כרוניקה של מוות ידוע מראש

DSCN6979

ביולי האחרון הצטרפתי אל אלון ותומר מבנק הגנים במכון וולקני, לאיסוף זרעים מבריכות החורף המכונות "בריכות מחסני הרכבת בחדרה". 

DSCN6992

אתחיל בהסברים: בנק הגנים במכון וולקני הוא מקום שבו אוספים חומר גנטי (זרעים) מכל צמח בארץ, והמטרה היא גם לאסוף דגימות מכל אוכלוסיה גנטית.
את הזרעים הם מנקים, מייבשים ושומרים במקררים יחודיים – בתהליך שימור מיוחד, שאמור לשמר את חיוניות הזרעים לעשרות שנים, ואפילו מאות שנים.
יש להם היתרים מיוחדים לאיסוף זרעים של צמחי בר, גם של צמחים נדירים בסכנת הכחדה. פעמים רבות הם עוזרים לגנים הבוטניים בריבוי צמחים נדירים והצלתם.
למשל: בתמונה הבאה אפשר לראות צמח זעיר ונדיר ששמו אולדנית הכף: כאן הוא עוד פורח, והפרי ירוק – זהו שלב מוקדם מדי לאיסוף. צריך שהזרעים יבשילו, ורק אז אפשר לאסוף אותם. 

DSCN6954

ולגבי הבריכות בחדרה… הן נמצאות באתר שבו החלו לבנות שכונה חדשה. לצערנו, ערכי הטבע הנדירים בשטח לא נחשבים מספיק (כידוע, הם לא משלמים ארנונה). בחורף שעבר מצאו שם אלפי רומוליאות זעירות (מין נדיר בסכנת הכחדה), והן הועברו לגנים הבוטניים – במטרה (אולי) למצוא להן בית חדש.
אבל שלוליות חורף הן אקוסיסטמה ייחודית. בחורף הן מוצפות על ידי הגשמים. המים עומדים, ומתייבשים לאיטם. בקיץ – הקרקעית מתכסה ירוק, וכל מיני פרחים קטנים, כמעט בלתי נראים, פורחים שם. 

DSCN7069

בקיץ הגיע אל הבריכות דרור מלמד – בוטנאי מומחה, ומצא שם מגוון פורח. הוא דיווח על חלק מהמציאות שלו, ובעקבותיו – באנו אנחנו.
אנחנו באנו בספטמבר – בסוף הקיץ, במטרה לאסוף זרעים לפחות מחלק מהצמחים הללו. אלון ותומר חזרו פעם נוספת, נציגי הרט"ג העתיקו משם צמחים לשמורת בריכת סמר הסמוכה, וגם נציגים של הגן הבוטני בנאות קדומים באו לאסוף שם צמחים לגן הבוטני שלהם.  הכל במטרה להציל כמה שיותר צמחים. 

DSCN7009

לצפרדעים החיות בשלולית, לשבלולים, לחרקים, לזוחלים – זה לא יעזור. הם, לצערי הרב, נדונו למוות. 

העבודות כבר החלו… 

DSCN6999

ממש מתחת למשאיות מצאנו דגן קטן ומיוחד – עטיינית מגובבת (כן, עוד מין נדיר). כך היא נראית כשהיא פורחת: 

DSCN7035

בתמונה הבאה ישנו עוד דגן פורח, דווקא גבוה – דוחן אשון. הוא מאד הפתיע אותי: אני רגילה שהדגניים הם צמחים לא מרשימים, ירוקים, עם פרחים בלתי נראים.
הדוחן פורח בכתום וסגול: לדעתי זה בהחלט מיוחד. 

DSCN6976

אולדנית הכף – נקראת על שם הנריק ברנרד אולדנלנד, בוטנאי בן המאה ה-18, שחקר הרבה מקומות בחצי הכדור הדרומי – למשל, אוסטרליה ודרום אפריקה.
האולדנית היא פרח זעיר ממשפחת הפואתיים שפורח בלבן. היא פורחת רק בשלוליות המתייבשות, וכמובן מאד נדירה

DSCN7068

שיח מוכר יותר הפורח על גדות נחלים ובשלוליות חורף בארץ – הפטל הקדוש. חלק משיחי הפטל פרחו, וחלק כבר הניבו פירות שחורים, מתוקים-חמצמצים.
ניצלנו אותם להפסקת אוכל… 

DSCN7053

נמפית הבוצין התיישבה על פרחי עוקץ עקרב ריחני, ונהנתה מהצוף: 

DSCN6965

השטח בו הסתובבנו כולל 3 שלוליות. בינהן יש אזור מוגבה מעט. כשחצינו אותו – מצאנו עוד הפתעה: פירות של אספסת איטלקית.
בארץ יש כ-25 מינים שונים של אספסת. חלקם מאד נפוצים – למשל, האספסת המצויה. אספסת איטלקית היא מין נדיר בסכנת הכחדה. מיד שלפנו שקיות ניר, ומלאנו אותן בפירות אספסת.
במקום אחר אולי היינו אוספים במתינות – אבל כאן ידענו שמה שלא נאסוף – כנראה יאבד לעד. ולכן השתדלנו לאסוף כמה שיותר.
חלק מהאספסות תלכנה לשימור בבנק הגנים. חלק תועברנה לגנים הבוטניים, לשתילה בגן. אולי יימצא מקום להחזיר חלק מהן גם לטבע? 

DSCN7003

גם קצח השדה פרח בשטח: הקצח נפוץ למדי בחולות לאורך מישור החוף ועד צפון הנגב. הוא פורח בד"כ באביב המאוחר – מאי-יוני. בשלוליות החורף, בזכות המים, נשמרת לחות רבה יותר בקרקע – והוא יכול להמשיך לפרוח גם לאורך הקיץ. 

DSCN7073

באותו שלב, רט"ג השיגו צו מבית המשפט, המורה על עצירת העבודות – כדי שאפשר יהיה להציל כמה שיותר מצמחי הקיץ הנדירים.
זה לא מנע מהשמולדוזר הזה לחצות את השלולית בין מקבצי הסמר: 

DSCN7005

הוא לא רואה את האפרורית המצויה שבדיוק סיימה לפרוח בקרקעית… 

DSCN7041

אפילו הרדוף הנחלים פרח בשלולית – אבל אנחנו לא בטוחים אם הוא הגיע הנה כצמח בר, או פליט תרבות מגינון בסביבה. 

DSCN7045

בעל החיים הבולט בשטח היו השפיריות. הן אוהבות מקומות לחים, ונהנות מאד משלוליות חורף.

DSCN7047

את מקומם של המינים הפולשים הפעם מייצג בוען מצולע: הוא קרוב של הפרי המכונה "דובדבן האהבה". מקורו באמריקה, ובאמת, לפני שנתיים בעמק המוות פגשתי מין קרוב אליו. 

DSCN7059

זהו. שלושה חודשים חלפו מאז הביקור שלי בשטח. היום הבניה כבר בעיצומה – אני מקווה שמה שהעתיקו משם יצליח להקלט, ושלפחות חלק מבעלי החיים הצליחו לברוח לשמורת בריכת סמר הסמוכה. 

DSCN6961

את התמונות צלמתי ב"שלוליות החורף שליד מחסני הרכבת" ז"ל בחדרה, בתאריך 7.9.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7027

 

הערה נוספת לפני סיום, 1.12.2015:
בתגובות שקבלתי, שאלו אותי "האוכלוסיה גדלה -ואיפה יגורו האנשים?"
כיום, בשנת 2015, צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל היא מהגבוהות בעולם. כ-315 נפש לקמ"ר.
הפתרון היחידי הוא לבנות לגובה.
בשנות ה-50, בזמן העליות הגדולות, נבנו כאן הרבה מבנים באיכות גרועה. היה צורך לבנות מהר על מנת לאכלס הרבה אנשים – ובנו. הבניינים שבנו אז הם נמוכים (2-4 קומות), עם דירות קטנות (3 חדרים לרוב) ומאיכות גרועה. הקירות לא מבודדים חום או קור, הצנרת מתפוררת, הקירות עצמם מתפוררים – הגיע הזמן לחדש.
הפתרון הנכון הוא פינוי-בינוי. בנית מגדל של 10-12 קומות, שיאכלס 60-80 משפחות במקום 2 בניינים נמוכים שאכלסו 8-16 משפחות.
וחייבים לבנות נכון – בניה מחומרים איכותיים ומבודדים תקטין את צריכת החשמל. שימוש בקולטי שמש לחימום מים, שימוש במים אפורים לאסלה (ולא במי שתיה), בניה איכותית וירוקה – תקטין את העלויות לתושבים ותשפר את חייהם, ומאידך – תאפשר ליותר אנשים לחיות במרכז העיר. זו גם דרך להזרים אוכלוסיה צעירה למרכזי הערים המזדקנים.

בנית ישובים חדשים של בתי-עשירים צמודי-קרקע או שכונות וילות חדשות – היום זהו פשע אקולוגי. פשע נגד הסביבה.

ועוד רגע אחרי הגשם

אחרי העצירה בצומת אורן, עלינו אל חניון האגם. גם שם מתחילה פריחת החורף.
הראשונה ששמתי לב אליה היא זלזלת הקנוקנות –

כבר כתבתי על הזלזלת, והסברתי שהפרחים תלויים הפוך – כדי שעלי העטיף יגנו על האבקנים מפני הגשם.
אגב, העלים המבריקים-המאורכים בתמונה הבאה הם אינם עליה של הזלזלת, אלא של מטפס אחר – קיסוסית קוצנית.

בזכות הגשמים, האגם מלא מים –

השמש יצאה, ויחד איתה גם הפרפרים, למשל – לבנין הכרוב שמבקר את הכתמה עבת-השורשים

נחל אורן היה אחד האיזורים שנשרפו באופן החמור ביותר בשריפה לפני שנתיים. עקבות השריפה עדיין ניכרים –

אבל שימו לב לצמיחה למרגלותיו – זית אירופי מתחדש מהשורשים שלא נשרפו, ומתחיל לצמוח מחדש!

גם ההרדופים ממשיכים לגדול – אפשר להשוות את התמונה הבאה לתמונות שצלמתי באותו מקום לפני שנה.

ליד הנחל ברחה ממני צפרדע נחלים.
חברתה האילנית היתה איטית יותר והספקתי לצלם אותה:

המדרון מעל עין אלון היה מלא פטריות. בדקתי אותן מקרוב – היו מספר מינים. התאכזבתי לגלות שהמין הנפוץ ביותר היה נטופה דורית – מין שאינו ראוי למאכל…

חיננית הבתה פורחת בהמוניה בכרמל וממלאת מרבדים. החינניות מחייכות אל השמש –

אבל תמיד אני נהנית ללכת מאחוריהן, ולצלם את האחוריים הורדרדים שלהן

ואז הגעתי אל היעד שלי, וההכרזה:

גבירותי ורבותי, אני מתכבדת להכריז על פתיחת עונת הסחלבים! שלוש דבורניות שחומות פורחות בעין אלון!

דבורנית שחומה היא אחד הסחלבים הצנועים ביותר בארצנו. היא קטנה ועדינה.  

היא פורחת בשני מחזורי פריחה – האחד עכשיו, בראשית החורף; והשני – מאוחר יותר באביב, בסביבות מרץ.

התמונות צולמו בין חניון האגם לעין אלון, 8.12.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

סחלבת מוצלחת לכולם!

הרדוף הנחלים – Nerium oleander

החלטתי לכתוב רשימה על הרדוף הנחלים.

הרדוף הנחלים הוא שיח ירוק-עד, הגדל על גדות נחלים בכל הארץ.
זהו צמח רעיל, ומסוכן לאכול אותו – את העלים, הפרחים או הפירות. מה שנקרא "לראותו בלבד".

בדרך כלל, גבהו כמטר וחצי. אבל אם טוב לו, השיח יכול להגיע גם לגובה ארבעה מטרים.

הפריחה שלו מהממת – פרחים ורודים וגדולים, עם חמישה עלי כותרת. ורוד מושלם, מהסוג שכל ברבי חולמת עליו.

ההרדוף, כמו הרבה צמחי מים אחרים, פורח מסוף האביב ולאורך הקיץ. בעונה המתאימה תוכלו לראות גדות נחלים מלאות בורוד שלו – למשל, באיזור עין אפק או באיזור הבניאס, שם צולמו רוב תמונות הפריחה.

הנה, למשל, שיח נפלא וגדול מעין אפק –

תשאלו, מה פתאום נזכרתי באמצע דצמבר בשיח הזה, שיתחיל לפרוח רק בעוד כמה חודשים?

או! אני שמחה ששאלתם. אני אסביר:
בשבת האחרונה טיילנו באיזור חניון האגם בכרמל. הלכנו לאורך נחל אורן עד עין אלון. לאורך הנחל תמיד היה סבך נהדר של הרדופים. הנה, למשל, תמונה של העננצ'יקים משנת 2007, ליד ההרדופים –

לפני שנה, אני בטוחה שלא שכחתם, היתה השריפה הגדולה בכרמל. נחל אורן היה אחד הנחלים שנשרפו, וסבך ההרדופים הנפלא על גדות הנחל נראה לפני שנה כך:

אבל בינתיים, הזמן חלף וההרדופים מתחילים להתאושש. בין הגזעים השרופים כבר יש הרבה ירוק: השיחים מתחדשים ומלבלבים!

וזה, כמובן, מחזיר אותי שוב לרשומה שכתבתי לפני שנה – "אל תבואו לשתול בכרמל". הבטחתי שהטבע יחדש את עצמו. ברשימה אחרת, ספרתי לכם שהתפרסמה כתבה שאומרת הקק"ל מטעה בבקשות התרומות שלו, והצעתי שבמקום לתרום לקק"ל – תתרמו לישובים שנפגעו.

בשבת, כשעברתי ליד אפיק הנחל המתחדש – שאפשר לראות אותו יפה בתמונה הבאה – נזכרתי בכתבה שראיתי לפני שבועיים: כתבה שסיפרה על כפר הנוער ימין אורד שנפגע בשריפה. הממשלה – שר החינוך גדעון סער – הבטיחה להם כספים לשיקום המקום, אבל הבטחות זה אחד הדברים הזולים יותר אצל הממשלה שלנו. הם מבטיחים המון. לקיים זה כבר מסובך יותר. טוב שיש גם כתבות על אנשים טובי לב שבאו לעזור להם.

קצת בהמשך הנחל ישנו שטח שלא נפגע בשריפה, ואפשר להנות מההרדופים הנהדרים והמים למרגלותיהם –

בנובמבר התחילו להרוס את הבתים שנשרפו בבית אורן, וכעת בונים אנדרטה ענקית לזכר הרוגי האסון. ממה שראיתי בינתיים… אני לא מתפעלת מהאנדרטה הזו, היא נראית מכוערת למדי. אבל, כמו שאומרים, על טעם ועל ריח…

גם התקציבים שהממשלה הבטיחה לגופי שמירת הטבע ולגופי הכבאות התמוססו איפשהו בדרך. ואני (תמימה שכמוני!) קיוויתי שהעובדה שנספו 44 אנשים באסון הזה תגרום לתקציבים להגיע ליעד, לפחות הפעם.

  

אבל לא. הנה, תקראו בעצמכם –
 ארגוני הסביבה: "ללא תקציב, לא נוכל למנוע עוד שריפות" – ב"הארץ"
 "אנחנו מקווים שזה לא היה לחינם" אומרים בתחנת הכיבוי – כתבה בוואללה חדשות.
 שנה לאסון הכרמל – "כבאים מספרים על מצב גרוע יותר" בYnet

ומי שעוד לא קרא את הכתבה הזו על סיכום הנושא, אני ממליצה בחום לקרוא.  כתבו אותה מומחים של אוניברסיטת חיפה ושל רשות הטבע והגנים.

לפחות הטבע עושה את שלו גם ללא התקציבים, ואם השטח לא יישרף שוב בקרוב, נוכל תוך שנים ספורות שוב לטייל בסבך הרדופים לאורך נחל אורן.

את תמונות ההרדופים הפורחים צלמתי:
בעין אפק, 6.6.2009
בעינות סלוקיה בגולן, 13.6.2009
ובבניאס, 22.5.2010
את שאר התמונות צלמתי בנחל אורן, איזור חניון האגם בתאריכים:
29.12.2007, 13.1.2011, 17.12.2011

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!