רמת הגולן, 11.2.2012

לפני שאני מתחילה את הרשימה, יש לי בקשה.


כיון שתפוז לא מתקנים עדיין את האלבומים – התחלתי להעלות תמונות ל-Flickr. אבל שם יש לי מגבלות – מגבלות מקום, ומגבלות של כמות תמונות.
בעוד כ-5 רשומות אני אגיע אל המגבלות הללו, ואז יש לי 2 אפשרויות פעולה –
– לחפש מקום אחר לתמונות שלי (אם יש למישהו הצעה, אני אשמח לשמוע)
–  להפסיק לפרסם, או לצמצמם מאד את הפעילות, לחזור לשיטת "מיני רשומה" – תמונה אחת בלבד, כמה מלים.
אני רוצה להמשיך לפרסם.
פרסמתי בפורום משוב בקשה לתפוז, שיתעדפו את בעיית האלבומים ויפתרו אותה. אני מבקשת מכל הקוראים שלי להכנס להודעה, ולהוסיף תגובה המצטרפת לבקשה שלי. אם תהיינה הרבה תגובות, אולי הם יתחילו לטפל בבעיה.

תודה לכולם.

איריס הביצות

כבר סיפרתי לכם שטיילנו בגולן – התחלנו עם הטופל האדום, שנמצא ממש בעליות מדרום לרמה – והמשכנו צפונה.
התחנה הבאה, לאחר הטופל, היתה בעין תאופיק – יער קק"ל, שיש ממנו תצפית יפה לכנרת, לטבריה ולגליל: 

הכנרת וטבריה

משם עלינו לאחו נוב. כבר הצגתי את הכלניות הנהדרות שפרחו שם – הן לא היו היחידות. האחו מלא פרחים.
כאן, מימין – רומוליאה סגלולית – הרומוליאות של דרום הגולן נחשבות לזן שונה מעט מזה של שאר הארץ.
ומשמאל – אחת החברות הקטנות של משפחת הציפורניים – קרנונית לקויה. קרנונית – בגלל הקרניים בעלי הכותרת. 

רומוליאה סגלולית   קרנונית_לקויה

מצאנו מקבצים של זהביות באחו, אני משערת שזו זהבית השלוחות – הדרך לוודא היא באמצעות הפקעת, ואני העדפתי להשאיר את הזהביות במקומן. 

זהבית השלוחות

עדיין יש אלפי נרקיסים בשטח, וניחוחותיהם נישאים למרחק 

נרקיס מצוי

בסופו של הסיור באחו נוב הצלחנו גם למצוא את איריס הביצות:  שני האיריסים הראשונים פורחים! מאד שמחנו! 

איריס הביצות

פתאום ראיתי פרפר. רדפתי אחריו במשך כמה וכמה דקות עד שהצלחתי ללכוד אותו בעין המצלמה: זהו צבעוני שקוף

צבעוני שקוף

בדרכנו חזרה לאוטו, ראינו את היצור הבא:
לא, זו לא תולעת – זהו נחש. נחש קטן, שאורכו בערך 20 ס"מ ושמו נחשיל מצוי. זהו יצור אוהב לחות, שבד"כ נמצא מתחת לפני האדמה. 

נחשיל

מאחו נוב נסענו צפונה. לפתע, לצד הדרך מוטי ראה משהו זז. חזרנו עם האוטו וראינו את התצפית המרגשת ביותר שלנו לטיול הזה (ולעוד כמה טיולים…) : חתול בר, מתרחק בשפיפה מהכביש – כדי שלא נתקיף אותו. יצור יפהפה! 

חתול בר

עצרנו ליד מאגר בנטל, ושם פגשנו המוני איריסים, קטנים ותכולים: איריס הלבנון
בין האיריסים היו מקבצים מרהיבים של רקפות יווניות. (מקבץ לדוגמא תוכלו לראות בסוף הרשימה)

איריס הלבנון

לא יכולנו להתעלם מהחרמון שנשקף אלינו מכל מקום – חרמון הסבא, הלבן והיפהפה.
העננצ'יקים אמרו שזה נראה כמו הר של גלידה!

החרמון

את הטיול סיימנו ביער אודם – הג'ובה הגדולה. רשות הטבע והגנים מסדירה את האיזור כעת, הם מנגישים אותו לנכים.
מצד אחד, קצת חבל לי לראות איזור פראי כזה הופך לשביל סלול עם מצפור.
אבל זה סתם אגואיזם פרטי שלי. אני חושבת שההנגשה של הג'ובה לנכים היא חשובה וטובה. לאפשר לכל אדם לרדת לשם, ולהסתכל על השטח – זה בהחלט צעד חשוב וטוב. 

זהבית דמשקאית ונץ חלב אזמלני

אנחנו הסתכלנו על הפרחים שפרחו מסביב לשביל. כאן מעל ישנו שילוב של זהבית דמשקאית (בצהוב) עם נץ-חלב אזמלני (בלבן),
ולמטה – עוד איריס לבנון, משקיף על שולי הג'ובה הגדולה. 

איריס הלבנון

בין העצים הציצו המוני רקפות יווניות קטנות ונחמדות 

רקפת יוונית

ומצאנו גם מקבץ של קורידלית הסלעים – צמח נדיר, קרוב לעשנן שגדל בשולי חצרות בעיר. 

קורידלית הסלעים

התמונות צולמו כולן ברמת הגולן, בתאריך 11.2.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ב-Flickr. 

רקפת יוונית






זהבית השלוחות – Gagea commutata

אחרי יום גשום כדבעי בכרמל, שבו חזרתי אל ידידים ותיקים (סחלב נקוד ופרפרני, דבורנית שחומה וקטיפה) – אני מתכוונת לספר דווקא על זהביות.

  

הזהבית שלי היום היא זהבית השלוחות. אפשר למצוא אותה במדרונות אבניים ובבתה הררית – היא לא זקוקה להרבה קרקע, והבצל שלה קרוב לפני השטח.

השם שלה – זהבית השלוחות – הוא בגלל הבצל שלה, ששולח שלוחות עם בצלצולים קטנים, ומתרבה כך ללא האבקה

זו שיטת רביה אחרת, נוספת לשיטת יצירת הפירות – וקוראים לה רביה א-מינית, או רביה וגטטיבית (צמחית). בדרך הזו, הזהבית בעצם משכפלת את עצמה ויוצרת עוד פרחים – בלי סקס.

ההבדל העיקרי בין הזהבית הזו לזהבית הדמשקאית שכבר הצגתי פה, הוא בעלי הכותרת: עלי הכותרת של זהבית השלוחות מחודדים בקצותיהם – ממש צ'ופצ'יקים – ואילו עלי הכותרת של הזהבית הדמשקאית הם מעוגלים בקצה.
בדרך כלל, הזהבית הזו מעט גדולה יותר מהדמשקאית – אבל לא בהרבה. הגודל הממוצע של הפרח הוא עדיין בין סנטימטר לשניים.

  

ולכן, אם אתם פוגשים זהבית בעלת עלי כותרת מחודדים בהרי המרכז והצפון – זו זהבית השלוחות.
במישור החוף ובנגב – זה כבר עניין אחר, ועליו אני אכתוב ברשומה נפרדת…

לפי המגדיר, בישראל גדלים עשרה מינים שונים של זהביות. ארבעה מהם רק בחרמון – ושישה בכל הארץ.

מתוך הששה האילו, ישנם שלושה מינים נפוצים (זהבית דמשקאית, זהבית השלוחות וזהבית שרונית – שאני עוד אגיע אליה) – ושלושה מינים נדירים יותר (זהבית דקת עלים, זהבית אשונה וזהבית שעירה)  – שאותם מעולם לא פגשתי.
(טוב שיש עוד מטרות…)

התמונות צולמו במקומות הבאים:
24.2.2007 – בהרי ידפת
21.3.2009 – בהר קטע בחרמון
26.3.2009 – ליד הישוב עפרה בשומרון
23.1.2010 – ביער בית קשת

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.