נעצוצית סבוכה – Cardopatium corymbosum

אני יורדת מהחרמון, וחוזרת אל מישור החוף… ודאי תשאלו, מה עדיין פורח במישור החוף בעונה הזו, בראשית הקיץ?
למען האמת יש עוד כמה וכמה מינים שפורחים, אבל ללא ספק הבולטים ביותר הם הקוצים.

אז הלכתי לטייל בשמורת בני ציון – קרוב לבית. בשמורה הזו יש ריכוז גדול של פרחים מאד מיוחדים – גם יפים וגם נדירים. מאיריס הארגמן ועד לשון אפעה קטנה.
רק שהם פורחים בינואר-פברואר…

עכשיו רוב השמורה הצהיב – יש עוד לטם אחרון שפורח, כמה פרחים ממשפחת השלמוניים שסוגרים את העונה… אבל בגדול, הכל צהוב-חום.

הכל? הכל פרט לנעצוצית. הנעצוצית היא קוץ ממשפחת המורכבים. זהו צמח רב-שנתי, סבוך, נמוך (כ40 ס"מ) – אבל הצבע שלו פשוט מדהים.

במשך החורף, כשהאיריסים פורחים – הנעצוצית עוד ישנה. היא נראית כמו סתם קוץ חום ומשעמם. לקראת האביב היא מתחילה להוריק, ולהראות כמו גוש קוצים סבוך –

רגע לפני הפריחה היא שולחת ניצנים שיבלטו מעל לסבך –

ואז פתאום היא פורחת בכחול משגע.

בחודשים מאי-יוני הנעצוצית מתמלאת קרקפות פרחים כחולות מבהיקות – וזו פשוט חגיגה. השם שלה מאד ברור והגיוני – היא קוצנית כמו נעצים, והצמח עצמו סבוך מאד.  

הנעצוצית גדלה בעבר לאורך מישור החוף מהמרכז ועד לצפון הארץ. פעמים רבות אפשר היה למצוא אותה בשולי שדות חקלאיים. אבל עם התפתחות החקלאות ומעבר לשיטות עיבוד מודרניות, ויחד עם זה ריבוי האוכלוסיה והבניה המסיבית – הותירו את הנעצוצית במספר אתרים בודדים, וכיום גם היא בסכנת הכחדה.
כיום יש עוד מספר אתרים בשרון, ואתר אחד חריג בחבל יתיר שבהרי יהודה – שם פורחת הנעצוצית.

וזה מחזיר אותי שוב לענין הרפורמה בועדות התכנון והבניה. קבלתי מהחברה להגנת הטבע מצגת, ואני ממליצה להסתכל עליה. הם מחתימים אנשים על עצומה – ואני כבר חתמתי (למרות שאני לא מאמינה בכוחן של עצומות אינטרנטיות…) 
גם אם אתם מסכימים עם מה שביבי רוצה באופן כללי – חלק מהרפורמה שהוא מקדם, כוללת "סודיות" – ישיבות סגורות, ללא אפשרות הקלטה, לאסור על המשתתפים בוועדות לספר על המתרחש בהן – עד כדי עונש של שנת מאסר על זה?! האם זה נשמע מנהל תקין??
הוא רוצה לבטל את העובדה שכל תכנית היום צריכה לעבור 2 ועדות, אחת ציבורית – ולהשאיר את בדיקת התכניות, התאמתן לסביבה, אישורן או דחייתן –  לועדה של מינויים פוליטיים, שתפעל ללא יכולת להגיש התנגדויות ציבוריות. האם זו דמוקרטיה?!
נראה לי שאנחנו נלחמים פה על הרבה יותר מאשר השטחים הפתוחים. אנחנו נלחמים על הצביון הדמוקרטי של המדינה שלנו. ואני חושבת שזה לא משנה אם אדם תומך בימין או בשמאל, קודם כל יש להגן על הדמוקרטיה.

לסיום, בונוס: צלמתי בשמורה עכביש גדול ומרשים ששמו כסופי מפורץ. (השם הלטיני: Argiope lobata) בעצם, העכביש הגדול הוא עכבישה. היא טווה את הרשת וצדה את הציד. הכסופי(ת) היא עכבישה גדולה – קוטר הגוף שלה, בלי הרגליים – הוא כ2.5 ס"מ. אם מוסיפים את הרגליים, מתקבלת עכבישה גדולה מאד. בשולי הרשת שלה מתגוררים שני זכרים (בתמונות הקטנות) – גודלם בערך רבע מהגודל שלה, והם ניזונים משאריות המזון של הגברת, ומחכים להזדמנות להזדווג איתה.
אפשר לקרוא עליהם עוד בבלוג המופלא של עמיר ויינשטיין (שם גם יש תמונות טובות יותר משלי)

התמונות צולמו בשמורת בני-ציון, 15.5.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

תורמוס צהוב – Lupinus luteus

אני חוזרת לרגע אל מישור החוף, לדבר שוב על פרח ייחודי לאיזור, ועל פוליטיקה.

   

הפרח שלי הוא תורמוס – כולם מכירים תורמוס, נכון? אלא שהתורמוס הזה הוא צהוב. ובארץ הוא פורח במישור החוף. אני מכירה אותו מאחו בנימינה,  חורשת הסרג`נטים בנתניה, יער חדרה – והשבוע לראשונה פגשתי אותו ממש ליד תל-אביב: בשטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק.

התורמוס הצהוב גדל באדמה חולית – או חמרה. כלומר, הוא גדל בשטח שבו גרים רוב תושבי מדינת ישראל. וזה מביא אותי לענייני הפוליטיקה.
לאחרונה, הכריזה הממשלה על רפורמה בחוק התכנון והבניה. הדבר שעליו כולם מסכימים, הוא שאכן דרושה רפורמה כזו. המצב הנוכחי, שבו – בשביל להקים פרגולה בחצר או לסגור מרפסת צריך להמתין שנים לאישורים הוא באמת לא הגיוני.
וכך באמת הממשלה מציגה את הרפורמה: הרעיון הוא להקל על האזרח הקטן, שרוצה לעשות שינויים פשוטים בביתו.
אבל… אם קוראים קצת לעומק – מסתבר שהרפורמה הזו  היא רפורמת הקבלנים. מעתה, לקבלנים יהיה קל יותר להפשיר קרקעות לבניה ולבנות. זוכרים את השדות שהיו לכם ליד הבית כשהייתם ילדים? את השטחים הפתוחים? ובכן, תשכחו מהם. אם עוד לא בנו שם – אז יבנו עכשיו.

  

הריצה המטורפת הזו של הממשלה לאשר את הרפורמה – בלי לאפשר לאף גורם מקצועי לקרוא אותה לעומק – מאד חשודה בעיני. ולא רק בעיני – גם שופטי בג"צ מנסים להבין  למה זה דחוף כל כך לאשר את זה עכשיו ומיד.

הארגונים הירוקים מתאחדים כעת ומנסים לעצור את זה. כמובן, כולם חושבים אותנו לחבורת תמהונים. אנחנו מתנגדים לרפורמה, מנסים להנציח עוולות קיימות, פוגעים באזרח הקטן…
ובכן לא! אנחנו רוצים רפורמה, שיפור, וייעול. אבל אנחנו רוצים שהמרוויחים הגדולים פה יהיו האנשים והטבע. ולאו  דווקא הקבלנים ובעלי ההון.
אנחנו רוצים שיעצרו רגע ויסתכלו. שיגנו על השטחים הפתוחים. אני רוצה שגם הנכדים שלי יכירו את איריס הארגמן, או הבוציץ הסוככני. ולא רק מהתמונות שנשארו על המחשב הישן של סבתא.

אני חושבת שחשוב לשמור על הטבע מסביבנו, על שמורות הטבע. לבנות לגובה בערים – ולא להתפשט לשטחים הפתוחים המעטים שנותרו מסביבנו. להגן עליהם – בסופו של דבר – יגן גם עלינו. הצמחים עושים פוטוסינתזה, ומוסיפים חמצן לאטמוספירה. השטחים הירוקים חשובים לבריאות הציבור – הרבה יותר מקניון חדש, או שכונת עשירים עם נוף לים.

וזה קורה לא רק במרכז הארץ – בכל הארץ אנחנו חייבים להגן על הטבע. חייבים. וזה לא רק בשביל שתמהונים כמוני יראו צמחים עם שמות מוזרים כמו סם-כלב מזרחי.  זה למען קיום כדור הארץ. למען קיומנו אנו.
אני נשמעת קצת אפוקליפטית, אני יודעת. אבל אנחנו חייבים לעצור עכשיו, לפני שמאוחר.

  

כי הקבלנים לא מחכים לאישור החוק. הם כבר שולחים ידיים אל איזורים שכיום הם עדיין איזורים טבעיים ויפהפיים, מקום מחיה של בעלי חיים יחודיים – ורוצים לפגוע אותם.
בעמק ססגון שבבקעת תמנע, למשל, צמוד לשמורת תמנע – רוצים להקים מתחם מלונות. החברה להגנת הטבע הציגה שמונֶה חלופות – שמונָה אתרים אחרים, בהם ניתן להקים את המלונות מבלי לפגוע בטבע. אבל עמק ססגון עדיין בסכנה.

וגם בחוף הכרמל אין מנוח. השבוע קראתי, שחברת נובל-אנרג`י וחברת דלק מעוניינות להקים מתקן לטיהור גז. איפה? באחד החופים הפראיים והיפהפיים של ארצנו – חוף דור, למרגלות הכרמל. אחד הדברים המרגיזים פה הוא שקביעת החלופות ובדיקתם נערכה על ידי היזם עצמו. אפילו ראשי רשויות באזור לא שותפו בהליך קביעת מיקום חוות הגז.
עמותת כחול וירוק, שנלחמת על שמירת חופי הכרמל – מעורבת פה ומנסה למנוע את רוע הגזירה.

 

התורמוסים עדיין פורחים בצהוב, ובינהם עוד יש תורמוסים ארץ-ישראליים אחרונים בתכול-לבנבן – אבל עד מתי? אחו בנימינה, שבו גדלים סחלבי ביצות נדירים, תורמוסים מארבעה מינים שונים, ועוד פרחים נדירים – איננו שמורת טבע.
חורשת הסרג`נטים בנתניה – גם היא לא. יער חדרה? לא. ומובן ששטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק, שצמוד לשכונת "המשתלה" היוקרתית – איננו שמורת טבע.

 

אני קוראת לקוראי הבלוג, ובכלל לאזרחי המדינה – להתעורר. להסתכל. להבין. לחיות. לפני שתצאו לטייל ויאמרו לכם: "כאן בונים. לכו לטייל בארץ אחרת".
כמובן, זה מזכיר לי את דבריו של אברהם פורז, שהיה שר הפנים ב-2004:  "רוצים שטחים ירוקים? טוסו לחו"ל!
שש שנים חלפו. ממשלות קמו ונפלו. אבל המדיניות בנושא שמירת הזכות הבסיסית של אזרחי ישראל לקצת טבע, קצת ירוק – לא השתפרה.

באתר החברה להגנת הטבע ישנם הרבה כתבות בנושא – הן מרוכזות כאן.
עוד כתבה באתר Treehugger

התמונות צולמו בת"א, ליד הכפר הירוק, בתאריך 11.2.2010

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראות אותן בגודל מלא.


הערה: אני יוצאת ביום ראשון לשלושה ימים במדבר, רחוק מהמחשב. להתראות לקראת סוף השבוע הבא!