הר קטע – פרחים, פרפרים וכל מיני

עוד כמה תצפיות בחרמון וממנו

לאחר תום יום הסקר בהר דב, נסעתי עם אורי ועפרה לישון בצימר במג'דל שמס. בדרך עצרנו לכמה דברים. את חלקם אציג פה.

עם החמסין שהתחיל פתאום, קצת קשה לנו לזכור שביום שישי שעבר עוד היה פה חורפי למדי… וכמובן, בדיוק ביום הזה אנחנו החלטנו לצאת לחפש סחלבים בהר קטע, למרגלות החרמון.
כמה טיפות של גשם לא יימנעו מאנשים כמונו, שהפרחים בראש מעייניהם מעל ומעבר לכל פרופורציה – לצאת לשטח.
בשבוע לפני כן, RuvenKa ביקר שם ופגש את הסחלב הסורי – ולאחר ששאלתי, נתן לי הסבר מדיוק איך לאתר אותו. בדיעבד, זה היה אותו איזור בו מצאנו את הסחלב הסורי לפני שנתיים.
ההתחלה היתה מאד מעודדת: עצרנו במפל סער, וראינו כמה יפה הוא זורם ושוצף (בעקבות הגשמים הרבים שירדו ביום חמישי)

למרגלות התצפית פרח פרח יפהפה, נפוץ למדי בארץ – שעוד לא הקדשתי לו רשימה: בן חצב יקינתוני. הנה הוא, על רקע המפל:

על גדת הנחל, מעט אחר כך, מצאנו פרט גדול ויפה של סחלב השקיק, משקיף לו על הנחל. הסחלב הזה גדל מאחורי הגדר של הגשר על נחל סער. ובכל זאת, אסף (הוא אסף שיפמן, שאיתו יצאנו לטיול) ראה אותו. אני עדיין לא מבינה איך, אבל אסף הוא מגנט לסחלבים. לדעתי הם קוראים לו.

הצצנו לכיוון החרמון, והתמונה לא היתה מאד מעודדת: כלומר, לא ראינו את החרמון. בכלל.

לא נורא. חשבנו. לא באנו לחפש נופים, נכון? באנו לחפש סחלבים. את הדרך אנחנו מכירים. אז נסענו למעלה.

בדרך נאלצנו לנסוע ממש לאט. ממש ממש. הראות היתה של 20 מטר קדימה. אולי. הגענו אל נח"ל נמרוד, והתחלנו לרדת לכיוון הגבעה – גבעת הדקטילוריזות.
הגבעה אמורה להיות קרובה למדי לנמרוד – ואנחנו התחלנו ללכת בבטחה, בערפל.
והלכנו…
והלכנו….
את התמונה הזו צלמה ציפורן חתול: רואים כאן אותי, עם תיק סגול, 2 ז'קטים פליס, וכובע צמר-פליס שמוטי קנה לי פעם באמסטרדם; ועוד שניים מהמטיילים האמיצים.

ובכן, הלכנו, והלכנו, וחשבנו שזה נראה לנו קצת רחוק יותר ממה שזכרנו… אבל בערפל לא היו לנו נקודות ציון. חיפשנו.
ואז הגענו אל… המממ. מעין שאף אחד מאיתנו לא הכיר.
היינו שישה אנשים. כולנו היינו כבר כמה פעמים על ההר הזה – אנחנו באמת מכירים את השטח והסביבה, ומעולם לא הגענו אל המעין שעכשיו היינו לידו. בערפל ראינו גם שני עצי ברוש גדולים – שלא נראו לנו מוכרים…

(דבורנית צהובה רטובה מהגשם)

התכנסנו להערכת מצב.
איך זה יכול להיות שהגענו למקום הזה, שאנחנו לא מכירים? פתחנו מפות, והגענו ל-2 נקודות אפשריות – ודאי אנחנו באחת מהן. אחת צפונית לגבעה, ואחת דרומית מערבית לגבעה…. אז לאן הולכים? לשם – או לשם?
החלטנו למזער נזקים: נחזור לאוטו. ישנה נקודה קרובה יחסית לכביש, שנוכל למצוא אותה ולפגוש שם כמה פרטים בודדים של דקטילוריזות. ואז, במקום לרדת מהגבעה לעמק שבו הסחלב הסורי – ננסה את דרך הג'יפים בה נסענו בשנה שעברה, שבינתיים חסמו אותה למעבר רכב.

(דבורנית דינסמור – גם היא רטובה)

התחלנו לחזור.
לפתע, ממש כמו באגדות, רוח פזרה לרגע את הערפל – וציפורן חתול ראתה את הגבעה! היא קראה לנו מיד – הגבעה היתה כ-50 מטר מתחת לנקודה בה היינו באותו רגע. הערפל חזר וכיסה אותה, אבל עכשיו ידענו לאן ללכת. ירדנו אליה – ומצאנו על הגבעה כמה עשרות דקטילוריזות!

התחלנו לצלם אותן, לספור אותן, להנות מהן – הדקטילוריזה הרומאית – אצבענית רומאית בשמה העברי – התגלתה בארץ בשנת 1985. עד אז לא ידעו בכלל על קיומה!
והנה, תוך כדי הצילומים – נעשה לנו נס, והערפל התחיל להתפוגג. אפילו כמה קרני שמש יצאו:

בין הדקטילוריזות היו גם המוני פרטים של סחלב אנטולי:

הסתכלנו על הנוף – וראינו את מצודת נמרוד, ולמרגלותיה נבי חזורי (ששם חיכה לנו הרכב השני) –

והחלטנו שממשיכים לרדת. מזג האויר ממש נפלא! למה בכלל התלוננו?
בדרכנו פגשנו אלפי דבורניות שחומות – כאילו כמויות אדירות אנחנו ממש לא זוכרים.

מה שעוד פגשנו, זה בוץ. כזכור, ביום חמישי ירד הרבה גשם – ועכשיו המים עסקו בהתנקזות לכיוון העמק והנחלים למטה. כלומר, הכל היה בוצי, וכל מיני פלגים קטנים חצו את דרכנו. היו גם גדולים יותר, כמו הפלג המקסים הזה שלחופו פרחו כלניות:

ולאורך כל הדרך מצאנו המון כדנים יפהפיים – כדן נאה (שגם לו אני מתכננת רשימה…)

הגענו אל האחו שבו ראינו את הסחלב הסורי לפני שנתיים. עוד לפני שהספקתי לשלוף את ההסבר מראובן – אסף כבר מצא את הפרט שראובן צלם. (כבר אמרתי מגנט לסחלבים?)

האחו היה רטוב ובוצי מאד, מנוקד באלפי דבורניות שחומות, מעט סחלבים פרפרניים – וכמה ניצנים של סחלב איטלקי. לאחר חיפוש מעמיק, מצאנו עוד 3 פרטים של סחלב סורי, ניצן אחד, ו-3 פרטים החשודים כבני כלאיים של סחלב סורי ופרפרני:

איך יודעים שזה סחלב כלאיים? ובכן, צריך להכיר היטב את המאפיינים של שני המינים.
השפית של הסחלב הסורי חלקה. זו של הפרפרני מנוקדת היטב. לסחב שלנו יש ניקוד – אבל מעודן מאד.
השפית של הסחלב הסורי מפורצת פעמיים – מחולקת ל-3 אונות. זו של הסחלב הפרפרני היא דמוית מניפה משוננת. לסחלב שלנו יש גם וגם.
הדרבן של הסחלב הסורי עולה למעלה. זה של הפרפרני – יורד מטה, צמוד לגבעול. לסחלב שלנו – הדרבן יורד אך לא צמוד, והיה פרט אחר בו הדרבן התרומם מעט.

(סחלב איטלקי – גם לו אני עוד אקדיש רשימה)

המשכנו לרדת, ואז התחיל לטפטף. הגשם התחזק קצת, והפך לברד.
התעטפנו במעילינו, והמשכנו לרדת – וכי היתה ברירה? הברד חזר להיות גשם.
הגענו לחלק התחתון של ההר, וגילינו… גדרות שחוסמות את דרכינו. שערים נעולים, וגשם… לא – שוב זה ברד.
ניסיתם פעם לעבור גדר תיל בגשם ובברד? אני חייבת לציין שזה בהחלט אתגר. וכולנו עמדנו בו בכבוד.
המשכנו ללכת במורד, בגשם…
הגענו אל בקתה שנבנתה בין המטעים, והיתה לה מרפסת עץ מקורה קטנה. הצטופפנו לנו צוחקים על המרפסת, וגמרנו את אוזני ההמן שנשארו לי מפורים (אני הכנתי…)
לאחר שהגשם נרגע, המשכנו בדרכנו אל נבי חזורי. ממש בשולי מגרש החניה של נבי חזורי – כבר לא בגשם, אבל רטובים ומכוסי בוץ – פגשנו סחלב פרפני גדול יפהפה, משקיף על הר קטע:

זה, בעצם, היה סוף הטיול. הנהגים נסעו להחזיר את האוטו מנמרוד למעלה, אכלנו קצת (לא יכולנו לערוך את הפיקניק המסורתי שלנו, כי הכל היה רטוב!) – ונסענו אל שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, לחפש סחלב ריחני.
אולי הייתי צריכה לצרף את הרשימה הזו למדור ה"סיפורים ההזויים" של מוטי ?
התמונות צולמו בהר קטע ולמרגלותיו, בתאריך 25.3.2011
המון המון תודה לאסף שהנהיג אותנו ללא חת בערפל, בגשם, בבוץ ובברד!
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.

ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!

הייתכן?!?!?!

יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.

היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.

עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים: שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:

סחלב פרפרני – Orchis caspia

סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.

הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.

השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:

במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:

סחלב אנטולי – Orchis anatolica

סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.

אילו מהר קטע, 13.4.2007 :

נכון שהם מקסימים?

הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.

סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata

סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.

אילו מה13.4.2007:

את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:

עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ה י ד ד !!!! סחלב סורי!!! Orchis syriaca !!!!

כבר הזכרתי פה לא פעם ולא פעמיים את "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל " – מאת אסף שיפמן.

ובכן, זמן מה אחרי שקניתי אותו, נודע לי שיש סחלב שאינו מופיע ברשימה, וכן גדל בארץ: סחלב סורי! אמרו לי שהוא פורח בהר קטע. כן, כן – אותו הר שעליו פורחות הדקטילוריזות.

חיפשתי מידע ברשת, ומצאתי רק 2-3 תמונות מטושטשות. שום מידע על מקום הגידול, מי גילה אותו בארץ, איך מגיעים אליו…

התחלתי לחפש מי יוכל לעזור לי למצוא אותו. הדבר הראשון שסיפרו לי, זה שהוא פורח "בעמק אחד, מעבר לגבעת הדקטילוריזות…"

הבנתי מהר מאד שזה לא יהיה פשוט.

אחרי חקירות ודרישות, שאלתי את כל מי שרק הכרתי, והמליצו לי לשאול את יואב גרטמן.

יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור, הוא מותיקי משוגעי הפרחים בארצנו – הוא מחפש, מוצא, ומכיר פרחים מעניינים עוד הרבה לפני שאני נולדתי.

פניתי במייל, ואז, בדחילו-ורחימו, גם בטלפון.

יואב דווקא שמח לשתף איתי פעולה. באותו שלב גם ניאוטינאה היתה חסרה לי למצבת הסחלבים, ויואב לקח אותי, יחד עם Motior וציפורן חתול לסיור בלתי נשכח.

חרשנו את צפון רמת הגולן וגם את הגליל העליון, וראינו 20 ממיני הסחלבים בארצנו – אבל… רק ניצן של ניאוטינאה, ואף לא סחלב סורי אחד.

חלפה שנה.

הפעם גייסתי שני חברים שגם להם אין נסיון עם סחלב סורי: יובל ספיר, וNoa500.

עשינו טיול משפחתי ארוך ומיוחד – ירדנו מנח"ל נמרוד, דרך גבעת הדקטילוריזות ועד לנבי חזורי.

הטיול היה קשה לילדים – גם שלי וגם של יובל, ראינו בו פריחה מהממת, ממש דברים מעניינים – אבל… שוב לא פגשנו סחלבים סוריים.

ואז, גיליתי לתדהמתי, שידיד אחר שלי – שותף לטיולים מפורום שמירת טבע – יצא לטיול (ללא ידיעתי!!!) ופגש בסחלב הסורי!

הא! הבושה! החרפה! איך, איך עושים לי דבר כזה?! הוא הרי יודע כמה אני רוצה לראות אותו! (ומטעמי נימוס וטוב לב אני לא אזכיר את שמו או את הניק שלו!)

מיד קבעתי זימון בOutlook – לו, ולשאר האנשים שמטיילים איתנו – לתאריך 21.3 השנה, לראות את הסחלב.

מאוחר יותר בשנה שעברה רשמתי הצלחה גדולה: הכרתי את אסף שיפמן, כותב הספר החביב עלי!

אסף הוא באמת משוגע לסחלבים. אני נהנית גם מפרחים אחרים – אבל בעיניו, רק הסחלבים חשובים. הוא יודע המון עליהם, ושם לב לפרטי-פרטים בצורה מעוררת התפעלות.

הגיע ה21.3.2009 – ו…הידיד היה בחו"ל, וגם אסף ועוד חבר טוב שלו – שגם הוא מומחה לסחלבים – לא היו זמינים. אז עלינו בלעדיהם.

שוב חרשנו את סביבות נמרוד, בדקנו כל סחלב וכל פרח – ולא מצאנו כלום.

בשבוע אחר כך ירד גשם בצפון, ואסף המליץ להמתין שבוע. בלב כבד – המתנתי.

הוחלט שהתאריך הוא יום שישי, 3.4.2009.

ביום חמישי, פנה אלי ראש הצוות בעבודה והסביר שצריך תורן ליום שישי, ואם אין מתנדבים – הוא יערוך הגרלה. אמרתי לו שאני לא מתנדבת, ולא יכולה, ואין מצב שאני אגיע.

הוא אמר שאם לא יהיה מתנדב – הוא יערוך הגרלה ואין ברירה.

אמרתי לו, שהוא יכול לאמר לי: "בואי מחר או שאני מפטר אותך" – ואני אומר, בסדר, תפטר אותי.

…לבסוף, למזלי, היה מתנדב מהצוות…

אז ביום שישי יצאנו עם אסף – היינו בסך הכל תשעה אנשים. אחרי הקדמה נחמדה שכללה סחלב ביצות ועוד כמה מטעמים, עלינו להר קטע.

שוב ירדנו לאותו אחו המוכר לי כבר כל כך טוב, למרגלות נח"ל נמרוד.

שוב בדקנו כל סחלב וסחלב באחו (היו המונים) – ושוב… לא מצאנו.

טוב, אמר אסף. ניסע לאתר השני.

האתר השני? איפה הוא?

"בעמק אחר, מעט נמוך יותר, בערך מתחת לגבעת הדקטילוריזות…"

נסענו, ואז – בנקודה מסוימת, שאני באמת לא בטוחה איפה היא (מקווה שMotior יודע! הוא נהג…) ירדנו מהכביש.

לאסף יש רכב 4X4, אבל אנחנו באנו במכונית רגילה. אז הוא הסיע את הקבוצה שהיתה איתו באוטו, ואז חזר לאסוף אותנו. נסענו בשביל-לא-שביל, עד שהגענו לקצה שלו, ומשם הלכנו ברגל.

יש שם נחל ביובי למדי שזורם, ואנחנו הלכנו לארכו – עד שבאיזה שלב פשוט עזבנו אותו וחתכנו הצידה. שוב, בדקנו את כל הסחלבים הפרפרניים, אנטוליים ושלוש השיניים שראינו בדרך – אבל הפעם אסף לא התעכב. הוא הלך ישירות לנקודה מסוימת,

ושם – הידד הידד הידד!!!

פרחו שלושה פרטים של סחלב סורי! (ועוד אחד אכול)

אחר כך מצאנו גם פרט נוסף! בסך הכל, ארבעה פרטים פורחים ואחד אכול.

בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא פרצנו בצרחות שמחה. אפילו את בקבוק השמפניה שכחנו בבית…

אבל כל פרט צולם היטב מכל הכיוונים על ידי 7 מצלמות בערך, וההתעלות הרוחנית היתה גדולה.

ו-Motior מוסיף:

And there was much rejoice

ובקשר לסחלב עצמו: הוא דומה בצורה הכללית לסחלב פרפרני, אבל –

הפרח קטן יותר מסחלב פרפרני (בערך 1/3 גודל),
השׂפית שלו חלקה וחסרת ציורים, ונוטה להיות בהירה (אם כי יש שונות)
הדרבן שלו ישר או אפילו מתרומם מעט, בניגוד לפרפרני ששם הוא יורד למטה.
אסף בקש ממני להוסיף: השפית מחולקת לשלוש אונות, בניגוד לסחלב פרפרני שבו היא בצורת מניפה.

זהו. עכשיו אני יכולה לאמר בגאווה שראיתי את כל מיני הסחלבים הידועים בארצנו!

וגם אם הסחלב הסורי לא היה הגדול או המרשים שבהם (חכו לסחלבים של מאי, הם מ-ד-ה-י-מ-י-ם) – הוא בהחלט מיוחד!

כל התמונות צולמו בעמק חסר שם ליד הר קטע, שאני מקווה לחזור אליו בעתיד; בתאריך 3.4.2009

מליון תודות לאסף שיפמן, וגם לאישי טלמון, לאיתי נ, לNoa500, לmotior, לציפורן חתול1 ולכל מי שליווה אותי במסעות!

ותודה גם לאחותי ולאבא שלי ששמרו על הילדים…

דקטילוריזה (אֶצְבָּעִית) רומאית – Dactylorrhiza romana

היום אני עולה רחוק וגבוה: אל הר קטע, למרגלות החרמון.
שם פגשתי את הדקטילוריזה הרומאית:

הדקטילוריזה היא סחלב נדיר מאד בארצנו – פורח רק בהר קטע, ורק בצהבהב בהיר, אך באירופה היא נפוצה – גם בצהוב, וגם בגווני ורוד.

גם אל הדקטילוריזה הגעתי לפי ספר הסחלבים של אסף שיפמן. אסף מתאר טיול אל גבעה, הנמצאת ממש קרוב להאחזות נמרוד (מעל קלעת נמרוד).
לפני 4 שנים יצאנו (לראשונה) לחפש את הגבעה.

הסתבר, שתנאי השטח השתנו מאז תואר המסלול בספר, ובמקום ירידה נינוחה – הלכנו במורד תלול עם שיחי סירה קוצנית רבים, רוח חזקה מאד, ושני ילדים שסבלו קשות…. המסלול, כמובן, איננו מסלול מסומן!
הלכנו, והלכנו, והלכנו – וכלל לא ראינו את היעד שלנו. חוץ ממני, כולם כבר רצו להתייאש ולוותר – אך אני (קשת עורף שכמותי!) לא נשברתי! השארתי אותם חבויים בין כמה סלעים (כהגנה מן הרוח העזה!) וטיפסתי אל גבעה אחת – שבספר היה כתוב לעקוף אותה – כדי לראות אם אני מצליחה לראות סימני דרך שיתאימו לנו.

למזלי הרב,יש בספר צילום של הגבעה. וכשעליתי למקום פתוח – ראיתי בברור את הגבעה שהיא-היא היעד שלנו! והיא היתה במרחק ממש קצר מאיתנו!