New and Old Londoners

 

רגע לפני שאני מתחילה – אם לא קראתם ולא שמעתם, ביום שישי האחרון מחלת הסרטן גזלה מאיתנו בלוגרית מדהימה – המיזנטרופית.
רציתי לכתוב משהו, אבל עפר ומוטי כתבו יפה יותר. מוזמנים לקרוא. 


DSCN1637

אני ממשיכה עם הטיול בפארקים במרכז לונדון.
כמו שספרתי, ראינו שועלים לילה אחד מחלון החדר שלנו – אך לא צלמתי אותם. ראיתי וצלמתי בעלי חיים אחרים, ועליהם אספר הפעם. 

רוב בעלי החיים שראינו היו ציפורים – בעיקר עופות מים (שכבר הקדשתי להם שלוש רשומות: אחת, שתים, שלוש) ועקעקים (כמו בתמונה הבאה) 

היו גם צפורי שיר נוספות, שרובן ברחו ממני… אחת הספקתי לקלוט, והיא מצויה גם בארץ: קיכלי רונן – שבאנגלית שמו Song Thrush ובלטינית Turdus philomelos

DSCN8468

המינים הפולשים לא פסחו על לונדון, ופגשנו דררה מצויה – Rose Ringed Parakeet – ששמה הלטיני Psittacula krameri. מוצאה של הדררה הוא בהודו ובאפריקה המשוונית, אבל כיום אפשר לפגוש אותה בהרבה מאד מקומות בעולם. אצלינו היא מאד נפוצה. 

מכל הפרפרים שראיתי – שהיו בעיקר סטיריות חומות – הצלחתי לצלם שניים. הראשון הוא פרפר ממשפחת ההספריות שלא הצלחתי לזהות, אני יכולה רק לספר לכם שהוא יושב על פרח ערברבה – 

השני הוא סטירית קטנה ונחמדה, ששמה באנגלית Meadow Brown ובלטינית – Maniola jurtina. היא קרובה לסטירית הפקוחה שלנו. 

DSCN8441_Maniola jurtina

ההפתעה שלנו היתה… שלא פגשנו הרבה סנאים. היו כמה, פה-ושם – אבל ממש לא הרבה. וזה הפתיע אותנו, כי אנחנו זוכרים שבטיולנו הקודם בלונדון, אי שם בראשית שנות ה-90, ראינו המון סנאים – בכל הפארקים ובכל הסביבה. 

הפעם ראינו סנאים, אך באופן יחסי – ממש בודדים.
אני יודעת שסנאים מסתדרים טוב בסביבה אנושית. יכולים להעיד על כך מליוני תושבי ניו יורק, לוס אנג'לס וערים גדולות נוספות. הם גם מוגדרים כמזיקים, כי הם נוהגים ללעוס את הציפוי של כבלי חשמל. 

אז התחלתי לבדוק – ומצאתי. מסתבר שסנאי הבר הבריטי הוא הסנאי האדום. סנאי מקסים שצבעו ג'ינג'י כהה.
הסנאים האפורים – מוצאם במזרח ארה"ב, והם הובאו ללונדון בסוף המאה ה-19. 

DSCN1649

 

מאז הם התרבו והתפשטו – והפכו להיות מין פולש. הם מתחרים בסנאים האדומים על מקורות המזון ואתרי המחיה ו…מנצחים. באנגליה הסנאים האדומים הפכו למין בסכנת הכחדה. 

לפי ההערכות, הסנאי האדום עלול להכחד מבריטניה בתוך 20 שנים. ממש בקרוב.
ולכן הבריטים החלו לנסות לטפל בנושא. 

לא שזה יהיה קל. ישנם – לפי ההערכות – כחמישה מליון סנאים אפורים ברחבי אנגליה, ורק כ-140,000 סנאים אדומים. 

אני משערת שהעובדה שראינו פחות סנאים הפעם, היא פשוט כי התחילו במאבק לשלוט בכמויות שלהם. אני בהחלט מאחלת לבריטים הצלחה במאבק הזה – כי כמה שהסנאים האפורים חמודים, אני אשמח לפגוש סנאי אדום בביקור הבא באנגליה! 

DSCN8340

את התמונות צלמתי ברחבי הפארקים של לונדון, בסוף יוני וראשית יולי 2015.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN8442

מתפרפרים בפלורידה – חלק רביעי

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אני מקווה שלא נמאס לכם עדיין מהפרפרים… היום זהו החלק הרביעי והאחרון של פרפרים מפלורידה.
ראיתי כמה כחלילים בפלורידה, והצלחתי לצלם אחד בדיוק – זהו הכחליל הנפוץ ביותר בפלורידה – כחליל קסיוס – Leptotes cassius.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

זהו כחליל קטן, פחות מסנטימטר גדלו. הוא נפוץ ברחבי פלורידה – אך מאד לא בולט, ולרוב פשוט לא שמים לב אליו. הוא קרוב לכחליל האספסת שמרחף אצלינו – וגם כחליל האספסת נפוץ אך לא בולט, וגם אליו לרוב לא שמים לב.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

משפחת ההספריתיים היא משפחת פרפרים קשים לצילום – הפרפרים רובם בצבעי חום-אפור, קטנים וזריזים… בכל זאת הצלחתי לצלם שני מינים –

SAMSUNG CAMERA PICTURES
הראשון הוא כנראה הספרית הנזיר – Monk Skipper, ששמו הלטיני Asbolis capucinus

SAMSUNG CAMERA PICTURES

והשני הוא הספרית ברקואה – Baracoa Skipper – ששמה הלטיני Polites baracoa

SAMSUNG CAMERA PICTURES

זו הספרית צבעונית יותר, אך לצערי הפוקוס של התמונה הוא על גבעולי הדשא ופרח הליפיה מאחוריהם… 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

ועוד משפחה אחת של פרפרים – משפחת הלבניניים, שרוב הפרפרים שבה הם לבנים. או צהובים. או כתומים…
הנה, למשל, פרפר מאד נפוץ בפלורידה – הוא גדול, צהוב וומרחף במהירות מצד לצד. ראיתי אותו במקומות רבים, והצלחתי לצלם בדיוק במקום אחד:
זהו Cloudless Sulphur, ששמו הלטיני Phoebis sennae –

SAMSUNG CAMERA PICTURES

שני הלבנינים האחרים שפגשתי היו ממש קטנים – בערך סנטימטר גדלו של כל אחד מהם.
הראשון הוא Barred Yellow ששמו הלטיני Eurema daira – אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות שלמרות שהוא נראה בהיר מאד, הצד השני של הכנפיים צבעוני. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

כיון שאין לי תמונה של הצד השני, אני נעזרת שוב בויקיפדיה – תראו איזה פרפר יפהפה: 

Eurema daira m.jpg
"Eurema daira m" by Julio A Genaro, Caribbean Natural History Group – Taxon pageImage. Via Wikimedia Commons.

הפרפר האחרון להיום הוא Dainty Sulphur, ששמו הלטיני Nathalis iole – עוד לבנין זעיר: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

גם הוא מאד יפה מהצד העליון, ושוב אני מציגה את התמונה מויקיפדיה:

Dainty Sulphur Megan McCarty16.jpg
"Dainty Sulphur Megan McCarty16" by MeganmccartyOwn work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

עד כאן הפרפרים שלי… אני מקווה שנהניתם להתפרפר איתי.
את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

SAMSUNG CAMERA PICTURES
וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 
SAMSUNG CAMERA PICTURES

הטיול לקניון סולסטיס – Solstice Canyon

אחרי כמה טעימות מהסביבה, הרגשנו (לפחות אום נטע ואני) מוכנים לטיול, להליכה קצת יותר משמעותית.

גל לקח אותנו אל קניון סולסטיס, ושם הוא ובנו יונתן הובילו אותנו במסלול מקסים אל מפל.

הקניון מתחיל להתמלא בפרחי אביב – בתמונה מעל אפשר לראות את הסולנום הסגול, ששמו העממי הוא purple nightshade ושמו המדעי – Solanum xanti
ובתמונה הבאה – מרווה יפהפיה עם צבע מהפנט, ושם הולם: השם העממי הוא מרוות יונק הדבש – hummingbird sage, והשם הלטיני – Salvia spathacea.

אחרי הליכה קצרה הגענו אל עץ אלון גדול ומרשים. "כאן תראו נקרים" – הבטיח לנו גל. וכשגל מבטיח, הנקרים מתייצבים!

אילו נקרי-בלוטים. – Acorn Woodpecker – הם חיים בלהקות קטנות ביערות אלונים. הם ניזונים מבלוטים, אגוזים שונים, וחרקים. כדי שיהיה להם מזון לחורף – הם אוספים בלוטים ומאחסנים אותם בחורים בעץ.
בדרך כלל יש להם עץ – או כמה עצים – שהם ה"מחסן המרכזי" – אותו הם ממלאים כל קיץ, בשביל לאכול את הבלוטים בחורף.

מאד מרשים לראות את האלונים המחוררים, שכל החורים מלאים בלוטים:

פרפר מקסים שחלף על פנינו הוא הדנאית הנודדת – ה- Monarch הידוע –  Danaus plexippus.
צלמתי אותו מלמעלה ומלמטה.

בנסיעה בדרכנו, ראינו שיחים יפהפיים שצבעם לבן-סגלגל. הרבה מהם פרחו על מדרונות ההרים סביבנו – ומאד סקרנו אותי. שמחתי לראות אותם מקרוב בטיול הרגלי – ומסתבר שלא רק אני.
ריחם של הפרחים מתקתק ונעים מאד, ונישא למרחק. הריח, כמובן, מושך הרבה חרקים שבאים להנות מהשיח הזה.

אני מתכננת רשימה שלמה על השיח הנפלא הזה, אז בינתיים אני רק אכתוב ששמו הלטיני הוא Ceanothus, ושמו העממי הוא לילך קליפורני.

שיח אחר שפרח בדרך הוא שיח ורדים – Rosa כלשהו. אני לא בטוחה איזה ורד זה, ויכול להיות שהוא ורד תרבותי, כי במסלול הזה היו בעבר בתי מגורים.

מעל לשביל צמחו עצי אלון מרשימים ונהדרים, רבים מהם רציתי פשוט לחבק. למשל העץ הנהדר הזה: נכון שממש מגיע לו חיבוק?

היו עוד פרחים שנראו לי מוכרים, אבל לא בדיוק. למשל זה – קרוב של דם-המכבים שלנו, ושמו לִבְדָנִית קליפורנית – Pseudognaphalium californicum. השם העממי הוא Ladie`s Tobbaco, כלומר טבק הנשים. לא בדקתי אם אפשר לעשן אותו… בכלל, אני נגד עישון.

את הצמח הזה מיד זיהיתי בתור זלזלת. הזלזלת שלנו גדלה הפוך, כדי להגן על האבקנים מפני הגשם. הזלזלת הזו היא כנראה Clematis lasiantha – זלזלת צמירה

מי שעוד התחיל לפרוח זה עץ הערבה – Salix – לא הצלחתי לזהות איזו ערבה זו.

גל דאג שלא נפספס אף פינת חמד במסלול, וסיפר לנו על הפעם שבה עלה אל הסלעים בתמונה הבאה – ברשימה שלו אתם יכולים לראות את הסלעים הללו מצולמים מהעבר השני…

נדמה לי שיונתן היה זה שהסב את תשומת לבי לצמח המטפס הזה. מיד זיהיתי שהוא ממשפחת הדלועים, ועכשיו אני יכולה לספר לכם שהוא ידוע בשם מלפפון בר – Marah fabacea.

למשפחת הפרפרניים יש פרחים אופיניים מאד – והפרח הזה הוא טופח פסיפי – Common Pacific Pea – או בשמו הלטיני – Lathyrus vestitus

 עוד פרפר חמוד קלטתי בעדשת המצלמה – והוא ממשפחת ההספריתיים. השם העממי שלו הוא Checkered Skipper. הסוג הוא Pyrgus, ויש כמה מינים דומים שמרחפים באיזור.

 הרשימה מתארכת, וגם הטיול – הילדים התחילו להתעייף, ואז הגענו אל שרידים של בית מגורים גדול ומפואר. גל סיפר לנו שבעבר השטח היה שייך למשפחה עשירה, והם בנו פה את ביתם. לפני 30 שנים בערך נשרף כל האיזור, וכיום הוא שמורת טבע.
ציפור גן העדן ששתלו הדיירים בחצרם עדיין פורחת, ואני הסתכלתי על שרידי הבית דרכה:

מאחורי הבית נמצא המפל – אמנם מפל קטן, אבל נחמד מאד ויורד בין הסלעים באופן ציורי וחביב מאד

הילדים נהנו לטפס על הסלעים ולראות את זרזיפי המים השונים: פתאום נשכחה כל העייפות!

כשחזרנו לאיזור החניה, שמענו פטפוטים מלמעלה: קבוצה של תוכים (צלמתי ארבעה מתוכם) ישבו על עץ. אילו דררות שחורות-ראש, קרובות של הדררות המצויות שאצלינו – וגם בארה"ב הדררות הן מין פולש.

הדרור שחיכה לי הוא דווקא כן מקומי – Savannah Sparrow.

עד כאן הטיול, וכל הכבוד למי שהחזיק מעמד – הרשימה באמת יצאה מאד ארוכה…
אחרי הטיול, כאמור, נסענו לארוחת ערב, ואז התפזרנו לשינה – אום נטע והמשפחה אצל גל, ואני בביתו החדש (והיפה!) של עופר.
ולמחרת… זה כבר יסופר ברשימה הבאה.

את התמונות צלמתי בקניון סולסטיס, איזור מליבו, קליפורניה בתאריך 2.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

חורשף מצויץ ואורח

היום אני מציגה עוד אחד מפרחי העונה, מהפחות ידועים שבהם: חורשף מצויץ (או בשמו הלטיני: Atractylis comosa)

כבר מהשם אתם מבינים שזהו קוץ, ואולי אתם זוכרים את  החורשף הנאה מהמדבר – החורשף המצויץ קרוב אליו. אך בעוד לחורשף הנאה יש פרחים לשוניים וגם צינוריים – לחורשף המצויץ  יש רק פרחים צינוריים.

החורשף הוא אחד מפרחי הקיץ והסתיו – הוא פורח בחודשים החמים ביותר, בין יולי לנובמבר.
כבר סיפרתי על כל מיני שיטות של צמחים למשוך אליהם מאביקים – למשל, ע"י גוש פריחה גדול ובולט (כמו חלמוניות וסתווניות), פרחים גדולים ובהירים שמושכים מאביקי לילה (כמו חבצלת החוף או שושן צחור), שינוי צבע לאחר האבקה כדי שהמאביקים ידעו לאן לגשת (בהרבה מהזיפניים, ובנר הלילה), רמיה (סחלבים שונים) ועוד…
החורשף המצויץ בורח מהתחרות, ופשוט פורח בתקופה שבה יש פחות תחרות על לב המאביקים.

 

אני פגשתי את החורשף בגבעת ההגנה בראש השנה – אבל לא הייתי היחידה שהתעניינה בו.

המתעניין הנוסף היה פרפר קטן בגווני חום – הֶסְפֵּרִית החלמית (שמו הלטיני: Carcharodus alceae ).
משפחת ההספריתיים היא משפחה של פרפרים קטנים – ההספרית שלי, למשל, גודלה כ-3 ס"מ כאשר כנפיה פרושות. הצבע העיקרי אצל פרפרי המשפחה הזו הוא חום-אפרפר.

ויחד עם זאת, אם תגדילו את התמונות, ותסתכלו על הפרפר הזה מקרוב – תוכלו לראות איזה יופי של משחק-גוונים יש לו. הוא עדין וחמוד.

 

הספרית החלמית נקראת כך, כי הנקבה מטילה את הביצים בעיקר על פרחי החלמית – ואם אין לה חלמיות, אז על פרחים קרובים מהמשפחת החלמיתיים – כמו חטמית.  הבוגרים שותים צוף מפרחים שונים, ולא מחויבים לפרח מסוים.  ממש פרפרים

 

החורשף המצויץ נקרא כך, כי הפירות שלו נראים כמו ציצית של שערות לבנות. אפשר לראות את זה בתמונה הבאה: התחלת הפרי בין הפרחים הקטנים –

מערכת הקוצים מסביב לקרקפת הפריחה – כמו מעטפת לא-צפופה – מאד יפה בעיני, ומוסיפה לחינו של הפרח.

התמונות צולמו:
בעמק המצלבה בירושלים, 11.10.2008
בגבעת ההגנה ובחורשת הארבעים בכרמל, 9.9.2010

כתמיד, כדאי לכם להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת להנות מהן בגודל מלא!

כל מיני פרפרים בחרמון (חלק II)

החרמון הוא ההר הגבוה ביותר במדינה. שיאו של החרמון הוא בגובה 2814 מטר מעל פני הים – אבל האיזור הזה נתון לשליטת האו"ם. האיזור בשליטת סוריה כולל את רוב החרמון, ומגיע לגובה של כ2300 מטר – ולנו נותר שטח מצומצם מהר החרמון (אם אני לא טועה, כ-10% מכלל החרמון נמצאים בשליטת ישראל), ושיא הגובה הוא 2224 מטרים מעל פני הים,
או כמו שמייק לבנה אומר: "שיא החרמון הישראלי הוא שתים-שתים-שתים-שתים, ואם תרצו עוד שתים – וביחד, אלפיים מאתיים עשרים וארבעה מטר מעל פני הים"

אני פותחת בשני פרפרים נפוצים בכל הארץ, שעולים גם למרומי החרמון: פה מעל, לבנין הצנון (Artogeia rapae leucosoma) – שאוהב את משפחת המצליבים (וכאן הוא על מצליב יפהפה בשם אליסון חרמוני);
ומתחת, בצהוב – נקבת לבנין התלתן (Colias croceus Geoffroy), עסוקה בהטלת ביצה על קדד האורנים. קדד האורנים הוא ממשפחת הפרפרניים, כמו התלתן – ומהווה פונדקאי מוצלח עבור לבנין התלתן.
לדעתי, מי שהחליט על שמות הפרפרים בארצנו סבל מעיוורון צבעים… אחרת, מדוע הוא התעקש לקרוא ללבנין התלתן – שהוא צהוב (הגוון משתנה מצהוב-כתמתם לצהוב ירקרק) – לבנין?

הפרפר הבא גם הוא ממשפחת הלבנינים, אבל פה לא התעקשו על "לבנין" בשם – שמו הוא לימונית אירופית(Gonepteryx rhamni transiens). ברחבי המדינה מתעופף פרפר צהוב גדול ששמו לימונית האשחר. בחרמון ישנם שני מינים קרובים – הלימונית האירופית, ולימונית החרמון.
לפי מה שהבנתי, כל הלימוניות שאנחנו ראינו בסיור היו לימוניות אירופיות.

 

 

ובחזרה למשפחת הכחלילים… הפרפר הבא שלי הוא כחליל פרסי (Nordmannia persica persica) – פרפר שדווקא לא אוהב את הגבהים, ומעדיף גבהי ביניים – למשל, את איזור מטעי השקדים של מג'דל שמס. שם הוא גם מטיל את ביציו: על עצי השקד.

 פרס היא במזרח, והכחליל הבא שלי הוא כחליל מזרחי. כחליל מזרחי (Lycaena asabinus asabinus) הוא פרפר שצידו העליון הוא בצבע כתום-בוהק. בארץ נפגוש בו רק בחרמון, והוא מרחף לו מכאן ועד איזור אזרבייג'ן.

הכחליל המזרחי הוא פרפר טריטוריאלי: הוא עף מהר, מפטרל סביב השטח שלו, ובתום גיחת הפטרול – חוזר ונעמד בעמדת המוצא. יש כמה וכמה מינים של כחלילים שמתנהגים כך, וזה מקל עלינו הצלמים: אם ראינו כחליל כזה עומד, רצינו לצלם והוא ברח – כל שעלינו לעשות הוא לעצור, ולהמתין ללא תנועה ליד הנקודה שממנה עף הכחליל. תוך זמן קצר הוא ישוב לשם, ואז נוכל לצלם אותו:

 עוד שיטה לצלם פרפרים היא… לאתר אותם כשהם עסוקים. וזה מה שעשינו לצמד כחלילי הכרבולת הבא:

כחליל הכרבולת הוא מין קרוב לכחליל ניקול, שכבר סיפרתי עליו. אצלו הזכרים וגם הנקבות דומים למדי לנקבת כחליל ניקול – כלומר, חום וכתום – בלי הכחול הבוהק.
הנקבה מטילה את ביציה על צמח הכרבולת בחרמון, אבל גם על צמחים אחרים ממשפחת הפרפרניים – כמו כמה ממיני הקדד שבחרמון.

עוד כחליל יפהפה אחד הוא כחליל החרמון (Polyommatus icarus juno) – פרפר אוהב גבהים, שבדרך כלל מטייל בחרמון בגובה של 2 ק"מ, אך לעתים יורד אפילו עד ל1600 מטר.

הפרפר האחרון שלי להיום הוא הפחות מרשים מבין הפרפרים שצלמתי: הֶסְפֶּרִית המכבים (Carcharodus orientalis maccabaeus). רוב בני משפחת ההספריתיים הם פחות מרשימים משאר המשפחות: אילו פרפרים קטנים יחסית, בגווני אפור-חום. חלק מהם מגיעים גם לגווני כתום-צהוב, אבל הרוב הם חומים-אפורים, ולכן קשה להבדיל ביניהם.

הפעם, דובי אמר לי שזו הספרית המכבים – אז אני יכולה להיות בטוחה בזיהוי  ולספר לכם שאפשר למצוא אותה – פרט לחרמון – גם בפסגות של הרי יהודה ושומרון; ובעולם – מהרי הבלקן, דרך טורקיה, אירן, סוריה וירדן – הדרומיים ביותר נצפו באיזור פטרה.

 

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.


 

הפרפרים מסמלים לנו את החופש, ומזכירים לי דווקא את מי שבשבי. ביום ראשון 27/6/2010 תצא צעדה ממצפה הילה – ביתו של גלעד שליט – לירושלים. את הפרטים אפשר וכדאי לקרוא בבלוג של אתי אברהמי. תקראו, תפיצו, אם אפשר גם תשתתפו!