סיגלים צהובים בקליפורניה


בטיולים בקליפורניה פגשתי כמה וכמה מיני סיגל בכל מיני צבעים – היום אני מקדישה רשומה לסיגלים הצהובים. להמשיך לקרוא סיגלים צהובים בקליפורניה

טיול בפראג

מרכז פראג הוא מקום נחמד לטייל בו, והיום אסקור כמה מנקודות העניין היפות בעיר. 

אני מתחילה עם גשר קָרְל – Karlův most בצ'כית – זהו הגשר העתיק בפראג. הוא נבנה ע"י המלך קארל הרביעי במאה ה-14 ועוטר כמקובל בפסלי קדושים נוצריים. הגשר חוצה את הנהר של פראג – נהר הוולטאבה.
הדבר שהפתיע אותנו, היה פסל של ישו, מעוטר במלים בעברית: "קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות". חיפשנו ומצאנו, שאת הכיתוב הוסיפו בסוף המאה ה-17 כעונש ליהודי שהורשע בביזוי הצלב. 

הגשר עצמו מאד יפה, ובמשך היום אפשר לראות הרבה דוכנים ונגנים עליו, והמוני אנשים מטיילים מצד לצד. 

עוד אחד מהסמלים הידועים של פראג הוא "האורלוגין של פראג" – Pražský orloj – השעון האסטרונומי בחזית בית העיריה הישן בכיכר העיר בפראג. השעון, שהותקן לראשונה בשנת 1410 – עדיין עובד, מה שהופך אותו לשעון העתיק ביותר שעובד עדין. הוא מראה פרט לשעה, גם תאריך ואת מצב השמש והירח. הוא מקושט בפסלים – בחלק העליון ניצבים מי שנתפשו בימי הביניים בתור "הרעים": היהירות, רדיפת בצע, המוות והכופר. בחלק התחתון – "הטובים" – הסטוריון, מלאך, אסטרונום ופילוסוף. 

בכל שעה עגולה השעון מצלצל, ובחלונות הכחולים מעל השעון חולפות בובות המייצגות את שנים-עשר השליחים של ישו. אחרי המעבר שלהם, תרנגול הזהב מעליהם מקרקר. כל זה משעשע למדי. הנה סרטון מ-Youtube שמראה את השעון המצלצל: 

בטיול עברנו ליד מגדל גבוה ומרשים: מגדל אבק השריפה – Prašná brána. זהו מגדל שנבנה במאה ה-15, והיה אחד משערי העיר המקומיים. הוא שימש לאכסון אבק שריפה, ולכן נקרא כך. 

לא רחוק ממגדל אבק השריפה ראינו בנין עם חזית מעניינת במיוחד – סגנון אר-נובו מרשים:
מאוחר יותר גילינו שזהו בית העיריה הנוכחי של פראג – The Municipal House. אך בנוסף לניהול העיר, יש בו אולם קונצרטים, גלריה עם תערוכות, ומספר מסעדות. 

אחד המקומות שעברנו לידם אך לא נכנסנו היה התיאטרון הלאומי. הבנין המרשים נבנה למען "הגאווה הלאומית" הצ'כית. הוא נפתח ביוני 1881, אך נשרף חודשיים לאחר מכן…  תושבי העיר התגייסו ואספו תרומות, ובסופו של דבר, בסוף שנת 1883 התאטרון נפתח שוב והוא פעיל מאז. 

בכיכר הגדולה – כיכר ואצלב (Václavské náměstí) פגשנו הרבה אנשים, דוכנים, חנויות ובלגן. אני – וכמוני רוב הילדים שעברו באזור – התלהבתי במיוחד ממפריחי בועות סבון שהיו בכיכר: 

אם מבקרים בעיר, כדאי לבקר גם בשווקים שלה, נכון? בנוסף ל"Easter Markets" שהיו פזורים בכל כיכר בעיר (כהכנה לחג הפסחא), ביקרנו בשוק  Havelské tržiště Market, והתלהבנו מהפירות היפים – קנינו קופסת פירות אחת, וכל המשפחה נהנתה ממנה: 

במאפיה לא רחוק מהשוק ראינו סלסלות לחם: 

אחד המנהגים שנעשו נפוצים יותר בשנים האחרונות הוא לשים על הגשרים מנעולי אהבה: זוגות מגיעים, נועלים מנעול על סורגי הגשר, וזורקים את המפתח לנהר – כסמל לאהבתם הנצחית. פרט לזיהום הנהר בפסולת מתכת, יש לתופעה הזו תוצאה שלילית נוספת – כל המנעולים מהווים משקל עודף על הגשר, וכבר היו גשרים באירופה שקרסו בגלל זה. בפראג, כל כמה שנים, מדללים את המנעולים מהגשרים – כדי למנוע זאת. אני לא יודעת אם שולים את המפתחות מהנהר. בתמונה הימנית בקולאז' הבא אפשר לראות זוג שנועל מנעול על הגשר.
אחת הנקודות החביבות על הנועלים והנועלות היא בקצה האי קמפה (Kampa), שהוא אי בנהר הוולטאבה – שם יש גלגל מים שבעבר היה שייך לטחנת קמח, ופסל בדמות שדון – שזהו "שדון הנהר" של פראג. 

ואם כבר הנהר… יצאנו לשיט בנהר הוולטאבה – הנהר החוצה את פראג. השיט היה נחמד, הוא מאפשר לראות את העיר מכיוונים אחרים. 

הבנין בתמונה הבאה היה פעם צמוד לגשר על פני הנהר. מי שחצה את הגשר הזה, נאלץ לשלם אגרה – והבית הקטן בתמונה היה הבית בו ישב גובה האגרה. היום זהו מועדון נוער (או משהו דומה). 

אחד הדברים המעניינים שראינו בשיט, אך רק מרחוק – היה פסל המטרונום בתמונה הבאה. בתקופה הקומוניסטית, בעת שלטונו של סטאלין – בנו שם פסל מונומנטלי קומוניסטי אדיר, המפאר את סטאלין. פסל שיש מפואר בגובה 15.5 מטרים. הפסל נחנך כשנתיים לאחר מותו של סטאלין – בשנת 1955. אך בשנת 1962, כשחרושצ'וב כבר היה שליט ברית המועצות – היה תהליך של "דה-סטליניזציה" ובמהלכו פוצץ הפסל לרסיסים.
בשנת 1991, נבנה פסל המטרונום באותו מקום, והוא מסמל את תהפוכות הגורל שעוברות על פראג ועל העם הצ'כי – זמנים טובים, זמנים רעים וחוזר חלילה. 

יש דרכים רבות לשוט בנהר הוולטאבה – אחת הנחמדות היא סירת פדאלים בצורת ברבור: 

לאחר רצח ג'ון לנון, בשנת 1980, חובבי גראפיטי ולנון בצ'כיה התחילו לצייר גרפיטי המושפע מג'ון לנון, שיריו ושירי הביטלס על קיר אחד, לא רחוק מהאי קמפה. השלטון הקומוניסטי התנגד לפעילות הזו, וזה גרם להתנגשויות רבות בין השלטון לבין הצעירים, ששיאו היה במפגן כוח של המשטרה מול מאות סטודנטים על גשר קארל. הסטודנטים כינו את התנועה שלהם "לנוניזם" (Lennonism) – כפראפרזה על התנועה הרוסית, הלניניזים (Lenninism).
הקיר עצמו הוא קיר של מתחם ששיך למסדר קתולי, והם אפשרו את ציורי הגרפיטי – וכך עד היום אנשים מגיעים ומציירים שכבות על גבי שכבות של גרפיטי, שחלקו גם בנושא ג'ון לנון: 

בניינים מעניינים אפשר למצוא בפראג בכל פינה. הכנסיה הקטנה הזו, למשל, היתה בהמשך הרחוב בו היתה הדירה שלנו: המבנה העגול מצא חן בעיני, אך לא מצאתי מידע אודותיו מעבר לשם הכנסיה: Rotunda Nalezení sv. Kříže. 

אחד הסמלים הנחמדים של פראג המודרנית הוא "הבית הרוקד" (בצ'כית: Tančící dům) – זהו בנין מודרני, שנבנה לפני כ-20 שנים. הוא תוכנן ע"י הארכיטקט הקנדי-אמריקאי פראנק גרי והארכיטקט הצ'כי ולאדו מילוניץ'. בעבר, היה במקום בניין שהופצץ ע"י האמריקאים במלחמת העולם השניה. החורבות ניצבו שם עוד 15 שנים, וב-1960 פונו, ונשאר מגרש ריק.

השטח לא היה גדול במיוחד, ובסופו של דבר, חברת ביטוח הולנדית (חברת ING) מימנה את בניית המבנה שם – בעידודו של  ואצלאב האוול, הנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כית (לאחר נפילת הקומוניזם). האוול מינה את מילוניץ', וחברת ING דרשו לצרף גם מישהו ידוע יותר. מספר ארכיטקטים מפורסמים דחו את הבקשה לתכנן בנין לשטח, שכן זה בנין בעל שטח מוגבל – אבל גרי הסכים, והבנין נבנה בסגנון הדה-קונסטרוקטיביזם, והוא מושפע מדמויותיהם של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס. הוא משמש כבנין משרדים, ובקומה העליונה יש מסעדה. 

ואם כבר ארכיטקטורה מעניינת – לא רחוק מכיכר ואצלב (הכיכר המרכזית של העיר המודרנית) – נמצא "פנס הרחוב הקוביסטי" – פנס רחוב שתכנן האדריכל אמיל קראליצ'ק, אדריכל שפעל בפראג בראשית המאה ה-20, ואהב לשלב אלמנטים קוביסטיים בעבודתו. 

יש עוד הרבה מה לראות בפראג… למשל, הפוניקולאר בתמונה הבאה עולה על גבעת פטז'ין, אבל זה כבר עניין לרשימה חדשה. 

אז עם השקיעה מעל נהר הוולטאבה – אני אסיים את הרשימה הארוכה הזו… 

אני מקווה שנהניתם מהסיור! מוזמנים לקרוא גם את מה שכתב מוטי על הטיול שלנו!

את התמונות צלמתי ברחבי פראג, בתאריכים 4-8/4/2017 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לא חשבתם שאני אוותר על הזדמנות להוסיף שיר של ג'ון לנון, נכון?

ברודנים בחרמון, ויום הולדת לג`ון לנון

למי שלא זוכר – לו ג'ון לנון היה חי, מחר (9.10) הוא היה חוגג יום הולדת 70.

כבר סיפרתי כאן לא פעם שהשירים של ג'ון השפיעו עלי רבות, ואני מאד מאד אוהבת את המוזיקה שלו. אני בהחלט לא היחידה – אפילו Google שינו את הלוגו שלהם למענו.  למי שפספס,  כך נראה העמוד הראשי של Google היום, 9.10.2010:

בתור לנוניסטית כבר 25 שנים בערך, אני חייבת לציין את יום הולדתו פה בבלוג שלי 🙂

את הרשימה הזו רציתי לפרסם בצהרים, אבל בזכות מטח הגשם הנהדר שהיה לנו – וזה באמת היה גשם נפלא – החשמל נפל בכל העיר, והיתה לנו הפסקת חשמל של 3 שעות. לפחות התקדמתי בקריאת הספר שלי

מאורע משמח נוסף שהיה לי השבוע – בFacebook, בעמוד  "Israel Insect World"  של עוז ריטנר (שהאתר שלו מומלץ מאד לכל מי שרוצה לדעת קצת על פרפרים וגם על חרקים אחרים)  התפרסמה ידיעה על מין חדש למדע, שנתגלה בארץ.  ולא סתם – אלא ברודן. ברודן חדש למדע התגלה בחרמון, ושמו הוא – ברודן החרמון (ובלטינית – Amata gil) !

הברודן הזה נתגלה אמנם כבר בשנת 2007, אבל רק כעת הוא מקבל את הבמה ומתחילים לפרסם אותו באמת.

זהו הברודן הנפוץ בארץ: ברודן בוהק. שמו הלטיני – Amata libanotica – והוא מצוי בישראל, לבנון וסוריה.

הברודן הוא פרפראי – כלומר, לא פרפר אבל קרוב משפחה. אחד הדברים המאפיינים את המשפחה של הברודנים, הוא שלנקבה יש גוף שמן וגדול הרבה יותר מאשר לזכר, וכנפים קטנות יותר – היא לא מעופפת, או שמעופפת למרחקים קצרים מאד.

התמונות שלי הן רק של זכרים.

אחד המאפיינים של הברודן הבוהק הוא שני פסים כתומים מבהיקים על הגב. בארץ אפשר למצוא אותו בעיקר בהרים בצפון,  בסוף האביב ובראשית הקיץ.

אני פגשתי ברודנים כמה פעמים, בעיקר במרומי החרמון.

אחרי שעוז פרסם שנמצא מין חדש של ברודן, (שהוא מאד דומה לברודן הבוהק – אבל הוגדר כמין נפרד למדע) התחלתי לתהות אם במקרה פגשתי גם אני את הברודן ה"חדש" – את ברודן החרמון

 

 העליתי תמונות לפייסבוק ושאלתי את עוז לגביהן, והוא שמח לספר לי שהברודן הבא הוא ברודן החרמון, ולא ברודן בוהק!

תשאלו בוודאי, איך מבדילים? ובכן, בדף הפייסבוק יש קישור למסמך שכתוב באנגלית ובגרמנית ומלא מינוחים מדעיים, שלא את כולם הבנתי. בטח לא את אילו בגרמנית.

אבל לסיכום העניין יש מאפיין אחד בולט: לברודן הבוהק יש על גבו שני פסים כתומים, אחד קטן יותר, עליון – ואחד גדול יותר, בשליש התחתון של הגוף.

לברודן החרמון ישנו רק פס אחד – הפס התחתון. זהו סימן שדה שיחסית קל לאתר.

כמו כן, ברודן החרמון הוא קטן יותר (מה שקשה לראות מהתמונות שלי, שהן חסרות קנה-מידה) ונמצא רק באיזורים גבוהים – דולינות ברום 1.5-2.5 ק"מ. ובאמת, צלמתי אותו בדולינה באיזור גבעות הקרב, כלומר רום של בערך 2 ק"מ

 

התמונות של הברודן הבוהק צולמו בחרמון, 14.5.2010 ו-11.6.2010

התמונה של ברודן החרמון צולמה בחרמון , 30.5.2009

 

ואם לחזור אל ג'ון יקירי ויום הולדתו – הנה ראיון שנערך עם יוקו לכבוד יום הולדתו ה-70. קצת בולשיט אם תשאלו אותי – מצד אחד היא אומרת שפנו אליה מעריצים והיא בכלל לא זכרה שזה כבר יום הולדת 70 שלו, מצד שני היא אומרת שהיא מקשיבה למוזיקה שלו כל יום – או כמעט כל יום.  נו, מילא.  

 ועוד שיר אחד נפלא, שהועבר בשידור הטלוויזיוני הלווייני הישיר הראשון בעולם, מאנגליה לרחבי העולם. לפי ההערכות, 400 מליון בני אדם צפו באותו שידור ראשון.