סקר איריס הארגמן, 2015

DSCN9616

בשבוע שעבר הצטרפתי אל סקר איריס הארגמן שערכה רשות הטבע והגנים. 

איריס הארגמן הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. עיקר הסכנה הוא כמובן הפיתוח הרב – הרס בתי הגידול למען בניית שכונות ואיזורי תעשיה במישור החוף.
אחת לכמה שנים נערך סקר, בו סופרים את כמות האיריסים – כמות גושי הפריחה והפרחים בכל גוש – כדי להעריך את הסכנה לקיומם של האוכלוסיות השונות. 

DSCN9638

נפגשנו בבוקר בחוף בית ינאי – שם צלמתי את הגלים הנהדרים בים – וכל חוליית סוקרים נשלחה לאתר אחר. אני הצטרפתי אל מירב, ונסענו לשמורת אלוני קדימה. 

DSCN9658

שמורת אלוני קדימה היא שמורה מאד קטנה, והפריחה בה רבה. הגענו מעט אחרי שיא הפריחה, ומיד התחלנו לספור.
בכל גוש פריחה, ספרנו את מספר הפרחים – כולל ניצנים, פרחים נבולים ופרחים פורחים. 

DSCN9671

כמובן, לא רק איריסים פורחים בשמורה. שום תל-אביב הוא בשיא פריחה, והשמורה מלאה שומים – 

DSCN9618

אלקנת הצבעים מנקדת בכחול יפהפה את החולות. 

DSCN9689

ספרנו את כמות הפרחים בכל גוש פריחה ורשמנו. בשלב מסוים הצטרפה לסקר שלנו זיקית נחמדה – אבל היא נשארה בשטח, להמשיך לספור איריסים גם אחרי שאנחנו הלכנו. 

counter

פגשנו חרצית דביקה – חרצית שהיא קטנה יותר מהחרצית העטורה הנפוצה, וגם נדירה יותר. 

DSCN9674

בשמורת קדימה יש גוש פריחה אחד צהוב. כמו שמירב הסבירה למטיילים שפגשנו – אנחנו ספרנו את כל האיריסים, ללא הבדלי דת, גזע או צבע.
אבל בכל זאת, נראה לי שאת הגוש הצהוב צלמתי קצת יותר מאשר את השאר… 

DSCN9687

אחרי שגמרנו לספור את האיריסים בשמורת קדימה – בערך 250 מקבצים, שהגדול בהם מנה 183 פרחים – נסענו ליער קדימה, לאכול סנדביץ'.
בן-חצב יקינתוני התחיל לפרוח ביער: 

 DSCN9721

ביער קדימה ישנם שני ריכוזים קטנים של איריסים. אחד בכניסה ליער, ואחד בפנים.
הריכוז הפנימי סבל השנה מונדליזם – מישהו חפר ועקר כמה איריסים.
כאן המקום להזכיר שאיריס הארגמן הוא מין מוגן. אסור לפגוע בו! אסור לקטוף, אסור לעקור! פגיעה באיריסים היא עבירה על החוק. 

DSCN9738

ביער קדימה פגשנו גם את המרסיות האחרונות לעונה – מרסיה יפהפיה 

DSCN9747

ואת תחילת פריחת הצבעונים – צבעוני ההרים, תת מין השרון 

DSCN9767

למרגלות הצבעוני צמחו כמה פטריות – התייעצתי עם אולגה בקבוצת הפטריות, ואנחנו לא בטוחות בזיהוי. כנראה זו שברירית צעיפית – או אחד ממיני הנירנית. 

DSCN9761

בניגוד לזיקית הסקרנית שבדקה את הסקר שלנו – החרדון הגדול שפגשנו ביער קדימה לא הראה עניין באיריסים, אלא ברח מאיתנו. 

DSCN9770

הכנתי קולאז' מחלק מהאיריסים היפים שפגשנו – אני מקווה שאיריס הארגמן ימשיך לפאר את מישור החוף, וגם הנכדים והנינים שלי יזכו לראות אותו פורח בטבע. 

iris_collage2

את התמונות צלמתי בשמורת אלוני קדימה וביער קדימה, בתאריך 26.2.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
ולסיום, עוד תורמוס צר-עלים מיער קדימה: 

DSCN9773

 

 

אחרי הבחירות עולים לתבור

לפני 4 שנים טיילנו (אני והמשפחה המורחבת) בהר תבור, ונהנינו מאד ממרבדי הכדן הסגול שם. מאז, לא הזדמן לי לחזור לשם בעונת הכדנים.
ולכן החלטתי שהגיע הזמן לחזור אל הר תבור! ואם אפשר לעשות את זה בחברותא – על אחת כמה וכמה.

הזמנתי כמה וכמה חברים – כאן המקום לשלוח איחולי החלמה מהירה לצ`ופון של גגגונת, ולסבא של דנדן (גם אביטל חסרה לנו) – אני מקווה שנוכל לטייל בפעם אחרת!
נפגשנו בראש התבור, צפינו על הנוף ממרפסת התצפית – ואז יצאנו אל שביל הפסגה, להקיף את ראש ההר.
הדודאים עדיין פורחים – העננצ`יקית התלהבה מהרעיון שבשורשי הדודאים השתמשה Professor Sprout לרפא את אילו שנפגעו מה-Basilisk.  (הארי פוטר וחדר הסודות, למי ששכח)

אני מאד אוהבת סידורי פרחים טבעיים, למשל – כלנית וכלך מצוי:

צלמתי פרפר, ובעצם לא הספקתי לראות מה צלמתי עד שהגעתי הביתה… זוהי סטירית הציבורת:

שום משולש התחיל לפרוח, ואנחנו הרחנו את ריח השום שיש לעלים שלו, ומיששנו את הגבעול המשולש שנתן לו את שמו

זלזלת הקנוקנות כבר גמרה לפרוח – זהו הפרי שלה:

ולאורך הדרך ראינו הרבה צחנן מבאיש, עליו כתבתי רק בשבוע שעבר –

רוב אלוני התבור עומדים בשלכת, העלים רק מתחילים ללבלב – וזה מאד נחמד לראות אותם משקיפים על העמק

התבור כולו פורח! פרט לכלניות ולרקפות שבאמת בולטות ויש הרבה מהן, בדקתי כמה מהקטנים הבלתי נראים:
חלבלוב השמש, שהוא נפוץ – אבל ירקרק ולא בולט; כוכבית מצויה – מאד נפוצה אבל קטנה: גודל הפרח הוא כחצי ס"מ. ואם חשבתם שהיא קטנה, אז תדעו לכם שעל האביבית הזעירה הסתכלנו עם זכוכית מגדלת… גודל הפרח הוא מילימטר אחד.

פגשנו שלושה מיני ורוניקה, צילמתי שניים –

כשישבנו להסתכל על האביבית הזעירה, קלטתי משהו זז. עינבלית העלתה אותו (באדישות של מדריכת טיולים ותיקה…) על המכנסיים שלה, וכך יכולתי לצלם אותו בנוחות: זהו ארכרגל אפור (בשטח התבלבלתי בינו לבין קרוב שלו – הרגלביש… שניהם קרובים של העכביש ושניהם בעלי רגלים ארוכות)

לאורך המסלול פגשנו המון זהביות. רובן היו קטנטנות, צמודות קרקע ובעלות עלי כותרת מעוגלים – זהבית דמשקאית. בסוף המסלול פגשתי אחת שהיתה גדולה פי שלוש, ובעלת עלי כותרת מחודדים: זהבית השלוחות :

התרגשתי מאד מהמקבץ הנהדר של גביעונית הלבנון – אמנם הזן הדרומי שגדל בנגב צבעוני ומיוחד יותר, אבל גם אילו נהדרות!

ואז סוף סוף הגענו אל הכדנים.

מורדות ההר מנוקדים-מנוקדים בסגול הנפלא של הכדן הסגול – כולם התקדמו, ורק אני נשארתי לצלם עוד ועוד תמונות מאד דומות לזו:

מצאתי לי סידור פרחים אלגנטי ועדין: כדן סגול, רקפת מצויה ועלי חצב:

המון עריוני צהוב פורח על ההר! אני מאד אוהבת אותם, ואת העירית הגדולה. הנה הם משקיפים לכיוון נצרת –

כדי שלא נשכח שט"ו בשבט היה ממש לפני שבועיים, פגשנו שקדיה ענקית ועמוסת פריחה – תענוג!

כשהכנתי את הרשימה הזו, הסתכלתי על רשימת הכדנים שפרסמתי בעקבות הביקור הקודם בתבור.
מסתבר שגם הביקור הקודם היה ממש אחרי הבחירות!
אני חושבת שמה שכתבתי אז – עדיין אקטואלי:
כן, אני יודעת שהיו בחירות. כן, הצבעתי. אני מסכימה עם מה שביבי אמר: "העם אמר את דברו בברור". ודברו הוא – שהוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל בטוח שאף אחת מהאופציות הקיימות לא ממש מוצאות חן בעיניו.  

אחרי שרווינו כדנים, גביעוניות, עריונים ושאר פרחים – פרשנו מחצלות וישבנו לפיקניק. ליד המקום בו ישבנו (יחד עם כמה מליוני ברחשים) לאכול את המטעמים שהכינו כולם – ראיתי את העלים הללו: ורק אני התרגשתי מהם…
אילו עלים של איריס ארם-נהרים, שיפרח בסביבות פסח.

אחרי הפיקניק נפרדנו מכולם. אבל… עוד היה אור! בשבילי, לבזבז שעות אור בנסיעה הביתה זה באמת מוגזם. חייבים למצוא עוד נקודה לעצור בדרך.
מה דעתכם על מנחת מגידו?

במנחת מגידו תמיד אפשר למצוא כלניות מיוחדות. פרט לעובדה ששם יש ריבוי של סגולות-לבנות-ורודות, אם מחפשים היטב – מוצאים גם כלניות מיוחדות, כמו זו למשל:

את נמפיות הסרפד שראיתי בתבור לא הצלחתי לצלם, אבל במנחת מגידו אחת מהם נחתה על עלה של חוחן, וכך יכולתי לצלם אותה:

ואפילו עורבני הציץ בין ענפי האקליפטוס!

הרשימה מתארכת, ויש עוד המון תמונות – אתם מוזמנים להציץ באלבום (זהו אלבום פייסבוק).

אני אגיד כאן תודה רבה מאד לעינבלית וחבריה, לאיילת מטיילת, לחתולי8 ולמשפחות שלהם ושלי (במיוחד למוטי) – היה לנו טיול מקסים!
הקישורים הם לרשומות שכל אחד כתב על הטיול, מוזמנים להקליק על השמות בשביל לקרוא את התיאורים שלהם!

את התמונות צלמתי בהר תבור ובמנחת מגידו, 9.2.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

טבע עירוני – אלון תבור בכפר סבא

במסגרת סקר הטבע העירוני שאני עורכת בכפר סבא, צפתה לי הפתעה מיוחדת.

מסתבר שממש בשולי צומת רעננה, מאחורי אמדוקס, מסתתרת לה חורשת אלוני תבור קטנה.
בעבר, לפני 100-200 שנים כל איזור השרון היה מכוסה חורשות של עצי אלון תבור.הטורקים כרתו את רובם בזמן מלחמת העולם הראשונה ואנחנו בנינו על רוב מה שנשאר – והיום בעצם נותרו רק מעט מאד שרידים.

החורשה מאד קטנה – בערך חמישה עשר עצים בוגרים ועוד כ-20 עצים צעירים (בגובה עד 2 מטר)

אבל בכל זאת, חורשה!

כמובן, לחורשה הזו יש בעיה חמורה. כביש 531 – שמחבר כרגע את כביש 6 לצומת רעננה, אמור להמשיך עד הרצליה. והוא אמור לעבור צמוד לחורשה הזו.
אחד העצים עומד ממש בתוואי המתוכנן, וכבר התחילו לפנות את השטח ולהכין אותו לסלילה.
את העץ הקיפו בגדר – אני משערת שמתכוונים להעתיק אותו, ומקווה שיעתיקו אותו לגן ציבורי כלשהו בעיר.

כמובן, לזיקית שראיתי למרגלותיו זה לא ממש ישנה לאן יעתיקו אותו… אני מקווה שהיא תינצל…

אבל גם אם יסללו את הכביש בצורה שלא תפגע בחורשה עצמה, עדיין יש איומים על המשך קיומה של החורשה.
בעצם זו חורשה מעורבת – יש שם כמה עצי הדר, כנראה שרידים של פרדס קלמנטינות; שני עצי זית, וכמה שיחי לנטנה ססגונית.

שיחי הלנטנה מהווים איום כי הם אגרסיביים יותר – הם מתפשטים וחונקים את השורשים של שאר הצמחים ומקשים עליהם לחיות. זהו מין פולש בעייתי מאד.
בשביל לאפשר לחורשה להתקיים, ראשית צריך לעקור את הלנטנות, ובזהירות. כך אפשר יהיה לגשת בקלות אל העצים ולהנות מהם.

אבל גם אם נפנה את הלנטנות, ואת ערימות הזבל שיש בשולים – עדיין יש גורם מאיים על החורשה הזו: האדם… 

 

הבעיה היא שהדרך הנוחה להגיע אל השטח היא דווקא מתוך מושב רמות השבים, ולא מתוך כפר סבא.
ואם עכשיו זה עוד אפשרי להגיע מכפר סבא – צריך לחצות את כביש 40 מול המשטרה, וללכת לאורך קניון שרונה ובית המשפט עד שמגיעים לשטח – אחרי שיסללו את כביש 531, זה יהיה קשה מאד.

הציבור ומקבלי ההחלטות לא מכירים כלל את השטח המיוחד הזה, הנמצא בגבול איזור משרדים. וזה מעלה חשש לגבי עתיד השטח.
תושבי כפר מל"ל ורמות השבים מן הסתם מכירים אותה, אבל אין להם זכות להביע את דעתם בנושא… זהו  שטח מוניציפלי של כפר סבא.

ובעצם זו הסיבה שאני מפרסמת את הרשימה הזו. בשביל שאנשים ידעו. אני בטוחה שהרבה תושבים של כפר סבא – כמו אילו שמגיעים אל "גן מנשה" בשבתות, היו שמחים אם היתה עוד חורשה חביבה בתחומי העיר. כזו שמאפשרת לנו לשבת בצל עצים, וסתם לנוח.
אם אתם תושבי כפר סבא, או אם אתם מכירים תושבי כפר סבא – אני אשמח אם תפיצו את הרשימה הזו, כדי שכולם ידעו. ואז אולי יהיה לעירית כפר סבא אינטרס לשמור על השטח, לנקות אותו ולהפוך אותו לפינת חמד – כמו שצריך.

בסיכום הסקר, בדיווח על האיזור אני בהחלט מתכוונת לכלול את דעתי ולבקש שיישמרו על השטח הזה.

באיזור פגשתי גם פרפרים – אמנם לא פגשתי פרפרים נדירים במיוחד, אבל בכל זאת: זה משמח לטייל ולראות פרפרים מעבר ללבנין הכרוב (שהוא בערך היחידי שנכנס לתוך העיר).

הפרפרים בתמונות מעל הם לבנין משוייש ולבנין הרכפה, ובתמונות הבאות – כחליל החומעה וכחליל האספסת. כתבתי על כל תמונה את שם הפרפר – אם תגדילו, תוכלו לראות.

התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריכים 18.11.2012 ו-20.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

השיר הזה כבר לא כל כך מייצג את כפר סבא – אני לא מכירה שום רפת שנותרה בעיר – אבל בכל זאת…

טיול לרמות מנשה, 1.1.2011

סוף סוף ירדו גשמים – אמנם מכת גשם נוראית בפרק זמן קצר מדי,  אבל הצמחים הרגישו את זה, והתחילו לצוץ.
אז נסענו לאיזור רמות מנשה – ממש מאחורי הקיבוץ, וירדנו לטיול ברגל.

עוד בתחילת הדרך פגשנו בז:

בעצם זו בזה, נקבה של בז מצוי. היא עמדה לה על חוט חשמל, וצפתה בנו עוברים בשביל לא רחוק מהקיבוץ.
השביל הוא דרך 4X4, שפעם היתה טובה לכל רכב. אבל היום החלק ההתחלתי שלה – הירידה מהכביש – כולל מדרגה וכמה חריצים, וממש לא התחשק לנו לבדוק את עמידות המכונית שלנו במדרגה הזו. כנראה זו תוצאה של הגשמים שירדו.
לכן אנחנו ירדנו ברגל, וזכינו לטיול נעים ונחמד.


כרכום חורפי

רכבי שטח דווקא ירדו – ועלו – ודהרו מסביבנו כל עוד היינו על דרך העפר. הלכנו בדרך העפר, לצד נחל קטן, ששמו נחל שלף. מקום נעים ונחמד (וגם שקט, ברגעים בין טרקטורון לרכב שטח)
המטרה שלנו היתה גבעה מסוימת, שאמור לפרוח עליה איריס הסרגל – אך כיון שזו הפעם הראשונה שלי באיזור, לא הייתי בטוחה לאיזו גבעה הכוונה.




אלון תבור

לכן טיפסנו על גבעה אחת, שנראתה לנו מזמינה. וזו בהחלט היתה גבעה נהדרת. אני לא יודעת עד עכשיו אם הגענו לגבעה ה"נכונה", אבל מיד פגשנו אלוני תבור (כמו זה בתמונה פה מעל) – לאלון התבור יש בלוטים גדולים ויפים במיוחד – וגם הספלולים שלהם נפלאים:

אחרי כך שמנו לב לכרכומים. כרכום חורפי – ובכמויות נדיבות מאד. רובם היו סגורים – בגלל מזג האויר הסגרירי, אבל ברגע ששמנו לב אליהם, ראינו שהם מנקדים את כל השטח. ובין לבין – ראינו גם עלי רקפת.
הפרח הבא שמצאנו היה נרקיס מצוי :

ומהרגע שראינו נרקיסים, הם ליוו אותנו לאורך כל הגבעה. יפהפיים וריחניים – בודדים, בקבוצות קטנות, וגם במרבדים נפלאים וכל-כך ריחניים, שאפשר פשוט לעמוד לידם ולהריח: לא צריך להתכופף!
אחרי הנרקיסים הצטרפו הרקפות: רקפת מצויה עדיין בתחילת הפריחה, בישנייות. חלקן נחבאות בין השיחים.

פרח פשוט ומצוי שכבר התחיל לפרוח הוא כתמה עבת שורש, ממשפחת המורכבים

בינתיים התחיל לטפטף קלות… אבל אנחנו מצאנו עוד פרח ממשפחת המורכבים – חיננית הבתה! כמה טיפות גשם לא יעצרו אותי פה!


חיפשנו גם דודאים. אני יודעת שזו העונה, וזהו פרח חמוד מאד. מצאנו (כלומר, מוטי מצא) פרט בודד בראשית הפריחה  –

הדודאים שרועים על הקרקע: זר פרחים נמוכים סגולים בלב שושנת עלים גדולה.

הגשם התחזק, אבל עדיין היה קל. העננצ'יקים התחילו להראות סימני חוסר סבלנות, ואני כבר כמעט ויתרתי על האיריסים – ולפתע ראיתי כתם תכול! איריס הסרגל!

גם כאן הם קטנים מאד וצמודים לקרקע. אני מאד שמחתי לפגוש אותם – ספרנו בערך עשרה פרטים, חלקם כבר נבולים.
בשלב הזה הגשם כבר איים לחדור לבגדים: אפילו דבורה אחת מצאה לה מחסה, בצל האיריס –

ולכן התחלנו לחזור. בדרכנו חזרה לאוטו פגשנו דוחל שחור-גרון אחד, ניצב על שיח מאד קרוב אלינו ולא בורח. הסתכלנו עליו בשקט כמה דקות, ואז המשכנו בחזרה לאוטו.
היה לנו טיול רגוע ונעים.

התמונות צולמו ברמות מנשה, 1.1.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אלון תבור – Quercus ithaburensis

אחרי שבוע שבו לא הייתי הרבה ליד המחשב, אני חוזרת עם עץ. ולא סתם עץ – עץ גדול ויפהפה – אלון התבור.

אלון התבור – ממשפת האלוניים – הוא עץ גדול, רחב ידיים. הוא עשוי להגיע לגובה של חמישה-עשר מטרים, וגזעו – לקוטר מעל מטר. נכון, זה לא סקוויה – אבל במושגים שלנו, זה גדול. בתמונה פה מעל אפשר לראות את העננצ'יקית שלי נחה בצל העץ, על מדרגות אתר הפולחן שבתל דן.

בניגוד לאלון המצוי, שהוא עץ ירוק-עד – אלון התבור עומד בשלכת, ובסתיו הוא מקבל גוון אפרפר משהו.

 

הבלוטים שלו גדולים יותר מאילו של אלון מצוי, והספלולים של הבלוטים בעלי קשקשים ארוכים ומסולסלים. בעבר השתמשו בבלוטים להכנת משקה דמוי-קפה.
העלים שלו גדולים יותר ומשוננים פחות מאילו של האלון המצוי, וצידם התחתון מכוסה שערות סמיכות – כמו לבד.

   

יש לו פרחים חד-מיניים, אבל העץ הוא חד-ביתי… מה זאת אומרת?
פרחים חד-מיניים זאת אומרת, שהם פרחים נקביים (עם עמוד עלי ושחלה) – או פרחים זכריים (עם אבקנים ואבקה) – ולא כמו בהרבה מהפרחים שהראיתי פה, שהם דו-מיניים, כלומר באותו פרח ישנם גם עמוד העלי וגם האבקנים.
העץ הוא חד ביתי – כלומר, על אותו העץ ניתן למצוא גם פרחים נקביים וגם פרחים זכריים; וזאת בניגוד לצמח דו-ביתי, כמו החרוב המצוי או האלה הארץ-ישראלית: שם ישנם עצים שעליהם תמצאו רק פרחים זכריים, ועצים אחרים שעליהם תמצאו רק פרחים נקביים.

בכל מקרה, כמו שרואים פה מעל – הפרחים לא מאד מרשימים. אילו פרחי הזכר. (ויחד איתם – עפץ – כלומר, תטולה של איזו צרעה בתוך קליפת העץ)  אין לי תמונה של פרחי נקבה, הם אפילו פחות בולטים. האלון ממש לא משקיע בפרחים שלו. הוא פורח בפברואר-מרץ.

  

רגע, אבל אמרנו שהצמחים רוצים שיאביקו אותם! אם אף אחד לא שם לב לפרח הזה – אין צוף, הוא קטן וחסר ריח – מי יאביק אותו? ועוד יטרח לבקר גם את הזכר וגם את הנקבה?!
התשובה היא – הרוח! האלון תולה את הפרחים הזכריים באשכולות (בגלל הצורה בה הם תלויים – הם מכונים עגילים), הרוח מעיפה את האבקה. חלק ממנה מגיע אל הפרחים הנקביים – ומפרה אותם.
חלק אחר… גורם אלרגיות.

 

אלון התבור גדל בארץ בעבר בגולן, בגליל, ובמישור החוף – אפילו עד תל אביב. אבל כריתה מסיבית העלימה את רוב העצים, ובעצם, פרט למספר מקומות (כמו יער יהודיה ויער בשנית בגולן, יער אלונים-שפרעם בגליל התחתון ועוד כמה נקודות) – לא נשארו הרבה אלונים. ישנם בודדים, פה-ושם גם בשרון.
אחד המקומות היפים שנשארו עדיין הוא שמורת אלוני קדימה – בקצה המושבה קדימה.

הבעיה של השמורה הזו, היא שזו שמורת עציץ. בקושי 9 דונם – ובהם מעל 20 עצי אלון תבור. השמורה מוקפת פרדסים וגידולים שונים, ונמצאת במרחק של כ-50 מטר מבתי הישוב. ולכן השמורה הזו סובלת מאד.
כאן, למשל, אפשר לראות את אחד מהאלונים הגדולים ביותר, בשיא פריחה: הוא עמוס פרחים זכריים – זו תמונה מחורף 2006.

שנה וחצי אחרי שצלמתי את התמונה מעל, בקיץ 2007 היתה בשמורה שריפה גדולה. מישהו הדליק אש באחד הפרדסים הסמוכים, האש התפשטה ושרפה את כל השמורה. הנה אותו העץ, אחרי השריפה –

 

אני ביקרתי שם ממש יום אחרי השריפה, עדיין היו מוקדי עשן וכמה שיחים שבערו. זו היתה חוויה מאד קשה עבורי, לראות את כל השמורה שרופה, מצאתי גם בעלי חיים שנשרפו למוות.

   

למזלנו, עצי האלון הם עצים עמידים למדי בשריפות – הם אמנם נפגעו, נדמה לי ש-2-3 עצים צעירים יותר נשרפו כליל; אבל רוב העצים בשמורה רק נחרכו, ומספר חודשים מאוחר יותר הם התחילו להתאושש – ואפשר היה אפילו לראות לבלוב של עלים חדשים:
עוד מזל היה, שהשריפה פרצה בקיץ. בזכות זה, האיריסים, השומים ושאר צמחי הפקעת שהיו בתרדמת קיץ – לא נפגעו.

רוב השריפות בארץ הן תוצאה של מעשי האדם – חוסר אחריות או כוונות זדון. את שמורת תל דן שרפו מבקרים שהשליכו בדל סיגריה. השריפה האחרונה בחורשת הארבעים בכרמל היתה בגלל גנבי מתכת שניסו לרתך את מה שגנבו. שמורת בני ציון הקטנה נשרפה לפני כשנה בגלל פעילות של רתכי מתכת בישוב. באיזור ירושלים ובשטחים יש הצתות רבות – פלסטינים שמציתים שטחים כדי לפגוע בנו, וגם מתנחלים ששורפים מטעי זיתים של הפלסטינים. אני מאד לא רוצה להכנס כאן לפוליטיקה, אבל במקרה הזה שני הצדדים פוגעים גם בעצמם עם השריפות הללו.

אני לא יכולה למנוע זדון ורשעות, אני לא מבינה אותם. אבל אני יכולה לקרוא לאנשים לשים לב. לא לזרוק בדלי סגריות (בכלל, כדאי להפסיק לעשן! זה יועיל לבריאות שלכם וגם למצב הכספי!), לא להדליק אש בימים חמים, להקפיד לכבות מדורות. אם הפעלתם מנגל – לא לשפוך סתם את הפחמים בחוץ. שימו לב לסביבתכם, הקפידו להשאיר אותה כמו שהיתה כשהגעתם. ואז לא נצטרך לראות מראות כאילה:

בעולם ישנם כ-450 מיני אלונים. בארץ שלנו גדלים שלושה מינים – אלון מצוי, שהוא הנפוץ מכולם וגדל בכל האיזור הים-תיכוני; אלון תבור – שבד"כ גדל באיזורים שגובהם לא עולה על 500 מטר (אם כי יש כמה וכמה יוצאים מן הכלל) ואלון התולע, שגדל בעיקר באיזורים שגובהם מעל 500 מטר – פסגות בהרי יהודה, בגליל, בגולן ובחרמון.
בחרמון עצמו ישנם עוד שני מינים (או שלושה: תלוי את מי אתם שואלים…).

לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, לאלון התבור יש פוטנציאל גנני טוב – הוא מתפתח מהר באופן יחסי לעצי אלון, הוא מפתח גזע גדול אחד – בניגוד לאלון מצוי, שכל פגיעה גורמת לו לפתח סבך של גזעים דקים – והוא עץ שנותן צל טוב. אני אשמח מאד אם ישתמשו באלון התבור בגנים הציבוריים באיזור המרכז. זהו עץ יפהפה – ומתאים לתנאי מזג האויר, הוא ידרוש השקיה רק בשנים הראשונות, ואחר כך יוכל להסתפק בגשמים.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
8.2.2006, 27.10.2007, 4.2.2008 – בשמורת קדימה
9.10.2009 ברכס בשנית
1.8.2010 בשמורת תל-דן

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ביקורת ספר: מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער

 
קיבלתי מתפוז – פורום שמירת טבע – את "מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער" מאת ישראל גלון ויונה זילברמן (בהוצאת מודן) ובתמורה אני אמורה לכתוב עליו  ביקורת. פרסמתי את הביקורת בפורום, ולכבוד שבוע הספר – החלטתי לפרסם אותה גם פה.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו בעקבות עיון בספר הוא… שאין לי מספיק צלומי עצים. אז את זה לקחתי לתשומת לבי, ואני אשתדל לצלם גם עצים!

הספר מחולק לארבע קטגוריות, או פרקים  – עצי בר, עצי תרבות, עצי פרי ודקלים (?).
החלוקה כבר מהווה בעיה מכיוון שאין אינדקס אחד שבאמצעותו ניתן לאתר עץ אם שמו כבר ידוע לך – אלא יש לחפשו בארבעת האינדקסים.



(ברושים, חיפה, 6.6.2009)


החלוקה בין ארבעת הפרקים לא תמיד ברורה – לדוגמא ברוש – מופיע כעץ בר, למרות שרוב עצי הברוש שתפגשו בארץ יהיו נטועים; ולעומתו – עוזרר קוצני מופיע כעץ פרי. נכון, יש לו פירות טעימים, אך אני עדיין  לא נתקלתי בעוזרר קוצני שאינו בר…

החלוקה למשפחות גם היא אינה ברורה –

הסיסם ההודי (שידוע לי כעץ פרפרני) מופיע כבן למשפחת "קטניתיים (פרפרניים)" ,




(סיסם הודי, נחל זרד, ממלכת ירדן, 8.5.2008)


החרוב מופיע בספר כבן למשפחת "קטניתיים (כליליים)" – החרוב שייך למשפחת הקסאלפיניים, ויש המתרגמים את השם הזה ל"כליליים".



(ענפיו של החרוב הזקן בשמורת ביתן אהרון, 5.11.2005)


כליל החורש משוייך למשפחת  "כליליים" ופרקינסוניה שיכנית כתובה במשפחת "כליליים (קסאלפיניים)".  למיטב ידיעתי, שניהם שייכים למשפחת הקסאלפיניים.

לי זה נראה מאוד מבלבל.




(אלון התבור הגדול של שמורת קדימה, 8.2.2006)


ואם זה לא מספיק, מצאתי בספר כמה אי דיוקים – לדוגמא – על כליל החורש כתוב שמוצאו "מזרח אמריקה הצפונית" אך ככל הידוע לי (ובדקתי באנציקלופדיה של החי והצומח) מוצאו ממזרח הים התיכון,




(ענף פורח של כליל החורש, פארק קנדה, 1.1.2005)


הפרי של עוזרר קוצני הוא צהוב אך בתמונת פריו מופיע פרי אדום של עוזרר אדום.



(לא מצאתי בין התמונות שלי צילום של עוזרר קוצני או עוזרר אדום… אז הנה כרכום גייארדו, וליידו פירות ועלים יבשים של עוזרר קוצני, מעמק מן בחרמון, 7.11.2008)


אם רוצים לזהות עץ בלתי מוכר עפ"י הספר, אין דרך מובנית לכך (לדוגמא – עפ"י גובה, נוף העץ או צורת העלה) אלא צריך לדפדף בין כל העצים בתקווה למצוא את הנכון.


בצד החיובי – ההקדמה מצוינת. ההסברים והאיורים ברורים וטובים. קיים מידע רב מעניין על עצים שונים שנועד לעורר את עניין הילדים. השפה ברורה ובהירה, יש הסברים לכל המושגים הבוטניים ובהחלט אפשר ללמוד מהספר.

לכל עץ מופיעה תמונה כללית ועוד מספר תמונות קטנות של עלים, פרחים ופירות – העוזרות לזהות את העץ.

הבת שלי (בת 10) הגדירה את הספר כ"נחמד" והבן שלי (בן 8 ) כ-"ככה-ככה".

לסיכום: ספר נחמד אבל בהחלט לא חובה בכל בית. ומאד חבל לי שלא דואגים לדייק במידע.