הכרמל בכל הצבעים

אתם זוכרים שקראתי  לא לבוא לשתול בכרמל?
אתם זוכרים שיובל, אורי ונעמה הבטיחו לנו שתוך חודשים ספורים נראה התחדשות?
ובכן… היום אני מראה לכם כמה הם צדקו: זו רשימה ארוכה, והיא כוללת אחוזים בודדים ממה שראיתי בכרמל. אז שבו לכם בנוח, ותהנו!

כך, למשל, נראה הכביש ליד בית אורן – איזור שנשרף קשה. הלוטם השעיר פורח במלוא יופיו:

ואם אתם מסתכלים בחלק האחורי של התמונה, ורואים שם את הגדמים השרופים – תסתכלו בתמונה הבאה ותראו איזו חגיגה יש בינהם:

זהו מרבד נפלא, שכולל שלל פרחים נהדרים – מרגנית השדה (כחול), חבלבל סורי (ורוד), שום שעיר (לבן), חלבלוב השמש (ירוק-ליים), נורית (אדום), כרמלית נאה (ורוד), כמה סביונים וכתמות (צהוב)  – תענוג!

הכרמל פורח, ולמרות שחלקים נכבדים מהחורש שהכרתי נעלמו, וכל השטח נראה אחר לגמרי – הטבע מתחדש, וחוגג, וממלא כל פיסת קרקע.
הנה, למשל, מרבד ורוד של חבלבל סורי, כרמלית נאה ופשתה שעירה – עם כמה נקודות-מרגנית כחולות:

בשולי הדרכים יש המוני תלתנים –  כאן יש ארבעה מינים: תלתן חקלאי (בצהוב), תלתן הפוך (ורוד), תלתן הקצף (ורוד כהה) ותלתן כוכבני (ירוק) –

נסענו לאיזור רקית, שהאש בערה בו בעוצמה רבה. לצד הדרך, אני מכירה משנים קודמות קבוצה יפה של קוציץ סורי. שמחתי לפגוש אותם גם הפעם:

ממש ליד הקוציץ פגשנו חגיגה אמיתית: פשתנית ארם-צובא. זהו פרח עדין ומקסים במיוחד, שכבר הצגתי בבלוג. בכל הפעמים שפגשתי את הפרח הנפלא הזה, פגשתי פרטים בודדים. הפעם – היו עשרות.

 

אבל כמו שרואים בתמונות, גם הם לא היו לבד – ויש פה חגיגה בלבן (פשתנית), אדום (נוריות), כחול (מרגניות), ורוד (פשתה וכרמלית) ועוד כל מיני!
ממש ממולם היה מקבץ נהדר של דמומית קטנת-פרי, באדום, ומרבד של קחוונים נהדרים,

  

השטח ירוק ופורח,  ובטיול פגשנו גם התחדשות של עצים – נבטים של אורנים, אלונים, קטלבים ואלת המסטיק.
הפרח הנפוץ ביותר (לפחות, כך נראה לי) הוא מרגנית השדה – הידועה גם בכינוי "עין התכלת":

בחניון רקית תמיד פגשנו צמח מטפס יפהפה, עם פרחים קטנים – ספלול מטפס. הנקודה שבה הוא צמח נשרפה, וחששנו לשלומו. אבל חששותינו התבדו, כי – כמו כל שנה – פרח לו הספלול:  כאן הוא מטפס על עץ אלון צעיר.

מאחוריו היה עוד מרבד ססגוני – של קחוונים (לבן-צהוב), נוריות (אדום), מרגניות (כחול), אספסת וציפורני חתול (צהוב) – ואפילו צהרונים, ישנים עדיין ומחכים לשעת הצהרים.

ליד חורבת רקית מצאתי מרבד לבן של פרחים קטנטנים ועדינים: שוב פרח קטן עם שם גדול: ולריינית עטורה

וכמובן, בלי סחלבים אי אפשר… ובכן, פגשתי ביום שישי מנין שלם של מיני סחלבים! הנפוץ מכולם היה סחלב הגליל, בשלל צבעים ומופעים נהדרים. כאן, למשל, בלבן חגיגי:

גם בעלי החיים חוזרים לשטח. ראינו המוני פרפרים מסביבנו: צבעוני קשוט, נמפית החורשף, לבנינים שונים. כמה וכמה לטאות וחרדונים ברחו מאיתנו, את חומט הפסים הספקתי לצלם:

 

אחרי הצהרים נפתחו הצהרונים, ופתאום גילינו שכל האיזור מלא בהם:

בחורשת הארבעים מצאנו מרבד נהדר של צמח סוככי גבוה ורעיל: רוש עקוד

התמונות צולמו כולן בכרמל, ביום שישי 1.4.2011
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אפילו אם זה רק תלתן תריסני פשוט, כמו פה:

אם אתם רוצים לראות עוד מציאות, אפשר לראות באתר צמחית ישראל ברשת – כאן
פתחתי עם לטם שעיר, ואני מסיימת עם אחיו, לטם מרווני .

 

 

בחזרה לכרמל, אחרי השריפה

בשבת, אחרי המון המון זמן חזרתי לכרמל.
אתם צריכים להבין, שהתקופה היחידה בחיי שבה היו מרווחים של יותר מחודש בין ביקור אחד שלי בכרמל למשהו – היתה בתקופה שבה חייתי בארה"ב.  זה מוזר מאד עבורי, לא להיות בכרמל.

כבר באיזור כלא 6 ראינו את המורדות השרופים מולנו.
איזור שפך נחל אורן והכניסה למערת אצבע נפגעו באופן קל, והגשמים כבר השפיעו לטובה (רק שיבואו עוד!!!)

האלונים בתמונה מעל אמנם נחרכו, אבל בגלל הנביטה המאסיבית מסביבם, אני מאמינה שהשורשים לא נפגעו – ולכן או שהאלון עצמו יתחדש ויגדל עלים חדשים, או שיצמחו גזעים צעירים מסביב לגזע השרוף. לעצים האילה יש סיכוי טוב להתאושש.
ברשימה שלי שקראה לא לבוא לשתול בכרמל ציטטתי את נעמה טסלר, דוקטורנטית המתמחה בשריפות יער, והיא אמרה שתוך שלושה שבועות, אם ירד גשם, נראה שינבטו צמחים צעירים. התמונה מעל מוכיחה יפה את דבריה, ואם תגדילו את התמונה הבאה, תראו שגם כאן יש נביטה והתחדשות:

התחלנו את הנסיעה בכיוון מעלה, במטרה להגיע לאיזור שלא נפגע בשריפה – חורשת הארבעים – ולטייל שם. לצערנו, רוב מדינת ישראל גם רצתה לנסוע לראות מה קרה בשריפה. לאורך כל הדרך הכביש נראה כך –

זחלנו את הדרך הזו… הנסיעה מצומת אורן ועד לאוניברסיטה ארכה שעה וחצי. זה היה קשה מאד.
ולמען האמת, אני לא בטוחה מה כולם רצו. לא ראיתי אנשים יורדים לשבילים או לחניונים, פרט לחניון מחצבות קדומים – הקרוב ביותר לאיזור אסון האוטובוס. איזור זה אכן ספג מכת אש קשה.

וכך נראה אחד הצנירים בשביל הצנירים – האש לא ירדה עד אליו.

היו גם סימנים טובים. הנה, למשל, לבלוב עלי עירית גדולה – ראיתי המוני עלים של עיריות לאורך הדרך, גם באיזורים שרופים וגם באיזורים לא שרופים.

ראיתי גם כמה בזים בשמים מעל – אבל לא הצלחתי לצלם אותם.
נרקיסים החלו לפרוח באיזורים שפחות נשרפו –

ויחד עם זאת, עצוב לראות מחזות קשים של שריפה

אפילו לא נסעתי לאיזור חורבת רקית, הר שוקף או חניון האגם האהובים עלי. אני יודעת שהם נפגעו קשה מאד.

   

בסופו של דבר, אחרי זחילה ארוכה, הגענו אל איזור חורשת הארבעים, וירדנו בשביל אל המצוק. להפתעתינו, היו רק מעט מטיילים בשביל. הרוב משום מה העדיפו להשאר במכוניות ובפקק…

במצוק הארבעים חיכו לנו חברים ותיקים –
שלל כרכומים

המוני נרקיסים ריחניים – אגב, למי שתוהה, הנרקיס ההררי והנרקיס שגדל בביצות, שניהם נרקיס מצוי. זה אותו נרקיס.

תחילת הפריחה של הרקפות  עם העלים (יש גם פריחה של רקפות היסטרנטיות)

ואפילו אחד ממיני האיריסים – איריס שיקבל רשימה משלו – אני מקווה שעוד השבוע.

התמונות צולמו בכרמל, לאורך הכביש  721 ובמצוק הארבעים, 25.12.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.