תורמוס צר-עלים – Lupinus angustifolius

אתמול יצאתי לשדות של הוד השרון, במסגרת סקר טבע עירוני .

הסתובבתי באיזורים פחות אטרקטיביים מאשר בשבוע שעבר, בעיקר בכל מיני שטחים פתוחים קטנים – שדות – שנותרו בין השכונות.

אחד הפרחים המיוחדים שמצאתי בשטח הוא תורמוס צר-עלים. לרוב מצאתי פרטים בודדים, משקיפים בחשש על העיר הסוגרת עליהם:

אבל פתאום, ככה – בין רחוב טבת לרחוב אדר (באמת! אפילו מתאים מבחינת התאריך!) ראיתי מרבד כחול-סגול!

התקרבתי אליו – והתמוגגתי משמחה! מרבד שלם של תורמוס צר-עלים!

 

בשטח היו מאות פרטים, ואני לא הפסקתי לצלם.

 

תורמוס צר-עלים הוא מין נוסף של תורמוס שגדל בר בארץ. הוא נדיר יותר מתורמוס ההרים וגם מהתורמוס הארץ-ישראלי

 

הוא נקרא כך בגלל עליו הצרים, וזה בהחלט ברור ובולט.

תורמוס צר עלים הוא צמח קלציפובי. כלומר, יש לו שנאה עזה לגיר – ולאדמות גיר. הוא לא גדל באדמת טרה רוסה, או באדמות המכילות גיר.

ולכן אפשר למצוא אותו בארץ בשני איזורים: במישור החוף, באיזורי חמרה – וברמת הגולן, על אדמות בזלת.

אם תסעו, למשל, באמצע מרץ לחפש את איריס החרמון בצומת המפלים בגולן – תפקחו עיניים סביב, וודאי תמצאו שם גם את התורמוסים הללו.  

עכשיו הם פורחים בשרון – אבל בכל הפעמים שראיתי אותם, היו רק בודדים. השדה הקטן והמקסים הזה הוא הגדול ביותר שפגשתי.

עוד עובדה מעניינת על התורמוסים היא הליוטרופיזם – מעקב אחר השמש. העלים של התורמוס פונים תמיד אל השמש, ועוקבים אחריה במשך היום.
זו תכונה שמאפיינת כמה וכמה מפרחי החורף שלנו, שרוצים לקלוט כמה שיותר מהשמש החורפית.

חבר חביב נוסף שפגשתי בהוד השרון הוא הבז המצוי. אני חושבת שבז זו אחת הציפורים המקסימות ביותר, והבז הזה "בזבז" מעליי במשך דקות ארוכות, חיפש לעצמו טרף. לא ראיתי אם הוא מצא,
אבל הצלחתי לצלם כמה תמונות נחמדות מאד שלו.

התמונות צולמו בהוד השרון, 20.2.2013

כדאי להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! מומלץ מאד!

 

…ולמי שעדיין מחפש מתכון מופלא לאזני המן – אני אזכיר שבשנה שעברה פרסמתי את המתכון המושלם של סבתא שלי.

תורמוס ארץ-ישראלי – Lupinus palaestinus

החלטתי לעשות הפסקה עם הדבורניות – למרות שיש לי עוד מה לכתוב עליהן – כי מתחשק לי מרבד פורח…

 

כבר הצגתי בבלוג מרבדים כחולים של תורמוס ההרים, ומרבדים צהובים של תורמוס צהוב – נותר לי עוד תורמוס שממלא מרבדים

 

זהו התורמוס הארץ-ישראלי. ארץ ישראלי כי הוא אנדמי לארץ ישראל.

כלומר, הוא גדל רק אצלינו. רק בארץ, ורק במישור החוף: הוא, ועוד כמה? ארבעה מיליון בני אדם בערך?
אפשר לראות עכשיו מרבדים שלו מחופי נהריה, ועד אשקלון. כלומר… איפה שלא בנו עדיין…

   

תורמוס ארץ ישראלי הוא מין קרוב מאד לתורמוס ההרים, והם גם מסוגלים להכליא בינהם. הצבע שלו תכול בהיר  עם פס לבן באמצע, וגם אצלו לאחר ההאבקה הפס הלבן הופך לסגול.

 

הדבורים באות גם אליו לאסוף ממנו אבקה –

 

וכמו אצל תורמוס ההרים, הן "סוחטות" את הפרח באמצעות הרגלים, כמו שפופרת של משחת שיניים, כדי להוציא ממנו את האבקה.

 

 באחת הפעמים ראיתי צמד של ססמבריק אדמוני על התורמוסים – ססמבריק הוא מין של סס, כלומר – קרוב של הפרפר.

ואם כבר אדום – אני מאד אוהבת לראות שילוב של התכול-סגלגל של התורמוס עם אדום-עז של צבעוני ההרים –

ולפעמים מוצאים הפתעה במרבד התורמוסים הארץ-ישראלים: תורמוס ממין אחר! שימו לב לעלים הדקיקים שלו – זהו תורמוס צר-עלים. הצבע שלו כחול-שמיים יפהפה.

 

את התמונות צלמתי
ב2.2.2010 בגבעת אולגה
28.2.2011 וגם 9.3.2012 בשמורת בני ציון

   

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

 

תורמוס ההרים – Lupinus pilosus

 

אני ממשיכה עם מרבדי הפריחה הנפלאים שממלאים את הארץ עכשיו, והיום אני פורשת מרבדים כחולים של תורמוס ההרים.

בעצם, כשבקרתי את התורמוסים – הפריחה עדין לא היתה בשיאה. יש עוד הרבה ירוק בין הכחולים, יש עוד לאן לשאוף…

התורמוסים הם צמחים נפלאים בעיני. אפילו העלים שלהם יפים ומיוחדים, במיוחד אם הגעתם אליהם אחרי הגשם:

 תורמוס ההרים הוא המין בעל התפוצה הרחבה ביותר מכל מיני התורמוסים בארצנו – הוא גדל בהרים באיזור הים תיכוני אצלינו, וממשיך צפונה לטורקיה, יוון, וגם לאיים בים התיכון.

 

 השם הלטיני של התורמוס – Lupinus – משמעותו זאב. כבר הסברתי את מקור השם הזה כשכתבתי על התורמוס גדול-העלים שפגשנו בטיולינו בארה"ב לפני שנתים וחצי.

 

התורמוס מואבק על ידי דבורים. האבקה והאבקנים שלו נמצאים בחלק התחתון של הפרח, חבויים בין ארבעה עלי כותרת (שנים חיצוניים ושנים פנימיים)
אין לו צוף אלא רק אבקה. כאשר הדבורה לוחצת על הפרח – מעט אבקה נלחצת החוצה, ממש כמו משחת שיניים שנלחצת החוצה מהשפופרת.

אחרי שהפרח הופרה, צבע המרכז שלו משתנה מלבן לסגול-בורדו. זהו מנגנון חכם שנועד לאותת לחרקים שאין צורך לבקר יותר את הפרח הזה. ישנם עוד פרחים רבים שמשתמשים במנגנון דומה.

 

 מאד נהניתי לראות את פרחי התורמוס על רקע של פרחים אחרים, שמבליטים אותם. למשל כאן: כלנית אדומה מימין, ושיח זוהר של קידה שעירה משמאל:

 

השם "תורמוס" הוא שם עתיק,  כבר בתלמוד מסופר עליו, ומצוין שיש לשלוק את הזרעים שלו היטב במים שבע פעמים, כדי להפטר מהרעלים – ואז ניתן לאכול אותם.
זרעי התורמוס נחשבים בעיקר למאכל עניים.

בשנים האחרונות, התורמוס הזה נעשה פופולרי בגינון – רואים אותו יותר ויותר בכל מיני גינות נוי. בעיני – זה, כמובן, מבורך!

 את התמונות צלמתי ברמות מנשה, 20.2.2012
את העלה הרטוב מגשם – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 5.1.2010

 

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא. 

מזל טוב לדודתי, ר"צ, ליום ההולדת!

תורמוס צהוב – Lupinus luteus

אני חוזרת לרגע אל מישור החוף, לדבר שוב על פרח ייחודי לאיזור, ועל פוליטיקה.

   

הפרח שלי הוא תורמוס – כולם מכירים תורמוס, נכון? אלא שהתורמוס הזה הוא צהוב. ובארץ הוא פורח במישור החוף. אני מכירה אותו מאחו בנימינה,  חורשת הסרג`נטים בנתניה, יער חדרה – והשבוע לראשונה פגשתי אותו ממש ליד תל-אביב: בשטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק.

התורמוס הצהוב גדל באדמה חולית – או חמרה. כלומר, הוא גדל בשטח שבו גרים רוב תושבי מדינת ישראל. וזה מביא אותי לענייני הפוליטיקה.
לאחרונה, הכריזה הממשלה על רפורמה בחוק התכנון והבניה. הדבר שעליו כולם מסכימים, הוא שאכן דרושה רפורמה כזו. המצב הנוכחי, שבו – בשביל להקים פרגולה בחצר או לסגור מרפסת צריך להמתין שנים לאישורים הוא באמת לא הגיוני.
וכך באמת הממשלה מציגה את הרפורמה: הרעיון הוא להקל על האזרח הקטן, שרוצה לעשות שינויים פשוטים בביתו.
אבל… אם קוראים קצת לעומק – מסתבר שהרפורמה הזו  היא רפורמת הקבלנים. מעתה, לקבלנים יהיה קל יותר להפשיר קרקעות לבניה ולבנות. זוכרים את השדות שהיו לכם ליד הבית כשהייתם ילדים? את השטחים הפתוחים? ובכן, תשכחו מהם. אם עוד לא בנו שם – אז יבנו עכשיו.

  

הריצה המטורפת הזו של הממשלה לאשר את הרפורמה – בלי לאפשר לאף גורם מקצועי לקרוא אותה לעומק – מאד חשודה בעיני. ולא רק בעיני – גם שופטי בג"צ מנסים להבין  למה זה דחוף כל כך לאשר את זה עכשיו ומיד.

הארגונים הירוקים מתאחדים כעת ומנסים לעצור את זה. כמובן, כולם חושבים אותנו לחבורת תמהונים. אנחנו מתנגדים לרפורמה, מנסים להנציח עוולות קיימות, פוגעים באזרח הקטן…
ובכן לא! אנחנו רוצים רפורמה, שיפור, וייעול. אבל אנחנו רוצים שהמרוויחים הגדולים פה יהיו האנשים והטבע. ולאו  דווקא הקבלנים ובעלי ההון.
אנחנו רוצים שיעצרו רגע ויסתכלו. שיגנו על השטחים הפתוחים. אני רוצה שגם הנכדים שלי יכירו את איריס הארגמן, או הבוציץ הסוככני. ולא רק מהתמונות שנשארו על המחשב הישן של סבתא.

אני חושבת שחשוב לשמור על הטבע מסביבנו, על שמורות הטבע. לבנות לגובה בערים – ולא להתפשט לשטחים הפתוחים המעטים שנותרו מסביבנו. להגן עליהם – בסופו של דבר – יגן גם עלינו. הצמחים עושים פוטוסינתזה, ומוסיפים חמצן לאטמוספירה. השטחים הירוקים חשובים לבריאות הציבור – הרבה יותר מקניון חדש, או שכונת עשירים עם נוף לים.

וזה קורה לא רק במרכז הארץ – בכל הארץ אנחנו חייבים להגן על הטבע. חייבים. וזה לא רק בשביל שתמהונים כמוני יראו צמחים עם שמות מוזרים כמו סם-כלב מזרחי.  זה למען קיום כדור הארץ. למען קיומנו אנו.
אני נשמעת קצת אפוקליפטית, אני יודעת. אבל אנחנו חייבים לעצור עכשיו, לפני שמאוחר.

  

כי הקבלנים לא מחכים לאישור החוק. הם כבר שולחים ידיים אל איזורים שכיום הם עדיין איזורים טבעיים ויפהפיים, מקום מחיה של בעלי חיים יחודיים – ורוצים לפגוע אותם.
בעמק ססגון שבבקעת תמנע, למשל, צמוד לשמורת תמנע – רוצים להקים מתחם מלונות. החברה להגנת הטבע הציגה שמונֶה חלופות – שמונָה אתרים אחרים, בהם ניתן להקים את המלונות מבלי לפגוע בטבע. אבל עמק ססגון עדיין בסכנה.

וגם בחוף הכרמל אין מנוח. השבוע קראתי, שחברת נובל-אנרג`י וחברת דלק מעוניינות להקים מתקן לטיהור גז. איפה? באחד החופים הפראיים והיפהפיים של ארצנו – חוף דור, למרגלות הכרמל. אחד הדברים המרגיזים פה הוא שקביעת החלופות ובדיקתם נערכה על ידי היזם עצמו. אפילו ראשי רשויות באזור לא שותפו בהליך קביעת מיקום חוות הגז.
עמותת כחול וירוק, שנלחמת על שמירת חופי הכרמל – מעורבת פה ומנסה למנוע את רוע הגזירה.

 

התורמוסים עדיין פורחים בצהוב, ובינהם עוד יש תורמוסים ארץ-ישראליים אחרונים בתכול-לבנבן – אבל עד מתי? אחו בנימינה, שבו גדלים סחלבי ביצות נדירים, תורמוסים מארבעה מינים שונים, ועוד פרחים נדירים – איננו שמורת טבע.
חורשת הסרג`נטים בנתניה – גם היא לא. יער חדרה? לא. ומובן ששטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק, שצמוד לשכונת "המשתלה" היוקרתית – איננו שמורת טבע.

 

אני קוראת לקוראי הבלוג, ובכלל לאזרחי המדינה – להתעורר. להסתכל. להבין. לחיות. לפני שתצאו לטייל ויאמרו לכם: "כאן בונים. לכו לטייל בארץ אחרת".
כמובן, זה מזכיר לי את דבריו של אברהם פורז, שהיה שר הפנים ב-2004:  "רוצים שטחים ירוקים? טוסו לחו"ל!
שש שנים חלפו. ממשלות קמו ונפלו. אבל המדיניות בנושא שמירת הזכות הבסיסית של אזרחי ישראל לקצת טבע, קצת ירוק – לא השתפרה.

באתר החברה להגנת הטבע ישנם הרבה כתבות בנושא – הן מרוכזות כאן.
עוד כתבה באתר Treehugger

התמונות צולמו בת"א, ליד הכפר הירוק, בתאריך 11.2.2010

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראות אותן בגודל מלא.


הערה: אני יוצאת ביום ראשון לשלושה ימים במדבר, רחוק מהמחשב. להתראות לקראת סוף השבוע הבא!



שמשון הדור – Helianthemum vesicarium

    

 

ברשימת פורים הבטחתי לספר על שמשון הדור –  והנה אני מקיימת. 

 

 

השמשון  הוא פרח ממשפחת הלטמיים.  אם תסתכלו, תראו שמבנה הפרח דומה לזה של לטם. בארץ ישנם שנים-עשר מינים של שמשון – וכולם פורחים בצהוב. כולם? פרט לאחד.  השמשון ההדור.

 

 

השמשון ההדור פורח – בדרך כלל – בוורוד. אבל בהר הנגב הוא פשוט צבעוני. הוא פורח בכל הגוונים – מלבן ועד בורדו כהה, דרך כל וורוד אפשרי (או בלתי אפשרי). כבר בדרך לבורות לוץ, בנסיעה, אפשר לראות אותם פורחים ומחייכים מצדי הדרך.

 

 

בתחילה ראינו רק ורודים,

 

 

ואז התחלנו לשים לב לגוונים השונים

 

       

 

כל כך הרבה גוונים, לבנים, ורדרדים, ורוד-ברבי, ורוד מג'נטה – ועד בורדו עז ויפהפה.  השמשונים  בהר הנגב הם פשוט חגיגה לעיניים

 

 

 

בדרך כלל, ורוד הוא דווקא לא הצבע החביב עלי. כחולים וירוקים הרבה יותר חביבים עלי. אבל איך אפשר שלא להתלהב מהחגיגה הורודה הזו?!  הם פשוט נהדרים.

 

 

שמו  הלטיני של השמשון – Helianthemum – מגיע משמו של אל השמש היווני, הליוס.  הליוס הוא בנו של הטיטאן היפריון, ואחיהן של סלנה – אלת הלבנה, ואאוס – אלת השחר.
הליוס נהג במרכבת השמש, בשמים – וראה הכל מלמעלה.

 

 

בעצם, הליוס היה האל המלשן… הוא זה שספר להפייסטוס שאפרודיטה אשתו בוגדת בו עם אראס (אל המלחמה). הוא זה שספר לדמטר שהאדס חטף את בתה פרספונה. 

 

 

וכיון  שהשם הלטיני הוא בעקבות השמש – קראו את שמו בעברית "שמשון" –  שם הולם ומוצלח.

 

השמשון הוא פרח אוהב-חום ושמש – הפרחים מחייכים אל השמש. ממש כמו מקור החסידה השעיר, הם פורחים בבוקר לכיוון השמש – ובערב, נובלים.

 

כאן אפשר לראות מראה אופייני לשמורת בורות לוץ בעונה הזו: שמשונים בכמה צבעים, ויחד איתם – צבעוני ססגוני שזוהר בלבן.

 

  

 

לצבעוני הססגוני אני – כמובן – מתכננת רשימה משלו. אבל כיון שהוא כל כך יפה, וכל כך מיוחד – הנה עוד תמונה שלו יחד עם השמשונים:

 

 

השמשונים פורחים כעת ברוב חלק הנגב, וגם בדרום הרי יהודה. אפשר לראות אותם בשמורת בארי, בשמורת פורה ועוד.

 

 

אבל – כאמור – אם אתם רוצים לראות אותם בכל מני צבעים, אז סעו להר הנגב.

 

בספרות כתוב שאם יש מזל, ויודעים איפה לחפש (ולצערי, אני ממש לא יודעת) – אפשר למצוא על שרשי השמשון פטריות כמהין. הכמהין נחשבות לפטריות הטובות בעולם, והן חיות על שרשי השמשון.

 

 

אבל זו כנראה טעות – לפי מה שהבנתי מאחת הממומחיות הגדולות לפטריות בארצנו, השמשון היחיד ה"מארח" את פטריות הכמהין – הוא שמשון יושב. מין של שמשון (בעל פרחים צהובים), שפרחיו "יושבים" בחיק הגבעולים. הוא גדל בחולות בצפון הנגב…
אמנם הכמהין בארץ הוא "כמהין לבן" – שהוא הזן הפחות-יוקרתי – ובכל זאת, הייתי מאד שמחה למצוא ולטעום פטריות כמהין.

 

 

 התמונות צולמו בהר הנגב, בורות לוץ בתאריך 20.2.2010

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    

מקור חסידה שעיר – Erodium crassifolium

 

בדרכנו לנגב, לראות את איריס טוביה (ועוד רבים אחרים) – שמתי לב ששולי הדרכים מלאים בפריחה. עצרנו לבדוק – ומצאנו פרח יפהפה:

 

 

הפרח הזה הוא מקור-חסידה שעיר. מדוע מקור-חסידה? תסתכלו על הפרי שלו:

 

   

 

בארץ יש שבעה-עשר מינים שונים של מקור חסידה, ולפעמים קשה להבחין בין המינים השונים. ההבדל בין מקור חסידה גדול לתל-אביבי, למשל, הוא בקשקשים קרומיים שיש – או אין – בפרי.
ההבדל בין מקור חסידה תמים לגזור הוא בעלים – לתמים יש עלים חלקים ותמימים, ולגזור – עלים גזורים. מה תעשו עם צמח שבו חלק מהעלים כאילו, וחלק כאילו?

 

 

מקור החסידה השעיר הוא שונה מרוב מיני מקור החסידה האחרים –
ראשית, הפרח הגדול והורוד, שאמצעו בורדו – זהו פרח מרשים ויפה.  הפרח גדול יותר מפרחיהם של רוב המינים האחרים.

שנית – הוא המין הנפוץ בנגב.  כך שאם תראו מקור חסידה בנגב, סביר להניח שזהו מקור-חסידה שעיר.

 

 

מקור החסידה השעיר נקרא כך כי העלים והגבעולים שלו שעירים.

 

 

הפרחים של מקור החסידה אוהבים את השמש אהבה עזה. הם עוקבים אחריה, ומפנים את ראשם לכיוונה. בבוקר, נפתחים הפרחים ופונים למזרח. בהמשך היום הם פונים בעקבות השמש דרומה ומערבה – ובסוף היום, הפרח נובל – למחרת יפרחו פרחים חדשים על אותו צמח.

 

 

בהשתלמות רת"ם האחרונה למדתי דבר שהפתיע אותי מאד: עוזי פז סיפר לנו, שהשם הלטיני של מקור החסידה – ארודיום – משמעותו בלטינית היא בעצם… מקור אנפה! Erodius – או ביוונית – Ερωδις – היא אנפה! ובאמת, גיגלתי את המלה Erodius – ומצאתי שלל תמונות של אנפות.
כאשר תורגמו השמות לעברית – היתה טעות בתרגום.  וזה לא שאין "מקור חסידה" בלטינית. ביוונית קוראים לחסידה Pelargos – πελαργς – והלא ישנו פרח, ששמו פלרגוניום! זהו פרח נפוץ למדי בגינון. 
הבעיה היא שלרוב מבלבלים את שמו של הפלרגוניום במשתלות, וקוראים לו "גרניום".  גרניום זה בכלל מין אחר באותה משפחה, שמשמעות שמו היא… מקור העגור. שכן Geranos – Γερανς  – הוא עגור ביוונית.

 

 

מה? רק רגע. חסידה, עגור, אנפה… בטח בלבלתי אתכם לחלוטין. אז בואו נעשה סדר:

 

שם עברי שם לטיני משמעות השם הלטיני
מקור חסידה Erodium מקור האנפה
פלרגוניום Pelargonium מקור החסידה
גרניום  (או גרניון) Geranium מקור העגור

 

ורציתי לשאול – למה? קשה לי להאמין שהאנשים שישבו וקבעו את השם העברי, לא ידעו מספיק לטינית או יוונית בשביל להבין את משמעות השם. למה הם יצרו את הבלבול הזה?

 

 

מקורי החסידה, כדרכם, לא ממש מתעניינים ביוונית, בלטינית או בעברית. הם ממלאים בעונה הזו את שולי הדרכים בנגב, עוקבים אחר מהלך השמש ומחייכים אליה במלוא יופים.

 

 

 

התמונות צולמו לאורך כביש 40, בתאריך 20.2.2010

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לראות את היפהפה הזה במלוא הדרו.

 

 

 

 

 

חיננית הבָּתָה – Bellis sylvestris

 
 
הנה פרח שמסמל לי כבר את תחילת החורף.
הוא כבר פורח, על התפר בין הסתיו לחורף; הוא חמוד ועדין.
 
אני מפרסמת אותו עם תפילה לגשם.
 
(בני ציון, 11.2005)
 
תכירו את חיננית הבתה. סוף סוף פרח ששמו הולם אותו: החיננית היא חיננית מאין כמוה.
 
(מצוק הארבעים, 1.11.2008)
 
במבט-על, היא נראית מאד דומה לקחוון או בבונג – עוד אחד מהמורכבים הללו, שה"אמצע" (כלומר, הפרחים הצינוריים) שלו צהוב, ו"עלי הכותרת" (כלומר, הפרחים הלשוניים) לבנים.
 
(נחל שורק, 22.12.2007)
 
(נחל שורק, 22.12.2007)
 
אבל אם מסתכלים, רואים שיש קצת גוון ורוד לפרחים הלשוניים.
 
(חורשת הארבעים, כרמל, 1.11.2008)
 
אז מציצים מלמטה, ורואים שיש שלל צבעים – לבנבנים, ורדרדים, ולפעמים גם ורוד ממש.
 
(18.11.2006, חורשת הארבעים)
 
הן גם מאד אוהבות לחייך לשמש: כולן מפנות את ראשיהן אליה –
 
(18.11.2006, חורשת הארבעים)
 
הן פורחות עכשיו – בשרון, בכרמל, בגליל, בהרי יהודה… מחייכות אל השמש ומקוות לגשם.
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
ובקשר לתפילה – הנה להקת הנח"ל: