שדות של פרפרים

האם אתם זוכרים את השדות של האיריסים, שפרסמתי לפני חצי שנה בערך?
ובכן, אתמול נפגשתי שוב עם דוד שחק. הפעם הוא לקח אותי לשדה של חבר שלו, במושב כפר יהושע. הוא הבטיח לי ש"יהיו שם פרפרים" – וכשדוד מבטיח, הוא מקיים…

הגענו לשדה – זהו שדה שבו מגדלים פרחים לנוי, לחנויות פרחים. יש בשדה גידולים של כמה מיני פרחים – כל 2 שורות הן של צמח אחר. אנחנו התרכזנו בצמח ששמו מִסְמוֹר – Gomphocarpus.

המסמור הוא פרח ממשפחת האסקלפיים, ובאמת הפרח מאד דומה לאסקלפיאס שפגשתי לפני שנה בארה"ב –

הפירות שלו נשארים עגולים ויפים לזמן רב, ומשמשים בסידורי פרחים

כך נראה הפרי כשהוא מתחיל להפיץ זרעים – הזרעים הם מנוצים ומתעופפים ברוח.

 אחד הפרפרים היפים שעוברים בארצנו הוא הפרפר הנודד – דנאית הדורה (שכבר כתבתי עליה). את הקיץ הוא מבלה בדרום אירופה, ואילו בחורף הוא יורד לאפריקה.

בעונות המעבר, הדנאיות עוברות אצלינו. פרפרי הדנאית אוהבים צמחים ממשפחת האסקלפיים – ממש כמו המסמור. ולכן, כשהם גילו את שדה המסמור – אלפים הגיעו אליו. 

כך יכולתי לצפות בפרפרים. למשל, איך מבדילים בין זכר לנקבה?
מימין לפניכם כנף של זכר, ומשמאל – של נקבה. לנקבה יש שלוש נקודות על הכנף התחתונה, ולזכר ארבע. הנקודה הרביעית היא בולטת וגדולה יותר.
בספר "פרפרים ברמת הנדיב", כותבת ד"ר דחלי שוורץ-צחור שהנקודה הרביעית הזו היא סוד הפיתוי – זהו בעצם כיס המכיל פרומונים. כשהזכר מרחף סביב הנקבה – הוא מפריש פרומונים, והיא נעתרת לזכר ומזדווגת איתו.

מצאנו גם כמה פרפרים שהכנף התחתונה שלהם היתה בהירה – דוד הסביר לי שזהו מופע בהיר של אותו פרפר. המופע הבהיר נפוץ במערב אפריקה – אבל כל שנה מגיעים כמה בהירים גם לאיזור שלנו.

הם שתו צוף מפרחי המסמור –

הזדווגו –

הנקבות הטילו ביצים –

כך נראית ביצה של דנאית – הקוטר הוא בערך מילימטר אחד, ויש עליה שרטוטים עדינים של פסים תכולים.

פרפרית דנאית אחת מטילה כמאתיים ביצים. ובשדה היו אלפי פרפרים. כלומר, בשדה הזה עומדים לבקוע מאות אלפי זחלים שרוצים לאכול…. ומה הם אוכלים? את העלים של המסמור.

וכאן מתחילה הבעיה שלנו. המסמור הזה הוא גידול חקלאי. החקלאי צריך לקטוף את הצמחים ולמכור אותם, כדי להרוויח את לחמו.
בעוד שבוע יהיו על הצמחים הללו מאות אלפי זחלים שישמידו את הצמחיה.
ולכן, עם כל הצער שבדבר – תוך כמה ימים ירוסס השדה הזה, וכל הפרפרים המקסימים הללו ימותו.

וכאן נכנס דוד לתמונה. דוד לוכד פרפרים ולוקח אותם לחממות מיוחדות. שם הם יכולים להזדווג ולהטיל ביצים, הזחלים יקבלו מזון – ודור חדש של פרפרים יוכל להמשיך לנדוד דרומה לאפריקה.
כשהייתי איתו, דוד לכד מעל 100 פרפרים. נכון שזה רק אחוז קטן מהפרפרים שהיו בשדה, אבל אותם פרפרים יצליחו לגדל דור חדש.

 

בינתיים, בשדה, אני צלמתי בלי הכרה… אתם מוזמנים להציץ באלבום הזה – לראות עוד עשרות תמונות של דנאיות.
את התמונות צלמתי בכפר יהושע, בתאריך 4.9.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

תוספת: דוד העיר לי, שלפי התצפיות שלו – בניגוד לדנאית האמריקאית שאכן נודדת, הדנאיות שלנו הן יותר יציבות. כמות הפרפרים הנצפים בשטח קשורה למחזור החיים שלהם (פחות שמים לב לזחלים), ולכמות האוכל.
זה מה שהוא כתב:
להבהרה
המצב של כמויות עצומות של דנאיות בשדה איננו פתאומי.
הוא תוצאה של גידול מקומי שכולל כ 3 מחזורי גידול (מחזור גידול = כ 22 יום – 3 ימים ביצה, 9 ימים זחל, 9 ימים גולם) .
אני מגיע לשדה קבוע, לבדוק את המצב, החל מאפריל לפחות פעם ב 3 שבועות .
לפני כחודשיים ראיתי לראשונה פרפרים בשדה אבל היו בכל השטח רק פרפרים בודדים, הם הגיעו ,אולי מאזור מעגן מיכאל, והחלו להתרבות. וכל פעם שהגעתי היו קצת יותר פרפרים . עד שהיום הם הגיעו למצב של כמויות גדולות עד כדי הפיכתם למזיקים לחקלאות.
זה לא תוצאה של נדידה פתאומית. אם כי כך זה נראה למי שבא היום לשם.
זהו בדיוק המצב בחולה. גם שם אני מבקר מדי פעם והיו שנים שהייתי מגיע לשם לעיתים תכופות. גם שם המצב של היום שהשטח מלא פרפרים הוא תוצאה של ריבוי מקומי.
מצב דומה הוא המצב באזור מעגן מיכאל , גם לשם אני מגיע קבוע וגם שם אפשר לראות שהפרפרים לא מגיעים בבת אחת אלא הם תוצאה של ריבוי מקומי. שם להרגשתי הם מתחילים יותר מוקדם מאשר בחולה ובכפר יהושע. לכן נראה לי שמעגן מיכאל הוא אזור שבו שורדים פרפרים את החורף
הריבוי מתחיל מכמה פרפרים ששרדו את החורף ולאט לאט מתרבים יותר ויותר. והם מגיעים לשיא בתקופת הסתיו שהיא גם העונה האופטימלית מבחינת הפרפרים = מזג אויר מתאים (גם חום כבד לא מתאים להם) וגם מזון בשפע.