סביון הערבות – Senecio glaucus subsp. coronopifolius

s16

הרשימה של היום מדגימה במעט את הקשיים שלי. אךךך, קשה, קשה.

s12

ביום חמישי הייתי בהשתלמות רת"ם בצפון הנגב. בין שאר המקומות שהיינו בהם, לקחו אותנו לשדה מול מושב תפרח, ואחר כך לשדה אחר מאחורי קיבוץ ניר יצחק.
זה מושב תפרח:

s07

השדות הללו היו מוארים באופן יוצא דופן. ומלאים. מלאים בסביונים.

s06

הסביונים הללו גדולים יותר מהסביון האביבי שפורח ברוב איזורי הארץ, ומרשימים יותר: אילו סביוני הערבות. הם נפוצים בכל הנגב, מדבר יהודה והערבה.

s08

צלמתי עשרות תמונות של סביונים צהובים. מצד אחד, הרבה מהן מאד דומות זו לזו. מצד שני, היה לי מאד קשה לסנן אותן. הצהוב הזה הוא חגיגה נהדרת.

s05


ונמפית החורשף מסכימה איתי.

s19

כמו שאמרתי, הם גדולים יותר מסביון אביבי – אבל גודל הוא לא תמיד סימן טוב להגדרה. לכן הסתכלתי במגדיר לצמחי בר בארץ ישראל של פרופ. פיינברון-דותן ופרופ. דנין. שם כתוב:
"החפים החיצוניים בבסיס המעטפת דמויי סרגל או אזמל צר, חדים או בעלי חוד ארוך. כרגיל, אין צבעם כהה, ומספרם אינו עולה על 12."
הסתכלתי מאחורי הסביון: החפים החיצוניים הם הצ'ופצ'יקים בבסיס התפרחת, בחיבור לגבעול.


s01

רגע, את זה צריך להשוות לסביון הרגיל – לסביון האביבי, נכון? ניגשתי אל העציצים שלי, שהרוח הביאה אליהם סביונים: החפים קהים יותר, ומסתיימים בחוד שצבעו כהה, מספרם עולה על 12. סימנתי בחיצים לבנים את החפים בסביון האביבי:

s01a

אחרי שהסתכלנו היטב על סביון הערבות, ראינו שבעצם השדות הללו מלאים בפרחים נוספים!
למשל בתמונה הבאה: שן-ארי שעירה פורחת בין הסביונים:

s09

גם זמזומית אייג, שהיא גדולה יותר מהזמזומית המצויה, פורחת בין הסביונים:
הכדורים הלבנים הם ה"סבאים" – פירות הסביון.

s11

לעתים זיהינו את הפרחים השונים לפי השינוי במרקם, או בגוון הצהוב –

s15

ובהמשך שדה הסביונים השתרע שדה של חרציות, משולבות במצליב סגול: שלח הערבות:

s18

כשיצאנו משדה הסביונים גילינו שהנעלים שלנו נצבעו באבקה צהובה: פתאום לכולנו היו נעלים צהבהבות:

s13

אבל ללא ספק, את האושר הגדול מצאנו מאחורי ניר יצחק: שם ראינו כתמים סגולים בין הסביונים:

s03

איריס הנגב החל לפרוח!
איריס הנגב הוא ה"סגפן" מבין מיני איריסי ההיכל. הוא מסוגל לפרוח באיזורים שחונים, שבהם יש פחות מ-200 מ"מ גשם לשנה. בניר יצחק, למשל, יורדים כ-180 מ"מ גשם לשנה.

s02

 אני חושבת שהאיריסים הללו ערכו איזו השתלמות באומנות. אחרת, איך הם ידעו שהצבע הנכון לבחור כרקע לסגול, הצבע שיבליט אותם בצורה הטובה ביותר, יהיה צהוב!?

s17

  אם אתם רוצים לראות עוד קצת מהחגיגה שהיתה לנו בהשתלמות, אתם מוזמנים לשרשור בפורום צמחי בר.

s10

התמונות צולמו מול מושב תפרח ומאחורי קיבוץ ניר יצחק, בתאריך 23.2.2012
ובעציצים שלי, 26.2.2012

 s14

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בFlickr!

 

 s04

 

עפרוני מִדְבָּר – Ammomanes deserti

היום אני חוזרת לנגב, אל ציפור קטנה וחמודה שפגשנו שם:

נכון שהיא חביבה? זהו עפרוני מדבר. (וכן, אני יודעת שתכף תשאלו – מדבר? עם מי הוא מדבר??? )

משפחת העפרונים היא משפחה של ציפורי שיר, שמעדיפות לחיות על הקרקע, באיזורים פתוחים. לעפרונים יש צבעי הסוואה – חומים-אפרפרים, כמו העפר, ומכאן מגיע השם.

באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב, שלעפרוני המדבר אין סמני אפיון מובהקים, וקל יותר לתאר אותו על דרך השלילה:

אין ציצת נוצות בקדקודו, 
    אין לו צבעוניות מיוחדת – צבעו אחיד
         אין לו פספוס או נימור על הנוצות, הן חלקות
             אין לו נוצות שחורות או לבנות בזנב או בכנפיים (יש נוצות כהות מעט יותר מהשאר, אך לא שחורות)

מה יש לו?
יש לו מקור עבה יחסית, צבע הסוואה מצוין, ויכולת לחיות במדבר.  הוא מסוגל להסתפק בטל על מנת להרוות את צמאונו, ולא מחפש מים – אבל אם ישנו גב, או איזור מושקה – העפרונים בהחלט ינצלו זאת, וישתו.

 בעולם אפשר למצוא אותו מאלג'יר ועד חצי האי ערב, והוא ממשיך עד מדבר סינד בצפון מערב הודו. הצבעים שלו משתנים באיזורים שונים – בהתאם לצבעי האדמה.
בחצי האי ערב הוגדר תת-מין בהיר של עפרוני המדבר, המתגורר בחולות – ולא רחוק ממנו, תת-מין כהה מאד, המתגורר באיזור סלעי בזלת.
זוהי כנראה תוצאה של ברירה טבעית: מי שצבעי ההסוואה שלו לא מספיק טובים, נטרף מהר יותר.

 העפרונים הם צפורים נפוצות למדי בנגב ובערבה, והם אינם חששנים: אפשר לפגוש בהם באיזור מגורי האדם – למשל, במאהלים בדואים.

 התמונות צולמו בבורות לוץ ובשדה בוקר, ב2.10.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

כתריים אדמדמים – Dipcadi erythraeum

 

כזכור, לפני שבועיים הייתי בערבה. פגשתי שם לשון אפעה מצרית, והרנוג השיטים – וקצת אחריהם גיליתי לבלוב של עלים עם ניצנים קטנים:

 

 

שאלתי את יובל מה זה, והוא הסביר לי שזוהי תחילת הפריחה של כתריים אדמדמים.
מיד עלתה רמת ההתרגשות – "באמת? וואו! ואתה חושב שנפגוש גם פורחים?"
כתריים אדמדמים הם צמח חולות נדיר ממשפחת השושניים. עד המפגש הזה ראיתי רק תמונות שלהם, מעטות וברזולוציה גרועה – ובכל זאת ראיתי את מבנה הפרח המיוחד והיפה. פרט לכך, זהו פרח ממשפחת השושניים – משפחה ידועה ביופיה. שנציגים רבים שלה (כמו חצב, שושן צחור, סתווניות ועוד) כבר ככבו אצלי.

 "תעזבי, זה סתם כלום-בצבע-חום" – ענה לי יובל… ואני המשכתי לחפש. אבל לצערי, באותו יום לא מצאתי  כתריים.

 

עבר שבוע – ובפורום צמחי בר, אוֹרי פרגמן-ספיר – מנהל הגן הבוטני בגבעת רם – העלה תמונה של הכתריים שהוא צלם בחולות נחל סכר.  תמונה יפהפיה, אני חושבת שהיפה ביותר שראיתי של הצמח הזה.
אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה שמחתי לגלות שבהשתלמות רת"ם המסלול שוּנָה – ואחת התחנות היא חולות נחל סכר, דרומית לרמת חובב!

 

 

מיד גייסתי לטובת העניין את כל בעלי העיניים החדות בסביבה, וספרתי להם מה אני מחפשת. הבעיה היא… שהתיאור שלי ("שושני קטן, בצבע חום-אדמדם, צורת הפרח מזכירה יקינתון, אבל עלי הכותרת מסודרים שלושה-שלושה) – היתה הרבה יותר מלהיבה מהממצאים…

מה שמצאנו היה משהו קטן – בגובה 15-20 ס"מ, ברוב המקרים הוא שרוע על הקרקע.

 

 

 

ובקשר לצבע… חום-אדמדם? אפור-חום זה תיאור טוב יותר.

 

   

 

בקיצור, אני מודה ומתוודה: לא התרשמתי מהפרח הזה כמו שחשבתי שאתרשם. יובל צדק. השם כלום-בצבע-חום באמת הולם את הפרח הזה…

 

 

יחד עם זאת, כדאי להסתכל מקרוב על הפרחים: הם באמת מיוחדים ויפים.

 

 

הפרח בנוי בצורה דומה לזו של פרחי היקינתון, אך במקום שהכותרת תהיה ששה עלים באותו הגודל – היא מחולקת לשני דוּרים (כלומר, שתי שורות) – דוּר חיצוני של עלי כותרת גדולים יותר, ודוּר פנימי של עלי כותרת קטנים יותר.

 

 

ממש כמו כתר – בתוך כתר! ומכאן מגיע השם – כִּתְרַיִים.

 

 

 

 

הפירות של  הכתריים דומים לפירות של גביעונית הלבנון, והם גם גדולים למדי – הגבעול שבקושי תמך בפרחים- עכשיו כורע תחת נטל הפירות הגדולים.

 

 

הכתריים הם – כאמור – פרח קטן מאד. גובה הצמח הוא כ-15 ס"מ. בתמונה הבאה אפשר לראות כמה היד המצלמת גדולה יחסית אל הפרח:

 

 

זהו צמח שגדל בחולות – הם אוהבים דיונות, רצוי לא ניידות מאד. בארץ הם גדלים בערבה  – בחולות חצבה ובחולות תמנע; וגם בנגב – למשל, בחולות מדרום לבאר שבע, ובחולות חלוצה.

 

 

בעולם – הכתריים הם מין שגדל במדבריות מאפריקה ועד הודו. אבל ישנם מינים יפים ומרשימים יותר מהכתריים האדמדמים שגדליו אצלינו. למשל כתריים לבנים מהודו – מאד יפים, או כתריים מנמיביה – שהם צמח גבוה – גבהו מגיע עד לשני מטר!

 

 

התמונה הראשונה צולמה בחולות שיזף בערבה, 13.2.2010.

שאר התמונות צולמו בחולות נחל סכר, מדרום לבאר שבע, 24.2.2010

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!