יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ג

לכבוד יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, אני מצטטת שיר יפהפה ועצוב שכתב נתן יונתן והלחין נחום היימן – החול יזכור:

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.

יהי זכר הנופלים ברוך, ואני מאחלת שלא יהיו לנו עוד מלחמות.

את התמונות צלמתי בחוף עתלית ובמערת רקית בכרמל, 13.4.2013
בתמונות מופיעים לפי הסדר –

עדעד כחול,
דרדר נמוך (כל תושבי חיפה מוזמנים לטייל 1-2 ק"מ דרומה מחוף הסטודנטים, בשביל לראות את הדרדרים)
לוטוס מכסיף (עם דבורה),
חלבלוב החוף,
עוד דרדר נמוך,
חוורית חרוזה
נמפית הדרדר על ברקן סורי,
דם המכבים האדום
ודבורנית גדולה מול מערת רקית.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רשימה לבנה לשבועות, תשע"ב – חלק שני

 אני ממשיכה עם מופעים לבנים ובהירים לכבוד שבועות.
ברשימה לפני שלוש שנים סיפרתי על גן ארץ-ישראל של עתי יופה בנתיב הל"ה, וסיפרתי על הדרדר הכחול הלבקן שפגשתי שם – השנה, פגשתי שוב את הדרדר הכחול הלבקן.

השנה הגן של עתי חוגג 50 שנות פעילות, עם מגוון נהדר של צמחים נדירים ומיוחדים.
למי שלא מכיר: עָתָי יופה (השם הוא שם תנ"כי, של אחד מגיבורי דוד המלך) הקים בקיבוץ נתיב הל"ה גן מקלט לצמחי ארץ ישראל. הוא מגדל בגן – לצד צמחים נפוצים כמו הדרדר הכחול – הרבה מהמינים הנדירים ביותר של ארצינו.
ישנם כמה מינים שנכחדו מהטבע – אך אצל עתי הם עדין פורחים – כמו פעמונית הדורה ומרוות החפים.
כשביקרנו אצל עתי, בנוסף לדרדר הלבקן – מצאנו פרג אגסי:

אמנם בהיר, ולא לבקן לחלוטין – אך בהחלט מיוחד וחגיגי:

בגליל העליון, ליד כפר ורדים, מצאנו זקן-תיש ארוך שצבעו לבנבן, ולא הורוד-הלילכי הרגיל.

שום תל אביב פורח בדרך כלל בורוד, פה ושם מוצאים גם פרט לבקן –

וליד עפולה יש חורשה ששם ידוע שאפשר למצוא את דם-המכבים האדום – בלבן.
אגב, באירופה ישנם מינים קרובים שצבעם צהוב-קרם. בגן הבוטני בגבעת רם פורח בימים אילו דם-מכבים איטלקי שצבעו צהבהב.

השנה פגשתי גם פרט צהבהב בנחל כזיב:

המיוחדים מכולם, בעיני לפחות, הם הסחלבים. הסחלב האנטולי שצלמתי בנחל מירון הוא לא לבקן לחלוטין, אלא ורדרד בהיר מאד

לדעתי הגוון הזה חגיגי ומיוחד.

ובכרמל, במחצבת חרייבה היתה השנה עליה לרגל אל השפתן המצוי – עוד סחלב מיוחד, שפורח בדרך כלל בצבע בורדו עמוק,

אבל בין אלפי הפרטים בצבע בורדו, היה אחד צהבהב-ירקרק:

 את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
7.4.2011 בשביל נורמן ליד כפר ורדים,
20.5.2011 בשולי עפולה,
15.3.2012 ביער אילנות,
27.3.2012 במחצבת חרייבה בכרמל,
29.3.2012 בגן של עתי יופה, בנתיב הל"ה,
10.4.2012 בנחל מירון,
12.5.2012 בנחל כזיב


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חג שמח!

 

יום השואה, תשע"ב – דם המכבים האדום – Heliochrysum snguineum

היום, ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, החלטתי להתמקד בפרח שהפך להיות סמל לימי הזכרון בארץ – דם המכבים האדום.

 

דם המכבים האדום פורח ברוב חלקי הארץ, הוא לא בררן ומסתדר גם על סלעי הכורכר במישור החוף, גם על טרה רוסה או רנדזינה בהרים, וגם בקרקעות סחף בעמקים.

השם "דם המכבים" מגיע מהאגדה, כי בכל מקום בו לחמו המכבים ודמם נשפך – צמח ועלה הצמח הזה, שפרחיו נראים כטיפות דם.

צבע הפרחים של דם המכבים האדום הוא, כמובן, לא אדום – כי אם לבן-קרם:

הצבע האדום הוא בעצם צבעם של קשקשי המעטפת שעוטפת את הפרחים.
האבקנים הם צהובים – הם בולטים מתוך הכדור האדום בראשית הפריחה,

וכאשר הפרח נפתח, רואים שצבעו לבן.

וזהו כבר שלב פיזור הזרעים והפרי –

השם הלטיני  – Helichrysum – משמעותו "זהב השמש" – וזאת כי לרוב מיני "דם המכבים" ישנו גביע צהוב-זהוב, ולא אדום.
אבל שם המין – sanguineum – הוא אדום כדם, כדי להפריד את המין הזה מאחיו הצהובים.

 

אני חושבת שבחירת הפרח הזה כסמל ליום הזיכרון היא ראויה ויפה. מצד אחד, הפרחים ניצבים כנרות דולקים – מצד שני, לעתים הם מרכינים ראש.

 

הצבעוני הקשוט שמחבק את דם המכבים מזכיר לי את השיר "הפרפר" של פאול פרידמן, עליו כתבתי ביום השואה לפני 3 שנים.

את הרשימה הפעם אני מקדישה לסבא שלי, זכרונו לברכה. סיפור חייו מוכיח לי שתמיד טוב לדעת דברים. ידע ולימודים – יכולים להציל אותך.

 

סבא שלי ידע גרמנית, וכשתפסו אותו הנאצים – הוא דיבר עם הקצין הנאצי בשפתו. הוא גם ידע לכתוב בכתב גותי, וזה הרשים מאד את אותו קצין.
בזכות זה, הקצין לקח אותו תחת חסותו – כמתורגמן מפולנית ויידיש לגרמנית.
כאשר סבא שלי היה משיג סיגריה – הוא היה נותן אותה לקצין, ותמורת זה מקבל את שאריות ארוחת הצהרים של הקצין.
ידיעת השפה הצילה את חייו.

  

את התמונות צלמתי בין השנים 2007-2012 בשלל מקומות –
הר הטייסים ויער מטע בהרי יהודה,
נחל רקית ונחל כלח בכרמל,
רמות מנשה,
ליד עפולה,
גבעת זקיף, הר מירון ונחל עמוד בגליל העליון
כאמור, זהו צמח נפוץ מאד.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רשימה לבנה לשבועות

 
לכבוד שבועות החלטתי ללבוש לבן ולהציג פרחים לבנים.
השושן הצחור, שאין כמוהו בלבנים, כבר סיים את פריחתו – והרעיון שלי הפעם הוא לקחת פרחים שביום-יום כלל אינם לבנים, אבל פה-ושם יש מופע לבן שלהם.
כלומר, לבקנים.
 
כבר הצגתי פה שני לבקנים, ואני אזכיר אותם:
 
כלנית מצויה  – Anemone coronaria
ממשפחת הנוריתיים – שצלמתי ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :
 

 
סתוונית היורה  – Colchicum stevenii
ממשפחת השושניים – שצלמתי בחורשת הארבעים, 1.12.2007:
 

 
ועכשיו אני מוסיפה, לפי סדר כרונולוגי:
 
בן חצב יקינתוני  – Scilla hyacinthoides
 
גם הוא ממשפחת השושניים,  שצלמתי בחורשת הסרג`נטים הנתניה,  31.3.2007 : צבעו של בן-החצב הוא תכלת-סגלגל. האחד הזה החליט להתחפש לקרובו החצב:
 

 
ומבט על פרח בודד מקרוב:
 

 
פעמונית קִפּחת  – Campanula rapunculus
 
ממשפחת הפעמוניתיים  – פרח נפוץ ומוכר, בצבע סגול עז.  במירון, ב-23.5.2007 – הפעמונית החליטה להחליף את הסגול בלבן.
 
  
 
כנראה יש משהו באווירו של הר מירון, שגורם לפרחים לרצות להטהר מצבעי היום-יום, ולהתקשט בלבן חגיגי. יש לי כמה צילומים של סחלבים לבקנים מהמירון.  הנה שוב הפעמונית:
 

 

דרדר כחול  – Centaurea cyanoides
ממשפחת המורכבים.
ב5.4.2008 ביקרתי בגן הבוטני של עָתַי יופה בנתיב הל"ה. זהו מקום נפלא, ושמעתי שעכשיו עתי עורך שם סיורים בתשלום. זהו גן מדהים שכולל כמה מהיפים והנדירים שבצמחי ארץ-ישראל.
בביקורי אז, עתי הראה לי דרדר כחול – שפרח בלבן:
 

 
הדרדר הכחול – עם צבעו הכחול העז – תמיד הקסים אותי. והנה, גם בלבן הוא מיוחד ומרגש:
 

 

שום תל-אביב  – Allium tel-avivense
 

גם הוא ממשפחת השושניים, פרח ורוד ומיוחד של מישור החוף שכבר הצגתי פה  – ואת האחד המיוחד הזה פגשתי בשמורת בני ציון, 19.2.2009
 
 

 
יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis
 
עוד נציג יפהפה של משפחת השושניים, שככב אצלי בעבר.
בטיול במירון, בפורים האחרון – 10.3.2009 – ההר היה מלא יקינתונים. חגיגה תכולה לכל עבר. אבל בין המוני התכולים – גילינו בשביל הפסגה אחד לבן:
 
   
 
עכנאי יהודה – Echium judaeum
 
ממשפחת הזיפניים. פרח חביב מאד, שצובע מרבדים בורוד-סגול במרץ. בגבעת זקיף, מעל כרמיאל ב-21.3.2009 – הוא הפתיע אותנו בלבן.
 
 
 
ועכשיו, לכבוד החג – אני שוב מארחת בבלוג את אמא שלי – ציפורן חתול1. כשסיפרתי לה שאני מתכוונת להכין רשומה לבקנית לכבוד שבועות, היא תרמה לי עוד שני פרחים מיוחדים בלבן:
 
דם המכבים האדום – Helichrysum sanguineum
 
ממשפחת המורכבים. כשמו כן הוא – אדום. בעצם, האדום שבו איננו הפרח אלא מעטפת של הפרחים. הפרחים הם בצבע קרם, פורחים מאוחר יותר ופחות בולטים. אבל אין ויכוח על זה שהמעטפת היא אדומה לוהטת…
 
… פרט למקרים שבהם היא לבקנית: צולם ע"י ציפורן חתול1, ליד עפולה, 8.5.2009 :
 
 
 
ואין כמו לסגור את הרשימה הזו עם פרח מרהיב, לא משנה מה הצבע שלו:
 
מרווה כחולה – Salvia indica
 
המרווה הכחולה ממשפחת השפתניים כבר כִּכבה אצלי ביום העצמאות. היא גדולה ומרהיבה. בהר בנטל, ב-8.5.2009,  ציפורן חתול1 פגשה אותה בלבן!
 
 
 
חג שמח ולבן לכולכם!
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!