חודש מרץ בכרמל

c01

לדעתי, חודש מרץ הוא החודש היפה בשנה. הזמן הטוב ביותר להתלבט יחד עם הכלניות באיזה סימון שבילים לבחור – ולצאת לטייל!
גם השנה, שלא ירדו מספיק גשמים, אפשר היה למצוא פריחה יפה בכרמל – בעיקר פריחת גיאופיטים. 

c04

הכל פורח, והסחלבת בכרמל בעיצומה. 

c15

ואם יש גם כמה שפני סלע (כמו בתמונה מעל) או פרפרים (כמו כחליל האפון בתמונה הבאה) – זה בכלל נפלא!

c20

במרץ האחרון טיילתי בכרמל רק שלוש פעמים, והתמונות כאן הן חלק קטן מאד ממה שראיתי באותם טיולים. למשל, זבוב בומביל על פרי של כרבולתן השדות: 

c08

את רוב הצמחים ברשומה הזו כבר סקרתי בבלוג, ולכן כל שם יהיה קישור לרשומה שבה כתבתי על המין. למשל, ספלול מטפס: מצאנו עץ נהדר עמוס פרחי ספלול –

c19

אחד הסחלבים המקדימים עדין פורח: סוף הפריחה של הסחלב הנקוד בכרמל – וזהו פרט מיוחד, צהוב לגמרי: 

c02

שיא הפריחה של סחלב הגליל: בגליל אפשר למצוא אותו רק בגווני צהבהב-ירקרק. בכרמל הוא צבעוני, עם גווני ורוד, בורדו, לבן, ירוק וצהוב –  

c05

השנה, לראשונה התגלה סחלב איטלקי פורח בכרמל. מובן שגם אני נסעתי במיוחד לפגוש אותו: 

c13

לא נשכח גם הסחלב האנטולי. בד"כ אני מחפשת מיוחדים – כמו לבקנים. הפעם זה בדיוק הפוך: הצבע שלו היה כמעט ארגמני, ולא עבר מספיק טוב בצילום. 

c11

 סחלב שלוש-השיניים מאד נפוץ בכרמל, האחד הזה היה גדול ומרשים – 

c14

שפתנים דווקא היו הרבה פחות מהרגיל. בעבר צלמתי מקבצים גדולים שלהם, השנה מצאתי רק פרטים בודדים, פה ושם

c12

סחלבן החורש – הסחלב הלבן – מנקד את החורש בפרחיו הלבנים המעודנים 

c03

שנק החורש בד"כ פורח רק באפריל, השנה הוא התחיל כבר באמצע מרץ. השנה גם הצלחתי לראשונה לצלם דבורה בתוך השנק: 

c09

נהניתי מאד מהדבורניות – כאן בתמונה, מימין לשמאל אפשר לראות דבורנית צהובהדבורנית נאה, מקבץ של דבורניות דינסמור ודבורנית הקטיפה

IMG_0068-horz

דבורניות גדולות יוצרות סידור נפלא יחד עם הלטם המרווני –  

c16

וללא ספק, היפה בדבורניות היא דבורנית הדבורה

c06      

היו גם רבים שאינם ממשפחת הסחלבים, למשל בן חצב יקינתוני

c17

ובאפריל פורחת רימונית הלטם – אך מצאנו כבר פרט ראשון מבצבץ בין הלטמים. 

c18

את התמונות צלמתי במקומות שונים בכרמל, בתאריכים 17.3.2014, 22.3.2014 וגם 31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

c07

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר, אני יודעת:

שלושה עשר סחלבים אנטולים  – בעצם, הרבה יותר. אבל ארבעה מהם מצאנו קטופים וזרוקים על השביל! איזו חוצפה! הסחלביים כולם הינם פרחים מוגנים, ואסור לפגוע בהם. אני מודיעה לכם שאם אני תופסת מישהו פוגע בסחלבים – אני אישית אזמין את פקחי הרשות!
את הסחלבים הקטופים אספתי, ואני מתכוונת להעביר לעשביה של האוניברסיטה העברית.

שנים-עשר סחלבי הגליל: (ואחד מהם כמעט בגובה מטר!) 

 

אחד עשר סחלבים איטלקיים:  כבר אחרי השיא, ועדיין מקסימים!

  

עשר דבורניות נאות:  באמצע שביל פסגה של המירון, קרוב להתפצלות של השביל היורד לעין חומימה.

  

תשע דבורניות צהובות: כולן ממש בתחילת העליה להר

שמונה סחלבני החורש:  היו מאות ניצנים ועלים, בכל מקום שעצרנו בו. מעטים התחילו לפרוח

  

שבע דבורניות כחלחלות (בעצם הרוב כבר נבלו, היתה עוד אחת במצב צילום….)

שש דבורניות גדולות: הן בתחילת הפריחה בהר.

חמישה סחלבים פרפרניים: לפני חודש היו רבבות על המירון. ואני לא מגזימה במספר. רובם כבר גמרו את העונה, נשארו עוד בודדים.

ארבע דבורניות דינסמור:  גם הן בעצם כבר גמרו את העונה.

 

שלוש דבורניות קטיפה: (אמנם ראינו רק אחת פורחת, אבל בטח היו עוד…)

שתי נאוטינאות תמימות:  איך אני גאה בעצמי שמצאתי אותן!!!

  

אחד שנק החורש: יפהפה! ראינו כמה ניצנים, אבל רק אחד שבאמת התחיל לפרוח:

זו הגרסא שלי ל"אחד מי יודע" – ביום חמישי, 21.4.2011, טיילנו במירון  בחברה טובה – Anguly והבנות –  ולמרות כל מיני בעיות דרכים (בסוף שגריר הגיעו והחליפו לנו מצבר, הגענו הביתה לקראת 11 בלילה) – הסחלבים החליטו לערוך סדר כהלכה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלבים בערפל, 25.3.2011

עם החמסין שהתחיל פתאום, קצת קשה לנו לזכור שביום שישי שעבר עוד היה פה חורפי למדי… וכמובן, בדיוק ביום הזה אנחנו החלטנו לצאת לחפש סחלבים בהר קטע, למרגלות החרמון.
כמה טיפות של גשם לא יימנעו מאנשים כמונו, שהפרחים בראש מעייניהם מעל ומעבר לכל פרופורציה – לצאת לשטח.
בשבוע לפני כן, RuvenKa ביקר שם ופגש את הסחלב הסורי – ולאחר ששאלתי, נתן לי הסבר מדיוק איך לאתר אותו. בדיעבד, זה היה אותו איזור בו מצאנו את הסחלב הסורי לפני שנתיים.
ההתחלה היתה מאד מעודדת: עצרנו במפל סער, וראינו כמה יפה הוא זורם ושוצף (בעקבות הגשמים הרבים שירדו ביום חמישי)

למרגלות התצפית פרח פרח יפהפה,  נפוץ למדי בארץ – שעוד לא הקדשתי לו רשימה: בן חצב יקינתוני. הנה הוא, על רקע המפל:

על גדת הנחל, מעט אחר כך, מצאנו פרט גדול ויפה של סחלב השקיק, משקיף לו על הנחל. הסחלב הזה גדל מאחורי הגדר של הגשר על נחל סער. ובכל זאת, אסף (הוא אסף שיפמן, שאיתו יצאנו לטיול) ראה אותו. אני עדיין לא מבינה איך, אבל אסף הוא מגנט לסחלבים. לדעתי הם קוראים לו.  

הצצנו לכיוון החרמון, והתמונה לא היתה מאד מעודדת: כלומר, לא ראינו את החרמון. בכלל.

לא נורא. חשבנו. לא באנו לחפש נופים, נכון? באנו לחפש סחלבים. את הדרך אנחנו מכירים. אז נסענו למעלה.

בדרך נאלצנו לנסוע ממש לאט. ממש ממש. הראות היתה של 20 מטר קדימה. אולי. הגענו אל נח"ל נמרוד, והתחלנו לרדת לכיוון הגבעה – גבעת הדקטילוריזות.
הגבעה אמורה להיות קרובה למדי לנמרוד – ואנחנו התחלנו ללכת בבטחה, בערפל.
והלכנו…
והלכנו….
את התמונה הזו צלמה ציפורן חתול: רואים כאן אותי, עם תיק סגול, 2 ז'קטים פליס, וכובע צמר-פליס שמוטי קנה לי פעם באמסטרדם; ועוד שניים מהמטיילים האמיצים.

ובכן, הלכנו, והלכנו, וחשבנו שזה נראה לנו קצת רחוק יותר ממה שזכרנו… אבל בערפל לא היו לנו נקודות ציון. חיפשנו.
ואז הגענו אל… המממ. מעין שאף אחד מאיתנו לא הכיר.
היינו שישה אנשים. כולנו היינו כבר כמה פעמים על ההר הזה – אנחנו באמת מכירים את השטח והסביבה, ומעולם לא הגענו אל המעין שעכשיו היינו לידו. בערפל ראינו גם שני עצי ברוש גדולים – שלא נראו לנו מוכרים…


(דבורנית צהובה רטובה מהגשם)


התכנסנו להערכת מצב.
איך זה יכול להיות שהגענו למקום הזה, שאנחנו לא מכירים? פתחנו מפות, והגענו ל-2 נקודות אפשריות – ודאי אנחנו באחת מהן. אחת צפונית לגבעה, ואחת דרומית מערבית לגבעה….  אז לאן הולכים? לשם – או לשם?
החלטנו למזער נזקים: נחזור לאוטו. ישנה נקודה קרובה יחסית לכביש, שנוכל למצוא אותה ולפגוש שם כמה פרטים בודדים של דקטילוריזות. ואז, במקום לרדת מהגבעה לעמק שבו הסחלב הסורי – ננסה את דרך הג'יפים בה נסענו בשנה שעברה, שבינתיים חסמו אותה למעבר רכב.


(דבורנית דינסמור – גם היא רטובה)

התחלנו לחזור.
לפתע, ממש כמו באגדות, רוח פזרה לרגע את הערפל – וציפורן חתול ראתה את הגבעה! היא קראה לנו מיד – הגבעה היתה כ-50 מטר מתחת לנקודה בה היינו באותו רגע. הערפל חזר וכיסה אותה, אבל עכשיו ידענו לאן ללכת. ירדנו אליה – ומצאנו על הגבעה כמה עשרות דקטילוריזות!

התחלנו לצלם אותן, לספור אותן, להנות מהן – הדקטילוריזה הרומאית – אצבענית רומאית בשמה העברי –  התגלתה בארץ בשנת 1985. עד אז לא ידעו בכלל על קיומה!
והנה, תוך כדי הצילומים – נעשה לנו נס, והערפל התחיל להתפוגג. אפילו כמה קרני שמש יצאו:

בין הדקטילוריזות היו גם המוני פרטים של סחלב אנטולי:

הסתכלנו על הנוף – וראינו את מצודת נמרוד, ולמרגלותיה נבי חזורי (ששם חיכה לנו הרכב השני) –

והחלטנו שממשיכים לרדת. מזג האויר ממש נפלא! למה בכלל התלוננו?
בדרכנו פגשנו אלפי דבורניות שחומות – כאילו כמויות אדירות אנחנו ממש לא זוכרים.

מה שעוד פגשנו, זה בוץ. כזכור, ביום חמישי ירד הרבה גשם – ועכשיו המים עסקו בהתנקזות לכיוון העמק והנחלים למטה. כלומר, הכל היה בוצי, וכל מיני פלגים קטנים חצו את דרכנו. היו גם גדולים יותר, כמו הפלג המקסים הזה שלחופו פרחו כלניות:

ולאורך כל הדרך מצאנו המון כדנים יפהפיים – כדן נאה (שגם לו אני מתכננת רשימה…)

הגענו אל האחו שבו ראינו את הסחלב הסורי לפני שנתיים. עוד לפני שהספקתי לשלוף את ההסבר מראובן – אסף כבר מצא את הפרט שראובן צלם. (כבר אמרתי מגנט לסחלבים?)

 

האחו היה רטוב ובוצי מאד, מנוקד באלפי דבורניות שחומות, מעט סחלבים פרפרניים – וכמה ניצנים של סחלב איטלקי. לאחר חיפוש מעמיק, מצאנו עוד 3 פרטים של סחלב סורי, ניצן אחד, ו-3 פרטים החשודים כבני כלאיים של סחלב סורי ופרפרני:

איך יודעים שזה סחלב כלאיים? ובכן, צריך להכיר היטב את המאפיינים של שני המינים.
 השפית של הסחלב הסורי חלקה. זו של הפרפרני מנוקדת היטב. לסחב שלנו יש ניקוד – אבל מעודן מאד.
 השפית של הסחלב הסורי מפורצת פעמיים – מחולקת ל-3 אונות. זו של הסחלב הפרפרני היא דמוית מניפה משוננת. לסחלב שלנו יש גם וגם.
 הדרבן של הסחלב הסורי עולה למעלה. זה של הפרפרני – יורד מטה, צמוד לגבעול. לסחלב שלנו – הדרבן  יורד אך לא צמוד, והיה פרט אחר בו הדרבן התרומם מעט.


(סחלב איטלקי – גם לו אני עוד אקדיש רשימה)

המשכנו לרדת, ואז התחיל לטפטף. הגשם התחזק קצת, והפך לברד.
התעטפנו במעילינו, והמשכנו לרדת – וכי היתה ברירה? הברד חזר להיות גשם.
הגענו לחלק התחתון של ההר, וגילינו… גדרות שחוסמות את דרכינו. שערים נעולים, וגשם… לא – שוב זה ברד.
ניסיתם פעם לעבור גדר תיל בגשם ובברד? אני חייבת לציין שזה בהחלט אתגר.  וכולנו עמדנו בו בכבוד.
המשכנו  ללכת במורד, בגשם…
הגענו אל בקתה שנבנתה בין המטעים, והיתה לה מרפסת עץ מקורה קטנה. הצטופפנו לנו צוחקים על המרפסת, וגמרנו את אוזני ההמן שנשארו לי מפורים (אני הכנתי…)
לאחר שהגשם נרגע, המשכנו בדרכנו אל נבי חזורי. ממש בשולי מגרש החניה של נבי חזורי – כבר לא בגשם, אבל רטובים ומכוסי בוץ – פגשנו סחלב פרפני גדול יפהפה, משקיף על הר קטע:

זה, בעצם, היה סוף הטיול. הנהגים נסעו להחזיר את האוטו מנמרוד למעלה, אכלנו קצת (לא יכולנו לערוך את הפיקניק המסורתי שלנו, כי הכל היה רטוב!) – ונסענו אל שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, לחפש סחלב ריחני.
אולי הייתי צריכה לצרף את הרשימה הזו למדור ה"סיפורים ההזויים" של מוטי ?
התמונות צולמו בהר קטע ולמרגלותיו, בתאריך 25.3.2011
המון המון תודה לאסף שהנהיג אותנו ללא חת בערפל, בגשם, בבוץ ובברד!
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

דבורנית צהובה – Ophrys lutea

  

יש לי עוד כמה "חובות" סחלביים להשלים, והיום אני סוף סוף מגיעה אל אחת הדבורניות הנפוצות יותר – דבורנית צהובה.
את הדבורנית הצהובה אפשר למצוא בארץ ברוב האיזורים ההרריים – הגליל, הכרמל, רמות מנשה, הגלבוע, שומרון ויהודה. אפילו בשפלה.

  

כמו שאר אחיותיה הדבורניות,  גם היא נוקטת בשיטה של רמיה מינית – הפרח דומה בצורתו לדבורה, ומפיץ ריח דמוי פרומונים המושך מין מסוים של דבורים זכרים. זכרי הדבורים מנסים להזדווג עם הפרח, ובמעבר מדבורנית לדבורנית – מאביקים אותן.

  

השם שלה מגיע מלטינית – Lutea פירושו צהובה – אבל לרוב הצהוב שלה הוא צהוב ירקרק משהו. יותר ליים.

וכמו אצל רבים מבני משפחת הסחלבים, גם היא שינתה את שמה…
בשנת 1923, היא תוארה ע"י שני חוקרים – בורנמולר ופליישמן – והם קראו לה "דבורנית הגליל" – Ophrys galilaea.
מאוחר יותר, חוקר הונגרי בשם שוֹ טען ש"דבורנית הגליל" היא לא מין נפרד, אלא תת מין של הדבורנית הצהובה.

  

באנציקלופדיה של החי והצומח, ובספר "הסחלבים בישראל" של אמוץ דפני היא שוב מופיעה בתור "דבורנית הגליל" – כי מקובל לעתים לתת מעמד של מין נפרד, לתת-מינים נפרדים מבחינה גיאוגרפית – כלומר, הדבורנית במזרח הים התיכון היא "הגליל", בעוד זו במערב הים התיכון היא הדבורנית הצהובה ה"אמיתית"
אבל בספר הסחלבים של אסף שיפמן ובאתר הפלורה של פרופ. דנין, השם הראשי חזר להיות Ophrys lutea – כלומר, דבורנית צהובה, ומכאן אני מבינה שבסופו של דבר הוחלט שזהו אכן מין אחד.

  

בפורים טיילנו עם משפחה של חברים מקנדה, והראינו לילדים את הדבורניות הצהובות. הם (הילדים במיוחד) התפעלו מאד מהדמיון לדבורה – ומהדבורניות הנחמדות.

לפני כמה שנים, בכרמל, מצאתי את השילוב החביב הזה: כתמה עבת שורש, שגדלה יחד עם דבורנית צהובה במין חיבוק נחמד.

קראתי על הדבורנית הצהובה בספרים הבאים:
כרך 11 של האנציקלופדיה של החי והצומח, בעריכת עזריה אלון.
הסחלבים בישראל מאת אמוץ דפני
רתם – חוברת מס' 19 – סחלביים בישראל
הערכים הרלוונטיים שקראתי בשלושת אילו נכתבו ע"י אמוץ דפני.
כמו כן, כמובן – סחלבי הבר בישראל, מדריך למטייל מאת אסף שיפמן

התמונות צולמו בחודש מרץ, בשנים 2006-2011
בכרמל, בעליה למירון, בנחל קטלב ובנחל מערה שבהרי יהודה.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מצאתי ב-youtube סרטון נהדר שמראה הזדווגות של דבורה-זכר עם דבורנית – צולם באירופה. זו דבורנית שאין בארץ. הסרטון הזה הפתיע אותי, כי הזכר בפרוש הולך על מה שנקרא "69" – ואת כדורי האבקה הדבורנית מדביקה לו בתחתית הבטן ולא על המצח.
את הסרטון צילם ניקו וראקן, שהוא חוקר טבע –  בעיקר נושאי האבקה – מבלגיה.