אני ממשיכה לספר על שלוליות מחסני הרכבת בחדרה.
היום אני מתמקדת במין נדיר בסכנת הכחדה שפרח בשלוליות: געדת הביצות.
אבל לפני שאני מתמקדת בגעדה, אני חייבת להסביר דבר נוסף. בתגובות לרשימה הקודמת שאלו אותי – "ואיפה נגור?"
וזו בהחלט שאלה טעונה.
מדינת ישראל, נכון לשנת 2015, היא אחת המדינות הצפופות ביותר. לפי נתוני ויקיפדיה, גרים פה 380 נפש לקמ"ר בממוצע.
לשם השוואה: בצרפת הצפיפות היא 118 נפש לקמ"ר, בגרמניה 228 נפש לקמ"ר, בשוויץ 198.
אנחנו מכלים את עתודות השטח שלנו, ולטבע לא נותר כלום.
הדרך היחידה להתמודד עם זה, ולנסות לאפשר גם קיום לטבע – ומי שקורא בבלוג שלי ודאי יודע שעדיין יש טבע סביבנו וכדאי לשמור עליו – היא על ידי הצטמצמות בשטח ובניה לגובה.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 היתה עליה נרחבת לארץ. המדינה התקשתה להתמודד עם גלי ההגירה, ובנתה דיור מהיר ככל יכולתה.
התוצאה היא בנייני דירות בני 2-4 קומות, בנויים מחומרים גרועים. לא מבודדים חום או קור, צנרת בסיסית. וכיום, 60 שנים אחרי – הבניינים הללו מתפוררים.
כלומר, במרכזי הרבה ערים בארץ ישנן שכונות הבנויות גרוע, ומאכלסות מספר לא גדול של משפחות. לרוב זוהי אוכלוסיה חלשה, שלא יכולה להרשות לעצמה דירות איכותיות יותר.
הפתרון הנכון הוא פינוי בינוי לבניינים אילו. אני יודעת שזה נעשה ליד ביתי, בכפ"ס. אני חושבת שזה צריך להעשות בעוד מקומות.
במקום 2 בתים מתפוררים של 2-4 קומות, שמאכלסים יחד 4-16 משפחות – לבנות רב קומות של 10-15 קומות, שיאכלס 60-90 משפחות.
כמובן – זה צריך להעשות בחכמה. שימוש בחומרים חדישים, בניה איכותית, בידוד טוב של הבנין, דאגה למחזור פסולת, צנרת איכותית, תכנון חניה תת קרקעית מספקת, הרחבת הכבישים במרכז העיר על מנת להקל על היציאה ממנה. וכמובן – לא לשכוח לדאוג גם לאותן 4-16 משפחות מעוטות יכולת, שיקבלו דירות במתחם החדש.
חשוב גם לשמור על העצים במרכזי הערים, ולנטוע נוספים – על מנת לדאוג לצל ולוויסות הטמפרטורה במרכז העיר.
בדרך זו גם נחדש את מרכזי הערים המזדקנים, וגם נחזק את האוכלוסיות החלשות שנותרו שם. בסופו של תהליך כזה, מרכז העיר יחזור להיות תוסס וחי כמו שצריך.
וכך גם נרוויח את השלוליות מחוץ לעיר, בהן ייקוו המים (במקום שתהיינה הצפות של השכונות החדשות) – וילדים יוכלו לצאת לצפות בציפורים, צפרדעים ופרחים. הטבע העירוני במיטבו.
לדעתי, כיום – בישראל שנת 2015 – בניית ישובים חדשים, שכונות וילות או בתים צמודי קרקע לעשירים – זהו פשע סביבתי. אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו. אילו מותרות שיפגעו בילדנו ובילדיהם.
ועכשיו, בנוגע לגעדה. כבר סיפרתי על כמה מינים של געדה הפורחים בארץ. געדת הביצות צומחת – כמשתמע משמה – בביצות, במקומות מוצפים חלקית.
היא פורחת בקיץ, אנחנו הספקנו לראות את סוף הפריחה – וגם לאסוף מעט זרעים.
הגעדה רגישה מאד לזיהום מים – היא נחשבת לביו-אינדיקטור למים טובים או מזוהמים. בעבר היא גדלה גם בעמק יזרעאל (למשל, בביצות הקישון) וגם באזור מקורות הירקון – אך נכחדה משם.
כיום אפשר למצוא אותה בצפון עמק החולה, ובאחו בנימינה. שאריות מעטות יחסית למה שהיה לפני 100 שנים.
בעולם היא לא נדירה – גדלה סביב הים התיכון, וממשיכה לצד מקורות מים גם מזרחה לאסיה.
את התמונות צלמתי בשלוליות מחסני הרכבת ז"ל, ליד חדרה בתאריך 7.9.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 
