Like A Bird On A Wire

dscn1842

הבוקר קמתי שוב לבשורות עצובות, בקנה מידה גלובלי: לאונרד כהן הלך לעולמו. 

crows

חיפשתי שיר שיתאים לי, ומבין כל השירים היפים שכתב, נזכרתי ב-Bird On a Wire

dscn0325

לכן ליקטתי ציפורים שצילמתי לאורך השנים על חוטי חשמל, כבלים וגדרות. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להנציח את לאונרד כהן היא בשיר:  

kingfishers

Like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir
I have tried in my way to be free.

dscn1021

Like a worm on a hook,
Like a knight from some old fashioned book
I have saved all my ribbons for thee.

dscn1248

If I, if I have been unkind,
I hope that you can just let it go by.
If I, if I have been untrue
I hope you know it was never to you.

dscn2486

Like a baby, stillborn,
Like a beast with his horn
I have torn everyone who reached out for me.

dscn3900

But I swear by this song
And by all that I have done wrong
I will make it all up to thee.

dscn7098

I saw a beggar leaning on his wooden crutch,
He said to me, "You must not ask for so much."
And a pretty woman leaning in her darkened door,
She cried to me, "Hey, why not ask for more?"

bird02

Oh like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir,
I have tried in my way to be free.

dscn9287

והנה השיר המלא – 

 

img_3057

לאונרד כהן היה משורר נפלא, השירים שלו יישארו איתי לתמיד 

img_5171

בתמונות אפשר לראות:
לבניות גדולות ממעין צבי
קאקים מכפר סבא
חכלילית עצים מת"א
שלדג לבן-חזה, פרפור עקוד ושלדג גמדי ממעין צבי ומגן שמואל
תור הצווארון מכפר סבא
דוחל שחור גרון (נקבה) מגן שמואל
נחליאלי לבן מעמק חפר
עורבני שחור-כיפה מכפר סבא
דאה שחורת כתף מאגמון החולה
פרחון של צופית בוהקת מירושלים
חנקן אדום גב מעמק חפר
תנשמת לבנה מאגמון החולה
סלעית אירופית מנחל הבשור
בז מצוי מפארק אפק ומעמק חפר
ועפרוני מצוייץ מהוד השרון. 

kestrels

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

img_6966

ועוד שיר אחד, פשוט כי הוא יפה

 

עם הסתו חזרו הצפורים

IMG_6687

השבוע קיבלתי בשורה משמחת: יש מדריך חדש בסדרת "טבע ישראלי" – מדריך לציפורים נודדות.

agur01

כבר סיפרתי על המדריכים של נועם – כמה הם נוחים ומוצלחים בעיני: הזכרתי אותם כמה וכמה פעמים בבלוג, ומבחינתי – מדריך חדש – האחד עשר במספר – הוא סיבה טובה לרשימה חדשה. 

IMG_6708

המדריך הפעם מוקדש לציפורים נודדות, וכדרכו של נועם – בדפדפת הקטנה הוא מצליח להכניס המון מידע. 

pelican01

קודם כל, יש הקדמה שמסבירה על הנדידה – מדוע ציפורים נודדות? איך הן יודעות להתחיל לנדוד? איך הן מנווטות? איך עוקבים אחריהן? – לכל השאלות הללו יש תשובות בדפדפת. 

IMG_6716

האיורים מראים הרבה מהציפורים במבט מלמטה, כדי שייקל עלינו לזהות אותן כשהן עפות מעלינו. כך זיהיתי את הדיה השחורה (בלטינית: Milvus migrans) בתמונה הבאה: 

DAYA

יש גם איור שמראה איך הן נודדות – העגורים (Grus grus בלטינית), למשל, נודדים במבנה דמוי האות "V" – מבנה מסודר, בו הציפור שבראש ה-V סופגת את רוב הרוח ומשקיעה את רוב המאמץ, והאחרות משקיעות פחות מאמץ. 

agur03

החסידות השחורות (Ciconia negra בלטינית), לעומתם, עפות בצורה אחרת – הן מאתרות זרמי אוויר העולים מעלה, עולות איתם ואז דואות קדימה. משום כך אין להן סיבה לטוס במבנה מסודר, וכשהן מטפסות מעלה – נראה שכל אחת עפה בכיוון אחר. 

stork-black

אבל גם ציפורי שיר קטנות נודדות. למשל – דוחל שחור גרון (בלטינית: Saxicola rubicola): 

DUHAL

או חכלילית עצים (Phoenicurus phoenicurus) חמודה: כאן בתמונה זו נקבה –

hachlilit

וגם דורסים גדולים, כמו העקב המזרחי (Buteo buteo vulpinus): 

AKAVMIZ

או הרחם המדברי (Neophron percnopterus) – אחד הדורסים הגדולים והמרשימים: 

RAHAM

על כל ציפור במדריך יש מידע שימושי מאד – מתואר הגודל שלה, סימני זיהוי יחודיים – כמו המקור של הכפן הלבן (Platalea leucorodia)

KAPAN

מתואר מסולול הנדידה – וגם יש המלצות על מקומות מומלצים לצפות בציפורים הללו, למשל – את החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) נמצא ליד בריכות דגים: 

stork-white

לאמא שלי בחצר יש עץ שסק. יום אחד היא שמעה ציוץ ציפורים מיוחד. היא יצאה לחצר, ומצאה להקה של ציפורים יפהפיות שבאו לאכול: זהבן מחלל (בלטינית – Oriolus oriolus)
הזהבן הוא ציפור שיר יפהפיה שמבלה את החורף באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בדרך. 

ZAHAVAN

הרבה עופות נודדים דרך ישראל – זו הדרך היבשתית המהירה המקשרת בין אירופה לאפריקה.
לפי ההערכות, כ-500 מליון ציפורים נודדות חולפות בארץ כל שנה. 

העגורים האפורים הם מהמוכרים יותר –

agur02

יש עוד כמה ציפורים נודדות חביבות שרציתי להציג כאן: חנקן נובי (Lanius nubicus)

DSCN3360

חטפית אפורה (Muscicapa striata): 

HATAFIT

וציפור מיוחדת, שפגשתי ליד קבר בן גוריון: סבראש (Jynx torquilla): 

SAVROSH

כמו שאר המדריכים בסדרה,  המדריך לציפורים נודדות נוח לשימוש: הוא קל לנשיאה, מתקפל ועמיד ברטיבות.

מחיר 29 ₪
להשיג בחנויות ספרים,חנויות מטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק:נועם קירשנבאום
הוצאה לאור:"טבע ישראלי"
לפרטים נוספים:
נועם 7904905 050
talituly@zahav.net.il

pelican-cormorandt     

את תמונות הציפורים הנודדות צלמתי ברחבי הארץ, בשנים 2014-2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
תודה לאמא שלי שנתנה לי להשתמש בתמונת הזהבן!

pelican02

לזכרו של עזריה אלון

a01

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון. 

a08

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם. 

a03

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד. 

a04

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו. 

a14

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.  

a05

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992) 

a15

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו." 

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

a06

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי. 

a02

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו." 

a13

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. 

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

a07

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו. 

a09

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות. 

a10

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך. 

כתבות נוספות עליו:

enlightened באתר החברה להגנת הטבע

 באתר Walla חדשות

 באתר Ynet

 בבלוג עונג שבת של דוד אסף

 באתר פרס ישראל

​ כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

 באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

a11

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

a12

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a16

ציפורים ליד הבית – המשך

אני ממשיכה עם הציפורים שפגשתי בתחומי כפר סבא – ועכשיו הגעתי אל הבולבול, או בשמו המלא – בולבול צהוב-שת.

אני חושבת שיש אינספור בדיחות ושירים על הבולבולים, בעצם מקור השם בערבית, ומשמעותו – זמיר,
כי לבולבול יש שירה נעימה ומגוונת מאד.

מהבולבול אני עוברת לציפור שיר קטנה וחביבה מאד – דוחל שחור-גרון.

הדוחל הוא ציפור נודדת, שמגיעה אלינו בחורף. היא אוהבת שדות ובתה – איזורים פתוחים, ושמחה לעמוד בראש שיחים, קוצים או עצים נמוכים ולצפות על סביבותיה.
זו הנקבה –

וזהו הזכר –

אני חושבת שאין צורך להציג את הפשוש

ציפור שיר מוכרת ונפוצה מאד, אפשר לפגוש בה קוראת מתוך משוכות צומח (למשל, גדרות חיות) 

ציפור שיר אחרת שפגשתי הפתיעה אותי – זוהי נקבה של סבכי שחור-כיפה, שלמדתי להכיר בתחנת הצפרות בירושלים, ולא ידעתי שהיא נמצאת גם בכפר סבא.

השלדג לבן-החזה הוא עוף מרשים. למרות שמו (של-דג), הוא לא ניזון רק מדגים אלא גם ממכרסמים קטנים, ולא פעם אני שומעת – ורואה אותו – בכפר סבא.

הוא אוהב להשקיף מאד מגבוה – מצמרות עצים גבוהים, מאנטנות בראשי בתים רבי-קומות.
כאן, למשל – על חוט חשמל בקצה העיר, משקיף על ישובי השומרון:

אבל השלדג הגמדי – למיטב ידיעתי – ניזון מדגים בלבד, ולכן הופתעתי למצוא אותו בכפר סבא.

הוא ניצב מעל הבריכה האקולוגית שבפארק כפר סבא, אבל הדגים בבריכה הזו הם דגי זהב גדולים – בערך בגודל שלו – אני לא יודעת איזה מזון הוא מצא שם. אולי יש שם גמבוזיות?
מצד שני, מאד מאד שמחתי לפגוש אותו בעיר.

עוד עוף שבעיקרון מעדיף נופי מים, אבל מסתדר היטב בגנים ציבוריים בעיר הוא הסיקסק

המזון החביב עליו הוא חרקים, ובדרך כלל הסיקסקים חיים בזוגות. קשר בין בני זוג יכול להמשך עונה אחת, ויכול להיות גם קשר לשנים רבות.

ואני לא יכולה להתעלם מהדררה הירוקה – תוכי פולש שחי בארץ כבר מעל ל-30 שנים. אפשר למצוא להקות דררות ברוב הערים בארץ – מקרית שמונה ועד אילת. הרבה מהתגובות לרשימה הקודמת הזכירו את הדררות. אני יכולה לספר לכם שכיום אפשר למצוא בארץ כמה מיני תוכים חופשיים.
אילו היו על גג הבית שלי –

עד כאן חלק מהציפורים שאפשר לפגוש בעיר – ואני מבטיחה לכם שאם תתחילו לפקוח עיניים ואוזניים, תוכלו לגלות עוד ציפורים רבות!
התמונות צולמו בכפר סבא, בחודשים נובמבר-דצמבר (פרט לדררות שצלמתי בספטמבר) 2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

שקמה – פיקוס השקמה – Ficus sycomorus

לאחרונה הצטרפתי לסקר טבע עירוני בכפר סבא. לצערי, בתחומי העיר כמעט ולא נותרו ערכי טבע נדירים או מיוחדים.
בין הדברים המשמחים שמצאנו היו שני עצי שקמים –

עצי השקמים הם מהגרים ותיקים מאד לארצנו. מוצאם באפריקה, אבל כבר לפני אלפי שנים הם הגיעו לאיזורנו. יש תעוד של שקמים בארץ לפני 4000 שנים, ולפי מקורות אחרים – גם לפני 10,000 שנים.
לפי סברות מסויימות הם הגיעו הנה בתקופה של שינויי מזג אויר, כשהיה פה חם יותר. לפי סברות אחרות, האדם הביא את השקמים הנה – כצמחי תועלת.

השקמים מוזכרות מספר פעמים בתנ"ך ובמשנה. בין השאר, הנביא עמוס היה בולס שקמים ולדוד המלך היה מפקח מיוחד על השקמים והזיתים.

עצי השקמים הם עצים מאד מועילים לאדם – את הפירות היו אוכלים, ובגזעים היו משתמשים לבניה.
הם שייכים למשפחת התותיים, לסוג פיקוס – כלומר, הם קרובים לתאנה (ששמה המלא הוא פיקוס התאנה). לא טעמתי את פירות השקמים, אך בספרות כתוב שטעמם "נחות" יחסית לטעמן של התאנים.
השימוש בקורות השקמים היה נפוץ בארץ בתקופת התנ"ך והמשנה.

אבל אני רוצה לחזור רגע אל הנביא עמוס… "בולס שקמים" מה זה בליסה?
ובכן, כמו שכתבתי – מקורם של עצי השקמה באפריקה, באיזורים המשווניים. כאן אין לו מאביקים, ולכן אין פירות עם זרעים שיכולים להרבות את העץ.

רגע, אם אין פירות עם זרעים – אז מהיכן  כל הפירות בתמונות? העצים עמוסי פירות!
ובכן, אילו פירות פָּרְתֶנוֹקָרְפִּיִּים  – פירות שנוצרו משחלה בלתי מופרה, ולכן אינם מכילים זרעים.

הפרחים של השקמה גדלים בתוך מצע מוגן. בעצם, מה שנראה לנו כפירות צעירים – הם בעצם הפרחים החבויים.  קוראים להם פגה.
לעתים, הפירות הללו לא מבשילים. על מנת לעזור להם להבשיל, צריך לחתוך חתך בפגה ולעודד את ההבשלה. לפעולה הזו קוראים בליסת שקמים.

טכניקת הבליסה מוכרת במזרח התיכון מזה זמן רב. גם בקברי הפרעונים מצאו שרידים של פירות שקמים מבולסים, בתקרובת שהושארה לפרעונים.

ובחזרה לכפר סבא: השקמים הללו הן שתי השקמים היחידות שנמצאו בתחומי העיר כפר סבא. הן גדולות ויפות, וכיון שהיהודים שבאו לארץ לא נהגו לנטוע שקמים – אנחנו מעריכים שהן נטעו לפני קום המדינה, ובזמן מלחמת השחרור כבר היו עצים בולטים בשטח.

לכפר סבא אין הרבה עתודות שטח, אין לה כמעט לאן להתרחב ואיפה לבנות. השדה במזרח העיר בו נמצאים העצים הללו הוא אחד מהאחרונים שנותרו לפלטה.
אני משערת שתוך שנים מעטות גם השטח הזה ייבנה.
אני מקווה מאד שישכילו לשמור על העצים הללו – אולי יתכננו סביבם ריאה ירוקה, יישמרו את שני העצים המרשימים והיפים הללו, כך שגם הדורות הבאים יוכלו להתרשם מהם.
אני אשמח אם יתייחסו אליהן יפה כמו שהתייחסו אל השקמה העתיקה ברחוב מינץ בנתניה – היא שוכנת היום בגן ציבורי.

לא רחוק מהשקמה צלמתי עוד כמה הפתעות:
דוחל שחור-גרון – נקבה מימין, זכר משמאל:

ועקב מזרחי – דורס מרשים שעבר מעלינו בטיסה נמוכה –

התמונות צולמו בכפר סבא, 7.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
השיר הזה מתבקש כאן, אבל תפוז עדיין לא תומכים בהטמעת סרטוני youtube, לצערי.

תודה לתזזאטית שאצלה מופיע עדין משום מה הקוד הישן של YouTube, והיא נתנה לי את הקוד להוסיף את הסרטון

צוויץ צוויץ צוויץ, בלוגולדת שלישי!


גבתון שחור ראש, רמת הגולן, 5.5.2011

ככה פתאום חלפו להן שלוש שנים מאז אותו יום בו פתחתי את הבלוג.


להקת עגורים  – עגור הכתר – מעל בית חנן, 12.3.2011

שלוש שנים הן כבר פרק זמן מכובד – והרשימה הזו היא הרשימה ה-460 שאני מפרסמת.
בשנה האחרונה צפו בבלוג שלי בערך 147,000 פעמים, מה שמביא אותי כמעט ל-275,000 כניסות לבלוג.
בשנה שעברה מניתי 6 רשומות שהיו להן יותר מ-1000 כניסות, והשנה הכפלתי את הכמות: יש לי 12 רשומות שיש להן מעל 1,000 כניסות.
הרשימה שהיתה "הרשימה הנצפית ביותר" שלי בשנה שעברה – רקפת מצויה – מופע סתווי – ירדה אחר כבוד למקום השני, אבל לא מסיבה משמחת: הרשימה הנצפית ביותר בבלוג היא הזעקה שלי מהשריפה הגדולה בכרמל – "אל תבואו לשתול בכרמל!" שאליה נכנסו מעל 41,000 פעמים.
אני עדיין עומדת מאחורי כל מילה ממה שכתבתי שם, ודעו לכם, שכאשר רשות הטבע והגנים מאתרים צמחים שאנשים שותלים בשטח – הם עוקרים אותם, כדי שלא יהפכו למינים פולשים. הטבע לא צריך עזרה בשיקום, ושתילת מינים זרים רק גורמת נזק.



חסידה לבנה, רמת הגולן, 5.5.2011

בשנתיים הראשונות לבלוג, 13 תמונות קבלו בול "תמונת היום" ועוד 6 רשומות קיבלו בול "בחירת העורך" – כלומר, 19 רשומות שנבחרו.
בשנה השלישית, 23 רשומות שלי קיבלו בולים: 14 פעמים "תמונת היום", ועוד 10 פעמים בחירות העורך (3 פעמים קבלתי "בולבול" – בחירה כפולה).
רשימה אחת – "בחזרה לכרמל אחרי השריפה" – קבלה גם בול בחירת עורך וגם תמונת היום, ולכן הכפילות בספירה.


פרפור עקוד, הרצליה, 26.5.2011

לכבוד יום ההולדת שלי ארגנתי לי מקהלה שתשיר את השירים היפים והנעימים ביותר…


עורבנים, כפר סבא, 11.3.2008

מקהלה עליזה

מלים: לאה נאור
לחן: נורית הירש


דוחל שחור-גרון, רמות מנשה, 1.1.2011

על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית
ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור
וגם פצחה ברון.


גבתון עפרוני, דרום רמת הגולן, 5.5.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


כחל, צפון רמת הגולן, 7.5.2011

פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר.


בולבולים, כפר סבא, 11.3.2011 

 "אנחנו לא רוצים מילים",
רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים,
נורא מתבלבלים"

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סנונית מערות, הרצליה,  26.5.2011

הסנוניות כתבו תווים
על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן
מילים נהדרות.


דררה מצויה, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011

אלפי דרורים ועפרונים
פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים
התבלבלה העיר.


בולבול, כפר סבא, 11.3.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סבכי שחור-ראש, נחל כזיב, 21.5.2011

"אוי די כבר, די לכם לשיר",
צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר
כואב לי כבר הראש"


דרור הבית, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011 – יש שם זוג! ראיתם?

האופרטה היפה
לא באה עד סופה –
מחר יצפצפו קונצרט
על עץ הצפצפה.

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


שלדג לבן-חזה, שמורת כרי נעמן, 19.3.2011

קצת איחולים: לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!

אנפה ארגמנית, נחל שניר, 22.5.2010
את הציפורים שבאו לחגוג איתי היום פגשתי בעיקר בשלוש השנים האחרונות, בכל רחבי הארץ.
וממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

חסידה לבנה, רמות מנשה, 1.5.2010

 ועכשיו השיר – הביצוע של שייקה אופיר מקסים, אבל גם זה של ריצ'רץ' חמוד… אז תקשיבו פעמיים:

והיום: סרט כחול!

ביום שני היתה לי שעה פנויה. מה עושים עם שעה פנויה? נוסעים לשמורת בני ציון, ובודקים מה פורח.
הקוראים שלי יכולים לגלות הרבה מכרים ותיקים בשמורה:
למשל, סחלב פרפרני: מאות סחלבים פורחים כעת! 

איריס הארגמן התחיל לפרוח בשמורה – הוא מועתק ולא טבעי פה, אך הוא פשוט יפהפה:

את אילו אנג'ולי זוכרת היטב – למרות שעדיין הם לא הבשילו, עוד אין מנבגים (מנבגים הם אברי הרביה של השרך) – אני כבר מזהה את השרך הקטן והנדיר הזה: לשון אפעה קטנה :

לצערי, למרות השילוט שמסביר היטב שאסור להכנס עם אופניים לשמורה, אנשים נכנסים עם אופנים ורוכבים בה. זה גורם לחריצים והורס את שבילי ההליכה –
ולכן אני מנצלת את הרשימה הזו, וקוראת לכל רוכבי האופניים: אני יודעת שמאד כיף לרכוב בשמורות, ונעים יותר מאשר סתם בין השדות ליד. אבל יש סיבה שהשלט שם. רכיבה בשמורה גורמת לפגיעה – במיוחד בשמורה קטנה שכזו.
אני יודעת שרוב רוכבי האופניים הם חובבי טבע ולא יפגעו בזדון. אני יודעת שקשה להם, ואין מספיק שבילי אופנים בטבע. אבל שמורת בני ציון היא מאד קטנה: אנא, אל תרכבו בתוכה!

ועכשיו אני אחזור לחברים… פגשתי גם מכרים לא מן הצומח: זוהי נקבה של דוחל שחור-גרון

וגם את הבז המצוי  (זו נקבה, שמתגוררת בשמורה) כבר צלמתי כמה פעמים:

אבל הבטחתי לכם סרט כחול, נכון? בטיול שמעתי לפתע נקישות… צלמתי, וזה מה שיצא לי:

זהו טקס החיזור של הצבים – הזכר עוקב אחרי הנקבה, נוגח בה בשריון פעמים רבות – והנגיחות מהדהדות למרחק…
לאחר הנגיחות, הוא עולה עליה, כשרגליו הקדמיות באויר, ופיו פעור בתשוקה. ההזדווגות עצמה אורכת כדקה – אלא אם לנקבה נמאס לחכות, ובדיוק כשהזכר מעליה, היא מחליטה לזוז ולהפיל אותו…
אבל הזכרים לא מתייאשים, ופוצחים שוב בטקס הנגיחות – עד להזדווגות המיוחלת.

התמונות והסרטון צולמו בשמורת בני ציון, בתאריך 21.2.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

טיול לרמות מנשה, 1.1.2011

סוף סוף ירדו גשמים – אמנם מכת גשם נוראית בפרק זמן קצר מדי,  אבל הצמחים הרגישו את זה, והתחילו לצוץ.
אז נסענו לאיזור רמות מנשה – ממש מאחורי הקיבוץ, וירדנו לטיול ברגל.

עוד בתחילת הדרך פגשנו בז:

בעצם זו בזה, נקבה של בז מצוי. היא עמדה לה על חוט חשמל, וצפתה בנו עוברים בשביל לא רחוק מהקיבוץ.
השביל הוא דרך 4X4, שפעם היתה טובה לכל רכב. אבל היום החלק ההתחלתי שלה – הירידה מהכביש – כולל מדרגה וכמה חריצים, וממש לא התחשק לנו לבדוק את עמידות המכונית שלנו במדרגה הזו. כנראה זו תוצאה של הגשמים שירדו.
לכן אנחנו ירדנו ברגל, וזכינו לטיול נעים ונחמד.


כרכום חורפי

רכבי שטח דווקא ירדו – ועלו – ודהרו מסביבנו כל עוד היינו על דרך העפר. הלכנו בדרך העפר, לצד נחל קטן, ששמו נחל שלף. מקום נעים ונחמד (וגם שקט, ברגעים בין טרקטורון לרכב שטח)
המטרה שלנו היתה גבעה מסוימת, שאמור לפרוח עליה איריס הסרגל – אך כיון שזו הפעם הראשונה שלי באיזור, לא הייתי בטוחה לאיזו גבעה הכוונה.




אלון תבור

לכן טיפסנו על גבעה אחת, שנראתה לנו מזמינה. וזו בהחלט היתה גבעה נהדרת. אני לא יודעת עד עכשיו אם הגענו לגבעה ה"נכונה", אבל מיד פגשנו אלוני תבור (כמו זה בתמונה פה מעל) – לאלון התבור יש בלוטים גדולים ויפים במיוחד – וגם הספלולים שלהם נפלאים:

אחרי כך שמנו לב לכרכומים. כרכום חורפי – ובכמויות נדיבות מאד. רובם היו סגורים – בגלל מזג האויר הסגרירי, אבל ברגע ששמנו לב אליהם, ראינו שהם מנקדים את כל השטח. ובין לבין – ראינו גם עלי רקפת.
הפרח הבא שמצאנו היה נרקיס מצוי :

ומהרגע שראינו נרקיסים, הם ליוו אותנו לאורך כל הגבעה. יפהפיים וריחניים – בודדים, בקבוצות קטנות, וגם במרבדים נפלאים וכל-כך ריחניים, שאפשר פשוט לעמוד לידם ולהריח: לא צריך להתכופף!
אחרי הנרקיסים הצטרפו הרקפות: רקפת מצויה עדיין בתחילת הפריחה, בישנייות. חלקן נחבאות בין השיחים.

פרח פשוט ומצוי שכבר התחיל לפרוח הוא כתמה עבת שורש, ממשפחת המורכבים

בינתיים התחיל לטפטף קלות… אבל אנחנו מצאנו עוד פרח ממשפחת המורכבים – חיננית הבתה! כמה טיפות גשם לא יעצרו אותי פה!


חיפשנו גם דודאים. אני יודעת שזו העונה, וזהו פרח חמוד מאד. מצאנו (כלומר, מוטי מצא) פרט בודד בראשית הפריחה  –

הדודאים שרועים על הקרקע: זר פרחים נמוכים סגולים בלב שושנת עלים גדולה.

הגשם התחזק, אבל עדיין היה קל. העננצ'יקים התחילו להראות סימני חוסר סבלנות, ואני כבר כמעט ויתרתי על האיריסים – ולפתע ראיתי כתם תכול! איריס הסרגל!

גם כאן הם קטנים מאד וצמודים לקרקע. אני מאד שמחתי לפגוש אותם – ספרנו בערך עשרה פרטים, חלקם כבר נבולים.
בשלב הזה הגשם כבר איים לחדור לבגדים: אפילו דבורה אחת מצאה לה מחסה, בצל האיריס –

ולכן התחלנו לחזור. בדרכנו חזרה לאוטו פגשנו דוחל שחור-גרון אחד, ניצב על שיח מאד קרוב אלינו ולא בורח. הסתכלנו עליו בשקט כמה דקות, ואז המשכנו בחזרה לאוטו.
היה לנו טיול רגוע ונעים.

התמונות צולמו ברמות מנשה, 1.1.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

דוחל שחור-גרון


עוד ציפור אחת לסבב הזה, ואני אחזור לי לפרחים.
הפעם אני מציגה דוחל שחור-גרון. ציפור שיר חביבה מאד, שאוהבת לעמוד על ענפים בולטים או עמודים או קוצים, ולהסתכל על סביבתה. ממש כך:
 
 

 
השם דוחל בא מערבית – דחל פירושו רעד,(דחל במובן פחד, כמו בשורש דחילו) שכן הדוחל מרעיד את זנבו מפעם לפעם, כאילו הוא מפחד.
 
אבל רק כאילו…
 

 
הדוחלים נמצאים בדרך כלל בזוגות. אז אם ראיתם את הזכר – כמו בשתי התמונות הראשונות, חפשו מסביב את הנקבה. סביר שתמצאו אותה לא רחוק:
 
 

 
ואם יהיה מזל, היא גם תפנה אליכם את פניה –
 

 
יש לי עוד תמונה אחת, של שני דוחלים.
צלמתי אותה בשמורת בני ציון, 29.10.2008. הראיתי אותה לכמה חברים שמתמחים בציפורים, והם לא ממש ידעו להסביר מה הם רואים פה.
הציפור הימנית בתמונה היא דוחל שחור גרון, זכר רגיל ונורמלי.
השמאלית?
 
אולי מוטציה? אולי סתם מין לבקנות או שונות בדגם הנוצות? אני לא יודעת. אתם מוזמנים להעלות השערות:
 

 
כל התמונות צולמו ב10.2008 בבני ציון ובאפולוניה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונה ולהקיש F11 על מנת לראותה בגודל מלא.