יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל, תשע"ו

10363756_10203225916503285_4993678581003656921_n

קשה לי עם המעבר החד מיום הזכרון ליום העצמאות. הייתי מעדיפה שיהיה רווח, שתהיה אפשרות להרגע מהעצב לפני הזיקוקים והשמחה. 

DSCN0321

אז בחרתי שיר, שמבטא היטב את רגשותי למדינה, ואני מעטרת אותו בפרחים בצבעי כחול לבן. כתבתי על כל תמונה את שם הפרח, ואם יש לי רשימה המוקדשת לפרח – הקלקה על התמונה תעביר אל הרשימה הזו. 

DSCN0689

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת

DSCN5372

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN0799

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN6222

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

DSCN1832

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

DSCN5387

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

IMG_3874

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת 

DSCN5733

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN6234

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN9565

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

e03

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

IMG_3476

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה 

IMG_6200

אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה

IMG_6819

את השיר כתב אהוד מנור, הלחינה ושרה קורין אלאל.

חג עצמאות שמח!

תורמוס ההרים

כמה טוב שבאתי הביתה

את החדשות על מותו של אריק איינשטיין שמעתי בחדר מיון. 
באותו יום, באופן פתאומי למדי, הברך שלי התחילה לכאוב כאבי תופת. באותו לילה אושפזתי בבית חולים. 

ולכן, את החדשות על אריק והעצב – לא הספקתי לעכל ורק עכשיו אני מתחילה להתאבל על מותו של הזמר האהוב עלי כל כך.

אתמול השתחררתי, אחרי ששה ימים ארוכים בבית החולים. ששה ימים שבהם העיקר עבורי היה הכאבים והקושי ללכת. ששה ימים שבהם הייתי מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מחוץ למחלקה האורתופדית (ב'). 

הברכיים שלי עדיין במצב רגיש, ואני לא יודעת מתי אוכל לחזור לטייל – אל הסחלבים האהובים עלי ואל ההרים האהובים עלי. 
למשל, הר מירון – בדיוק גמרו לפרוח שם החלמוניות, הסתווניות והכרכומים. 

רגע לפני שכל הבלגן התפרץ, עוד הספקתי לבקר בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ולפגוש בחממה פרח מדהים – אמורפופאלוס קוניאק, ממשפחת הלופיים.

זהו קרוב גדול של הלוף שלנו, שגדל במזרח אסיה ובפיליפינים. בחממה באוניברסיטת ת"א משה פרי מגדל אותו ומטפח אותו. 

הוא פורח אחת לעשר שנים – בארץ זו הפעם הראשונה שהוא פרח. הוא מוציא גבעול גדול ועבה בגובה של מטר בערך, ועליו פורחת תפרחת לופית שגודלה מעל חצי מטר נוסף. זה מאד מאד מרשים, אפילו אם זה רק בעציץ: 

גם השם הלטיני – אמורפופאלוס – "איבר מין גברי חסר צורה" הוא מרשים, ולדעתי הולם מאד את צמח הזה… 

אז כעת אני צריכה להחלים ולחזק את הרגל, כדי שאוכל לחזור למירון ולכרמל, לגולן ולהרי יהודה, לחרמון ולנגב – ולפגוש שם את כל חביבי נפשי, הפרחים.

רציתי לומר תודה לצוות האחיות והאחים המוצלחים של המחלקה האורתופדית ב' בבית חולים מאיר – צוות של אנשים טובי לב ונעימים, שבאמת מנסים להקל על החולים את השהות הלא-נעימה במחלקה; ולרופאים הרבים שעברתי דרכם – שבדקו אותי, ניתחו אותי, ניתחו את המידע לגבי… 

בינתיים, אני חושבת שאריק איינשטיין מסכם היטב את מה שאני מרגישה:  

בתמונות, לפי הסדר אפשר לראות:
סתוונית בכירהכרכום נאה חלמונית גדולה ונוף מהמירון – כולם מהר מירון, מתאריך 2.11.2013
אח"כ אמורפופאלוס קוניאק וגולנית ערב מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 18.11.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

גולנית ערב – Globularia arabica

 
היום אני מציגה פרח נדיר ומיוחד:  גוּלָנִית ערב
 
הפרח הזה פרח בעבר לאורך מישור החוף, וגם בהר הנגב. אבל… השנים חלפו, האנשים התרבו – וממישור החוף הפרח הזה כמעט נכחד. נשארה רק שמורונת אחת קטנה מאד – גודלה פחות מ-14 דונם – שבה עדיין פורחת הגולנית. שמורת הדסים, מאחורי כפר הנוער הדסים.
 
השמורה נראית כך:
 

 
הבתים ברקע הם של נתניה, וצלמתי את התמונה מהכניסה לשמורה. הברושים מסמלים את קצה השמורה ותחילת השדות החקלאיים.
זו פשוט שמורת עציץ…
אבל היום אני מתעניינת בשיחים שבשמורה – האפרפרים. בואו נסתכל עליהם מקרוב…
 

 
כבר לא כל כך אפור, נכון? זוהי הגוּלנית.
 

 
הגוּלנית היא בן-שיח (כלומר, שיח נמוך) שמגיע לגובה של כ-50 ס"מ. היא ממשפחת הגוּלניתיים, ובארצנו היא הנציגה היחידה במשפחתה.
 

 
שמתם לב, אני מקווה, שניקדתי את הגוּלנית בשורוק לאורך הרשימה. זה נועד להבטיח שלא תטעו, ותחשבו שיש לה קשר לרמת הגוֹלן במקרה. כי ממש אין לה.
הגוּלנית נקראת כך, בגלל שראש הפרח עגול כמו גוּלה. (זה בולט במיוחד בניצנים)
 

 
זהו נסיון לתרגם את השם הלטיני – Globularia.
 

 
הפרחים של הגוּלנית מזכירים את הפרחים של משפחת המורכבים – הם בנויים מפרחים קטנים רבים, מסודרים על קרקפת אחת פורחת.
 
 

 
וביחד עם הצהוב של שיחי הקידה השעירה שפורחים גם הם בשמורה, זה פשוט מקסים.
 

 
הגוּלנית היא גם צמח צוף טוב. כשהסתובבתי בשמורה, אמנם הייתי ההולכת-על-שתיים היחידה, אך ליוו אותי המוני הולכי-על-שש – כמו הדבורה הזו:
(ושימו לב לסחלב הפרפרני שמציץ ליד!)
 

 
או המון פרפרי נמפית החורשף שרפרפו ושתו צוף בקשיות שלהם –
 

 
הגוּלניות גדלות לאורך חופי הים התיכון – וגם בהרים במדבר סהרה. כלומר, התפוצה המקוטעת הזו אופיינית לה באופן כללי, ולא רק בארץ.
 

 
וקצת על שמורת הדסים – באתר המצוין Inature של עמית מנדלסון, למדתי ששמורה זו הוקמה ביוזמתו של אבינועם קפלן, שהיה מורה בכפר הנוער "הדסים". הוא דאג עוד ב- 1947, עם הקמת המוסד, לשמור על חלקה בפאתי אדמות הכפר המייצגת את צמחיית האזור.
לאחר חקיקת חוק שמורות הטבע והגנים הלאומיים, היתה שמורה זו בין הראשונות שהוכרזו בישראל.
כאן ועכשיו, בשנת 2010, אני יכולה רק לשמוח שלאבינועם קפלן היה חזון ארוך טווח מספיק בשביל להקים שמורה, לשמור על פיסת טבע. אני רק מצטערת שהוא לא דאג לשטח מעט יותר גדול…
 

 
התמונות צולמו ב2.2.2010 בשמורת הדסים בשרון.
 

 
כתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

וגם אני – כמו כולם – הייתי ברמה אתמול. רשימה מאד מומלצת בנושא תמצאו אצל שי1957. התמונות שלי עוד תגענה…

השתלמות רת"ם, 19.2.2009 – דרום השרון

 
ביום חמישי לפני שבוע הייתי בהשתלמות רת"ם.
הזכרתי את ההשתלמויות הללו כבר כמה פעמים, והחלטתי להרחיב ולספר על רת"ם.
רת"ם – רשת תצפיות ומידע בוטני – זהו מרכז מידע של האוניברסיטה העברית ושל החברה להגנת הטבע שמטרתו היא מחקר, חינוך ושמירה על צמחי הבר של ישראל. רת"ם הוקם ע"י פרופ. אבי שמידע ועוד רשימה ארוכה ומכובדת של אנשי טבע, מדענים, וחובבי פרחים לפני 30 שנים בערך.
אחד הדברים החשובים באתר – לפחות מבחינתי – דף דיווחי הפריחה העדכניים של האתר. אם רוצים לדעת מה פורח עכשיו והיכן, זה המקום לבדוק! 
 

צבעוני ההרים, תת מין השרון, שמורת בני ציון
 
בעבר, רת"ם היה מתוקצב ע"י האוניברסיטה – וחברי רת"ם כתבו כתבות והוציאו רבעון, אספו מידע רב וצפו באופן עצמאי בפרחים, ואפילו חקרו ובדקו התנהגויות שונות ותגובות.
כיום זהו גוף התנדבותי לחלוטין. כיון שכך, היקף הפעילות ירד באופן משמעותי.
 
בעונות הפריחה, בערך אחת לחודש, יוצאים חברי רת"ם לסיור – כל פעם במקום אחר – ללמוד על פרחים, לאתר צמחים נדירים, לחפש מה השתנה מפעמים קודמות שהיו באיזור…  
 
ביום חמישי, 19.2.2009 יצאנו לנו – הפעם קרוב בשבילי – לאיזור דרום השרון. בקרנו בארבע שמורות-עציץ: בני ציון, קדימה, הדסים, נתניה.
 

תורמוס צר עלים, שמורת בני ציון
 
מהי שמורת עציץ?
שמורת עציץ היא שמורה קטנה מאד – פחות מ100 דונם – מוקפת בפיתוח עירוני, שדות חקלאיים ושאר שטחים לא-טבעיים. שמורה כזו היא מעין "מוזיאון" – מטרתה להראות לנו מה היה כאן לפני שבאנו לגור פה. מצד שני, היא נתונה ללחצים – השפעה של מחלות וריסוסים מהגידולים החקלאיים (כמו האירוס עם הוירוס ברשימת האירוסים שלי), חדירה של חיות – כלבים וחתולים – מהיישובים, ועוד.
 

דבורנית צהובת-שוליים, שמורת בני ציון
 
אני יודעת שיש לחץ אדיר על המשך פיתוח במישור החוף. אני יודעת שכמות האנשים בארץ גדלה, וכולם רוצים לגור איפשהו, רצוי בתל-אביב או קרוב אליה. גם רוב היצע העבודה הוא בגוש דן.
יחד עם זאת, ראות ירוקות הן חשובות גם לבריאות הנפשית של כל אותם מליונים, וגם לאוויר שאנחנו נושמים. ואפילו מוזיאון קטן, שיזכיר לנו איך נראה האיזור פעם לפני פחות ממאה שנים – חשוב לדעתי, לא פחות, משימור בית בן-גוריון וספריתו.
 

שפתן מצוי, בני ציון
 
ואם אחזור להשתלמות: בעצם זהו טיול, אבל בדגש לימודי. תמיד אנחנו נגררים לשיחות על סקס – הלא בסך הכל, הפרחים הם אברי המין של הצמחים! ואחת המטרות החשובות של כל מין היא הִתְרַבּוּת. אז אנחנו מדברים על האבקה, מנתחים את האיברים השונים של הפרחים – ואם תרצו לדעת סוד: כל המשוגעים לבוטניקה הם בעצם חולי מין…ולא סתם, אלא מין ביזארי. מין בצמחים.
  

גוּלָנִית ערב, שמורת הדסים
 
שמורת הדסים היא שמורונת מאחורי פנימית הדסים, אבל עכשיו היא סגורה לציבור לצורך שיקום משריפה שפרצה שם לפני כמה זמן. אנחנו קבלנו התר מיוחד להכנס לשמורה, ומצאנו שם פרח מקסים בשם גוּלָנִית ערב. הגוּלָנִית (שנקראת כך בגלל ראש הפרח העגול כמו גולה) היא פרח ממשפחת הגולניתיים, בצבע תכול מקסים. היא פורחת בעיקר בהר הנגב, בדרום; ופעם פרחה באתרים רבים במישור החוף.
אבל מאז בנינו יישובים, וכיום הגולנית ידועה מנקודה אחת בלבד במישור החוף: שמורת הדסים. וזו הסיבה שכל כך חשוב לשמור על השמורה הזו. זו הנקודה היחידה בה אפשר לפגוש גולנית – בלי לרדת לנגב. מוזיאון, אמרתי?
 

פשתנית יפו, שמורת קדימה
 
מדריך הטיול שלנו הפעם היה ד"ר גדי פולק – מרצה לבוטניקה ואקולוגיה בסמינר הקיבוצים. הטיול היה רגוע, מעניין ומעמיק בזכותו. ההסברים שלו על הסיסטמטיקה והתפתחות הצמחים – פשוט מרתקים. בנוסף אליו היו אנשים כמו מימי רון, הגר לשנר ואורי פרגמן-ספיר, שכולם בוטנאים, ואני לומדת מהם המון. 
 

רתם המדבר, שמורת אירוס נתניה
 
שמורת אירוס הארגמן של נתניה היא גם שמורה במצב בעייתי. זו אינה שמורה רשמית של המדינה, אלא שמורה שהוקמה בעקבות החלטת מועצת העירית נתניה להקים שמורה עירונית לרווחת התושבים. כן ירבו עיריות שמכריזות על שמורות כאילו!
אבל… חשוב מאד שהחלטות כאילו יגובו במעמד רשמי, וששמורות שהוכרזו כך אכן יהיו מוגנות.
התושבים אכן נהנים מהשמורה כיום – אבל כל שנה, כשאני מגיעה אל השמורה – היא קצת יותר קטנה. עוד נגיסה. עוד חתיכה שנבנתה. המצב של השמורה הזו רעוע, ואני מאד מקווה שיצליחו לשמור עליה.
ולא רק בגלל האירוסים! בשמורת נתניה גדלים מינים רבים – שחלקם יחודיים לאיזור, כמו אלקנת הצבעים, מרסיה יפהפיה, שום תל אביב (פרח מקסים, שאני אציג), תלתנים מיוחדים ועוד.
 

תלתן פלישתי, שמורת אירוס נתניה
 
אחד הצמחים שחפשנו בבני ציון – ומצאנו המונים ממנו – היה לשון אפעה קטנה.  כבר סיפרתי על השרך הזה, והפעם הצלחתי לצלם כמה תמונות ממש טובות שלו – זו המוצלחת שבהם, לטעמי:
 
 

לשון אפעה קטנה, שמורת בני ציון
 
 אבל בשביל שאפשר יהיה להבין מה קנה המידה, וכמה הפיצקלה הזה הוא באמת פיצקלה – צלמתי את אחד מאנשי רת"ם מצלם את לשון האפעה. כן, היא פה בתמונה, מסומנת בחץ אדום, כדי שיהיה מובן שאני כן מתכוונת לחתיכת העשב שם.

עד כאן. אני מקווה שלא התייאשתם ממני. היה טיול מעניין, ולמרות שאני מכירה את בני ציון, קדימה ונתניה – היו לי חידושים בשמורות הללו.
 

בז מצוי, שמורת בני ציון
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.