תכלתן מזרחי – Brunnera orientalis

DSCN5095

הקיץ מתחיל, עונת המבחנים בעיצומה – ואני נזכרת בפרח נפלא שמסיים לפרוח בימים אלו במרומי החרמון 

DSCN6506

כשהכרתי את הפרח הזה, שמו היה ברונרה מזרחית. בינתיים עברתו את שמו (ושינו את המין…) – וכיום הוא תכלתן מזרחי. 

DSCN6508

ובאמת, אני בטוחה שתסכימו איתי שיש לפרח הזה צבע תכלת נהדר: 

DSCN6510

את ההכרות עם הברונרה ערכה לי הגר לשנר, מנהלת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית. זה היה בהשתלמות רת"ם, בערך בשנת 2007. זו היתה פעם ראשונה שטיילתי במרומי החרמון ופגשתי את הפרחים המיוחדים והנפלאים של החרמון. 

DSCN6511

הגר קראה לי: "בואי ותראי את הפרח בעל צבע התכלת המושלם ביותר!"

DSCN6513

ואני בהחלט מסכימה איתה. צבע תכלת נפלא ומענג, ודי ברור למה בחרו בצבע כשחיפשו שם עברי לפרח. 

DSCN6726

אבל… למה בעצם חיפשו שם עברי לצמח? שמו הקודם – שהוא גם שמו הלטיני – זה ברונרה. על שם סמואל ברונר, רופא וחובב טבע שוויצרי מראשית המאה ה-19. 

DSCN6726a

נכון, ברונר לא היה עברי. אבל יש הרבה צמחים שנקראים על שם אנשים חשובים. למשל – מישויה פעמונית, על שם בוטנאי בשם אנדרה מישו; פורסקליאה שבירה על שם פר פורסקאל – בוטנאי שוודי; נאוטינאה תמימה – על שם בוטנאי איטלקי בשם טינאו. 

DSCN6728

יש גם כמה צמחים שנקראו על שם בוטנאים ישראליים. למשל, אהרונסונית פקטורי – על שם אהרון אהרונסון (מניל"י) ואליעזר פקטורובסקי – שניים מראשוני הבוטנאים בארץ. לפקטורובסקי הוקדש צמח נוסף – פקטורית אשרסון, על שמו ועל שם פאול אשרסון, בוטנאי גרמני. וכמובן, גם מושיובית הגליל – על שם גרשון מושייב. 

IMG_0536

אבל בשנים האחרונות יש נטיה לעברת את השמות הללו, וכך הקיקסיה הפכה לעפעפית, הקיטבליה – לעוגית והברונרה – לתכלתן. 

IMG_1307

לא תמיד אני מסכימה עם השינוי. כיבדו אנשים שונים בכך שקראו לצמחים שונים על שמם – למה לקחת מהם את הכבוד? רק כי בארץ לא מכירים את ברונר, קיקס, מישו או קיטבל? חוץ מזה, הכרתי את הברונרה בשם זה, והוא מתגלגל לי טוב יותר על הלשון מאשר תכלתן, שקצת חונק אותי. 

IMG_1407

הברונרה פורחת בארץ רק בחרמון, ברום 1,400 מטרים ומעלה. בעולם היא ממשיכה בהרי חורן (דרום סוריה) ואדום (ירדן). 

IMG_7170

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריכים:
14.5.2010, 2.6.2011, 2.5.2013, 4.6.2015 וגם 25.4.2016. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_7352

ורגע לפני סיום, עוד תמונה שאני מאד מרוצה ממנה: רומוליאת השלג, שכבר הצגתי בבלוג, במקומה הטבעי: שלולית לרגלי שלוגית מפשירה. 

DSCN6666

מודעות פרסומת

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ו

DSCN6362

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה. 

DSCN6363

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6363a

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה. 

DSCN6364

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6365

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה. 

DSCN6572

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6578

את השיר "החול יזכור" כתב נתן יונתן והלחין נחום היימן.

DSCN6580

והיום, במיוחד, אני גאה במורשת שלי, גאה בסבים שלי ששרדו את התופת. 

DSCN6585

בתמונות אפשר לראות מקבצים מקסימים של זכריני מופשל (Myosotis refracta), שצילמתי במרומי החרמון בתאריך 25.4.2016

DSCN6586

והם מזכירים לי לא לשכוח. לעולם לא לשכוח את התופת, את הנרצחים, את הזוועה – ולא לתת יד לפגיעה באנשים באשר הם אנשים, ללא קשר למוצאם או דתם – אבל גם לא לוותר ולפגוע בעצמי בשביל כבוד מדומה לדת כלשהי.

DSCN6587

 

DSCN6589

 

 

 

היום יום הולדת!

קצח

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי! 

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך: 

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ – 

קיץ

בסתיו – 

סתיו

בחורף – 

חורף

וכמובן גם באביב – 

אביב

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון – 

חרמון

בדרום – 

הרהנגב

במזרח – 

בקעה  

ובמערב – 

חוף 

וכמובן, בכרמל ליד הבית 

כרמל

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות 

סחלבים 

 וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

פרפרים 

ואפילו ציפורים… 

ציפורים  

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה 

צבעונים

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים  

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

הבלוגולדת השביעי, והשתלמות "כלנית" לחרמון

 DSCN5097

בתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת. 

DSCN4889

כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון. 

DSCN4831

התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה: 

DSCN4894

מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי

DSCN4954

ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל. 

DSCN5023

פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון

DSCN4866

כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים – 

DSCN5038

אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע: 

DSCN5087

הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד. 

DSCN5089

פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה: 

DSCN5115

בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות: 

DSCN5201

כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –

DSCN5268

בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilisמשמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר. 

DSCN5329

במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון. 

DSCN5375

אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו. 

DSCN5366

ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה: 

DSCN5398

היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו. 

DSCN5573

עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה. 

DSCN5491

היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.

DSCN5527 

אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

DSCN5530

יום גשום בחרמון, 31.10.2014

בסוף אוקטובר עלינו לחרמון, לטיול בעמק מן. הגענו ליום סגרירי עם טפטוף גשם כמעט ללא הפסקה.
כמובן, זה לא הרתיע אותנו – ירדנו בשביל לעמק, כדי לפגוש את הפרחים המיוחדים של החרמון. 

DSCN2137

הראשונה – סתוונית החרמון. היא גדלה במורדות העמק, אך לא בבסיסו. ניכרת באבקנים הכהים שלה, שראינו אותם דרך עלי הכותרת – גם כשהפרח היה סגור בגלל הגשם: 

DSCN2120

גינות טחב קטנות קישטו את המורדות: 

DSCN2138

בתחתית העמק התחילו לפרוח סתווניות קצרות עלים – נחמד לצלם אותן עם העמק נפרש מאחוריהן – 

 DSCN2148

טיפות הגשם על עלי הכותרת נראות ממש כמו יהלומים: 

DSCN2165

בעמק מן פורחת גם חלמונית גדולה. החלמוניות של החרמון הן הראשונות שמתחילות לפרוח – כבר בסוף ספטמבר – ולכן בסוף אוקטובר אמנם קיווינו לפגוש עוד חלמוניות, אך ידענו שיכול להיות שאחרנו אותן.
לשמחתנו, פגשנו את החלמונית האחרונה פורחת ורטובה מהגשם: 

DSCN2177

עוד פרח שאחר לפרוח הוא החוחן הקפח – קוץ שפורח בד"כ בקיץ, ואפשר למצוא אותו גם בגליל ובכרמל – 

DSCN2170

בשלב הזה כבר היינו רעבים… צריך לדאוג להפסקת אוכל. טוב שיש עצי עוזרר קוצני בשטח. זהו עץ ממשפחת הורדיים, כלומר קרוב של התפוח – קרוב לו גם בטעם, רק שגודל הפרי מספיק ל2 נגיסות בערך.
עצי העוזרר היו עמוסי פירות, ונהנינו מאד לאכול אותם. אני חושבת שהעוזררים של עמק מן הם העוזררים הטעימים ביותר שאכלתי.  

DSCN2192

פגשנו גם שלושה (מתוך ארבעה) מיני כרכומים הפורחים בעמק מן: 

DSCN2230

בבסיס העמק פגשנו את כרכום החרמון, שצבעו סגול-לילך, ויש לו צלקות כתומות מפוצלות לחוטים דקים – התפעלתי גם מהעורקים הסגולים החיצוניים על עלי הכותרת: 

DSCN2221

במורד פגשנו את הכרכום הנאה, שיש לו צלקת אדומה-כתומה, מפוצלת ל-3 אונות עבות – 

DSCN2251

ומעל העמק פגשנו את כרכום גיירדו הלבן – 

DSCN2277

מצאתי גם שרידים יבשים של פרח קטן ממשפחת הרקפתיים – שמו אנדרוסק חד-שנתי. פעמים רבות ראיתי את האנדרוסק היבש, מעולם לא ראיתי אותו פורח. 

DSCN2285

 וגם ורד הכלב, בפירותיו האדומים נראה נהדר – 

DSCN2258

העננים ירדו וכיסו אותנו מכל כיוון. ראיתי "חלון" בעננים, ודרכו אפשר היה לראות את הנוף:  

DSCN2287

בעצם, בגלל העננים הרבים, בהתחלה כלל לא הייתי בטוחה לאיזה כיוון אני מצלמת… אבל כשהסתכלתי בעיון בתמונה הבאה – ראיתי בבירור את טורבינות הרוח של רכס בשנית: כלומר, צילמתי לכיוון דרום. 

DSCN2289

אחר כך הדרמנו מהחרמון, ליער אודם ועוד… אבל זה כבר סיפור אחר.
כל הקישורים ברשימה הם קישורים לרשימות קודמות על הפרחים שפגשתי בטיול הזה.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 31.10.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

עריוני קצר – Asphodeline brevicaulis

IMG_6398

את הרשימה הזו הכנתי לפרסום כבר מזמן – אז למרות המצב הקשה, אני חוזרת אל פרחי האביב הפחות מוכרים, והפעם – עריוני קצר. 

IMG_4009_עיריוני_קצר

את העריוני הצהוב הנפוץ בארץ, אני מניחה שרבים מכירים. גם הצגתי אותו כבר בבלוג.

IMG_6404

העריוני הקצר נקרא "קצר" – כי יחסית לעריוני הצהוב, עמוד התפרחת שלו קצר יותר. כמובן, הגובה הוא סימן סטטיסטי, ואי אפשר לפי סטטיסטיקה לקבוע שאילו מינים שונים. 

IMG_4011

בעצם הם מאד דומים – כמו לעריוני הצהוב, גם לעריוני הקצר יש פרח בגוון צהוב-כתום, שהוא לא סימטרי מושלם – חמישה עלי כותרת מעל, ושישי למטה, מופשל אחורנית.
כך שאם רואים רק תמונה של הפרח, אי אפשר לדעת איזה מהעריונים הוא זה. 

IMG_6421

ישנם שני הבדלים עיקריים בין העריוני הצהוב לקצר –

  IMG_4030

האחד הוא ההסתעפויות. לעריוני צהוב עמוד תפרחת בודד ועליו הפרחים. לעריוני הקצר עמוד תפרחת המסתעף לכמה גבעולים, ועל כולם יש פרחים. 

IMG_4045

השני הוא שעות הפריחה. העריוני הצהוב פורח במשך היום. בלילה הפרחים נסגרים, אך עם בוקר הם נפתחים שוב. העריוני הקצר פורח רק בערב – הפרחים נפתחים בסביבות ארבע אחרי הצהרים, ופורחים בערך עד לשעה עשר בלילה – ואז נסגרים. 

IMG_4029

ולכן, רוב הפעמים בהן פגשתי עריוני קצר, הוא נראה כמו בתמונה הבאה: הפרחים פשוט היו סגורים. רוב הטיולים שלי הם במשך היום, וכיון שאת העריוני אני בד"כ פוגשת ברמת הגולן – אחרי הצהרים זו כבר שעה שמתחילים בה את הדרך הביתה… 

IMG_5402

ובכן, בטיול באפריל האחרון השארנו לעצמנו את רכס בשנית בתור נקודה אחרונה בכוונה – ואכן הגענו לשם רק בשעה 4, ופגשנו את העריונים פורחים במלוא תפארתם: תסכימו איתי ששווה להגיע מאוחר הביתה, בשביל העריונים היפים הללו?! 

IMG_6402

ואם אפשר לשלב אותם עם בקיה דקת עלים, אז למה לא?

IMG_6411

העריוני הקצר פורח באיזורים המזרחיים של אגן הים התיכון, הוא אוהב בתות סלעיות והרריות. 

IMG_6409

בארץ הוא מוכר בעיקר מהרי יהודה ומהרי הגולן והחרמון. 

IMG_6400

את התמונות צלמתי ברמת הגולן, בתאריכים 5.5.2011, 22.4.2014, 26.4.2014

IMG_4044

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! ואני מקווה שהשקט והשלווה יחזרו אלינו, ומהר – לשני הצדדים. 

IMG_6396

     

קדד מפורץ – Astragalus emarginatus

IMG_7831

בסוף הרשומה על צבעוני החרמון, אום נטע הגיבה לי: הפרפר מקסים, אבל הפרח – עוד יותר!" 

IMG_7833

אני חושבת שזו סיבה מצוינת להקדיש את הרשומה הנוכחית לאום נטע, וחוץ מזה יש לה יום הולדת היום. 

IMG_7826

הקדד המפורץ גדל בחרמון – (לפי אתר הפלורה הוא נדיר גם בגולן, אך יכול להיות שזו טעות, והוא כלל לא נמצא שם). בחרמון אפשר לפגוש אותו בעיקר באיזורים הגבוהים – ברום 2 ק"מ לערך. 

IMG_7836

לקדד יש כדורי פריחה מקסימים בצבע בורדו, 

IMG_7843

כל כדור הוא בערך בקוטר שני סנטימטרים. 

IMG_8748

הצמח כולו רך וצמרירי –

IMG_7848

גם ראשי התפרחת – הפרחים כאילו צצים מכדור צמר גפן – 

IMG_7851

וגם העלים לבידים – כלומר, יש להם רכות ושעירות, כאילו הם עשויים לבד. 

IMG_8754

החרמון הוא נקודת התפוצה הדרומית ביותר של הקדד הזה. הוא ממשיך לפרוח צפונה בהרי הלבנון ומול-הלבנון, וגם בהרים בכורדיסטאן (כלומר, טורקיה-עירק-איראן). 

IMG_7849

כדורי התפרחת מזכירים מעט את אילו של קדד אהרנברג שהצגתי לפני שלוש שנים. 

IMG_7858

מזל טוב לאום נטע חברתי הטובה, אני מאחלת לך הרבה אושר ושמחה ובריאות!

IMG_7863

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 27.5.2014

IMG_7853

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_8752

צבעוני החרמון – Parnassius mnemosyne

IMG_7838

לכבוד שבועות, רציתי לפרסם רשימה בלבן. והפעם בחרתי לי פרפר לבן. 

צבעוני החרמון

אני שמחה להציג בפניכם פרפר יפהפה, לבן ומעודן: צבעוני החרמון 

IMG_4115

רגע, רגע… כבר פרסמתי רשימה על צבעוני החרמון… עוד בשנת 2009!  אבל… ברשימה ההיא כתבתי על פרח. 

IMG_6200

כן, מסתבר ש"צבעוני החרמון" זה שם של שני אורגניזמים בארצנו:
פרפר ממשפחת הצבעוניים (קרוב של הצבעוני השקוף והצבעוני הקשוט שכבר הצגתי בבלוג) – 

IMG_8047

 ופרח – קרוב של צבעוני ההרים והצבעוני הססגוני שהצגתי כבר. 

IMG_6206

המשותף להם, זו העובדה שאת שניהם בארץ ניתן לראות אך ורק בחרמון. 

IMG_7840

מעבר לזה, אין קשר בינהם. כמו שרואים בתמונות כאן, הפרפר נהנה מצוף של פרחי קדד ובקיה

IMG_7839

הנקבה מטילה את הביצים בסמוך לצמחי קורידלית יבשים. הביצים ממתינות עשרה חודשים עד לעונת הצמיחה הבאה – ואז בוקעים מהן הזחלים. לתופעה הזו, של ההמתנה קוראים דיאפאוזה

IMG_8041

כלומר, הזחלים בוקעים ופעילים בראשית האביב – ואז, כשמגיעה התקופה החמה יותר – הם מתגלמים. 

צבעוני החרמון

לאחר שבוע בלבד של שהיה בתוך הגולם – יוצא ממנו הפרפר המקסים הזה, והולך לחפש את בת זוגו – להתחיל מחזור חיים חדש. 

IMG_7831

צבעוני החרמון הוא באמת פרפר מעודן ויפהפה – הכנפים שלו לבנות, עם כמה כתמים וכמה עורקים שחורים, ושולי הכנפיים שקופים לגמרי. 

IMG_7841

בתמונה הבאה אתם יכולים לראות תקריב על כנפיה של נקבה – רואים ממש את הקשקשים הלבנים על הכנפיים השקופות: 

IMG_4118

תפוצתו העולמית של הפרפר הזה היא מהפירנאים, דרך מרכז אירופה, המזרח התיכון, הקווקז והבלקן – ועד למרכז אסיה. הוא אוהב הרים גבוהים – תמיד מעל 1,200 מטרים.
החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי של הפרפר הזה. 

IMG_7832

את כל התמונות צלמתי בחרמון,
את הפרפר צלמתי בתאריכים -24/5/2007, 30/6/2012 וגם 27/52014
את הפרח – בתאריך 5/5/2010

IMG_8049

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_4119

בן-חצב לבנוני – Scilla libanotica

IMG_1036

אני חוזרת אל פרח שבד"כ פורח בראשית אפריל, אבל בגלל שלא היה חורף – השנה פגשתי אותו כבר באמצע מרץ. 

IMG_1018

אני שמחה להציג בפניכם את בן-חצב לבנוני: מין נדיר של החרמון, גדל בין הסלעים ברום של 1,100-2,000 מטרים. 

IMG_1020

הוא דומה מאד לבן-חצב החורש, המוכר לי מהכרמל ומהגליל. עד כדי כך שיש המחשיבים אותם למין אחד. 

IMG_1055

אבל לפי ThePlantList, אתר המנסה לעשות סדר בכל מיני הצומח בעולם – הם נחשבים לשני מינים שונים – ולכן החלטתי להתייחס אליו כאל מין נפרד. 

IMG_1024

ובאמת יש בינהם הבדלים. ההבדל הבולט ביותר הוא הצבע – בן חצב לבנוני בהיר הרבה יותר. אך כמובן, צבע אינו סימן מספיק טוב להגדרה: יש בני-חצב החורש בהירים יותר, ויש בני-חצב לבנוניים כהים. 

IMG_1035

העלים שלו רחבים יותר מאילו של בן-חצב החורש. 

IMG_1039

לפי מה שמייק לבנה כותב, ההבדל המעניין הוא דווקא בזרע:  

IMG_1042

 הזרעים של בן החצב הלבנוני בנויים משני חלקים – הזרע עצמו וגופיף שומני שקרוי אליוזום – או בעברית, עָטִי – מלשון מעטה. לבן חצב החורש אין עטי הצמוד לזרע. 

IMG_1053

העטי השומני הוא מזון טוב לנמלים: הן אוספות את הזרע, ומביאות אותו לקן. שם הן אוכלות את העטי, ואת הזרע מוציאות מחוץ לקן. איזור הקן עשיר בחנקות , וכן מרוחק מצמח האם (כלומר, פחות תחרות על המשאבים) – ויש לזרע סיכוי טוב יותר לנבוט.

IMG_1046

השימוש בעטי הוא אסטרטגיה שמאפיינת כמה וכמה מיני גיאופיטים בארץ, וכבר הזכרתי אותה

IMG_1049

השם הלטיני של בן-החצב – Scilla – הוא על שם המפלצת המיתולוגית סקילה. 

IMG_1051

סקילה נהגה לשבת על ראש צוק, לחכות לספינות שעברו בים תחתיה – לחטוף מלחים מהסיפון ולטרוף אותם.
בשביל להוסיף לעניין, אי אפשר היה להתרחק מאד מהחוף – כי בצד השני של אותו מעבר בו ארבה סקילה – היתה מפלצת נוספת: קריבדיס – שהיתה פה-מערבולת, שהיה טורף את הספינות במלואן.
מה הקשר בין סקילה המפלצתית לבן החצב העדין? אני באמת לא יודעת. 

IMG_1083

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 20.3.2014

IMG_1097

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1100

צפורן הלבנון – Dianthus libanotis – פעם שניה

 

הרשימה החמישית שפרסמתי בבלוג הוקדשה לפרח יפהפה, וכבר אז תהיתי למה הוא לא מככב כצמח גינון – צפורן הלבנון.

 אני עדיין תוהה לגבי השאלה הזו, ובטיול האחרון לחרמון צלמתי מעל 50 תמונות של צפורן הלבנון. זו בהחלט סיבה לרשימה נוספת לפרח הנפלא הזה.

צפורן הלבנון הוא פרח מרהיב. הוא מתחיל לפרוח בסוף יוני, ולכן בעבר פגשתי רק פרטים מעטים שלו.
שיא הפריחה יהיה ביולי – כלומר, הוא עוד לפנינו – אבל בטיולנו הפעם מצאנו עשרות פרטים פורחים.

 

לכל צמח יש דגם שונה מעט משכניו. מייק לבנה כתב על זה: "אתה הולך מצמח לצמח באותו מדרון, משוה ובוחן ומנסה להחליט איזה דגם יותר יפה." – ובאמת, איך אפשר לבחור?

 

הבעיה, כמובן, היא המדרון. מדרון תלול מאד, 70 מעלות בערך. מאד קשה לרדת בו ולבדוק את כל הדגמים… ועוד אחרי כל הדרדרות שירדנו בהן בדרך!
נאלצתי להסתפק רק בחלק קטן מהם…

כדרכי, הכנתי פלטת צבעים – כדי שתוכלו להשוות ולהחליט: מי החביב עליכם?
כמעט-לבן? ורוד ברובו? מנומר? בעל מרכז אדמדם?

כמה כיף שלא צריך לבחור, ואפשר להנות מכל הצבעים!
מייק כתב – "עלה הכותרת מנוקד או מוכתם בארגמן או חום על רקע לבן או קרם או ורוד, כצבוע בידי אמן סיני דקדקן וסבלן."

הצפורן הזה אוהב להיות על הגובה – הוא גדל ברום של 1,600-2,000 מטרים.

בעולם אפשר למצוא אותו בהרי ארמניה וכורדיסטאן, בהרי הלבנון (שם הוגדר) , בהרי מול-הלבנון  (החרמון נחשב להר הדרומי ברכס הרי מול-הלבנון) וגם דרומה, בהרי סיני.

 אצלינו, כאמור, הוא פורח רק בחרמון.
המין הקרוב  לצפורן הלבנון, הוא – כמובן – צפורן סינַי, שגדל בהר הנגב, הרי אדום והרי סיני. אבל הפרחים של צפורן סיני הם זעירים, בערך סנטימטר גדלם, וצבעם ורוד.
ואילו לצפורן הזה – יש פרחים בקוטר 4-5 סנטימטרים, בהמון צבעים נהדרים!

 

וככה, לפני הסוף – פרפר מקסים שפגשתי בחרמון – אחד העדינים והיפים – צבעוני החרמון. הוא אמנם לא צבעוני כמו בני משפחתו (כבר הצגתי צבעוני קשוט וצבעוני שקוף) – אבל זה לא גורע מיופיו ומחינו.

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 30.6.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

עוגית החרמון – Kitaibelia balansae

שוב עליתי לחרמון, ושוב ירדתי ברגל במסלול של הר חבושית.

זהו מסלול קשה, מלא דרדרות סלעים וירידות מאד תלולות.

אבל לארכו אפשר למצוא פרחים מרהיבים. כבר הראיתי בעבר חמשן נדיר, אליסון חרמוני, קערורית נאדית ועוד רבים וטובים שצלמתי לאורך המסלול.
לכן אני חוזרת ויורדת במסלול, למרות הקשיים (וכאבי הרגליים שממשיכים למחרת…)

באחת הפעמים, לפני שנסעתי לחרמון דברתי עם ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א. הוא אמר לי – אם אתם יורדים בהר חבושית, תחפשו את הקיטבליה!

קיטה-מה???

קיטבליה. שיח יפה – אבל מאד דביק, ממשפחת החלמיתיים, עם פרחים גדולים שמזכירים פרחים של חלמית, או חטמית.

יובל הסביר לי בדיוק איפה לחפש את השיח – ליד מצבת בושרי, בכביש העולה לרכבל עליון. כיון שהשביל היורד חוצה את הכביש ממש ליד – אפשר פשוט לסטות לרגע ממנו וללכת אל השיח.

ובכן, הלכתי, בדקתי ומצאתי – אבל השיח לא פרח. זהו שיח נאה למדי.  וכמו שיובל הבטיח, העלים והענפים שלו דביקים.
וכך היה בעצם בכל הפעמים שעברתי ליד מצבת בושרי. הלכתי לבדוק את השיח – תמיד הוא היה שם, דביק וירוק – ומעולם לא ראיתי אותו פורח.

הפעם המצב היה שונה. יצאנו לטיול ב-30.6: מאוחר מהרגיל. כל הפרחים המוכרים לי – כבר סיימו לפרוח או נמצאים ממש בסוף הפריחה.

אבל כאשר הגעתי אל הקיטבליה – היא היתה עמוסת פרחים!

הקיטבליה היא צמח נדיר בחרמון – גדלה ברום של 1400-1700 מטרים, וגם שם ישנם פרטים בודדים. אני מכירה רק את השיח האחד הזה, שיובל הפנה אותי אליו.

הקיטבליה קרויה על שם פאל קיטאבל (Pál Kitaibel) – בוטנאי הונגרי שחי בשנים 1757-1817.
בעולם ישנם שלושה מיני קיטבליה – אחד אנדמי ליוגוסלביה, אחד נוסף שגדל באיזור הבלקן, והמין השלישי הוא רחב התפוצה – גדל מסיציליה, דרך ארצות הבלקן  ועד אלינו.
החרמון הוא גבול התפוצה המזרחי של הפרח המיוחד הזה.

 בעברית, כיון שפרחים רבים ממשפחת החלמיתיים קשורים ל"לחם"(למשל, חלמית, בת-חלמית ומעוג) – ניתן לה השם עוגית.
נכון שאין לי סימפטיה מיוחדת אל אותו בוטנאי, אבל כיון שהכרתי אותה לראשונה בתור "קיטבליה", היא נצרבה אצלי בשם הזה, וה"עוגית" פחות מתקשר לי…

את הקיטבליה צלמתי ליד מצבת בושרי בחרמון, בתאריך 30.6.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

כחלית ההרים – Ixiolirion tataricum

 

נעשה חם מאד… אני רוצה לחזור לחרמון – אם לא במציאות, לפחות דרך הבלוג.

 

ובחרמון בימים אילו פורחת עדין כחלית ההרים

הכחלית היא פרח מקסים, בצבע כחול-סגול מהמם והיא ממשפחת הנרקיסיים.

 

טוב, לפחות זה מה שלימדו אותי כל חיי. אפילו ב"רביעיות פרחי ארצנו"  מופיעה הכחלית ברביעית ה"נרקיסיים" ביחד עם חלמונית, נרקיס וחבצלת.

 

ולכן מאד מאד הופתעתי לקרוא באתר "צמח השדה" – שם מייק לבנה ז"ל כתב על הכחלית שהיא הופרדה למשפחה אחרת, משפחת ה"כחליתיים"!

בדקתי את הנושא באתר "The Plant List" – אתר שמנסה לעשות סדר ולהיות עדכני בכל הקשור למחקרים מולקולריים בבוטניקה, ואכן מצאתי: משפחת הכחליתיים, אשר יש בה סוג אחד – הכחלית (ובו מינים שונים) .

אז רציתי לומר שאני מוחה. איך אפשר להרוס את הרביעיות? מה ישימו במקום הכחלית? נרקיס אפיל? חלמונית זעירה? נו, באמת. הכחלית חייבת להשאר במשפחה בשביל הרביעיות!
אני באמת לא מבינה איך המדע לא מתיישר לפי הרביעיות.

 

בארץ, הכחלית פורחת בחרמון ובהר הנגב. כבר הזכרתי בעבר את העובדה שיש פרחים רבים שגדלים בהר הנגב ובחרמון – ולא בשום מקום בין לבין.

לפי ההערכות, בעבר היתה תקופת קרח – וצמחים רבים מאיזורי הקור התפשטו דרומה. כאשר הקרח נסוג, רובם נכחדו.
באיזור הר הנגב ישנם תנאים מיוחדים – קר שם, ולפעמים גם יורד שלג. לכן, צמחים אוהבי קור רבים שרדו שם – כמו ריבס המדבר וצבעוני ססגוני.

 

אני עוד לא זכיתי לראות את הכחליות בהר הנגב, תמיד אני מפספסת את הפריחה שלהן. אבל בחרמון אני פוגשת אותן כל שנה.

התמונות צולמו בנקודות שונות בחרמון, בתאריכים –
2.5.2008,
21.5.2009,
30.5.2009,
14.5.2010,
2.6.2011,
25.5.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

רומוליאת השלג – Romulea nivalis

ברוב הארץ הפריחה בשלבי סיום אחרונים – והעונה בחרמון רק מתחילה… זה הזמן לעלות לחרמון ולהנות מפרחים מיוחדים ונפלאים!

השלג שכיסה את ההר כולו לפני חדשיים-שלושה – נמס ברובו, ונשארו שלוגיות.

כשמתקרבים אל השלוגיות, רואים שגם הן נמסות – מכל שלוגית זורם פלג מים קרירים, השלג נמס.

את הפלג הקטן הזה מנצלים הפרחים – אם מתקרבים אל הפלג, רואים בו כל מיני פרחים. אילו הראשונים שפורחים בחרמון: הפרחים של שולי השלוגיות הנמסות.

וכאן מצאתי את רומוליאת השלג – היא פורחת לצידי השלוגיות הנסוגות, ממש בפלגי המים.

 

 כך מקבלים תמונות כמו זו – שכוללת את הרומוליאה, הצל שלה – וגם ההשתקפות במים. בעיני זה מיוחד מאין כמוהו:

הרומוליאות הצעירות הן סגולות – וככל שהן מתבגרות הן מלבינות.

הרומוליאות הללו מזכירות לנו מאד פרח אחר: את הכרכום. ובאמת, הן קרובות מאד לכרכומים ושייכות אף הן למשפחת האיריסיים.

כבר הצגתי בבלוג שני מינים נוספים של רומוליאה הגדלים בארץ – רומוליאה צידונית מהכרמל, ורומוליאה סגלולית מכל האיזור הים-תיכוני.

רומוליאת השלג גדלה ברום של 1,550 מטרים ומעלה, ורק בהרים באיזורינו – הרי הלבנון ומול-הלבנון. כלומר, המקום היחידי לפגוש בה בארץ הוא החרמון.

הרומוליאה נקראת על שם רומולוס – אחד משני האחים שייסדו את רומא.
הם היו בני העיר הלטינית אלבה לונגה. סבם, שהיה מלך העיר, הודח על ידי אחיו. הוא הכריח את בת אחיו, הנסיכה ריאה סילביה, להפוך לכוהנת וסטה – כלומר, לבתולה וסטילית. כוהנות אילו נשארו בתולות והתנזרו ממין.
אך מארס, אל המלחמה, בא אל הנסיכה ושכב עמה, ונולדו לה תאומים – רמוס ורומולוס. המלך ציווה, כמובן, להוציא להורג את הנסיכה ובניה – אך המשרת שהיה אחראי על זריקת התינוקות לנהר, שם אותם בעריסה ושילח אותם על פני המים – ממש כמו מרים ומשה.
אל הנהר, טיבריוס, דאג להשיט את העריסה למקום מבטחים, שם מצאה אותם לופה – הזאבה שהניקה אותם וגידלה אותם.

מאוחר יותר הם נמצאו על ידי איכר, שאסף אותם וגידל אותם עד לבגרותם. הם החליטו להקים עיר חדשה על גבעות הפאלאטין – וזוהי רומא, שמרכזה בנוי על שבע גבעות הפאלאטין עד היום.  

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים: 30.5.2009 וגם 25.5.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

  

גביעונית עבת-עלים – Fritillaria crassifolia

 

לא מזמן הצגתי את הזן הערבי של גביעונית הלבנון, הגביעוניות הנפלאה שירדתי למענה דרומה, אל תל קריות.

 

הפעם אני נוסעת לכיוון השני: הכי-צפונה שאפשר בארץ, אל החרמון.

 

וגם שם פגשתי גביעונית. אך זו לא גביעונית הלבנון, אלא מין אחר לחלוטין – גביעונית עבת עלים.

 

הפעם השם לא מאד מובן לי. העלים שלה לא עד-כדי-כך עבים. לדעתי הם פחות עבים מאילו של גביעונית הלבנון…
בכל זאת, זה השם הרשמי באתר הפלורה הישראלי – ולכן השתמשתי בו.

הגביעונית הזו קטנה יותר מגביעונית הלבנון – עמוד הפריחה של גביעונית הלבנון הוא בגובה מטר בערך, לפעמים גם יותר. עמוד הפריחה של גביעונית עבת-עלים הוא רק בגובה 20-30 ס"מ.

 

ובד"כ יש רק פרח אחד או שניים על עמוד התפרחת.

הצבעים של הגביעונית משגעים. משחק שלם של פסים וקוביות, בגווני ירוק-צהוב-חום

בשביל הנאה מושלמת, בודקים את הפרח גם מלמטה – ומגלים לוח שחמט…

כשחיפשתי מידע על הגביעונית הזו, גיליתי שבספרו של מייק לבנה "פרחים במרומי החרמון", ובספר "בין שלגי החרמון" של אבי שמידע ו-וולטר פרגוסון מופיעה הגביעונית הזו בשם אחר – גביעונית החרמון.
גם השם הלטיני  שונה בהתאם – Fritillaria hermonis.
אז ניגשתי לבדוק.

באתר Plantlist, שמרכז את כל המינים השונים בעולם – מופיעה גביעונית החרמון בתור מין מקובל, בגני Kew כתוב שהיא גדלה בהרים של לבנון וסוריה,
ואפילו גיליתי שמוכרים אותה בתור צמח גינון באירופה!
אני עדיין לא יודעת מהו השם הנכון. באתר הפלורה, השם "גביעונית החרמון" מופיע כשם נרדף, ובאתר Plantlist – הם מופיעים כשני מינים נפרדים. שלחתי שאלה, ואני מבטיחה לעדכן.

 

בינתיים אני פשוט נהנית מהפרח הנחמד הזה.
מעניין למה לא מוכרים אותה לגינון בארץ? אני הייתי שמחה לגדל גביעונית נחמדה שכזו בעציץ!

עוד תמונה אחת, רגע לפני הסוף – צבה מצויה, מפנה את הגב לעמק מן שנפרש מאחוריה. פגשתי אותה ממש ליד הגביעוניות

את הגביעוניות צלמתי בשולי עמק מן, ב-21.4.2012


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא
ותודה לאורון, שבזכותו הגעתי עד לגביעוניות, וראיתי עוד המון דברים יפים!

תוספת, בעקבות תגובתה של y י ר י ת
אני רוצה לקרוא לה פרח משובץ… אהם… משוגע! :P

רמת הגולן, 11.2.2012

לפני שאני מתחילה את הרשימה, יש לי בקשה.


כיון שתפוז לא מתקנים עדיין את האלבומים – התחלתי להעלות תמונות ל-Flickr. אבל שם יש לי מגבלות – מגבלות מקום, ומגבלות של כמות תמונות.
בעוד כ-5 רשומות אני אגיע אל המגבלות הללו, ואז יש לי 2 אפשרויות פעולה –
– לחפש מקום אחר לתמונות שלי (אם יש למישהו הצעה, אני אשמח לשמוע)
–  להפסיק לפרסם, או לצמצמם מאד את הפעילות, לחזור לשיטת "מיני רשומה" – תמונה אחת בלבד, כמה מלים.
אני רוצה להמשיך לפרסם.
פרסמתי בפורום משוב בקשה לתפוז, שיתעדפו את בעיית האלבומים ויפתרו אותה. אני מבקשת מכל הקוראים שלי להכנס להודעה, ולהוסיף תגובה המצטרפת לבקשה שלי. אם תהיינה הרבה תגובות, אולי הם יתחילו לטפל בבעיה.

תודה לכולם.

איריס הביצות

כבר סיפרתי לכם שטיילנו בגולן – התחלנו עם הטופל האדום, שנמצא ממש בעליות מדרום לרמה – והמשכנו צפונה.
התחנה הבאה, לאחר הטופל, היתה בעין תאופיק – יער קק"ל, שיש ממנו תצפית יפה לכנרת, לטבריה ולגליל: 

הכנרת וטבריה

משם עלינו לאחו נוב. כבר הצגתי את הכלניות הנהדרות שפרחו שם – הן לא היו היחידות. האחו מלא פרחים.
כאן, מימין – רומוליאה סגלולית – הרומוליאות של דרום הגולן נחשבות לזן שונה מעט מזה של שאר הארץ.
ומשמאל – אחת החברות הקטנות של משפחת הציפורניים – קרנונית לקויה. קרנונית – בגלל הקרניים בעלי הכותרת. 

רומוליאה סגלולית   קרנונית_לקויה

מצאנו מקבצים של זהביות באחו, אני משערת שזו זהבית השלוחות – הדרך לוודא היא באמצעות הפקעת, ואני העדפתי להשאיר את הזהביות במקומן. 

זהבית השלוחות

עדיין יש אלפי נרקיסים בשטח, וניחוחותיהם נישאים למרחק 

נרקיס מצוי

בסופו של הסיור באחו נוב הצלחנו גם למצוא את איריס הביצות:  שני האיריסים הראשונים פורחים! מאד שמחנו! 

איריס הביצות

פתאום ראיתי פרפר. רדפתי אחריו במשך כמה וכמה דקות עד שהצלחתי ללכוד אותו בעין המצלמה: זהו צבעוני שקוף

צבעוני שקוף

בדרכנו חזרה לאוטו, ראינו את היצור הבא:
לא, זו לא תולעת – זהו נחש. נחש קטן, שאורכו בערך 20 ס"מ ושמו נחשיל מצוי. זהו יצור אוהב לחות, שבד"כ נמצא מתחת לפני האדמה. 

נחשיל

מאחו נוב נסענו צפונה. לפתע, לצד הדרך מוטי ראה משהו זז. חזרנו עם האוטו וראינו את התצפית המרגשת ביותר שלנו לטיול הזה (ולעוד כמה טיולים…) : חתול בר, מתרחק בשפיפה מהכביש – כדי שלא נתקיף אותו. יצור יפהפה! 

חתול בר

עצרנו ליד מאגר בנטל, ושם פגשנו המוני איריסים, קטנים ותכולים: איריס הלבנון
בין האיריסים היו מקבצים מרהיבים של רקפות יווניות. (מקבץ לדוגמא תוכלו לראות בסוף הרשימה)

איריס הלבנון

לא יכולנו להתעלם מהחרמון שנשקף אלינו מכל מקום – חרמון הסבא, הלבן והיפהפה.
העננצ'יקים אמרו שזה נראה כמו הר של גלידה!

החרמון

את הטיול סיימנו ביער אודם – הג'ובה הגדולה. רשות הטבע והגנים מסדירה את האיזור כעת, הם מנגישים אותו לנכים.
מצד אחד, קצת חבל לי לראות איזור פראי כזה הופך לשביל סלול עם מצפור.
אבל זה סתם אגואיזם פרטי שלי. אני חושבת שההנגשה של הג'ובה לנכים היא חשובה וטובה. לאפשר לכל אדם לרדת לשם, ולהסתכל על השטח – זה בהחלט צעד חשוב וטוב. 

זהבית דמשקאית ונץ חלב אזמלני

אנחנו הסתכלנו על הפרחים שפרחו מסביב לשביל. כאן מעל ישנו שילוב של זהבית דמשקאית (בצהוב) עם נץ-חלב אזמלני (בלבן),
ולמטה – עוד איריס לבנון, משקיף על שולי הג'ובה הגדולה. 

איריס הלבנון

בין העצים הציצו המוני רקפות יווניות קטנות ונחמדות 

רקפת יוונית

ומצאנו גם מקבץ של קורידלית הסלעים – צמח נדיר, קרוב לעשנן שגדל בשולי חצרות בעיר. 

קורידלית הסלעים

התמונות צולמו כולן ברמת הגולן, בתאריך 11.2.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ב-Flickr. 

רקפת יוונית






קדד אהרנברג – Astragalus ehrenbergii

לפני קצת יותר משבועיים, מטייל מזדמן פגש פרח לא מוכר בחרמון. הוא צילם אותו, והעלה את תמונתו לפורום צמחי בר, על מנת לשאול מהו הצמח.

 

התגובה היתה מפתיעה: ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני בירושלים, שאל אותו אם… הוא בטוח שהתמונה צולמה בחרמון, ולא בקווקז.

אבל היא צולמה בחרמון. לאחר עוד חקירות ודרישות, אורי מצא את התשובה בספר של פרחי הלבנון: זהו קדד אהרנברג. קדד מוכר מלבנון ומסוריה, ובארץ נצפה פעם אחת ע"י פרופסור שמידע, בשנת 2008.

מאז פרסום התמונה בפורום "צמחי בר", הקדד הזה הפך לנקודה לעליה לרגל. כל אנשי הבוטניקה בארץ פתאום נסעו לטייל בחרמון.

כידוע לכם, ביום שישי (17.6 – לפני אחרון) גם אני הייתי בטיול בחרמון. ואת הטיול הדריך שאולי מגונן. אחרי שהוא כבר הראה לנו את הריבס, ועוד דברים נפלאים – הוא פתאום אמר לנו "עכשיו אנחנו נוסעים לנקודה האטרקטיבית ביותר בחרמון".  

אז נסענו, ובמקום מסוים על הכביש העולה להר חבושית עצרנו. מעלינו התנשא מצוק בגובה כחמישה מטרים. "זה שם, למעלה" – אמר שאולי בביטחון.

כבר ירדנו בעקבות שאולי מצוק מאד קשה עד לריבס האמיתי – אז מה זה בשבילנו לטפס מצוק (ועוד נמוך יחסית) בשביל הקדד?

אז טיפסנו למעלה, ושם חיכתה לנו חגיגה צבעונית.

הפרחים של הקדד הם צהובים, וגדלים בכדורים. גדלו של כל כדור הוא בערך אגרוף.
כאשר הפרחים מזדקנים ונובלים, הם הופכים לכתומים, משם לאדומים, לסגולים ולבסוף חומים.
כאן אפשר לראות את כל השלבים – מניצן ירקרק ועד לפרי סגול-חום :

כשמסתכלים על גוש הפריחה בשטח מקבלים מרבד נפלא כזה:

הצבעוניות שלו פשוט שבתה את לבי, ולא הפסקתי לצלם. יש לי כ-70 תמונות של הקדד הזה, רובן מאד דומות לזו:

הקדד שייך למשפחת הפרפרניים.
בארצנו  גדלים (פרט לקדד הזה) 48 מיני קדד, חלקם דומים מאד זה לזה. אפשר למצוא מינים שונים של קדד מהחרמון ועד אילת, מהמירון ועד ים המלח.
כאן בבלוג הצגתי רק את הקדד הקהירי, שגם הוא יפהפה – אם כי שונה לגמרי מהקדד הזה.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011
וכדאי מאד להקליק עליהן, ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

המון תודה לשאולי שבזכותו היה לנו טיול מרגש ומיוחד!

רגע לפני הסוף, אני מוסיפה עוד שתי תמונות של פרפר נהדר מהחרמון, שכבר הראיתי פה בבלוג בשנה שעברה: נמפית פנדורה – שותה צוף מדרדר מצוי, וממריאה:

 

 

שרביט שני מליון וצללית ערערית – Minuartia juniperina

קבלתי את שרביט שני המליון מNewklear, הלא הוא דרור, והחלטתי שמתאים לי לשלב אותו עם צללית ערערית.

צללית ערערית היא פרח ממשפחת הציפורניים. אפשר למצוא אותה רק במרומי החרמון – רום של 2 ק"מ ומעלה, שם היא פורחת. היא גדלה בצורה אופיינית לחגורה הכרקוצית – הצמח גדל כגוש כדורי.
אבל בניגוד לרוב הצמחים באיזור, היא אינה ממש קוצנית.
העלים שלה צרים ומחטניים כמו עליו של הערער – ומכאן שמה – אבל הם אינם קוצניים.

כאשר הצללית פורחת, היא פורחת בצורת כר מעוגל, מאות פרחים צפופים יחד. בשטח זה נראה מקסים. למשל בתמונה הבאה, שצלמתי ליד מצפה שלגים, צופה אל סוריה:

וכעת, לשאלות השרביט:

1. מה הנושא של הרשומה הכי טובה שעדיין לא נכתבה? מי היה כותב אותה? למה לא כתבת אותה בעצמך עד היום?
הרשימה הטובה ביותר תספר על מציאת פתרון מחזור אולטימטיבי, לכל הזבל שאנחנו מייצרים – כל הפלסטיק, כל האלקטרוניקה, ביוב,  זבל אורגני ואנ-אורגני. הכל.
מי היה כותב אותה? אני מניחה שמישהו עם האצבע על הדופק, כמו רועי צזנה או חדשותק. אבל אני אשמח לכתוב אותה אם באמת זה ייקרה.

2. במה תעסוק הרשומה השני מיליון שתכתבו בבלוג שלכם? מה תהייה הכותרת שלה?
מוטי כבר הסביר למה לא כל כך אפשרי להגיע לרשימה השני מליון מבחינה טכנית. אבל אם להיות אופטימית חסרת תקנה, הרשימה השני מליון שלי תעסוק בנצחון התנועה הירוקה, החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין בכל המאבקים שלהם, ועל חוק שנחקק שמחייב לשלב אקולוג מומחה בכל תכנון של בניה בארץ.

3. אילו הייתם יכולים לבחור איפה לפרסם את רשומת השני מיליון – איפה הייתם מפרסמים אותה? בעיתון? על קיר של בניין? בכיתוב עשן בשמים?
כהולוגרמות, ברחבי הארץ. (אם כבר, אז כבר)

4. איזה פריט, חפץ או כל דבר אחר (כן, גם דג זהב הולך) הייתם רוצים שיהיה לכם שני מיליון ממנו?
שני מליון צלליות ערעריות?
הייתי רוצה קצת Common Sense (הגיון בריא) – שאוכל לחלק ממנו לכולם (ולקחת גם לעצמי…)
מאד אהבתי את תשובתה של אתי אברהמי – על שני מליון חופני הבריאות.

5. הבלוגיה חוגגת את הרשומה השני מיליון. האם יש לכם בבלוג רשומה שקיבלה מספר מיוחד (מספר עגול, מספר "זהב" וכו')? או אולי רשומה שמייצגת מספר בעל משמעות אישית עבורכם?
את המספר המקורי שחשבתי עליו – חתך הזהב – 1.618033988 (שהוא די מתבקש פה) – כבר Newklear בחר. אז מה נשאר לי? פאי?

-phi = -frac{1 + -sqrt{5}}{2} = 1{.}618033988-dots

אני משערת שהרשימה שקבלה את המספר המיוחד ביותר היא רשומת "אל תבואו לשתול בכרמל" – עם כמעט 42,000 כניסות. זה מספר יפה!

6. לבלוגיה לקח 8 שנים להגיע לשני מיליון רשומות – מה אתם הספקתם לעשות בזמן הזה?
חשבתי על הרבה דברים, אבל בהקשר לבלוג, שפתחתי לפני שלוש שנים (וכמעט חודש) –
הספקתי לטייל בהמון מקומות בארץ – מהנקודה הגבוהה ביותר בחרמון ועד לנמוכה ביותר (ים המלח), לגלות את רת"ם, להצטרף אליהם וללמוד המון דברים על הארץ שלנו,
הספקתי להכיר המון מומחים לבוטניקה, זואולוגיה, אקולוגיה, טבע – ולגלות שאני מאד נהנית מהנושאים הללו,
הספקתי להבין קצת יותר את החשיבות של שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים, להבין מה ההבדל העקרוני בין שמירת טבע לאיכות הסביבה,
ולנסות להעביר קצת מההבנה הזו גם לקהל אחר, שלא רץ להשתלמויות רת"ם ולא מבין למה אני מקללת (בעדינות) כשאני שומעת את שיריה היפים של המאיינה ההודית, ומחפשת מסביב בהתרגשות כשאני שומעת צרחות של בז.

7. עם מי הייתי רוצה להרים כוסית לחיי המיליון הבא ולשלוח לו בקבוק יין תבור משובח במתנה?
היין, מן הסתם, כבר נגמר – אבל אם במקרה עוד לא, אני אעביר את השרביט אל מיכל 1979, בתקווה שיהיו לה סיבות טובות להרים כוסית.

 

עד כאן השרביט, ובמקום כוסית יין – הנה זבוב, לוגם צוף-צללית:

רגע לפני סיום, שתי תמונות מיוחדות (לפחות בעיני!)
האחת – ציפורנית שנונת-כותרת – מין נדיר מאד של ציפורנית שגדל בסדקי סלעים, ברום של 2100 מטר ומעלה. פגשנו אותה ליד מצפה שלגים:

והשניה – מבט שמיימי משהו, לפני שקיעה, מאיזור הרכבל העליון אל הרי הלבנון, והעננים בשמים

התמונות צולמו בחרמון, באיזור רכבל עליון ובמצפה שלגים, בתאריכים 2.6.2011 ו-17.6.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

  

ריבס אמיתי – Rheum ribes

לפני שנה וחצי, בערך, פרסמתי פה תמונות של ריבס המדבר –  צמח מיוחד ממשפחת הארכוביתיים.
סיפרתי גם על האח הקרוב-רחוק שלו: ריבס אמיתי, הגדל רק בחרמון.


מבט אל הרי הלבנון מעבר לחרמון

לפני חודש בערך, אורי פרגמן-ספיר, שהוא המדען הראשי של הגן הבוטני בגבעת רם, ירושלים – פרסם בפורום "צמחי בר" בתפוז תמונות של פריחת הריבס האמיתי, הוא ריבס החרמון.
את התמונות הוא צילם ברכס יפעת – איזור שבדרך כלל אין גישה אליו (מסיבות בטחוניות). הוא משקיף על הר דב  – שאותו אפשר לראות בתמונה הבאה:

הסתכלתי על אותו שרשור בהתפעלות ובהערצה, וקיויתי שביום מן הימים גם אני אגיע לראות את הצמח המרהיב הזה.

באופן מפתיע, ממש לא נאלצתי להמתין זמן רב: לפני שבוע וחצי הוצע לי להצטרף לטיול בחרמון. טיול בהנחיית שאולי מקיבוץ גונן – אחד מידעני החרמון הגדולים. כאשר נפגשנו, הדבר הראשון ששאולי אמר לנו היה: יש לנו אישור! נוסעים לרכס יפעת!

אם כך – נסענו! ואז הלכנו (בדרך ג'יפים), והלכנו עוד קצת  (בשביל) – ואז שאולי הסביר שצריך לרדת.
כיון שעמדנו באותו שלב בקצה מצוק כמעט אנכי, "לרדת" לא נשמע לנו אופציה מלבבת במיוחד.

אבל ירדנו.

הירידה היתה קשה עד מתישה. ירדנו במרחק ביטחון זה מזה, כדי שלא נדרדר אבנים אחד על השני (פה ושם כן דרדרנו…), החלקנו קצת וצעדנו בזהירות – בודקים איפה להניח את הרגל, כדי שהצעד הבא לא יהיה במרחק כמה עשרות מטרים במצוק…

 

לאחר חצי שעה של ירידה תלולה מאד הגענו אליהם – אל הריבסים!

ריבס אמיתי – כמו שאפשר לראות בתמונות של אורי – פורח בלבן. ריבס המדבר פורח בורוד.
אבל הפריחה נגמרה כבר מזמן, ואנחנו הגענו אל שלב הפירות. הפירות הם בעלי צורה מקסימה, וצבעם בורדו עז ומדהים – ממש צבע של יין טוב:

 

כמו לריבס המדבר, גם לריבס האמיתי יש שושנת עלים גדולה ומרשימה. כשאנחנו הגענו, היא כבר היתה די נבולה – ועדיין הצבעים שלה מקסימים בעיני:

ריבס החרמון הוא צמח נדיר מאד, שגדל רק במצוקים. כלומר, אם אתם הולכים לחפש ריבסים – קחו מכנסיים עמידים, שלא ייקרעו לכם – כי הסלעים הללו חותכים.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011 – והמון המון המון תודה לשאולי שהדריך והראה והדהים והסביר – היה לנו כיף אמיתי עם ריבס אמיתי.

כתמיד, אפשר ומומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד תמונה לסיום: מבט מאיזור מצפה שלגים (הנקודה הגבוהה בחרמון הישראלי) אל סוריה.

 רציתי גם להפנות את תשומת לבכם לשיתוף פעולה שלי עם Girlkido בבלוג שלה – הנסיך בגן המכושף על ההר.

בוצין הבשן – Verbascum qulebicum

אם יוצא לכם לנסוע בחרמון החודש, תעיפו מבט אל המצוקים מעליכם.

 

פה ושם תוכלו לראות, פזורים על המצוקים, צמחים גבוהים מאד – בין מטר וחצי לשני מטר וחצי גבהם, כמו שלהבות ענק צהובות ומרהיבות.

אילו הם פרחי בוצין הבשן.

 

 

בוצין הבשן הוא הגדול בין מיני הבוצין בארץ, זהו צמח מרשים וגדול. לפי המגדיר הוא גדל גם במירון – אני מכירה אותו רק מהחרמון.

 

בהשתלמות רת"ם בחרמון, לפני כמה שנים, פרופסור שמידע סיפר לנו שהוא ניסה לשכנע את פרופסור נעמי פיינברון "להודות" שבוצין הבשן קרוי בעברית על שם עוג מלך הבשן, שהיה – כידוע – גבוה מאד. אבל היא תמיד טענה שהוא קרוי כך על שם איזור הבשן, ששם הוגדר. 
את בוצין הבשן אפשר למצוא בהרי השוף, בחרמון, בבשן – ואולי גם בהרי אדום.

יש לו שושנת עלים גדולה ומרשימה, שממנה עולה גבעול… בעצם, לקרוא לזה "גבעול" זה נראה לי קצת טפשי. זה כמעט גזע…

 

בוצין הבשן הוא צמח דו – שנתי.  לפעמים גם תלת שנתי.

עד עכשיו, סיפרתי בבלוג על צמחים שהיו חד-שנתיים (כלומר, נובטים מזרע, גדלים, פורחים, מוציאים פרי, מפזרים זרעים – ומתים) או רב שנתיים (צמחים שחלק מהם נשאר חי כל הזמן, כמו עצים או צמחים בעלי בצל)
מהם צמחים דו-שנתיים?

אילו צמחים שעובדים קשה על מנת לגדל פרח. בשנה הראשונה לאחר הנביטה, הם לא מרגישים שהם צברו מספיק חומרי גדילה וכוח על מנת לגדל צמח מרשים וגדול.
אז הם מוציאים רק שושנת עלים. במקרה של בוצין הבשן, אותה שוֹשֶנֶת היא גדולה ומרשימה – עלים מאד יפים:

העלים נובלים, בחורף הצמח נח וממשיך לאגור חומרים וכוחות. בדרך כלל, בשנה השניה הוא יוציא את עמוד התפרחת. אם הוא מרגיש שהוא עדיין לא חזק מספיק – גם בשנה השניה הוא יוציא עלים, ורק בשנה השלישית הוא יפרח.

לאחר הפריחה ופיזור הזרעים – הצמח ימות, ומהזרעים יעלו שושנות עלים גדולות חדשות.

 

אחד המאפיינים של פרחי בוצין הבשן הוא האבקנים שלו: הם צהובים ושעירים, ממש כמו ידיים של דובוני צעצוע…

 הבוצין מושך חרקים רבים, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה. כשצלמתי את התמונה כלל לא שמתי לב לכל המטפסים ומרחפים למיניהם. רק על מסך המחשב ראיתי שיש שם לפחות אחד-עשר חרקים, כולל זוג מזדווג בשליש התחתון של התמונה, בצד שמאל.

 התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים 15.5.2008 , 17.6.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – למרות שאין ביכולתי להראות צמח בגודל מלא על מסך מחשב ממוצע, עדיין זהו צמח מרשים ויפהפה! 

  

 הערה: בחלק מהתגובות אנשים סיפרו לי שהם מכירים את הבוצין הזה… אז אני אחדד: הבוצין שאתם מכירים, שפורח בכל הארץ וגבהו בין מטר למטר וחצי – הוא בוצין מפורץ. הוא נמוך יותר ודליל יותר מבוצין הבשן. בוצין הבשן גדל רק בגבהים מעל 1000 מטר.

קרקפן נמוך – Serratula pusilla

אני רוצה לחזור לרגע שלוש שנים אחורה. 

  

בתאריך 10.6.2008 פרסמתי את הרשימה השלישית בבלוג שלי: רשימה על פרפר – סטירית משויישת.

התמונה האחרונה ברשימה היתה זו:

ואז כתבתי שכאן הסטירית נחה על פרח ששמו קרקפן נמוך, שגם הוא יקבל רשומה משלו ביום מן הימים.
ובכן, היום הוא בדיוק יום מן הימים!

ובנוסף, בהשתלמות רת"ם האחרונה בחרמון פגשנו המון קרקפנים –

ולכן בהחלט הגיע הזמן לספר לכם על הקרקפן הנמוך.

הקרקפן הנמוך הוא מין קרוב לדרדר, שרוע על פני הקרקע. אבל אצלו  לא רק הגביע קוצני, אלא גם העלים שלו.

בתחילת הירידה פגשנו ניצנים של קרקפן. הם מאד נחמדים – נראים כמו ביצים מעוטרות לפסחא, שוכבות במרכז שושנת עלים.

מעט אחרי הניצנים הנחמדים, פגשנו מקבצים נהדרים של קרקפנים פורחים.

  

וכאן אפשר לראות שהקרקפן הוא ממשפחת המורכבים – כל פרח מורכב הוא בעצם תפרחת שמורכבת מהרבה פרחים קטנים:

כשראיתי את שני הקרקפנים הפורחים הראשונים, הייתי ליד דפנה. דפנה היא מדריכת טיולים שגרה באיזור אילת.
דפנה מיד שאלה אותי: יש להם ריח?
עניתי: אמור להיות להם ריח?
מסתבר שדפנה מכירה את הקרקפנים מההר הגבוה בסיני, ושם – לפי מה שהיא סיפרה לי – ריחם של הקרקפנים נישא למרחק. כיון שבחרמון הריח לא נישא למרחק, נאלצתי אחר כבוד לכרוע ולהתכופף אל הקרקפן, ולתחוב את אפי לתוכו.
ובכן, דפנה בהחלט ידעה על מה היא מדברת! לקרקפן יש ריח, ואפילו ריח נעים!
ליד קבוצת הקרקפנים הבאה, דפנה התקדמה קדימה – אז סיפרתי למי שהיה סביבי על הריח, ומיד כולנו כרענו כמוסלמים בעת תפילתם, והרחנו את הקרקפנים!

לפי המגדיר, הקרקפן נדיר אך פורח בהרים בכל האיזור – סיני, ירדן וגם בארץ. אני פגשתי בו רק בחרמון, ורק פעמיים – פעם אחת היו פרטים בודדים, והשנה היו רבים, וכל באי ההשתלמות התרגשו מהם.

התמונות צולמו בחרמון, ברום 1500-1600 מטר, בתאריכים 2.6.2011 וגם 15.5.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!