
הקיץ מתחיל, עונת המבחנים בעיצומה – ואני נזכרת בפרח נפלא שמסיים לפרוח בימים אלו במרומי החרמון

כשהכרתי את הפרח הזה, שמו היה ברונרה מזרחית. בינתיים עברתו את שמו (ושינו את המין…) – וכיום הוא תכלתן מזרחי.

ובאמת, אני בטוחה שתסכימו איתי שיש לפרח הזה צבע תכלת נהדר:

את ההכרות עם הברונרה ערכה לי הגר לשנר, מנהלת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית. זה היה בהשתלמות רת"ם, בערך בשנת 2007. זו היתה פעם ראשונה שטיילתי במרומי החרמון ופגשתי את הפרחים המיוחדים והנפלאים של החרמון.

הגר קראה לי: "בואי ותראי את הפרח בעל צבע התכלת המושלם ביותר!"

ואני בהחלט מסכימה איתה. צבע תכלת נפלא ומענג, ודי ברור למה בחרו בצבע כשחיפשו שם עברי לפרח.

אבל… למה בעצם חיפשו שם עברי לצמח? שמו הקודם – שהוא גם שמו הלטיני – זה ברונרה. על שם סמואל ברונר, רופא וחובב טבע שוויצרי מראשית המאה ה-19.

נכון, ברונר לא היה עברי. אבל יש הרבה צמחים שנקראים על שם אנשים חשובים. למשל – מישויה פעמונית, על שם בוטנאי בשם אנדרה מישו; פורסקליאה שבירה על שם פר פורסקאל – בוטנאי שוודי; נאוטינאה תמימה – על שם בוטנאי איטלקי בשם טינאו.

יש גם כמה צמחים שנקראו על שם בוטנאים ישראליים. למשל, אהרונסונית פקטורי – על שם אהרון אהרונסון (מניל"י) ואליעזר פקטורובסקי – שניים מראשוני הבוטנאים בארץ. לפקטורובסקי הוקדש צמח נוסף – פקטורית אשרסון, על שמו ועל שם פאול אשרסון, בוטנאי גרמני. וכמובן, גם מושיובית הגליל – על שם גרשון מושייב.

אבל בשנים האחרונות יש נטיה לעברת את השמות הללו, וכך הקיקסיה הפכה לעפעפית, הקיטבליה – לעוגית והברונרה – לתכלתן.

לא תמיד אני מסכימה עם השינוי. כיבדו אנשים שונים בכך שקראו לצמחים שונים על שמם – למה לקחת מהם את הכבוד? רק כי בארץ לא מכירים את ברונר, קיקס, מישו או קיטבל? חוץ מזה, הכרתי את הברונרה בשם זה, והוא מתגלגל לי טוב יותר על הלשון מאשר תכלתן, שקצת חונק אותי.

הברונרה פורחת בארץ רק בחרמון, ברום 1,400 מטרים ומעלה. בעולם היא ממשיכה בהרי חורן (דרום סוריה) ואדום (ירדן).

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריכים:
14.5.2010, 2.6.2011, 2.5.2013, 4.6.2015 וגם 25.4.2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ורגע לפני סיום, עוד תמונה שאני מאד מרוצה ממנה: רומוליאת השלג, שכבר הצגתי בבלוג, במקומה הטבעי: שלולית לרגלי שלוגית מפשירה.
