לזכרו של פרופסור אבינעם דנין

IMG_1628

ושוב בשורות רעות…  אתמול (שבת, 12.12.15) התפרסמה ההודעה על מותו של פרופסור אבינעם דנין. 

IMG_0788

פרופסור דנין היה אחד מענקי הבוטניקה בארץ. הוא חקר את צמחית הארץ, והיה מומחה לצמחית הנגב. הוא תאר למדע 43 מיני צומח חדשים שלא היו ידועים – כמו למשל, מרבה-חלב נגבי (שאפשר לראות בתמונה הבאה).
הוא היה אחד מכותבי הפלורה פלשתינה, וכתב יחד עם פרופ. נעמי פינברון-דותן את המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל – שידוע אצל חובבי הפרחים בתור  "המשקולת הצהובה", בגלל צבע הכריכה ומשקלו בתיק. הוא הקים את אתר "צמחיית ישראל ברשת"

IMG_1443

תרומתו היתה מאד חשובה, ושמו ידוע בעולם. מספר מינים נקראו בשמו – כמו כלך דנין, עלקת דנין – ושום האבקנים, ששמו הלטיני הוא שום דנין. 

allium

התחלתי להזכר בכל מיני מפגשים (פיזיים ווירטואליים) שהיו לי עם פרופ. דנין, ולזכרו – אני מעלה כאן כמה זכרונות. 

IMG_1609

כיוון שתרמתי תמונות לאתר "צמחית ישראל ברשת", היו לנו התכתבויות פה ושם. חלקן בעקבות שאלות שלי, עליהן תמיד אבינעם ענה בנועם ובפרוט, וחלקן בעקבות שאלות שלו לגבי תמונות שהעליתי.
למשל, התמונה הבאה – של גרגרנית חד-פרחית: בעבר היו שני מינים: גרגרנית חד-פרחית, וגרגרנית נוֹאֶה. כשצלמתי את הגרגרנית הזו, ד"ר יובל ספיר אמר לי: הנה גרגרנית נואה. תצלמי, זה פרח נדיר.
אז צלמתי.
אחר כך ד"ר אורי פרגמן-ספיר אמר לי שהמינים אוחדו, וכיום זו גרגרנית חד-פרחית… אז התבלבלתי.
באתר הפלורה ראיתי שיש דפים שונים לכל אחד מהמינים – אך ללא תמונות. כתבתי לפרופ. דנין, צרפתי את התמונה ושאלתי אותו. הוא ענה לי תשובה יסודית ומעמיקה, שהסבירה את הסיסטמטיקה של המין ואת ההסטוריה של השם. בשנות ה-80 אכן אוחדו המינים למין אחד, אך באתר הפלורה, פרופ. דנין פתח בטעות שני דפים.
הוא כמובן הודה לי על מציאת הטעות ועל התמונה. 

IMG_4973

הסיור הראשון בו הצטרפתי אל פרופסור דנין היה בסתיו 2007. הוא הסביר לנו ששבועיים לאחר הגשם הרציני הראשון – אפשר לפגוש נרקיסים ורקפות בנחל כיסלון, והזמין כמה אנשים לסיור של יום שישי בבוקר.
אז נסעתי. הנרקיסים והרקפות קיימו את ההבטחה ופרחו – ויחד איתם, קיבלנו הסברים על נשרן צפוף, על האלון המצוי (וההבדלים בין האלונים המצויים אצלינו לעומת הרי אדום) ועל כל מה שראינו סביבנו.
הנה אבינעם, באותו טיול, מסביר לנו על כלך מרוקני – כלך הצומח במצוקים, בניגוד לכלך המצוי שמעדיף יותר אדמה וקרקע ישרה. 

IMG_8140

באותו סיור אבינעם לימד אותי להכיר צמח מקסים, שלא הכרתי עד אז: אצבוע אירופי. אז למדתי שזהו סוקולנט – כלומר, צמח בשרני (ממש כמו הקקטוסים האמריקאים) ששומר מים ברקמות שלו.
מאז פגשתי את האצבוע עוד כמה וכמה פעמים – גם כתבתי עליו

IMG_8144

בארץ גדל מין נוסף של אצבוע – אצבוע ים המלח, הייחודי לבקעת ים המלח. גם אותו פגשתי בזכות פרופ. דנין – בסיור אחר, בשנת 2010. 

IMG_0797

פרופסור דנין ידע פרטים כמעט על כל צמח בארץ. ממנו למדתי על צינורות ההזנה החזקים בעלים של בן-חצב יקינתוני. 

IMG_8173

ומובן שאני זוכרת את זה היטב. אחרי הדגמה כמו בתמונה הבאה – איך אפשר לשכוח?! 

IMG_8170

כמו שכתבתי, פרופסור דנין היה מומחה לצמחי הנגב. שמות כמו "ערטל מדברי", "קרוטלריה מצרית" או "לוטוס אילתי" התגלגלו על לשונו באופן טבעי ביותר. 

IMG_0847

בשנת 2010 יצאנו איתו (אני, ועוד כמה אנשים) לסיור של שלושה ימים בלתי נשכחים בנגב. שם ראיתי לראשונה בחיי פרחים מיוחדים ונדירים, כמו מרבה-החלב הנגבי שהזכרתי קודם,
וגם נדירים ומיוחדים כמו זצניה מזרחית ובהק עקרבי. למדתי המון באותו סיור. 

IMG_1529

פעם אחרת, יצאתי לסיור קיץ בשלולית דורה עם כמה חברים מפורום "עולם הטבע" ב-Ynet. בשולי השלולית המתייבשת מצאנו צמח קטן שלא הכרנו. שלמי אהרון ידידי ישב להגדיר אותו, והגענו אל אולדנית הכף – שהזכרתי אותה לא מזמן ברשימה על שלוליות החורף בחדרה.
צלמתי אותה כמיטב יכולתי, וכיוון שבאתר הפלורה לא היתה עוד תמונה שלה – העליתי את התמונה לאתר.
פרופ. דנין פנה אלי במייל, ושאל אותי על הצמח – התמונה לא העבירה מספיק את כל המאפיינים. כדי להיות בטוח שאכן ההגדרה שלנו נכונה – כאמור, הוא היה אדם יסודי ומעמיק – הוא ביקש ממני לגשת שוב לשלולית, לאסוף את הפרט שצלמתי, ליבש ולשלוח אליו.
אז למחרת, אחרי העבודה, חזרתי אל השלולית. לקח לי קצת זמן לאתר את הצמח – בכל זאת, זהו צמח זעיר – אבל איתרתי אותו, אספתי, ייבשתי ושלחתי אל פרופ. דנין. הוא בדק אותו והגדיר אותו, ואישר שזו אכן אולדנית הכף. 

IMG_5842

פרופ. דנין התעניין בצמחים גם מעבר ליופים או לסיסטמטיקה שלהם. הוא התעניין גם בשימושים שונים. עד היום יש לי חבל קטן, שפרופ. דנין קלע מסיבי מתנן – קשור לקישוט על מנורת הלילה שלי.
בתמונה הבאה אפשר לראות אותו מדגים הדלקת אש באמצעות צמרנית הסלעים: צמח נפוץ ומאד דליק. 

IMG_8177

למדתי רבות מפרופסור דנין. הוא תמיד שמח להסביר ולפרט, לתקן ולנמק. כל מכתב שלו, אפילו מענה על שאלות פשוטות, נכתב ביסודיות ממש כאילו הוא כותב מאמר מדעי.
עצוב לי מאד על מותו של אדם חשוב, מאושיות מדעי הבוטניקה בארץ . יהי זכרו ברוך. 

IMG_1492

את התמונות צלמתי בעיקר בסיורים עם פרופ. דנין לאורך 10 השנים האחרונות.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_1072

אצבוע אירופי – Caralluma europaea

e01

כל שנה ביום ההולדת שלי יש לי מסורת – אני לוקחת יום חופש, ויוצאת לטייל לראות פרחים. בד"כ עם חברים ומשפחה, אבל היתה גם שנה שיצאתי לבדי. 

e03

היום, לצערי, בגלל בעיות הברכיים, אני לא יכולה לצאת לטייל. במקום זה, אני נזכרת בפרח קטן ומיוחד, לא מוכר ומאד חביב עלי – אצבוע אירופי. 

e04

האצבוע הוא סוקולנט – כלומר, צמח בשרני שאוגר מים ברקמות. אין לו עלים, והגבעולים שלו נראים כמו אצבעות שמנמנות 

e14

הוא מזכיר לנו את הקקטוסים, אך הוא שייך למשפחה אחרת – משפחת האסקלפיים (כמו תפוח סדום, למשל). 

e05

הפרח שלו – בגוונים צהבהבים-בורדו – הוא  בשרני, וקטן מאד. קטרו בערך סנטימטר. לטעמי הוא מאד יפה – גם אם הוא בהיר – 

e02

וגם אם הוא כהה – 

e07

הפרי של האצבוע נראה כמו אצבעות מוזרות שמזדקרות מעלה – 

e08

האצבוע צומח בסדקי סלעים ובמצוקים, בהרי יהודה ובהרי הנגב. 

e09

האצבוע פורח פעמיים בשנה – בסתיו (בסביבות נובמבר) ובאביב (בסביבות אפריל). אבל כיון שהוא אוגר נוזלים ולא תלוי בגשמים, יש סיכוי מסויים לראות אותו פורח כל השנה. 

e12

הרי יהודה והנגב אילו איזורים שאני מכירה פחות טוב – יחסית לכרמל למשל – ולכן את כל האצבועים פה פגשתי בזכות אנשים טובים ונחמדים.
כיוון שאני מאמינה גדולה בנתינת קרדיט לאנשים הראויים לו – אזכיר את כל אותם אנשים מצויינים: 

e10

את האצבוע הראשון שפגשתי ראיתי בגן צמחי ארץ ישראל של עָתָי יפה בנתיב הל"ה.  הייתי שם במסגרת השתלמות רת"ם, בתאריך 11.10.2007.
מעט אחר כך, בתאריך 30.11.2007 נפגשתי עם מספר אנשים לסיור אחרי-הגשם בנחל כסלון, בהנחיית פרופסור דנין. שם פגשתי את האצבוע פורח בפעם השניה.

אל נחל כסלון חזרתי כמה וכמה פעמים, לראות אם האצבוע פורח. אבל לרוב פגשתי רק את האצבעות, ללא פריחה.  

e11

הפעם האחרונה שראיתי אותו פורח היתה בחודש מרץ האחרון – 28.3.2013 – יצאנו לטיול פסח משפחות בנחל חלילים, עם אנג'ולי ועם גגג האחת ומשפחותיהם. בשלב מסוים, כשכל הילדים טיפסו אל המערה – אני דיברתי עם ד"ר רון פרומקין – אקולוג ואדם נהדר, והוא ירד במיוחד מביתו על מנת לטפס איתי על המצוק ממול ולהראות לי אצבוע פורח.

ועוד פעם מיוחדת אחת היתה בדיוק היום לפני שנה – 29.12.2012 – בטיול יום ההולדת שלי לצפון הנגב. היינו אז בחולות משאבי שדה, באיזור ממשית ובעוד כמה נקודות. בשלב מסוים ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, לקח אותנו לאיזור שהיו בו כמה מצוקי אבן – ושם בחריצי הסלע צמח האצבוע.

e13

אני רוצה להודות לפרופסור דנין, לעתי יפה, לד"ר פרומקין ולד"ר ספיר – שלימדו אותי על הפרח המקסים והמיוחד הזה!

e06

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

e15