הפארק הלאומי סקוויה – Sequoia National Park

היום אספר קצת על הפארק הלאומי סקוויה.

זהו הפארק הלאומי השני בעולם – פארק ילוסטון המדהים הוכרז בשנת 1872, ובספטמבר 1890 הכריזו על פארק סקוויה כפארק לאומי ושטח לשימור.  להמשיך לקרוא הפארק הלאומי סקוויה – Sequoia National Park

Great Basin bristlecone pine – Pinus longaeva – אורן ארך-ימים

 

עלינו למעלה, להרים הלבנים. ברום שלושה קילומטרים הכל נראה אחרת. מזג האוויר אמנם היה בהיר, אך מאד קר – 2-3 מעלות מעל ל-0 וזהו. אפילו יש שלוגיות פה-ושם. נכנסנו לשירותים ולבשנו בגדים תרמיים, ואז יצאנו להסתכל סביב: להמשיך לקרוא Great Basin bristlecone pine – Pinus longaeva – אורן ארך-ימים

בלוגולדת חמישי – ובית חדש


היום לפני 5 שנים פתחתי בלוג בתפוז. מאז חלפו 1826 ימים, 688 רשומות והמון המון אנשים, תגובות, שמחה – וחברים.


הבלוג שלי בתפוז הצליח במהירות – בתוך 3 שנים היו לי מאות כניסות ביום, עשרות תגובות לכל רשימה, וזה הוסיף מאד לחשק ולרצון לכתוב. פרסמתי הרבה, קיבלתי בולים ותגובות חמות – ורק חיפשתי נושאים לדבר עליהם… 

לצערי, יחד עם השמחה והדברים הטובים שמצאתי בתפוז, היו גם תקלות טכניות חוזרות, התעלמות של ההנהלה, פרסומות שנוספות על ימין ועל שמאל ושאר מרעין בישין. ברשימה הקודמת מניתי את רוב האירועים הגדולים באמת שהשפיעו על הבלוג שלי, ואתם יודעים מה? זה פשוט נמאס.

למשל, תסתכלו על הסטטיסטיקות שלי: 

שנה 1 2 3 4 5
רשימות 160 169 131 122 106
כניסות 30,000 100,000 150,000 100,000 72,000

 כלומר, לפי החישוב של תפוז, השנה נכנסו אלי פחות אנשים מאשר בשנה השניה שלי.  

כל התקלות הטכניות וההתעלמות של הנהלת תפוז מהבלוגרים גרמו לי לירידה קשה מאד במוטיבציה. אין חשק לכתוב רשומה כשלא יודעים אם בכלל אפשר יהיה לשמור אותה,
ואם – לאחר השמירה – אפשר יהיה לפרסם, ושהמנויים יקבלו את ההודעה על הפרסום.

ולכן, בלב כבד ובצער אני עוזבת את תפוז, ועוברת לבית חדש. אני מקווה שעם היציבות של המערכת תחזור חדוות הכתיבה, ואני אחזור לפרסם בתדירות גבוהה יותר. העברתי את הבלוג לוורדפרס, ואני מקווה להתרגל בקרוב לפלטפורמה הזו.

הפעם, את רשימת הבלוגולדת תכננתי עוד לפני שלושה חודשים. אום נטע שמחה לשתף פעולה עם הגחמות שלי, וצילמה אותי מחבקת את האורגניזמים המדהימים ביותר על פני כדור הארץ: עצים.

שכן, אני מחבקת עצים ידועה. בין אם זה עץ-יהושע במדבר או אלון מסיבי שמגמד אותי בגדלו, אני אחבק אותם, ואשמח להרגיש את השלווה שלהם.

השלווה ביער, משחקי האור והצל (במיוחד ביערות מרשימים כמו יער ה-Redwoods בתמונה מעל ובתמונה הבאה) הם פשוט נפלאים. 

אפילו ערפילי האוקיאנוס נראים יפה יותר עם מסגרת אורנים –

בהשתלמות רת"ם האחרונה, פרופסור שמידע הסביר לנו את ההבדל העיקרי בין "יער" ל"חורש".
ביער – לכל עץ יש גזע אחד בודד.
בחורש – לעץ ישנם גזעים צרים יותר, ומרובים.
דוגמאות לעצי חורש, בעלי גזעים מרובים אפשר לראות ברשומת החרוב וברשומת הקטלב בבלוג שלי.

העצים חשובים לנו, ולחיים על פני כדור הארץ. הם תורמים לכמות החמצן בעולם, עוזרים לשמור על הטמפרטורות, נותנים לנו צל, פירות – והרבה יופי ושלווה.


אני קוראת לכולם לצאת ולחבק עץ כלשהו!
בימים הקרובים אני עדיין עובדת על העברת רשומות ישנות מהבלוג בתפוז לכאן, אז צפויות להגיע הודעות על רשומות עם תאריכי פרסום רטרואקטיביים (שנת 2008 בעיקר…) – סליחה מראש על הטרחה. 

את התמונות אום נטע ואני צלמנו בתאריכים 11-18/3/2013 בקליפורניה. על כל תמונה כתוב שם הצלמת.
התמונות בפיקאסה, ואפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

אני מקווה שתמשיכו לקרוא אצלי, להגיב ולהנות, כי אני מתכוונת להמשיך לפרסם. אותה הגברת בשינוי אדרת.

Yosemite National Park – עצים במעבר טיוגה

 
היום אני ממשיכה את הנסיעה ב-Tioga Pass ביוסמיטי. 
רוב העצים שראינו בדרך היו מחטניים – בעיקר אורנים –
 
 

 
האורן הנפוץ באיזור הוא ה-Jeffrey Pine – אורן ג`פרי – שקרוי על שם בוטנאי ממוצא סקוטי שפעל בארה"ב במאה ה-19. ישנם עוד מיני אורנים, ובכלל עצים מחטניים באיזור – ואני לא בטוחה מה מהכל צלמתי. אורני ג`פרי הם פשוט הנפוצים ביותר, אז לפחות חלק מהתמונות כאן כוללות אותם בוודאות.
 

 
עצרנו ב-Olmsted Point – נקודת תצפית יפהפיה, שמשקיפה על העמק. הנקודה הזו נקראת על שם פרדריק אולמסטד – אדריכל-נוף חובב טבע שפעל רבות למען שימור הטבע בארה"ב בראשית המאה ה20.
 

 
 
…ואם כבר קוראים על שמכם איזו נקודה – תאמינו לי, הנקודה הזו שווה. הנוף מהמם, והעצים פשוט מרגשים:
ירדנו בשביל למטה, ונהנינו מהעצים הענקיים והמיוחדים – 
 

 
ההרים עשויים ממשטחי גרניט גדולים, והעצים ממש פורצים מתוך הסלע.  
 
 

 
מראה העצים מעיד על תנאי מזג האויר הקשים בחורף – רואים שהעצים עוצבו על ידי רוחות חזקות שכיוונו אותם לגדול באופן מיוחד – ממש מזכיר בונזאי, אבל ענק.
 

 
השמש התחילה לשקוע מעבר להרים,  חזרנו למכונית והמשכנו לנסוע למלון שלנו, בעיירה מריפוזה (בצד השני של הפארק – מרחק של שעתיים וחצי נסיעה בערך, מהמקום בו נכנסנו לפארק, וכ-45 דקות מהכניסה הקרובה לפארק) – חלק מהנסיעה עובר לאורך נהר מרסד, והדרך פשוט יפהפיה – גם בחושך.
 

 
כל התמונות צולמו לאורך ה-Tioga Pass ב-Yosemite National Park, בתאריך 17.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם…