נוער לנוער – לנו הרוח!

אתמול הייתי באירוע מאד מרגש ומיוחד, ורציתי לספר עליו, ובעצם גם עלי. 

האירוע היה כנס של בוגרי סניף חיפה של ארגון "נוער לנוער" – ארגון שהיה בית עבורי כנערה. 

נוער לנוער הוקם בשנות ה-50, על ידי בני נוער שעזרו לפנות אנשים משכונות שהוצפו בגשם בתל-אביב. הוא התבסס בתור ארגון בני נוער שמחנך לדמוקרטיה, עזרה לזולת, התנדבות, שוויון, אחווה… כל מיני ערכים שכיום הם "מיושנים" ולא עומדים בקצב של העולם. נוער לנוער מעולם לא היה משוייך למפלגה פוליטית, ותמיד עודד מגוון דיעות ורעיונות. מאוחר יותר, הם קיבלו גב של ארגון בני ברית העולמי – הפכנו להיות הסניף הישראלי של BBYO – Bnei Brith Youth Organization. 

השתתפנו בפעולות, תיכננו ארועים, חילקנו סופגניות לחיילים בחנוכה ומזון לזקנים עריריים בפסח, התנדבנו בשלל מקומות שונים (אני, למשל, התנדבתי עם בני נוער בעלי פיגור שכלי – עזרתי לנערים ונערות בני גילי) – ולא מפתיע שאחד השירים החשובים בעינינו היה "אני ואתה" של אריק איינשטיין. קיימנו קשרים עם בני נוער מסניפים אחרים בארץ (אירוח ראשל"צ, למשל, היה אחד הזכורים לי) ובעזרת ארגון בני ברית – גם עם בני נוער יהודיים מהעולם. 

היה לנו גם מבנה ארגוני מפורט. היה (או היתה) יו"ר לכל סניף, וליו"ר היתה מעין "ממשלה" – סגנים – סיו"רים – שהיו אחראים כל אחד על נושא אחר. נושא ההתנדבות, ההדרכה, פעילויות מיוחדות… את הממשלה הזו היינו בוחרים פעם בשנה בבחירות דמוקרטיות.  

בנוסף להנהגה הסניפית, היתה הנהגה אזורית – לאזור צפון, מרכז ודרום – והיינו נפגשים עם כל הסניפים מהאזור שלנו, על מנת לבחור את הנשיא האזורי ואת הסגנים שלו – הסנא"ים שלו. בנוסף לפעילויות המקומיות – היו גם פעילויות שבהן השתתפו אנשים מכל האיזור. פעם בשנה היתה גם ההתכנסות הארצית – לרוב בירושלים, ושם היו בוחרים את ההנהגה הארצית.
והנה, העיר לי ברק (נשיא אזור צפון 1992! כבוד!) שקצת שכחתי ובלבלתי: את ההנהגה האזורית היו בוחרים בכנס הארצי, והכנסים האזוריים היו יותר למען אירועים משותפים, מפגשים, מעגלי ידידות, פעילויות שונות. 

הכנס הארצי תמיד היה משהו מיוחד, עם הופעה מוצלחת במיוחד של אומן. ככה זכינו לראות את יהודית רביץ בהופעה – היא קצת נבהלה כש-500 בני נוער רצו אל הבמה והתחילו לרקוד ולזרוק עליה פרחים… וגם את גידי גוב, בדיוק כשיצא "שלל שרב", והוא הזמין את רמי קליינשטיין לעלות לבמה – הם דווקא נהנו מהאינטרקציה עם הקהל. 

והיו מעגלי הידידות – ישבנו, ניגנו את השירים שכולנו אהבנו (אריק איינשטיין, שלום חנוך – וכמובן, שיר הגלשן של דני סנדרסון!) וחלקנו עם הקבוצה את הדברים הטובים והפחות טובים שקרו לנו. ככה, בתמימות, בידידות, בקבלה. 

והנה, חלפו 30 שנים – וכמה מבנות הסניף החליטו לארגן שוב כנס סניפי. כנס של בוגרים מ-5 השנים בהן הסניף שלנו, סניף חיפה, היה אחד הסניפים החשובים בארץ. אפילו זכינו ב"סניף מצטיין" – אות כבוד שעבדנו קשה בשבילו, והיינו מאד גאים בו. ואחרי 30 שנה, הנה חזרנו ונפגשנו – בערך 50 אנשים מהסניף. 

ואני חייבת להודות שמאד התרגשתי. קצת הדחקתי לפני, ולא דיברתי על זה. אבל כשיצאתי לשם – ויותר מזה, כשהגעתי, ואמרתי שלום והתחבקתי עם אנשים – ההתרגשות רק המשיכה להתגבר. את כל האנשים שם (פרט לאחותי, שבעצם בכלל לא זכרתי שהיתה בנל"נ) לא ראיתי 30 שנים. שמרתי על קשר עם חברות טובות שלי שהיו דווקא מסניף גבעתיים.
אני זוכרת חלק מהם, כתיכוניסטים. לרוב – כמוני – ילדי השוליים. אילו שלא היו במרכז "עם החבר'ה". אלו שחיפשו דרך להתבטא, ולא מצאו את עצמם בבית הספר או בצופים. אבל נוער לנוער נתן לכולנו במה, אהבה, הכרה, הבנה, חברות. 

והנה, חלפו להם שנים – והקבוצה הזו כוללת אנשים ממש מעניינים. אני עברתי לאקולוגיה וסביבה, וחבריי כוללים עורכי דין ומשפטנים, מורים, מחנכים ומרצים באקדמיה, חברה במועצת העיר כפר סבא, מנהלת בית ספר, כמה עובדים במחלקות חינוך במקומות שונים – וכמובן, היו"רית האולטימטיבית שלנו, זו שגייסה אותנו לארגון וכולנו הערצנו כבר אז – היום היא שופטת. 

המפגש השאיר אותי בתחושת התעלות. אנשים בני גילי, שגרים בכל מיני מקומות. הרבה מהם עוסקים בפעילות חברתית – לפעמים בתור עיסוק מרכזי, לפעמים בתור התנדבות ועזרה לקהילה בנוסף על עבודה במשרה מלאה. אנשים טובים, יפים, מלאי אהבה, חיים, חזון. אנשים עם הערכים הטובים שגדלתי עליהם. 

המפגש הזה מילא אותי בהמון אנרגיה ואהבה. ומכאן אני רוצה לשלוח חיבוקים לכל אחת ואחד מבוגרי נל"נ – במיוחד סניף חיפה, אבל גם שאר הסניפים בארץ. 

אנחנו ישראל האמיתית והיפה. אנחנו צריכים להפיץ את הרוח, את הדרך.

כשישבנו ושרנו את "המנון נל"נ" – שאגב, כתב והלחין אותו בוגר סניף חיפה, משה דץ – המלים לא נראו לי תמימות וילדותיות פתאום. לרגע, כששרנו יחד, פתאום האמנתי. 

שלא יהיו מלחמות,
שיהיו רק ימים טובים
ואת עלי עץ הזית – תבאנה יונים. 

בתמונות אפשר לראות בעיקר פרחים (אך לא רק) שצילמתי בכרמל בשלוש השנים האחרונות. לפי הסדר:

קשת מעל הישוב נשר,
בן-חצב החורש,
חיננית הבתה,
אכסף מבריק,
סחלב נקוד ועוד אחד,
סומקן מעוצה,
כלנית מצויה,
דבורנית שחומה,
חזזית ששמה מפרשית מרושתת,
רקפת מצויה,
ולריאנה איטלקית,
רומוליאה צידונית,
נרקיס מצוי,
וכאן בהמשך – דודא רפואי
ושקד מצוי. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

גן איריס בכפר יהושע

אז המבחנים נגמרו, ובינתיים אני מרוצה. גם יש לי נושא לתזה: בדיקת התנאים המשפיעים על השבה לטבע מוצלחת של איריס הארגמן. גם שמירת טבע, וגם איריסים. מצוין! אני כבר מתרגשת

אבל מסביב… המצב ממש מיאש אותי.
ביבי נתן את הגז של המדינה במתנה ללא מנהל תקין, ללא שקיפות, ובדרך פיטר את כל מי שהעז להתנגד לו.
ברמת הגולן בית המשפט אישר לחברת "אפק" להמשיך לחפש נפט, בלי תכנון, בלי תכנית, ובלי להבטיח לנו שהם לא יפגעו בכינרת או בשמורת גמלא תוך כדי.
בערד נאבקים התושבים נגד הפיכת שדה בריר ליד העיר למחצבה, שתזהם את האוויר הנקי והנפלא של העיר.
תושבי עמק יזרעאל נאבקים נגד תכנית גרנדיוזית להקים שדה תעופה בין לאומי על הכלניות במנחת מגידו.
ועכשיו ראיתי שיש גם מאבק לשמור את בקעת הנדיב – השטח הירוק בין זכרון יעקב, בנימינה וגבעת עדה. 

המדינה שלנו מתנהגת בצורה חסרת אחריות, חסרת אכפתיות. העולם נמצא במשבר סביבתי, ובמקום לנסות להציל לפחות את פיסת הקרקע שלנו, לשמור משהו לדורות הבאים – אצלנו מנצלים, הורסים, מקלקלים. מיבשים את ים המלח, מזהמים את הים התיכון ואת כל הנחלים, מפריטים את כל אוצרות המדינה בשעה שבעולם כבר מבינים שהפרטה היא פתרון גרוע, ויש מגמה של השבת נחלת הכלל – Reclaiming the Commons.
ה"מומחים" לכלכלה אצלינו מתנהגים עדין לפי הרעיונות של הארדין מ-1968 (שבעצם מבוססים על הפאודליזם האירופי), כשהכלכלנית זוכת פרס נובל מ-2009, פרופסור אלינור אוסטרום, כבר הוכיחה שהוא טעה והעלתה רעיונות חדשניים ומוצלחים יותר.
זה באמת מיאש אותי.

בקיצור, רציתי לכתוב רשימה משמחת – אבל זה לא ממש מצליח לי היום. ולכן, במקום זה – אני אשלח אתכם לבקר במקום מיוחד ומקסים.

בכפר יהושע יש גן בוטני קטן ויפהפה, גן איריס. את הגן הקים אילן טל, תושב כפר יהושע, בשנת 2006 – ובזכות האצבעות הירוקות שלו הגן הזה פורח ומקסים.
בגן יש מעל 1450 מינים של צמחי ארץ ישראל – בכל עונה יש משהו מיוחד לראות שם.

אני ביקרתי בגן בשנת 2011, וראיתי שם כל מיני פרחים מיוחדים – אותם אפשר לראות כאן ברשימה.
אילן עובד בתיאום עם רשות הטבע והגנים. הגן שלו הוא גן מקלט לצמחים מיוחדים – ממנו אפשר גם להשיב מינים נדירים לטבע.

לפני שבוע בערך, אילן פרסם קריאה בפייסבוק:

פעם בשבוע מגיעים לגן איריס חמישה תלמידים ותלמידות מביה"ס הדמוקרטי בנהלל. הם עוזרים לי ב"מלחמת העולם" , נגד "העשבים הרעים". שום דבר אינו ברור מאליו – ואני מבקש להודות למארגנים על היזמה הברוכה הזו.
אשמח מאד אם יגיעו לגן מתנדבים. העבודה רבה מאד. 0528254968, אילן טל, כפר יהושע .

לצערי, אני לא גרה קרוב מספיק ואין לי כרגע זמן להגיע באופן קבוע אל אילן. אבל אם אתם גרים באזור – כפר יהושע הוא ממש ליד טבעון – אני מאד ממליצה לבקר אצל אילן (הביקור בתיאום), ויותר מזה – להתנדב לעזור לו בעישוב הערוגות.

זה יכול להיות מצוין: מצד אחד, להכיר את הגן המיוחד והמקסים הזה, לעקוב אחר הפריחה של פרחים יפים רבים, חלקם נדירים – ומצד שני, לעזור לאילן. לעשב זה יופי של תרפיה!
אני מאד ממליצה ללכת לבקר בפינת החמד הזו, באופן חד פעמי – או באופן קבוע.

את איריס הארגמן צלמתי ביער אילנות, 5.2.2015
ואת כל שאר הפרחים – ששמותיהם כתובים על התמונות – בגן איריס, אצל אילן טל בתאריך 29.12.2011
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.