יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל, תשע"ו

10363756_10203225916503285_4993678581003656921_n

קשה לי עם המעבר החד מיום הזכרון ליום העצמאות. הייתי מעדיפה שיהיה רווח, שתהיה אפשרות להרגע מהעצב לפני הזיקוקים והשמחה. 

DSCN0321

אז בחרתי שיר, שמבטא היטב את רגשותי למדינה, ואני מעטרת אותו בפרחים בצבעי כחול לבן. כתבתי על כל תמונה את שם הפרח, ואם יש לי רשימה המוקדשת לפרח – הקלקה על התמונה תעביר אל הרשימה הזו. 

DSCN0689

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת

DSCN5372

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN0799

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN6222

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

DSCN1832

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

DSCN5387

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

IMG_3874

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת 

DSCN5733

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN6234

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN9565

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

e03

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

IMG_3476

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה 

IMG_6200

אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה

IMG_6819

את השיר כתב אהוד מנור, הלחינה ושרה קורין אלאל.

חג עצמאות שמח!

תורמוס ההרים

מרוות בכחול ולבן – Salvia – ליום העצמאות!

 

 

 
יום עצמאות שמח!
 

 
לכבוד יום העצמאות אני חגיגית, לובשת כחול ולבן – ומציגה בפניכם צמד פרחים יפהפה, שתי מרוות.
יש לא מעט מרוות "ציוניות" – כמו מרוות יהודה, מרוות ירושלים, מרווה ארץ-ישראלית וכמובן, מרווה דגולה; אבל כמו שהבטחתי – אני מתמקדת בכחול ובלבן (הפעם גם בשמות הפרחים).
 

 
הפרח הראשון שלי הוא המרווה הכחולה – Salvia indica.
המרווה הכחולה פורחת עכשיו-עכשיו (כן!!! זה הזמן!) בהרים הגבוהים – הר מירון, רמת הגולן והרי ירושלים.
 

 
והעזר-כנגדו הוא המרווה המלבינה – Salvia samuelssonii
שגדלה בהרי יהודה ושומרון ובצפון הנגב, וגם שם היא נדירה.
היא מעט גדולה יותר מהמרווה המשולשת הנפוצה, אך קטנה יותר מהמרווה הכחולה המרשימה.
 

 
כן, אני מסכימה שבתמונות המרווה הכחולה נראית סגלגלה יותר מאשר כחולה, אבל קראו לה מרווה כחולה, היא יפה וחגיגית – זה פרח גדול, מרשים ויפהפה, אז למה לא לחגוג איתה ?!
 

 
שיר שמאד מתאים לי היום:
 
אין לי ארץ אחרת 
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
 
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.
לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.
 

 

 
כאן, בביצוע של גלי עטרי וקורין אלאל:
 
 



 
את המרווה הכחולה פגשתי לראשונה בשביל פסגה במירון. אבל אחד הקטעים המשעשעים יותר קרו לי דווקא בירושלים:
חובב-טבע ירושלמי (בועז פסטמן) שלח אותנו לראות את המרווה הכחולה בקריית-היובל. אז בשבת אחת, כשבקרנו חברים מירושלים, הלכנו לחפש את המרווה. המקום שהגענו אליו נראה לנו מוכר, אבל לא היינו בטוחים – ובכל מקרה את המרווה לא מצאנו.
חזרנו לפורום שמירת טבע, ובקשנו הבהרות, ואז, לאחר שיחה עם החברים מירושלים…
הסתבר לנו שהמרווה פורחת בחצר של ההורים של החברה שלנו! מאחורי בלוני הגז שלהם! ממש כך:
 

 
תודו שזה צירוף מקרים משעשע…
 

 
אני מאד אוהבת גם את הניצנים של המרווה הכחולה:
 

בתמונה הבאה של המרווה המלבינה אפשר לראות את שני האבקנים של המרווה, שיורדים על הדבורים שבאות לחפש צוף, מדביקים להם אבקה על הגב – כדי שהדבורים יאביקו את הפרח הבא שהם מבקרות בו:
 

 
המרוות הכחולות  צולמו:
בקרית יובל, ירושלים 9.4.2007
בגן הבוטני של נתיב הל"ה, 5.4.2008
בשביל פסגה במירון, 19.4.2006
וברמת בגולן, ליד אלרום, 12.5.2007 וגם 24.5.2009
 
 

 
המרווה המלבינה צולמה בנחל תלכיד, 26.3.2009
 
 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!