שלהבית דביקה – Phlomis viscosa

DSCN0889

היום אני מציגה צמח מאד נפוץ באיזורים הים-תיכוניים בארץ – שלהבית דביקה. 

DSCN0892

אני חושבת שהשם מאד ברור: שלהבית, כי הפרחים נראים כמו שלהבות צהובות. 

IMG_7625

דביקה – כי על העלים יש שערות בלוטיות מעט דביקות.

IMG_7624

השלהבית הדביקה היא שיח, שגבהו יכול להגיע עד 150 ס"מ. וכשהיא פורחת – היא מאירה את סביבתה בצהוב: 

IMG_7640

הפרחים של השלהבית גדולים (כמעט 3 ס"מ!)  ומזכירים מעט את פרחי המרווה. 
הם מסודרים בדוּרים, עם רווח בין דוּר לדוּר 

IMG_1335

דּוּר  – כמו שכבר סיפרתי – משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.
אפשר לראות שאצל מרווה מצויה, מרווה כחולה ובעצם, אצל הרבה מרוות – הפרחים פורחים בדורים, בניגוד לחטמית הזיפנית – למשל – ששם הפרחים פורחים לאורך הגבעול, בצורה אקראית.

IMG_7851

וכמו אצל חלק מהמרוות גם כאן ישנו מנגנון האבקה שמיועד לדבורים גדולות – צריך להכנס אל הפרח בשביל לקבל את הצוף, ואבקנים החבויים בכובע הפרח יורדים וממלאים את גב הדבורה באבקה.
בתמונה הבאה אפשר לראות דבורת-עץ סגולה – אחת הדבורים הגדולות בארצנו – נכנסת אל הפרח, כדי למצוא צוף ולהאביק אותו.

 IMG_7629

אבל לא רק דבורים מגיעות אל השלהבית. בכמה וכמה מקרים מצאתי פרפרים על שלהביות – פרפרים שאפילו התאימו את הצבע לפרחי השלהבית. 

IMG_1333

הפרפרים הללו הם לימונית האשחר – פרפר ממשפחת הלבניניים, שצבעו צהוב-לימוני. לזכר (השמאלי בתמונה מעל ובתמונה הבאה) יש צבע צהוב עז יותר, במיוחד בצד העליון של הכנפיים.
לנקבה (מימין בשתי התמונות) – צבע צהוב-ירקרק עדין יותר.

IMG_1332

כמו שאפשר לראות, הפרפרים מנצלים את החדק הארוך שלהם, ולא באמת נכנסים לתוך הפרח. אני חושבת שהם לא שימושיים לפרח, כלומר לא מאביקים אותו. 

IMG_1330    

אבל הם נתנו לי שפע הזדמנויות לצילומים מוצלחים. 

IMG_1380

השלהבית פורחת בארץ בכל האזור הים תיכוני, בעיקר בהרים – מהרי יהודה ועד לחרמון, לרום 1400 מטר.
ברום גבוה יותר מחליף אותה מין קרוב אליה – מין ויקארי ששמו שלהבית צהובת עלים; ובמדבר – מין ויקארי אחר, ששמו שלהבית המדבר.
(על מינים ויקאריים כבר הסברתי בבלוג כמה פעמים) 

IMG_7634

את התמונות צלמתי – 

בכרמל בתאריכים 25.4.15, 3.5.13, 30.4.12
במירון ב-29.5.12
בנחל כזיב ב-12.5.12 

IMG_9259
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_7622

תורמוס סוקולנטי – Lupinus succulentus

IMG_0938

במהלך הנסיעה בכביש, ראינו בצד הכביש מפעם לפעם משטחים כחולים-סגולים. מובן שבקשתי מאום נטע לעצור.
ובאמת – כשהיא מצאה מקום נוח, עצרנו ואני עליתי על גבעה קטנה וכחולה… 

IMG_0942

גבעה כחולה מתורמוסים! תורמוסים יפים ומרשימים ממש כמו תורמוס ההרים שלנו! 

IMG_0943

שמחתי לגלות שהתורמוס הזה הוא מין מקומי ששמו Lupinus succulentus, כלומר תורמוס בשרני. סוקולנטים הם צמחים שאוגרים מים ברקמות, כמו למשל הקקטוסים. 

IMG_0944

התורמוס הזה לא מאד בשרני ולכן מקור השם לא ברור לי. אבל התורמוס עצמו יפהפה. הוא מעט גדול יותר מתורמוס ההרים (טוב, באמריקה הכל גדול יותר).

IMG_0945

זהו תורמוס חד שנתי, כמו התורמוסים שלנו. כלומר, הזרע נובט בראשית החורף (דצמבר-ינואר), גדל ומעלה עמוד פריחה, פורח במרץ-אפריל, הפרי מבשיל במאי-יוני, ואז הצמח מפזר זרעים ומת – כדי לא לסבול בעונת היובש.
כאן אפשר לראות פרט אחד שכבר התחיל לגדל פירות – 

IMG_0939

פרחי התורמוס פורחים מלמטה למעלה. כל פעם נפתחת שורה חדשה של פרחים, מעל הקודמת. לשורת הפרחים קוראים דוּר – דור פרחים,  הנה דור אחד: 

IMG_0959

ולסדר הפריחה הזה – כמו שקוראי הותיקים ודאי זוכרים – קוראים סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי

IMG_0960

עצרנו ליד התורמוסים בשעה מוקדמת יחסית של הבוקר – בגלל הערפל, הם עדיין עוטים טיפות טל, ולדעתי זה ממש מקסים: 

IMG_0946

השם העממי של התורמוס הזה הוא Arroyo Lupine. חיפשתי מה משמעות השם – Arroyo. זה שם שמקורו בספרדית, ומשמעותו בעצם ואדי – נחל אכזב. 

IMG_0950

התורמוס הזה נפוץ בקליפורניה, באיזורים של קרקעות כבדות – בשולי ערוצים של נחלי אכזב, שיורדים מההר. כלומר, השם העממי שלו הוא "תורמוס הואדיות". 

IMG_0951

נהניתי להסתכל עליו גם ישירות מלמעלה – הגוש הכהה באמצע הוא ניצנים שלא נפתחו עדיין. 

IMG_0941

עוד דבר בולט בתורמוס, הוא גוונים שונים לפרחים. לחלק מהם, באמצע המפרש (עלה הכותרת העליון) יש כתם לבן, ולחלק – סגול-בורדו.
זה דבר שאפשר לראות גם בתורמוסים בארץ. 

IMG_0954

הרעיון הוא, עזרה למאביקים. פרח שהואבק מחליף את צבעו לורוד-סגול, וכך המאביקים יודעים לדלג עליו, ולפנות רק לאילו שהם לבנים עדיין. 

IMG_0957

את התמונות צלמתי לאורך Pacific Coast Highway בקליפורניה, בתאריך 14.3.2013

IMG_0961

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0962

מרווה מצויה – Salvia verbenaca

מרווה היא אחד הסוגים היפים בארץ – יש מרוות נפוצות ומקסימות. היום אני מציגה – מבין מיני המרווה – את המרווה הפותחת את עונת המרוות: המרווה המצויה.

 

המרווה המצויה מתחילה לפרוח כבר בנובמבר, באיזור הים תיכוני. היא שכיחה למדי, וקטנה, ולא בולטת בשטח.

הפרחים גדלים בדוּרִים לאורך הגבעול – אבל מה זה דּוּר? פתחתי את מילון אבן שושן –
דּוּר משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.

  

לאחר שהפרח פורח, הפרי מתייבש ונראה כך –

סדר הפריחה במרווה הוא מלמטה למעלה: כל יום (או כמה ימים) נפתח דור חדש של פרחים, מעל לדור הקודם.
הקוראים הותיקים שלי ודאי כבר זוכרים שלצורת הפריחה הדו קוראים סדר אקרופטלי

 

 המרווה הזו היא לא גדולה – היא קרובה בגודל למרווה הדגולה, כלומר גובה הצמח כ-20 ס"מ.

המרווה פורחת בארץ בכל האיזור הים תיכוני, ויורדת גם לצפון הנגב. היא לא נדירה, אבל גם לא מאד נפוצה.
בעולם היא פורחת ברוב אירופה, כולל אנגליה, וממשיכה מזרחה להרי הקווקז ודרומה אל צפון אפריקה.

 

התמונות צולמו:
בשמורת בני ציון, בתאריכים: 7.2.2006,  2.12.2006, 5.1.2008
בשמורת חורבת דרכמון, 19.1.2012

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.