אנפה אפורה – פרחים, פרפרים וכל מיני

בעלי כנף הולנדיים

פרט לאווזים האפורים, ראינו בשמורת Nationaal Park Nieuw Land עוד כל מיני עופות – והיום אספר על כמה מהם. את רובם אני מכירה מהארץ.

להמשיך לקרוא בעלי כנף הולנדיים

החיים בפארקים של לונדון, חלק 2: עופות מים

אני ממשיכה להסתכל על בעלי הכנף באגמים בפארקים הגדולים. בתמונה מעל ישנם הרבה אווזים אפורים, יחד עם כמה ברבורים.

הברבורים… אי אפשר שלא להתפעל מהם. עוף גדול ומסיבי, כולו לבן צח ובעל צוואר חינני.

הברבור המצוי נקרא באנגלית Mute Swan (ובלטינית: Cygnus olor) בגלל נטייתו לשתקנות – במיוחד יחסית לקרובו, הברבור השר. אבל הוא לא באמת אילם – אם מרגיזים אותו הוא נושף או אפילו משמיע קול חצרוץ.

השתקנות היחסית הזו הולידה את מיתוס שירת הברבור – לפי המיתוס הזה, לפני מותו שר הברבור שיר נפלא במיוחד – ממש יצירת פאר, ואז מת. מכאן מגיעה המטאפורה – "שירת הברבור" היא היצירה האולטימטיבית, האחרונה לפני המוות (או לפני סיום, או עזיבה)
המיתוס, כמובן, אינו נכון למרות שהוא עתיק יומין. כבר במאה הראשונה כתב חוקר הטבע היווני פליניוס הזקן שהוא בדק את הנושא מספר פעמים – והברבורים פשוט לא שרו.

מהברבור הגדול והלבן אני עוברת אל עוף נפוץ מאד באזורנו: האגמית – Coot (ובלטינית Fulica atra)

האגמית היא עוף מים קטן, שחור כולו עם מצח ומקור לבנים. היא נחמדה מאד – ונהנינו לראות אגמיות שוחות במים וגם מטיילות עם אפרוחיהן בגנים.
אפשר לראות את הרגליים המצחיקות שלהן, שיש להן קרומי שחייה רחבים.

את האגמיות אפשר לפגוש ברוב אירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה. באמריקה ישנו מין קרוב – אגמית אמריקאית – שפגשתי באגם בלבואה לפני שנתיים.

האגמיות מקננות בצמחיה מעל למים. הם בונות קן מענפים בין הצמחים, מעל גובה המים. הם יכולים לקנן פעמיים או שלוש בעונה, ולכן יכול להיות שהאגמית בתמונה הבאה אוספת ענפים לבנית קן שני, אחרי שהיא פזרה מחזור אפרוחים אחד.

האפרוחים של האגמית חמודים מאד. נוצותיהם בגווני אפרפר – רק אחרי שנה הם יחליפו צבעים ויקבלו את השחור המבהיק של הבוגרים.

ומהאגמית אני עוברת לעוף שבמבט הראשון נראה מאד דומה – הסופית.
באנגלית שמה Moorhen ובלטינית Gallinula chloropus. ההבדלים בין הסופית לאגמית הם קודם בצבע – האגמית שחורה לחלוטין, ולסופית יש גווני אפור בנוצות. וכמובן, המקור – לאגמית מקור לבן, ולסופית מקור אדום-צהוב.

גם הסופיות מסתובבות בפארקים עם אפרוחיהן – זה מאד נחמד לראות את המשפחות הללו.

אחד העופות הנפוצים ביותר באזורנו הוא האנפה האפורה – Grey Heron באנגלית ו-Ardea cinerea בלטינית. כבר כתבתי אודותיה.

זו אנפה גדולה, שאפשר לפגוש אותה ברוב אסיה, אירופה ואפריקה – פרט לאזורים המדבריים.

וכמובן, ליד מקורות מים אפשר לפגוש שחפים – רעשניים, צעקניים וחמסניים – בניגוד לברבורים השתקניים הם ה"ערסים" השכונתיים של שלוליות המים.
צלמתי שני שחפים –
הראשון הוא השחף הכספי – השם העברי הוא תרגום מדויק של השם הלטיני, Larus argentatus – ארגנטום זה היסוד כסף. שמו האנגלי הוא European herring gull והוא נפוץ באירופה ומגיע אלינו בחורף.

השני הוא שחף אגמים – שבאנגלית שמו Black-Headed Gull – שם שאין צורך להבהיר – ובלטינית Chroicocephalus ridibundus.
הוא קטן יותר מהשחף הכספי, וגם אותו פגשתי בארץ (אם כי לא העליתי לבלוג).

את התמונות צלמתי בפארקים של לונדון, בתחילת יולי 2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

יום גשום באגמון החולה – חלק I

ביום ראשון, 28.12.2014 נסעתי לאגמון החולה. הפרסומים הרשמיים דיברו על יותר מ-30,000 עגורים ששוהים בשמורה, ורצינו לראות אותם. אכן פגשנו בהם – ופגשנו עוד בעלי כנף רבים. היו לנו הרבה מציאות.
כיוון שיש הרבה – רשמי הטיול יפורסמו בשתי רשומות. אני מקווה שתהנו.

אני מתחילה בשני עופות מהצבעוניים ביותר בארץ: שלדגים. ראינו שני נציגים מהמשפחה: שלדג לבן חזה בתמונה מעל, ושלדג גמדי (שכבר הופיע בבלוג) בתמונה הבאה.
שני אילו הם עופות יציבים בארץ. כמשתמע משמם הם אוכלי דגים – אם כי השלדג לבן החזה לא בוחל גם במכרסמים, זוחלים ודו-חיים קטנים, ולא מגביל את עצמו לתפריט דגים.

ציפור מיוחדת אחרת שפגשתי – וזה המפגש הראשון שלי איתה – היא חרטומית הביצות. ציפור ביצות קטנה, בעלת מקור ארוך ומרשים. מאד התפעלנו מהדוגמא היפה בגווני חום על הגב שלה –

באגמון אפשר לראות כל מיני בעלי כנף. ראינו גם ציפורי שיר – הנה אחת נחמדה: עפרוני מצוייץ, שנקרא כך על שם הציצית החביבה על ראשו –

בפלורידה פגשתי את המגלן הלבן. בארץ חי המגלן החום, שלמרות שמו המשעמם – יש לו גוונים יפים ומיוחדים:

מאד התלהבתי מלהקת המגלנים הזו – לא שמתי לב אליהם בעשב הגבוה, אבל הם שמו לב אלי, וכשהתקרבתי מדי – התרוממו ועפו במשק כנפים.

הטיול שלנו באגמון הפעם היה ביום סגרירי במיוחד. למזלנו, רוב היום לא ירד גשם חזק – היו רק טפטופים פה ושם. הגשם התחשב בנו באופן מופתי: כשהוא התחזק, היינו בדיוק ליד מצפור השקנאים הבנוי. נכנסנו פנימה וישבנו לאכול סנדביץ', עד שהגשם יירגע. מתוך המצפור צפינו באנפה אפורה שעמדה לה בגשם:

ועכשיו אתנחתת עגורים. כבר ציינתי שהיו שם הרבה מאד עגורים? רבבות! וכולם ממין עגור אפור, שכבר כתבתי עליו.

באגמון אפשר למצוא כל מיני דורסים, חלקם מאד נפוצים – כמו הבז המצוי הזה – אם אני לא טועה, זהו זכר – לפי הגב החום.

הדורס המרשים שלנו לטיול הזה היה עיט צפרדעים: נראה שנוצותיו מעט סתורות מהרוח והגשם…

עיט צפרדעים נחשב לדורס בינוני – מוטת כנפיו היא בערך 180 ס"מ. זהו דורס בסכנת הכחדה – לפי ההערכות, יש פחות מ-10,000 עיטי צפרדעים בכל העולם. הערכות פסימיות יותר מדברות על כ-3,000 עיטים בלבד.

בערך 150 עיטי צפרדעים מגיעים לארץ מדי שנה ומבלים פה את החורף. לפי העדויות, בעבר עיטי הצפרדעים קיננו בארץ, באיזור החולה. אך מאז ייבוש החולה – בשילוב עם התרבות אוכלוסית האדם בארץ – הם הפסיקו לקנן כאן.

השם "עיט צפרדעים" מרמז, לכאורה על המרכיב העיקרי תפריט של העיט – צפרדעים. ובכן, אמנם הוא לא יתנגד לאכול צפרדעים אם הוא יתפוס אותן – אך עיקר התפריט כולל מכרסמים, דגים ועופות ביצה שונים. השם כן מרמז על בית הגידול העיקרי של העיט הזה – איזורי ביצה.

ועם עוד כמה עגורים אני מפסיקה: המשך יבוא.
את התמונות צלמתי בתאריך 28.12.2014, באגמון החולה. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

טיול בלוגרים למעין צבי

ברכיות שוחות במים

לפני שבועיים בערך, עופר D שלח לי הודעה קצרה – הוא מגיע לארץ לכמה ימים, ורוצה לערוך מפגש בלוגרים. איפה כדאי להפגש?

אנפה אפורה ולבנית גדולה

אחרי כמה מחשבות, הצעתי את בריכות הדגים ליד קיבוץ מעין צבי. תמיד יש מה לראות שם – ובתחילת נובמבר פורח שם הנרקיס האפיל – קרובו הפחות מוכר של הנרקיס המצוי. אז קבענו.

שלדג לבן-חזה

הצעתו של עופר כמובן עוררה הדים בבלוגיה – ועשרות בלוגרים (ספרתי מעל 20 בלוגרים שהגיעו!) התייצבו בשמחה למפגש.

אנפה אפורה

איתני הטבע, לעומת זאת, פחות שיתפו פעולה. כלומר, היה לנו יום שמשי ויפהפה למפגש – אך לא ירדו עדיין גשמים משמעותיים באיזור, ולכן הנרקיס האפיל לא פרח.
מוטי ואני הגענו מוקדם לפני כולם, והלכנו לבדוק אם יש פריחה – אך לא מצאנו. לכן, כשכולם הגיעו – הלכנו לטייל בשביל בין הבריכות.

אנפת לילה

טוב שבעלי הכנף החיים באיזור אכן הסתובבו. זו, למשל סופית –

מבחינת פריחה, פגשנו שני מינים אמריקאיים – מינים פולשים – טיונית החולות, צמח שהובא לארץ בשנות הששים לייצוב חולות, והתפשט על כל מישור החוף –
הלבנין המשויש מאד אוהב אותו:

וחמנית מצויה – גם היא, מוצאה ביבשת אמריקה; אך היא לא אגרסיבית כמו הטיונית.

זרעי החמנית אהובים לא רק על בני אדם: ראיתי חוחית שהסתובבה במרץ מסביב לחמנית, ואכלה את הזרעים שלה –

על הדרך מצאנו צב ביצות שהלך לאיבוד. כיון שמכוניות נוסעות בדרך העפר הזו, החלטנו לעזור לו, והעברנו אותו אל המורד של תעלת המים הקרובה. הוא ירד לו למטה בזריזות.

בחוף הים חיכו לנו חבצלות החוף האחרונות של העונה. זהו באמת פרח נפלא וחגיגי.

הבעיה בקבוצה לא-הומוגנית שכזו היא, שקשה לתכנן טיול. אני אוהבת מסלולי טיול שיש בהם קצת יותר דרך – מסלול הליכה של כמה קילומטרים. אבל היו בקבוצה אנשים שגם הדרך שעשינו – כ-600 מטר מנקודת החניה אל החוף , בדרך עפר מסודרת, ואז חזרה באותה דרך – היתה קשה להם.
ובעצם, הרוב באו לראות את עופר. הציפורים והפרחים היו רק הליווי.

חסידה שחורה ושחף כספי

ולכן, כשחזרנו למכוניות – נסענו לחניון קק"ל, ממש צמוד לצומת פורידיס. שם היו שולחנות, מקום לכולם – ושם כולם שלפו את התקרובת.
עופר הביא לנו במיוחד חלה, גלשי הפליאה בסלטים, תזזאיטית – מאפה בטטה ועוד ועוד…
אני מאמינה שכולם נהנו בחלק הזה – אוכל טוב, חברותא וסיפורים.
אפילו להקת שקנאים עברה מעלינו –

רציתי לומר המון תודה לעופר שהגיע וגרם לכולנו להפגש,
ותודה רבה לכל הבלוגרים שבאו, שהכינו מטעמים – אני חושבת שהמפגש בחורשה היה מאד נעים ומהנה!

לבנית קטנה – שימו לב לכפות הרגלים הצהובות!

את התמונות צלמתי בבריכות הדגים של מעין צבי, בתאריך 26.10.2013.
מתחת לכל תמונה כתבתי מה מצולם בה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הערה: באופן חד פעמי, כיון שזה היה מפגש תפוזי, אני מפרסמת את הרשימה המלאה גם בתפוז.

ובנוסף – אני מזמינה את קוראי הבלוג להשתתף במבצע שמירה על הטבע – עקירת טיונית החולות – שעורכת רשות הטבע והגנים:

אנא, תעקור נטוע

גנים לאומיים חוף פלמחים ונחל אלכסנדר

טיונית החולות, הקרויה בלעז הטרוטקה, היא צמח שהובא לישראל לפי עשרות שנים ומשתלט על כל חלקה טובה תוך פגיעה בטבע הישראלי. כדי להסיר את המפגע בגן לאומי חוף פלמחים ובגן לאומי נחל אלכסנדר הציבור נקרא לעזרה. כל אחד יכול לסייע. מה שצריך הוא עקירה בעזרת הידיים של הצמח מהחול וריכוזו בערימה. ניתן לבוא כבודדים, משפחות וקבוצות. ניתן לבוא לכל הזמן המדובר או לחלקו. נשמח אם המתנדבים יגיעו עם כפפות עבודה לעקירה, כובע, נעלים סגורות ומזון.

מאחר שפגיעה בצומח בשמורת טבע דורשת היתרים מיוחדים חשוב להדגיש שפעילות העקירה מתקיימת אך ורק בשעות אלו והציבור מתבקש שלא לעקור במועדים אחרים בצורה עצמאית. הפעילות תתקיים בשעות 9:00 – 13:00. נשמח לכל עזרה.

נבקש להרשם במוקד 3639* כדי שנוכל להערך למספר המשתתפים.

המועדים: (בשעות 9:00 – 13:00):

גן לאומי פלמחים: שישי, 1 בנובמבר, שבת 16 בנובמבר
גן לאומי נחל אלכסנדר: שבת 2 בנובמבר, שישי 15 בנובמבר

לקבוצות מומלץ לתאם עם מנהל הגן הלאומי הרלבנטי:

גן לאומי נחל אלכסנדר: רועי שטראוס 057-5603406
גן לאומי חוף פלמחים: אמיר חן 057-2416059

אנפה אפורה – Ardea cinerea

אני מאד אוהבת לטייל ליד בריכות דגים: תמיד יש מציאות. למשל, בתמונות פה אפשר לראות שחפים, תמירונים, לבניות ואנפות אפורות.

הרשומה היום מתמקדת באנפה האפורה.

האנפה האפורה היא ציפור גדולה – האורך הכולל של הגוף יכול לעבור מטר שלם, ואורך המקור – בערך 13 ס"מ. ממש נשק קטלני…

באנציקלופדיה של החי והצומח, כתוב שהאנפות מבלות זמן רב בעמידה במים רדודים – למשל, בבריכות דגים מתייבשות – יחד עם עופות מים נוספים, כמו לבניות ושחפים – אבל הן חששניות מאד. מספיק רעש קל או חשש להטרדה – והן פורשות כנפים:

ועפות מעלה לשמיים. בתעופה, האנפות מקפלות תמיד את צווארן לצורת S – בניגוד, למשל, לעגור האפור שטס עם צוואר שלוח קדימה.

האנפה האפורה היא חורפת וחולפת מצויה אצלינו – כלומר, את הקיץ האנפות מבלות באירופה (נתפס בארץ אפילו פרט אחד שטובע באיזור הדלתא של נהר הוולגה!) והן מדרימות – אלינו ולאפריקה – כדי לבלות את החורף במזג אויר חם יותר. בסביבות מרץ, כאשר נעשה להן חם מדי – הן חוזרות לצפון.

כאמור, במשך היום האנפות מעדיפות לעמוד במים. הן ניזונות מדגים, דו-חיים – ובעצם כל מי שקטן מספיק הן תצודנה. כולל יונקים קטנים וחרקים.

בלילה הן מעדיפות לישון על ענפי עצים – למשל, אקליפטוסים – או כל עץ שיש בסביבה. לרוב הן מעדיפות לישון קרוב, וכך ניתן לראות עצים עמוסים בעופות. זה מחזה מרהיב.

האנפות האפורות מקננות באירופה. בארץ יש מעט מאד קינונים – היו כמה באיזור החולה, אבל בודדים. אנפות נאמנות למקומן, ולרוב תחזורנה לקנן באותו אתר. באירופה יש תעוד של אתרי קינון שפעילים מאות שנים!

הן אינן בררניות: הן מוכנות לעמוד במים מתוקים או מלוחים, צלולים או עכורים – העיקר שתהיה תמורה – כלומר, טרף. הן תרות בצמחיה בשולי הבריכה או הנחל אחר בעלי חיים קטנים.

התמונות צולמו בבריכות הדגים ליד חוף דור, 24.9.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

קסם על ים כנרת

ביום שישי, הגענו לחוף נעים מאד בכנרת.

הרבה זמן כבר לא טיילתי ממש לחוף הכנרת, והפעם הייתי עם אנשים נפלאים, בטיול ממש מוצלח.

לכל האנשים הנפלאים הללו מוקדשות התמונות הבאות.

ראשית, אשל על חוף הכנרת.

תמונה חביבה עלי מאד:

לא רק אנחנו באנו לחוף. היו שם גם שלל עופות מים מקסימים – ראינו את שלושת מיני השלדגים שישנם בארצנו: שלדג לבן-חזה, שלדג גמדי ופרפור עקוד. אותם לא הצלחתי לצלם…

אבל צלמתי קורמורן גמדי (ותודה לעמית גולד על הזיהוי) –

וגם חלק קטן מקובצת אנפות יפהפיות – היו שם אנפות מארבעה מינים: לבנית קטנה, אנפה אפורה (פה בצילום), אנפת לילה – והיפה מכולם – אנפה ארגמנית. היא נעמדה לה שם, עם כנפיים חצי-מקופלות, בתנוחה מאד אופיינית לאנפות. הצבעוניות שלה נפלאה, ומאד התפעלתי ממנה.