קדד מפורץ – Astragalus emarginatus

IMG_7831

בסוף הרשומה על צבעוני החרמון, אום נטע הגיבה לי: הפרפר מקסים, אבל הפרח – עוד יותר!" 

IMG_7833

אני חושבת שזו סיבה מצוינת להקדיש את הרשומה הנוכחית לאום נטע, וחוץ מזה יש לה יום הולדת היום. 

IMG_7826

הקדד המפורץ גדל בחרמון – (לפי אתר הפלורה הוא נדיר גם בגולן, אך יכול להיות שזו טעות, והוא כלל לא נמצא שם). בחרמון אפשר לפגוש אותו בעיקר באיזורים הגבוהים – ברום 2 ק"מ לערך. 

IMG_7836

לקדד יש כדורי פריחה מקסימים בצבע בורדו, 

IMG_7843

כל כדור הוא בערך בקוטר שני סנטימטרים. 

IMG_8748

הצמח כולו רך וצמרירי –

IMG_7848

גם ראשי התפרחת – הפרחים כאילו צצים מכדור צמר גפן – 

IMG_7851

וגם העלים לבידים – כלומר, יש להם רכות ושעירות, כאילו הם עשויים לבד. 

IMG_8754

החרמון הוא נקודת התפוצה הדרומית ביותר של הקדד הזה. הוא ממשיך לפרוח צפונה בהרי הלבנון ומול-הלבנון, וגם בהרים בכורדיסטאן (כלומר, טורקיה-עירק-איראן). 

IMG_7849

כדורי התפרחת מזכירים מעט את אילו של קדד אהרנברג שהצגתי לפני שלוש שנים. 

IMG_7858

מזל טוב לאום נטע חברתי הטובה, אני מאחלת לך הרבה אושר ושמחה ובריאות!

IMG_7863

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 27.5.2014

IMG_7853

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_8752

מודעות פרסומת

Calypso balbosa – Fairy's Slipper – סחלב "סנדלי הפיה"

IMG_7347

בדיוק היום לפני שנה – בתאריך 28.2.2013 – עזבתי את הבית והמשפחה, עליתי על סילון-לון-לון וטסתי ליבשת המוזהבת,
נסעתי לקליפורניה, והתארחתי אצל אום נטע (ולא, שמה הוא לא סוניה). 

IMG_7238

עד היום פרסמתי 68 רשימות על הטיול ומה שפגשתי בו – והחלטתי שהיום, יום השנה לטיסה, אפרסם את רשימת הסיכום. 

IMG_7230

פרסמתי 23 רשומות על הטיול עצמו – המקומות שהייתי בהם – למשל, עמק המוות, מדבר מוהאבי, פארק עץ יהושע; והאנשים שפגשתי – גל ועופר
15 רשימות על בעלי חיים שפגשתי – בעיקר ציפורים, יונקים וזוחלים,
ו-30 רשימות על הצומח המעניין – עצים, פרחים וקקטוסים.

IMG_7358

לרשימת הסיכום בחרתי לי את הפרח המיוחד ביותר שפגשתי בטיול: סחלב עדין ויפהפה, ששמו Calypso balbosa – ושמו העממי "סנדלי הפיה" .

IMG_7227

את הסחלב הזה פגשתי בטיול הנפלא שלנו אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais – שהיה המסלול המיוחד ביותר בטיול מבחינה בוטנית.
אני שמחה להזכיר את הטיול, האיריסים, ועוד כל מיני פרחים שפגשנו בדרך.  

IMG_7266

על מנת להבין את השם, צריך להסתכל על הפרח מקרוב – השֹפית שלו נראית כמו נעל אלגנטית מעודנת וקטנה. באנגלית קוראים לזה Slipper – כמו נעלי הזכוכית של סינדרלה. כיון שבסיפור סינדרלה ה-Slipper תורגם לסנדל הזכוכית, גם אני תרגמתי את השם לסנדל. 

SONY DSC

סנדלי הפיות הללו גדלים ברוב יבשת צפון אמריקה. הם אוהבים יערות לחים ופינות חבויות. 

IMG_7257

השם הלטיני – Calypso – הוא על שם הנימפה קליפסו מהמיתולוגיה היוונית, בתו של הטיטאן אטלס, שהתגוררה על אי חבוי, מיוער ולח. 

IMG_7364

סנדלי הפיות הם צמחים קטנים למדי – גובה הגבעול הוא כעשרה סנטימטרים בלבד. הפרח גדול למדי – פרח ממוצע הוא בגודל 3-4 ס"מ.
בתמונה הבאה אפשר להתרשם כמה הם קטנים יחסית ליער סביבם – 

IMG_7361

בתמונה הבאה אפשר לראות סחלב אחד מוקף פטריות – 

SONY DSC

נהניתי מהדוגמא שעל השפית גם מאחור – הנימור הזה חביב מאד – 

IMG_7263

הסחלב הזה מאד שימח אותי. בתחילה מצאנו 2 פרטים, אבל כשהמשכנו במסלול, ראינו עוד ועוד, מציצים אלינו מהסבך. בתחילה ניסיתי לספור אותם – אחרי הפרט ה-50 בערך הפסקתי לספור. 

IMG_7264

אני רוצה שוב להודות לאום נטע, אבו נטע, נטע ואוּחת-נטע על ההזמנה והאירוח הנפלא,
ואם כבר, אז להזכיר את הביקור הנפלא לאיזור לוס אנג'לס – ולהודות גם לגל ועופר ומשפחותיהם על האירוח!

IMG_7262

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני על הר טאמאלפייס, בתאריך 4.3.2013 – ואני ממליצה לכל מי שמגיע בתקופה הזו לאיזור סן פרנסיסקו – לטייל על הר טאמאלפייס הנפלא!
​תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

SONY DSC

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 IMG_7474

הערה קטנה – אני יודעת שבשבועיים האחרונים כמעט לא קראתי אצל אף אחד, אני פשוט בתקופת עומס. מבטיחה להשלים הכל!

Dichelostemma capitatum – Blue Dicks – דוקים כחולים

IMG_2551

אני חוזרת אל הטיולים ב-Bay Area, כלומר – בסביבות סן פרנסיסקו, עם אום נטע, במרץ שעבר. 

IMG_1740

פה-ושם ראינו פרח כחול-סגלגל, מקסים, גדל באיזורי עשב. 

IMG_1743

הפרח הזכיר לי את הפריחה של השום, ובעצם הייתי לא רחוקה. 

IMG_1739

הפרח הזה קרוי "Blue Dicks", והוא ממשפחת האספרגיים, לשעבר משפחת השושניים. 

IMG_1746

אי שם לפני 40-50 שנים, פוצלה משפחת השושניים ל-9 משפחות שונות. האספרג, היקינתון, הזמזומית וגם הצמח הזה ששמו הלטיני דיכלוסטמה (Dichelostemma) – הועברו למשפחת האספרגיים. 

IMG_1747

משום מה, בארץ שלנו, הפיצול לא "נכנס" – בספרים עדיין מוכרת רק משפחת השושניים. אני לא יודעת למה זה כך. 

IMG_1748

שמו העממי של הפרח הזה הוא Blue Dicks. ראינו אותו לראשונה בטיול להר טאמאלפייס – ואחר כך בעוד כמה מקומות. 

IMG_1815

אחרי הראשונים שראיתי, חיפשתי עליו מידע בספרים של אום נטע ובאתר Calflora. כך שבטיול הבא, כשפגשנו אותו, יכולתי להכריז בשמחה:
"הנה Blue Dicks!!"

IMG_1816

"אז איך נקרא להם בעברית?" – שאלה אום נטע – "%^&$#$ כחולים?"

IMG_1863

השמיעה שלי תמיד היתה סלקטיבית – במיוחד בכל הנוגע למילים מסוימות. "דוקים כחולים זה רעיון מצוין!" עניתי לאום נטע. 

IMG_1900

"מה?" – כנראה בלבלתי אותה קצת… "מה חשבת שאמרתי?"
"דוקים כחולים! זה תרגום גאוני!" עניתי.
"טוב… זה לא בדיוק מה שאמרתי. את יודעת מה המשמעות של Dick בסלנג אמריקאי?"
כן, אני יודעת….ואז הבנתי גם מה אום נטע הציעה… אבל השם "דוקים כחולים" הוא בהחלט תרגום מוצלח יותר לטעמי, ומאותו רגע – קראנו להם כך. 

IMG_1901

הדוקים הכחולים גדלים בכל מערב ארצות הברית.
האינדיאנים נהגו לאכול את הפקעות – אילו היו מקור עמילן חשוב עבורם. גם בעלי חיים רבים – דובים, איילים, ארנבות וכיו"ב – ניזונים מהפקעות הללו. 

IMG_7183

זהו פרח בר חביב ונפוץ למדי, ויש בו גם שימוש בגינון מקומי במערב ארה"ב. כמו שאצלינו מומלץ לגנן בפרחים מקומיים, כדי לחסוך במים מצד אחד, ולהתגאות ביופי שיש לנו מצד שני.
גם בקליפורניה יש מגמה שכזו, ​והדוקים הכחולים הם פרח מוצלח לגינון. 

IMG_7379

את התמונות צלמתי בקליפורניה –
על הר טאמאלפייס, ב-4.3.2013
בשמורת Sunol Regional Wilderness, ב-15.3.2013
על הר המילטון, ב-18.3.2013

IMG_7380

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_7426

Ktumama עורכת הגרלה (הפעם באמת) ואני משתתפת. רוצים גם? הקליקו לבלוג שלה. 

היא תביט אלי, טובה וחכמה

 

SONY DSC

כשנוסעים לעמק המוות, יש כמה נקודות שפשוט חייבים לבקר בהן… 

01_zab_01

למשל, נקודת זבריסקי – Zabriskie Point.
זהו קטע יבש כמעט לחלוטין – אין שום מים, ופרטים בודדים מאד של צמחיה יבשה.

SONY DSC

אבל יש נוכחות ועוצמה, שרק אמא אדמה יכולה לתת. 

01_zab_04

האיזור הזה, נקודת זבריסקי, נקרא על שם כריסטיאן זבריסקי – איש עסקים אמריקאי, שהיה מנכ"ל וסגן נשיא של חברת Pacific Coast Borax Company. הוא היה מאילה שעזרו להפוך את עמק המוות מאתר מכרות – לפארק לאומי. 

01_zab_05

נקודת התצפית הקרויה על שמו היא מאד אופיינית לעמק המוות – איזור צחיח, שכלום לא גדל בו – אבל הנופים מדהימים ומרתקים.
הבמאי האיטלקי מיכאלאנג'לו אנטוניוני ביים סרט שלם שנקרא "Zabriskie Point", ופינק פלויד הלחינו את הפסקול עבורו.

SONY DSC

אחרי נקודת זבריסקי, המשכנו למסלול חביב ששמו Golden Canyon. 

SONY DSC

אמנם לא היה לנו זמן ללכת את כל המסלול הזה – אבל גם ההתחלה שלו יפה. 

SONY DSC

ערוצים קטנים שיורדים מההר, ססגוניות נהדרת של הסלעים מסביב… תענוג!
השיר ממש התנגן מעצמו.

SONY DSC

היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה… 

02_hike_04

היא תגיד – "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה 

02_hike_05

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

02_hike_06

טוב… אולי רכות וחיבוק זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשרואים את הנופים הללו. עוצמה ופאר הן מלים שמתארות טוב יותר את החוויה. 

02_hike_07

מצאה חן בעיני פטריית האבן הזו – למרות שאום נטע טענה שהצורה שלה מזכירה יותר משהו אחר, ולא פטריה… 

02_hike_08

אספתי כל מיני מרקמי סלע וצבעים ביחד, כדי שתוכלו להנות מהם: 

02_hike_09

מהקניון המוזהב המשכנו אל פלטת האומן – Artist's Palette – קטע כביש שעובר בין הרים בעלי צבעוניות נהדרת. 

SONY DSC

כלומר, כמה שהתפעלתי קודם מהצבעים – עכשיו אפילו יותר. 

SONY DSC

פה ושם אפילו פרח משהו – זוהי  שוב חמנית המדבר – Desert Sunflower – (שמה הלטיני – Geraea canescens) וכבר פגשנו אותה, אתמול בבוקר

02_hike_10

בכל עמק המוות, ההרים והגבעות מסביב הם מיוחדים, מעניינים, צבעוניים. 

SONY DSC

אבל באיזור הזה, של פלטת האומן – אפילו יותר. 

SONY DSC

פה כבר פגשנו אנשים רבים, שעלו כמונו אל נקודת התצפית, להנות מהצבעים הנפלאים 

04_artist_06

וכמובן, צלמנו ללא הכרה… 

04_artist_01

וכיון שכך, אם לא מספיק לכם המבחר שאני מפרסמת פה – אתם מוזמנים להקליק כאן ולראות את שאר התמונות. 

SONY DSC

התפעלתי במיוחד מהגבעות הללו, בצבע טורקיז חיוור מעורב עם ורוד: 

SONY DSC

לכל כיוון שהסתכלנו – המראות היו מדהימים. 

SONY DSC

רחוק במערב – מעורפל למדי – רואים את רכס Panamint

SONY DSC

ולכיוון דרום, רואים את איזור Badwater – שעליו אני אספר ברשימה הבאה. 

SONY DSC

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בעמק המוות, בתאריך 9.3.2013.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

04_artist_05

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

04_artist_07

ולא לשכוח לשיר יחד עם אריק: 

זר מלוח ליום הולדת

Desertholly

עוד אני יושבת ומכינה רשימות על הטיול המופלא שלי עם אום נטע, ופתאום הבנתי ש…היום הוא יום הולדתה של אום-נטע!  

IMG_8221

ליום ההולדת מקובל להגיש זר פרחים, ומה יותר הולם מאשר להגיש זר מדברי לילדת המדבר? 

IMG_8222

אום נטע יקירתי, רציתי שוב לומר לך תודה על הטיול המופלא שלנו והאירוח הנהדר,
ולאחל לך מזל טוב, הרבה אושר ואהבה, נחת, שמחה ובריאות! 

IMG_8223

הפרח שאני מקדישה לך הוא ה-Desertholly שפגשנו בלוע הר הגעש Ubehebe. 

IMG_8238

זהו אמנם לא פרח ראווה קלאסי מהסוג שמקדישים בדרך כלל – אבל זהו צמח מיוחד מאד, ואני יודעת שאת, כאדם יוצא דופן, תדעי להעריך את הזר הזה כראוי. 

IMG_8227

השם העממי של הצמח נקרא כך כי העלים שלו דומים בצורתם לצמח ה-Holly – הצינית שמשתמשים בה לקישוט בתקופת חג המולד. 

IMG_8227a

אני לא כל כך מכירה את הצינית – לי הצמח הזה הזכיר את המלוח שאני מכירה בארץ. 

IMG_8230

והפעם האינטואיציה שלי היתה נכונה יותר מזו של האירופאים שקראו לצמח "Desert Holly" – כי זהו אכן מין של מלוח. 

IMG_8231

המלוח הוא סוג המשפחת הסלקיים, ורוב מיני המלוח גדלים באיזורים בהם הם צריכים להתמודד עם מלחים רבים – איזורי מלחות (בהם יש מים מלוחים), חוף הים או המדבר. 

IMG_8232

למיני המלוח יש שיטת התמודדות עם המלחים במים: הם מפרישים אותם דרך העלים. לשיטה הזו יש כמה יתרונות:
ראשית, הם יכולים להשתמש במים גם אם אינם מים ראויים לשתיה,
שנית, המלחים המופרשים על העלה והגבעול מהווים שכבת מגן בפני רוחות, וכן כיסוי נוסף כמגן בפני השמש. 

IMG_8236

התוצאה היא, שאם תלקקו עלה של מלוח – תבינו בדיוק מאיפה הוא קיבל את שמו: העלה יהיה מלוח!

IMG_8237

בארץ אפשר למצוא מינים שונים של מלוח לאורך החופים ובמדבר. המלוח הזה גדל במדבריות קליפורניה ומקסיקו. 

IMG_8242

בתמונה מעל אתם יכולים לראות יפה את הפרח של המלוח – השילוב של הורוד-מג'נטה הזה עם העלים הירקרקים-לבנבנים הוא מוצלח מאד.
בתמונה הבאה הפרחים כבר הופכים לפירות –

IMG_8245

ולסיכום, שוב רציתי לאחל מזל טוב לאום נטע, ותודה על 42 שנות חברות 

IMG_8246

את התמונות צלמתי במכתש Ubehebe, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013

IMG_8247

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_8255

נוסעים לעמק המוות!


אחרי שביקרתי את החברים בלוס אנג'לס, וטיילתי קצת באיזור סובב-סן-פרנסיסקו, הגיע הזמן לטיול הגדול באמת.


אום נטע ואני ארזנו תיקים, מקלות הליכה, אוכל, ציוד קמפינג (ככה, שיהיה… אם אין ברירה…) – בקיצור, מילאנו את האוטו בכל טוב, השארנו את אבו-נטע לטפל בנטע ובאחותה, ונסענו לנו למדבר הגדול.

היעד היה לראות את האביב במדבר. אום נטע בררה מול הריינג'רים, וניסתה לחשב מתי יהיה הזמן הנכון לבוא לבקר במדבר. הוספנו לזה אילוצי חגים, ואז באתי. בדיעבד, הקדמתי מעט – הפריחה במדבר היתה רק בתחילתה. אבל זה לא פגע כלל בהנאה מהטיול.


הרשימה הזו כוללת תמונות מהדרך אל הפארק הראשון שביקרנו בו: Death Valley – עמק המוות. אחד המדבריות הקשים ביותר בעולם – כמות משקעים שנתית בערך כמו באילת, אבל בלי הים האדום שיעזור קצת בוויסות הטמפרטורות, שם בלב העמק הן יכולות להגיע גם ל50 מעלות צלזיוס ויותר.

בדרך, עצרנו לצלם ב-Red Rock State Park. בארצות הברית ישנם לפחות שלושה פארקים בעלי השם "Red Rock" – כולם פארקים שמתהדרים במסלע שלהם – אבני חול אדומות ותצורות סלע נהדרות. המפורסם ביותר הוא זה של אריזונה, ליד פניקס. לנבאדה יש אחד נהדר לא רחוק מפארק ברייס, וזה של קליפורניה – היה בדיוק בדרך שלנו. 

אז באמת לא היתה לנו ברירה. היינו חייבות לעצור ולצלם שם את הסלעים הנפלאים!
וחוץ מזה, שימו לב לצמחיה שם: העצים המוזרים הללו הם עצי יהושע, שאני עוד אכתוב עליהם. השיחים בירוק זית – הם השיחים הנפוצים ביותר באיזור, ושמם Creosote. 

אחרי ששבענו מהסלעים המיוחדים, המשכנו הלאה. הכביש עבר דרך ישוב קטן…
מאד קטן.
מאד מאד קטן.
ישובון. מקום'צ'יק.
למקום הזה קוראים אולנצ'ה – Olancha וגרים שם פחות מ-200 אנשים. זהו צומת בדרך אל עמק המוות.


מעליו מתנשא רכס הרים יפהפה – רכס הרי Panamint, שדרכו עובר הכביש לעמק המוות.

כמו שאפשר לראות, הרכס מושלג לגמרי! נסענו למדבר – אבל ההרים מעליו הם גבוהים מאד, ובהם יורד שלג. 

עצרנו בדרך עוד כמה פעמים – לנופים, לסלעים… פתאום החריד אותנו רעש נוראי: צמד מטוסי F18 שטסו בגובה נמוך ועסקו בתרגילי קרב. צלמתי אחד, אחר כך פשוט המשכנו בדרך, כדי להתרחק מהאיזור שהם טסו בו. 

נסענו דרך המעבר ברכס פנמינט (Panamint) ואז הגענו לנקודת תצפית – התצפית הראשונה שלי אל עמק המוות!

ההרים מסביב פשוט מטריפים בצבעוניות ובמרקמים שלהם!

כשהגענו אל הנקודה הראשונה שלנו – מרכז המבקרים ב-Panamint Springs – כבר היה זמן לארוחת צהרים. לכן נכנסנו אל החניון ליד, וישבנו להכין סלט. כל מיני ציפורים באו להתעניין בארוחה שלנו. ראשונים הגיעו הדרורים – דרור הבית, המוכר לנו גם מהארץ – 

ודרור לבן-כתר-  White-Crowned Sparrow – שהיה מקסים במיוחד


פגשנו גם את הציפור הזו – Say's Phoebe – החלטתי לתרגם את השם הזה ל"פיבי אומרת", כמו במשחק "המלך אמר" 😉

כאמור, לא היתה הרבה פריחה באיזור. רק צמחים מעטים החלו לפרוח. 

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים, ושמו העממי הוא Goldenhills – גבעות זהובות. השם הלטיני הוא Encelia farinosa. הפרח נראה קצת "על העוקם", אבל הוא באמת היה היחיד שהעז לפרוח בכל האיזור… 

אני חושבת שפיבי אומרת שהיא תחכה לרשומות הבאות מהטיול, לראות אם יהיו שם פרחים מעניינים יותר… 

התמונות צולמו כולן בקליפורניה, בדרך אל עמק המוות, בתאריך 7.3.2013.
את התמונות צלמנו אום נטע ואני, על כל תמונה כתוב שם הצלמת – ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בפיקאסה. 

פרחים על Mount Tamalpais – חלק שלישי

אחרי הפסקה – כפויה בחלקה, שוב בגלל תקלות בתפוז – ובגלל שהתחלתי לגבות את הבלוג שלי, רשומה אחר רשומה וזה לוקח זמן – אני חוזרת אל הר טאמאלפייס, צפונית לסן פרנסיסקו, ולטיול במרץ האחרון.

שמחנו לראות בדרך שיחים שהיו דומים לשיחים הריחניים הנפלאים שפגשנו ליד לוס אנג`לס – דומים, אך לא זהים: זהו מין אחר של סיאנותוס – Ceanothus.
הצבע תכול-סגול יותר, אך גם למין הזה יש ריח נפלא –

הפרח הזה הזכיר לי את המעוג שאני מכירה מהשדות אצלינו. הוא אכן מאותה משפחה – משפחת החלמיתיים, ושמו העממי dwarf checkerbloom (ובלטינית: Sidalcea malviflora)

הפרח הזה מוכר היטב מגינון – וגם בארה"ב הוא פליט תרבות. מוצאו ממרכז אפריקה ושמו כסמנתה גדולת-פרחים – Chasmanthe floribunda 

 תות השדה דווקא אינו פליט תרבות, אלא מין מקומי של קליפורניה! שמחתי לפגוש תותים פורחים בשולי היער, למרות שאולי היה משמח יותר לפגוש אותם בשלב הפרי…
שמו הלטיני – Fragaria vesca

ואם כבר אני מתחילה עם פירות יער, מובן שלא נשכח את הפטל המקומי: אני לא בטוחה איזה ממיני הפטל (Rubus) פגשתי, ובכל מקרה, זהו הפרח ולא הפרי…

ואם אתם עדיין רעבים, אני יכולה לחזור ולהציע לכם את מלפפון הבר – כבר פגשנו אותו בקניון סולסטיס –  Marah fabacea.

אחרי שגמרנו לפנטז על אוכל, אפשר לחזור להתרכז בפרחים – כי יש לי עוד כמה ממש יפים.
למשל – Fremont`s Star Lily (ששמו הלטיני Toxicoscordion fremontii). השם "Lily" מרמז בד"כ על משפחת השושניים, ובאמת המין הזה שייך למשפחה ששמה MELANTHIACEAE – והיא קרובה מאד לשושניים, אך הופרדה מהם.

 

את הפרח הזה כמעט פספסתי… טוב שאום נטע שמה לב אליו והראתה לי, כי אני מאד אוהבת גביעוניות. הדוגמא המשובצת הנפלאה מסגירה מיד את השם העממי – Checker Lily. השם הלטיני הוא Fritillaria affinis

כך היא נראית מלמטה: איזה יופי של פרח!

הפרח הבא גרם לי מעט מבוכה – לא הצלחתי להגדיר אותו…
בסופו של דבר אנשי האתר המצוין CalFlora הגדירו לי אותו בתור Maianthemum stellatum 

ואז הסתבר לי שזהו קרוב של עצבונית החורש שלנו, ושאין להם דיווחים שלו מהר טאם. דיווחתי בשמחה, ועכשיו הוא ידוע גם משם.

את הפרח הזה מצאה עבורי נטע, כי "זה פרח שעוד לא ראית". וכשהיא צודקת, היא צודקת. זה נראה לי מין של זלזלת – Clematis, אך לא אימתתי את ההגדרה עדיין.

תמיד נחמד לפגוש את הדרור הזה – Song Sparrow – השירה שלו ממש מקסימה – אפשר לשמוע אותו באתר All About Birds.

את התמונות צלמתי בטיול על הר טאם – Mount Tamalpais, בתאריך 4.3.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

פרחים על Mount Tamalpais

ראינו המון פרחים נהדרים בטיול בהר טאמאלפייס, והרשימה שלי היום מוקדשת לכמה מן הפרחים הללו.

הראשון הוא התורמוס.
לפי אתר Cal-Flora, בקליפורניה גדלים מעל 100 מינים ותתי-מינים של תורמוסים. על הר טאם פגשתי שני מינים – אחד הוא התורמוס הדו-גוני הקטן (שכבר הצגתי ברשימה על הר דיאבלו),
והשני הוא זה: Lupinus albifrons – התרגום מלטינית הוא תורמוס לבן-עלים, והשם העממי שלו הוא פשוט Silver Lupine – כלומר, תורמוס כסוף.

השם מגיע מהעובדה שהעלים מכוסים שערות קטנות ולבנות, שבזווית הנכונה משוות לצמח מראה כסוף.

 אני ממשיכה עם משפחת הפרפרניים – ועוברת למין מאד מוכר לי: בקיה תרבותית – Vicia sativa. מין נפוץ מאד בארץ, שפולש לקליפורניה –

 

על אחת הבקיות אום נטע ראתה פרפר – פרפר שחור, גדול ויפהפה. הוא רקד לו בין הפרחים, לא נח לרגע – ואני לא הצלחתי לצלם שום תמונה שלו.
אום נטע, בעזרת עדשת הציפורים המצויינת צילמה אותו – ואני יכולה לספר לכם שזהו זנב-סנונית שחור. שמו העממי הוא Pipevine Swallowtail ושמו הלטיני Battus philenor

גם הפרח הבא נראה לי מוכר, אבל לא בדיוק…
הוא נראה דומה לקידה שעירה, אבל אין לו קוצים – יובל בא לעזרתי והסביר לי שזו רתמה – Genista monspessulana – היא קרובה ים-תיכונית של הרתם שלנו, וגם היא פולשת לקליפורניה.

 

טוב שהיו גם מינים מקומיים, כמו הטופח הזה – טופח קליפורני – California tule pea ששמו הלטיני Lathyrus jepsonii 

נהניתי לראות אותו מטפס לכל מיני כיוונים.

ומבני משפחת הפרפרניים, אני עוברת אל משפחת הלועניתיים –
ברור למה המשפחה נקראת כך, נכון? הפרח פוער לוע גדול וממש קורא לנו:

במקרה הזה, זוהי לוענית קליפורנית – Scrophularia californica – שיש לה כמה וכמה קרובים בארץ – כמו לוענית גדולה, לוענית מצויה…

הפרח הבא הוא פרח-הקוף – Bush Monkeyflower, ששמו הלטיני – Mimulus aurantiacus. חשבתי שגם הוא שייך למשפחת הלועניתיים, אך הסתבר לי שבשנת 2002 הוא הופרד מהלועניתיים למשפחה אחרת – ששמה הלטיני הוא Phrymaceae.
אני אוהבת את הצבע הכתום-צהבהב שלו.

ואם כבר כתום – אני עובדת למשפחה אחרת – משפחת העלקתיים. צמחים טפילים שגדלים על שורשיהם של צמחים אחרים.

 

נהניתי מהצבעוניות של הפרח הזה, ששמו Orobanche fasciculata  – עלקת מאוגדת. (ותודה למוטי על העזרה בתרגום מלטינית!)
והנה, מצאתי לעצמי טעות – זו לא העלקת שחשבתי שהיא, אלא מין אחר מאותה משפחה – Castilleja subinclusa ששמה העממי הוא Longleaf Indian Paintbrush – מכחול אינדיאני ארוך-עלה.
זהו מין אנדמי לקליפורניה – כלומר, פורח אך ורק בקליפורניה.

העלקת הזו היא הנפוצה יותר באיזור –

פגשתי אותה בכמה טיולים. השם העממי שלה הוא "לוחם אינדיאני" – Indian Warrior,
והשם הלטיני – Pedicularis densiflora – עלקת צפופת פרחים.

ישנם עוד פרחים רבים שפגשתי, ולכן יהיו המשכים לרשימה (ברגע שאני אאתר את כל השמות…)
תודה ליובל ספיר על העזרה בזיהוי, ולאום נטע על תמונת הפרפר!

את התמונות צלמנו על Mount Tamalpais, בתאריך 4.3.2013

וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

כוכב נופל – Shooting Star – Dodecatheon hendersonii

אחד הפרחים הראשונים שראינו בטיול בהר טאם, באחו, היה ורוד וקטן – ונראה מוכר.

ממש כמו רקפת, רק שהחלק התחתון – של האבקנים ועמוד העלי – גדול ובולט יותר.

הפרח היפהפה הזה הוא אכן קרוב של הרקפת. שמו העממי הוא Shooting Star – כלומר, כוכב נופל.

השם הלטיני – Dodecatheon – הוא כבר סיפור אחר. Dodeca זה תריסר, Theo – אלים. כלומר, תריסר אלים.

הכוונה היא לשנים עשר האלים שגרו באולימפוס, לפי המיתולוגיה היוונית – זאוס, הרה, פוסידון, אתנה, אפרודיטה, ארטמיס, דמטר, אפולו, ארס, הפייסטוס, הרמס ודיוניסוס.

והפרח הזה לכאורה מוגן על ידי האלים האולימפיים. ושוב הכל מתקשר לי אל פרסי ג`קסון…

כשהפרח פורח, הוא פורח הפוך – עלי הכותרת נמשכים אחורה, כלפי מעלה – ואיברי המין שלו (האבקנים ועמוד העלי) בולטים מלמטה.

כלומר, החרקים שיאביקו אותו – צריכים לדעת לא להכנס אל תוך הפרח, אלא לבוא אל הבסיס שלו, מלמטה – ושם הם יקבלו את הגמול.
מי שייכנס לתוך הפרח – לא ימצא כלום:

בדרך כלל, כשלפרח יש מין מנגנון מתחכם – זה אומר שהוא בררן, הוא מחפש מאביקים מסויימים ולא מוכן להתפשר על כל חרק שהוא.

במקרה הזה, הכוכב הנופל שלנו מחפש דבורים. דבורים גדולות, שינערו את הפרח מלמטה, ואז האבקה תתפזר עליהן.

למנגנון הזה קוראים האבקת זמזום – Buzz Polination, וכתבתי עליו לפני ארבע שנים בהקשר של פרח יפהפה שגדל בבקעת הירדן – צמרורת בואסייה.

אחרי שהדבורים האביקו את הפרח, הוא מתהפך בחזרה, והפרי מתחיל להתפתח – זהו הכדור הירוק במרכז הפרח בתמונה הבאה:

את התמונות צלמנו אום נטע ואני, במקומות הבאים:
Mount Tamalpais – בתאריך 4.3.2013
Sunol Regional Wilderness – בתאריך 15.3.2013
Mount Hamilton – בתאריך 18.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונותיה!

כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ובלי קשר: היום לפני 96 שנים נולדה זמרת הג`אז הנפלאה אלה פיצג`רלד. זו בהחלט סיבה למסיבה.  

הטיול אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais

כשחזרנו מלוס אנג`לס, אל בית משפחת אום נטע, הסתבר לנו שלמחרת אין לבנות לימודים. המורים נשלחו ליום עיון, ובית הספר סגור.

 מה עושים במקרה כזה? יוצאים לטייל, עם הבנות!  היתרון הגדול הוא שאין לנו שעת-יעד שבה אנחנו חייבות לסיים את הטיול ולאסוף את הבנות מבית הספר.

אז נסענו אל Mount Tamalpais, שמכונה בקיצור – Mount Tam.

כבר בדרך מאד התרגשתי. Mount Tam? את חושבת שנראה את שרידי מצודת אותריס? או את אטלס, נושא את השמים על כתפיו?? שאלתי את אום נטע.

ואז הסתבר לי שהיא לא קראה (עדיין) את סדרת ספרי Percy Jackson, ואין לה מושג על מה אני מדברת…

אז לכל מי שלא קרא את הסדרה החביבה הזו – סדרת ספרי פרסי ג`קסון היא סדרת פנטזיה לנוער, לפיה האלים היווניים חיים גם כיום, רק שהם העתיקו את מושבם ליבשת אמריקה.
והטיטאנים – אויביהם של האלים – בנו את מצודת הפיקוד שלהם, מצודת אותריס – על הר טאם, צפונית לסן פרנסיסקו. הטיטאן אטלס, שכזכור נושא על כתפיו את משקל השמיים – נמצא אף הוא על ההר, באיזור המצודה.

הטיול היה טיול מרהיב. הנופים שאני מראה כאן הם רק חלק קטן מהיופי והעוצמה שראינו. אבל את המצודה – או את אטלס – לא פגשנו…

טוב, איך אפשר לשים לב לטיטאנים ומצודות, כשיש טחבים וחזזיות על העצים?

או כשהולכים בשביל ציורי ונפלא כמו זה? –

וחוץ מזה, כמו שהסבירו לי (מאוחר יותר) העננצ`יקים בטעם רב – האלים והטיטאנים מפעילים ערפול, כדי שבני תמותה רגילים (כמוני) לא ייראו אותם ולא יהיו מודעים לקיומם!

ובאמת, הערפל הידוע של סן פרנסיסקו לא אכזב…

אנחנו הלכנו בשביל מקסים, ששמו Matt Davis Trail. הוא מתחיל ליד אחת מתחנות הריינג`רים בראש ההר, ויורד למטה – אל העיירה Stinson Beach. זהו שביל נוח ויפהפה, ורובו עובר ביער חלומי.

היער היה מלא בכל טוב – פרחים (שאני אקדיש להם כמה רשומות משלהם), ציפורים (שלא באמת הצלחתי לצלם) ואפילו פטריות – שימו לב לפטריה הכתומה: זו הצעירה, מהעונה הנוכחית. השאר ותיקות יותר.

עוד פטריה נחמדה שפגשנו – צמחה לה בתוך מדרגת-אדמה, איזור שהיה כנראה בוצי, אך התייבש –

בין העצים, לא יכולתי שלא להתפעל מהקטלב המקומי –  Arbutus menziesii – ששמו העממי Pacific madrone – כלומר, קטלב פסיפי. 

תת היער מלא צמחיה, ומשחקי האור והצל נהדרים

ואז לפתע יצאנו מהיער לשטח פתוח – גבעות ירקרקות עגלגלות, מזמינות ונעימות –

ממש כאילו יצאו מתחילת הסרט "צלילי המוזיקה"…

ראינו את האוקיאנוס נפרש מעבר לגבעות – פשוט חלומי!

כך המשיך לו השביל – נכנס בחזרה ליער,

ויוצא ממנו מפעם לפעם.

השביל עצמו נוח ונחמד, ויש בו רק מעט חלקים תלולים.  אורכו 4 מילים – כלומר, כ-6.5 ק"מ.

הרבה שרכים צומחים ביער, ומאד התלהבתי מהמורד הזה – שמלא בפרחי לשון-כלב תכלכלים:

בחלק מהזמן זורם לצד השביל פלג הררי קטן, ופכפוך המים רק תורם לאווירה הכללית הנפלאה

גזעי העצים הלבושים במעילי טחב פשוט נפלאים

ומפעם לפעם פגשנו עץ שמעיל הטחב לא הספיק לו – הוא התקשט בשערות טחב על כל הענפים שלו!

העץ הזה החליט שטחב לא מספיק, אז הוא התקשט בשרכים, בנוסף לטחב –

וכך המשכנו, כל עץ מתקשט בדרך אחרת…

בסוף המסלול הגענו אל העיירה Stinson Beach, ובה צלמתי את ההר ממנו ירדנו –

הגענו אל חוף האוקיאנוס, בשביל פיקניק ושכשוך – אבל הסתבר שמזג האוויר, שהיה נפלא ונעים במהלך הירידה – הוא קר מדי לישיבה על החוף, והרוח חזקה מדי בשביל להנות… אז מהר מאד התקפלנו משם.

המסלול שעשינו הוא מסלול מקסים, ומומלץ לכל מי שמבקר באיזור. על הצד השני של אותו הר נמצאים יערות מויר, שעליהם כתבתי לפני ארבע שנים – גם זה מקום מומלץ מאד.

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – על Mount Tamalpais ולמרגלותיו, בתאריך 4.3.2013,
על כל תמונה יש קרדיט לצלמת.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
כתמיד – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא,
והמשך יבוא!

ואם כבר הזכרתי את השיר הזה – לא מצאתי את הקליפ מהסרט, אבל השיר עצמו יפהפה.

אחר צהרים באגם בלבואה – Balboa Lake

"אחרי החגים" הגיע באופן רשמי, ואני חוזרת אל חוויות הטיול שלי בקליפורניה, מחודש מרץ האחרון.
כזכור לכם – או שאולי כבר שכחתם, גל ועופר לקחו אותנו ל"גיחה קצרה" אל Sepulveda Basin – שהתארכה, כי היה שם הרבה מה לראות, ולנו היה הרבה על מה לדבר…

כיון שכך, כשגמרנו את הסיבוב שם – נסענו לדיינר נחמד לארוחת צהרים, ומשם המשכנו אל הפארק העירוני, שכולכם מכירים כבר מהרשימות של אבי, עופר וגל – אגם בלבואה – Balboa Lake.

בניגוד לשמורת Sepulveda, שהיא שמורת טבע  ולכן ההתערבות בה מינימלית – ישנו שביל סביב לאגם וזהו – כאן זהו פארק עירוני, עם עצים נטועים, שביל סלול והכל מתורבת יותר…

היתרון הוא, שהם שתלו שם עצי דובדבן, ואנחנו הגענו אל ראשית הפריחה.

בשנת 1999 גרתי ליד העיר וושינגטון DC, בירת ארה"ב. באפריל פרחו שם הדובדבנים, ואני התמוגגתי מהטיול לאורך נהר הפוטומק, עם כל עצי הדובדבן הנהדרים.
אמנם לא שחזרתי את החוויה במלוא עוצמתה, אך בכל זאת – פריחת הדובדבן היא מרהיבה ומרגשת.

גם עצי הדולב המקומיים – שאבי כתב גם עליהם – הם מרשימים, התפעלתי מהפירות התלויים כמחרוזות מהעצים.

על אחד מעצי האורן סביב האגם עמדו כמה אנפות לילה – הן התחבאו בין הענפים והציצו עלינו.

האגם עצמו נחמד מאד, ומושך בעלי כנף רבים.

אחרי הקורס המזורז אצל אבו נטע, אנחנו כולנו מזהים כבר את ה-American Wigeon – הזכר מלפנים, הנקבה מאחוריו –

הקורמורן – Double Crested Cormorant –

להקות גדולות של אגמית אמריקאית – American Coot – שדומה באופן חשוד לאגמיות שפוגשים אצלינו –

והיו גם כאילה שראיתי לראשונה, כמו הברווז המדהים הזה, בעל המקור התכול – Ruddy Duck – בעברית שמו צחראש אדמוני – על שם הראש הלבן והגוף האדמוני. אני לא יודעת למה לא מזכירים את המקור התכול הנפלא שלו!

וישנו גם הטבלן המקסים הזה – Horned Grebe –

כיון שהיינו באגם ביום ראשון – שהוא יום השבתון – היו המוני אנשים סביב האגם – מטיילים, רוכבים על אופניים, משחקים, מפקנקים…
אנחנו טיילנו מסביב לאגם, עד לפינת משחקים, שם נטע ואחותה נהנו להשתולל.

פגשנו שלושה מינים של ציפורים שחורות –

זהו Common Grackle – זו ציפור גדולה למדי ומרשימה מאד –

וזוהי נקבה של Brewer`s Blackbird

אבל הנחמד מכולם היה ה-Red Winged Blackbird, שהתרחץ בפלג מים קטן, והתיז מים לכל הכיוונים…

באגם אפשר למצוא גם עופות מים שהובאו על ידי האדם – למשל, להקה של אווזי בית, וגם כמה ברבורים אירופאיים, כמו זה –

אבל האחד הזה הפתיע אפילו את אבו נטע – זהו אווז קטן (רק מעט יותר גדול מברכיה), ששמו אווז רוס – Ross` Goose. הוא הסתובב לו עם להקה של אווזי בית, שהיו כולם גדולים ממנו.
אבו נטע הסביר לנו שזהו אווז בר, ובעונה הזו הוא אמור להיות כבר בדרך צפונה, לכיוון אלסקה – וזה מפתיע למצוא אותו כל כך דרומה, באיזור לוס אנג`לס.

אחרי שנהנינו מהברווזים, מהחברה ואפילו ממתקני המשחקים,

הגענו למסקנה (בצער מסוים) שהגיע הזמן להתחיל את דרכנו צפונה – שכן, מחר יום עבודה ויש בינינו כאילה שעובדים ולא רק מטיילים.
לכן נפרדנו בחיבוקים חמים – והתחלנו את מסעינו צפונה, אל ביתה של אום נטע.

שוב אני רוצה להודות ולשלוח חיבוקים ונשיקות לגל ולליידי M, לעופר ולליידי D, ולכל בני ביתם (כולל באדי ושישי) – על האירוח, האהבה והשמחה שהם הרעיפו עלי.

התמונות צולמו כולן סביב אגם בלבואה, בתאריך 3.3.2013.
את רובן צלמתי אני, פרט לשתיים של אבו נטע – תודה על הרשות להשתמש בתמונות!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אהבה חוצה גבולות (ואגמים)

היה זה יום אביבי יפה על גדות אגם ספולוודה (Sepulveda Basin).

וודי, ברווז היער (Wood-Duck) הציץ מהסבך שעל גדת האגם וראה שאין באופק ציידים או איומים אחרים. הוא החליט לצאת לשיט באגם שילווה בנשנוש קל של צמחים מזינים ובריאים.
אבל כשוודי יצא מהסבך הוא הבין שיש משהו מוזר מסביב: לא רק איומים לא היו מסביב – גם ברווזי יער אחרים לא נראו.

נכון שהאגם וסביבותיו היו מלאים בברווזים מסוגים שונים, אבל אף אחד מהם לא היה ברווז יער!

וודי הרגיש לפתע מאוד בודד ומסכן.
כיצד זה קרה?

 

מכיוון שוודי היה כל כך שקוע בצערו, הוא שכח לחלוטין מתוכניות השיט באגם ולא שם לב שהוא נעמד לא רחוק מברכיה חיננית שרבצה על הגדה.

 

אבל הברכיה שמה לב לוודי וגם היא תהתה מה עושה במקום ברווז יער בודד. מכיוון שהיא לא הייתה ביישנית גדולה היא קמה ונגשה אליו.
וודי נחרד מהרהוריו למשמע שאלתה: "היי, מה אתה עושה פה?"
הוא מיהר להתגונן בהתקפה: "זכותי להיות פה כמו כל ברווז אחר! זו מדינה חופשית!"

 

הברכיה קצת נרתעה מהמענה התוקפני, אבל הבינה שהניסוח שלה לא היה כל כך מוצלח ולכן התנצלה ואמרה:
"אני מתנצלת… לא התכוונתי לפגוע. רק תהיתי מה ברווז יער יפה כמוך עושה פה לבדו. אני ברכה, דרך אגב".

וודי שמח לשמוע את המחמאה ולכן גם קיבל את ההתנצלות והציג את עצמו.

 

ברכה ווודי שקעו בשיחה קצרה ושמחו לגלות שיש להם תחומי עניין משותפים רבים, כמו למשל שחייה באגם ואכילת צמחי מים.
הם טיילו מעט על חוף האגם ונהנו מהשלווה.

וודי נזכר בתוכניתו המקורית והציע לברכה להתלוות אליו לשיט תענוגות (כלומר נשנושים).

ברכה קיבלה את ההצעה בשמחה ושניהם ירדו למים. המים היו נעימים, והם נהנו לשחות בהם אחד אחרי השני. ברכה הראתה לוודי את הנקודות החביבות עליה, מקומות הנשנושים הטובים ביותר בשטח.

 שקועים באושרם, הם לא שמו לב לזכר ברכיה שקפץ אחריהם למים והסתכל עליהם במבט מאיים.

זכר הברכיה חתר אליהם במלוא המרץ וכשהתקרב מספיק הוא קרא בקול רם: "ברכיה! מה את עושה פה עם ברווז גוי?"

וודי וברכה הסתכלו עליו בהפתעה וברכה התעשתה ראשונה וענתה: "מה זה עניינך בכלל?"
הזכר הזר לא וויתר ואמר בטון מאיים: "אני חבר במשמרות הצניעות ובמשטרת המוסר ותפקידי לוודא שבאגם שלנו לא יהיו נישואי תערובת!"

 

למשמע הדברים פרצו וודי וברכה בצחוק ווודי אמר: "אנחנו נמצאים בארצם של החופשיים וביתם של האמיצים, מקום בו כל ברווז (ואדם) חופשי לעשות כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באחרים!"

זכר הברכיה קצת התבלבל. הוא המשיך לשחות לא רחוק אבל התחיל לחשוב על דבריו של וודי.

 

וודי וברכה ניצלו את הבלבול והתרחקו מהמקום תוך החלפת בדיחות על אותו זכר מוזר.

כשהם חזרו לגדה הם כבר הרגישו שהכימיה ביניהם היא מעבר לסתם ידידות…

 

והם חיים להם באושר עד עצם היום הזה.

ונטע מבקשת להוסיף –
The wood duck and the female mallard were so happy to be together, And I bet they will mate and have beautiful ducklings!

 לסיפור האהבה המיוחד הזה היינו עדים באגם Sepulveda.
הברווז הזכר הוא Wood Duck – שמו הלטיני Aix sponsa, והוא קרוב של ברווז המנדרין הסיני!
הנקבה (והמטרידן) היא ברכיה מצויה – Mallard – שמה הלטיני Anas platyrhynchos והיא נפוצה בכל העולם.
את התמונות צלמנו כולנו – עופר, גל, אום-נטע, אבו-נטע ואני – על כל תמונה כתוב שם הצלם.
תודה לכולם על הרשות להציג את תמונותיהם!
את הציורים הנהדרים ציירה נטע, שמאד התלהבה מסיפור האהבה המיוחד.
תודה למוטי שכתב את הסיפור המלא, כמו שהוא משתקף מהתמונות.

סיפור האהבה התרחש בתאריך 3.3.2013 ב-Sepulveda Basin Wildlife Reserve, ליד לוס אנג`לס
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בלוגרים בשמורת Sepulveda Basin


טבלן – Pied-billed Grebe

כמו שסיפרתי, היינו בארוחת ערב לבבית ונהדרת. אחריה התפזרנו לישון – אני אצל עופר, ומשפחת אום נטע – אצל גל.
בבוקר, עופר ואני קמנו, אכלנו ארוחת בוקר כמו שאני רגילה מהבית (כלומר, פרוסת לחם וכוס תה) – ונסענו להצטרף אל השאר…

 
האי באגם Sepulveda

כשהגענו אל גל, גילינו שהמושגים של גל ומשפחתו לארוחת בוקר הם בלתי רגילים בעליל… סלטים, חביתות ומאכלים שונים מילאו את השולחן…
לא היתה לנו ברירה – והצטרפנו אל החגיגה  


קורמורן – Double Crested Cormorant; ואגמית – American Coot

אחרי שאכלנו ושבענו, גל הציע לקחת אותנו אל שמורת Sepulveda Basin. אתם ודאי כבר מכירים אותה – למשל, מהבלוג של גל, או של עופר.
הרעיון היה – "נעשה סיבוב קצר בשמורה הזו, ואז ניסע להרים לטיול"

 
שקנאי אמריקאי לבן –  American White Pelican

נסענו לשמורה – ואיזה יופי של שמורה! אגם מקסים באמצע, סכור על ידי סכר מרשים. באמצע האגם ישנו אי – ובו מקננים הקורמורנים וגרים השקנאים.
מסביב לאגם ישנו שביל, ובו הלכנו.  

:
אנפה כחולה גדולה – Great Blue Heron – ומאחוריה אווזים קנדיים

כלומר, הלכנו – ועצרנו כי פתאום ראינו אנפה, או שלך, או שיח עם פרחים מעניינים. והתקדמנו עוד כמה צעדים, ועצרנו שוב…
כי באמת, איך אפשר לא לעצור לצלם שיח כזה:

השיח הזה הוא אוג. השם העממי שלו הוא "תות לימונדה" – Lemonade Berry, והשם הלטיני – Rhus integrifolia. הייתי מתרגמת את זה ל"אוג תמים-עלה".
בארץ גדל קרוב משפחה שלו – אוג הבורסקאים – שממנו מכינים את התבלין החמצמץ סומאק. 

נטע ואחותה הסתובבו בינינו, וחיפשו מציאות. פתאום הן מצאו סרטן גדול, הפוך על החוף. אולי הסרטן הזה הופל על ידי בעל כנף שניסה לטרוף אותו. הוא היה בחיים.
הפכנו אותו, צילמנו אותו – והחזרנו אותו אל מי האגם, שימשיך לחיות שם (עד האנפה הבאה?)
אום נטע מוסרת שזהו Crayfish – סרטן של מים מתוקים, בגודל כף יד בערך.


Fiddleneck – Amsinckia sp – פרח קטן ממשפחת הזיפניים שליווה אותי בכל קליפורניה

על העץ הגבוה ביותר באי ניצב לו שָלָךְ – Osprey – זהו עוף דורס מרשים וגדול, שניזון מדגים בלבד, ואפשר למצוא אותו גם בארץ.
כיון שהאי במרכז האגם, והשלך ניצב לו על הענף במשך זמן רב, יכולנו לצלם אותו מכל הכיוונים במשך הטיול:

 הדורס השני שצלמתי היה בז אמריקאי –  American Kestrel. הוא תפס לו ציד כלשהו, וישב על ענף כדי לאכול אותו ולבדוק מפעם לפעם שאף אחד לא בא לחטוף לו את האוכל.

יונקי הדבש שריחפו סביבנו היו מאד פעילים וחביבים. כיון שאני מתכננת רשימה שלמה רק ליונקי הדבש, אשים פה רק תמונה אחת, של זכר יפהפה – Allen`s Hummingbird.

הפריחה באיזור רק מתחילה, ושמתי לב לשיח יפהפה עם פרחים צהובים. גל גילה לי (באיחור מסוים…) שזהו Golden currant, כלומר – חמוציות זהובות, ושמו הלטיני – Ribes aureum.

 

אני לא הייתי היחידה שהתפעלה מהפרחים היפים של החמוציות – פרפר זנב-סנונית מנומר מערבי (Western Tiger Swallowtail) בדק את הפרחים, אחד אחד:

פגשנו כמה מינים של אנפות בשטח –
לבנית גדולה – Great White Egret – תראו כמה יפה גלימת הנוצות העדינה שלה

אנפה ירוקת-גב – Green-Backed Heron

והאנפה הגדולה והמרשימה של האיזור – האנפה הכחולה הגדולה – Great Blue Heron

 בדרך היו לנו הרבה שיחות. עופר מאד שמח שבאתי, כי עכשיו אני יכולה לנסות לזהות את הפרחים בשטח.
את השיח המקסים בתמונה הבאה לא הצלחתי לזהות. שלחתי שאלות לכמה חברים, ולא קבלתי תשובה – עד… לרגע כתיבת רשימה זו! יובל ספיר לא נרתע מהמשימה, ומצא עבורי שזהו Baccharis glutinosa – שיח ממשפחת המורכבים, ששמו העממי הוא Mule`s Fat – שומן הפרדה.
אז תודה רבה ליובל – בשמי, ובשם כל הבלוגרים מקליפורניה

את ה-Red Winged Blackbird אני מכירה מהביקורים הקודמים, ובכל זאת – אי אפשר להתעלם מדוגמן שכזה:

ראינו הרבה טבלנים – Pied-Billed Grebe – באגם, ובמיוחד התפעלנו מהאפרוחים שלהם – שנראים מבולבלים לחלוטין.

 

ראינו הרבה ברווזים באיזור. מאד התרשמתי מה"חלון" הלבן בראש השחור של אילו: Hooded Merganser. שמו בעברית: מרגון מקושט. את הנקבה (שכרגיל, היא אפרורית יותר) אפשר לראות מאחור מצד שמאל:

ועכשיו, כולם לשיר איתנו:

לסבתא של אפרים
לסבתא ברווזיים
אחד לבן
אחד שחור
לסבתא ברווזיים

ובשלולית המים
טבלו את הרגלים
טבל לבן
טבל שחור
לסבתא ברווזים…

לא המשכנו לשיר עם הברווזיים הללו – שאגב, הם ברווזי בית (וכן, השחור מהתמונה השניה הוא לא זה מהראשונה… ככה זה. הוא לא נשאר לשחות עם הלבן, בניגוד לשחור השני) –
כי לאיזור הגיע שקנאי:

ואווז קנדה – Canada Goose – שנחת בדיוק במים –

והיו עוד ועוד…
הרשימה מתארכת, ובאמת הסיור ה"קצרצר" שלנו בשמורה כבר מזמן עבר את ה"שעה-שעה וחצי" שחשבנו שהוא ייקח.
לכן  בסופו של דבר לא נסענו להרים לטיול נוסף.


פרפר ממשפחת ההספריתיים – Duskywings (השם הלטיני: Erynnis )

במקום זה, הלכנו לאכול ארוחת צהרים טעימה, ואחריה…
טוב, זה כבר ברשימה הבאה.


Red Eared Slider – צבגון אדום-אוזן – מין פולש בארץ, שמוצאו ממרכז ארה"ב, ולכן נחשב לפולש גם בקליפורניה.

תודה לגל ועופר על האירוח,
תודה לאבו-נטע על זיהוי בעלי הכנף, לגל על זיהוי השיחים וליובל על זיהוי השיח הסורר.
אתם כמובן מוזמנים לקרוא את הרשומה של עופר ואת הרשומה של גל !

את התמונות צלמתי בתאריך 3.3.2013, באגן ספולוודה, ליד לוס אנג`לס, קליפורניה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.