בשבוע שעבר רציתי לעלות לחרמון, אבל כמו רבים אחרים לא הצלחתי לקבל אישורים. אז גייסתי את עפרה פרידמן הנפלאה, והיא לקחה אותי לראות מקום מדהים בהרי יהודה, ממש מעבר לקו פרשת-המים, במקום בו הרי יהודה הופכים להיות מדבר יהודה – נחל ערוגות עילי.
להמשיך לקרוא בר-דרבן הסירה – Consolida scleroclada
דרבניות הן פרחים יפים ומיוחדים מאד בעיני, ואני מאד אוהבת אותם. להמשיך לקרוא דורבניות בקליפורניה
עצרנו בכמה נקודות בגבעות אלבמה – Mobius Arch Trail, Turtle Creek, וגם לאורך הכביש העולה אל הר וויטני. פגשנו פרחים רבים – חלקם מוכרים, חלקם חדשים. ואני מתחילה עם בני משפחת המורכבים:
חודש מאי עבר לו, ממש בלי פרסום רשימות שלי – אבל הכל מסיבות טובות. נסעתי לשלושה שבועות אל ה-Golden State – לטייל בקליפורניה. ובהחלט טיילתי!
פגשתי את העצים הגבוהים ביותר בעולם (Redwood Sequoia):
את העצים הזקנים ביותר בעולם (Bristlecone Pines):
את העצים הגדולים ביותר בעולם (Giant Sequoia):
ראיתי את הנקודה הגבוהה ביותר בארה"ב הרציפה (כלומר, לא כולל אלסקה והוואי) – הר וויטני:
ואת הרי החוף משתפלים אל האוקיאנוס השקט –
פגשתי פרחים אנדמיים ומיוחדים, כמו Calochortus pulchelus:
ואפילו הספקתי לראות את פול סיימון האגדי, ב-Farewall tour שלו, סיבוב ההופעות האחרון בהחלט.
בינתיים אני רוצה לשלוח מליון תודות וחיבוקים לחברתי האהובה, Mamma Quail שמטיילת בקליפורניה ויודעת בדיוק לאן לקחת אותי כדי לרגש אותי עד דמעות, ולספר שיש לי מספיק חומר לכמה עשרות רשומות על קליפורניה. יהיה מעניין לפחות כמו הפרח הבא – Calochortus tolmiei:
כל התמונות כאן הן כנראה טיזרים לרשומות שתגענה בהמשך. את כולן, כולל הדרבנית הצופה על רכס ה-Pinnacles בתמונה הבאה, צילמתי בקליפורניה, במהלך מאי 2018.
מקווה שתהנו!
כותרת הרשומה לקוחה מהשיר המופלא הבא:
וחוץ מזה, הנה שיר מתוך המופע שהייתי בו:
אנגליה ידועה בגנים ובגננות, ולכן – כמובן – נהניתי גם מהגנים והפרחים בפארקים.
הפרח הראשון ששמתי לב אליו היה הפעמונית – Campanula. בארץ פגשתי כמה מינים של פעמוניות, רובם צמחים קטנים. בפארקים באנגליה פגשנו צמחים גבוהים – בגובה מטר ויותר – ועמוסי פרחים.
פעמוניות מרהיבות בסגול ובלבן:
הצמח השני שמאד ריגש אותי היה דרבנית – דלפיניום – Delphinium – צמח שנראה ממש גדול והרבה יותר מרשים מדרבניות הבר שלנו – דרבנית התבור ודרבנית סגולה, אבל מצד שני – לדרבניות הבר יש פרחים הרבה יותר עדינים מאשר לדרבניות הללו.
הפרח השלישי המיוחד בעיני הוא העכנאי – Echium. כבר הזכרתי את העכנאי ההדור שראיתי בקליפורניה, ואת העכנאי המגובב בארץ. זהו מין אחר, שגבהו מאד מרשים.
גם קוצים יכולים להיות דקורטיביים ולהוסיף עניין לגינה. כאן, למשל יש שימוש בחרחבינה. גם לה יש קרובים בארץ – שניים מהם כבר הופיעו בבלוג שלי. החרחבינה הזו היא Eryngium planum – כלומר, חרחבינה שטוחה.
המרווה היא אחד הסוגים האהובים ביותר בגינון – צמחים חזקים ויפים, ומאד מגוונים. בבלוג הצגתי כמה וכמה מינים של מרווה שגדלים בר בארץ. בלונדון פגשנו מין תרבותי של מרווה ששמו Salvia Hot Lips :
פגשנו גם לטם – מין מתורבת של לטם, ששמו הלטיני Cistus X dansereaui. הפרחים שלו גדולים יותר משל הלטם המרווני שלנו.
השנית שראינו בבריכות המים בגני קנסינגטון היא השנית הגדולה, שאני מכירה מהנחלים בארץ. שמה הלטיני – Lythrum salicaria.
ההפתעה מבחינתי היתה למצוא אננס – Ananas comosus – בתור צמח נוי בפארק. האננס הוא צמח טרופי, ומעניין שהוא מצליח לשרוד בקור האנגלי.
בשנים האחרונות מתגבר בארץ השימוש בפרחי בר לגינון – מגמה מבורכת מאד לדעתי. גם באנגליה המגמה הזו מתחזקת, וכשחיפשתי את שמות הצמחים, מצאתי אתרים המציעים לי לרכוש זרעים של צמחי בר בריטיים.
אחד הבולטים הוא הפרג הבריטי – שהוא פרח גדול ומרשים. שמו הלטיני – Papaver rhoeas, כלומר – פרג אדום. בתמונה הבאה אפשר לראות פרחים, וגם פירות פרג (שהם הכדורים הירוקים)
פרח בר נוסף שמצא חן בעיני מאד הוא הבוראגו – Borage באנגלית ו-Borago officinalis בלטינית. הבוראגו הוא ממשפחת הזיפניים. תראו כמה הוא דומה במבנה לצמרורת בואסייה שלנו, שגם היא מאותה משפחה:
צעד אחד מהבוראגו מצאתי את הפרח הזה – זהו פרח בר נדיר מאד בארץ, ואני פגשתי אותו רק בגנים בוטניים: אגרוסטמת השדות – Agrostemma githago. באירופה הוא נפוץ יותר.
מצאנו גם דרדרים פורחים – הדרדר הכחול הוא דרדר הדגניה – הקרוב האירופאי של הדרדר הכחול שלנו – Centaurea cyanus. שמו העממי הוא Cornflower, כי הוא גדל בשולי שדות דגן (כולל תירס).
הורוד הוא דרדר ששמו Centaurea nigra – כלומר, דרדר שחור. שמו העממי הוא Lesser Knapweed.
וגם גרניום גדול ומרשים – Geranium pratense – משמעות השם היא גרניון האחו.
היו גם כמה פרחים קטנים שגדלו בשולי הדרך. כאילה שנראה לי שלא נשתלו על ידי גנן, אלא הגיעו באופן עצמאי. הגננים ודאי יטענו שאילו "עשבים שוטים" – בעיני הם נחמדים.
למשל, החלמית הזו: Malva sylvestris – משמעות השם הלטיני: חלמית פרא.
עשב קטן ונפוץ במדשאות, בסדקי מדרכות ובכל פינה אפשרית – פרונלה מצויה – prunella vulgaris.
אני חושבת שמכל הפרחים ברשימה הזו, הכי התרגשתי מהפרח הבא: חמשן. אני חושבת שזהו החמשן הזוחל, כלומר אותו מין כמו זה שגדל אצלינו בצפון הארץ – בגליל העליון ובעמק החולה. שמו הלטיני Potentilla reptans. החמשן אצלנו הוא מין נדיר מאד.
זהו, עד כאן להיום… יש עוד הרבה פרחים (וזה לא כולל את אילו של גני קיו…) – ולכן המשך יבוא.
את הפרחים צלמתי בפארקים השונים בלונדון, בסוף יוני וראשית יולי 2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
הפרח שלי להיום הוא פרח של סוף האביב, ולפעמים – בשנים עם הרבה גשם – אפשר למצוא אותו פורח גם ממש בקיץ.
הכירו את הדרבנית הסגולה. ממשפחת הנוריתיים – כן, קרובה של הנורית, הכלנית וגם של הקצח.
מה שמעניין בדרבנית הזו, הוא שהיא לא תמיד סגולה. לפעמים היא בגוונים של בורדו-חום. למשל פה:
את הדרבנית למדתי להכיר ברמת הגולן ובגליל, שם – ככל הידוע לי – היא תמיד סגולה.
ולכן, כשפגשתי לראשונה את אילו בגוון הבורדו, חשבתי שזה פרח ממין אחר…
הדרבניות שפגשתי בגולן היו גבוהות, גדולות וסגולות. בנגב פגשתי נמוכות, קטנות ובגווני בורדו-חום-צהוב.
אז שאלנו – ומימי רון, שהיתה אז מנהלת הגן הבוטני בהר הצופים, הסבירה לנו שלמרות השוני בצבע ובגודל – זהו אותו מין.
היא גם הזכירה לנו את מה שפרופסור שמידע תמיד אומר: צבע – זה לא סימן הגדרה!
וחוץ מזה, אם יש כלניות בכל כך הרבה צבעים – למה שהדרבניות יסתפקו בצבע אחד?
השנה נסעתי במיוחד למקום בו פורחות הדרבניות בכל הצבעים זו לצד זו.
רבקה כהן העלתה לדף הבוטניקה בפייסבוק תמונות של הדרבניות הצבעוניות, ואני מיד ביקשתי הסברים – ואפילו גררתי את המשפחה המורחבת לשם.
(אמנם אחר כך אותם חלקים שגררתי אל הפרחים – גררו אותי לגן השעשועים הקרוב, אבל אני חושבת שבסך הכל כולם נהנו…)
השם העברי של הדרבנית ברור והולם אותה – יש לכל פרח דרבן ארוך, שבו חבוי הצוף.
שמה הלטיני – דלפיניום – נובע מצורת הניצן, שהזכירה לחוקרי הטבע הראשונים צורת דולפין –
בארץ פורחים שני מינים של דרבנית – הסגולה היא הנפוצה, ופרט אליה ישנה גם דרבנית התבור – שפורחת בעיקר בגליל.
בעולם ישנם מינים רבים של דרבניות. למשל, בקליפורניה (על מורדות mount Hamilton) צלמתי את הדורבנית הזו – אני לא בטוחה מהו המין המדויק, כי באיזור בו צלמתי את הדרבנית הזו ישנם 9 מיני דרבנית סגולים.
אום נטע מוסרת שכפי הנראה זוהי דרבנית מלכותית – Royal Larkspur – ששמה הלטיני Delphinium variegatum .
הדרבנית הסגולה פורחת סביב הים התיכון, וממשיכה גם מזרחה לכיוון אירן.
הדרבנית מואבקת על ידי דבורים גדולות, בעלות חדק ארוך. הדבורים לומדות שלפרח יש כמויות צוף גדולות יחסית, ויחד עם זאת – כיון שהצוף חבוי בקצה הדרבן, חרקים קטנים יותר לא מצליחים להגיע אל הצוף.
הדבורים הגדולות מפתחות נאמנות לדרבנית – הן יודעות שהדרבנית היא מקור מזון בטוח, ולכן כדאי לבוא אליה – וכך הן מאביקות את הדרבניות.
את התמונות צלמתי –
בחולות משאבי שדה בנגב, 23.4.2010
ברמת הגולן, 3.5.2012
ובגבעת ברנר, 7.6.2014
את הדרבנית הקליפורנית צלמתי על מורדות הר המילטון, בתאריך 19.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
סחלב הגליל, לצד הכביש העולה למירון
כבר הצגתי בבלוג שלי את כל בני משפחת הסחלביים שגדלים בר בארצנו.
רבים מהם צלמתי בהר מירון – ולא סתם בהר, ממש לאורך הכביש העולה למירון.
דבורנית גדולה פרחה פעם בעליה למירון
פגשתי שם כל שנה כמה מהמינים הנדירים והמיוחדים של ארצנו, כמו דבורנית כחלחלה –
סחלב כלאיים – הכלאה של מצויר ופרפרני –
כך נראו שולי הכביש לפני שנה: צהוב מאחירותם החורש שפורח ומפיץ ריח נפלא, ולמרגלותיו – צמחיה נמוכה שכוללת הרבה מאד סחלבים.
ולא רק סחלבים, הנה – למשל – ורוניקה קרחת: מין נדיר ומיוחד לגליל העליון.
הייתי שם שוב בחג, ביום שישי האחרון – וחשכו עיני. כך זה נראה עכשיו:
נעשו עבודות תחזוקה בכביש. אמנם התחזוקה עצמה נעשתה בכביש – אך השטח שיושר ומולא בחצץ ועפר – כולל בדיוק את שולי הכביש עם הצמחיה הנמוכה, שם פרחו כל הסחלבים.
בשנה שעברה פגשתי לאורך הכביש עשרות דבורניות כחלחלות. כולל את האחת המיוחדת, שהכחול שלה סגלגל. היא פרחה בדיוק 600 מטרים מעל עין חומימה, בצד שמאל של הכביש. גידי פ מפורום שמירת טבע שלח אותי אליה עוד ב-2006, ואני ביקרתי אותה בנאמנות כל שנה מאז.
זו התמונה האחרונה בהחלט שלה, כי היא לא תפרח יותר:
עוד נקודה נהדרת שתמיד עצרנו לידה היתה סלע גדול ומרשים שעליו פרחו כל שנה דרבניות התבור –
זו נקודה מצדו השני של הכביש. לא בצד שבו נעשו העבודות.
למרגלות "סלע הדרבניות" וסביבו היו תמיד סחלבים מצוירים, סחלבים היברידיים, וגולת הכותרת היתה מקבץ נאה של אחד הסחלבים המרשימים והנדירים בארצנו – רצועית הגליל.
כך נראה השטח הזה כעת: העמידו שם אנדרטה מכוערת המוקדשת לחיל ההנדסה שפרץ את הדרך למירון בשנים תש"ך-תשכ"ו.
אני לא מצליחה להבין למה היה כל כך חשוב, באמצע שנת תשע"ב, לתקוע באחת הנקודות היותר מיוחדות בכביש מבחינת הצומח – את האנדרטה הזו.
אי אפשר היה לשים אותה ליד הבסיס, או ליד בית ספר שדה, ששם ממילא השטח פגוע ואין ערכי טבע נדירים?
רצועית אחת הוציאה עלים בשטח ההרוס – בודדה שהצליחה לשרוד את ההרס –
ורק הפרחית מנסה לעצור את ההרס וקוראת לכולם לעצור לרגע, אבל מי שומע לה? היא רק פרחית…
שלחתי שאלה לאיל מיטרני מרט"ג בנוגע להרס. הוא פנה למנהל המרחב ומנהל המחוז ברט"ג, והם נתנו את התשובה הבאה:
"עבודות חברת החשמל נעשו לאורך הדרך העולה אל היב"א בתחום האספלט ולא בשולי הדרך כך שהסחלבים , הדבורניות ורצועיות הגליל לא נפגעו. העבודה נעשתה בפיקוח צמוד של שמוליק והפקחים ובליוויו של גיל בן נון"
העבודות נעשו אמנם על שטח האספלט, אבל כל שולי הכביש מולאו בחצץ ועפר, שוטחו ויושרו. וזה בדיוק האיזור שבו היו בעבר כל הדבורניות המיוחדות.
דבורנית נאה – בשנת 2007 מצאתי מקבץ של כ-60 דבורניות לצד הכביש… גם הוא כבר איננו.
תמונות הפרחים צולמו לאורך הדרך העולה למירון, בחודשים מרץ-יוני בשנים 2007-2011
תמונות ההרס צולמו באותם מקומות, 13.4.2012
מוטי אמר שזה יום שישי השלוש עשרה, ואולי יש משהו באמונות התפלות…
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
16.4.2012: תוספת:
טליה אורון, אקולוגית של רשות הטבע והגנים, הגיבה לנושא בפורום שמירת טבע.
הבעיה היא שהכביש, בניגוד למה שסביבו, שיך לצבא. הצבא החליט שנדרשות עבודות שם – וברגע שהצבא מחליט, אין לאף אחד זכות לערער, לשאול, להציע… הצבא החליט.
טליה אומרת שבעקבות התערבות הרט"ג – ההרס הופחת יחסית לתכנון המקורי. פגשתי בעבר את טליה, ואני יודעת שהיא הצילה כבר יותר משמורה אחת מהרס טוטלי.
ובכל זאת, ההרס הזה גורם לכאב לב.
7.11.2013: תוספת:
אסף שיפמן ובתו הכינו סרטון המספר על הרצועית, ועל ההרס במירון.
היום אני מציגה פרח יפהפה נוסף: דרבנית התבור.
השם הלטיני של הדרבנית – Delphinium – דלפיניום – נבחר כי הניצן של הדרבנית הזכיר למגליו דולפין:
את דרבנית התבור שלנו גילה הבוטנאי השוויצרי אדמונד בואסייה – שחקר את הצומח בארצנו במהלך המאה ה-19, ופגש את הדרבנית בתבור – לכן קרא לה על שם התבור. ישנו עוד מין של דרבנית בארץ – דרבנית סגולה. היא קטנה יותר, ופורחת כעת.
הדרבנית היא פרח גבוה למדי – גובהה יכול להגיע למטר. אבל אם לא היו מספיק גשמים – היא תסתפק בגובה של 40 ס"מ בלבד…
לא.א.מילן יש שיר מאד נחמד, שהוא כתב על דרבניות וגרניום – שמו
The Dormouse and the Doctor – כלומר, המרמיטה והרופא.
הדרבניות בשיר שלו כחולות – זהו מין תרבותי.
בגלל זכויות יוצרים – וגם כי השיר ארוך למדי – אני לא אעתיק לפה את כולו, אני אסתפק בחלק ממנו:
There once was a Dormouse who lived in a bed
Of delphiniums (blue) and geraniums (red)
And all the day long he`d a wonderful view
Of geraniums (red) and delphiniums (blue)
A Doctor came hurrying round, and he said:
"Tut-tut, I am sorry to find you in bed.
Just say `Ninety-nine`, while I look at your chest…
Don`t you find that chrysanthemums answer the best?"
The Dormouse looked round at the view and replied
(When he`d said "Ninety-nine") that he`d tried and he`d tried,
And much the most answering things that he knew
Were geraniums (red) and delphiniums (blue).
וכאן אפשר לקרוא את ההמשך, את מעשיו הנואלים של הרופא ואיך המרמיטה מתגבר עליהם, וחולם על דלפיניום וגרניום.
התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:
23.5.2007, 17.5.2008, 29.5.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 