גשם – פרחים, פרפרים וכל מיני

כלניות אירופאיות

היום אני מספרת על כלניות שפגשתי בפראג – פגשתי שני מינים שונים.

אצלינו רוב הכלניות הן אדומות, ובכל מקרה – גם הלבנות, הסגולות והורודות שייכות לאותו מין כמו האדומות – כלנית מצויה. בפראג פגשתי שני מינים אחרים:

את הכלנית הצהובה בתמונה הבאה פגשתי בפארק Divoka Sarka, בגשם.

ברגע הראשון חשבתי שזו בכלל נורית. רוב הנוריות בעולם הן צהובות, ונורית אסיה האדומה שלנו היא בהחלט יוצאת דופן (וברוב אסיה פורחת בורוד-לבן)

ובעצם, לא הייתי רחוקה: אורי פרגמן ספיר זיהה לי אותה בתור Anemone ranunculoides, כלומר "כלנית דמוית נורית", או "כלנית נוריתית". היא נפוצה ברוב היערות במרכז אירופה.

את הכלנית השניה, הלבנה, פגשתי בשני אתרים: ב-Divoka Sarka בגשם, שם היה מקבץ כלניות שהרכינו ראש על מנת לא להרטיב את האבקנים –

ובגבעת פטז'ין (Petřín hill) , ביום שמשי, שם הן נשאו ראש בגאווה וחייכו בלבן לכל עבר:

את הכלנית הזו זיהה לי דניאל לוי, ושמה: Anemone nemorosa, או בעברית: כלנית החורש.

כלנית החורש נפוצה גם היא באירופה, ופורחת בלבן שלפעמים מתווספים אליו גווני ורוד או תכלת בהיר.

גם כלנית החורש וגם הכלנית הנוריתית אוהבות צל – ופורחות ביערות יבשת אירופה.

שתיהן שייכות לפרחים המקדימים לפרוח – אפריל בפראג הוא ממש תחילת האביב, ולא כמו אצלינו – סוף האביב ותחילת הקיץ.

שתיהן תורבתו ומגודלות גם כפרחי גינון – ולכן יש הרבה "זנים תרבותיים" שלהן, במיוחד של כלנית החורש.

בגינון אפשר גם למצוא בן כלאיים בין הכלנית הנוריתית וכלנית החורש – שמו: Anemone × lipsiensis וצבעו צהוב חיוור.

שמחתי מאד לפגוש כלניות בפראג! אני משערת שמעניין אתכם לראות גם את הנופים העירוניים, אני משערת שאגיע גם לזה (אחרי עוד כמה פרחים 😉 )

תודה רבה לאורי ולדניאל שזיהו לי את הכלניות!

את התמונות צלמתי בפארק Divoka Sarka ובגבעת פטז'ין בפראג, בתאריכים 7-8.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שנים עשר ירחים

בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד

בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד:

בכסלו נרקיס הופיע

בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!)

ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים

בניסן הונפו בכוח כל החרמשים

באייר הכל צמח

ובסיוון – הבכיר

בתמוז ואב –

שמחנו אחר קציר

תשרי, חשוון

כסלו, טבת

חלפו, עברו ביעף

גם שבט, אדר

ניסן, אייר

סיוון, תמוז ואב.

ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה

והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך)

שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים!

Oh, What a Beautiful Morning!

אחרי לילה בPanamint Springs Resort, קמנו לבוקר יפהפה. השמיים היו פשוט מרהיבים.

מיד ארזנו את חפצינו, ונסענו לאיזור פתוח בשביל להכין ארוחת בוקר. אוכל, גזיה, וכל מה שצריך הבאנו מהבית. שלווה ושקט עטפו אותנו מכל הצדדים. תראו איזה מקום מושלם לארוחת בוקר:

הקולות היחידים היו קולות הציפורים – והבולט בשטח הוא השחרחר הזו, שמסתכל עלי:

הנקבה שלו גם נמצאת בשטח – ואום-נטע מיד זיהתה אותם: אילו פִינוֹפֶּפְּלָה!
פינו-מה?
פִינוֹפֶּפְּלָה – Phainopepla – זו אחת הציפורים הנפוצות במדבר, והיא תלווה אותנו לאורך כל הטיול!
אתם מוזמנים לשמוע את הקריאות שלה באתר Allaboutbirds המצוין.

הקריאות של הפינופפלה לא היו היחידות בשטח. מהר מאד שמענו שׂלוִים – ויצאנו לחפש אותם. הבעיה היא שהם זריזים ומתחבאים בסבך… אום נטע הצליחה לתפוס אחד בורח…
זהו Gambel's Quail – שלו גמבל.

ראיתי גם את החמוד הזה – Sage Thrasher – שאותו פגשתי לפני 4 שנים צפונה משם, באיזור Mono Lake.

מהר מאד ראינו שיהיה לנו יום חורפי במקצת, ושמחנו מאד – חורף בעמק המוות זה מחזה נדיר.

באיזור פנמינט כבר ירד גשם לפני שהגענו, וראינו שאריות לגשם –

שלולית גדולה שההרים הנהדרים משתקפים בה. ממש תענוג!

בהמשך הדרך עברנו ליד עיר-רפאים – Ghost Town. הגענו אל Ballarat – שנקראת על שם עיר אוסטרלית (שנמצאת כשעה נסיעה מערבית למלבורן, אוסטרליה)

בטיול לפני 4 שנים, עברנו בעיר הרפאים Bodie – זה היה מאד מעניין (ואם אתם לא זוכרים, אני ממליצה להקליק ולהציץ).
באלאראט הרבה פחות מרשימה… כל מה שנותר הם 3-4 בניינים הרוסים וכמה קירות.

באלאראט הוקמה בשנת 1897, ובעיקר סיפקה מצרכים ושירותים לכורים שהתגוררו באיזור. היא היתה עיר קטנה, שהחזיקה מעמד עד שנת 1917 –
אז נסגר סניף הדואר המקומי, והעיר ננטשה סופית.

אחד העופות המרשימים בשטח הוא ה"עורייבן"…
מה?
פליטת פה מקרית שלי – בעברית עורב, באנגלית Raven – מה יותר הגיוני מלהלחים את המלים הללו יחד?

שיח מאד נפוץ באיזור – שרק התחיל לפרוח, ובעצם הפרט הזה הוא היחיד שפגשתי פורח – הוא ה-Creosote. שיח ממשפחת הזוגניים.
גם אצלינו, רוב בני המשפחה הזו נוטים לצמוח במדבר.

טוב, אחרי ארוחת בוקר טובה, מפגשים עם ציפורים ואפילו Creosote – הגיע הזמן לרדת מרכס Panamint אל העמק עצמו. עמק המוות.

בשולי הדרכים, בעמק המוות, פגשנו התחלת פריחה של פרח צהוב ונחמד:

זוהי "חמנית המדבר" – Desert Sunflower – ששמה הלטיני – Geraea canescens.

לצידי הדרכים ראינו יותר ויותר "חמניות" כאילה –

ואז הרגשנו משהו מפתיע… כלומר, מפתיע ולא צפוי בעמק המוות. מיד נכנסתי לאוטו, וצלמתי את הפרחים דרך השמשה:

לא, לא… זה לא הפוקוס הנכון. תסתכלו עכשיו:

אתם מבינים? גשם! התחיל לרדת גשם – בעמק המוות! במקום הזה יורדים בערך 40 מ"מ גשם בשנה (ויש שנים שבהן אין גשם כלל!) – ואנחנו הגענו בדיוק בזמן להנות מהם!
בשלב הזה הבנו שלמרות הפריחה הדלה יחסית – יהיה לנו יום מאד מוצלח.

אז נסענו ללוע של הר געש…
אבל על זה כבר ברשימה הבאה.
את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בPanamint Ridge וב-Death Valley, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

וכמובן, השיר – למרות שהוא מהמחזמר "אוקלהומה", הוא מאד מתאים גם בקליפורניה. מצאתי ביצוע מצוין שלו, עם יו ג'אקמן:

יש נחלים בכפר סבא?!

אמנם התכוונתי להמשיך את רשימת הציפורים, אבל קשה לי להתעלם מהסופה והגשמים הרבים שירדו פה.
אני מלאת קנאה בכל אילו שיצאו להסתובב בשלג בירושלים, בגליל ובגולן – אצלינו בכפר סבא ירדו גשמים.

ככה, למשל, נראתה הכניסה לבנין שאני גרה בו ביום שלישי האחרון: המכוניות בתמונה חונות לצד המדרכה….
לשמחתי, אני חייבת לציין שהמים ירדו תוך שעה-שעתיים ולא ידוע לי על נזקים.

לפי המפות, בתחום המוניציפלי של כפר סבא ישנם שני נחלים – ואדי ציר ונחל הדס. הם יובלים של נחל קנה, שנשפך לירקון.
בנובמבר האחרון צלמתי את נחל הדס, יום אחרי גשם. זה נראה כך:

השבוע חזרתי אליו – אמנם לגדה מהצד השני (את התמונה מעל צילמתי בדיוק מהשטח הירוק במרכז התמונה הבאה) – אבל אי אפשר להתעלם מכמויות המים שזורמות בנחל:

נחל הדס נמצא בשולי איזור התעשיה של כפר סבא, ליד מחלף אלישמע. המים זורמים בו בשצף-קצב

בנובמבר צילמתי גם את ואדי ציר – הופתעתי אז לגלות שיש לו שם, כי אני חשבתי שזו סתם תעלת ניקוז, שעוברת בין איזור התעשיה של כפ"ס לבין מושב שדי חמד.

ותראו איך זה נראה היום – עומק המים שם הוא 2-3 מטרים להערכתי.

מעל הנחל, ממש בכניסה לשדי חמד, ישנו גשרון –

בגשם הוא נראה ממש מרשים!

וכיון שאני לא יכולה בלי משהו חי, אוסיף גם לבנין משוייש – אחד מני רבים שפגשתי ליד נחל הדס בנובמבר. השבוע לא ראיתי שם פרפרים…

התמונות צולמו בכפ"ס – בנובמבר 2012 וב-8.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סתיו, סתיו, סתיו!

התעוררתי הבוקר לקול מטח גשם חזק (אבל קצר מדי) – וזה מאד שימח אותי.
הסתכלתי מהחלון אל הגן הציבורי שליד הבית: איזה יופי! גשם!

עצי הסיגלון והמכנף נראים יפים יותר, הירוק שלהם ירוק יותר בגשם

הדררות ניסו למצוא מסתור מהגשם בין עלי העץ… לא תמיד הן הצליחו

עליתי לגג לצלם את הבוקר הזהוב – השמש המנסה לזרוח בין העננים

ככל שהיא עלתה, הרי השומרון נראו לי טבולים בזהב

ומזהב השמים הפכו לתכול-מעונן: הגשם פסק בינתיים

בן-החצב הסתווי שלי מתקדם בפריחה,

והגשמים גרמו גם לתורמוס לנבוט –

בצהרים שוב ירד גשם, אבל השמש עדיין נראתה. מיד עליתי למעלה, לחפש את הקשת: הנה היא, מעל בתי כפר סבא –

בעצם יש שם שתי קשתות… רואים?

התמונות צולמו בכפ"ס, היום, 26.10.2012
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא,

סתיו נעים לכם!

עכשיו אמור היה לבוא כאן שיר, אבל בגלל שתפוז תומכים רק בהטמעה של שירים מyoutube בצורה הישנה, ו-youtube שדרגו מערכות – אי אפשר יותר להטמיע שירים.
אז קבלו קישור לשיר שרציתי להשמיע, ואני חושבת מחשבות בכיוון מכבש המלים.

מים מים – הו מים בששון

הגשמים שירדו הלילה החזירו אותי… למדבר. ולמחשבות על מים. הלילה ירדו הרבה גשמים במדבר, לפי החדשות – הנגב כולו שוטף. סגרו גם את כביש 40 וגם את כביש 90, וכל הגשם הזה במדבר… פשוט מרגש.

כמה ימים לפני שירדתי לנגב, ירדו שם גשמים – ואיתם באו שטפונות.

מים במדבר הם חוויה מיוחדת ויפהפיה.

אנחנו לא ראינו – לצערנו – את השטפונות, אבל כן ראינו גבים ובורות מלאים, שלוליות בנחלים, וגם הבנו כמה המים חשובים במדבר, איך הכל חי במדבר לפי המים.

כשאתם מגיעים למדבר, למשל למצפה רמון – תעצרו במצפור בראש מעלה העצמאות, ותסתכלו על הנוף. מאד ברור איפה עוברים הנחלים. יש פס צמחיה ירוק לאורך נתיבי הנחלים – ומטר משם – אדמה חשופה. משטר המים ברור ובולט.

יש איזורים, כמו הקניון הלבן בנחל שגיא שמצולם פה, שמנקזים איזור מאד קטן ומצומצם. כלומר, גשם חייב לרדת בנקודות ספציפיות בשביל שיזרמו מים בקניון הקטן והיפהפה הזה.

לשמחתי, הוא אכן ירד שם – ואנחנו הספקנו לראות את הקניון עם מים, לפני שהתייבש.

אבל החלק המקסים של הקניון הוא החלק העליון – שם יש קטע סגור, מעין נקרות שבהן המים עוברים. התוצאה היא יפהפיה – ואני צלמתי ללא הכרה.

המים במדבר חשובים מאד לבעלי החיים. הם לא שותים הרבה – הפראים, למשל, מסתפקים בשתיה אחת ליומים ולפעמים גם פחות מזה. אבל כל בעלי החיים בהחלט זקוקים למים, ומשתדלים להגיע בלילות לשתות, להרוות את צמאונם.

הרבה מצמחי המדבר צומחים לפי משטר המים. כלומר – יש מים? הם יצמחו ויפרחו. אין מים? הם ישארו בתרדמת. וכך ראינו דמיה לבידה (פרח שאני אקדיש לו רשימה נפרדת) בשיא הפריחה, למרות שחודשי הפריחה שלו – לפי הספר – הם פברואר עד אפריל. מים זרמו? מצוין. הוא מנצל את ההזדמנות ופורח. את הספר הוא כמובן לא קרא…

גם הסלעים מושפעים על ידי המים. השטפונות סוחפים סלעים ועוקרים אותם ממקומם, נתיבי נחלים משתנים והנוף כולו חרוץ בחריצים שיצרו המים.

עוד תמונות של היופי המופלא הזה אפשר למצוא באלבום שלי.

כל התמונות צולמו ב-25-26.12.2009 בהר הנגב

כדאי מאד!!! להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

כלניות בגשם

איזה כיף זה, לטייל בגשם!

ואם יש כלניות שפורחות – מה טוב!

נכון שהן נפלאות? עם הגשם הן נראות מקסימות אפילו יותר מהרגיל.

תשאלו למה הן פתוחות? הלא בדרך כלל, בגשם הן סוגרות את הפרח!

ובכן, אצל הכלניות זה לא הגשם, כי אם כמות האור והטמפרטורה. אם הטמפרטורה היא לפחות 14 מעלות צלזיוס – הן נפתחות.

אם היא יורדת מ-14 מעלות – הן נסגרות.

כלומר, כשצלמתי את הכלניות הללו – לא היה מאד קר.

רוצים עוד הוכחות? הנה:

עוד משהו שלמדתי השבוע, בהשתלמות רת"ם: הגר לשנר (מנהלת העשביה באוניברסטיה העברית) הסבירה לנו, שרק אצלינו באיזור יש ריכוז כזה של פרחים אדומים: הכלניות ברוב העולם הן לבנות-צהובות; הנוריות – רובן צהובות כתומות; הדמומיות – צהובות, הפרגים – כתומים או ורודים. רק אצלינו יש ריכוז של אדומים. הנושא נבדק, ומסתבר שיש התאמה. ברוב העולם, החרקים לא מזהים צבע אדום. הם לא רואים אותו כלל, ולכן לא ישימו לב לפרח אדום.

רק באיזור שלנו ישנם מספר מינים, שרואים אדום – ואילו המינים שמאביקים את הפרחים האדומים!