אתמול פרסמתי רשומה – הגיגים על גל השריפות של שבוע שעבר. קצת שיחקתי עם הפרמטרים, וכתוצאה מזה המייל שנשלח מכיל קישור לא תקין.
לכן קבלו קישור תקין לרשומה של אתמול: כאן.
ביחד עם כמה פרחים: סביון אביבי שפורח בעציץ שלי, ושלושה פרחים מהגן הבוטני: איריס הסרגל, כרכום השבכה וזמזומית המדבר.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ומוזמנים לבקר גם ברשומה מאתמול.
קשה לי עם המעבר החד מיום הזכרון ליום העצמאות. הייתי מעדיפה שיהיה רווח, שתהיה אפשרות להרגע מהעצב לפני הזיקוקים והשמחה.
אז בחרתי שיר, שמבטא היטב את רגשותי למדינה, ואני מעטרת אותו בפרחים בצבעי כחול לבן. כתבתי על כל תמונה את שם הפרח, ואם יש לי רשימה המוקדשת לפרח – הקלקה על התמונה תעביר אל הרשימה הזו.
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה
את השיר כתב אהוד מנור, הלחינה ושרה קורין אלאל.
חג עצמאות שמח!
אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון.
לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם.
עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד.
כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו.
עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.
הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992)
בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו."
אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.
בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "
וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי.
עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו."
ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ.
לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"
עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו.
המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות.
אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך.
כתבות נוספות עליו:
באתר החברה להגנת הטבע
באתר Walla חדשות
באתר Ynet
בבלוג עונג שבת של דוד אסף
באתר פרס ישראל
כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן
באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל
את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
איריס הסרגל, רמות מנשה, 3.12.11
שבעים ותשעה ימים חלפו מאז שתפוז גרדשו את הבלוגיה, והיום – לראשונה מאז 10.10.11 – הבלוג שלי נראה כמו שרציתי שייראה!
שושנתית הלבנון – העלים יפים יותר מהפרח. נחל מערות, כרמל, 3.12.11
בנוסף, למי שלא יודע (כי הוא לא קרא אצל מוטי) – היום זה יום ההולדת שלי. התיקון הגיע ממש בזמן…
מרסיה יפהפיה, שמורת בני ציון, 10.12.11
אז החלטתי שאני חייבת לפרסם היום רשימה! אבל… על מה?
רקפת מצויה, מערת התאומים, 21.12.11
חשבתי לחזור אל כמה מפרחי הסתיו שהזנחתי: יש לי שני מיני אחילוף ומין אחד של כרכום שפרחו באוקטובר ונובמבר, ודוקא רציתי לכתוב אודותיהם…
חיננית הבתה, עין אלון בכרמל, 17.12.11
יש גם כמה בעלי חיים שהצטברו אצלי – חרדון-צב מצוי, דנאית הדורה ועוד…
דודא רפואי בגן איריס טל בכפר יהושע, 29.12.11
אחרי כמה התלבטויות, החלטתי לפרסם מקבץ פרחי-דצמבר. פרחים שצלמתי החודש הזה, בשלל מקומות בארץ.
כרכום חרפי, ליד מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11
דצמבר הוא חודש עם מעט פריחה – פרחי הסתיו – כרכומים וסתווניות – כבר גומרים לפרוח, ופרחי החורף – כלניות ורקפות – רק מתחילים.
ובכל זאת, פגשתי גם מאילו וגם מאילו – אפילו את האיריס הארץ-ישראלי כבר פגשתי:
איריס א"י, מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11
נרקיסי ההר כבר גומרים לפרוח, אבל אפשר עוד לפגוש אותם בהרי יהודה ובכרמל. הנרקיסים של מישור החוף רק מתחילים עכשיו.
נרקיס מצוי, יער הקדושים, הרי יהודה, 21.12.11
מבין הסחלבים – מתחילה עכשיו לפרוח הדבורנית השחומה. זוהי דבורנית קטנה ועדינה, ומסמלת את תחילת הפריחה של הסחלבים בארץ.
דבורנית שחומה, עין אלון, כרמל, 26.12.11
גם הסביונים התחילו לפרוח כבר. אם תסתכלו על איי התנועה ושולי הדרכים שאתם עוברים בהן – אני בטוחה שתוכלו לראות סביונים. אפילו בתל אביב ראיתי אותם.
הסביון קרוי "סביון אביבי" – אבל הוא לא ממש מתחשב בשמו, ומתחיל לפרוח כבר בראשית החורף, ולאורך כל החורף והאביב.
מרבד סביון אביבי, שמורת בני ציון, 29.12.11
את התמונות צלמתי במקומות שונים בארץ, ככתוב – לאורך חודש דצמבר 2011
כלנית מצויה למרגלות עץ זית וצפורני חתול מצויות, שפך נחל אורן, 29.12.11
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
כלנית מצויה, שמורת בני ציון, 29.12.11
השיר הזה פשוט מתבקש, נכון?
סוף סוף ירדו גשמים – אמנם מכת גשם נוראית בפרק זמן קצר מדי, אבל הצמחים הרגישו את זה, והתחילו לצוץ.
אז נסענו לאיזור רמות מנשה – ממש מאחורי הקיבוץ, וירדנו לטיול ברגל.
עוד בתחילת הדרך פגשנו בז:
בעצם זו בזה, נקבה של בז מצוי. היא עמדה לה על חוט חשמל, וצפתה בנו עוברים בשביל לא רחוק מהקיבוץ.
השביל הוא דרך 4X4, שפעם היתה טובה לכל רכב. אבל היום החלק ההתחלתי שלה – הירידה מהכביש – כולל מדרגה וכמה חריצים, וממש לא התחשק לנו לבדוק את עמידות המכונית שלנו במדרגה הזו. כנראה זו תוצאה של הגשמים שירדו.
לכן אנחנו ירדנו ברגל, וזכינו לטיול נעים ונחמד.
כרכום חורפי
רכבי שטח דווקא ירדו – ועלו – ודהרו מסביבנו כל עוד היינו על דרך העפר. הלכנו בדרך העפר, לצד נחל קטן, ששמו נחל שלף. מקום נעים ונחמד (וגם שקט, ברגעים בין טרקטורון לרכב שטח)
המטרה שלנו היתה גבעה מסוימת, שאמור לפרוח עליה איריס הסרגל – אך כיון שזו הפעם הראשונה שלי באיזור, לא הייתי בטוחה לאיזו גבעה הכוונה.
לכן טיפסנו על גבעה אחת, שנראתה לנו מזמינה. וזו בהחלט היתה גבעה נהדרת. אני לא יודעת עד עכשיו אם הגענו לגבעה ה"נכונה", אבל מיד פגשנו אלוני תבור (כמו זה בתמונה פה מעל) – לאלון התבור יש בלוטים גדולים ויפים במיוחד – וגם הספלולים שלהם נפלאים:
אחרי כך שמנו לב לכרכומים. כרכום חורפי – ובכמויות נדיבות מאד. רובם היו סגורים – בגלל מזג האויר הסגרירי, אבל ברגע ששמנו לב אליהם, ראינו שהם מנקדים את כל השטח. ובין לבין – ראינו גם עלי רקפת.
הפרח הבא שמצאנו היה נרקיס מצוי :
ומהרגע שראינו נרקיסים, הם ליוו אותנו לאורך כל הגבעה. יפהפיים וריחניים – בודדים, בקבוצות קטנות, וגם במרבדים נפלאים וכל-כך ריחניים, שאפשר פשוט לעמוד לידם ולהריח: לא צריך להתכופף!
אחרי הנרקיסים הצטרפו הרקפות: רקפת מצויה עדיין בתחילת הפריחה, בישנייות. חלקן נחבאות בין השיחים.
פרח פשוט ומצוי שכבר התחיל לפרוח הוא כתמה עבת שורש, ממשפחת המורכבים
בינתיים התחיל לטפטף קלות… אבל אנחנו מצאנו עוד פרח ממשפחת המורכבים – חיננית הבתה! כמה טיפות גשם לא יעצרו אותי פה!
חיפשנו גם דודאים. אני יודעת שזו העונה, וזהו פרח חמוד מאד. מצאנו (כלומר, מוטי מצא) פרט בודד בראשית הפריחה –
הדודאים שרועים על הקרקע: זר פרחים נמוכים סגולים בלב שושנת עלים גדולה.
הגשם התחזק, אבל עדיין היה קל. העננצ'יקים התחילו להראות סימני חוסר סבלנות, ואני כבר כמעט ויתרתי על האיריסים – ולפתע ראיתי כתם תכול! איריס הסרגל!
גם כאן הם קטנים מאד וצמודים לקרקע. אני מאד שמחתי לפגוש אותם – ספרנו בערך עשרה פרטים, חלקם כבר נבולים.
בשלב הזה הגשם כבר איים לחדור לבגדים: אפילו דבורה אחת מצאה לה מחסה, בצל האיריס –
ולכן התחלנו לחזור. בדרכנו חזרה לאוטו פגשנו דוחל שחור-גרון אחד, ניצב על שיח מאד קרוב אלינו ולא בורח. הסתכלנו עליו בשקט כמה דקות, ואז המשכנו בחזרה לאוטו.
היה לנו טיול רגוע ונעים.
התמונות צולמו ברמות מנשה, 1.1.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אני אתחיל בתודות –
תודה למוטי, על הרשימה הנפלאה שפרסמת, על המסיבה שארגנת (ובגללה לא כתבתי את הרשימה הזו קודם…), על כל מה שטרחת ועשית עבורי, ועל שאתה – אתה!
תודה לכל החברים והמשפחה ששלחו אלי ברכות בכל מדיה אפשרית , דיגיטלית, אנלוגית, וירטואלית או פיזית
ותודה לכל הקוראים של מוטי ושלי שברכו אותי בבלוג של מוטי, בבלוג שלי ובכלל –
ריגשתם אותי מאד, ואני אוהבת את כולכם!
עכשיו אני יכולה לעבור לנושא שלי להיום – והנושא שלי הוא איריס. איריס הסרגל.
למה סרגל? בגלל העלים הישרים הסרגליים –
איריס הסרגל הוא צמח נדיר למדי – הוא מופיע ב"ספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה" של שמידע ופולק, בתור "מין בסכנה" (EN) . אני מכירה אותו מרמות מנשה ומהכרמל.
איריס הסרגל הוגדר לראשונה בהרי נצרת, ולפי הספרים שלי, הוא פורח גם בהרי השומרון ויהודה. זהו מין תת-אנדמי.
מה זה תת-אנדמי?
מין אנדמי הוא מין שגדל במדינה אחת בלבד. אבל… הצמחים לא למדו גיאוגרפיה מדינית, ולכן הם גדלים לפי איזורים גיאוגרפים, ולא פוליטיים. איריס הסרגל גדל בישראל, ירדן ומעט גם בדרום סוריה – איזור דרום החורן ואגן דמשק.
רוב הפריחה שלו היא בארצנו, ומחוץ לארצנו הוא גדל באיזורים שבהם המודעות לשימור קטנה יותר, יש הרס מואץ של בתי הגידול שלו – ולכן זו אחריותנו לשמור עליו ולשמר אותו למען הדורות הבאים. לפי הספר האדום, באיזור ירושלים האיריס הזה כמעט נכחד בגלל פיתוח כבישים ובינוי.
מאד יפה לעקוב אחרי פרח איריס שנפתח, מניצן צעיר (למעלה משמאל), ועד לפרח בוגר פתוח (למטה מימין) : אילו לא כולן תמונות של אותו איריס.
המעבר מהשלב הראשון לשני הוא מספר ימים. מהשני לשלישי ולרביעי – שניות ספורות. החמישי הוא שוב יום יומיים מאוחר יותר, כשהאיריס בשל ופתוח.
בעולם יש כ-260 מינים שונים של איריסים. כבר הצגתי כאן כמה מאיריסי ההיכל – שהם סקציה נפרדת בסוג, כלומר – קבוצה ייחודית מבין האיריסים, וללא ספק הם היפים והמרשימים ביותר.
הצגתי גם איריסים אחרים – איריס ארץ-ישראלי ואיריס טוביה; איריס ענף ואיריס הביצות .
איריס הסרגל הוא אחר. כמו לאיריסי ההיכל, אצלו יהיה תמיד פרח בודד לכל גבעול. אבל ה"היכל" שלו מנוון, אפילו יותר מזה של איריס טוביה או איריס א"י.
עוד דבר ייחודי לו ולקרובים אליו – אם עושים חתך רוחב בעלה, רואים שהוא בעל צורה מרובעת.
המין הקרוב ביותר לאיריס הסרגל הוא איריס תכלכל ומקסים אחר, שגדל במירון ובצפון רמת הגולן – איריס הלבנון. הוא מחליף את איריס הסרגל באיזורים הצפוניים יותר.
כאשר יש שני מינים קרובים זה לזה, אך לא זהים – שהתפוצה שלהם לא חופפת, ויש הבדל בבתי הגידול – הם נקראים מינים ויקאריים. מינים ויקאריים אחרים שהצגתי פה הם חבצלת החוף – וחבצלת הנגב
איריס הסרגל גדל באיזור הים-תיכוני, ואילו איריס הלבנון מחליף אותו באיזורים גבוהים וקרים יותר.
השנה מצאתי שילוב מיוחד בסלע: נרקיס מצוי (ומאד ריחני) יחד עם צמד איריסים:
בגלל מיעוט הגשמים, האיריסים פרחו נמוך מאד. בשנים טובות הגבעול שלהם הוא כפול באורכו.
איריס הסרגל גדל בד"כ במקבצים בודדים – ולא במרבדים. אפשר למצוא מקבצים כמו בכמה מהתמונות פה, אבל הם מעטים. הוא גדל לרוב במדרונות אבניים וטרשיים, כלומר לא יוצר מרבדים – אלא לכל היותר כתמים פזורים בשטח.
התמונות צולמו:
במצוק הארבעים בכרמל בתאריכים:
19.11.2005
18.11.2006,
1.12.2007,
25.12.2010
וברמות מנשה ב29.12.2004
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 