דיה מצויה – Milvus migrans

dscn0590

היום אני מציגה עוף דורס לא נדיר: דיה מצויה. היא נקראת לפעמים גם דיה שחורה, אך כיוון שצבעה הוא חום – אני חושבת שדיה מצויה זה כנראה שם הולם יותר. 

dscn1122

הדיה היא דורס בינוני – גודל הגוף כ-55 ס"מ, ומוטת הכנפיים בסביבות מטר וחצי. 

dscn0593

בעבר, חלק מהדיות היו יציבות בארץ – חיות כאן כל השנה ומקננות כאן. חלק נודדות – באות אלינו לחורף, אך מקננות באירופה; וחלק חולפות בלבד בדרך מאירופה לאפריקה וחזרה. 

dscn0825

אבל בשנות ה-50 הרעילו הרבה מהדורסים בשדות החקלאיים בארץ. כתוצאה מכך נעלמו מהארץ הדיות היציבות ואלו החורפות. נותרו רק הדיות שחלפו בארץ והמשיכו למקומות אחרים. 

dscn1216

 

לקח לדיות מעל 20 שנים לחזור אלינו – בשנות ה-70, להקות של צעירים החלו להשאר ולצוד מכרסמים בשדות, להשאר לחורף. 

dscn0939

ולאחר 20 שנים נוספות החלו גם למצוא קינונים. אם כי בודדים. 

dscn1279

כיום יש אוכלוסיה גדולה חולפת, אוכלוסיה קטנה שנשארת לחרוף כאן – וקינונים בודדים ונדירים. 

dscn1025

וכך אפשר למצוא מדי פעם (בעיקר בתקופת הנדידה) להקות של דיות – הן לא בוחלות במזון מסריח, ואתרי פסולת מהווים עבורן מוקד משיכה. 

dscn1121

ובאמת, הפעם הראשונה בה צילמתי דיות היתה במצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי, לפני 11 שנים – בשדות בין קיבוץ צאלים לאתר הפסולת הסמוך לקיבוץ. הדיות נעמדו להן יפה על הממטרות בשדה, ואני מאד התלהבתי מהמחזה. המצלמה שהיתה לי אז היתה חלשה ולא איכותית – ובכל זאת, הנה תמונה אחת מאותו אירוע בלתי נשכח. מוטי קרא לזה "דיית הממטרה": 

img_1261

הדיות אוהבות גם דגים, ולכן אפשר למצוא אותן בסביבות בריכות דגים. כאן בתמונה הדיה מפרקת דג שתפסה בבריכות של גן שמואל. 

dscn1123

הדיה נקראת כך כי היא מרבה לדאות. היא מתמרנת באוויר באמצעות הזנב. 

dscn1219

הדיה נמצאת ברוב אירופה, אסיה, אפריקה ואפילו אוסטרליה. היא אוהבת אקלים ממוזג עד טרופי – לכן אינה נמצאת באזורי הטונדרה או במדבר הסהרה, אך בסך הכל היא מצויה. 

dscn0826

לרוב הזכר בונה את הקן, בראשי עצים גבוהים. הנקבה מטילה 2-3 ביצים בקן, והיא הדוגרת העיקרית, בעוד הזכר מאכיל אותה ומטפל בה. 

dscn1257

את דיות הממטרה צילמתי ליד קיבוץ צאלים, בתאריך 26.2.2005
את שאר הדיות – צלמתי:
בעמק חפר, בתאריכים 2.11.2014 ו-20.10.2016
ליד אגם דלתון, 22.10.2016
וליד בריכות הדגים של גן שמואל, בתאריך 24.10.16

dscn1271

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

dscn2512

 

 

דרך הבשור, 10.9.2011

הסתיו כבר ממש-בערך כאן, והחצבים חוגגים מכל עבר. הפעם החלטנו לחגוג איתם במחוזות ילדותה של חברתי הטובה, אום נטע – נסענו לדרך הבשור.
אום נטע, יקירתי – אמנם לא היית איתי הפעם בטיול, אבל אני מבטיחה לך שחשבתי עליך לארכו, וכל פעם נזכרתי בחוויות משותפות שלנו מהאיזור.

 

התחלנו באיזור קיבוץ גבולות, על כביש 222. ליד "אתר פינוי אשפה דיה" בדרך כלל אפשר למצוא דיות מצויות מסביב. לצערנו, הפעם לא ראינו עשרות רבות של דיות (כמו שהיו בשנת 2005, אם אני זוכרת נכון…) – אבל ריחפו מעלינו דיות – וזה מה שקלטתי במצלמה:

דרך הבשור מקשרת את כביש 222  (בדרום) וכביש 241 (בצפון), היא מתאימה לכל רכב – וזהו טיול קליל ונחמד. נוסעים בדרך, עוצרים בנקודות התצפית השונות, מדי פעם יוצאים לטיולון של 10 דקות – בסך הכל, בילוי מהנה של 3-4 שעות, ומתאים לימים חמים – כי רובו ברכב.

התחלנו במגדל התצפית, שממנו צפינו על הסביבה. לצערי, קירות מרפסת התצפית הם גבוהים ואטומים – אז שני בני ה-10+ לא יכלו לראות מלמעלה את הנוף (אלא אם הרימו אותם, ובגיל הזה הם כבר לא רוצים שירימו אותם, והם גם כבדים!) הילדים הגדולים יותר – כן נהנו מהנוף.
משם המשכנו לגשר התלוי.

הילדים מאד נהנו לחצות את הגשר ולנדנד אותו – אבל גם לעמוד עליו ולצפות בנחל הזורם למטה, בשפיריות ובציפורים ליד למים

באחת העצירות פגשתי פרפרים קטנטנים ומקסימים – כחליל הקיטנית, שותה צוף מפרחי ארכובית שבטבטית: פרח שגדלו עומד ביחס הפוך לאורך השם שלו: הפרח גדלו כשני מילימטר.
הפרפרים הללו  גם הם קטנים – גודל הפרפר כחמישה מילימטר, והגב שלו כחול מקסים.

ליד באר רבובה – באר שהיתה שייכת לכפר ערבי לפני קום המדינה – מצאנו עץ שקמים בודד בנוף

אבל הסיבה העיקרית, מבחינתי, לטיול – היתה חצבים. והחצבים באמת לא אכזבו אותי: מצאנו קבוצות רבות של חצב מצוי (מימין) וחצב גלוני (משמאל)

  

החצב המצוי הוא החצב המוכר לכולם. כאשר הוא בפריחה מלאה, גבהו מעל מטר וחצי,ופריחתו לבנה. הניצנים שלו נראים כך:

החצב הגלוני הוא האח הקטן והפחות-מרשים: גבהו פחות מחצי מטר, הפרחים אפרפרים: בצבע הלס. אבל הניצנים דומים לאילו של החצב המצוי –
בכל מקרה, היתה לי חגיגה גם מאילו וגם מאילו – מאות חצבים מצויים פרחו, ואיתרתי עשרות חצבים גלוניים.

אחת הנקודות שעצרנו בהן היא גב שרוחן. הגב הזה סיפק מים לעיר שרוחן ששרידיה נמצאים ליד.
כשאנחנו ביקרנו בגב, המים היו מגעילים למדי – מלאים ירוקת. אבל זה לא הפריע לכמה צבי ביצות נחמדים (שיקבלו רשימה משלהם בעתיד) לשחות ברפש…

אחד היתרונות של טיול ברכב, הוא שלא מפחידים ציפורים – ואפשר לעצור מול הציפורים ולצלם אותן. כאן יש מקבץ לדוגמא של כמה ציפורים שפגשנו:

טיפסנו על תל שרוחן והסתכלנו סביב. העיר שרוחן מופיע בספר יהושע בתנ"ך, כאחת הערים של שבט שמעון.

בהמשך הדרך פגשנו עוד חצבים גלוניים – כאן אפשר לראות גם את הפירות שלהם –

גם לכבשים ולעיזים היה חם, הן הצטופפו בצל עלי האשל, ומילאו את כל השטח המוצל.
את הטיול אפשר לגמור בפארק אשכול – מקום מצוין לפיקניק ולשכשוך במי הנחל – הם מוטים לבריכות שכשוך נחמדות.

תודה רבה לקרקל1 שעזר לי בזיהוי הפרפר והציפורים!
התמונות צולמו בדרך הבשור, 10.9.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סתיו נעים לכולם!