים איום כי הם אגרסיביים יותר – הם מתפשטים וחונקים את השורשים של שאר הצמחים ומקשים עליהם לחיות. זהו מין פולש בעייתי מאד.
בשביל לאפשר לחורשה להתקיים, ראשית צריך לעקור את הלנטנות, ובזהירות. כך אפשר יהיה לגשת בקלות אל העצים ולהנות מהם.

אבל גם אם נפנה את הלנטנות, ואת ערימות הזבל שיש בשולים – עדיין יש גורם מאיים על החורשה הזו: האדם… 

 

הבעיה היא שהדרך הנוחה להגיע אל השטח היא דווקא מתוך מושב רמות השבים, ולא מתוך כפר סבא.
ואם עכשיו זה עוד אפשרי להגיע מכפר סבא – צריך לחצות את כביש 40 מול המשטרה, וללכת לאורך קניון שרונה ובית המשפט עד שמגיעים לשטח – אחרי שיסללו את כביש 531, זה יהיה קשה מאד.

הציבור ומקבלי ההחלטות לא מכירים כלל את השטח המיוחד הזה, הנמצא בגבול איזור משרדים. וזה מעלה חשש לגבי עתיד השטח.
תושבי כפר מל"ל ורמות השבים מן הסתם מכירים אותה, אבל אין להם זכות להביע את דעתם בנושא… זהו  שטח מוניציפלי של כפר סבא.

ובעצם זו הסיבה שאני מפרסמת את הרשימה הזו. בשביל שאנשים ידעו. אני בטוחה שהרבה תושבים של כפר סבא – כמו אילו שמגיעים אל "גן מנשה" בשבתות, היו שמחים אם היתה עוד חורשה חביבה בתחומי העיר. כזו שמאפשרת לנו לשבת בצל עצים, וסתם לנוח.
אם אתם תושבי כפר סבא, או אם אתם מכירים תושבי כפר סבא – אני אשמח אם תפיצו את הרשימה הזו, כדי שכולם ידעו. ואז אולי יהיה לעירית כפר סבא אינטרס לשמור על השטח, לנקות אותו ולהפוך אותו לפינת חמד – כמו שצריך.

בסיכום הסקר, בדיווח על האיזור אני בהחלט מתכוונת לכלול את דעתי ולבקש שיישמרו על השטח הזה.

באיזור פגשתי גם פרפרים – אמנם לא פגשתי פרפרים נדירים במיוחד, אבל בכל זאת: זה משמח לטייל ולראות פרפרים מעבר ללבנין הכרוב (שהוא בערך היחידי שנכנס לתוך העיר).

הפרפרים בתמונות מעל הם לבנין משוייש ולבנין הרכפה, ובתמונות הבאות – כחליל החומעה וכחליל האספסת. כתבתי על כל תמונה את שם הפרפר – אם תגדילו, תוכלו לראות.

התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריכים 18.11.2012 ו-20.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

השיר הזה כבר לא כל כך מייצג את כפר סבא – אני לא מכירה שום רפת שנותרה בעיר – אבל בכל זאת…

אנא, תעקור נטוע!

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל בשנים האחרונות הנוף בארץ משתנה מאד, ולאו דווקא לטובה.
כבר דיברתי על העובדה שאנחנו אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם – בממוצע, גרים אצלינו 359 בני אדם בקמ"ר אחד. ולכן הבעיה הגדולה ביותר אצלינו היא הבניה – רוב השטחים הפתוחים נעלמים פשוט בשביל שיהיה לאנשים איפה לגור.

אבל היום אני מתמקדת בבעיה אחרת: בעית המינים הפולשים.
נתחיל בשאלה הבסיסית: מהם מינים פולשים?
פתחתי את ספרו של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור – הצמחים הפולשים בישראל. הוא מדבר אמנם על צמחים, אבל הרעיון דומה גם כשמדובר על בעלי חיים.
צמחים פולשים הם צמחים זרים למערכת האקולוגית – צמחים שהובאו על ידי האדם בצורה מכוונת – או לא מכוונת.
כלומר, מצד אחד אנחנו יכולים לדבר על האקליפטוסים, שהובאו "ליבש את הביצות", או על לנטנה ססגונית שהביאו אותה לגינון; ומצד שני על זרעים שהגיעו במקרה, ולא שמו לב אליהם – כמו קייצת קנדית, שלפי ההשערה הגיעה לארץ יחד עם מזון לדגים.

אבל לא כל צמח שהגיע במקרה הופך מיד מין פולש. בהתחלה הוא נחשב ל"מין מזדמן" – פורח פעם אחת, אבל לא מייצר אוכלוסיה שממשיכה את עצמה.
למשל, אם תשחררו תוכי ממין ארה בחורשת הארבעים בכרמל (כן, זה קרה באמת) – הוא יצליח להסתדר שם, אבל כל עוד הוא לבד, הוא לא יקיים אוכלוסיה.

השלב הבא הוא מין מאוזרח: צמח שכבר מקיים אוכלוסיה במקום מסוים, האוכלוסיה מתחדשת ללא עזרת האדם כבר כמה שנים, אבל באופן מקומי.

השלב הבא הוא מין פולש – זהו מין מאוזרח, שמרחיב את תחום התפוצה שלו למרחקים, יוצר כמות צאצאים מרובה – ומשפיע על המערכת האקולוגית – מכחיד מינים מקומיים חלשים יותר.
דוגמא מצויינת (ולא לחיוב) למין פולש כזה היא טיונית החולות – Heterotheca subaxillaris.
הטיונית הובאה לישראל בשנת 1975 – נערך אז ניסוי בייצוב חולות נודדים, ופוזרו זרעים מעטים בחוף הגליל ובחוף השרון.
כיום, כמעט 40 שנים אחרי, הטיונית מכסה את כל מישור החוף. כל הפריחה הצהובה שאתם רואים לאורך הקיץ והסתיו בשולי כביש החוף וכביש 4, בשולי הערים – זו טיונית החולות.
לפני כ-10 שנים נצפו פרטים של הטיונית גם ליד גשר בנות יעקב, בעמק הירדן!

הבעיה היא שלטיונית יש שורשים עמוקים וחזקים – והיא חונקת את המינים האחרים בסביבתה, ומשתלטת על השטח.

בשבת האחרונה נערכה פעילות מטעם רשות הטבע והגנים: הם הזמינו את הקהל לבוא ולעקור טיוניות באיזור נחל אלכסנדר.
אנחנו – כמובן באנו!
האיזור שהיינו בו ידוע בזכות מין נדיר אחד שגדל בו – סוף הקרין. אבל היו בשטח כל כך הרבה טיוניות, אני בקושי ראיתי מינים אחרים….

אז התחלנו לעקור – גם את שושנות העלים הקטנות, אבל גם את הפרטים הגדולים יותר, שכבר פרחו. הטיונית היא צמח רב שנתי, כלומר היא תפרח שוב בשנה הבאה…
כל צמח מסוגל לייצר בין 5000 ל-18000 זרעים!

וזו עבודה קשה, לנקות את השטח… לעקור צמח אחר צמח… לעבור משטח כזה –

לכזה –

פה ושם היו לנו רגעי נחת: מצאנו זיקית קטנטנה, בגודל שלושה ס"מ:

אייל מיטרני, הממונה על תחום הקהילה במחוז מרכז של רשות הטבע והגנים, היה האחראי על האירוע. שמחתי לפגוש אותו (אנחנו מכירים כבר כמה שנים באופן וירטואלי…)
אנשים רבים הגיעו, בינהם קבוצה גדולה של בני נוער ערבים. אייל סיפר לי שאילו בני נוער מהישוב זמר ליד טול כארם, שהתארגנו ביחד ובאו לעזור.

לאט לאט נערמו להן ערימות של טיוניות

ואפשר היה גם לראות קצת צמחים מקומיים בינהם – למשל, חבצלת החוף ולוטוס מכסיף – שסימנתי אותם פה בחיצים:

לא ברור? רגע, חכו 10 דקות – אני אנקה את השטח.
הנה החבצלת – עמוסת פירות –

והנה העלים של הלוטוס המכסיף:

אני חייבת לציין שכל מה שעקרנו – ועקרנו הרבה, חזרנו עם יבלות על הידיים למרות הכפפות המגנות – זה כטיפה בים.
אני משערת שאם יתחילו במבצעי עקירה שכאילה בצורה סדירה יותר, אפשר יהיה להרגיש את השיפור. אני מקווה שרשות הטבע והגנים באמת תצא בסדרה של מבצעים כאילה.

התמונות צולמו באיזור שפך נחל אלכסנדר, בתאריך 17.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
מוזמנים לקרוא גם את החוויות של מוטי מהאירוע – כאן.

וכמובן, השיר שרציתי לצרף – למישהו יש עדיין קוד ישן? – השיר כאן.
תודה למוטי, שמשום מה אצלו עדין מופיע קוד הטמעה ישן. מקווה שתפוז יתקנו את הבעיה כבר…

פרפרים ברמת הנדיב

לפני שנה, סיפרתי לכם על גינת הפרפרים המקסימה ברמת הנדיב – ממש ליד גני הברון. אז פגשתי שם את רפרף הדבקה.

השבוע חזרתי אל רמת הנדיב, גם לגינת הפרפרים וגם לסיור בשטח. גינת הפרפרים פתוחה בשעות בהן האיזור כולו פתוח, ובחינם – ועכשיו, חודש מאי, הוא חודש השיא מבחינת הפרפרים,
ולכן כדאי מאד לבקר בגינת הפרפרים!

בנוסף, אפשר לקנות במרכז המבקרים ספר מקסים – "פרפרים ברמת הנדיב" שכתבה ד"ר רחלי שוורץ-צחור, האקולוגית של רמת הנדיב, ואייר טוביה קורץ – שהוא המאייר המוביל בארץ בכל הקשור לציורי טבע.
אני אציג בפניכם חלק מהפרפרים שראיתי (את החלק שהצלחתי לצלם…) – עם הערות מתוך הספר.

אני פותחת בסטירית משויישת.
סטירית המשויישת הוא פרפר יוצא דופן במשפחת הסטיריתיים – רוב הסטיריות הן בגווני חום-כתום-אפור, ואילו זו בוהקת לה בלבן.
בספר כתוב שהסטיריות אוהבות להתקבץ על פרחי ברקן סורי – כמו בתמונה הזו:

הצבעים שלו – שילוב של לבן ושחור – הם צבעי אזהרה. בתחילה חשבו שהסטירית מתחפשת ללבנין, כי מיני הלבנין הם רעילים.
אך לאחרונה מצאו כי הזחלים ניזונים מצמחים ממשפחת הדגניים, הנגועים בפטריה. הפטריה רעילה לציפורים וחרקים רבים, אבל הסטיריות פיתחו עמידות נגד הרעל.
כלומר, הפרפר הזה רעיל לטורפים, ולא סתם הוא מתהדר בצבעי אזהרה.
כאן הסטירית מתעופפת לאחר ביקור בגדילן מצוי – קרוב של הברקן –

את הפרפרית הבאה פגשנו ממש בכניסה לגני הברון, שותה צוף מפרחי דייטס דו-גוני (Dietes bicolor) – זוהי לימונית האשחר.

הלימונית קבלה את שמה מהזכר – שצבעו הוא צהוב-לימוני עז ומרשים. ראינו אותו מרחף בשטח, אבל הוא היה זריז וחסר סבלנות – לכן לא הצלחתי לצלם אותו.
הגברת, לעומתו, צבעיה מעודנים יותר, ירקרקים. היא היתה עסוקה בפרחי הדייטס, ואפשרה לי לצלם.

בספר הפרפרים, כתוב שפרפרי הלימונית הם אילו שאחראים לשם "Butterfly" – הלימונית נקראת באנגלית "Butter-Fly" – כלומר, מעופף החמאה, בגלל הצבע הצהוב. וממנה נגזר השם לכל הפרפרים באשר הם!
מהלימונית אני עוברת אל קרוב משפחתה הנפוץ מאד: לבנין הכרוב.

לבנין הכרוב הוא אחד הפרפרים הנפוצים ביותר בארצינו, הוא בולט בצבעו הלבן. לבן? לבן עבורינו. בעצם, נקבת הלבנין היא בעלת צבע אולטרה-סגול,
אותו אנחנו לא רואים, אבל הלבנינים כן.

לבנין הכרוב הסתגל לחיים ליד האדם. הזחלים אוכלים את צמחי המצליבים, כמו כרוב, כרובית, צנון ועוד.
אבל הוא אוהב גם את העלים של כובע-הנזיר, וכבר ראיתי איך 3-4 זחלים של לבנין הכרוב מחסלים ערוגה שלמה של עלי כובע הנזיר…  

מלבנין הכרוב אני עוברת אל לבנין הרכפה – זהו פרפר נודד! באביב ובתחילת הקיץ נודדות להקות קטנות של לבנינים מצפון אפריקה לאירופה.
אצלינו אפשר לפגוש אותו כל השנה. הוא קרוי על שם הרכפה הלבנה, עליה מטילה הנקבה את הביצים. כאן הוא מנצל צמח צוף מעולה (אך מין פולש אגרסיבי) – לנטנה ססגונית.

והנה הגעתי אל הפרפר הנפוץ ביותר ברחבי תבל: ה-Painted Lady – נמפית החורשף.
כאן היא נהנית מלנטנה ססגונית (אחת עם פרחים אדומים, ולא סגולים כמו בתמונה הקודמת)

הנמפיות נפוצות כל כך, כי הזחלים שלהן מסתגלים לצמחים רבים ממשפחות שונות. המשפחה העיקרית החביבה עליהם היא משפחת המורכבים – במיוחד צמח החורשף (על שמו נקרא המין).
מחקר שנערך לאחרונה ברמת הנדיב גילה שזחלי הנמפית אוהבים גם את הקנרס הסורי ואת חוחן הקנרס, שני קוצים גדולים ומרשימים ממשפחת המורכבים.

 הנמפית אינה רעילה, ולפי הכתוב בספר – היא חביבה מאד על טורפים. ובאמת, כשהייתי בחוף הכרמל לראות את הדרדר הנמוך – פגשתי גמל שלמה משובץ טורף את נמפית החורשף.

ועכשיו אני עוברת לפרפר הגדול והמרהיב ביותר שפגשנו – זנב-סנונית נאה. זהו פרפר תזזיתי, הוא לא נח לרגע. אפילו כשהוא עצר ללגום צוף מהחד-אבקן, הוא המשיך לרפרף בכנפיו –

זנב-הסנונית קרוי כך על שום קצות כנפיו המאורכות, המזכירות את זנבה של הציפור סנונית.
זחליו של זנב-הסנונית ניזונים מצמחים ממשפחת הפיגמיים – פיגם מצוי, ולפעמים גם הדרים שונים; וגם על צמחי שומר פשוט.
תראו איך הוא מנסה לברוח לי מהתמונה:

המשכתי להסתובב בגינת הפרפרים, ומצאתי טורף נוסף אורב להם: זיקית מובהקת, מתחבאת לה בין ענפיו של דרדר מכסיף (שלא פרח עדיין)

התמונות צולמו ברמת הנדיב – בעיקר בגינת הפרפרים, אבל גם בשטח הפתוח וגם בכניסה לגנים; בתאריך 6.5.2012
תמונת גמל-השלמה הטורף את הנמפית צולמה בחוף הכרמל, 30.4.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אני מסיימת עם סטירית על פוטנדריה – צמח מים יפה הפורח בבריכה בכניסה לגנים,
וממליצה לכולכם ללכת לבקר ברמת הנדיב – בגנים המסודרים, בגינת הפרפרים (שנמצאת בקצה המתחם המסודר) וכמובן, בשטח!

 ותודה לד"ר רחלי שוורץ-צחור, שמקדישה לנו מזמנה בכל ביקור שלנו!

רחלי ביקשה ממני להוסיף הזמנה לאירוע פרפרים ברמת הנדיב, אני מוסיפה בשמחה: