קשת לפורים

IMG_0415

אני כל כך שמחה שירד הגשם! 

IMG_0428

השבוע הגשום הזה היה פשוט יפהפה ומקסים! 

IMG_0430

ועם הגשם, מגיעות הקשתות. הפעם ירדתי לצלם את הקשת המיוחדת של שמורת איריס ירוחם.
…טוב, אולי לא קשת במובן המסורתי – אבל לפחות במובן הצבעוני. 

IMG_0445

ובאמת שנהניתי מהצבעוניות שם! תראו בעצמכם – 

IMG_0431

סגול-אדמדם 

IMG_0533

חום-צהבהב עם נגיעות ורודות 

IMG_0424

ורוד-חום 

IMG_0558

סגול כהה עם סגול מאד בהיר – 

IMG_0523

אדום 

IMG_0564

צהוב

IMG_0528

לפני שנתיים, חיפשתי ולא מצאתי את האיריסים הדו-גוניים. הפעם פגשתי אותם, תראו כמה הם נפלאים – אדום-לבן: 

IMG_0437

אבל היפים ביותר היו בצבע זהב-חום, שזהרו בשמש בצורה נהדרת. מיד התחלנו לשיר להם:

Golden brown, texture like sun
Lays me down with my mind she runs
Throughout the night
No need to fight
Never a frown with golden brown

IMG_0461

אני אזכיר כמה מהדברים שסיפרתי כבר בעבר לגבי איריסי ההיכל – 

IMG_0467

קודם כל, לגבי השם: איריס או אירוס.
השם הלטיני הוא איריס, על שם אלת הקשת בענן. זה מאד ברור כשרואים את התמונות כאן.
כיון שזהו לא שם עברי, חיפשו בעבר שם עברי מקביל, ומצאו במשנה צמח ששמו "אירוס". 

IMG_0493

ה"אירוס" המשנאי ודאי שאינו איריס. באתר מכללת הרצוג מצאתי מאמר מעניין שכתב יצחק ספיר בנושא. המסקנה של המאמר היא שה"אירוס" המשנאי איננו האיריס שלנו.
אך כיון שהשם רווח בארץ, האקדמיה ללשון העברית קבלה את שתי הצורות, ומותר לקרוא להם "איריס" וגם "אירוס". 

IMG_0505

השם הערבי של האיריס הוא סאוסן – כלומר, שושן – וכנראה השושן המקראי הוא בעצם איריס. 

IMG_0507

בסוג "איריס" ישנם כ-300 מינים שונים (ואם שכחתם מה זה "סוג" ומה זה "מין" – אתם מוזמנים להציץ כאן) – ולכן חילקו אותם לתת-חלוקה – סקציות.
הסקציה המיוחדת ביותר היא, כמובן, סקצית איריסי ההיכל – האיריסים המיוחדים לאיזור המזרח התיכון. ישנם מעל 50 מינים שונים, מתוכם שמונה פורחים בארץ – ועוד אחד במרומי החרמון.

IMG_0527

המאפיינים של איריסי ההיכל – פרח גדול, ותמיד רק פרח אחד לכל גבעול. העלים התחתונים לרוב כהים, ויש כתם כהה במרכזם, כמו שטיח כניסה אל תעלת ההאבקה. 

IMG_0550

הכתם הכהה והחלק התחתון הכהה מאפשרים לתעלת ההאבקה לשמור על טמפרטורה גבוהה יחסית לסביבה גם בלילה, וזכרי דבורים מסוג מחושית באות ללון שם.
זכרי הדבורים מקבלים הגנה, חדר חמים לישון בו, אפשרות להתחמם מהר ולקום מוקדם לעבודת היום – ובתמורה הם מאביקים את פרחי האיריס.
אגב, הנקבות חופרות לעצמן מאורות בקרקע. 

IMG_0560

כל האיריסים בכל הצבעים בתמונות ברשימה זו הם איריס ירוחם.
את התמונות צלמתי בתאריך 10.3.2014, בשמורת איריס ירוחם.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0573

ועם עוד Golden-Brown אחד אני מאחלת לכולם פורים שמח! 

IMG_0458

מודעות פרסומת

תשע"ג בלוג, תשע"ג – שרביט סיכום השנה


Northern Mockingbird, Washington DC, USA, 7/2011

אמרתי למוטי שאני לא רוצה שהוא יעביר אלי את השרביט – שלא תחשדו בנו כנגועים בנפוטיזם. אך כמובן לא הייתי צריכה להמתין זמן רב – עינבלית העבירה אותו אלי.
אם כך, אני יכולה לשבת ולענות במצפון נקי:


חבצלת קטנת-פרחים, לטרון, 18.9.2012

1) כולנו רוצים שהבלוג שלנו יצליח. מהי הרשומה המצליחה ביותר שלכם השנה (קישור בבקשה) ומדוע אתם רואים בה את הרשומה המצליחה ביותר?

מבחינת מספר צפיות, הרשומה הנצפית ביותר שלי בשנת תשע"ב היא רשימה שכתבתי בסוכות – שם ריכזתי הזמנות למספר פעילויות שמירת טבע. זו רשימה שלא ממש השקעתי בה, היא פשוט פורסמה בתזמון הנכון: כשאנשים חיפשו מה לעשות בחג.
אבל אני חושבת שהרשימה  המצליחה ביותר היא הרשימה על השקדיה – סיפור השקדיה הפרטית מהחצר של הורי.
מעל 300 צפיות, מעל 100 תגובות ו-13 Hits  – וזו בעיני בהחלט "רשימת השנה" שלי.

IMG_4607
השקדיה הפרטית שלנו, 1/2011

 

2) לפעמים אנחנו חושבים שהרשומה שכתבנו לא רק ראויה לבחירת העורך אלא גם לפרס פוליצר (או ספיר, או תעודת הוקרה) ומתאכזבים לגלות שהרשומה המדהימה נעלמה לה בתהום הנשיה. איזה רשומה השנה איכזבה אתכם בצורה כזו?
או-הו… פה היו כמה רשימות שלא הבנתי למה לא נסקו ולא בוילו. אני אזכיר שלוש –
 
שתי רשימות על איריס ירוחם – רשימה כללית ורשימה על כל הצבעים השונים של האיריסים –


הגוונים השונים של איריס ירוחם, 31.3.2012
 
ורשימה על גביעונית הלבנון, זן ערבי – פרח מדהים, לא מוכר, צבעוניות יפהפיה והמלצת טיול לפסח. מה עוד צריך?
 

גביעונית הלבנון, זן ערבי, תל קריות, 31.3.2012

3) בהסתכלות לאחור, עם יד על הלב, האם פרסמתם השנה רשומה שלא הייתה צריכה להתפרסם? אם כן – מהי ולמה? אם לא- ברכותיי.
אם משהו אינו ראוי לפרסום, מראש אני אשתדל לא לפרסם אותו. אני משתדלת לשמור את הבלוג שלי נקי ומקצועי.
 


Eastern Kingbird, John Heinz Wildlife refuge, Philadelphia PA, USA, 7/2011
 
4) השנה ספגה הבלוגיה של תפוז מכה קשה בכך ש________________ (השלמ/י את החסר)
מוטי – וגולשים אחרים – הזכירו את מותו בטרם עת של בני תמרי ז"ל. זה בהחלט היה מאורע קשה.
אבל אני בכל זאת אזכיר את כל הצרות שהיו – בתאריך 10.10.2011 העלו גרסא של הבלוגיה ובזאת גרמו להכל להראות כל כך מחריד, וגם המון דברים לא עבדו כמו שצריך – אני כמעט סגרתי את הבלוג, רבים אחרים באמת סגרו אותו.
לקח לעובדי תפוז כמעט שלושה חודשים – עד 29.12.2011 – לגרום למערכת לעבוד.
בכל התקופה הזו – מעל 11 שבועות – פרסמתי 10 רשימות, כשבממוצע אני מפרסמת 2-3 רשימות בשבוע.
אחרי שסוף סוף תפוז התגברו על רוב התקלות הללו, ב31.1.2012 נפתחה תקופה ארוכה שבה אלבומי התמונות היו מושבתים – לא יכולתי להעלות תמונות או להשתמש בתמונות שכבר היו באלבום עד 26.3.2012 – כמעט חודשיים.
אבל יש תקלות שעד היום מציקות לי –
כמו העובדה שבעורך, במעבר מתצוגה רגילה לתצוגת מקור יותר מפעם אחת – הכפתור מאפיר ובעצם העורך מת, ואני לא תמיד שמה לב – ואז הוא גם לא שומר שינויים – תקלה שמשום מה אף אחד לא מצליח לשחזר חוץ ממני;
ובאלבומים – אי היכולת לשנות שם אלבום – תקלה שהערתי עליה פעמים שלוש בחודשים האחרונים והתגובה היתה "הנושא ייבדק".
וכמובן, שלל תקלות במערכת המסרים שתפוז טוענים שזה "Work by design".


חורשף מצויץ, דרך בורמה, 18.9.2012

5) מנהג הגויים הוא לקבוע החלטות לשינוי לשנה החדשה. איזה דברים תרצו לשנות בבלוג שלכם השנה?
אני לא רוצה לשנות דברים בבלוג שלי. באופן עקרוני אני מרוצה ממנו כמו שהוא.
אני רוצה שהמערכת תהיה יציבה יותר, שהבעיות תטופלנה באמת.
הייתי שמחה להוספת כפתור Google Translate –
Google מאפשר ליצור טקסט לכפתור כזה, אבל תפוז לא מאפשר לשמור אותו בתור חלון.
 

חלון שתפוז כן מרשה לשמור, ונציה, 8/2012

6) מנהג היהודים הוא לבקש סליחה ממי שפגעתם בו בשנה שעברה. האם יש איזה בקשת סליחה הקשורה לבלוג שלכם?
אם פספסתי תגובה של מישהו, או עניתי בציניות מוגזמת – אני מתנצלת כאן. סליחה מכל מי שהעלבתי אותם.
 

House Wren, Ballston SPA NY, USA, 7/2011

7) בעוד שנה, בראש השנה תשע"ד (בהנחה שנשרוד את סוף העולם הקרוב) מה תרצו לומר שקרה בבלוג שלכם במהלך השנה שחלפה?
כבר גמרתי לסקור את כל סחלבי ארצינו, אני מקווה לגמור לסקור את כל האיריסים,
ולסקור סחלבים מהעולם…
 

איריס החרמון, צומת המפלים, רמת הגולן, 24.3.2007
אני מעבירה את השרביט אל

חצב מצוי, דרך בורמה, 18.9.2012
חלק מהתמונות שייכות לרשומות שכבר לא אכתוב, והשאר – לרשומות שפרסמתי. כתבתי ליד כל תמונה מה מצולם בה.
את הציפורים האמריקאיות זיהה עבורי אבו-נטע חברי הטוב.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

איריס, אלת הקשת בענן, התגלתה בירוחם!

ליתר דיוק, בשמורת איריס ירוחם…

 

תראו בעצמכם – איזה צבעים נפלאים יש לאיריסים בשמורה!

צהובים וכתומים –

 

אדמדם- ארגמני –

 

סגול לילכי –

 

 סגול כהה לכיוון הבורדו

 

ואפילו שחום לכיוון השחור –

 

בספרו "בארץ אהבתי", עֻזי פז כותב – "מבין כל מיני האיריס, למין זה מן הסתם מגוון הצבעים הגדול ביותר – מלבן דרך גוון לימוני חיוור לצהוב עז וצבע הדבש, עבור דרך פרחים דו-גוניים, שהעלה הפנימי, המזדקר מעלה, לבן ואילו העלה החיצוני סגול, אל פרחים אחידי צבע בגוון סגול-ארגמני, והם הרוב, וכלה בפרחים חומים ואף שחורים."
אני חושבת שבהחלט הדגמתי פה מגוון נאה מהצבעים, ורק חבל שלא מצאתי את הפרטים הלבנים או הלבנים-סגולים שעֻזי מזכיר.

הפרחים צולמו בשמורת איריס ירוחם, 31.3.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא  

 

אספתי לי כמה מהצבעים יחד, בשביל היופי :

 

איריס ירוחם – Iris petrana

האביב פה, ולמרות שלא ירדו הרבה גשמים במדבר – יש פריחה ויש מה לראות.

 

היום אני מדרימה עד לאיזור ירוחם, לשמורת איריס ירוחם.

 

השמורה כבר פורחת כולה! בשבת עוד לא היה שיא הפריחה – אבל יש הרבה מה לראות. ואם מישהו חושב על לנסוע לשם – השבוע הזה זה ה-זמן! השיא יהיה בעוד כמה ימים.

איריס ירוחם הוא אחד ממיני איריסי ההיכל – סקציית אונקוציקלוס, שבה על כל גבעול פורח פרח אחד, והוא פרח הדור ומלכותי. אין לו צוף.

 

האיריסים מהסקציה הזו פורחים רק באיזור המזרח התיכון – לאורך הסהר הפורה, וצפונה להרי הטרנס-קווקז ואיראן.

איריס ירוחם הוא אחד משני המינים שיורדים למדבר, ומסתפקים במים מועטים מאד. המדברי השני הוא איריס הנגב.
בארץ הוא גדל אך ורק באיזור בין דימונה לירוחם.

לפי הספר האדום, חוקר האיריסים פרופ. מיכאל אבישי תאר אותו בתחילה כמין נפרד, ורצה לקרוא לו Iris hieruchamensis, כלומר איריס ירוחם. אך הוא לא פרסם את התיאור באופן פורמלי,
ופרופ. נעמי פיינברון איחדה אותו עם איריס פטרה, הגדל באיזור פטרה בירדן – וכך נוצר איריס ששמו העברי "ירוחם" ושמו הלטיני "פטרה".
לא נעשתה השוואה גנטית של שתי האוכלוסיות הללו, אבל הדעה הרווחת היום היא שבעצם אילו שני מינים נפרדים – ויכול להיות שמגיע לכל אחד מהם שם נפרד.
ברור שחשוב לשמור ולהגן על שניהם.

הפרחים של איריס ירוחם קטנים יותר מאילו של איריס הארגמן או איריס הגלבוע, הגדלים במקומות עשירים במים.

העלים שלו קטנים יותר משל המינים האחרים וקשתיים יותר – כמעט נוגעים בקרקע.
ולגבי הצבעוניות שלו… אני מתכוונת להרחיב בהמשך.

התמונות צולמו בשמורת איריס ירוחם, 31.3.2012

כדאי מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

אני מאד ממליצה למי שמחפש טיול לשבוע הקרוב לנסוע לשמורת איריס ירוחם – היא נמצאת מזרחית לכביש 204, בין דימונה לירוחם. יש שילוט שמוביל אליה, ואפשר לראות שם איריסים נפלאים, ועוד הרבה פרחים.

 

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תש"ע


איריס הגלבוע – שהיה מהפרחים האהובים על טוביה

 לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל רציתי לכתוב רשומה על אחד מאלפי החללים שהיה – בנוסף להיותו חייל (בפלמ"ח) גם בוטנאי – טוביה קושניר.
לולא נפל במלחמת השחרור (כאחד מהל"ה) ייתכן מאוד שטוביה קושניר היה הופך לאחד מגדולי הבוטנאים בארצנו.
טוביה קושניר היה, ודאי, אדם מדהים. טיפוס לא קל, בעל רצון חזק – וכן, הוא ניחן גם בגאונות. דמותו מרתקת – הרצינות שלו, הנחישות והדבקות בכל מה שהאמין, הם מעל ומעבר.
ואותה רצינות ונחישות הביאה אותו אל פלוגת הל"ה, שנפלו בדרכם לסייע לתושבי גוש עציון הנצורים.

 
בשנה האחרונה קראתי שלושה ספרים על טוביה קושניר. שלושת הספרים שקראתי יצאו לאחר מותו של טוביה. שניים מהם – ספרה של דבורה עומר וספרו של שמעון קושניר – הם ביוגרפיות; ואילו הספר השלישי כולל בעצם את רוב עזבונו של טוביה.
 

דבורנית גדולה – טוביה גילה אותה בכרמל, וקרא לה "דבורנית מצוירת"

טוביה קושניר – ביקורת ספרים

"סערה באביב" – דבורה עומר, הוצאת י.שרברק
"האיריסים עודם פורחים" – שמעון קושניר, הוצאת עם עובד
"מחקרי טבע ומכתבים" – טוביה קושניר – בעריכת שמעון, מרדכי ואביבה קושניר; הוצאת משרד הבטחון.


 

איריס טוביה – מין חדש למדע שטוביה גילה בהר הנגב
 
סערה באביב / דבורה עומר
דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער – שכותבת נפלא לכל גיל – החייתה את טוביה בספרה "סערה באביב". מבין שלושת הספרים, זהו ללא ספק המוצלח ביותר. הוא כתוב נפלא, הוא זורם ומעניין. ולמרות שהסוף – והמוות – ידוע מראש, הייתי מרותקת אל הספר עד לעמוד האחרון.
דבורה עומר מספרת על חייו של טוביה – מלידתו בבית חולים בירושלים, ועד נפילתו – לא הרחק משם. במהלך הספר, קורמת דמותו עור וגידים.
כאבתי איתו כשהרגו את כלבתו, התרגשתי מאד כשהוא גילה את השושן הצחור בכרמל, שמחתי כשעבר לירושלים, התגורר אצל פרופ. זֹהרי והתידד עם דניאל בנו (שהיום גם הוא פרופסור לבוטניקה) – והתרגשתי במיוחד כשהתאהב באביבה והתחתן עמה. הפרק האחרון, המתאר את מותו – הותיר אותי בוכה, למרות שהסוף היה ידוע מראש. הספר מבוסס על עזבונו של טוביה, ועל שיחות שערכה הסופרת עם בני משפחתו. הוא מרגש ומיוחד מאד.
 

שושן צחור – טוביה גילה אותו במצוקי הכרמל
 
האיריסים עודם פורחים / שמעון קושניר
ספר זה – "האיריסים עודם פורחים" – נכתב על ידי אביו של טוביה, שמעון קושניר. מראש היה ברור לי, שספר כזה יהיה ספר קשה. ספר שבו אב שכול מנסה לתאר את חיי בנו האהוב – נכתב ממעמקי הרגש.
הפרק הראשון בספר בהחלט היה כזה: קשה, מרגש, מעורר דמעות. שמעון קושניר בחר לפתוח את הספר בסוף הסיפור – לאחר מלחמת ששת הימים, כשכבשנו את שטחי יהודה ושומרון, שמעון קושניר החליט לסגור מעגל עם מותו של בנו: ראשית, הוא הלך אל הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בהר הצופים, על מנת לאתר את החלקה שבה ערך טוביה את נסיונותיו. לשמחתו הרבה – האיריסים ששתל טוביה, עדיין פרחו (ומכאן שם הספר). מאוחר יותר, נפגש שמעון קושניר עם הקצין הבריטי שאיתר ומצא את גופות הל"ה, חילץ אותן במו ידיו והעביר אותן לידי אנשי גוש עציון.

יחד עם הקצין הזה, הם הלכו לבקר בכפרים שאנשיהם לחמו באנשי מחלקת הל"ה. הם הצליחו לדובב אנשים ששרדו את הקרב, ולקבל תיאור של הרגעים האחרונים של טוביה וחבריו. זהו קטע קשה ומצמרר.
מכאן… הספר מדרדר קשות. שמעון קושניר היה עסקן פוליטי-ציוני. הוא עבד בסוכנות היהודית, ובתוקף תפקידו נסע לת"א וירושלים, וגם לחו"ל – לשיחות, לגיוס תרומות וכיוצא בזה. העסקן הפוליטי מרים את ראשו, ומנסה לסגור חשבון בספר הזה עם כל מי שפגע בו.
טוביה מופיע בספר פה-ושם, אבל בהחלט לא מספיק לטעמי. בשלב מסוים התחלתי לחפש את שמו של טוביה, ולדלג על קטעים נבחרים בספר… לא הצלחתי לסיים את הקריאה עד העמוד האחרון.
 
 
דבורנית כחלחלה – לא היתה מוכרת מהארץ עד אשר טוביה גילה אותה
 
מחקרי טבע ומכתבים / טוביה קושניר
הספר השלישי – מחקרי טבע ומכתבים – כולל בעצם את עזבונו הכתוב של טוביה. שמעון קושניר  (אביו), מרדכי קושניר (דודו) ואביבה קושניר (אלמנתו) אספו את כל הכתבים, והוציאו אותם כספר.
הספר כולל חיבורים, כתבות ומונוגרפיות שכתב על צומח, תיאורי טיולים שלו, התחלות של מחקרים שלא הספיק לסיים; ומכתבים אישיים אל משפחתו ואל כל אנשי הבוטניקה בארץ.  זהו ספר המיועד למשוגעים לבוטניקה בלבד. אחרים פשוט ישתעממו ממנו.
כבר צטטתי מספר זה בעבר – ברשימה על המרווה הדגולה.

קראתי את הספר בענין, כולל את מכתביו האחרונים למשפחתו. בשלב זה ציפיתי לסיכום קצר, וסיום הספר – אך במקום זה, מופיעים שם כל ההספדים שנכתבו לזכרו. הספדים מצד הוריו, חבריו, מוריו… החלק הזה מאד מטלטל.
כמות המחקרים והרעיונות בראשו של טוביה, שנותרו ללא מי שיוצא אותם לפועל  – פשוט מדהימה. הוא בהחלט קידם רבות את כל מדעי הטבע בארץ (טוביה התעניין גם בבוטניקה וגם בזואולוגיה)
 

איריס ירוחם – עוד אחד מאיריסי ההיכל האהובים על טוביה
 
לסיכום: הספר של דבורה עומר מומלץ מאוד, הספר של שמעון קושניר לא מומלץ והספר השלישי מומלץ למשוגעים לבוטניקה.
נותר לי רק לבכות את מותו של טוביה קושניר בטרם עת.
 
 
 
יהי זכרו ברוך