בלוגולדת חמישי – ובית חדש


היום לפני 5 שנים פתחתי בלוג בתפוז. מאז חלפו 1826 ימים, 688 רשומות והמון המון אנשים, תגובות, שמחה – וחברים.


הבלוג שלי בתפוז הצליח במהירות – בתוך 3 שנים היו לי מאות כניסות ביום, עשרות תגובות לכל רשימה, וזה הוסיף מאד לחשק ולרצון לכתוב. פרסמתי הרבה, קיבלתי בולים ותגובות חמות – ורק חיפשתי נושאים לדבר עליהם… 

לצערי, יחד עם השמחה והדברים הטובים שמצאתי בתפוז, היו גם תקלות טכניות חוזרות, התעלמות של ההנהלה, פרסומות שנוספות על ימין ועל שמאל ושאר מרעין בישין. ברשימה הקודמת מניתי את רוב האירועים הגדולים באמת שהשפיעו על הבלוג שלי, ואתם יודעים מה? זה פשוט נמאס.

למשל, תסתכלו על הסטטיסטיקות שלי: 

שנה 1 2 3 4 5
רשימות 160 169 131 122 106
כניסות 30,000 100,000 150,000 100,000 72,000

 כלומר, לפי החישוב של תפוז, השנה נכנסו אלי פחות אנשים מאשר בשנה השניה שלי.  

כל התקלות הטכניות וההתעלמות של הנהלת תפוז מהבלוגרים גרמו לי לירידה קשה מאד במוטיבציה. אין חשק לכתוב רשומה כשלא יודעים אם בכלל אפשר יהיה לשמור אותה,
ואם – לאחר השמירה – אפשר יהיה לפרסם, ושהמנויים יקבלו את ההודעה על הפרסום.

ולכן, בלב כבד ובצער אני עוזבת את תפוז, ועוברת לבית חדש. אני מקווה שעם היציבות של המערכת תחזור חדוות הכתיבה, ואני אחזור לפרסם בתדירות גבוהה יותר. העברתי את הבלוג לוורדפרס, ואני מקווה להתרגל בקרוב לפלטפורמה הזו.

הפעם, את רשימת הבלוגולדת תכננתי עוד לפני שלושה חודשים. אום נטע שמחה לשתף פעולה עם הגחמות שלי, וצילמה אותי מחבקת את האורגניזמים המדהימים ביותר על פני כדור הארץ: עצים.

שכן, אני מחבקת עצים ידועה. בין אם זה עץ-יהושע במדבר או אלון מסיבי שמגמד אותי בגדלו, אני אחבק אותם, ואשמח להרגיש את השלווה שלהם.

השלווה ביער, משחקי האור והצל (במיוחד ביערות מרשימים כמו יער ה-Redwoods בתמונה מעל ובתמונה הבאה) הם פשוט נפלאים. 

אפילו ערפילי האוקיאנוס נראים יפה יותר עם מסגרת אורנים –

בהשתלמות רת"ם האחרונה, פרופסור שמידע הסביר לנו את ההבדל העיקרי בין "יער" ל"חורש".
ביער – לכל עץ יש גזע אחד בודד.
בחורש – לעץ ישנם גזעים צרים יותר, ומרובים.
דוגמאות לעצי חורש, בעלי גזעים מרובים אפשר לראות ברשומת החרוב וברשומת הקטלב בבלוג שלי.

העצים חשובים לנו, ולחיים על פני כדור הארץ. הם תורמים לכמות החמצן בעולם, עוזרים לשמור על הטמפרטורות, נותנים לנו צל, פירות – והרבה יופי ושלווה.


אני קוראת לכולם לצאת ולחבק עץ כלשהו!
בימים הקרובים אני עדיין עובדת על העברת רשומות ישנות מהבלוג בתפוז לכאן, אז צפויות להגיע הודעות על רשומות עם תאריכי פרסום רטרואקטיביים (שנת 2008 בעיקר…) – סליחה מראש על הטרחה. 

את התמונות אום נטע ואני צלמנו בתאריכים 11-18/3/2013 בקליפורניה. על כל תמונה כתוב שם הצלמת.
התמונות בפיקאסה, ואפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

אני מקווה שתמשיכו לקרוא אצלי, להגיב ולהנות, כי אני מתכוונת להמשיך לפרסם. אותה הגברת בשינוי אדרת.

אלון תבור – Quercus ithaburensis

אחרי שבוע שבו לא הייתי הרבה ליד המחשב, אני חוזרת עם עץ. ולא סתם עץ – עץ גדול ויפהפה – אלון התבור.

אלון התבור – ממשפת האלוניים – הוא עץ גדול, רחב ידיים. הוא עשוי להגיע לגובה של חמישה-עשר מטרים, וגזעו – לקוטר מעל מטר. נכון, זה לא סקוויה – אבל במושגים שלנו, זה גדול. בתמונה פה מעל אפשר לראות את העננצ'יקית שלי נחה בצל העץ, על מדרגות אתר הפולחן שבתל דן.

בניגוד לאלון המצוי, שהוא עץ ירוק-עד – אלון התבור עומד בשלכת, ובסתיו הוא מקבל גוון אפרפר משהו.

 

הבלוטים שלו גדולים יותר מאילו של אלון מצוי, והספלולים של הבלוטים בעלי קשקשים ארוכים ומסולסלים. בעבר השתמשו בבלוטים להכנת משקה דמוי-קפה.
העלים שלו גדולים יותר ומשוננים פחות מאילו של האלון המצוי, וצידם התחתון מכוסה שערות סמיכות – כמו לבד.

   

יש לו פרחים חד-מיניים, אבל העץ הוא חד-ביתי… מה זאת אומרת?
פרחים חד-מיניים זאת אומרת, שהם פרחים נקביים (עם עמוד עלי ושחלה) – או פרחים זכריים (עם אבקנים ואבקה) – ולא כמו בהרבה מהפרחים שהראיתי פה, שהם דו-מיניים, כלומר באותו פרח ישנם גם עמוד העלי וגם האבקנים.
העץ הוא חד ביתי – כלומר, על אותו העץ ניתן למצוא גם פרחים נקביים וגם פרחים זכריים; וזאת בניגוד לצמח דו-ביתי, כמו החרוב המצוי או האלה הארץ-ישראלית: שם ישנם עצים שעליהם תמצאו רק פרחים זכריים, ועצים אחרים שעליהם תמצאו רק פרחים נקביים.

בכל מקרה, כמו שרואים פה מעל – הפרחים לא מאד מרשימים. אילו פרחי הזכר. (ויחד איתם – עפץ – כלומר, תטולה של איזו צרעה בתוך קליפת העץ)  אין לי תמונה של פרחי נקבה, הם אפילו פחות בולטים. האלון ממש לא משקיע בפרחים שלו. הוא פורח בפברואר-מרץ.

  

רגע, אבל אמרנו שהצמחים רוצים שיאביקו אותם! אם אף אחד לא שם לב לפרח הזה – אין צוף, הוא קטן וחסר ריח – מי יאביק אותו? ועוד יטרח לבקר גם את הזכר וגם את הנקבה?!
התשובה היא – הרוח! האלון תולה את הפרחים הזכריים באשכולות (בגלל הצורה בה הם תלויים – הם מכונים עגילים), הרוח מעיפה את האבקה. חלק ממנה מגיע אל הפרחים הנקביים – ומפרה אותם.
חלק אחר… גורם אלרגיות.

 

אלון התבור גדל בארץ בעבר בגולן, בגליל, ובמישור החוף – אפילו עד תל אביב. אבל כריתה מסיבית העלימה את רוב העצים, ובעצם, פרט למספר מקומות (כמו יער יהודיה ויער בשנית בגולן, יער אלונים-שפרעם בגליל התחתון ועוד כמה נקודות) – לא נשארו הרבה אלונים. ישנם בודדים, פה-ושם גם בשרון.
אחד המקומות היפים שנשארו עדיין הוא שמורת אלוני קדימה – בקצה המושבה קדימה.

הבעיה של השמורה הזו, היא שזו שמורת עציץ. בקושי 9 דונם – ובהם מעל 20 עצי אלון תבור. השמורה מוקפת פרדסים וגידולים שונים, ונמצאת במרחק של כ-50 מטר מבתי הישוב. ולכן השמורה הזו סובלת מאד.
כאן, למשל, אפשר לראות את אחד מהאלונים הגדולים ביותר, בשיא פריחה: הוא עמוס פרחים זכריים – זו תמונה מחורף 2006.

שנה וחצי אחרי שצלמתי את התמונה מעל, בקיץ 2007 היתה בשמורה שריפה גדולה. מישהו הדליק אש באחד הפרדסים הסמוכים, האש התפשטה ושרפה את כל השמורה. הנה אותו העץ, אחרי השריפה –

 

אני ביקרתי שם ממש יום אחרי השריפה, עדיין היו מוקדי עשן וכמה שיחים שבערו. זו היתה חוויה מאד קשה עבורי, לראות את כל השמורה שרופה, מצאתי גם בעלי חיים שנשרפו למוות.

   

למזלנו, עצי האלון הם עצים עמידים למדי בשריפות – הם אמנם נפגעו, נדמה לי ש-2-3 עצים צעירים יותר נשרפו כליל; אבל רוב העצים בשמורה רק נחרכו, ומספר חודשים מאוחר יותר הם התחילו להתאושש – ואפשר היה אפילו לראות לבלוב של עלים חדשים:
עוד מזל היה, שהשריפה פרצה בקיץ. בזכות זה, האיריסים, השומים ושאר צמחי הפקעת שהיו בתרדמת קיץ – לא נפגעו.

רוב השריפות בארץ הן תוצאה של מעשי האדם – חוסר אחריות או כוונות זדון. את שמורת תל דן שרפו מבקרים שהשליכו בדל סיגריה. השריפה האחרונה בחורשת הארבעים בכרמל היתה בגלל גנבי מתכת שניסו לרתך את מה שגנבו. שמורת בני ציון הקטנה נשרפה לפני כשנה בגלל פעילות של רתכי מתכת בישוב. באיזור ירושלים ובשטחים יש הצתות רבות – פלסטינים שמציתים שטחים כדי לפגוע בנו, וגם מתנחלים ששורפים מטעי זיתים של הפלסטינים. אני מאד לא רוצה להכנס כאן לפוליטיקה, אבל במקרה הזה שני הצדדים פוגעים גם בעצמם עם השריפות הללו.

אני לא יכולה למנוע זדון ורשעות, אני לא מבינה אותם. אבל אני יכולה לקרוא לאנשים לשים לב. לא לזרוק בדלי סגריות (בכלל, כדאי להפסיק לעשן! זה יועיל לבריאות שלכם וגם למצב הכספי!), לא להדליק אש בימים חמים, להקפיד לכבות מדורות. אם הפעלתם מנגל – לא לשפוך סתם את הפחמים בחוץ. שימו לב לסביבתכם, הקפידו להשאיר אותה כמו שהיתה כשהגעתם. ואז לא נצטרך לראות מראות כאילה:

בעולם ישנם כ-450 מיני אלונים. בארץ שלנו גדלים שלושה מינים – אלון מצוי, שהוא הנפוץ מכולם וגדל בכל האיזור הים-תיכוני; אלון תבור – שבד"כ גדל באיזורים שגובהם לא עולה על 500 מטר (אם כי יש כמה וכמה יוצאים מן הכלל) ואלון התולע, שגדל בעיקר באיזורים שגובהם מעל 500 מטר – פסגות בהרי יהודה, בגליל, בגולן ובחרמון.
בחרמון עצמו ישנם עוד שני מינים (או שלושה: תלוי את מי אתם שואלים…).

לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, לאלון התבור יש פוטנציאל גנני טוב – הוא מתפתח מהר באופן יחסי לעצי אלון, הוא מפתח גזע גדול אחד – בניגוד לאלון מצוי, שכל פגיעה גורמת לו לפתח סבך של גזעים דקים – והוא עץ שנותן צל טוב. אני אשמח מאד אם ישתמשו באלון התבור בגנים הציבוריים באיזור המרכז. זהו עץ יפהפה – ומתאים לתנאי מזג האויר, הוא ידרוש השקיה רק בשנים הראשונות, ואחר כך יוכל להסתפק בגשמים.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
8.2.2006, 27.10.2007, 4.2.2008 – בשמורת קדימה
9.10.2009 ברכס בשנית
1.8.2010 בשמורת תל-דן

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!