שרביט עשרה צילומים

אמנם עזבתי את תפוז, אבל אני עדיין קוראת שם הרבה, וכשעופר הזמין אותי להרים את השרביט הזה, החלטתי שבעצם, למה לא?

ההגדרה של השרביט היא כך: "בשרביט הזה אתם מתבקשים להעלות 10 צילומים מעשה ידיכם  של חפצים מבתיכם / סביבתכם שהינם משמעותיים עבורכם וכיתוב קצר בכל תמונה .זה לא חייב להיות חפצים , כל דבר שידבר אליכם והקשר שלכם אליו …"

אז הנה לפניכם, ללא סדר מוגדר, עשר התמונות שלי:

1. עציצי הפרחים שלי: אני גרה בעיר, בקומה שביעית. לצערי, אין לי גינה. אבל יש לי עציצים – ואני משתדלת לגדל בהם פרחים מפרחי ארצנו.
את הכלניות קניתי בסופר, את הרקפות והחצב – קבלתי מחבר שגידל אותם מזרעים. הסביון והציפורנית הגיעו אלי בעצמם, בלי שאני זרעתי או שתלתי אותם.
אני מאד אוהבת את העציצים שלי. 

01flowers

2. תמונות בסלון: הגדלתי את תמונת הנוף מעמק המוות, והיום היא תלויה בסלון – יחד עם תמונה של מוטי, שצייר אחיו צבי, ותמונה של אחותי ואני כילדות, שציירה אמא שלי.
יש עוד תמונות בבית – בסך הכל אני אוהבת אומנות. 

02pics

3. אני גם אוהבת פעמוני רוח! אילו שני המיוחדים שלי:
משמאל – פעמון שקניתי בשנת 1998 אצל אומן אמישי, עם ציור של קרדינל על עץ מגנוליה
מימין – פעמונים עשויים פרוסות אבן, שקניתי השנה, בעמק המוות. 

03bells

4. החלון בתמונה מעל הוא חלון פנימי קטן, שמקשר בין הסלון לפינת המחשב שלי – וזוהי התמונה הבאה: פינת המחשב. זהו חדרון קטנטן בבית שלנו, גדלו 2X2.5 מטר.
בצד אחד של החדרון נמצא שולחן המחשב: מדף המקלדת הופל זה-מכבר (ולא הצלחנו לחבר אותו מחדש), וככה נראה האיזור כשהוא מסודר (לרוב הוא ממש לא מסודר…).
בצד, על הדלת, תלוי פוסטר שקניתי לפני 4 שנים בשמורת פוינט לובוס – פרחי בר נפוצים בשמורה.
בינתיים קניתי לעצמי לאפטופ, אבל הוא עדיין לא הגיע לחשיבות של הפינה הזו, והמחשב הזה: 

04pc

5. כשאני יושבת ליד המחשב, מאחורי נמצא ארון הספרים שלי. זהו הצד השני של החדרון.
בארון הזה אני שומרת את כל ספרי הטבע שלי – בוטניקה, אקולוגיה, האנציקלופדיה של החי והצומח, מחברות שכתבתי בהן בהשתלמויות רת"ם…
הכל צמוד אלי. 

05books

6. בערך מאז גיל 15, הלהקה האהובה עלי היא הביטלס.
ליום הולדת 20, קיבלתי מצבי (אחיו של מוטי שהוזכר כבר) במתנה פסלון פימו שהוא הכין – ג'ון לנון בדמותו מ"צוללת צהובה". בשנים הבאות צבי פיסל עבורי גם את פול מקרטני, וגם גיטרה חשמלית עבורם.
חברתי גליה קנתה לי בלונדון צוללת צהובה קטנה.
שנים אחר כך מוטי קנה לי בקנדה פסלוני פלסטיק של הביטלס, מעוצבים ומקסימים – שבאו יחד עם דמויות נוספות מהסרט.
אני מאד אוהבת את כל הדמויות הללו, אבל למרות (או אולי בגלל) החספוס, האהוב עלי מכולם הוא אותו פסלון פימו, שצבי הכין לי ליום הולדת 20. 

06beatles

7. המשקה האהוב עלי הוא… תה. אבל לא כל תה. אני לא אוהבת חליטות פרי, ולא תה עם חלב.
אני כן אוהבת תה אמיתי עם עשבי תיבול (זוטה לבנה, למשל – זה הפרח בצד ימין למטה בתמונת העציצים).
כאן בתמונה ריכזתי כמה מפריטי התה החביבים עלי: קופסת פניני יסמין מצ'יינה טאון בסן פרנסיסקו, תה ירוק-יסמין של Twinings (הרבה יותר מוצלח מויסוצקי או פומפדור!), קנקני תה, ספלים לתה, קופסה אדומה של תה ג'ינסנג – גם היא מסן פרנסיסקו; ובחזית – שני "פרחי תה" בצלוחית – שמים כדור כזה בקנקן זכוכית עם מים רותחים – והוא "פורח" – נפתח לצורת פרח מקסים, תוך חליטת המים לתה. 

07tea

8. כידוע, אני מטיילת הרבה. בטיולים אני מקפידה לחבוש כובע, וזה הכובע שלי –
קניתי אותו אצל האמישים, אצל תופרת מקומית.
בשנת 1998 קניתי שם בשוק כובע בגזרה הזו, בצבע כחול – שמאד אהבתי. אחרי שנים שבהן הכובע טייל איתי בכל מקום, הבד התפורר והכובע נהרס.
לכן בשנת 2011, כשביקרנו אצל האמישים שוב – הלכתי לאותו שוק, מצאתי את אותה תופרת, וקניתי ממנה כובע נוסף. עכשיו אני מצטערת שלא קניתי שם כמה כובעים…
הדוגמנית כאן היא העננצ'יקית, ואפשר לראות כמה הכובע מצוין בהגנה מפני השמש!

08hat

9. לפני כמה שנים התחילו לי בעיות ברכיים. ולכן כיום אני מטיילת עם מקלות הליכה. אחרי כמה מקלות שנשברו, קניתי לי בארץ מקל בודד ואיכותי – ואז בארה"ב קניתי זוג דומה.
המקלות הללו מטיילים איתי לכל מקום. 

09walking_canes

10. אף רשומה עלי לא תהיה שלמה ללא חתול.
בתחילת החודש איבדתי את בילבו שלי, החתול הנהדר והמקסים. עדין יש לנו שני חתולים בבית – החשובה בינהם זו סיסילי, שהיא כבר בת 14 שנים בערך, 12.5 מתוכן איתנו: 

10cicely

זהו, עד כאן התמונות והסיפורים – אני מקווה שנהניתם!
​מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מודעות פרסומת

סימנים של סתיו

הבוקר פרחו בעציצים שלי שני בני-חצב סתווים

אז מה אתם אומרים? הסתיו כבר פה?

את התמונה צלמתי היום, 24.10.12 אצלי על הגג.
מוזמנים להקליק על מנת לראות אותה בגודל מלא.

חצבים וילדים

יש שני סימנים בדוקים לכך שהסתיו מתקרב – החצבים מתחילים לפרוח, והילדים חוזרים לבתי הספר.

כידוע לכם, אני מגדלת חצבים בעציץ על הגג – ובערך באמצע אוגוסט אני מתחילה לעלות יום יום (כמעט), ולתעד את התקדמות הצמיחה של החצבים בעציץ שלי.

אני שמחה לבשר, שהשנה יש לי ארבעה חצבים בעציץ,

והראשון בינהם פרח ב-22.8.2012 – השמאלי בתמונה:

הנה שלושת הפרחים הראשונים שלו –

ועכשיו, כשהחצב פורח – נותר לי לשלוח את ילדי לבית הספר…

לכן, לכל הילדים שיוצאים היום ללימודים – ובמיוחד לשני העננצ'יקים הנפלאים שלי

אני מאחלת המון הצלחה, שיהיו לכם מורים טובים (ושתדעו להתמודד עם אילו שלא)

שיהיו לכם חברים טובים (ושתדעו לזהות אותם, ולהיות איתם)
שתפרחו ותזרחו ותשמחו כל יום
שתרגישו כמו חצבים – עם שורשים חזקים, וראש על הגובה!

ובכלל, שתהיה שנת לימודים מוצלחת ומהנה!
ממני, אמא

את התמונות צלמתי על הגג שלי, בתאריכים 16-26.8.2012 – כתבתי את התאריך על כל תמונה, שיהיה ברור.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

אם בשער יש אורח

עליתי לגג, במטרה לצלם את הגוּלנית שפורחת אצלי. זו איננה הגולנית שפורחת בר בארץ, אלא מין תרבותי – גוּלנית יובשנית. (גולנית – מהמילה גולה, כי הפרח עגול)

ולבדוק אם החטמית הזיפנית עוד פורחת – יש עוד פרחים אחרונים באמת:

קצח השדה בעציץ שלי ממש בשיא – יש המון פרחים תכולים ועדינים

ואז שמתי לב שמשהו מרחף מסביב. בהתחלה ראיתי רק את הצל, אבל כשבילבו  (החתול) ניסה לתפוס אותו – הבנתי שיש לי אורח

האורח ניגש לבדוק את עציץ הזוטה הלבנה שלי – אבל בילבו הפחיד אותו… תפסתי את בילבו והכנסתי אותו אחר כבוד הביתה. חזרתי כדי לצפות באורח.

עכשיו יכולתי להסתכל בשקט, ולראות שהאורח שלי הוא פרפר נהדר: זנב סנונית נאה.
זנב-סנונית נאה הוא פרפר יפהפה. הוא נפוץ בכל העולם, ומוגדרים עשרות מינים ותתי מינים שלו, מאד דומים זה לזה

הוא מטיל את הביצים על צמחים ממשפחת הפיגמיים (כמו הדרים, פיגם, פיגמית) והסוככיים (כמו שומר) 

על הגג שלי ישנו עץ הדרים אחד (לימקוואט), וקיוויתי מאד שהפרפר שאני רואה הוא בעצם פרפרית, שבאה לחפש מקום להטיל בו ביצים.

הפרפר התעלם מהרצונות שלי, רפרף במהירות סביב הגג כמה פעמים, נראה שהוא בודק את עץ ההדר, אבל… הוא דילג עליו, ועבר לצד השני – שם יש עציצים של זוטה לבנה ובזיליקום.

הוא עצר כל פעם על אחד מהם, נח לו ל2-3 דקות, וחזר להתעופף במהירות.

גם כשהוא הגיע אל פרחי הבזיליקום – הוא לא טרח ללגום מהם צוף, החדק שלו נשאר מקופל – נח לכמה דקות, וממשיך בריחוף…


שאלתי בדף של אגודת חובבי הפרפרים, ושם הסביר לי ידידי איתי שלדעתו זהו זכר. הזכרים אוהבים לעלות לפסגות – לאיזורים הגבוהים ביותר. הבית שלי הוא באמת אחד הגבוהים באיזור, וכנראה זנב הסנונית הזה הרגיש אצלי "על הגובה"…

התמונות צולמו הבוקר, 6.6.2012, בכפר סבא
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

צפורנית ארץ-ישראלית – Silene palaestina

כידוע לכם, אין לי חצר עם גינה – אני מגדלת עציצים על הגג.

 

כבר הראיתי בבלוג חצב מצוי, בן-חצב יקינתוני ואפילו דרדית מצויה שגדלים בעציצים שלי.

  

אבל לפעמים מגיעים אלי צמחים באופן עצמאי – הרוח מעיפה זרעים, או ציפורים מפילות אותם… ככה הגיע אלי הפרח שלי היום – ציפורנית ארץ-ישראלית.

 

הציפורנית הזו נפוצה בכל האיזור הים תיכוני. פגשתי אותה פעמים רבות בשולי דרכים אפילו פה, בכפר סבא.

בשנה שעברה, פרח אצלי צמח אחד של ציפורנית. השנה היא התפשטה לחמישה עציצים שונים…
היא נהנית מההשקיה – התחילה לפרוח בפברואר, ועכשיו כבר אפריל והיא עדיין פורחת יפה.

 

כך אני יכולה לעקוב אחריה בנוחות, ולראות שלפרח יש שלב נקבי, שבו בולטים החוצה עמודי העלי וממתינים להפריה –

 ואחריו מגיע שלב זכרי, שבו בולטים מהפרח האבקנים

התמונות צולמו על הגג שלי כמה פעמים, במרץ ואפריל 2012. בזוית הנכונה יש יופי של שמיים בתור רקע!

 

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

החצבים שלי פורחים!

תפוז תקנו את התקלות באלבומים, בצלאל דאג לעדכן אותי באופן אישי! עכשיו אני שוב יכולה לגשת אל התמונות שלי!  לכן אני מעלה רשומת המשך לרשומת ניצני החצב מהשבוע שעבר.
סליחה על הפרסום הכפול – טעות קטנה שלי…

ניצני החצב גדלו במהירות – תוך חמישה ימים, ב-18.8.2010  הגדול בינהם הגיע לגובה של מטר:

  

אפשר לראות שהמרחק בין הניצנים גדל – (מימין: הקטן ביותר, ומשמאל – הגדול ביותר)  

 

בספרה "פרחי בר בארץ ישראל", כותבת פרופ. נעמי פיינברון-דותן:
בחודשים אב-אלול, בעצם להטו של הקיץ, כשעומדים השדות חרוכי שרב, והגשמים עדיין רחוקים, תופענה מתוך האדמה תפרחות החצב התמירות. כְּנֶרות לבנים הן צצות מתוך הקרקע, קבוצות קבוצות, וקומתן כמחצית המטר ומעלה. מתחילה ייפתחו הפרחים התחתונים; עם רדת הלילה ייסגרו ומעליהם, למחרת, ינצו פרחים חדשים. איזור איזור של פרחים, כעשרה במספר, ינצו מדי יום, ופריחת התפרחת כולה תמשך כשבוע ימים.

החצב שלי עדיין לא פרח באותו שלב: למחרת היום מהתמונות הקודמות, צלמתי אותו שוב:

הרגשתי שממש, עוד רגע… אבל ב-22.8.2010 עדיין לא פרח כלום, למרות שאפשר לראות שהגדול בינהם – שמופיע לבדו בתמונה השמאלית – מפותח יותר מאחיו.

  

ואז, בבוקר ה-23.8.2010, חיכתה לי הפתעה: או יותר נכון, 16 הפתעות:

 

החצב הראשון פרח!

נעמי פיינברון כתבה שנפתחים כעשרה פרחים כל פעם – אצלי נפתחו ששה-עשר פרחים ביום הראשון! אני מאד אוהבת לצלם חצבים מלמטה, מקרוב לפרח – הם נראים כמו מגדל פירמידלי, ועם השמים הכחולים זה מאד פוטוגני:

בילבו, כמובן, שמח לבוא ולבדוק את המצב. הוא חתול מאד סקרן, ולא ייתכן שהוא יוותר על בדיקת החצבים.  הוא צריך להיות מעורה בכל מה שקורה בבית.

בעקבות שרשור שראיתי בפורום שמירת טבע, אני רוצה לציין שהחצב בטבע הוא צמח מוגן! אסור לעקור, אסור לקטוף! אפשר להשיג את הבצלים במשתלות במחיר סביר ביותר – במחיר של כרטיס קולנוע אפשר לקנות 4-5 בצלים!

ביום שלישי, 24.8.2010 עליתי שוב, כדי לפגוש את החצב הפורח שלי, ולשמחתי הרבה – פרחו שניים!

אצל הראשון (השמאלי בתמונה מעל) רואים שפרחי היום הראשון נבלו, ופרחי היום השני פורחים. אצל השני (הימני) פורחים שמונָה הפרחים התחתונים. אני מאד שמחה שהחצבים שלי פורחים!

ועדכון טרי מהבוקר: החצב השלישי פרח! פרח בודד פרח בחצב השלישי.

התמונות צולמו כולן על הגג שלי, בתאריכים 18-24.8.2010 .
ושוב אני יכולה לכתוב שאתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ולפני סיום, נושא נוסף: לפני מעט יותר משנה, המלצתי פה על סדרת מדריכי טבע – סדרת "טבע ישראלי". אילו מדריכים שנוח לטייל איתם, והם אמנם לא כוללים את כל המגוון הביולוגי בארצנו – אבל הם בהחלט כוללים את הנפוצים, גם בחי וגם בצומח.
במהלך השנה האחרונה, נועם – המו"ל של הסדרה – הוציא לאור שני מדריכים נוספים: מדריך לצמחי תבלין ומאכל (שהזכרתי אותו ברשימת הקריתמון הימי)  – והמדריך החדש ביותר, מדריך החרקים.

גם כאן, המדריך כולל חרקים נפוצים – כאילה שתפגשו גם בעיר, וגם בטבע. הוא נוח לשימוש, האיורים ברורים ובהירים, המידע קצר וקולע.
את כל המדריכים אפשר להשיג בחנויות הספרים,חנויות למטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק: נועם קירשנבאום.
הוצאה לאור: "טבע ישראלי"
לפרטים נוספים:
talituly@zahav.net.il

 
 
תוספת: עמיר ויינשטיין פרסם בבלוג שלו כתבה מרתקת על ההיסטוריה של הטקסונומיה. תקראו, זה פשוט מרתק.

הסתיו מתקרב – ויש לי הוכחות.

כבר סיפרתי כאן על חיבתי לגינון בצמחי ארץ ישראל.
הבעיה היא… שאין לי גינה. אני גרה בעיר.  לשמחתי, יש לי מרפסת גג, ובה אני מגדלת כמה וכמה צמחים.
בשנים האחרונות, משתלות רבות מסכימות עם הדעות שלי, וכבר אפשר להשיג צמחי ארץ-ישראל רבים במשתלות השונות.

השבוע גיליתי ניצנים באחד העציצים. ניצנים שמאד שמחו אותי.
זה נראה כך:

זה הקטן מבין השלושה. גבהו בערך שלושה ס"מ.
השני מעט יותר גדול –

אני חושבת שגבהו בערך 8 ס"מ.
השלישי – כבר מתחיל לצבור גובה! הוא בערך בגובה של 20 ס"מ:  

       

 נו….. אתם מזהים?!?!?!?

זה הקטן – גדול יהיה: אילו ניצני חצב מצוי!

 

          

לפי מה שכותב פרופ. אבינעם דנין באנציקלופדיה של החי והצומח, החצב הזה הוא בעצם הפרח של השנה שעברה. החצב מכין את ניצני הפרחים עוד בחורף, עם אגירת מי הגשמים – אבל מעכב את פריחתם עד לשיא הקיץ.
העלים – שיצאו לקראת נובמבר – שייכים למחזור צמיחה חדש של החצב.

    

תשאלו למה?
בעונת החורף-אביב, בסביבות מרץ, פורחים פרחים רבים. זה אומר שהתחרות על מאביקים – פרפרים, צרעות, דבורים – תהיה רבה.
בשיא הקיץ ובראשית הסתיו, לעומת זאת, כמעט ואין תחרות. ענין של היצע וביקוש: הביקוש לצוף ואבקה קיים, אבל ההיצע דל יותר. החצב מנצל זאת, משהה את הפריחה עד לסוף הקיץ – ומשום כך הוא צמח-צוף חשוב מאד לעונה, וחרקים רבים מגיעים אליו.

   

 כאשר החצב פורח, הוא פורח לפי סדר עולה:  כל לילה נפתחים כעשרה פרחים, פורחים במשך 24 שעות – ונובלים. בלילה הבא – ייפתחו העשרה הבאים מעליהם. לכך קוראים סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי – וכבר הזכרתי זאת כשספרתי על קרוב משפחה של החצב: עריר הלבנון שגדל בחרמון.

   

 כשהחצבים שלי מעט יגדלו, הם ייראו כך –

זה חצב שצלמתי בכרמל, לפני 5 שנים, והוא היה כבר בגובה של 30 ס"מ.
כמו שציינתי ברשומות האחרונות, השנה כבר פגשתי חצבים פורחים – בשולי מג'דל שמס, בחרמון.  וכבר קבלתי דיווחים גם על חצבים בכרמל, באיזור נחל תנינים ועוד.

התמונות צולמו:
על הגג שלי, 13.8.2010
בשולי מג'דל שמס, 2.8.2010
בגבעה הירוקה בכרמל, 25.9.2005

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 נ.ב.
למעוניינים – אפשר להשיג פקעות חצב במשתלות יגור, משתלות גבעת ברנר, משתלות ההר ליד מחלף חמד,  זרעים מציון – בודאי ישנם עוד מקומות רבים.
החצב אינו מפונק: עציץ עם אדמה, והשקיה מועטה בחורף. בקיץ הוא לא צריך השקיה. הוא אוהב שמש מלאה.

 

 

זנב-ארנבת ביצני – Lagurus ovatus

 
החלטתי להשקיע וישבתי לכתוב רשימה מלאה – שאפשר להגדיל בה את התמונות.
אבל… קיץ, חם ורוב הפריחה כבר סיימה.
אז אני מגיעה ליבשים שנשארים מאחור: הצמח שלי היום הוא זנב-ארנבת ביצני
 

 
זנב-הארנבת שייך למשפחת הדגניים. כל העשבים האילה, הירוקים-צהבהבים שבד"כ לא מסתכלים עליהם – הם ממשפחת הדגניים. ובד"כ גם מאד מסובך להבדיל בינהם.
 

 
על רוב הדגניים אני בד"כ מדלגת. אני מודה שאני לא מבדילה בין "ברומית" ל"בולבוסן", בין "דגנין" ל"זיפן" או בין "שילשון" ל"שעלב" וגם יש להם שמות איומים כמו זוּן ועוּקצר וזקנן וכּוֹסנית וסיסנית…
א ב ל – יש כמה יפים. באמת יפים.
 

 
ואחד מהיפים הוא זנב-ארנבת ביצני. בתור ילדה, קראתי לו "זנב הארנב" – החרוז עזר לי לזכור את השם… הצורה שלו מאד חיננית, הוא רך ונחמד ומלטף, השם הולם אותו – ואני בטוחה שאתם מכירים אותו, כי הרבה פעמים צובעים אותו ומשתמשים בו לסידורי פרחים יבשים, לנוי.
 

 
השנה גידלתי זנב ארנבת בעציץ על הגג – ואילו רוב התמונות שאתם רואים פה. הורדתי "זר" לצנצנת בבית, אבל… יש לי חתולים – והם מאד נהנו לשלוף את הצמחים מהצנצנת, ולהתיחס אליהם כמו שהם היו מתייחסים אל… המממ… זנב ארנבת אמיתי
לפני כמה שנים היתה לי חתולה בשם אספרגוס. כשאמצנו אותה, מצאנו בגן הציבורי גם זנב ארנבת, וקטפתי לי כמה כדי להביא אותם הביתה. אספרגוס פשוט התלהבה מהם. היא היתה שולפת אותם מהצנצנת, רודפת אחריהם בהתלהבות ובמרץ, מקפיצה אותם מצד לצד, אורבת להם ומזנקת עליהם – ולא נרגעת עד אשר אחרון זנבות הארנבת היה מפורק לשיבוליות על פני כל הבית.
החתולים הנוכחיים שלי פחות אובססיביים לגבי הצמח הזה. הם מסתפקים בלפזר אותו לכל עבר, לקחת אחד מזדמן ו"להרוג" אותו…
 

 
זנב הארנבת נפוץ בכל אגן הים התיכון, בארץ הוא גדל בכל האיזור הים-תיכוני (כלומר, לא במדבר).
 
כשהוא עוד ירוק ו"פורח" (קשה לי לאמר פורח על הדגניים האילה) – הוא נראה כך:
 

 
את התמונה מעל צלמתי בשולי כפר סבא, באפריל 2008. שם אספתי זרעים של זנב ארנבת, על מנת לפזר בעציץ שלי.
 

 
כל שאר התמונות צולמו על הגג שלי ביולי 2009
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קרדה או דרדית?

 
לא מזמן, זיהיתי לAnguly פרח שהיא צלמה: זו היתה קרדה מכסיפה – וAnguly  הסבירה שהיא נוטה להתבלבל בין קרדה לדרדית.
 
מיד הבנתי שזה רעיון מצוין לרשימה: להציג אותן זו מול זו. ממש כך:
 

 
דומות? דומות. הן פורחות באותם איזורים בערך באותו זמן, נפוצות למדי, ורודות, מורכבות – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, ואצל שתיהן אילו רק הפרחים הצינוריים, ללא פרחים לשוניים…
 
אז בואו נפריד:
 
קרדה מכסיפה – Carduus argentatus
 
    
 
השם – קרדה – מגיע מלטינית: קרדוס פרושו קוץ. העלים של הקרדה קוצניים, וכמו שרואים היטב בתמונה – ה"גביע" של הפרח הוא קוצני. (הגביע לא דוקר, אבל העלים שלה דוקרניים למדי!)
 

 
ה"ראש" של הפרח לא גדול. הפרחים צינוריים ואינם ארוכים – ודי צפופים.
 
לעומת זאת,
 
דרדית מצויה – Crupina crupinastrum
 

 
הדרדית נקראת כך כי היא דומה לדרדר. אבל… רק דומה. היא כלל וכלל לא קוצנית. שימו לב לגביע שלה – הוא צר יותר, וחלק.
 

 
מבט על – אכן מזכיר במשהו את פרחי הדרדר (למשל, דרדר כחול). שימו לב שאצלה מספר הפרחים ב"ראש" קטן הרבה יותר – היא דלילה, וכל פרח צינורי שכזה ארוך למדי.  עדינה יותר ומעוצבת יותר.
 

 
 
ועכשיו זה כבר ממש פשוט לדעת  – הנה שוב הצמד ביחד.  מי זו מי?
 

 
התמונות צולמו בכרמל, בגליל ובהרי יהודה בשנים 2008-2009
ואחת על הגג שלי, בעציץ
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על מנת לראות בגודל מלא!
 
 

בטטה – לא מה שחשבתם…

מה עושים עם בטטה ששכחנו, והיא התחילה להצמיח גבעולים?

שמים אותה בעציץ, כמובן! דואגים להשקות, ותוך לא הרבה זמן – צומח ועולה צמח מטפס, עם עלים בצורת לב. ואז הוא פורח, ואנחנו מגלים לתדהמתנו, שלמרות שחשבנו שתפוח אדמה ובטטה הם מאותה משפחה – תפוח אדמה הוא ממשפחת הסולניים, אבל הבטטה היא בכלל ממשפחת החבלבליים! אתם רואים את הפרח? זה בהחלט לא פרח סולני. זה פרח חבלבלי. או יותר נכון – לפופית. שמה הנכון הוא לפופית הבטטה. או בלטינית – Ipomoea batatas .
Ipomoea זו לפופית, ו-Batatas – נו, אתם יודעים לקרוא.

 
מה, לא התעללו בה מספיק שקראו לה "בטטה"? צריך עוד להוסיף "לפופית" קודם?
 
כבר 3 שנים בערך אנחנו מגדלים בטטות על הגג, מנסים לשכנע אותן לטפס על הגדר – אבל לא ממש מצליחים… מהפריחה, לעומת זאת – אנחנו מאד נהנים.
כל התמונות הפעם צולמו בשבת האחרונה, אצלינו על הגג.
… ובפעם הבאה שאתם אצל הירקן, תנסו לבקש קילו לפופית הבטטה…