דמומית עבת-שיבולת – Adonis aestivalis

יש לי עוד חוב אחד מהדרום – עוד דמומית אחת.

 

אחרי שהצגתי את הדמומיות הנפוצות ביותר, אני מגיעה אל אחת הנדירות – זו שלדעתי היא המיוחדת ביותר – דמומית עבת-שיבולת.

הדמומית הזו היא אחד המינים הנדירים בארץ – צמח בסכנת הכחדה שידוע בערך מעשרה אתרים – וזהו. רוב האתרים הם בבקעת ערד, או סמוך לה – למשל, בדרום הרי חברון.
לפי הכתוב, היא נמצאת גם בבורות לוץ בהר הנגב, אך מאד מאד נדירה שם.

 

הדמומית הזו מיוחדת, קודם כל, בצבע הכתום שלה – כתום נפלא וחם.

הפרי שלה, כשהוא מבשיל, נראה כמו שיבולת מעובה – ומכאן מגיע שמה.

היא גדלה באדמות לס, ומסתדרת היטב עם חקלאות מסורתית.
אבל החקלאות המודרנית  – חריש עמוק יותר וציוד מכני כבד – פוגעים בה, והיא לא מסתדרת איתם. לכן היא נדחקה לאיזורים מעטים.

לפי הספר האדום, בממלכת ירדן היא נפוצה מאד ואפשר למצוא שם מרבדים כתומים מבהיקים של הדמומית הזו.

 

המקום הטוב לפגוש בה, לטעמי, הוא השמורה שמול תל ערד. שם היא פורחת בצוותא יחד עם איריס שחום, ואפשר להנות משניהם יחדיו.

אם מסתכלים, למרות שהשטח נראה מדברי וכמעט ריק –

יש המון פרחים קטנים מסביב. פה, למשל, בנוסף לדמומית עבת השיבולת ולדמומית המשוננת – פורח קדד באר-שבע בצהוב, ויש עלים של חלמית.

התמונות צולמו בתל ערד, 31.3.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

דמומית משוננת – Adonis dentata

האם אתם זוכרים את אדוניס, מהמיתולוגיה היוונית, שמטיפות דמו צמחו ועלו פרחי הדמומית?

 

ובכן, במדבר כנראה היה אדוניס אחר: אחד בעל דם… צהוב!

  

אחרת, איך אפשר להסביר את הפרחים הללו?

 במראה – צורת הפרח, עלי הגביע העלים ההגזורים והברק של עלי הכותרת זו בדיוק דמומית, רק שהצבע הוא צהוב!

   

זוהי הדמומית המשוננת – זהו גם שמה הלטיני, Dentata (שמזכיר לכולנו לשמור על ההיגיינה הדנטלית!)

 

משוננת – כי הפרי שלה מורכב מפרודות שלכל אחת מהן מעין שן בולטת.

ליד תל קריות מצאתי דמומית משוננת אחת שהצבע שלה היה כתום יותר – אך היא עדיין דמומית משוננת.

התמונות צולמו:
בנחל סכר, דרומית לבאר שבע, 24.2.2010
ביער דודאים, צפונית לבאר שבע, 5.3.2010
בתל ערד ובתל קריות, 31.3.2012

 

 כמובן, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

וכאן – בין הדמומיות הצהובות – אפשר לראות גם דמומיות כתומות, אבל ממש כתומות. לא כמו המשוננת הכתמתמה. אבל הן כבר נושא לרשימה אחרת לגמרי…

דמומית קטנת-פרי – Adonis microcarpa – ואגדה

בטיול האחרון שלי לתל צפית, פגשתי "שיח" דמומיות מבהיק:

אבל רגע! אתם שמים לב למשהו מיוחד בין הדמומיות הללו? חלק מהן צהובות. אפילו זהובות.
כמו תופעת הלבקנות, גם כאן ישנו פגם גנטי כלשהו, שגרם לכמה דמומיות להבריק בזהב. אבל עלי הגביע שלהן עדיין אדומים…
בכל מקרה, בעיני הן יפהפיות:

  

הבטחתי לספר את סיפורה של הדמומית, מתוך המיתולוגיה היוונית. כרגיל במיתולוגיה היוונית – זהו לא סיפור עם סוף טוב.

אדוניס היה עלם חמודות יפה-תואר כבר מגיל צעיר. אפרודיטה התאהבה בו בכל ליבה.
לפי חלק מהגרסאות, אדוניס היה בעצם אל – אל התשוקה. המקור של שמו הוא שֶמי – "אדון", ולפי חלק מהסיפורים הוא כנראה גלגול של האל הבבלי תמוז.

 

בכל מקרה, אפרודיטה התאהבה בנער ולקחה אותו תחת חסותה. היא הצפינה אותו אצל פרספונה אלת השאול, שתשמור עליו. (לפי אחת הגרסאות הוא היה עדין תינוק כשזה קרה)
פרספונה נקשרה אף היא אל אדוניס המקסים, וסרבה להחזירו אל אפרודיטה.

נוצרה מחלוקת, ומריבה בין שתי האלות. לכן הן באו אל זאוס, שישמש כבורר. זאוס חילק את השנה לשלוש עונות – באחת ישהה אדוניס עם פרספונה, בשניה עם אפרודיטה – ובשלישית – כרצונו.
אדוניס, שהתאהב באפרודיטה, בחר לבלות את השליש השלישי איתה.

אושרם של אפרודיטה ואדוניס לא האריך ימים… וכאן נכנסת לתמונה עוד אלה עצבנית ונקמנית: ארטמיס. אלת הציד.
לארטמיס היה צָיַד אחד – היפוליטוס. הוא לא היה מאהב, שכן ארטמיס היא האלה הבתולה. ציד שהחליט להיות נזיר והיה חביב עליה. בגלל תככנותה של אפרודיטה – הוא נרצח. וארטמיס כעסה!

לכן, כשאדוניס יצא לצוד יום אחד בגפו – היא שלחה אליו חזיר בר גדול. אדוניס ניסה לצוד את חזיר הבר, אך זה התקיף והרג אותו בעזרת ניביו.

מטיפות הדם שניתזו מגופו של אדוניס צצו פרחים – פרחי הדמומית (ולפי גרסה אחרת, דוקא הכלניות צצו מטיפות דמו).

לפי אחת הגרסאות, דמו זרם והפך לנחל – נחל אדוניס. לנחל הזה קוראים היום "נאהר איברהים" – והוא שוכן בצפון לבנון.

התמונות צולמו בהמון מקומות!
15.3.2008 בנחל קטלב
20.4.2008 בחורבת צונם (ליד גבול לבנון)
10.3.2009 בחורבת מחוז (ליד לבון)
21.3.2009 בגבעת זקיף מעל כרמיאל
26.3.2009 באיזור עופרה (בשומרון)
10.3.2012 בתל צפית

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

דמומית קטנת-פרי – Adonis microcarpa

מהו הפרח הזה – שאלו אותי כמה אנשים – זה שנראה כמו מיני-כלנית?

 

התשובה היא כמובן, סיבה לרשומה חדשה: רבותי, הכירו את הדמומית.

הדמומית נקראת כך כי הפרחים נראים כמו טיפות דם – וזה מתקשר גם לסיפור מהמיתולוגיה היוונית, שאני אספר ברשימה הבאה.

הדמומית, ממשפחת הנוריתיים, היא "האחות הקטנה" של הנורית והכלנית. העלים שלה דקים וגזורים – מזכירים קצת את השמיר מהסלט.

בדרך כלל היא באמת קטנה – בתמונה מעל אפשר לראות נורית "רועה" עדר דמומיות קטנות.
אבל הגודל לא תמיד כל כך קטן, קוטר הפרח יכול להגיע גם לשלושה ס"מ.

להרבה פרחים ממשפחת הנוריתיים אין מספר קבוע של עלי כותרת. כך לכלנית, לקצח – וגם לדמומית.
לדמומיות יש 5-8 עלי כותרת, אם כי סטטיסטית, לרוב אילו שבדקתי – באמת יש שמונָה עלי כותרת.

וכמו שאפשר לראות – יש לה גם עלי גביע – בדרך כלל חמישה או שישה. כמו צווארון מתחת לפרח.

כמו לכלנית ולנורית, גם לדמומית אין צוף אבל יש אבקה.
הפרי שלה נראה כך:

הדמומית נפוצה מאד בארץ. אפשר למצוא הרבה מרבדים שהיא תורמת להם, כמו כאן – בין המרגניות הכחולות, האיסטיס הצהוב, דבקה לבנה ועוד כל מיני.

לפעמים מוצאים צמח אחד עתיר פרחים, ואז… אני מתרגשת כל כך שאפילו התמונה לא יוצאת חדה מספיק… :D
ובכל זאת, המקבץ הזה נפלא בעיני.

התמונות צולמו בהמון מקומות!
6.4.2007 במירון
15.3.2008 וגם 21.3.2012 בנחל קטלב
22.3.2008 ליד ביריה
29.3.2008 בהר קטע
20.4.2008 בחורבת צונם (ליד גבול לבנון)
10.3.2009 בחורבת מחוז (ליד לבון)
26.3.2009 באיזור עופרה (בשומרון)
1.4.2011 בכרמל
7.4.2011 בשביל נורמן, בגליל העליון
10.3.2012 בתל צפית

ושוב, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!