משפחת האנפתיים – Ardeidae – בפלורידה

SAMSUNG CAMERA PICTURES

משפחת האנפתיים היא משפחה גדולה של עופות. אפשר למצוא אנפות, אנפיות, לבניות ובני משפחה נוספים בכל העולם. בפלורידה, כמובן, ראינו רבים – חלק מהם גם צלמתי. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אני פותחת באנפה מרשימה וגדולה – Great Blue Heron – האנפה הכחולה הגדולה, ששמה הלטיני Ardea herodias.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

זו אנפה מרשימה, מזכירה מעט את האנפה האפורה שלנו, אך גדולה ממנה. פגשנו את האנפה הזו במקומות רבים, אך המפגש המרגש ביותר היה בשמורת Homosassa, שם ראינו (בחלק הפתוח, לא בחלק גן החיות) קן אנפה, ובו אנפה מאכילה את הגוזלים הבוגרים –
אגב, שיהיה ברור: את התמונה הזו צלמתי מתוך סירת מנוע שחלפה בנהר מתחת לקן. חשוב מאד לא להפריע לקינון פעיל, ולכן לרוב חובבי טבע יעדיפו כלל לא לצלם תמונות קינון. במקרה שלי, כיוון שכל יום חולפות על פני הקן הזה לפחות 20 סירות, ונראה שהאנפות משגשגות – החלטתי להציג את התמונות. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

האנפה הבאה גם היא כחולה – Little Blue Heron – אנפה כחולה קטנה, ששמה הלטיני Egretta caerula. לצערי, פגשנו רק פרט צעיר שעוד לא החליף את כל נוצותיו לכחול. הבוגר הוא בצבע כחול-אפרפר יפהפה. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

משמה הלטיני של האנפה הכחולה הקטנה, למדתי שהיא בעצם קרובה יותר ללבניות מאשר לאנפה הכחולה הגדולה. ואם כבר הזכרתי לבניות, הנה לבנית גדולה – Great Egret – שאפשר לפגוש גם אצלינו.
מאד התפעלתי ממנה בבריכת הנופרים הקטנה הזו: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

השם הלטיני של הלבנית הזו בלבל אותי, מצאתי שלושה שמות שכנראה הם נרדפים – Ardea alba, Egretta alba וגם Casmerodius albus. טוב לדעת שגם הזואולוגים מבולבלים מהטקסונומיה, ולא רק הבוטנאים….
האנפות במיאמי למדו להסתדר, וראינו הרבה מהן בפארק ה-Seaquarium – האקווריום הגדול. הנה לבנית גדולה ששלפה דג מתיבת הדגים המיועדת לדולפינים באחד המופעים:

SAMSUNG CAMERA PICTURES

פגשנו גם את הלבנית הקטנה – Snowy Egret. בעצם, זהו לא אותו מין כמו הלבנית הקטנה שלנו, לכן אני מעדיפה לתרגם את השם האנגלי – לבנית שלגית. שמה הלטיני Egretta thula.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

ניסיתי להבין מה מבדיל בין הלבנית הקטנה שלנו ללבנית השלגית – ולא מצאתי. הן מאד דומות. עין צהובה, מקור שחור, רגלים שחורות וכפות רגלים צהובות. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

פגשנו גם את אנפת הלילה – Black-crowned Night Heron ששמה הלטיני Nycticorax nycticorax. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

זו אנפה מאד יפה, וכבר כתבתי עליה בבלוג. הפעם התלהבתי מהעיניים האדומות שלה: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES 

גם האנפות הללו הסתובבו ליד מופעי הדולפינים ב-Seaquarium… 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אני חושבת שהאנפה היפה ביותר שפגשנו היתה זו – האנפה הירוקה – Green Heron ששמה הלטיני Butorides virescens. 

 SAMSUNG CAMERA PICTURES

זו אנפה נפוצה ברוב ארה"ב, וראיתי אותה לרגע בביקור בקליפורניה ב-2013. הפעם פגשנו את האנפות הללו במקומות רבים, ויכולתי להנות מהצבעים המיוחדים שלה. 

IMG_0795

האנפה הזו פחות מסתובבת בקרבת בני אדם – פגשנו אותה אך ורק בשטחים טבעיים ובשמורות טבע. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

את האנפות צלמתי ברחבי פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 – 9.7.2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES  

אנפת לילה – Nycticorax nycticorax

אחד המקומות המעניינים לטייל בהם כל השנה הוא בריכות דגים. בבריכות ולידן פגשתי אנפה – אנפת לילה.

אנפת הלילה נקראת כך כי עיקר הפעילות שלה בלילה. אבל למען האמת, אני פגשתי אותה במשך היום – בכל שעות היום, והיא אמנם לא היתה מאד פעילה – לרוב רק עמדה בנקודה אחת – אבל בחום הזה, מי יכול להאשים אותה?! 

לאחרונה יצא לי לפגוש די הרבה אנפות לילה. המפתיעה ביותר הפתיעה אותי ללא מצלמה, ונאלצתי לצלם ב-Dumbphone שלי: אנפת לילה על המזרקה בכיכר רבין.

ולכן, הנה משימה לכם – קוראי בתל אביב (או שמוכנים להגיע אל תל אביב): הצטיידו במצלמה, בכובע ובמים, וצאו אל כיכר רבין. חפשו את האנפה, וצלמו תמונות טובות יותר שלה!

בינתיים אני יכולה לספר לכם שהאנפה הזו היא בינונית בגודלה – בין 50 ל60 ס"מ,

היא נודדת – אבל מגיע לארץ לקנן, ואפילו פגשתי אנפות לילה צעירות. לאנפות הצעירות יש נוצות שונות לחלוטין – אפורות כהות ומנוקדות –

ובאמת, כשהסתכלתי לראשונה, הן לא נראו לי דומות: חשבתי שאילו שני מינים שונים של אנפות.
אבל בפורום צפרות הסבירו לי שהנוצות של הצעיר הן שונות, ובתמונה פה יש אנפה צעירה ואנפה בוגרת –

רק כשהם מגיעות לבגרות, הנוצות מתחלפות והן מקבלות את החליפה המהודרת שלהן.

ואז הן יכולות להביט במים ולהתגנדר בנוצות המלאות, ולשאול: "אני יפה?" –

הן בהחלט יפות, ויש להן על העורף שתי נוצות דקיקות ובולטות על הרקע השחור.
הנוצות הלבנות הללו היו בעוכריהן של האנפות, שכן צדו אותן בשביל להשתמש בנוצות לקישוטים לכובעים של גברות מהודרות – בעיקר במערב אירופה.

 כיום, כשיש יותר מודעות והקפדה, אנפות הלילה כבר לא בסכנה. הן נפוצות למדי ברוב העולם (לא תמצאו אותן באוסטרליה ובאנטארקטיקה, אבל כן בשאר היבשות) –
אני, למשל, זוכרת שפגשתי אחת ממש בסן פרנסיסקו, לפני שלוש שנים.

בבריכות הדגים ליד קיבוץ נחשולים אפשר לפגוש הרבה עופות מים.
בתמונה הבאה, למשל, פרט לאנפת הלילה הצעירה – ישנו תמירון, שנקרא כך בגלל רגליו הדקות והתמירות.

התמונות צולמו בחוף נחשולים, בתאריכים 27.5.2012 וגם 14.6.2012
ובככר רבין בת"א, בתאריך 12.6.2012

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

מה יהיה? – רשומת נסיון

שבועיים ויומים עברו מאז פרסמתי את הרשומה האחרונה שלי.
בשבועיים הללו תפוז גרדשו את מערכת הבלוגים, לפני שהם גמרו לתקן את כל התקלות ממערכת המסרים שהם קלקלו לפני חודש.
(אגב, גרדוש = שדרוג לאחור, ואת זה שמעתי לפני הרבה שנים בתכנית "המילה האחרונה", וזה מצא חן בעיני יותר מהמלה הרשמית "שנמוך")

לא נעים לי להעלות רשומות, כשאני לא יודעת מה יהיה גודל התמונה, לאן היא תזוז או אם היא בכלל תוצג.

אני מנסה להעלות רשומה היום, אבל אין תצוגה מקדימה – האופציה הזו עדיין לא עובדת – ואם יש טעויות או בעיות בתצוגה, אני אשמח אם תכתבו לי.

יש עוד עשרות בעיות ותקלות. אני תוהה לגבי עתיד הבלוג שלי.  יש לי עוד המון מה לספר על ארה"ב (למשל, צלמתי ארנבון וזמיר!)
ובינתיים גם יש לי מה לספר על דברים בארץ (למשל, ארוע חוף הבונים, דנאית הדורה, כרכום דמשקאי) – אבל עם כל הבאגים האילה, ממש אין לי חשק.

אתר תפוז משך אליו גולשים נהדרים. יש עשרות בלוגים שאני נהנית לקרוא, הרבה אנשים שאני בקשר איתם בפורומים השונים – וככה, עם כל התקלות הטכניות, הם פשוט רוצחים את ההשגים שלהם. מקלקלים את כל ההצלחות.

בתמונות אתם יכולים לראות (אני מקווה…) :

 כחול-חזה – ציפור שיר נחמדה, קרובה של אדום החזה;
 מגלן חום
 אנפה ארגמנית צעירה.

את שלושתם צלמתי בחולה (כחול-החזה בגן הבוטני של האגמון, והשנים האחרים בשמורה) בשמחת תורה, 20.10.2011. 


אגב: המלצה: להתרחק משמורת החולה ומהאגמון בימי חג. על כל ציפור שראינו – פגשנו עשרות אנשים… צפוף ומאד לא נעים.

אני? סטייליסטית?

אני יותר בלגניסטית מסטייליסטית – כל מי שמכיר אותי יכול להעיד על זה
ולכן הופתעתי לקבל את פרס הסטייל – לא פעם ולא פעמיים, אלא שלוש פעמים, משלוש בלוגריות פעילות ומוכשרות בבלוגיה:

 ענבלית
 הלב מזהב
 פיית המרציפן
 
רגע אחרי הסגירה:
עוד שתי בלוגריות מצאו לנכון להעניק לי את פרס הסטייל,  ואני רוצה להודות גם להן –
 גל1אור2
 גלשי

אז ראשית כל, תודה רבה לכן!  ריגשתן אותי מאד, במיוחד לאור העובדה שאני רק קוראת מזדמנת אצלכן.

לפי ההוראות, אני צריכה לספר לכם כעת שמונֶה עובדות שאתם לא יודעים עלי.

 אני מאד אוהבת את סדרת ספרי נרניה של ק.ס. לואיס, קראתי אותה המון פעמים – גם באנגלית וגם בעברית.

 אני מאד אוהבת את הסיפורים הקצרים של או. הנרי, ואחד הסיפורים המוצלחים ביותר לדעתי הוא "אביב לפי התפריט" – "Springtime A La Carte"

 אני מאד אוהבת את סדרת הקומיקס "אסטריקס" הצרפתית. קראתי את כולה באנגלית. אולי יום אחד אני אלמד צרפתית בשביל לקרוא אותה במקור…

 יש לי חתולים מכל המינים האפשריים: נקבה, זכר וג'ינג'י

 התגייסתי לפני גיל 18 – והגעתי בצבא לדרגת רב-סמל

 מבין מחלקת העופות, החביבים עלי הם דורסי הלילה – ולצערי, עד היום פגשתי ארבעה בלבד: כוס, תנשמת, לילית מצויה, והמיוחד מכולם – Great Horned Owl, בפארק ילוסטון לפני 12 שנים.

 יש לי אוסף של הסרטים הקלאסיים המצוירים של דיסני – אני מאד אוהבת אותם. זה אוסף שלי, לא של הילדים…

 אני מאד אוהבת את טריני וסוזאנה, ואת התכניות שלהן ב-BBC. והשבוע נודע לי שהן עומדות להגיע לארץ!!

עכשיו אני אמורה לבחור שמונָה בלוגים, ולהעביר אליהם את הפרס… אבל את זה אני מעדיפה לא לעשות – אני משאירה את השרביט פתוח, וכל מי שמעוניין בפרס, מוזמן בשמחה לכתוב שאני העברתי אליו את הפרס.

במקום זה, אני אספר לכם קצת על התמונות שצרפתי לרשימה –  בחרתי שמונה תמונות, כי הפרס הזה עובד על שמיניות…

התמונות שלי, לפי הסדר:

  סנאי דגלאס – שצלמתי בפארק יוסמיטי, 8/2009

  פריחה של ליבנה רפואי – עץ מקסים, שצלמתי במצודת נמרוד, 5/2008

  שפירית אדומה שצילמתי בפארק כפר סבא, 7/2008

  חרחבינה מכחילה – קוץ עם צבע נפלא, שצלמתי בבני ציון, 4/2010

  אנפה ארגמנית – תמונה יחידה של ציפור יפהפיה, נדירה וחששנית שצלמתי בחצבאני, 5/2010

  כוכבנית משתנה – פטריה ממשפחת פטריות הכרס – היא נראית כמו כדור, ואחרי שהיא מתפוצצת ומפזרת את הנבגים – נשארת כוס כוכבית יפה. צלמתי במירון, 3/2007

  דרדר ססגוני ואליסון חרמוני – זר צבעוני מהחרמון, 5/2010

  זנב-סנונית נאה – אחד הפרפרים היפים והבולטים בארצנו. שמורת פורה, 2/2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אנפה אפורה – Ardea cinerea

אני מאד אוהבת לטייל ליד בריכות דגים: תמיד יש מציאות. למשל, בתמונות פה אפשר לראות שחפים, תמירונים, לבניות  ואנפות אפורות.

  

הרשומה היום מתמקדת באנפה האפורה.

 

האנפה האפורה היא ציפור גדולה – האורך הכולל של הגוף יכול לעבור מטר שלם, ואורך המקור – בערך 13 ס"מ. ממש נשק קטלני…

 באנציקלופדיה של החי והצומח, כתוב שהאנפות מבלות זמן רב בעמידה במים רדודים – למשל, בבריכות דגים מתייבשות –  יחד עם עופות מים נוספים, כמו לבניות ושחפים – אבל הן חששניות מאד. מספיק רעש קל או חשש להטרדה – והן פורשות כנפים:

ועפות מעלה לשמיים.  בתעופה, האנפות מקפלות תמיד את צווארן לצורת S – בניגוד, למשל, לעגור האפור שטס עם צוואר שלוח קדימה.

האנפה האפורה היא חורפת וחולפת מצויה אצלינו – כלומר, את הקיץ האנפות מבלות באירופה (נתפס בארץ אפילו פרט אחד שטובע באיזור הדלתא של נהר הוולגה!) והן מדרימות – אלינו ולאפריקה – כדי לבלות את החורף במזג אויר חם יותר. בסביבות מרץ, כאשר נעשה להן חם מדי – הן חוזרות לצפון.

 כאמור, במשך היום  האנפות מעדיפות לעמוד במים. הן ניזונות מדגים, דו-חיים – ובעצם כל מי שקטן מספיק הן תצודנה. כולל יונקים קטנים וחרקים.

 

 בלילה הן מעדיפות לישון על ענפי עצים – למשל, אקליפטוסים – או כל עץ שיש בסביבה. לרוב הן מעדיפות לישון קרוב, וכך ניתן לראות עצים עמוסים בעופות. זה מחזה מרהיב.

 האנפות האפורות מקננות באירופה. בארץ יש מעט מאד קינונים – היו כמה באיזור החולה, אבל בודדים. אנפות נאמנות למקומן, ולרוב תחזורנה לקנן באותו אתר. באירופה יש תעוד של אתרי קינון שפעילים מאות שנים!

 

 הן אינן בררניות: הן מוכנות לעמוד במים מתוקים או מלוחים, צלולים או עכורים – העיקר שתהיה תמורה – כלומר, טרף. הן תרות בצמחיה בשולי הבריכה או הנחל אחר בעלי חיים קטנים.

 

 התמונות צולמו בבריכות הדגים ליד חוף דור, 24.9.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מקור חסידה שעיר – Erodium crassifolium

 

בדרכנו לנגב, לראות את איריס טוביה (ועוד רבים אחרים) – שמתי לב ששולי הדרכים מלאים בפריחה. עצרנו לבדוק – ומצאנו פרח יפהפה:

 

 

הפרח הזה הוא מקור-חסידה שעיר. מדוע מקור-חסידה? תסתכלו על הפרי שלו:

 

   

 

בארץ יש שבעה-עשר מינים שונים של מקור חסידה, ולפעמים קשה להבחין בין המינים השונים. ההבדל בין מקור חסידה גדול לתל-אביבי, למשל, הוא בקשקשים קרומיים שיש – או אין – בפרי.
ההבדל בין מקור חסידה תמים לגזור הוא בעלים – לתמים יש עלים חלקים ותמימים, ולגזור – עלים גזורים. מה תעשו עם צמח שבו חלק מהעלים כאילו, וחלק כאילו?

 

 

מקור החסידה השעיר הוא שונה מרוב מיני מקור החסידה האחרים –
ראשית, הפרח הגדול והורוד, שאמצעו בורדו – זהו פרח מרשים ויפה.  הפרח גדול יותר מפרחיהם של רוב המינים האחרים.

שנית – הוא המין הנפוץ בנגב.  כך שאם תראו מקור חסידה בנגב, סביר להניח שזהו מקור-חסידה שעיר.

 

 

מקור החסידה השעיר נקרא כך כי העלים והגבעולים שלו שעירים.

 

 

הפרחים של מקור החסידה אוהבים את השמש אהבה עזה. הם עוקבים אחריה, ומפנים את ראשם לכיוונה. בבוקר, נפתחים הפרחים ופונים למזרח. בהמשך היום הם פונים בעקבות השמש דרומה ומערבה – ובסוף היום, הפרח נובל – למחרת יפרחו פרחים חדשים על אותו צמח.

 

 

בהשתלמות רת"ם האחרונה למדתי דבר שהפתיע אותי מאד: עוזי פז סיפר לנו, שהשם הלטיני של מקור החסידה – ארודיום – משמעותו בלטינית היא בעצם… מקור אנפה! Erodius – או ביוונית – Ερωδις – היא אנפה! ובאמת, גיגלתי את המלה Erodius – ומצאתי שלל תמונות של אנפות.
כאשר תורגמו השמות לעברית – היתה טעות בתרגום.  וזה לא שאין "מקור חסידה" בלטינית. ביוונית קוראים לחסידה Pelargos – πελαργς – והלא ישנו פרח, ששמו פלרגוניום! זהו פרח נפוץ למדי בגינון. 
הבעיה היא שלרוב מבלבלים את שמו של הפלרגוניום במשתלות, וקוראים לו "גרניום".  גרניום זה בכלל מין אחר באותה משפחה, שמשמעות שמו היא… מקור העגור. שכן Geranos – Γερανς  – הוא עגור ביוונית.

 

 

מה? רק רגע. חסידה, עגור, אנפה… בטח בלבלתי אתכם לחלוטין. אז בואו נעשה סדר:

 

שם עברי שם לטיני משמעות השם הלטיני
מקור חסידה Erodium מקור האנפה
פלרגוניום Pelargonium מקור החסידה
גרניום  (או גרניון) Geranium מקור העגור

 

ורציתי לשאול – למה? קשה לי להאמין שהאנשים שישבו וקבעו את השם העברי, לא ידעו מספיק לטינית או יוונית בשביל להבין את משמעות השם. למה הם יצרו את הבלבול הזה?

 

 

מקורי החסידה, כדרכם, לא ממש מתעניינים ביוונית, בלטינית או בעברית. הם ממלאים בעונה הזו את שולי הדרכים בנגב, עוקבים אחר מהלך השמש ומחייכים אליה במלוא יופים.

 

 

 

התמונות צולמו לאורך כביש 40, בתאריך 20.2.2010

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לראות את היפהפה הזה במלוא הדרו.