אחרי הבחירות עולים לתבור

לפני 4 שנים טיילנו (אני והמשפחה המורחבת) בהר תבור, ונהנינו מאד ממרבדי הכדן הסגול שם. מאז, לא הזדמן לי לחזור לשם בעונת הכדנים.
ולכן החלטתי שהגיע הזמן לחזור אל הר תבור! ואם אפשר לעשות את זה בחברותא – על אחת כמה וכמה.

הזמנתי כמה וכמה חברים – כאן המקום לשלוח איחולי החלמה מהירה לצ`ופון של גגגונת, ולסבא של דנדן (גם אביטל חסרה לנו) – אני מקווה שנוכל לטייל בפעם אחרת!
נפגשנו בראש התבור, צפינו על הנוף ממרפסת התצפית – ואז יצאנו אל שביל הפסגה, להקיף את ראש ההר.
הדודאים עדיין פורחים – העננצ`יקית התלהבה מהרעיון שבשורשי הדודאים השתמשה Professor Sprout לרפא את אילו שנפגעו מה-Basilisk.  (הארי פוטר וחדר הסודות, למי ששכח)

אני מאד אוהבת סידורי פרחים טבעיים, למשל – כלנית וכלך מצוי:

צלמתי פרפר, ובעצם לא הספקתי לראות מה צלמתי עד שהגעתי הביתה… זוהי סטירית הציבורת:

שום משולש התחיל לפרוח, ואנחנו הרחנו את ריח השום שיש לעלים שלו, ומיששנו את הגבעול המשולש שנתן לו את שמו

זלזלת הקנוקנות כבר גמרה לפרוח – זהו הפרי שלה:

ולאורך הדרך ראינו הרבה צחנן מבאיש, עליו כתבתי רק בשבוע שעבר –

רוב אלוני התבור עומדים בשלכת, העלים רק מתחילים ללבלב – וזה מאד נחמד לראות אותם משקיפים על העמק

התבור כולו פורח! פרט לכלניות ולרקפות שבאמת בולטות ויש הרבה מהן, בדקתי כמה מהקטנים הבלתי נראים:
חלבלוב השמש, שהוא נפוץ – אבל ירקרק ולא בולט; כוכבית מצויה – מאד נפוצה אבל קטנה: גודל הפרח הוא כחצי ס"מ. ואם חשבתם שהיא קטנה, אז תדעו לכם שעל האביבית הזעירה הסתכלנו עם זכוכית מגדלת… גודל הפרח הוא מילימטר אחד.

פגשנו שלושה מיני ורוניקה, צילמתי שניים –

כשישבנו להסתכל על האביבית הזעירה, קלטתי משהו זז. עינבלית העלתה אותו (באדישות של מדריכת טיולים ותיקה…) על המכנסיים שלה, וכך יכולתי לצלם אותו בנוחות: זהו ארכרגל אפור (בשטח התבלבלתי בינו לבין קרוב שלו – הרגלביש… שניהם קרובים של העכביש ושניהם בעלי רגלים ארוכות)

לאורך המסלול פגשנו המון זהביות. רובן היו קטנטנות, צמודות קרקע ובעלות עלי כותרת מעוגלים – זהבית דמשקאית. בסוף המסלול פגשתי אחת שהיתה גדולה פי שלוש, ובעלת עלי כותרת מחודדים: זהבית השלוחות :

התרגשתי מאד מהמקבץ הנהדר של גביעונית הלבנון – אמנם הזן הדרומי שגדל בנגב צבעוני ומיוחד יותר, אבל גם אילו נהדרות!

ואז סוף סוף הגענו אל הכדנים.

מורדות ההר מנוקדים-מנוקדים בסגול הנפלא של הכדן הסגול – כולם התקדמו, ורק אני נשארתי לצלם עוד ועוד תמונות מאד דומות לזו:

מצאתי לי סידור פרחים אלגנטי ועדין: כדן סגול, רקפת מצויה ועלי חצב:

המון עריוני צהוב פורח על ההר! אני מאד אוהבת אותם, ואת העירית הגדולה. הנה הם משקיפים לכיוון נצרת –

כדי שלא נשכח שט"ו בשבט היה ממש לפני שבועיים, פגשנו שקדיה ענקית ועמוסת פריחה – תענוג!

כשהכנתי את הרשימה הזו, הסתכלתי על רשימת הכדנים שפרסמתי בעקבות הביקור הקודם בתבור.
מסתבר שגם הביקור הקודם היה ממש אחרי הבחירות!
אני חושבת שמה שכתבתי אז – עדיין אקטואלי:
כן, אני יודעת שהיו בחירות. כן, הצבעתי. אני מסכימה עם מה שביבי אמר: "העם אמר את דברו בברור". ודברו הוא – שהוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל בטוח שאף אחת מהאופציות הקיימות לא ממש מוצאות חן בעיניו.  

אחרי שרווינו כדנים, גביעוניות, עריונים ושאר פרחים – פרשנו מחצלות וישבנו לפיקניק. ליד המקום בו ישבנו (יחד עם כמה מליוני ברחשים) לאכול את המטעמים שהכינו כולם – ראיתי את העלים הללו: ורק אני התרגשתי מהם…
אילו עלים של איריס ארם-נהרים, שיפרח בסביבות פסח.

אחרי הפיקניק נפרדנו מכולם. אבל… עוד היה אור! בשבילי, לבזבז שעות אור בנסיעה הביתה זה באמת מוגזם. חייבים למצוא עוד נקודה לעצור בדרך.
מה דעתכם על מנחת מגידו?

במנחת מגידו תמיד אפשר למצוא כלניות מיוחדות. פרט לעובדה ששם יש ריבוי של סגולות-לבנות-ורודות, אם מחפשים היטב – מוצאים גם כלניות מיוחדות, כמו זו למשל:

את נמפיות הסרפד שראיתי בתבור לא הצלחתי לצלם, אבל במנחת מגידו אחת מהם נחתה על עלה של חוחן, וכך יכולתי לצלם אותה:

ואפילו עורבני הציץ בין ענפי האקליפטוס!

הרשימה מתארכת, ויש עוד המון תמונות – אתם מוזמנים להציץ באלבום (זהו אלבום פייסבוק).

אני אגיד כאן תודה רבה מאד לעינבלית וחבריה, לאיילת מטיילת, לחתולי8 ולמשפחות שלהם ושלי (במיוחד למוטי) – היה לנו טיול מקסים!
הקישורים הם לרשומות שכל אחד כתב על הטיול, מוזמנים להקליק על השמות בשביל לקרוא את התיאורים שלהם!

את התמונות צלמתי בהר תבור ובמנחת מגידו, 9.2.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בחזרה למירון – הפעם בסתיו


קוצן קפח – מאחרוני פרחי הקיץ

נראה לי שלאט לאט אני לוקחת את כל הבלוגרים לשביל פסגה במירון… כבר הייתי שם עם גגג  האחת,  עם y י ר י ת, עם Anguly….
הילדים שלי מכירים את השביל הזה טוב כמעט כמו את הדרך לבית הספר!
הפעם נפגשנו עם איילת מטיילת, עינבלית וגגג האחת.

מסתבר שהיה לנו מזג אויר נפלא: באיזור המרכז סבלו מהחום והלחות, היו הפסקות חשמל – לנו היתה רוח קרירה, עננות נמוכה – מזג אויר אידאלי לטיול.

כדי לגוון קצת (לפחות בשבילי…) התחלנו בשביל המוביל אל חורבת בק. שם מצאנו סתווניות משני מינים – באיזורים הפתוחים, שבהם הקרקעות כבדות יותר – פרחה סתוונית ירושלים –
סתוונית ירושלים נחשבת לפרח הגדול ביותר בארץ….
למראית עין, זה מוזר. הלא לאדמונית החורש  או לשושן הצחור יש פרח גדול יותר? ומה לגבי הגזר הקפח?
אז אני אסביר: הגזר הוא בכלל תפרחת שבנויה מהרבה פרחים קטנים. כל אחד גדלו כחצי ס"מ. אצל הסתוונית – זהו פרח אחד בודד.
בנוסף, השחלה של הסתוונית נמצאת עמוק באדמה – ליד הפקעת, כ-20 ס"מ בעומק האדמה. מבחינה בוטנית, השחלה היא חלק מהפרח. ולכן, גדלו של הפרח הוא 10 ס"מ מעל לאדמה ועוד 20 ס"מ מתחת לפני האדמה – בסה"כ 30 ס"מ!
זה בהחלט גדול יותר מהשושן הצחור או האדמונית, שגודל הפרח שלהם הוא כ-15 ס"מ.

ובאיזורים המוצלים יותר – פרחה סתוונית בכירה, שהיא הסתוונית הנפוצה באיזור המירון.
בניגוד לסתוונית היורה, גם סתוונית ירושלים וגם הסתוונית הבכירה מתחילות לפרוח לפי אורך היום – ולא לפי כמות הגשמים.

איכס, אמא! את מחזיקה את זה ביד?! שאלה המצ'יסטה – אבל איילת לא נרתעה, ואני צלמתי את קן הצרעות הנטוש –

העננצ'יק והאקליפטוס הם כבר מכרים ותיקים. הספקתי לצלם אותם בתחילת הטיול – ומאותו רגע הם הלכו יחד ולא הפסיקו לדבר.
לעננצ'יקית לקח קצת זמן, אבל היא והמצ'יסטה קלטו אחת את השניה, ומאותו רגע גם הן נעלמו באופק… טוב שמקגייבר רץ קדימה לוודא שכולם בסדר!

ידעתי שאני אפגוש את הסתווניות. קיוויתי לפגוש כרכום ראשון – בד"כ אני פוגשת את הכרכומים המיוחדים של המירון בסביבות סוף אוקטובר או תחילת נובמבר.
אף כרכום לא הקדים, אך בכל זאת צפתה לי הפתעה משמחת: החלמוניות התחילו לפרוח!

עוד פרח שפרח – ציפורן נקוד. זהו אחד הפרחים הנפוצים בארץ, והוא פורח פחות או יותר לאורך כל השנה. לרוב אני מתעלמת ממנו…

העננות מסביב היתה כבדה, והנוף מהמצפור הראשון היה נוף סקוטי למהדרין. הנה כל המטיילים במרפסת:

בתחילת השביל היו רק מעט סתווניות, אך ככל שהתקדמנו פגשנו עוד ועוד – מדרונות מנוקדים בסתווניות בכירות –

פה ושם פרח קוץ סתווי נחמד – חורשף מצוייץ.

וכמה שאני אשת-חתולים, לא יכולתי שלא להתלהב מקויה, הכלבה המפורסמת ביותר בבלוגיה -היא באמת כלבה סימפטית וחמודה בדיוק כמו שהיא נראית!

בגלל מזג האויר הקריר, כמעט לא ראינו חרקים. פה ושם עברה לה סטירית פקוחה.
אבל לצד הכביש החוזר לחניון ראינו טיון דביק פורח, ועליו פשפשים – תריסית שעירה. זהו פשפש נפוץ למדי על פרחים ברוב הארץ.

היה לי טיול כיף, מאד מאד נהניתי וממש שמחתי לפגוש את כל מי שבא!
הפיקניק אחרי הטיול היה מ-צ-ו-י-ן, כבר מצאתי מחדש את המתכון של עופר לסלט הסלק, ולביבות הירק שלי מבוססות על אילו של ניקי ב – הפעם הוספתי גם בטטה. לפעמים אני מוסיפה צנוברים, או ערמונים…
הגשם לסיום – מבחינתי היה קינוח סעודה מושלם, למרות שבגללו נאלצנו להתקפל.

כל התמונות צולמו במירון, 1.10.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קישורים:  לרשימה של איילת מטיילת , ולרשימה של עינבלית