ועוד רגע אחרי הגשם

אחרי העצירה בצומת אורן, עלינו אל חניון האגם. גם שם מתחילה פריחת החורף.
הראשונה ששמתי לב אליה היא זלזלת הקנוקנות –

כבר כתבתי על הזלזלת, והסברתי שהפרחים תלויים הפוך – כדי שעלי העטיף יגנו על האבקנים מפני הגשם.
אגב, העלים המבריקים-המאורכים בתמונה הבאה הם אינם עליה של הזלזלת, אלא של מטפס אחר – קיסוסית קוצנית.

בזכות הגשמים, האגם מלא מים –

השמש יצאה, ויחד איתה גם הפרפרים, למשל – לבנין הכרוב שמבקר את הכתמה עבת-השורשים

נחל אורן היה אחד האיזורים שנשרפו באופן החמור ביותר בשריפה לפני שנתיים. עקבות השריפה עדיין ניכרים –

אבל שימו לב לצמיחה למרגלותיו – זית אירופי מתחדש מהשורשים שלא נשרפו, ומתחיל לצמוח מחדש!

גם ההרדופים ממשיכים לגדול – אפשר להשוות את התמונה הבאה לתמונות שצלמתי באותו מקום לפני שנה.

ליד הנחל ברחה ממני צפרדע נחלים.
חברתה האילנית היתה איטית יותר והספקתי לצלם אותה:

המדרון מעל עין אלון היה מלא פטריות. בדקתי אותן מקרוב – היו מספר מינים. התאכזבתי לגלות שהמין הנפוץ ביותר היה נטופה דורית – מין שאינו ראוי למאכל…

חיננית הבתה פורחת בהמוניה בכרמל וממלאת מרבדים. החינניות מחייכות אל השמש –

אבל תמיד אני נהנית ללכת מאחוריהן, ולצלם את האחוריים הורדרדים שלהן

ואז הגעתי אל היעד שלי, וההכרזה:

גבירותי ורבותי, אני מתכבדת להכריז על פתיחת עונת הסחלבים! שלוש דבורניות שחומות פורחות בעין אלון!

דבורנית שחומה היא אחד הסחלבים הצנועים ביותר בארצנו. היא קטנה ועדינה.  

היא פורחת בשני מחזורי פריחה – האחד עכשיו, בראשית החורף; והשני – מאוחר יותר באביב, בסביבות מרץ.

התמונות צולמו בין חניון האגם לעין אלון, 8.12.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

סחלבת מוצלחת לכולם!

הרדוף הנחלים – Nerium oleander

החלטתי לכתוב רשימה על הרדוף הנחלים.

הרדוף הנחלים הוא שיח ירוק-עד, הגדל על גדות נחלים בכל הארץ.
זהו צמח רעיל, ומסוכן לאכול אותו – את העלים, הפרחים או הפירות. מה שנקרא "לראותו בלבד".

בדרך כלל, גבהו כמטר וחצי. אבל אם טוב לו, השיח יכול להגיע גם לגובה ארבעה מטרים.

הפריחה שלו מהממת – פרחים ורודים וגדולים, עם חמישה עלי כותרת. ורוד מושלם, מהסוג שכל ברבי חולמת עליו.

ההרדוף, כמו הרבה צמחי מים אחרים, פורח מסוף האביב ולאורך הקיץ. בעונה המתאימה תוכלו לראות גדות נחלים מלאות בורוד שלו – למשל, באיזור עין אפק או באיזור הבניאס, שם צולמו רוב תמונות הפריחה.

הנה, למשל, שיח נפלא וגדול מעין אפק –

תשאלו, מה פתאום נזכרתי באמצע דצמבר בשיח הזה, שיתחיל לפרוח רק בעוד כמה חודשים?

או! אני שמחה ששאלתם. אני אסביר:
בשבת האחרונה טיילנו באיזור חניון האגם בכרמל. הלכנו לאורך נחל אורן עד עין אלון. לאורך הנחל תמיד היה סבך נהדר של הרדופים. הנה, למשל, תמונה של העננצ'יקים משנת 2007, ליד ההרדופים –

לפני שנה, אני בטוחה שלא שכחתם, היתה השריפה הגדולה בכרמל. נחל אורן היה אחד הנחלים שנשרפו, וסבך ההרדופים הנפלא על גדות הנחל נראה לפני שנה כך:

אבל בינתיים, הזמן חלף וההרדופים מתחילים להתאושש. בין הגזעים השרופים כבר יש הרבה ירוק: השיחים מתחדשים ומלבלבים!

וזה, כמובן, מחזיר אותי שוב לרשומה שכתבתי לפני שנה – "אל תבואו לשתול בכרמל". הבטחתי שהטבע יחדש את עצמו. ברשימה אחרת, ספרתי לכם שהתפרסמה כתבה שאומרת הקק"ל מטעה בבקשות התרומות שלו, והצעתי שבמקום לתרום לקק"ל – תתרמו לישובים שנפגעו.

בשבת, כשעברתי ליד אפיק הנחל המתחדש – שאפשר לראות אותו יפה בתמונה הבאה – נזכרתי בכתבה שראיתי לפני שבועיים: כתבה שסיפרה על כפר הנוער ימין אורד שנפגע בשריפה. הממשלה – שר החינוך גדעון סער – הבטיחה להם כספים לשיקום המקום, אבל הבטחות זה אחד הדברים הזולים יותר אצל הממשלה שלנו. הם מבטיחים המון. לקיים זה כבר מסובך יותר. טוב שיש גם כתבות על אנשים טובי לב שבאו לעזור להם.

קצת בהמשך הנחל ישנו שטח שלא נפגע בשריפה, ואפשר להנות מההרדופים הנהדרים והמים למרגלותיהם –

בנובמבר התחילו להרוס את הבתים שנשרפו בבית אורן, וכעת בונים אנדרטה ענקית לזכר הרוגי האסון. ממה שראיתי בינתיים… אני לא מתפעלת מהאנדרטה הזו, היא נראית מכוערת למדי. אבל, כמו שאומרים, על טעם ועל ריח…

גם התקציבים שהממשלה הבטיחה לגופי שמירת הטבע ולגופי הכבאות התמוססו איפשהו בדרך. ואני (תמימה שכמוני!) קיוויתי שהעובדה שנספו 44 אנשים באסון הזה תגרום לתקציבים להגיע ליעד, לפחות הפעם.

  

אבל לא. הנה, תקראו בעצמכם –
 ארגוני הסביבה: "ללא תקציב, לא נוכל למנוע עוד שריפות" – ב"הארץ"
 "אנחנו מקווים שזה לא היה לחינם" אומרים בתחנת הכיבוי – כתבה בוואללה חדשות.
 שנה לאסון הכרמל – "כבאים מספרים על מצב גרוע יותר" בYnet

ומי שעוד לא קרא את הכתבה הזו על סיכום הנושא, אני ממליצה בחום לקרוא.  כתבו אותה מומחים של אוניברסיטת חיפה ושל רשות הטבע והגנים.

לפחות הטבע עושה את שלו גם ללא התקציבים, ואם השטח לא יישרף שוב בקרוב, נוכל תוך שנים ספורות שוב לטייל בסבך הרדופים לאורך נחל אורן.

את תמונות ההרדופים הפורחים צלמתי:
בעין אפק, 6.6.2009
בעינות סלוקיה בגולן, 13.6.2009
ובבניאס, 22.5.2010
את שאר התמונות צלמתי בנחל אורן, איזור חניון האגם בתאריכים:
29.12.2007, 13.1.2011, 17.12.2011

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

הכרמל בכל הצבעים

אתם זוכרים שקראתי  לא לבוא לשתול בכרמל?
אתם זוכרים שיובל, אורי ונעמה הבטיחו לנו שתוך חודשים ספורים נראה התחדשות?
ובכן… היום אני מראה לכם כמה הם צדקו: זו רשימה ארוכה, והיא כוללת אחוזים בודדים ממה שראיתי בכרמל. אז שבו לכם בנוח, ותהנו!

כך, למשל, נראה הכביש ליד בית אורן – איזור שנשרף קשה. הלוטם השעיר פורח במלוא יופיו:

ואם אתם מסתכלים בחלק האחורי של התמונה, ורואים שם את הגדמים השרופים – תסתכלו בתמונה הבאה ותראו איזו חגיגה יש בינהם:

זהו מרבד נפלא, שכולל שלל פרחים נהדרים – מרגנית השדה (כחול), חבלבל סורי (ורוד), שום שעיר (לבן), חלבלוב השמש (ירוק-ליים), נורית (אדום), כרמלית נאה (ורוד), כמה סביונים וכתמות (צהוב)  – תענוג!

הכרמל פורח, ולמרות שחלקים נכבדים מהחורש שהכרתי נעלמו, וכל השטח נראה אחר לגמרי – הטבע מתחדש, וחוגג, וממלא כל פיסת קרקע.
הנה, למשל, מרבד ורוד של חבלבל סורי, כרמלית נאה ופשתה שעירה – עם כמה נקודות-מרגנית כחולות:

בשולי הדרכים יש המוני תלתנים –  כאן יש ארבעה מינים: תלתן חקלאי (בצהוב), תלתן הפוך (ורוד), תלתן הקצף (ורוד כהה) ותלתן כוכבני (ירוק) –

נסענו לאיזור רקית, שהאש בערה בו בעוצמה רבה. לצד הדרך, אני מכירה משנים קודמות קבוצה יפה של קוציץ סורי. שמחתי לפגוש אותם גם הפעם:

ממש ליד הקוציץ פגשנו חגיגה אמיתית: פשתנית ארם-צובא. זהו פרח עדין ומקסים במיוחד, שכבר הצגתי בבלוג. בכל הפעמים שפגשתי את הפרח הנפלא הזה, פגשתי פרטים בודדים. הפעם – היו עשרות.

 

אבל כמו שרואים בתמונות, גם הם לא היו לבד – ויש פה חגיגה בלבן (פשתנית), אדום (נוריות), כחול (מרגניות), ורוד (פשתה וכרמלית) ועוד כל מיני!
ממש ממולם היה מקבץ נהדר של דמומית קטנת-פרי, באדום, ומרבד של קחוונים נהדרים,

  

השטח ירוק ופורח,  ובטיול פגשנו גם התחדשות של עצים – נבטים של אורנים, אלונים, קטלבים ואלת המסטיק.
הפרח הנפוץ ביותר (לפחות, כך נראה לי) הוא מרגנית השדה – הידועה גם בכינוי "עין התכלת":

בחניון רקית תמיד פגשנו צמח מטפס יפהפה, עם פרחים קטנים – ספלול מטפס. הנקודה שבה הוא צמח נשרפה, וחששנו לשלומו. אבל חששותינו התבדו, כי – כמו כל שנה – פרח לו הספלול:  כאן הוא מטפס על עץ אלון צעיר.

מאחוריו היה עוד מרבד ססגוני – של קחוונים (לבן-צהוב), נוריות (אדום), מרגניות (כחול), אספסת וציפורני חתול (צהוב) – ואפילו צהרונים, ישנים עדיין ומחכים לשעת הצהרים.

ליד חורבת רקית מצאתי מרבד לבן של פרחים קטנטנים ועדינים: שוב פרח קטן עם שם גדול: ולריינית עטורה

וכמובן, בלי סחלבים אי אפשר… ובכן, פגשתי ביום שישי מנין שלם של מיני סחלבים! הנפוץ מכולם היה סחלב הגליל, בשלל צבעים ומופעים נהדרים. כאן, למשל, בלבן חגיגי:

גם בעלי החיים חוזרים לשטח. ראינו המוני פרפרים מסביבנו: צבעוני קשוט, נמפית החורשף, לבנינים שונים. כמה וכמה לטאות וחרדונים ברחו מאיתנו, את חומט הפסים הספקתי לצלם:

 

אחרי הצהרים נפתחו הצהרונים, ופתאום גילינו שכל האיזור מלא בהם:

בחורשת הארבעים מצאנו מרבד נהדר של צמח סוככי גבוה ורעיל: רוש עקוד

התמונות צולמו כולן בכרמל, ביום שישי 1.4.2011
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אפילו אם זה רק תלתן תריסני פשוט, כמו פה:

אם אתם רוצים לראות עוד מציאות, אפשר לראות באתר צמחית ישראל ברשת – כאן
פתחתי עם לטם שעיר, ואני מסיימת עם אחיו, לטם מרווני .

 

 

לוהבת טבורנית – פירונמה אומפלודס – Pyronema omphalodes

ושוב חזרתי לכרמל, לראות איך הטבע מתחדש.
ואכן יש התחדשות, ויש ענין. שוב אני מזכירה: אין צורך ואין טעם לבוא לשתול בכרמל, כי הטבע מתחדש בעצמו – הוא לא צריך שום עזרה.
רציתי להוסיף עוד מילה או שתיים לגבי כל ההתארגנויות ל"שיקום הכרמל", אבל מוטי כבר כתב על זה – אתם מוזמנים להקליק, לקרוא ולהגיב. (אם עוד לא עשיתם את זה…)

לפני שבוע וחצי הייתי פעמיים בכרמל – במסגרת השתלמות רת"ם טיילנו באיזור חניון האגם ונחל אורן, ובטיול משפחתי טיילנו בחי-בר ובנחל חיק מתחת לעוספיה.
בתמונה מעל אפשר לראות את המדרון היורד לנחל חיק, מול עוספיה: העצים מאחור מימין, שאין להם עלים – הם עצים שרופים. העצים שעדין יש להם מחטים ועלים, אבל בגוון חום – הם עצים שנחרכו ונכוו קשה בשריפה, וגם הם בעצם מתים.
פה ושם ישנו אלון שנשאר ירוק.
בתמונה למטה: נחל אורן זורם בקטע השרוף. הענפים ליד הם שרידי סבך ההרדופים המפואר שהיה בנחל

אחד הדברים המעניינים שפגשתי בכרמל השרוף הוא פטריה – פטריה זעירה, בצבע כתום פלורסנטי:


לשמחתי, המפגש הראשון איתה היה במסגרת השתלמות רת"ם; ואחת המשתתפות בהשתלמות זו היא מומחית גדולה לפטריות, לציפורים – ולעוד כל מיני תחומי טבע. ברשת היא מכונה "הפִּטריותית", והיא מנהלת את נושא הפטריות באתר המצוין "מן השדה".
הפִּטריותית סיפרה לנו על הפטריות הללו: השם, פירונמה, מעיד על הקשר של הפטריה לחומר שרוף. ואכן, הפטריות הללו גדלות מהר לאחר השריפה – שבועות בודדים בלבד לאחר שריפת יער, אפשר למצוא אותן.
משום כך היא מציעה לתרגם את השם ל"לוהבת".

הפטריות הללו אוהבות חומר אורגני שרוף, ולכן מצאנו אותן לרוב בתוך החורים שנותרו כתוצאה מעצים שנשרפו כליל.  אני חייבת לציין שהחורים הללו הם מחזה די מזעזע. מסתכלים עליהם, ורק מדמיינים איזה עץ ותיק ועגול היה פה – שהיו לו שורשים כאילה רחבים ועמוקים…


כבר בתחילת ינואר התפרסמה ב"הארץ" כתבה על הפטריות הללו – צפריר רינת סיפר על ד"ר לאה ויטנברג וד"ר נורית שטובר מאוניברסיטת חיפה שמצאו את הפטריות, ופרופסור סולומון ואסר מאוניברסיטת חיפה זיהה אותן.
אפשר לקרוא את הכתבה המלאה ב"הארץ" באנגלית כאן, ואפשר גם לקרוא כתבה מקוצרת בעברית – כאן.
הפירונמה ידועה בספרות בארצנו ממאמר של נמליך ואביזהר משנת 1976 . הם לא קראו לה בשם עברי. הפטריותית מסבירה, שאמנם זו הפעם הראשונה שכתבו על הפטריה הזו, אך זו אינה הפעם הראשונה שבה היא התגלתה.

פטריות הן אורגניזמים מיוחדים מאד. הן לא צמחים, ולא עושות פוטוסינתזה. מצד שני, הן לא בעלי חיים… בעולם הטבע הן מסווגות לממלכה (טקסונומיה) משלהן. הן תלויות בקרקע, בצומח, בטמפרטורה וברמת הלחות – והן תופענה רק כאשר כל התנאים מתאימים להן.
יש פטריות שמשגשגות לאחר שריפה. אחת הידועות היא גמצוץ חרוטי.  בד"כ הגמצוץ היא פטריה נדירה למדי, אבל לאחר שריפה – היא מתפרצת יותר. אני משערת שהשנה ובשנה הבאה אפשר יהיה למצוא גמצוצים בכרמל…
זו גמצוץ חרוטי:  (המטבע הוא לקנה מידה)


הפירונמה זריזה יותר מהגמצוץ. בכל חור שנשאר משורשי עץ שנשרף כליל – ראינו מושבות של פירונמה.


הפירונמה ניזונה מהאפר – החומר האורגני השרוף. השריפה משנה את המבנה הכימי של הקרקע ומשפיעה על כמות הנוטריאנטים בקרקע.
הפירונמה בעצם מחכה לשינויים הללו, ומנצלת אותם. כאשר החלק השרוף ייעלם – ייטמע בקרקע, או יישטף, או יישתנה בחזרה בעקבות צמיחה מחודשת – היא תעלם, ותמתין לשריפה הבאה.


  

הפירונמה היא פטריה נדירה – במובן שאפשר למצוא אותה רק אחרי שריפות. לא בכל מקום ולא בכל זמן. מצד שני, אפשר למצוא אותה אחרי שריפות בכל העולם. מצאתי איזכורים שלה לאחר שריפות באוסטרליה, קנדה ואירופה.

בטיול שלנו, חיפשנו גם התחדשות ושיקום עצמי של הטבע. ואני חייבת לומר שאכן ראינו.  בתמונה פה, למשל, ליד העץ החרוך אפשר לראות עלי רקפת וגם עלים של בן-חצב החורש:

במעין של נחל חיק, ממש מתחת לעוספיה ולא רחוק מהמקום שבו התחילה השריפה – ראינו ראשנים של סלמנדרות.

תודה רבה לפטריותית, שענתה על שאלותי גם לאחר ההשתלמות!
התמונות צולמו בכרמל, בנחל אלון ובנחל חיק, בתאריכים 13-15.1.2011
הגמצוץ צולם ע"י ציפורן חתול1 ברמת הנדיב, 26.2.2009 – ותודה על התמונה!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

בחזרה לכרמל, אחרי השריפה

בשבת, אחרי המון המון זמן חזרתי לכרמל.
אתם צריכים להבין, שהתקופה היחידה בחיי שבה היו מרווחים של יותר מחודש בין ביקור אחד שלי בכרמל למשהו – היתה בתקופה שבה חייתי בארה"ב.  זה מוזר מאד עבורי, לא להיות בכרמל.

כבר באיזור כלא 6 ראינו את המורדות השרופים מולנו.
איזור שפך נחל אורן והכניסה למערת אצבע נפגעו באופן קל, והגשמים כבר השפיעו לטובה (רק שיבואו עוד!!!)

האלונים בתמונה מעל אמנם נחרכו, אבל בגלל הנביטה המאסיבית מסביבם, אני מאמינה שהשורשים לא נפגעו – ולכן או שהאלון עצמו יתחדש ויגדל עלים חדשים, או שיצמחו גזעים צעירים מסביב לגזע השרוף. לעצים האילה יש סיכוי טוב להתאושש.
ברשימה שלי שקראה לא לבוא לשתול בכרמל ציטטתי את נעמה טסלר, דוקטורנטית המתמחה בשריפות יער, והיא אמרה שתוך שלושה שבועות, אם ירד גשם, נראה שינבטו צמחים צעירים. התמונה מעל מוכיחה יפה את דבריה, ואם תגדילו את התמונה הבאה, תראו שגם כאן יש נביטה והתחדשות:

התחלנו את הנסיעה בכיוון מעלה, במטרה להגיע לאיזור שלא נפגע בשריפה – חורשת הארבעים – ולטייל שם. לצערנו, רוב מדינת ישראל גם רצתה לנסוע לראות מה קרה בשריפה. לאורך כל הדרך הכביש נראה כך –

זחלנו את הדרך הזו… הנסיעה מצומת אורן ועד לאוניברסיטה ארכה שעה וחצי. זה היה קשה מאד.
ולמען האמת, אני לא בטוחה מה כולם רצו. לא ראיתי אנשים יורדים לשבילים או לחניונים, פרט לחניון מחצבות קדומים – הקרוב ביותר לאיזור אסון האוטובוס. איזור זה אכן ספג מכת אש קשה.

וכך נראה אחד הצנירים בשביל הצנירים – האש לא ירדה עד אליו.

היו גם סימנים טובים. הנה, למשל, לבלוב עלי עירית גדולה – ראיתי המוני עלים של עיריות לאורך הדרך, גם באיזורים שרופים וגם באיזורים לא שרופים.

ראיתי גם כמה בזים בשמים מעל – אבל לא הצלחתי לצלם אותם.
נרקיסים החלו לפרוח באיזורים שפחות נשרפו –

ויחד עם זאת, עצוב לראות מחזות קשים של שריפה

אפילו לא נסעתי לאיזור חורבת רקית, הר שוקף או חניון האגם האהובים עלי. אני יודעת שהם נפגעו קשה מאד.

   

בסופו של דבר, אחרי זחילה ארוכה, הגענו אל איזור חורשת הארבעים, וירדנו בשביל אל המצוק. להפתעתינו, היו רק מעט מטיילים בשביל. הרוב משום מה העדיפו להשאר במכוניות ובפקק…

במצוק הארבעים חיכו לנו חברים ותיקים –
שלל כרכומים

המוני נרקיסים ריחניים – אגב, למי שתוהה, הנרקיס ההררי והנרקיס שגדל בביצות, שניהם נרקיס מצוי. זה אותו נרקיס.

תחילת הפריחה של הרקפות  עם העלים (יש גם פריחה של רקפות היסטרנטיות)

ואפילו אחד ממיני האיריסים – איריס שיקבל רשימה משלו – אני מקווה שעוד השבוע.

התמונות צולמו בכרמל, לאורך הכביש  721 ובמצוק הארבעים, 25.12.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.