אסף שיפמן – פרחים, פרפרים וכל מיני

רצועית רוברט – Himantoglossum robertianum

בשבוע שעבר שוב היתה "מהומה" בספל התה שהוא עולם הבוטניקה בישראל. וכמובן, הייתי חייבת להגיע, לראות בעצמי, להתפעל – ועכשיו גם לדווח.

להמשיך לקרוא

שרביט הספרים האהובים עלי

בקהילת הפרפרים רץ כעת שרביט ספרים אהובים. התלבטתי אם לכתוב אחד, כי בכל זאת – קצת קשה לקשר את עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול או את קים של רודיארד קיפלינג לאקולוגיה, שלא לדבר על שר הטבעות של טולקין…

לכן החלטתי לשנות קצת. אני אכתוב על ספרי הטבע האהובים עלי. הגבלתי את עצמי לספרים שיש לי בספריה הפרטית. בעצם, לא כולם בדיוק "ספרים"… אך כולם אהובים עלי מסיבות שונות – תוכן, איורים מיוחדים או זיקה אישית.

להמשיך לקרוא

דבורנית דינסמור – רשימת סיכום

קודם כל, רציתי לומר שמפה לשם סקרתי כבר את כל מיני הסחלבים שגדלים בר בארצנו! הרשימה המלאה נמצאת במדור הסחלביים שלי.

יש לי עוד הרבה תמונות של דבורניות דינסמוריות, והשונות בדגם שלהם מקסימה בעיני – למשל, בתמונה מעל הציור על השפית (זו ה"בטן" שלה) הוא בצבעים כמעט מטליים.

רציתי לסכם, כי ודאי בלבלתי אתכם עם המינים ותתי המינים של דבורנית דינסמור.

ד"ר יובל ספיר (מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א) טוען שאין כאן ענין לתתי מינים, ואין שום סיבה להגדרות נפרדות. הוא מזכיר לי שהוא הראה לי לפני כמה שנים דבורנית עם 3 פרחים –
אחד סגור (כמו תת מין כרמלי), אחד פתוח מעט עם שולים כהים (כמו תת מין בארי) ואחד פתוח לגמרי, עם שולים בהירים (כמו צהובת-השולים)

אסף שיפמן, לעומתו, שיש לו נסיון שדה עשיר מאד, וכבר בדק והסתכל על רבבות דבורניות אם לא יותר – אומר : "תסתכלי עליהן. הן שונות בצורה. הן נראות אחרת.
ואם כך, למה לא להתייחס אליהן כאל מינים שונים?"
אסף מחלק את הדבורניות בארצנו לארבעה תתי מינים, שלושה מהם הדגמתי – תת מין כרמלי, תת מין בארי ותת מין רחבת-שפה (שמוכרת לנו כצהובת שולים).
גני KEW, כמו שכבר כתבתי, אימצו את דעתו של אסף – הם אמנם איחדו הרבה מינים, אבל השאירו את המופעים השונים כתתי מינים.

בהשתלמות רת"ם בפברואר דיבר פרופסור אמוץ דפני מאוניברסיטת חיפה. פרופסור דפני הוא בכיר חוקרי הסחלבים בארץ. הוא סיפר שלאחרונה החליטו להסתכל על הדבורניות מכיוון חדש: מנקודת מבטה של הדבורה.
הלא כל דבורנית מנסה לרמות מין מסוים של דבורים. היא מפיצה פרומונים מסויימים.
לכן, אם מין מסוים של דבורה ייגש אל שני פרחי דבורנית – אפשר להניח בבטחון ששתי הדבורניות הללו נועדו לרמות את אותה דבורה, ולכן הן בנות אותו מין.

"וואו", חשבתי לעצמי: זה רעיון ממש יפה! איך לא חשבו על זה קודם? תצפיות על דבורים! רעיון נהדר!

אבל… אז הוסיף פרופסור דפני משפט אחד ששוב, הפך את הקערה על פיה: הבעיה היא, שאין מספיק ידע על דבורים – ולא תמיד אנחנו יודעים להבדיל בין המינים השונים של הדבורים!
כלומר, גם אם אנחנו רואים שתי דבורים שניגשות לפרחים דומים – כיוון שאנחנו לא יודעים אם הדבורים הללו הן מאותו מין או ממינים שונים – חזרנו להתחלה, ושוב אנחנו מבולבלים…

איך לסכם את הנושא? מה אני חושבת?
אני עדין פתוחה לדיעות השונות, ומחפשת הוכחות לכאן או לכאן. אני מבטיחה להמשיך לעקוב אחרי הדבורניות, בשדה – אבל גם בפרסומים המדעיים – ואם יהיו פרסומים נוספים, אני אשתדל להעיף בהם מבט.

בינתיים, צאו לשדה וטיילו.
אם תשימו לב לדבורניות בשדה – רובן קטנות ונמוכות, ולא תמיד שמים לב אליהן בגלל הצבעוניות הירקרקה-חומה –
ותזכרו שזו דבורנית (ואולי אפילו דבורנית דינסמור) –
אני, את שלי עשיתי.

התמונות צולמו –
בשמורת הסחלבים ליד חורשת טל, 15.3.2006
ביער מטע, הרי יהודה 17.3.2007
בהר מירון, 24.3.2007, 13.4.2007
בכרמל 31.3.2007
בנחל חזורי, 3.4.2009
בהר קטע 25.2.2011
ובגבעת אולגה, 31.1.2012

התמונות ב-PICASA – מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראות אותן בהגדלה. ויש עוד הרבה תמונות באלבום, כאן.

דבורנית דינסמור, תת מין בארי – Ophrys umbilicata subsp. beerii

ברשימה הקודמת דיברנו על דבורנית דינסמור, והפרוייקט של גני Kew לעשות סדר בשמות.
ראשית הם קראו למין "Ophrys umbilicata", והם לא מוכנים לפצל אותו ללא הוכחות מאד טובות.
ברישומים שלהם מוגדרים כעת שלושה-עשר תתי מינים (מרחבי העולם), ועשרות רבות של שמות נרדפים.

אצלינו בארץ, אסף שיפמן בדק את הדבורניות במישור החוף ובצפון הנגב, וראה שהמאפיינים שלהן מעט שונים מאילו של ההרים.

עלי העטיף – ה"כנפיים" לרוב לבנות, השפית (זה גוף הדבורה) נוטה להיות פתוח. בניגוד לדבורניות ה"הרריות", שם השפית כדורית יותר, וסגורה.

אסף הגדיר את השונות הזו כתת מין נפרד, וגני Kew קבלו את ההגדרה הזו.

כיון שהשונות הזו התגלתה לראשונה באיזור בארי – וגם לזכרו של אחיו של אסף, ששמו היה בארי – אסף קרא לדבורניות הללו "דבורניות בארי".
השם המלא – הוא Ophrys umbilicata, ssp. Beerii – כלומר, דבורנית דינסמור, תת מין בארי.

בגבעת אולגה השנה פגשנו שתי דוגמניות מיוחדות. דבורנית דינסמור שעלי העטיף שלה ורודים, ולא לבנבנים או ירקרקים –
בעבר, דבורנית כזו (בעלת עלי עטיף ורודים) נחשבה למין נפרד ונקראה "דבורנית מזרחית" – ophrys orientalis – אבל גם זו אוחדה למין "דבורנית דינסמור", ובמקרה שלנו – תת מין בארי:

ועוד אחת מיוחדת – לבקנית, שהגוף שלה ירקרק כולו!

בהשתלמות רת"ם ב-23.2.2012 ביקרנו שוב בשמורת פורה – ודיברנו על הדבורניות הללו, ושם למדתי דברים נוספים על ההגדרות השונות… ולכן – המשך יבוא!

הדבורניות צולמו:
בגבעת אולגה, 31.1.2012
בשמורת פורה, 18.2.2011
בצומת סעד, 15.2.2007

התמונות בPicasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

דבורנית דינסמור – Ophrys umbilicata

פורים כבר עבר ואני רוצה לפרסם סדרת רשימות על אחת התחפושות היפות של הטבע: הדבורנית. כבר הזכרתי שפרח הדבורנית נראה כדבורה, על מנת למשוך דבורים ממין זכר "להזדווג" איתה – ועל ידי כך להפרות את הפרח.

לאחר שסקרתי כמעט את כל סחלבי ארצנו, הנפוצים והנדירים – אני מגיעה סוף סוף אל הדבורנית הנפוצה ביותר, המוכרת ביותר.

אתם ודאי מכירים אותה… בטח פגשתם אותה בטיול כלשהו. זוהי דבורנית דינסמור.

בעצם, הסיבה שלא כתבתי עליה עד כה היא לא כי חסרות לי תמונות… לא-לא. ישבתי ומיינתי מאות תמונות של דבורניות. אני מאמינה שיש לי מעל 1,000 תמונות רק של הדבורנית הזו.

התהיה הראשונה שלי היתה… מה השם הלטיני? איזו מין דבורנית זו?

דבורנית דינסמור נקראה בעבר בלטינית – דבורנית דינסמור – Ophrys dinsmorei – ע"ש ג'ון דינסמור, בוטנאי אמריקאי שחי בירושלים וחקר את הצומח באיזורינו בראשית המאה ה-20.
אשתו קבורה בירושלים – זאת מצאתי בבלוג של ענת סקילי.

במקביל להגדרתה כ"דבורנית דינסמור", היא הוגדרה גם בתור "דבורנית הכרמל" – "Ophrys carmeli".

אחר כך נטען שהיא דומה למין אחר של דבורנית, מקפריסין – "Ophrys attica", ולבסוף החליטו לקרוא לה בשם של מין רחב תפוצה – "Ophrys umbilicata" – וזהו השם הרשמי כיום.
משמעות השם "umbilicata" – היא בצורת טבור. (ובאמת umbilical chord זה חבל הטבור). האם אתם יכולים לחשוב על שם הולם יותר לפרח לכבוד פורים מאשר "דבורנית הפופיק"?

גני Kew באנגליה התחילו לנסות לעשות סדר בכל השמות של כל הדבורניות בעולם. הם איחדו עשרות שמות והפכו אותם ל"שמות נרדפים" לשם הרשמי – שהוא Ophrys umbilicata.
אסף שיפמן מנסה לעשות סדר בכל השמות והצורות השונות בארצנו, והוא מגדיר צורות שונות של הדבורנית בתור תתי מינים – אבל לזה אני אקדיש כבר רשימה נוספת.

את התמונות צלמתי:
בכרמל, ליד האנטנה הגדולה 13.2.2012, 1.4.2006, 11.3.2006
בשביל נורמן בגליל העליון, 7.4.2011
באיזור רקית בכרמל, 1.4.2011
בהר קטע ליד החרמון, 25.3.2011 וגם 3.4.2009
בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, שם יש כמה צבעים נפלאים – 15.3.2006
ובשולי העיר מודיעין, 5.3.2005

התמונות בפיקאסה, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

סחלבים בערפל, 25.3.2011

עם החמסין שהתחיל פתאום, קצת קשה לנו לזכור שביום שישי שעבר עוד היה פה חורפי למדי… וכמובן, בדיוק ביום הזה אנחנו החלטנו לצאת לחפש סחלבים בהר קטע, למרגלות החרמון.
כמה טיפות של גשם לא יימנעו מאנשים כמונו, שהפרחים בראש מעייניהם מעל ומעבר לכל פרופורציה – לצאת לשטח.
בשבוע לפני כן, RuvenKa ביקר שם ופגש את הסחלב הסורי – ולאחר ששאלתי, נתן לי הסבר מדיוק איך לאתר אותו. בדיעבד, זה היה אותו איזור בו מצאנו את הסחלב הסורי לפני שנתיים.
ההתחלה היתה מאד מעודדת: עצרנו במפל סער, וראינו כמה יפה הוא זורם ושוצף (בעקבות הגשמים הרבים שירדו ביום חמישי)

למרגלות התצפית פרח פרח יפהפה, נפוץ למדי בארץ – שעוד לא הקדשתי לו רשימה: בן חצב יקינתוני. הנה הוא, על רקע המפל:

על גדת הנחל, מעט אחר כך, מצאנו פרט גדול ויפה של סחלב השקיק, משקיף לו על הנחל. הסחלב הזה גדל מאחורי הגדר של הגשר על נחל סער. ובכל זאת, אסף (הוא אסף שיפמן, שאיתו יצאנו לטיול) ראה אותו. אני עדיין לא מבינה איך, אבל אסף הוא מגנט לסחלבים. לדעתי הם קוראים לו.

הצצנו לכיוון החרמון, והתמונה לא היתה מאד מעודדת: כלומר, לא ראינו את החרמון. בכלל.

לא נורא. חשבנו. לא באנו לחפש נופים, נכון? באנו לחפש סחלבים. את הדרך אנחנו מכירים. אז נסענו למעלה.

בדרך נאלצנו לנסוע ממש לאט. ממש ממש. הראות היתה של 20 מטר קדימה. אולי. הגענו אל נח"ל נמרוד, והתחלנו לרדת לכיוון הגבעה – גבעת הדקטילוריזות.
הגבעה אמורה להיות קרובה למדי לנמרוד – ואנחנו התחלנו ללכת בבטחה, בערפל.
והלכנו…
והלכנו….
את התמונה הזו צלמה ציפורן חתול: רואים כאן אותי, עם תיק סגול, 2 ז'קטים פליס, וכובע צמר-פליס שמוטי קנה לי פעם באמסטרדם; ועוד שניים מהמטיילים האמיצים.

ובכן, הלכנו, והלכנו, וחשבנו שזה נראה לנו קצת רחוק יותר ממה שזכרנו… אבל בערפל לא היו לנו נקודות ציון. חיפשנו.
ואז הגענו אל… המממ. מעין שאף אחד מאיתנו לא הכיר.
היינו שישה אנשים. כולנו היינו כבר כמה פעמים על ההר הזה – אנחנו באמת מכירים את השטח והסביבה, ומעולם לא הגענו אל המעין שעכשיו היינו לידו. בערפל ראינו גם שני עצי ברוש גדולים – שלא נראו לנו מוכרים…

(דבורנית צהובה רטובה מהגשם)

התכנסנו להערכת מצב.
איך זה יכול להיות שהגענו למקום הזה, שאנחנו לא מכירים? פתחנו מפות, והגענו ל-2 נקודות אפשריות – ודאי אנחנו באחת מהן. אחת צפונית לגבעה, ואחת דרומית מערבית לגבעה…. אז לאן הולכים? לשם – או לשם?
החלטנו למזער נזקים: נחזור לאוטו. ישנה נקודה קרובה יחסית לכביש, שנוכל למצוא אותה ולפגוש שם כמה פרטים בודדים של דקטילוריזות. ואז, במקום לרדת מהגבעה לעמק שבו הסחלב הסורי – ננסה את דרך הג'יפים בה נסענו בשנה שעברה, שבינתיים חסמו אותה למעבר רכב.

(דבורנית דינסמור – גם היא רטובה)

התחלנו לחזור.
לפתע, ממש כמו באגדות, רוח פזרה לרגע את הערפל – וציפורן חתול ראתה את הגבעה! היא קראה לנו מיד – הגבעה היתה כ-50 מטר מתחת לנקודה בה היינו באותו רגע. הערפל חזר וכיסה אותה, אבל עכשיו ידענו לאן ללכת. ירדנו אליה – ומצאנו על הגבעה כמה עשרות דקטילוריזות!

התחלנו לצלם אותן, לספור אותן, להנות מהן – הדקטילוריזה הרומאית – אצבענית רומאית בשמה העברי – התגלתה בארץ בשנת 1985. עד אז לא ידעו בכלל על קיומה!
והנה, תוך כדי הצילומים – נעשה לנו נס, והערפל התחיל להתפוגג. אפילו כמה קרני שמש יצאו:

בין הדקטילוריזות היו גם המוני פרטים של סחלב אנטולי:

הסתכלנו על הנוף – וראינו את מצודת נמרוד, ולמרגלותיה נבי חזורי (ששם חיכה לנו הרכב השני) –

והחלטנו שממשיכים לרדת. מזג האויר ממש נפלא! למה בכלל התלוננו?
בדרכנו פגשנו אלפי דבורניות שחומות – כאילו כמויות אדירות אנחנו ממש לא זוכרים.

מה שעוד פגשנו, זה בוץ. כזכור, ביום חמישי ירד הרבה גשם – ועכשיו המים עסקו בהתנקזות לכיוון העמק והנחלים למטה. כלומר, הכל היה בוצי, וכל מיני פלגים קטנים חצו את דרכנו. היו גם גדולים יותר, כמו הפלג המקסים הזה שלחופו פרחו כלניות:

ולאורך כל הדרך מצאנו המון כדנים יפהפיים – כדן נאה (שגם לו אני מתכננת רשימה…)

הגענו אל האחו שבו ראינו את הסחלב הסורי לפני שנתיים. עוד לפני שהספקתי לשלוף את ההסבר מראובן – אסף כבר מצא את הפרט שראובן צלם. (כבר אמרתי מגנט לסחלבים?)

האחו היה רטוב ובוצי מאד, מנוקד באלפי דבורניות שחומות, מעט סחלבים פרפרניים – וכמה ניצנים של סחלב איטלקי. לאחר חיפוש מעמיק, מצאנו עוד 3 פרטים של סחלב סורי, ניצן אחד, ו-3 פרטים החשודים כבני כלאיים של סחלב סורי ופרפרני:

איך יודעים שזה סחלב כלאיים? ובכן, צריך להכיר היטב את המאפיינים של שני המינים.
השפית של הסחלב הסורי חלקה. זו של הפרפרני מנוקדת היטב. לסחב שלנו יש ניקוד – אבל מעודן מאד.
השפית של הסחלב הסורי מפורצת פעמיים – מחולקת ל-3 אונות. זו של הסחלב הפרפרני היא דמוית מניפה משוננת. לסחלב שלנו יש גם וגם.
הדרבן של הסחלב הסורי עולה למעלה. זה של הפרפרני – יורד מטה, צמוד לגבעול. לסחלב שלנו – הדרבן יורד אך לא צמוד, והיה פרט אחר בו הדרבן התרומם מעט.

(סחלב איטלקי – גם לו אני עוד אקדיש רשימה)

המשכנו לרדת, ואז התחיל לטפטף. הגשם התחזק קצת, והפך לברד.
התעטפנו במעילינו, והמשכנו לרדת – וכי היתה ברירה? הברד חזר להיות גשם.
הגענו לחלק התחתון של ההר, וגילינו… גדרות שחוסמות את דרכינו. שערים נעולים, וגשם… לא – שוב זה ברד.
ניסיתם פעם לעבור גדר תיל בגשם ובברד? אני חייבת לציין שזה בהחלט אתגר. וכולנו עמדנו בו בכבוד.
המשכנו ללכת במורד, בגשם…
הגענו אל בקתה שנבנתה בין המטעים, והיתה לה מרפסת עץ מקורה קטנה. הצטופפנו לנו צוחקים על המרפסת, וגמרנו את אוזני ההמן שנשארו לי מפורים (אני הכנתי…)
לאחר שהגשם נרגע, המשכנו בדרכנו אל נבי חזורי. ממש בשולי מגרש החניה של נבי חזורי – כבר לא בגשם, אבל רטובים ומכוסי בוץ – פגשנו סחלב פרפני גדול יפהפה, משקיף על הר קטע:

זה, בעצם, היה סוף הטיול. הנהגים נסעו להחזיר את האוטו מנמרוד למעלה, אכלנו קצת (לא יכולנו לערוך את הפיקניק המסורתי שלנו, כי הכל היה רטוב!) – ונסענו אל שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, לחפש סחלב ריחני.
אולי הייתי צריכה לצרף את הרשימה הזו למדור ה"סיפורים ההזויים" של מוטי ?
התמונות צולמו בהר קטע ולמרגלותיו, בתאריך 25.3.2011
המון המון תודה לאסף שהנהיג אותנו ללא חת בערפל, בגשם, בבוץ ובברד!
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

התנצלות

לפני שנה וחצי בערך פרסמתי רשימה על רצועית הגליל, ותהיתי מהו השם הלטיני.

כיון שהשם שונה במשך השנים, ומצאתי ארבעה שמות שונים – שכל אחד שימש בתקופה אחרת – קצת התלוצצתי על הנושא.

אבל… חיים ומוות ביד המקלדת. ההתלוצצות הזו פגעה עמוקות דוקא באדם האחד שעזר לי, שענה על שאלותי, שהסביר לי הבדלים ושלח אלי מאמרים. פגעתי באדם חשוב לי – אסף שיפמן.

ולכן, מיד כשהוא כתב לי – ביטלתי את כל המשפטים הלא-רציניים, והורדתי כל התבטאות שעלולה לפגוע.

וחשתי צורך להתנצל בפניך, אסף, מעל דפי הבלוג שלי: סליחה על שפגעתי בך. לא התכוונתי לזלזל, ולא להעליב.
אני אסירת תודה על כל מה שלימדת אותי, על המקומות שהראית לי ולא הייתי מגיעה אליהם אחרת. אני מאד מעריכה את הנחישות שלך ואת הרצון לבדוק ולראות ולדעת.

ואני אדגיש – הרצועית בארץ היא רצועית הגליל, או בלטינית Himantoglossum galilaeum – והיא מופיעה גם ברשימת המינים העולמיים באתר Kew Gardens – יחד עם שם המגלה, כלומר שמו של אסף שיפמן.

סליחה.

טוב שם טוב משמן טוב (סחלב הביצות, פעם שניה)

כמו שקרה לי עם רצועית הגליל, כשהתחלתי לבדוק את סחלב הביצות (כן, זה שפרסמתי לפני 2 רשימות) – ניצבתי מופתעת מול השם.

הפעם לא היו ארבעה שמות לטיניים לבחור מהם, אלא רק שניים…
Orchis laxiflora או Orchis dinsmorei

ושוב שאלתי את עצמי: מהו שמו של הסחלב הזה?

הספרות, כדרכה נחלקה בין הדעות.
האתר של פרופ. דנין, הסכים עם האנציקלופדיה של החי והצומח ועם חוברת רת"ם העוסקת בסחלבים: זהו Orchis dinsmorei.

המגדיר לצמחי ארץ ישראל (של פרופ. פינברון ופרופ. דנין) , לעומת זאת, הסכים דווקא עם לקסיקון מפה של פרופ. שמידע ועם הספר "צמחי ישראל בתמונות" החביב עלי: זהו Orchis laxiflora.

ספרו של אסף שיפמן לא הושיע אותי הפעם: הוא נותן את שני השמות, כשמות חלופיים; כשהשם הרשמי לדעתו הוא Orchis laxiflora.

הישועה הגיעה אלי הפעם מספר ישן שקניתי לא מזמן בחנות יד שניה: ספר הסחלבים בישראל של פרופ. אמוץ דפני.

פרופץ דפני מסביר, שבדרום אירופה – למשל, איטליה וצרפת – הוגדר המין "סחלב הביצות" ונקרא בשם Orchis laxiflora. אבל כאשר בדקו את סחלבי הביצות באיזורינו – סוריה, לבנון וישראל – נתגלו מספר הבדלים. ולכן, כותב פרופ. דפני, יש הצדקת לתת לסחלב באיזורינו שם נפרד מהסחלב האירופאי – והוא נקרא Orchis dinsmorei

ומה זה dinsmorei? על שם דינסמור.
דינסמור – ג'ון דינסמור – היה בוטנאי אמריקאי שחי בירושלים, במושבה האמריקנית בראשית המאה ה-20. הוא לימד טבע, חקר רבות את צמחית הארץ, וגילה צמחים רבים שלא היו ידועים מהארץ.

ענת סקילי כתבה עליו, בהקשר של פרח יפה אחר הקרוי על שמו – דבורנית דינסמור.

לפני כמה זמן, אסף שיפמן העלה השערה שבארץ בעצם גדלים שני המינים: ברוב הארץ – במישור החוף, ובגליל – זהו Orchis dinsmorei; ואילו למרגלות החרמון – זהו Orchis laxiflora.
כשהיינו איתו, הוא אכן הראה לנו את ההבדלים (ציור על השפית, הזוית של הדרבן מהפרח – ועוד).
אסף מדד ובדק פרטים מכל נקודה ידועה בארץ (ומאז ייבוש הביצות אין הרבה…), והשווה לטורקיה, ולמדינות באירופה. לפני שנה בערך הוא פרסם מאמר שטוען שאילו באמת שני המינים.
אם אילו אכן שני מינים, או פשוט זן שונה מעט שמושפע ממזג האוויר – צריך לבדוק. בינתיים, אני לפחות מקבלת את דעתו של פרופ. דפני, בתוספת ההערה של אסף: בארץ גדל Orchis dinsmorei (כלומר, סחלב דינסמור) – ובחרמון, כמו באירופה – Orchis laxiflora (סחלב הביצות האירופאי)

את התמונות צלמתי :
באחו בנימינה,
בנחל חזורי (ממש ליד נבי חזורי, למרגלות החרמון)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.

בחודשים מרץ ואפריל של השנים 2005-2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

הבהרה:
נראה לי שבלבלתי כמה אנשים, ולכן אני אסביר שגם ברשימה הקודמת על סחלב הביצות וגם בזו – מופיעים במעורבב הפרחים מנחל חזורי ומאחו בנימינה, ואני – במבט ראשוני, ובלי להתעמק – לא יודעת להבדיל בינהם.
הפרחים הם כמעט זהים, ההבדלים הם זעירים וחשובים בעיקר למשוגעי בוטניקה וחולי סחלבת.
גם זה, וגם ההוא נקראים בעברית סחלב הביצות. לגבי השם הלטיני – יש תהייה, וזה הבסיס לרשימה הזו.

אז איך קוראים לרצועית?

כשהתחלתי לכתוב על רצועית הגליל, כהרגלי – פתחתי ספרים, גם כדי למצוא את השם הלטיני.

הפעם זה בלבל אותי מאד.

באתר הפלורה של פרופ. דנין קוראים לרצועית Himantoglossum caprinum .
בלקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, ובאנציקלופדיה של החי והצומח – שאת הערך שם כתב פרופ. דפני – גם קוראים לה Himantoglossum caprinum.

לעומתם, בספר הסחלבים של אסף שיפמן, בספר "זר פרחי בר מוגנים" של פרופ. זהרי, בספר "נופי הצומח של הארץ" של פרופ. זהרי, בספר "צמחי ישראל בתמונות" וגם בחוברת רת"ם המוקדשת לסחלבים (בעריכת פרופ. דפני) – היא נקראת Himantoglossum affine

בשביל להוסיף בלבול על בלבול, בספר הישן "פרחי הגליל" של עוזי פז היא בכלל מכונה Himantoglossum bolleanum.

אז מה עושים? שלחתי מייל לאסף, לשאול אותו.

אסף הפתיע אותי בתשובתו… הוא כתב לי שבזמנים שונים סברו שהרצועית היא רצועית ממינים שונים, למשל ב1933 היא הוגדרה כbolleanum, אך מאוחר יותר היא הוגדרה בתור Himantoglossum affine – ולא היתה הסכמה על השם.

בדרום לבנון גדל Himantoglossum caprinum ssp. levantinum – כלומר, תת מין לבנוני של רצועית.

אבל לאחרונה אסף פרסם מאמר מדעי בעיתון גרמני, ושם הוא טוען שהרצועית שלנו איננה אף אחת מהמינים האירופאים הידועים! היא רצועית נפרדת!

והוא קרא לה בשם – Himantoglossum galilaeum – כלומר, רצועית הגליל! השם התקבל גם בKew Gardens – ורשום שם כאחד המינים הרשמיים.

זה גרם לי לחשוב על ההבחנה בין מינים שונים של פרחים שונים – שלעין בלתי מקצועית נראים דומים מאד, כמו למשל אירוס שחום ואירוס הארגמן – ותהיתי, האם באמת מדובר במינים שונים.

אבל אני יודעת היטב שיש קריטריוניים עולמיים ומדעיים להפרדה בין מין למין, ולחלוקה למינים ולתתי-מינים.

[תיקון, נובמבר 2010: היו ברשימה זו כמה התבדחויות שלי על השמות השונים, אך בעקבות הערה שקבלתי – הסרתי אותן. אין לי כוונה לפגוע או להעליב!]

ועוד תמונה מיוחדת: כך נראה ניצן הרצועית, עם הרצועה מגולגלת היטב בתוך הכובע…

התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:

23.5.2007

17.5.2008

29.5.2009

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא. הפרח הזה מדהים ומשגע.

עוד בני-חורש וסיפור בלשי קטן

(יער אודם, 2.5.2008)

לפני שהתחלתי לכתוב את הרשימה על בן-החורש, קראתי עליו קצת במקורות שונים: האנציקלופדיה של החי והצומח, ספר סחלבי הבר של אסף שיפמן, לקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, וחוברת רת"ם מס. 19 המוקדשת לסחלבים, בעריכת פרופ. אמוץ דפני.

(17.5.2008, מירון)

להפתעתי, קראתי באנציקלופדיה של החי והצומח: "גדל בארץ במורדות החרמון, בגולן, בגליל העליון ובכרמל."

בכרמל???

בכרמל, ואני לא יודעת מזה???

(2.5.2009, מירון)

מיד הרחבתי את החיפוש. גם בספר "צמחי הגליל" כותב ד"ר עוזי פז שבן החורש ידוע מהכרמל! לעומת זאת, בסקר נוף הכרמל של מנחם מרקוס, ובספר המצוין והותיק "למטייל בכרמל" של זהרוני ו-וגר – הוא לא נזכר כלל.

(2.5.2009, מירון)

שלחתי מייל אל אסף שיפמן ואל אישי טלמון (עוד רודף סחלבים ותיק) עם שאלה נרגשת, ובינתיים קראתי שוב בחוברת רת"ם. שם כתוב כך:

"טוביה קושניר מדווח על המצאותו בכרמל, ומאז אין אישור לכך. לעתים, נראים העלים הצעירים של סחלבן מעוגלים ודומים לעלי בן-חורש רחב-עלים, ואולי זה מקור המידע?"

(מירון, 2.5.2009)

בינתים קבלתי מייל תשובה מאישי: הוא ספר לי שלפחות מאז 1980 לא דווח בן-חורש מהכרמל. יתר על כן: הוא יצא פעם אחת לסיור, יחד עם פרופ. דפני ועם אסף שיפמן לחפש את בן-החורש – והם חזרו ריקם.

(2.5.2009, מירון)

האם טוביה קושניר טעה? האם נצפה בן-חורש בכרמל מאז? אין לי תשובות, אבל אם ידווחו על בן חורש בכרמל, אני מבטיחה לגשת לבדוק!

(2.5.2009, מירון)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

מירונית סרגלית – Platanthera holmboei

מה עשיתי פה? לקחתי את הרימונית מאתמול, ושחקתי בה משחק אותיות קליל: החלפתי את ה-ר` וה-מ` זו בזו.

ומה קבלתי?

מירונית!

ועוד הפעם –

מירונית!

כולם ביחד!

מירונית!!

טוב. אני אעזוב את תנועות הנוער השונות, ואגיע אל המירונית…

הפרח שלי היום הוא סחלב נדיר במיוחד. לראשונה הוא נתגלה בארץ במירון, בשנת 1956 – והוגדר ע"י פרופ. נעמי פיינברון בתור Platanthera holmboei – סחלב שמצוי בקפריסין ונקרא על שם Holomboe – שכתב את הפלורה של קפריסין.
היא גם הציעה את "מירונית" בתור השם העברי – הסחלב מהמירון.

אבל מאז היא נראתה במירון רק על ידי יחידי סגולה.

אסף שיפמן אמר לי שהוא ראה אותה לפני כ-10 שנים, ואילו יואב גרטמן – לפני 25 שנים בערך…

למזלם של משוגעי הסחלבים בארצנו, אנחנו יכולים לראות אותה ביער אודם בגולן. שם היא אמנם לא נפוצה, אבל אפשר למצוא אותה – פרט פה-פרט שם, באיזור תל אל קצעא.

כל המירוניות שאתם רואים כאן – צולמו ביער אודם. וזה ממש קשה לאתר אותם! הסחלב הירוק הזה לא טורח לצבוע את עצמו – כי הוא מואבק ע"י חרקים ליליים, ובלילה ממילא לא רואים את הצבעים.

מצד שני, הסחלב הזה אינו מהרמאים! הוא נותן גמול למאביקים – הדרבן שלו מלא צוף, ולפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, יש לו גם ריח! מעולם לא ניסיתי להריח אותו, ולכן אני לא יכולה להעיד על הריח…

כמו שאפשר לראות, למירונית יש הסוואה מצוינת. קשה לראות אותה. צמח ירוק, בגובה 30 ס"מ, ביער ירוק ומוצל. ממש כך:

אבל בשנה שעברה, טיילתי ביער אודם עם אסף שיפמן. אסף הוא ממש גלאי-מירוניות מדהים. הוא נסע באחת מדרכי העפר ביער אודם, ואז אמר לי – הנה!

– הנה מה?

– מירונית!

– איפה?

– שם!

הוא עצר את הרכב, יצא ממנו והצביע – ועדיין לא ראיתי.

רק כשהוא התכופף ונגע בה, ראיתי אותה. והוא זיהה אותה מהאוטו, בנסיעה!

אסף אמר, שמירונית היא כזו. אם אתה קולט אותה – אז תראה. אם לא – אז תפספס.

ובאמת, בפעם הראשונה שטיילנו למירונית, זה היה כך.

רזי הופמן, מנהל פורום "עולם הטבע" ב-ynet הסביר לי איך להגיע, ולאן.

טיילנו לנו – החלטנו על מסלול ביער, ששיאו אמור היה להיות מפגש עם המירוניות. הגענו לאיזור המיועד ובהתחלה לא ראינו כלום. ואז – ממש פתאום – היא צצה לי. ככה. הופיעה לה. לפתע ראיתי אותה.

הנה היא! קראתי

איפה? שאלו אותי בני משפחתי…

ו… הדיאלוג היה מאד דומה לזה שאני ניהלתי עם אסף

התמונות צולמו בתאריכים:

12.5.2007

2.5.2008 (הטיול עם אסף)

25.4.2009

כולם ביער אודם.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. וכדאי לכם, כי למרות שהוא ירוק לחלוטין – הוא סחלב, וזה אומר שהפרח מורכב ומיוחד.

ה י ד ד !!!! סחלב סורי!!! Orchis syriaca !!!!

כבר הזכרתי פה לא פעם ולא פעמיים את "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל " – מאת אסף שיפמן.

ובכן, זמן מה אחרי שקניתי אותו, נודע לי שיש סחלב שאינו מופיע ברשימה, וכן גדל בארץ: סחלב סורי! אמרו לי שהוא פורח בהר קטע. כן, כן – אותו הר שעליו פורחות הדקטילוריזות.

חיפשתי מידע ברשת, ומצאתי רק 2-3 תמונות מטושטשות. שום מידע על מקום הגידול, מי גילה אותו בארץ, איך מגיעים אליו…

התחלתי לחפש מי יוכל לעזור לי למצוא אותו. הדבר הראשון שסיפרו לי, זה שהוא פורח "בעמק אחד, מעבר לגבעת הדקטילוריזות…"

הבנתי מהר מאד שזה לא יהיה פשוט.

אחרי חקירות ודרישות, שאלתי את כל מי שרק הכרתי, והמליצו לי לשאול את יואב גרטמן.

יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור, הוא מותיקי משוגעי הפרחים בארצנו – הוא מחפש, מוצא, ומכיר פרחים מעניינים עוד הרבה לפני שאני נולדתי.

פניתי במייל, ואז, בדחילו-ורחימו, גם בטלפון.

יואב דווקא שמח לשתף איתי פעולה. באותו שלב גם ניאוטינאה היתה חסרה לי למצבת הסחלבים, ויואב לקח אותי, יחד עם Motior וציפורן חתול לסיור בלתי נשכח.

חרשנו את צפון רמת הגולן וגם את הגליל העליון, וראינו 20 ממיני הסחלבים בארצנו – אבל… רק ניצן של ניאוטינאה, ואף לא סחלב סורי אחד.

חלפה שנה.

הפעם גייסתי שני חברים שגם להם אין נסיון עם סחלב סורי: יובל ספיר, וNoa500.

עשינו טיול משפחתי ארוך ומיוחד – ירדנו מנח"ל נמרוד, דרך גבעת הדקטילוריזות ועד לנבי חזורי.

הטיול היה קשה לילדים – גם שלי וגם של יובל, ראינו בו פריחה מהממת, ממש דברים מעניינים – אבל… שוב לא פגשנו סחלבים סוריים.

ואז, גיליתי לתדהמתי, שידיד אחר שלי – שותף לטיולים מפורום שמירת טבע – יצא לטיול (ללא ידיעתי!!!) ופגש בסחלב הסורי!

הא! הבושה! החרפה! איך, איך עושים לי דבר כזה?! הוא הרי יודע כמה אני רוצה לראות אותו! (ומטעמי נימוס וטוב לב אני לא אזכיר את שמו או את הניק שלו!)

מיד קבעתי זימון בOutlook – לו, ולשאר האנשים שמטיילים איתנו – לתאריך 21.3 השנה, לראות את הסחלב.

מאוחר יותר בשנה שעברה רשמתי הצלחה גדולה: הכרתי את אסף שיפמן, כותב הספר החביב עלי!

אסף הוא באמת משוגע לסחלבים. אני נהנית גם מפרחים אחרים – אבל בעיניו, רק הסחלבים חשובים. הוא יודע המון עליהם, ושם לב לפרטי-פרטים בצורה מעוררת התפעלות.

הגיע ה21.3.2009 – ו…הידיד היה בחו"ל, וגם אסף ועוד חבר טוב שלו – שגם הוא מומחה לסחלבים – לא היו זמינים. אז עלינו בלעדיהם.

שוב חרשנו את סביבות נמרוד, בדקנו כל סחלב וכל פרח – ולא מצאנו כלום.

בשבוע אחר כך ירד גשם בצפון, ואסף המליץ להמתין שבוע. בלב כבד – המתנתי.

הוחלט שהתאריך הוא יום שישי, 3.4.2009.

ביום חמישי, פנה אלי ראש הצוות בעבודה והסביר שצריך תורן ליום שישי, ואם אין מתנדבים – הוא יערוך הגרלה. אמרתי לו שאני לא מתנדבת, ולא יכולה, ואין מצב שאני אגיע.

הוא אמר שאם לא יהיה מתנדב – הוא יערוך הגרלה ואין ברירה.

אמרתי לו, שהוא יכול לאמר לי: "בואי מחר או שאני מפטר אותך" – ואני אומר, בסדר, תפטר אותי.

…לבסוף, למזלי, היה מתנדב מהצוות…

אז ביום שישי יצאנו עם אסף – היינו בסך הכל תשעה אנשים. אחרי הקדמה נחמדה שכללה סחלב ביצות ועוד כמה מטעמים, עלינו להר קטע.

שוב ירדנו לאותו אחו המוכר לי כבר כל כך טוב, למרגלות נח"ל נמרוד.

שוב בדקנו כל סחלב וסחלב באחו (היו המונים) – ושוב… לא מצאנו.

טוב, אמר אסף. ניסע לאתר השני.

האתר השני? איפה הוא?

"בעמק אחר, מעט נמוך יותר, בערך מתחת לגבעת הדקטילוריזות…"

נסענו, ואז – בנקודה מסוימת, שאני באמת לא בטוחה איפה היא (מקווה שMotior יודע! הוא נהג…) ירדנו מהכביש.

לאסף יש רכב 4X4, אבל אנחנו באנו במכונית רגילה. אז הוא הסיע את הקבוצה שהיתה איתו באוטו, ואז חזר לאסוף אותנו. נסענו בשביל-לא-שביל, עד שהגענו לקצה שלו, ומשם הלכנו ברגל.

יש שם נחל ביובי למדי שזורם, ואנחנו הלכנו לארכו – עד שבאיזה שלב פשוט עזבנו אותו וחתכנו הצידה. שוב, בדקנו את כל הסחלבים הפרפרניים, אנטוליים ושלוש השיניים שראינו בדרך – אבל הפעם אסף לא התעכב. הוא הלך ישירות לנקודה מסוימת,

ושם – הידד הידד הידד!!!

פרחו שלושה פרטים של סחלב סורי! (ועוד אחד אכול)

אחר כך מצאנו גם פרט נוסף! בסך הכל, ארבעה פרטים פורחים ואחד אכול.

בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא פרצנו בצרחות שמחה. אפילו את בקבוק השמפניה שכחנו בבית…

אבל כל פרט צולם היטב מכל הכיוונים על ידי 7 מצלמות בערך, וההתעלות הרוחנית היתה גדולה.

ו-Motior מוסיף:

And there was much rejoice

ובקשר לסחלב עצמו: הוא דומה בצורה הכללית לסחלב פרפרני, אבל –

הפרח קטן יותר מסחלב פרפרני (בערך 1/3 גודל),
השׂפית שלו חלקה וחסרת ציורים, ונוטה להיות בהירה (אם כי יש שונות)
הדרבן שלו ישר או אפילו מתרומם מעט, בניגוד לפרפרני ששם הוא יורד למטה.
אסף בקש ממני להוסיף: השפית מחולקת לשלוש אונות, בניגוד לסחלב פרפרני שבו היא בצורת מניפה.

זהו. עכשיו אני יכולה לאמר בגאווה שראיתי את כל מיני הסחלבים הידועים בארצנו!

וגם אם הסחלב הסורי לא היה הגדול או המרשים שבהם (חכו לסחלבים של מאי, הם מ-ד-ה-י-מ-י-ם) – הוא בהחלט מיוחד!

כל התמונות צולמו בעמק חסר שם ליד הר קטע, שאני מקווה לחזור אליו בעתיד; בתאריך 3.4.2009

מליון תודות לאסף שיפמן, וגם לאישי טלמון, לאיתי נ, לNoa500, לmotior, לציפורן חתול1 ולכל מי שליווה אותי במסעות!

ותודה גם לאחותי ולאבא שלי ששמרו על הילדים…

דקטילוריזה (אֶצְבָּעִית) רומאית – Dactylorrhiza romana

היום אני עולה רחוק וגבוה: אל הר קטע, למרגלות החרמון.
שם פגשתי את הדקטילוריזה הרומאית:

הדקטילוריזה היא סחלב נדיר מאד בארצנו – פורח רק בהר קטע, ורק בצהבהב בהיר, אך באירופה היא נפוצה – גם בצהוב, וגם בגווני ורוד.

גם אל הדקטילוריזה הגעתי לפי ספר הסחלבים של אסף שיפמן. אסף מתאר טיול אל גבעה, הנמצאת ממש קרוב להאחזות נמרוד (מעל קלעת נמרוד).
לפני 4 שנים יצאנו (לראשונה) לחפש את הגבעה.

הסתבר, שתנאי השטח השתנו מאז תואר המסלול בספר, ובמקום ירידה נינוחה – הלכנו במורד תלול עם שיחי סירה קוצנית רבים, רוח חזקה מאד, ושני ילדים שסבלו קשות…. המסלול, כמובן, איננו מסלול מסומן!
הלכנו, והלכנו, והלכנו – וכלל לא ראינו את היעד שלנו. חוץ ממני, כולם כבר רצו להתייאש ולוותר – אך אני (קשת עורף שכמותי!) לא נשברתי! השארתי אותם חבויים בין כמה סלעים (כהגנה מן הרוח העזה!) וטיפסתי אל גבעה אחת – שבספר היה כתוב לעקוף אותה – כדי לראות אם אני מצליחה לראות סימני דרך שיתאימו לנו.

למזלי הרב,יש בספר צילום של הגבעה. וכשעליתי למקום פתוח – ראיתי בברור את הגבעה שהיא-היא היעד שלנו! והיא היתה במרחק ממש קצר מאיתנו!

תארו לעצמכם, להגיע כל כך קרוב – ואז להתייאש?!

ירדנו אל הגבעה – ושם צפתה לנו חגיגה של פריחה. התחלתי לספור את כמות הדקטילוריזות – ב120 בערך התחלתי להתבלבל, ואיבדתי את הספירה. היו יותר.

מאז חזרתי אל הדקטילוריזות כל שנה. כלומר, השנה פגשתי אותן כבר בפעם החמישית!

את תמונת הגבעה צלמתי ב19.3.2005, ואת כל שאר התמונות ב21.3.2009.
גבעת הדקטילוריזות, הר קטע.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אה… ולגבי אצבעית?!? – עוד שם עברי שאני לא מצליחה להתרגל אליו…

תוספת: ציפורן חתול הסבירה לי ש-Daktylos זה אצבע ביוונית, ולכן השם תורגם לאצבעית.
תודה!

סחלב כלאיים – פרפרני X מצויר

אחרי שספרתי לכם על סחלב פרפרני (מימין) ועל סחלב מצויר (משמאל) –

אני אספר לכם על תופעה שקיימת בסחלביים: הכלאות.

המצב אינו נפוץ, אבל בהחלט קיים! הכלאה בין שני מיני סחלבים. ובמקרה שלנו – סחלב פרפרני וסחלב מצויר.

וזה נראה כך:

איך כתוב בתנ"ך? "הקול – קול יעקב, והידיים – ידי עשו" (בראשית, כ"ז כ"ב) וכאן – הצורה – צורת סחלב פרפרני, והדוגמא – דוגמת סחלב מצויר!

את סחלבי הכלאיים (או בשם אחר – סחלבים היברידיים) הללו פגשתי במירון. לפי ספרו של אסף שיפמן, נתגלו מאות פרטים מהם בהר עצמון ליד ידפת ובנחל צבעון במירון.