ברכיה – פרחים, פרפרים וכל מיני

פרפור עקוד – Ceryle rudis

היום אני מספרת על הנציג הגדול ביותר ממשפחת השלדגים בארץ: פרפור עקוד.

בעלי כנף הולנדיים

פרט לאווזים האפורים, ראינו בשמורת Nationaal Park Nieuw Land עוד כל מיני עופות – והיום אספר על כמה מהם. את רובם אני מכירה מהארץ.

להמשיך לקרוא בעלי כנף הולנדיים

עופי, עופי, יפת כנפיים!

אז התזה הוגשה, ואני מחכה לתאריך להגנה על התזה.
הצטברו אצלי כל מיני דברים שרציתי לכתוב עליהם, אבל רציתי בכל זאת לפרסם רשומה על הציפורים ועופות המים שפגשנו באפריל שעבר בפראג.

רוב העופות היו, כמובן, סביב הנהר – נהר הוולטבה, וזו הזדמנות טובה לצרף את אחד הקטעים המוזיקליים הידועים ביותר – הוולטבה של המלחין הצ'כי, בדז'יך סמטנה (Bedřich Smetana):

בנהר פגשנו הרבה ברבורים לבנים – ברבור מצוי (Cygnus olor) שהוא הברבור הנפוץ באירופה, והובא ע"י האירופאים בערך לכל שאר היבשות. יחד עם הברבורים אפשר לראות את אחד הברווזים הנפוצים בעולם – הברכיה (Anas platyrhynchos)

ואכן פגשנו ברבורים רבים בנהר – היתה פינה בה הרבה אנשים באו להאכיל אותם, אבל הם שטו בכל מיני מקומות:

בשיט על הנהר פגשנו כמה ממש מקרוב:

ראינו כמה וכמה ברכיות, לא רק באזור ההאכלה:

מאד נחמד לתפוס אותם בדיוק בנחיתה במים:

בנהר פגשנו גם מכרים ותיקים, כמו האגמית המצויה (Fulica atra) שאנחנו מכירים מהארץ:

והסופית המצויה (Gallinula chloropus), שהרבה נוטים לבלבל אותה עם האגמית:

וגם את הצולל המצויץ (Aythya fuligula) שאנחנו זוכרים מהפארקים של לונדון:

בנהר ראינו גם קורמורן גדול (Phalacrocorax carbo) שאני מכירה מהארץ

הקורמורן הוא עוף מים מרשים, ומאד נחמד לראות אותו שוחה, כשרוב גופו שקוע בתוך המים. אבל הפעם הוא ניצב לו על צינור בנהר, ועמד שם במשך שעות ארוכות…

אפילו ידידנו העקעק הזנבתן שוטט על הגדה:

את העקעק פגשתי במקומות רבים באירופה, למשל בלונדון. גם בפראג הוא נפוץ.

בבית הקברות היהודי העתיק פגשתי שחרור – Turdus merula: אם איני טועה, זו נקבה (אפורה יותר מהזכר)

פגשנו כמה ירגזים בגנים בעיר, אבל הם זריזים וקשה לצלם אותם. זה הראשון: ירגזי מצוי (Parus major), כמו בארץ.

ועוד ירגזי, הפעם אחד מיוחד יותר: זהו ירגזי כחול (Cyanistes caeruleus) – ירגזי שנפוץ ברוב אירופה, אבל לא מדרים אלינו. עיטור העיניים שלו והכיפה הכחולה ממש מקסימים בעיני.

ביום האחרון, בגבעת פטז'ין, פגשנו עורבני.

זיהיתי שהוא עורבני – בסך הכל הוא דומה לעורבני הנפוץ אצלינו, עורבני שחור כיפה. רק שחסרה לו הכיפה השחורה המאפיינת את העורבני שלנו.

אבל… הסתבר שטעיתי. זהו בדיוק עורבני שחור-כיפה (Garrulus glandarius) כמו אצלינו. מסתבר שבאירופה הוא מסתיר את הסממנים הדתיים… 😉

מחלון הדירה שלנו, ראיתי זוג יונים:

זוג היונים הנחמד הזה הוא מהסוג יונת ענק (Columba palumbus) שהיא היונה הגדולה ביותר באירופה. היא גדולה יותר מיונת הסלעים ומיוני הבית המוכרות. תראו איזו נשיקה נחמדה:

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

פארק טירגארטן בברלין – Tiergarten

ברוב הערים הגדולות בעולם יש לפחות פארק עירוני גדול ומרשים אחד. ואם אני מגיעה לעיר, בלי אפשרות (או בלי תכנון) לצאת לטבע – אני מנסה לפחות לטייל בפארק.

הפארק המרכזי של ברלין הוא טירגארטן. המשמעות המילולית של השם היא גן החיות. במקור, טירגארטן היה שטח שנשמר טבעי סמוך למרכז ברלין, כדי שהקייזרים יוכלו לצאת לשם לצוד חיות… כלומר – גן חיות לא במובן של מקום בו אפשר לצפות בבעלי חיים, אלא במקום בו יהיה נוח לצוד אותם.

אני שמחה לומר שהיום כבר לא יוצאים לציד בפארק…

ובאמת זהו פארק יפה. מיוער בחלקו, עם הרבה תעלות מים ופינות קסומות להנות מהן –

למרות השם המבטיח, לא ראינו הרבה בעלי חיים. מיד כשנכנסנו לפארק ברח מאיתנו ארנבון. אבל בהשוואה לכל עופות המים שפגשנו בלונדון (אפשר לראות אותם כאן, כאן וגם כאן) –

בברלין פגשנו מעטים. היו כמה ברכיות (בתמונה מעל) במים, וכמה ציפורי שיר קטנות – שאת כולן בעצם ניתן לפגוש גם בארץ:

ובנוסף – עורב אפור וקאק, שגם הם נפוצים אצלינו. שום ברווז אקזוטי לא חצה את דרכנו בפארק.

פה ושם היו פסלים ומונומנטים – כאן התלהבתי מההשתקפות יותר מאשר מהמונומנט:

2 פסלי איילי-מוס, שנעלמו להם הקרניים (וזה מוזר, כי בקיץ בעיקרון הם מגדלים קרניים. הם משירים אותן בחורף! surprise )

ופסל עצוב של אריה שניצב מעל לביאה שירו בה חץ, ושני גורים.

DSCN9651

כמובן, אני חייבת לשים לב גם לצומח מסביב. הפעם מצאתי דגן חמוד – אם איני טועה, שמו רפרף ואפשר למצוא אותו גם בגולן:

את הבורית כבר פגשתי בארה"ב – שם היא פולשת, ובאירופה היא בבית – Saponaria officinalis – זהו צמח שמשורשיו הפיקו בעבר סבון.

העולש המצוי שמקשט את שולי הדרכים אצלינו באפריל-מאי – פורח בברלין בשיא הקיץ. כמו הבורית, גם הוא מין פולש בארה"ב, ושם ראיתי אותו בשולי הכבישים הראשיים במדינת ניו יורק.

את גרניון האחו – Geranium pratense – אני זוכרת מהפארקים של לונדון:

נר-הלילה – Oenothera – היה מספיק דומה לזה שפורח אצלנו: זהו מין אחר מאותו סוג: Oenothera biennis – נר הלילה הדו-שנתי.

באמצע טירגארטן יש כביש רחב וגדול, המחבר את אזור שער ברנדנבורג לאזור שרלוטנבורג במערב העיר. כאן נמצא עמוד הניצחון שכבר הזכרתי, ובראשו ויקטוריה המכונפת

את העמוד הזה אני זוכרת בעיקר מתוך הסרט "מלאכים בשמי ברלין. בגרמנית קראו לו der himmel über berlin – השמים מעל ברלין, ובאנגלית – Wings of Desire – כנפי התשוקה, וזה הוכחה שלא רק אצלינו תרגום שמות סרטים הוא בעייתי.

על אחד הגשרים בפארק פגשנו את העיט הגרמני – הציפור הלאומית של גרמניה ואחד הסמלים שלה. זה היה סמל חשוב בתקופת הנאצים, ולכן היום לא רואים הרבה עיטים כאלה. מן הסתם האחד הזה ותיק יותר.

בסך הכל, אני חייבת לציין שהפארק נעים מאד – נחמד לטייל בו, ואם היה לי קצת יותר זמן, מן הסתם הייתי מוצאת עוד כמה הפתעות נחמדות.
כאן, למשל – פרחי בשמת – Impatiens: בעבר, פרחי בשמת היו נפוצים בגינון אצלינו.

DSCN9389-horz-vert

אבל בעצם כך זה בכל מקום שרק באים לטייל בו, לא רק למקומות שממש לא היה לי מספיק זמן בהם…

DSCN9401-horz
בתמונה הבאה: פרח ששמו Circaea ממשפחת נר הלילה. צמח עדין מאד, עם פרחים קטנטנים.

בגן וסביבו היו גם המונומנטים המיוחדים לזכר קורבנות מלחמת העולם השניה, אבל זה כבר נושא לרשימה אחרת, טעונה יותר – ובינתיים אני עוד לא מוכנה לכתוב אותה.

את התמונות צלמתי בטירגארטן בברלין, בתאריך 18.7.2016. מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

יום גשום באגמון החולה – חלק II

כמו שספרתי, היינו באגמון החולה… (וראינו שם כמה דאות) מפעם לפעם שמענו את צעקות העגורים, וכמה מהם חלפו מעלינו, או הסתובבו בשדה הסמוך.
בתמונה הבאה אפשר לראות משפחה: הצעיר מקדימה, והוריו בעקבותיו.

באגמון אפשר לפגוש מינים רבים של ברווזים – מסתובבים יחד, שוחים או נחים. הברווזים הלבנים בתמונה הבאה הם ממין טדורנה ירוקת-ראש. פרט אליהם יש בתמונה ברכיות, מריות, סיקסק אחד – ואפילו סיפן (מימין מאחור)

הטדורנות הללו מצאו חן בעיני, וקצת הצטערתי שכולן ישבו מכורבלות – כנראה בגלל הגשם – ולא ראיתי את המקור האדום המרשים שלהן.
אתם מוזמנים לראות תמונות יפות שלהן באתר תצפית המצוין.
אגב, בתמונה הבאה – פרט לטדורנות – יש תמירון אחד וכמה מריות.

המרית גם היא ברווז משעשע – בתמונה הבאה אתם יכולים לראות נקבה. לזכר יש ראש ירוק מבריק. המרית נקראת כך על שם המקור הרחב שלה, המזכיר מרית בצורתו –

צלמתי גם שרשיר – ברווז נפוץ למדי, עם ציור יפה על הראש – תראו כמה הוא נחמד, שוחה לו בבריכה מלאה צמחי ספלילה –

אמא שלי קראה לתמונה הבאה – Bottoms Up! – אילו ברכיות, שבתיאום מושלם צללו כולן כדי לחפש מזון. התוצאה משעשעת מאד בעיני:

אני חושבת שהברווזים הנחמדים ביותר שראינו הפעם היו אילו: ברווז צהוב מצח. המצח הצהוב בולט מאד אצל הזכר –

בבית בדקתי, וגיליתי שהברווז צהוב-המצח נקרא באנגלית Eurasian Widgeon, והוא קרוב של ברווז אחר שהצגתי כאן – ברווז שאבו-נטע לימד אותי להכיר – American Widgeon.
את קרובו האמריקאי פגשתי (בין השאר) באגם בלבואה.

בשטח האגמון היו להקות רבות של עוף מים חביב נוסף – האגמית. הן התהלכו על החוף, וגם ירדו למים בקפיצות התאבדות משעשעות מאד.
זה הזכיר לי את האגדות אודות ה-Lemmings, שקופצים מהצוק בזה אחר זה. האגמיות, כמובן, קופצות למים ומתחילות לשחות…

לצערי, כל תמונות הקפיצות שלהן יצאו לי מטושטשות. אבל צלמתי אותן שוחות בטור לאחר מכן:

השמש התחילה לשקוע – קרן אור האירה את האנטנות ברמות נפתלי. בגלל מסך העננים זה נראה היה ממש מצויר. מין תחושה של משהו לא אמיתי –

ואז הגענו אל המוני העגורים… היו שם רבבות. והצעקות שלהם… מכירים את הביטוי "מצווח ככרוכיה"? ובכן, הכרוכיה זה שם אחר לעגור, ו-30,000 עגורים עושים המון המון רעש.

לצערי, מרפי לא שכח אותי – ובשלב הזה נגמרו לי הבטריות של המצלמה… לפחות נשאר הטלפון, ויכולתי לצלם סרטון (מרחוק): קבלו חצי דקה (בערך) של עגורים מצווחים:

עד כאן הטיול באגמון. היה יום מקסים, ירד קצת גשם – ומאד נהניתי.
את התמונות והסרטון צלמתי באגמון החולה, בתאריך 28.12.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

וזה יהיה כל כך נחמד

אני ממשיכה עם עוד כל מיני בעלי כנף מפלורידה, ותודה לרחל שפירא שכתבה ולמרגלית צנעני ששרה את השיר ממנו ציטטתי את כותרות הרשימה הקודמת והרשימה הזו.

בפארק יוניברסל, בבריכה ליד מתחם ד"ר סוס, פגשנו קורמורן – Double Crested Cormorant, שמו הלטיני Phalacrocorax auritus –

בכלל, פגשנו כל מיני עופות מים גם בפארקי השעשועים. כבר הצגתי את המגלן הלבן, ולא יכולתי להתעלם מאמא ברכיה שניצבה על רגל אחת, ובדקה את הבריכה סביבה:

בבריכה שחו מצד לצד שלושה ברווזונים – צאצאיה של הברכיה.

הברכיה – Mallard באנגלית, ובלטינית Anas platyrhynchos – היא הברווז הנפוץ בעולם. אפשר לפגוש בה גם במקווי מים בארץ. אפילו ביוסמיטי פגשתי משפחת ברכיות.

כשראיתי את הברכיה, מיד נזכרתי בסיפור האהבה בין הברכיה וברווז-היער (Wood Duck) שראיתי בביקור בקליפורניה ב2013. שמחתי מאד לפגוש הפעם עוד כמה Wood Duck –

שמם הלטיני הוא Aix sponsa, ואילו ברווזים מאד יפים. הם קרובים לברווז המנדרין הסיני, שאני מכירה מגני החיות.

הזכר, כמו שרואים בתמונה מעל, הוא מאד צבעוני. לנקבה (בתמונה הבאה) ישנה דוגמא מאד דומה – אך בגווני אפור, ללא הצבעים –

גם את השקנאי החום אני מכירה כבר מביקורי עבר בארה"ב. אני מאד מחבבת אותם –

באנגלית הם נקראים Brown Pelican, ושמם הלטיני – Pelecanus occidentalis, כלומר שקנאי מזרחי.

הם אינם פחדנים, ופעמים רבות מתקרבים מאד לאנשים או לא בורחים כשאנשים עוברים קרוב אליהם.
מהתמונה הבאה אני מאד מרוצה:

עוד ציפור שמאד התרגשתי לפגוש בטבע, למרות שהיתה לנו רק תצפית מרוחקת – היא הכפן הורוד. באנגלית Roseate Spoonbill ובלטינית – Platalea ajaja

זהו עוף מקסים, שנקרא כפן – או Spoonbill – בגלל צורת הכף של מקורו.
כיוון שבטבע צלמתי רק את התמונה מעל, שהיא לא מאד טובה בעיני – אני מוסיפה שתי תמונות שצלמתי בפארק Disney's Animal Kingdom – תראו איזה יצור חביב:

הכפן הזה ניזון – כמו פלמינגו – מסרטנים. הוא מקבל מהם את הקרטין, שצובע את נוצותיו בורוד. הצבע הורוד של הכפנים הללו מרשים, ואנשי פלורידה מאד גאים בו.
הוא חי בעיקר בדרום אמריקה. בצפון אמריקה אפשר למצוא אותו רק לאורך חופי פלורידה ומפרץ מקסיקו – ואני מאד שמחה שהזדמן לנו לראות אותו בטבע, אפילו אם זה היה ממרחק.

את התמונות צלמתי ברחבי פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 – 9.7.2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

וכמובן, השיר –

טיול בלוגרים למעין צבי

ברכיות שוחות במים

לפני שבועיים בערך, עופר D שלח לי הודעה קצרה – הוא מגיע לארץ לכמה ימים, ורוצה לערוך מפגש בלוגרים. איפה כדאי להפגש?

אנפה אפורה ולבנית גדולה

אחרי כמה מחשבות, הצעתי את בריכות הדגים ליד קיבוץ מעין צבי. תמיד יש מה לראות שם – ובתחילת נובמבר פורח שם הנרקיס האפיל – קרובו הפחות מוכר של הנרקיס המצוי. אז קבענו.

שלדג לבן-חזה

הצעתו של עופר כמובן עוררה הדים בבלוגיה – ועשרות בלוגרים (ספרתי מעל 20 בלוגרים שהגיעו!) התייצבו בשמחה למפגש.

אנפה אפורה

איתני הטבע, לעומת זאת, פחות שיתפו פעולה. כלומר, היה לנו יום שמשי ויפהפה למפגש – אך לא ירדו עדיין גשמים משמעותיים באיזור, ולכן הנרקיס האפיל לא פרח.
מוטי ואני הגענו מוקדם לפני כולם, והלכנו לבדוק אם יש פריחה – אך לא מצאנו. לכן, כשכולם הגיעו – הלכנו לטייל בשביל בין הבריכות.

אנפת לילה

טוב שבעלי הכנף החיים באיזור אכן הסתובבו. זו, למשל סופית –

מבחינת פריחה, פגשנו שני מינים אמריקאיים – מינים פולשים – טיונית החולות, צמח שהובא לארץ בשנות הששים לייצוב חולות, והתפשט על כל מישור החוף –
הלבנין המשויש מאד אוהב אותו:

וחמנית מצויה – גם היא, מוצאה ביבשת אמריקה; אך היא לא אגרסיבית כמו הטיונית.

זרעי החמנית אהובים לא רק על בני אדם: ראיתי חוחית שהסתובבה במרץ מסביב לחמנית, ואכלה את הזרעים שלה –

על הדרך מצאנו צב ביצות שהלך לאיבוד. כיון שמכוניות נוסעות בדרך העפר הזו, החלטנו לעזור לו, והעברנו אותו אל המורד של תעלת המים הקרובה. הוא ירד לו למטה בזריזות.

בחוף הים חיכו לנו חבצלות החוף האחרונות של העונה. זהו באמת פרח נפלא וחגיגי.

הבעיה בקבוצה לא-הומוגנית שכזו היא, שקשה לתכנן טיול. אני אוהבת מסלולי טיול שיש בהם קצת יותר דרך – מסלול הליכה של כמה קילומטרים. אבל היו בקבוצה אנשים שגם הדרך שעשינו – כ-600 מטר מנקודת החניה אל החוף , בדרך עפר מסודרת, ואז חזרה באותה דרך – היתה קשה להם.
ובעצם, הרוב באו לראות את עופר. הציפורים והפרחים היו רק הליווי.

חסידה שחורה ושחף כספי

ולכן, כשחזרנו למכוניות – נסענו לחניון קק"ל, ממש צמוד לצומת פורידיס. שם היו שולחנות, מקום לכולם – ושם כולם שלפו את התקרובת.
עופר הביא לנו במיוחד חלה, גלשי הפליאה בסלטים, תזזאיטית – מאפה בטטה ועוד ועוד…
אני מאמינה שכולם נהנו בחלק הזה – אוכל טוב, חברותא וסיפורים.
אפילו להקת שקנאים עברה מעלינו –

רציתי לומר המון תודה לעופר שהגיע וגרם לכולנו להפגש,
ותודה רבה לכל הבלוגרים שבאו, שהכינו מטעמים – אני חושבת שהמפגש בחורשה היה מאד נעים ומהנה!

לבנית קטנה – שימו לב לכפות הרגלים הצהובות!

את התמונות צלמתי בבריכות הדגים של מעין צבי, בתאריך 26.10.2013.
מתחת לכל תמונה כתבתי מה מצולם בה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הערה: באופן חד פעמי, כיון שזה היה מפגש תפוזי, אני מפרסמת את הרשימה המלאה גם בתפוז.

ובנוסף – אני מזמינה את קוראי הבלוג להשתתף במבצע שמירה על הטבע – עקירת טיונית החולות – שעורכת רשות הטבע והגנים:

אנא, תעקור נטוע

גנים לאומיים חוף פלמחים ונחל אלכסנדר

טיונית החולות, הקרויה בלעז הטרוטקה, היא צמח שהובא לישראל לפי עשרות שנים ומשתלט על כל חלקה טובה תוך פגיעה בטבע הישראלי. כדי להסיר את המפגע בגן לאומי חוף פלמחים ובגן לאומי נחל אלכסנדר הציבור נקרא לעזרה. כל אחד יכול לסייע. מה שצריך הוא עקירה בעזרת הידיים של הצמח מהחול וריכוזו בערימה. ניתן לבוא כבודדים, משפחות וקבוצות. ניתן לבוא לכל הזמן המדובר או לחלקו. נשמח אם המתנדבים יגיעו עם כפפות עבודה לעקירה, כובע, נעלים סגורות ומזון.

מאחר שפגיעה בצומח בשמורת טבע דורשת היתרים מיוחדים חשוב להדגיש שפעילות העקירה מתקיימת אך ורק בשעות אלו והציבור מתבקש שלא לעקור במועדים אחרים בצורה עצמאית. הפעילות תתקיים בשעות 9:00 – 13:00. נשמח לכל עזרה.

נבקש להרשם במוקד 3639* כדי שנוכל להערך למספר המשתתפים.

המועדים: (בשעות 9:00 – 13:00):

גן לאומי פלמחים: שישי, 1 בנובמבר, שבת 16 בנובמבר
גן לאומי נחל אלכסנדר: שבת 2 בנובמבר, שישי 15 בנובמבר

לקבוצות מומלץ לתאם עם מנהל הגן הלאומי הרלבנטי:

גן לאומי נחל אלכסנדר: רועי שטראוס 057-5603406
גן לאומי חוף פלמחים: אמיר חן 057-2416059

אהבה חוצה גבולות (ואגמים)

היה זה יום אביבי יפה על גדות אגם ספולוודה (Sepulveda Basin).

וודי, ברווז היער (Wood-Duck) הציץ מהסבך שעל גדת האגם וראה שאין באופק ציידים או איומים אחרים. הוא החליט לצאת לשיט באגם שילווה בנשנוש קל של צמחים מזינים ובריאים.
אבל כשוודי יצא מהסבך הוא הבין שיש משהו מוזר מסביב: לא רק איומים לא היו מסביב – גם ברווזי יער אחרים לא נראו.

נכון שהאגם וסביבותיו היו מלאים בברווזים מסוגים שונים, אבל אף אחד מהם לא היה ברווז יער!

וודי הרגיש לפתע מאוד בודד ומסכן.
כיצד זה קרה?

מכיוון שוודי היה כל כך שקוע בצערו, הוא שכח לחלוטין מתוכניות השיט באגם ולא שם לב שהוא נעמד לא רחוק מברכיה חיננית שרבצה על הגדה.

אבל הברכיה שמה לב לוודי וגם היא תהתה מה עושה במקום ברווז יער בודד. מכיוון שהיא לא הייתה ביישנית גדולה היא קמה ונגשה אליו.
וודי נחרד מהרהוריו למשמע שאלתה: "היי, מה אתה עושה פה?"
הוא מיהר להתגונן בהתקפה: "זכותי להיות פה כמו כל ברווז אחר! זו מדינה חופשית!"

הברכיה קצת נרתעה מהמענה התוקפני, אבל הבינה שהניסוח שלה לא היה כל כך מוצלח ולכן התנצלה ואמרה:
"אני מתנצלת… לא התכוונתי לפגוע. רק תהיתי מה ברווז יער יפה כמוך עושה פה לבדו. אני ברכה, דרך אגב".

וודי שמח לשמוע את המחמאה ולכן גם קיבל את ההתנצלות והציג את עצמו.

ברכה ווודי שקעו בשיחה קצרה ושמחו לגלות שיש להם תחומי עניין משותפים רבים, כמו למשל שחייה באגם ואכילת צמחי מים.
הם טיילו מעט על חוף האגם ונהנו מהשלווה.

וודי נזכר בתוכניתו המקורית והציע לברכה להתלוות אליו לשיט תענוגות (כלומר נשנושים).

ברכה קיבלה את ההצעה בשמחה ושניהם ירדו למים. המים היו נעימים, והם נהנו לשחות בהם אחד אחרי השני. ברכה הראתה לוודי את הנקודות החביבות עליה, מקומות הנשנושים הטובים ביותר בשטח.

שקועים באושרם, הם לא שמו לב לזכר ברכיה שקפץ אחריהם למים והסתכל עליהם במבט מאיים.

זכר הברכיה חתר אליהם במלוא המרץ וכשהתקרב מספיק הוא קרא בקול רם: "ברכיה! מה את עושה פה עם ברווז גוי?"

וודי וברכה הסתכלו עליו בהפתעה וברכה התעשתה ראשונה וענתה: "מה זה עניינך בכלל?"
הזכר הזר לא וויתר ואמר בטון מאיים: "אני חבר במשמרות הצניעות ובמשטרת המוסר ותפקידי לוודא שבאגם שלנו לא יהיו נישואי תערובת!"

למשמע הדברים פרצו וודי וברכה בצחוק ווודי אמר: "אנחנו נמצאים בארצם של החופשיים וביתם של האמיצים, מקום בו כל ברווז (ואדם) חופשי לעשות כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באחרים!"

זכר הברכיה קצת התבלבל. הוא המשיך לשחות לא רחוק אבל התחיל לחשוב על דבריו של וודי.

וודי וברכה ניצלו את הבלבול והתרחקו מהמקום תוך החלפת בדיחות על אותו זכר מוזר.

כשהם חזרו לגדה הם כבר הרגישו שהכימיה ביניהם היא מעבר לסתם ידידות…

והם חיים להם באושר עד עצם היום הזה.

ונטע מבקשת להוסיף –
The wood duck and the female mallard were so happy to be together, And I bet they will mate and have beautiful ducklings!

לסיפור האהבה המיוחד הזה היינו עדים באגם Sepulveda.
הברווז הזכר הוא Wood Duck – שמו הלטיני Aix sponsa, והוא קרוב של ברווז המנדרין הסיני!
הנקבה (והמטרידן) היא ברכיה מצויה – Mallard – שמה הלטיני Anas platyrhynchos והיא נפוצה בכל העולם.
את התמונות צלמנו כולנו – עופר, גל, אום-נטע, אבו-נטע ואני – על כל תמונה כתוב שם הצלם.
תודה לכולם על הרשות להציג את תמונותיהם!
את הציורים הנהדרים ציירה נטע, שמאד התלהבה מסיפור האהבה המיוחד.
תודה למוטי שכתב את הסיפור המלא, כמו שהוא משתקף מהתמונות.

סיפור האהבה התרחש בתאריך 3.3.2013 ב-Sepulveda Basin Wildlife Reserve, ליד לוס אנג`לס
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

עצירה ראשונה לחוף נהר מרסד

הגענו לעמק יוסמיטי. הכביש נוסע לאורך נהר Merced – הנהר שעובר במרכז העמק. לאורך הנהר ישנם מקומות עצירה רבים, שבהם אפשר לרדת לחוף הנהר.

אז עצרנו, וירדנו.

הנוף רגוע ונעים, הנחל (באיזור הזה הוא זורם לאט ורגוע, הוא לא עמוק ולא רחב. נחל, לא ממש נהר…) מפכה בקול נעים, צוקי הגרניט נישאים מעלינו… שלווה ורוגע בכל.

הסתכלנו, וראינו שמישהו מתקרב אלינו:

המתנו לו, וראינו שזהו ברווז:

ואז ראינו שהוא לא היה לבד. אחריו התקדמו עוד כמה. אחד-פה, שניים-שם – ממש מין התגנבות יחידים.

הם נראו לנו מאד מוכרים, ואכן – אילו הברכיות שנפוצות ברוב העולם, ומגיעות גם אלינו – אפילו לירקון. באנגלית שמן Mallard, ובלטינית – Anas platyrhynchos.

מהברכיה בייתו את ברווז הבית.

רק שאנחנו מכירים זכרים עם ראש ירוק מבהיק, ונקבות חומות. אז האם ראינו רק נקבות?
עוד דבר שהפריע לנו בזיהוי היה שבד"כ לברכיות יש ריבוע סגול מתחת לכנף. אצל אילו לא איתרנו ריבוע כזה.

אז שאלנו את אבו-נטע, והוא שלף ספר גדול ומפורט, והראה לנו – Mallard בלבוש קיץ, בהרים גבוהים – הזכר נראה חום כמו הנקבה, ללא הראש הירוק; ואצל שניהם אין כתם סגול!

אני מודה שלרגע קצת התבאסתי. קיוויתי (כמו כל חובב טבע) שהצלחתי לראות את אחד ממיני הברווזים הנדירים והמיוחדים להרי הסיירה נבאדה, ובמקום זה אני פוגשת בברווז הנפוץ ביותר בעולם?!