אמברוסיה מכונסת – Ambrosia confertiflora

DSCN9953

היום אני רוצה לספר על פולש חדש בארץ – אמברוסיה מכונסת.
למרות השם המבטיח – אמברוסיה היא מזון האלים מהמיתולוגיה היוונית – האמברוסיה היא מין בעייתי מאד. 

20151106_140838

מקורה של האמברוסיה הוא באזור מקסיקו ודרום ארה"ב. שם היא צומחת בעמקים צחיחים למחצה. אצלינו היא פולשת בעיקר במישור החוף ובבקעת הירדן. 

20151112_121049

ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, אחד החוקרים הבכירים בארץ בכל הקשור למינים פולשים, מסביר שיש שלושה שלבים שצמח זר עובר על מנת להפוך למין פולש.
השלב הראשון – מין מזדמן – בשלב זה, יש צמחים שפולשים לשטחים הטבעיים, אך עדיין לא מקיימים אוכלוסיה. רק פרטים בודדים מזדמנים. האוכלוסיה עדין לא מבוססת.
בשלב השני – המין מאוזרח. כלומר, יש אוכלוסיה שכבר התבססה, ומתחדשת באופן עצמאי ללא "עזרה" אנושית.
השלב השלישי הוא שלב הפלישה המסיבית – בשלב זה, האוכלוסיה מתרבה, ומייצרת אוכלוסיות נוספות בשטחים מרוחקים יותר מהמקור.

DSCN9587

לפי ההשערות, האמברוסיה הגיעה לארץ באמצעות סיוע חקלאי שנשלח מארה"ב לרשות הפלסטינית בסביבות שנת 2000. שקי מספוא לבעלי חיים, או זרעים לחקלאות נשלחו מארה"ב. השקים כללו (בנוסף למה שרצו לשלוח) גם זרעים של אמברוסיה.
הזרעים – יחד עם פסולת, ביוב וכל מיני דברים אחרים – נזרקו לנחל שכם, שהוא יובל של נחל אלכסנדר – ומכאן הם מתפשטים באזור השרון.
מעט אחר כך הם ירדו גם בנחל תרצה – שיורד משכם אל בקעת הירדן והתפשטו גם שם. 
 DSCN9586

האמברוסיה הגיעה לשלב השלישי במהירות גבוהה. היא מילאה את גדות נחל אלכסנדר, ודחקה משם את הצמחיה המקומית – הקנה ושיח אברהם – וכמובן גם את בעלי החיים שחיו בסבך הקנה (ציפורי שיר ועופות מים נהנים מהקנה) או נהנו מהצוף של שיח אברהם

 DSCN9588

מכאן היא מתפשטת. את התמונות ברשומה הזו צלמתי ברעננה, כפר סבא ובשולי ג'לג'וליה. בכל מקום אליו היא מגיעה, גדל גוש גדול של אמברוסיה, שדוחק כמעט לחלוטין את הצמחיה שהיתה שם – גוש צפוף ואחיד של אמברוסיה. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

האמברוסיה היא צמח גדול. גובה הצמחים נע בין חצי מטר לשנים וחצי מטרים. באזור נחל אלכסנדר נמדדו גם פרטים בגובה ארבעה מטרים! 

IMG_5101

האמברוסיה היא צמח בעייתי מאד.  העלים אמנם יפים, אך גם העלים וגם הגבעולים מפרישים חומרים צורבים – ומגע איתם יכול לגרום לתגובה אלרגית קשה, במיוחד לאנשים הרגישים לכך. 

IMG_4830

למשל, החזקתי ענף של האמברוסיה לכמה שניות על מנת לצלם את התפרחת – ותוך דקות הרגשתי עקצוץ וגירוי ביד, ורק אחרי שחזרתי הביתה ורחצתי היטב את הידיים – זה עבר. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הפרחים שלה קטנים ומאד לא מרשימים. בתמונה מעל אפשר לראות את הפרחים הזכריים, ובתמונה הבאה – את הפרחים הנקביים. הפרחים הקטנים והלא-אטרקטיביים הללו מעידים על כך שהאמברוסיה מואבקת על ידי הרוח. היא מייצרת הרבה אבקה, שמתפזרת על ידי הרוח לשטח גדול. כמובן, גם זה גורם אלרגני בעייתי. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

וכאן נשאלת השאלה – מה עושים? איך אפשר לעצור את הצמח הבעייתי הזה? 

DSCN9590

ד"ר ז'אן מארק דופור-דרור חוקר כעת את האמברוסיה, ובקרוב יפרסם מאמר וסיכום של הנושא.
בינתיים – ראו שאין טעם לקצור את הצמחים. היו נסיונות פשוט לקצור את השטח, אבל תוך 5 חודשים האמברוסיה התאוששה לחלוטין. גם קוטלי העשבים ה"רגילים" בשימוש עירוני (ראונד-אפ או גרלון) אינם יעילים – וגם בעייתיים כי הם פוגעים במערכת האקולוגית, במיוחד בנחלים. 

20151112_121054

ומה אתם יכולים לעשות? 

אם שמתם לב לאמברוסיה באזור מגוריכם – או בטיול – שימו לב איפה זה, אם אפשר תשמרו לעצמכם נ.צ. של המקום.
באתר של המשרד להגנת הסביבה יש דף מוקדש לנושא האמברוסיה. שם אפשר להוריד טופס (WORD) דיווח, למלא אותו – ולשלוח במייל אל רועי פדרמן, שהוא פרוייקטור התכנית. 

DSCN9932

את התמונות צלמתי ברעננה, כפר סבא וג'לג'וליה, בין 2013 ל-2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

לקריאה נוספת: מאמר מעניין של הגר לשנר באתר כלנית

DSCN9591

ולסיים במשהו מוצלח: העננצ'יק כתב פואמה בשיעורי בית בספרות. הוא אישר למוטי לפרסם אותה בבלוג – וכולם מוזמנים לקרוא ולצחוק!

אדום בעיניים! כלנית מצויה – Anemone coronaria

DSCN9319

שמתם לב שהגיע זמן הכלניות? 

DSCN9211

כי אם (במקרה) לא שמתם לב – אני כאן למענכם. יוצאת אל ההמון, מקללת בפקקים: הייתי חייבת לספוג קצת מהאדום-האדום הזה. 

DSCN9371

נסענו ליער שוקדה, וממש לא היינו שם לבד. המון אנשים באו לראות המון כלניות. 

DSCN9316

ובאמת היו שם המון כלניות – כלנית מצויה, למי שלא זוכר, היא פרח נפוץ מאד בארץ. 

DSCN9321

מאיזור השומרון וצפונה – אפשר למצוא אותה בשלל צבעים (למשל, סגול, לבן, ורוד…) – ובכל הארץ היא פורחת באדום חזק.
בצפון הנגב היא מכסה מרבדים נהדרים, מענגים. 

ולכן, בסוף ינואר-תחילת פברואר – חצי מתושבי המדינה (בערך) נוסעים לאיזור, ומסתנוורים מהאדום הנהדר. 

DSCN9305

כמובן, אם מתרכזים (וזה קשה, כי אודם הכלנית מאד מושך) אפשר למצוא בין הכלניות פרחים נוספים. כמו איריס ארץ-ישראלי – (בכלל, כלניות ואיריסים זה שילוב מצוין!)

DSCN9327

או טוריים מצויים, שמשתלבים נפלא עם הכלניות –

DSCN9332

כמובן, כשיש אוכלוסיה גדולה שכזו – אפשר למצוא גם חריגים. למשל – כלניות בגוון כתום-אפרסק: 

DSCN9445

חלק מהכלניות כבר מפזרות זרעים לרוח: 

DSCN9364

הכלניות האדומות הן כל כך נפלאות ומושכות: גם אותנו וגם את החוקרים.
בהשתלמות כלנית האחרונה (זה השם החדש של השתלמויות רת"ם…), סיפר לנו פרופסור אמוץ דפני שהמאביקים הידועים של הכלניות האדומות הם חיפושיות פרחים (היחידות שמזהות את הצבע האדום), ודבורי דבש – כמו בתמונה. 

DSCN9298

זבובים, פרפרים וחרקים אחרים לרוב לא מגיעים אל הכלניות האדומות – הם לא מזהים את הצבע האדום, ולכלנית אין צוף או ריח שימשוך אותם.
זבובים מאביקים כלניות לבנות, ורודות וסגולות. פרפרים מחפשים צוף – ולכלניות אין צוף. 

DSCN9374

אבל הדבר המדהים ביותר שהתגלה במחקרים האחרונים, לפי מה שסיפר פרופסור דפני, הוא שרוב הכלניות מואבקות באמצעות האבקת רוח!
האבקת רוח – משמעותה שהרוח מעיפה את האבקה של הפרח, והאבקה נוחתת – לפעמים – על פרח אחר, ומאביקה אותו. 

DSCN9323
לפרחים שהם מואבקי רוח יש לרוב שני מאפיינים.
הראשון: הרבה אבקה. הרוח היא לא מאביק מדויק. היא מעיפה את האבקה לכל הכיוונים, וצריך מספיק אבקה כדי שחלק מממנה ינחת בפרח אחר. כלומר, שסטטיסטית יהיה סיכוי להאבקה. לכלנית באמת יש הרבה אבקה.  

DSCN9370

המאפיין השני הוא פרחים קטנים ולא בולטים. פרחים מואבקי רוח לרוב לא מנסים למשוך מאביקים – אין להם סיבה להשקיע אנרגיה בפרח יפהפה וגדול. למשל, לאלון התבור פרחים קטנטנים ולא בולטים. גם הפרח הבודד של ריבס המדבר קטן מאד, כמעט לא נראה.
אבל… לכלנית יש פרח גדול ומרשים!
כלומר הכלנית היא מאד מיוחדת – מצד אחד, היא מואבקת רוח. אבל מצד שני, היא בעלת פרח גדול, מרשים ויפהפה – כלומר, היא כן מנסה (ומצליחה) למשוך חרקים שיאביקו אותה. 

DSCN9413

את הכלניות צלמתי ביער שוקדה, בתאריך 24.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN9454 

אלון תבור – Quercus ithaburensis

אחרי שבוע שבו לא הייתי הרבה ליד המחשב, אני חוזרת עם עץ. ולא סתם עץ – עץ גדול ויפהפה – אלון התבור.

אלון התבור – ממשפת האלוניים – הוא עץ גדול, רחב ידיים. הוא עשוי להגיע לגובה של חמישה-עשר מטרים, וגזעו – לקוטר מעל מטר. נכון, זה לא סקוויה – אבל במושגים שלנו, זה גדול. בתמונה פה מעל אפשר לראות את העננצ'יקית שלי נחה בצל העץ, על מדרגות אתר הפולחן שבתל דן.

בניגוד לאלון המצוי, שהוא עץ ירוק-עד – אלון התבור עומד בשלכת, ובסתיו הוא מקבל גוון אפרפר משהו.

 

הבלוטים שלו גדולים יותר מאילו של אלון מצוי, והספלולים של הבלוטים בעלי קשקשים ארוכים ומסולסלים. בעבר השתמשו בבלוטים להכנת משקה דמוי-קפה.
העלים שלו גדולים יותר ומשוננים פחות מאילו של האלון המצוי, וצידם התחתון מכוסה שערות סמיכות – כמו לבד.

   

יש לו פרחים חד-מיניים, אבל העץ הוא חד-ביתי… מה זאת אומרת?
פרחים חד-מיניים זאת אומרת, שהם פרחים נקביים (עם עמוד עלי ושחלה) – או פרחים זכריים (עם אבקנים ואבקה) – ולא כמו בהרבה מהפרחים שהראיתי פה, שהם דו-מיניים, כלומר באותו פרח ישנם גם עמוד העלי וגם האבקנים.
העץ הוא חד ביתי – כלומר, על אותו העץ ניתן למצוא גם פרחים נקביים וגם פרחים זכריים; וזאת בניגוד לצמח דו-ביתי, כמו החרוב המצוי או האלה הארץ-ישראלית: שם ישנם עצים שעליהם תמצאו רק פרחים זכריים, ועצים אחרים שעליהם תמצאו רק פרחים נקביים.

בכל מקרה, כמו שרואים פה מעל – הפרחים לא מאד מרשימים. אילו פרחי הזכר. (ויחד איתם – עפץ – כלומר, תטולה של איזו צרעה בתוך קליפת העץ)  אין לי תמונה של פרחי נקבה, הם אפילו פחות בולטים. האלון ממש לא משקיע בפרחים שלו. הוא פורח בפברואר-מרץ.

  

רגע, אבל אמרנו שהצמחים רוצים שיאביקו אותם! אם אף אחד לא שם לב לפרח הזה – אין צוף, הוא קטן וחסר ריח – מי יאביק אותו? ועוד יטרח לבקר גם את הזכר וגם את הנקבה?!
התשובה היא – הרוח! האלון תולה את הפרחים הזכריים באשכולות (בגלל הצורה בה הם תלויים – הם מכונים עגילים), הרוח מעיפה את האבקה. חלק ממנה מגיע אל הפרחים הנקביים – ומפרה אותם.
חלק אחר… גורם אלרגיות.

 

אלון התבור גדל בארץ בעבר בגולן, בגליל, ובמישור החוף – אפילו עד תל אביב. אבל כריתה מסיבית העלימה את רוב העצים, ובעצם, פרט למספר מקומות (כמו יער יהודיה ויער בשנית בגולן, יער אלונים-שפרעם בגליל התחתון ועוד כמה נקודות) – לא נשארו הרבה אלונים. ישנם בודדים, פה-ושם גם בשרון.
אחד המקומות היפים שנשארו עדיין הוא שמורת אלוני קדימה – בקצה המושבה קדימה.

הבעיה של השמורה הזו, היא שזו שמורת עציץ. בקושי 9 דונם – ובהם מעל 20 עצי אלון תבור. השמורה מוקפת פרדסים וגידולים שונים, ונמצאת במרחק של כ-50 מטר מבתי הישוב. ולכן השמורה הזו סובלת מאד.
כאן, למשל, אפשר לראות את אחד מהאלונים הגדולים ביותר, בשיא פריחה: הוא עמוס פרחים זכריים – זו תמונה מחורף 2006.

שנה וחצי אחרי שצלמתי את התמונה מעל, בקיץ 2007 היתה בשמורה שריפה גדולה. מישהו הדליק אש באחד הפרדסים הסמוכים, האש התפשטה ושרפה את כל השמורה. הנה אותו העץ, אחרי השריפה –

 

אני ביקרתי שם ממש יום אחרי השריפה, עדיין היו מוקדי עשן וכמה שיחים שבערו. זו היתה חוויה מאד קשה עבורי, לראות את כל השמורה שרופה, מצאתי גם בעלי חיים שנשרפו למוות.

   

למזלנו, עצי האלון הם עצים עמידים למדי בשריפות – הם אמנם נפגעו, נדמה לי ש-2-3 עצים צעירים יותר נשרפו כליל; אבל רוב העצים בשמורה רק נחרכו, ומספר חודשים מאוחר יותר הם התחילו להתאושש – ואפשר היה אפילו לראות לבלוב של עלים חדשים:
עוד מזל היה, שהשריפה פרצה בקיץ. בזכות זה, האיריסים, השומים ושאר צמחי הפקעת שהיו בתרדמת קיץ – לא נפגעו.

רוב השריפות בארץ הן תוצאה של מעשי האדם – חוסר אחריות או כוונות זדון. את שמורת תל דן שרפו מבקרים שהשליכו בדל סיגריה. השריפה האחרונה בחורשת הארבעים בכרמל היתה בגלל גנבי מתכת שניסו לרתך את מה שגנבו. שמורת בני ציון הקטנה נשרפה לפני כשנה בגלל פעילות של רתכי מתכת בישוב. באיזור ירושלים ובשטחים יש הצתות רבות – פלסטינים שמציתים שטחים כדי לפגוע בנו, וגם מתנחלים ששורפים מטעי זיתים של הפלסטינים. אני מאד לא רוצה להכנס כאן לפוליטיקה, אבל במקרה הזה שני הצדדים פוגעים גם בעצמם עם השריפות הללו.

אני לא יכולה למנוע זדון ורשעות, אני לא מבינה אותם. אבל אני יכולה לקרוא לאנשים לשים לב. לא לזרוק בדלי סגריות (בכלל, כדאי להפסיק לעשן! זה יועיל לבריאות שלכם וגם למצב הכספי!), לא להדליק אש בימים חמים, להקפיד לכבות מדורות. אם הפעלתם מנגל – לא לשפוך סתם את הפחמים בחוץ. שימו לב לסביבתכם, הקפידו להשאיר אותה כמו שהיתה כשהגעתם. ואז לא נצטרך לראות מראות כאילה:

בעולם ישנם כ-450 מיני אלונים. בארץ שלנו גדלים שלושה מינים – אלון מצוי, שהוא הנפוץ מכולם וגדל בכל האיזור הים-תיכוני; אלון תבור – שבד"כ גדל באיזורים שגובהם לא עולה על 500 מטר (אם כי יש כמה וכמה יוצאים מן הכלל) ואלון התולע, שגדל בעיקר באיזורים שגובהם מעל 500 מטר – פסגות בהרי יהודה, בגליל, בגולן ובחרמון.
בחרמון עצמו ישנם עוד שני מינים (או שלושה: תלוי את מי אתם שואלים…).

לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, לאלון התבור יש פוטנציאל גנני טוב – הוא מתפתח מהר באופן יחסי לעצי אלון, הוא מפתח גזע גדול אחד – בניגוד לאלון מצוי, שכל פגיעה גורמת לו לפתח סבך של גזעים דקים – והוא עץ שנותן צל טוב. אני אשמח מאד אם ישתמשו באלון התבור בגנים הציבוריים באיזור המרכז. זהו עץ יפהפה – ומתאים לתנאי מזג האויר, הוא ידרוש השקיה רק בשנים הראשונות, ואחר כך יוכל להסתפק בגשמים.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
8.2.2006, 27.10.2007, 4.2.2008 – בשמורת קדימה
9.10.2009 ברכס בשנית
1.8.2010 בשמורת תל-דן

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!