בז מצוי – פרחים, פרפרים וכל מיני

בעלי חיים ברודוס

אני חוזרת לסוף השבוע הנחמד שבילינו ברודוס, מוטי ואני, ביולי האחרון. רוב הטיול היה טיול עירוני, אך ראינו כמה בעלי חיים.

Like A Bird On A Wire

הבוקר קמתי שוב לבשורות עצובות, בקנה מידה גלובלי: לאונרד כהן הלך לעולמו.

חיפשתי שיר שיתאים לי, ומבין כל השירים היפים שכתב, נזכרתי ב-Bird On a Wire

לכן ליקטתי ציפורים שצילמתי לאורך השנים על חוטי חשמל, כבלים וגדרות. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להנציח את לאונרד כהן היא בשיר:

Like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir
I have tried in my way to be free.

Like a worm on a hook,
Like a knight from some old fashioned book
I have saved all my ribbons for thee.

If I, if I have been unkind,
I hope that you can just let it go by.
If I, if I have been untrue
I hope you know it was never to you.

Like a baby, stillborn,
Like a beast with his horn
I have torn everyone who reached out for me.

But I swear by this song
And by all that I have done wrong
I will make it all up to thee.

I saw a beggar leaning on his wooden crutch,
He said to me, "You must not ask for so much."
And a pretty woman leaning in her darkened door,
She cried to me, "Hey, why not ask for more?"

Oh like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir,
I have tried in my way to be free.

והנה השיר המלא –

לאונרד כהן היה משורר נפלא, השירים שלו יישארו איתי לתמיד

בתמונות אפשר לראות:
לבניות גדולות ממעין צבי
קאקים מכפר סבא
חכלילית עצים מת"א
שלדג לבן-חזה, פרפור עקוד ושלדג גמדי ממעין צבי ומגן שמואל
תור הצווארון מכפר סבא
דוחל שחור גרון (נקבה) מגן שמואל
נחליאלי לבן מעמק חפר
עורבני שחור-כיפה מכפר סבא
דאה שחורת כתף מאגמון החולה
פרחון של צופית בוהקת מירושלים
חנקן אדום גב מעמק חפר
תנשמת לבנה מאגמון החולה
סלעית אירופית מנחל הבשור
בז מצוי מפארק אפק ומעמק חפר
ועפרוני מצוייץ מהוד השרון.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד שיר אחד, פשוט כי הוא יפה

מציאות מפה ומשם

כמו שאפשר לראות בתמונה מעל, עברתי לשלב ספירת פירות האיריסים. אני חייבת להודות שמצב הפירות של איריס הארגמן השנה הוא לא טוב – כמות הפירות היא נמוכה. בגבעת חומרה לא מצאתי אף פרי, למרות חיפוש ארוך בשמש (ותודה לדודה שלי שבאה איתי לחפש איריסים נבולים, והביאה פומלית!)

בכל יציאה לשטח אני מוצאת דברים מעניינים. למשל, אבטיח הפקועה: אבטיח בר, בקוטר כ-20 ס"מ שמצאתי בשטח הטבעי הקטן מאד שנותר ליד שלולית דורה:

זרע של מקור-חסידה תל-אביבי מתחפר בקרקע, בגבעת חומרה:

חוחן קרדני – מין נדיר בסכנת הכחדה מתחיל לפרוח כעת, מוקדם למדי –

נזרית חופית – נפוצה מאד במישור החוף, אחד מפרחי סוף האביב היפים יותר –

לוליינית מעובה – ממשפחת הלופיים – כמעט נפתחה

אחד הפרחים החביבים עלי בעונה הזו – פשתנית יפו:

יצור מעניין נוסף שפגשתי הוא חיפושית בשם קברנית החלזונות – חיפושית שחודרת לתוך קונכיות של חלזונות וטורפת אותם. הפעם תפסתי אחת בפעולה, ומה שמעניין הוא – כמה נמלים ארבו לה והסתובבו מסביבה. מעניין אם הן מחפשות שאריות, או סתם מנסות להפריע לקברנית. למען האמת, זהו הזחל של החיפושית – אך גם הבוגרת ניזונה מחלזונות. אפשר לקרוא עליה באתר "חרקים – עולם קטן בגדול"

עכשיו היא עונת התלתן הפלישתי – כל פארק השרון מלא מרבדים של תלתן פלישתי בורוד בהיר –

ולמרות שעונת הפטריות כבר חלפה, מצאתי את דפופית החולות בחולות:

ועש כחול מקסים ששמו Adscita statices (אין לו שם עברי) על ניסנית –

בנס ציונה פגשתי בז מצוי מחזר אחר בזה – הנקבה מימין, הזכר משמאל. היא לא היתה כל כך מעוניינת, ובסופו של דבר עפה אל בין ענפי עץ והתחילה לצרוח משם על הבז:

ומעט אחר כך, ראיתי פרפר נחמד על חרצית: זהו כחליל הארכובית, והוא דיגמן לי כך כך יפה, עד שהפכתי את רצף התמונות לגיף:

את התמונות צלמתי בשבוע האחרון, בגבעת חומרה, גבעת האיריסים של ראשון לציון, גבעות הכורכר של נס ציונה, פארק השרון, נחל אלכסנדר – ואת השלדג בתמונה האחרונה בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

יום גשום באגמון החולה – חלק I

ביום ראשון, 28.12.2014 נסעתי לאגמון החולה. הפרסומים הרשמיים דיברו על יותר מ-30,000 עגורים ששוהים בשמורה, ורצינו לראות אותם. אכן פגשנו בהם – ופגשנו עוד בעלי כנף רבים. היו לנו הרבה מציאות.
כיוון שיש הרבה – רשמי הטיול יפורסמו בשתי רשומות. אני מקווה שתהנו.

אני מתחילה בשני עופות מהצבעוניים ביותר בארץ: שלדגים. ראינו שני נציגים מהמשפחה: שלדג לבן חזה בתמונה מעל, ושלדג גמדי (שכבר הופיע בבלוג) בתמונה הבאה.
שני אילו הם עופות יציבים בארץ. כמשתמע משמם הם אוכלי דגים – אם כי השלדג לבן החזה לא בוחל גם במכרסמים, זוחלים ודו-חיים קטנים, ולא מגביל את עצמו לתפריט דגים.

ציפור מיוחדת אחרת שפגשתי – וזה המפגש הראשון שלי איתה – היא חרטומית הביצות. ציפור ביצות קטנה, בעלת מקור ארוך ומרשים. מאד התפעלנו מהדוגמא היפה בגווני חום על הגב שלה –

באגמון אפשר לראות כל מיני בעלי כנף. ראינו גם ציפורי שיר – הנה אחת נחמדה: עפרוני מצוייץ, שנקרא כך על שם הציצית החביבה על ראשו –

בפלורידה פגשתי את המגלן הלבן. בארץ חי המגלן החום, שלמרות שמו המשעמם – יש לו גוונים יפים ומיוחדים:

מאד התלהבתי מלהקת המגלנים הזו – לא שמתי לב אליהם בעשב הגבוה, אבל הם שמו לב אלי, וכשהתקרבתי מדי – התרוממו ועפו במשק כנפים.

הטיול שלנו באגמון הפעם היה ביום סגרירי במיוחד. למזלנו, רוב היום לא ירד גשם חזק – היו רק טפטופים פה ושם. הגשם התחשב בנו באופן מופתי: כשהוא התחזק, היינו בדיוק ליד מצפור השקנאים הבנוי. נכנסנו פנימה וישבנו לאכול סנדביץ', עד שהגשם יירגע. מתוך המצפור צפינו באנפה אפורה שעמדה לה בגשם:

ועכשיו אתנחתת עגורים. כבר ציינתי שהיו שם הרבה מאד עגורים? רבבות! וכולם ממין עגור אפור, שכבר כתבתי עליו.

באגמון אפשר למצוא כל מיני דורסים, חלקם מאד נפוצים – כמו הבז המצוי הזה – אם אני לא טועה, זהו זכר – לפי הגב החום.

הדורס המרשים שלנו לטיול הזה היה עיט צפרדעים: נראה שנוצותיו מעט סתורות מהרוח והגשם…

עיט צפרדעים נחשב לדורס בינוני – מוטת כנפיו היא בערך 180 ס"מ. זהו דורס בסכנת הכחדה – לפי ההערכות, יש פחות מ-10,000 עיטי צפרדעים בכל העולם. הערכות פסימיות יותר מדברות על כ-3,000 עיטים בלבד.

בערך 150 עיטי צפרדעים מגיעים לארץ מדי שנה ומבלים פה את החורף. לפי העדויות, בעבר עיטי הצפרדעים קיננו בארץ, באיזור החולה. אך מאז ייבוש החולה – בשילוב עם התרבות אוכלוסית האדם בארץ – הם הפסיקו לקנן כאן.

השם "עיט צפרדעים" מרמז, לכאורה על המרכיב העיקרי תפריט של העיט – צפרדעים. ובכן, אמנם הוא לא יתנגד לאכול צפרדעים אם הוא יתפוס אותן – אך עיקר התפריט כולל מכרסמים, דגים ועופות ביצה שונים. השם כן מרמז על בית הגידול העיקרי של העיט הזה – איזורי ביצה.

ועם עוד כמה עגורים אני מפסיקה: המשך יבוא.
את התמונות צלמתי בתאריך 28.12.2014, באגמון החולה. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תורמוס צר-עלים – Lupinus angustifolius

אתמול יצאתי לשדות של הוד השרון, במסגרת סקר טבע עירוני .

הסתובבתי באיזורים פחות אטרקטיביים מאשר בשבוע שעבר, בעיקר בכל מיני שטחים פתוחים קטנים – שדות – שנותרו בין השכונות.

אחד הפרחים המיוחדים שמצאתי בשטח הוא תורמוס צר-עלים. לרוב מצאתי פרטים בודדים, משקיפים בחשש על העיר הסוגרת עליהם:

אבל פתאום, ככה – בין רחוב טבת לרחוב אדר (באמת! אפילו מתאים מבחינת התאריך!) ראיתי מרבד כחול-סגול!

התקרבתי אליו – והתמוגגתי משמחה! מרבד שלם של תורמוס צר-עלים!

בשטח היו מאות פרטים, ואני לא הפסקתי לצלם.

תורמוס צר-עלים הוא מין נוסף של תורמוס שגדל בר בארץ. הוא נדיר יותר מתורמוס ההרים וגם מהתורמוס הארץ-ישראלי.

הוא נקרא כך בגלל עליו הצרים, וזה בהחלט ברור ובולט.

תורמוס צר עלים הוא צמח קלציפובי. כלומר, יש לו שנאה עזה לגיר – ולאדמות גיר. הוא לא גדל באדמת טרה רוסה, או באדמות המכילות גיר.

ולכן אפשר למצוא אותו בארץ בשני איזורים: במישור החוף, באיזורי חמרה – וברמת הגולן, על אדמות בזלת.

אם תסעו, למשל, באמצע מרץ לחפש את איריס החרמון בצומת המפלים בגולן – תפקחו עיניים סביב, וודאי תמצאו שם גם את התורמוסים הללו.

עכשיו הם פורחים בשרון – אבל בכל הפעמים שראיתי אותם, היו רק בודדים. השדה הקטן והמקסים הזה הוא הגדול ביותר שפגשתי.

עוד עובדה מעניינת על התורמוסים היא הליוטרופיזם – מעקב אחר השמש. העלים של התורמוס פונים תמיד אל השמש, ועוקבים אחריה במשך היום.
זו תכונה שמאפיינת כמה וכמה מפרחי החורף שלנו, שרוצים לקלוט כמה שיותר מהשמש החורפית.

חבר חביב נוסף שפגשתי בהוד השרון הוא הבז המצוי. אני חושבת שבז זו אחת הציפורים המקסימות ביותר, והבז הזה "בזבז" מעליי במשך דקות ארוכות, חיפש לעצמו טרף. לא ראיתי אם הוא מצא,
אבל הצלחתי לצלם כמה תמונות נחמדות מאד שלו.

התמונות צולמו בהוד השרון, 20.2.2013

כדאי להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! מומלץ מאד!

…ולמי שעדיין מחפש מתכון מופלא לאזני המן – אני אזכיר שבשנה שעברה פרסמתי את המתכון המושלם של סבתא שלי.

כלניות, כלניות – וגם איריסים

אני נשארת עם הכלנית מהרשימה הקודמת – אבל הפעם כלנית אדומה

ואני נשארת עם הצבע הלבן – אבל הפעם הוא עובר לאיריס ארץ-ישראלי

בעקבות פרסום בדף הבוטניקה בפייסבוק, נסענו לאיזור שמורת נחל תנינים. לצד הכביש אל השמורה, ממש מול הכפר ג`יסר א-זרקה.

אמנם ביקרנו פעמים רבות בשמורה עצמה, אבל מעולם לא עצרנו בשדות בדרך אליה… ומסתבר שממש כדאי לעצור!

כי השדה המקסים הזה, שמשקיף על הכרמל בוהק עכשיו מאדום ולבן: כלנית מצויה ואיריס ארץ-ישראלי

שניהם, כמובן, הופיעו כבר בבלוג שלי, אבל השילוב שלהם הוא פשוט חגיגה, וכמות הפרחים בשדה היא מדהימה

אפילו הבזה המצויה התפעלה –

השדה היה מלא גם בעלים גדולים ורחבים – עלים של חצב מצוי

והיו גם כל מיני צהובים – בעיקר כתמה עבת-שורשים וסביון אביבי

הצבעוניות הנהדרת הזו – אדום-ירוק-לבן – משכה את לבי שוב ושוב

אם אני כבר מזכירה את הכפר ג`יסר א-זרקה, תמיד חשבתי שמשמעות השם היא "הגשר הכחול" אבל בעצם, המשמעות המילולית היא "גשר הכחולה" (כלומר, סמיכות: כמו "גשר הירקון") – וזאת כיוון ש"א-זרקה" – כלומר, "הכחולה" – הוא שמו הערבי של נחל התנינים.
כלומר, התרגום הנכון של שם הכפר הוא "גשר נחל התנינים". ותודה רבה ליהודה כץ שהסביר וחידש לי.

בנוסף לפרחים מצאתי עוד משהו מרגש… הקוץ הדוקרני, האפור והסבוך הזה – הוא נעצוצית סבוכה. מין נדיר בסכנת הכחדה, שיפרח בכחול משגע בחודש מאי.
יש סיבה לחזור לשדה!

התמונות צולמו ליד ג`יסר א-זרקה, בתאריך 26.1.2013

כדאי מאד מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! אל תפספסו! שלא תגידו שלא אמרתי לכם!

ציפורים ליד הבית

רציתי קצת לספר על הציפורים שאפשר לראות ליד הבית.

כי למרות שבאמת זה כיף לנסוע לצפות בפלמינגו, או לראות פרחים נדירים – רוב בני האדם חיים באיזורים עירוניים, ונאלצים להסתפק בטבע העירוני.

ולכן, כל התמונות ברשומה היום צולמו בכפר סבא.
אני מתחילה עם דרור הבית – ציפור נפוצה ומשובבת לב. אני מאד אוהבת לראות את הדרורים מתרוצצים סביב. במיוחד נהניתי לפני כמה שנים, כשזוג דרורים קיננו בפתח צינור אוורור בבנין שלנו…

עוד אחד מהנפוצים והמוכרים הוא העורב האפור – זהו מין אופורטוניסטי, שמנצל היטב את קרבת האדם ומתרבה במיוחד באיזורים עירוניים.

אבל אם תסתכלו על עץ האיזדרכת עליו יושב העורב, תראו שיש סביבו להקה שלמה של ציפורים אחרות – זהו תור הצווארון. קרוב של הצוצלת, ניכר בצווארון השחור היפה שהוא עונד –

לפעמים אפשר לצפות גם בדורסים. הבז המצוי הוא דורס נפוץ וחביב עלי מאד. בשנים האחרונות נערכו מעקבים אחרי בזים שקיננו על רבי קומות. אני פגשתי את הבז הזה בפארק כפר סבא –
אבל בעבר כבר צילמתי בז על האנטנות שעל גג ביתי.

את העקב המזרחי (בעצם, שמו המלא הוא עקב חורף, תת מין מזרחי) פגשתי בשדות בשולי העיר. הוא גדול יותר, ופחות סביר למצוא אותו בתוך העיר.

הדוכיפת – שהוכתרה להיות הציפור הלאומית שלנו – מאד אוהבת מדשאות. היא משוטטת בהן, וצדה חרקים. יש כמה דוכיפתות שאני פוגשת באופן תדיר בגן הציבורי ליד ביתי

בשנים האחרונות התרבו מאד המאיינות המצויות. פולש שהגיע אלינו מהודו – מספר פרטים של מאיינה שולחו לחופשי מפארק הצפארי בתל אביב (לפני כ15 שנים), וכיום אפשר למצוא להקות גדולות של מאיינות מנהריה בצפון ועד באר שבע בדרום.

המאיינות הן ציפורים חזקות וחכמות, ויש להן שירים יפים ומגוונים. לצערי, אחד המזונות החביבים עליהן הוא גוזלים של דרורים וחוחיות – ולכן אני מאד לא אוהבת אותן.

בכל שנה בסתיו חוזרים אלינו הנחליאלים – חלקם נשארים אצלינו כל החורף, וחלקם ממשיכים דרומה לאפריקה.

הנחליאלי הלבן הוא ציפור מאד חביבה. הוא נוהג לעמוד ולנענע את זנבו מעלה-מטה בחינניות – ומכאן הוא קיבל את שמו האנגלי – Wagtail.

עוד ציפור ששמחתי לגלות בתחומי העיר היא הירקון. הירקון הוא קרוב של החוחית, וניכר בצבעיו הירוקים-צהובים. אני מכירה אותו מחיפה והכרמל, וזו הפעם הראשונה שפגשתי אותו בכפר סבא.

הירקון הוא יציב בארצנו – אפשר למצוא אותו בעיקר במרכז ובצפון, אם כי פגשתי אחד בבאר שבע, ליד אנדרטת הנגב.

הרשימה כבר מתארכת, לכן אני אפסיק פה – ואמשיך ברשימה הבאה.
את התמונות צלמתי ברחבי כפר סבא, בנובמבר-דצמבר 2012

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

והיום: סרט כחול!

ביום שני היתה לי שעה פנויה. מה עושים עם שעה פנויה? נוסעים לשמורת בני ציון, ובודקים מה פורח.
הקוראים שלי יכולים לגלות הרבה מכרים ותיקים בשמורה:
למשל, סחלב פרפרני: מאות סחלבים פורחים כעת!

איריס הארגמן התחיל לפרוח בשמורה – הוא מועתק ולא טבעי פה, אך הוא פשוט יפהפה:

את אילו אנג'ולי זוכרת היטב – למרות שעדיין הם לא הבשילו, עוד אין מנבגים (מנבגים הם אברי הרביה של השרך) – אני כבר מזהה את השרך הקטן והנדיר הזה: לשון אפעה קטנה :

לצערי, למרות השילוט שמסביר היטב שאסור להכנס עם אופניים לשמורה, אנשים נכנסים עם אופנים ורוכבים בה. זה גורם לחריצים והורס את שבילי ההליכה –
ולכן אני מנצלת את הרשימה הזו, וקוראת לכל רוכבי האופניים: אני יודעת שמאד כיף לרכוב בשמורות, ונעים יותר מאשר סתם בין השדות ליד. אבל יש סיבה שהשלט שם. רכיבה בשמורה גורמת לפגיעה – במיוחד בשמורה קטנה שכזו.
אני יודעת שרוב רוכבי האופניים הם חובבי טבע ולא יפגעו בזדון. אני יודעת שקשה להם, ואין מספיק שבילי אופנים בטבע. אבל שמורת בני ציון היא מאד קטנה: אנא, אל תרכבו בתוכה!

ועכשיו אני אחזור לחברים… פגשתי גם מכרים לא מן הצומח: זוהי נקבה של דוחל שחור-גרון

וגם את הבז המצוי (זו נקבה, שמתגוררת בשמורה) כבר צלמתי כמה פעמים:

אבל הבטחתי לכם סרט כחול, נכון? בטיול שמעתי לפתע נקישות… צלמתי, וזה מה שיצא לי:

זהו טקס החיזור של הצבים – הזכר עוקב אחרי הנקבה, נוגח בה בשריון פעמים רבות – והנגיחות מהדהדות למרחק…
לאחר הנגיחות, הוא עולה עליה, כשרגליו הקדמיות באויר, ופיו פעור בתשוקה. ההזדווגות עצמה אורכת כדקה – אלא אם לנקבה נמאס לחכות, ובדיוק כשהזכר מעליה, היא מחליטה לזוז ולהפיל אותו…
אבל הזכרים לא מתייאשים, ופוצחים שוב בטקס הנגיחות – עד להזדווגות המיוחלת.

התמונות והסרטון צולמו בשמורת בני ציון, בתאריך 21.2.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

טיול לרמות מנשה, 1.1.2011

סוף סוף ירדו גשמים – אמנם מכת גשם נוראית בפרק זמן קצר מדי, אבל הצמחים הרגישו את זה, והתחילו לצוץ.
אז נסענו לאיזור רמות מנשה – ממש מאחורי הקיבוץ, וירדנו לטיול ברגל.

עוד בתחילת הדרך פגשנו בז:

בעצם זו בזה, נקבה של בז מצוי. היא עמדה לה על חוט חשמל, וצפתה בנו עוברים בשביל לא רחוק מהקיבוץ.
השביל הוא דרך 4X4, שפעם היתה טובה לכל רכב. אבל היום החלק ההתחלתי שלה – הירידה מהכביש – כולל מדרגה וכמה חריצים, וממש לא התחשק לנו לבדוק את עמידות המכונית שלנו במדרגה הזו. כנראה זו תוצאה של הגשמים שירדו.
לכן אנחנו ירדנו ברגל, וזכינו לטיול נעים ונחמד.

כרכום חורפי

רכבי שטח דווקא ירדו – ועלו – ודהרו מסביבנו כל עוד היינו על דרך העפר. הלכנו בדרך העפר, לצד נחל קטן, ששמו נחל שלף. מקום נעים ונחמד (וגם שקט, ברגעים בין טרקטורון לרכב שטח)
המטרה שלנו היתה גבעה מסוימת, שאמור לפרוח עליה איריס הסרגל – אך כיון שזו הפעם הראשונה שלי באיזור, לא הייתי בטוחה לאיזו גבעה הכוונה.

אלון תבור

לכן טיפסנו על גבעה אחת, שנראתה לנו מזמינה. וזו בהחלט היתה גבעה נהדרת. אני לא יודעת עד עכשיו אם הגענו לגבעה ה"נכונה", אבל מיד פגשנו אלוני תבור (כמו זה בתמונה פה מעל) – לאלון התבור יש בלוטים גדולים ויפים במיוחד – וגם הספלולים שלהם נפלאים:

אחרי כך שמנו לב לכרכומים. כרכום חורפי – ובכמויות נדיבות מאד. רובם היו סגורים – בגלל מזג האויר הסגרירי, אבל ברגע ששמנו לב אליהם, ראינו שהם מנקדים את כל השטח. ובין לבין – ראינו גם עלי רקפת.
הפרח הבא שמצאנו היה נרקיס מצוי :

ומהרגע שראינו נרקיסים, הם ליוו אותנו לאורך כל הגבעה. יפהפיים וריחניים – בודדים, בקבוצות קטנות, וגם במרבדים נפלאים וכל-כך ריחניים, שאפשר פשוט לעמוד לידם ולהריח: לא צריך להתכופף!
אחרי הנרקיסים הצטרפו הרקפות: רקפת מצויה עדיין בתחילת הפריחה, בישנייות. חלקן נחבאות בין השיחים.

פרח פשוט ומצוי שכבר התחיל לפרוח הוא כתמה עבת שורש, ממשפחת המורכבים

בינתיים התחיל לטפטף קלות… אבל אנחנו מצאנו עוד פרח ממשפחת המורכבים – חיננית הבתה! כמה טיפות גשם לא יעצרו אותי פה!

חיפשנו גם דודאים. אני יודעת שזו העונה, וזהו פרח חמוד מאד. מצאנו (כלומר, מוטי מצא) פרט בודד בראשית הפריחה –

הדודאים שרועים על הקרקע: זר פרחים נמוכים סגולים בלב שושנת עלים גדולה.

הגשם התחזק, אבל עדיין היה קל. העננצ'יקים התחילו להראות סימני חוסר סבלנות, ואני כבר כמעט ויתרתי על האיריסים – ולפתע ראיתי כתם תכול! איריס הסרגל!

גם כאן הם קטנים מאד וצמודים לקרקע. אני מאד שמחתי לפגוש אותם – ספרנו בערך עשרה פרטים, חלקם כבר נבולים.
בשלב הזה הגשם כבר איים לחדור לבגדים: אפילו דבורה אחת מצאה לה מחסה, בצל האיריס –

ולכן התחלנו לחזור. בדרכנו חזרה לאוטו פגשנו דוחל שחור-גרון אחד, ניצב על שיח מאד קרוב אלינו ולא בורח. הסתכלנו עליו בשקט כמה דקות, ואז המשכנו בחזרה לאוטו.
היה לנו טיול רגוע ונעים.

התמונות צולמו ברמות מנשה, 1.1.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

השתלמות רת"ם, 19.2.2009 – דרום השרון

ביום חמישי לפני שבוע הייתי בהשתלמות רת"ם.

הזכרתי את ההשתלמויות הללו כבר כמה פעמים, והחלטתי להרחיב ולספר על רת"ם.

רת"ם – רשת תצפיות ומידע בוטני – זהו מרכז מידע של האוניברסיטה העברית ושל החברה להגנת הטבע שמטרתו היא מחקר, חינוך ושמירה על צמחי הבר של ישראל. רת"ם הוקם ע"י פרופ. אבי שמידע ועוד רשימה ארוכה ומכובדת של אנשי טבע, מדענים, וחובבי פרחים לפני 30 שנים בערך.

אחד הדברים החשובים באתר – לפחות מבחינתי – דף דיווחי הפריחה העדכניים של האתר. אם רוצים לדעת מה פורח עכשיו והיכן, זה המקום לבדוק!

צבעוני ההרים, תת מין השרון, שמורת בני ציון

בעבר, רת"ם היה מתוקצב ע"י האוניברסיטה – וחברי רת"ם כתבו כתבות והוציאו רבעון, אספו מידע רב וצפו באופן עצמאי בפרחים, ואפילו חקרו ובדקו התנהגויות שונות ותגובות.

כיום זהו גוף התנדבותי לחלוטין. כיון שכך, היקף הפעילות ירד באופן משמעותי.

בעונות הפריחה, בערך אחת לחודש, יוצאים חברי רת"ם לסיור – כל פעם במקום אחר – ללמוד על פרחים, לאתר צמחים נדירים, לחפש מה השתנה מפעמים קודמות שהיו באיזור…

ביום חמישי, 19.2.2009 יצאנו לנו – הפעם קרוב בשבילי – לאיזור דרום השרון. בקרנו בארבע שמורות-עציץ: בני ציון, קדימה, הדסים, נתניה.

תורמוס צר עלים, שמורת בני ציון

מהי שמורת עציץ?

שמורת עציץ היא שמורה קטנה מאד – פחות מ100 דונם – מוקפת בפיתוח עירוני, שדות חקלאיים ושאר שטחים לא-טבעיים. שמורה כזו היא מעין "מוזיאון" – מטרתה להראות לנו מה היה כאן לפני שבאנו לגור פה. מצד שני, היא נתונה ללחצים – השפעה של מחלות וריסוסים מהגידולים החקלאיים (כמו האירוס עם הוירוס ברשימת האירוסים שלי), חדירה של חיות – כלבים וחתולים – מהיישובים, ועוד.

דבורנית צהובת-שוליים, שמורת בני ציון

אני יודעת שיש לחץ אדיר על המשך פיתוח במישור החוף. אני יודעת שכמות האנשים בארץ גדלה, וכולם רוצים לגור איפשהו, רצוי בתל-אביב או קרוב אליה. גם רוב היצע העבודה הוא בגוש דן.

יחד עם זאת, ראות ירוקות הן חשובות גם לבריאות הנפשית של כל אותם מליונים, וגם לאוויר שאנחנו נושמים. ואפילו מוזיאון קטן, שיזכיר לנו איך נראה האיזור פעם לפני פחות ממאה שנים – חשוב לדעתי, לא פחות, משימור בית בן-גוריון וספריתו.

שפתן מצוי, בני ציון

ואם אחזור להשתלמות: בעצם זהו טיול, אבל בדגש לימודי. תמיד אנחנו נגררים לשיחות על סקס – הלא בסך הכל, הפרחים הם אברי המין של הצמחים! ואחת המטרות החשובות של כל מין היא הִתְרַבּוּת. אז אנחנו מדברים על האבקה, מנתחים את האיברים השונים של הפרחים – ואם תרצו לדעת סוד: כל המשוגעים לבוטניקה הם בעצם חולי מין…ולא סתם, אלא מין ביזארי. מין בצמחים.

גוּלָנִית ערב, שמורת הדסים

שמורת הדסים היא שמורונת מאחורי פנימית הדסים, אבל עכשיו היא סגורה לציבור לצורך שיקום משריפה שפרצה שם לפני כמה זמן. אנחנו קבלנו התר מיוחד להכנס לשמורה, ומצאנו שם פרח מקסים בשם גוּלָנִית ערב. הגוּלָנִית (שנקראת כך בגלל ראש הפרח העגול כמו גולה) היא פרח ממשפחת הגולניתיים, בצבע תכול מקסים. היא פורחת בעיקר בהר הנגב, בדרום; ופעם פרחה באתרים רבים במישור החוף.

אבל מאז בנינו יישובים, וכיום הגולנית ידועה מנקודה אחת בלבד במישור החוף: שמורת הדסים. וזו הסיבה שכל כך חשוב לשמור על השמורה הזו. זו הנקודה היחידה בה אפשר לפגוש גולנית – בלי לרדת לנגב. מוזיאון, אמרתי?

פשתנית יפו, שמורת קדימה

מדריך הטיול שלנו הפעם היה ד"ר גדי פולק – מרצה לבוטניקה ואקולוגיה בסמינר הקיבוצים. הטיול היה רגוע, מעניין ומעמיק בזכותו. ההסברים שלו על הסיסטמטיקה והתפתחות הצמחים – פשוט מרתקים. בנוסף אליו היו אנשים כמו מימי רון, הגר לשנר ואורי פרגמן-ספיר, שכולם בוטנאים, ואני לומדת מהם המון.

רתם המדבר, שמורת אירוס נתניה

שמורת אירוס הארגמן של נתניה היא גם שמורה במצב בעייתי. זו אינה שמורה רשמית של המדינה, אלא שמורה שהוקמה בעקבות החלטת מועצת העירית נתניה להקים שמורה עירונית לרווחת התושבים. כן ירבו עיריות שמכריזות על שמורות כאילו!

אבל… חשוב מאד שהחלטות כאילו יגובו במעמד רשמי, וששמורות שהוכרזו כך אכן יהיו מוגנות.

התושבים אכן נהנים מהשמורה כיום – אבל כל שנה, כשאני מגיעה אל השמורה – היא קצת יותר קטנה. עוד נגיסה. עוד חתיכה שנבנתה. המצב של השמורה הזו רעוע, ואני מאד מקווה שיצליחו לשמור עליה.

ולא רק בגלל האירוסים! בשמורת נתניה גדלים מינים רבים – שחלקם יחודיים לאיזור, כמו אלקנת הצבעים, מרסיה יפהפיה, שום תל אביב (פרח מקסים, שאני אציג), תלתנים מיוחדים ועוד.

תלתן פלישתי, שמורת אירוס נתניה

אחד הצמחים שחפשנו בבני ציון – ומצאנו המונים ממנו – היה לשון אפעה קטנה. כבר סיפרתי על השרך הזה, והפעם הצלחתי לצלם כמה תמונות ממש טובות שלו – זו המוצלחת שבהם, לטעמי:

לשון אפעה קטנה, שמורת בני ציון

אבל בשביל שאפשר יהיה להבין מה קנה המידה, וכמה הפיצקלה הזה הוא באמת פיצקלה – צלמתי את אחד מאנשי רת"ם מצלם את לשון האפעה. כן, היא פה בתמונה, מסומנת בחץ אדום, כדי שיהיה מובן שאני כן מתכוונת לחתיכת העשב שם.