יום גשום באגמון החולה – חלק II

DSCN7071

כמו שספרתי, היינו באגמון החולה… (וראינו שם כמה דאות) מפעם לפעם שמענו את צעקות העגורים, וכמה מהם חלפו מעלינו, או הסתובבו בשדה הסמוך.
בתמונה הבאה אפשר לראות משפחה: הצעיר מקדימה, והוריו בעקבותיו. 

DSCN7149

באגמון אפשר לפגוש מינים רבים של ברווזים – מסתובבים יחד, שוחים או נחים. הברווזים הלבנים בתמונה הבאה הם ממין טדורנה ירוקת-ראש. פרט אליהם יש בתמונה ברכיות, מריות, סיקסק אחד – ואפילו סיפן (מימין מאחור)

DSCN7193

הטדורנות הללו מצאו חן בעיני, וקצת הצטערתי שכולן ישבו מכורבלות – כנראה בגלל הגשם – ולא ראיתי את המקור האדום המרשים שלהן.
אתם מוזמנים לראות תמונות יפות שלהן באתר תצפית המצוין.
אגב, בתמונה הבאה – פרט לטדורנות – יש תמירון אחד וכמה מריות. 

DSCN7191

המרית גם היא ברווז משעשע – בתמונה הבאה אתם יכולים לראות נקבה. לזכר יש ראש ירוק מבריק. המרית נקראת כך על שם המקור הרחב שלה, המזכיר מרית בצורתו –

DSCN7300

צלמתי גם שרשיר – ברווז נפוץ למדי, עם ציור יפה על הראש – תראו כמה הוא נחמד, שוחה לו בבריכה מלאה צמחי ספלילה –

DSCN7312

אמא שלי קראה לתמונה הבאה – Bottoms Up! – אילו ברכיות, שבתיאום מושלם צללו כולן כדי לחפש מזון. התוצאה משעשעת מאד בעיני: 

DSCN7287

אני חושבת שהברווזים הנחמדים ביותר שראינו הפעם היו אילו: ברווז צהוב מצח. המצח הצהוב בולט מאד אצל הזכר – 

DSCN7266

בבית בדקתי, וגיליתי שהברווז צהוב-המצח נקרא באנגלית Eurasian Widgeon, והוא קרוב של ברווז אחר שהצגתי כאן – ברווז שאבו-נטע לימד אותי להכיר – American Widgeon.
את קרובו האמריקאי פגשתי (בין השאר) באגם בלבואה

DSCN7277

בשטח האגמון היו להקות רבות של עוף מים חביב נוסף – האגמית. הן התהלכו על החוף, וגם ירדו למים בקפיצות התאבדות משעשעות מאד.
זה הזכיר לי את האגדות אודות ה-Lemmings, שקופצים מהצוק בזה אחר זה. האגמיות, כמובן, קופצות למים ומתחילות לשחות… 

DSCN7225

לצערי, כל תמונות הקפיצות שלהן יצאו לי מטושטשות. אבל צלמתי אותן שוחות בטור לאחר מכן: 

DSCN7235

השמש התחילה לשקוע – קרן אור האירה את האנטנות ברמות נפתלי. בגלל מסך העננים זה נראה היה ממש מצויר. מין תחושה של משהו לא אמיתי –

DSCN7410

ואז הגענו אל המוני העגורים… היו שם רבבות. והצעקות שלהם… מכירים את הביטוי "מצווח ככרוכיה"? ובכן, הכרוכיה זה שם אחר לעגור, ו-30,000 עגורים עושים המון המון רעש. 

DSCN7335

לצערי, מרפי לא שכח אותי – ובשלב הזה נגמרו לי הבטריות של המצלמה… לפחות נשאר הטלפון, ויכולתי לצלם סרטון (מרחוק): קבלו חצי דקה (בערך) של עגורים מצווחים: 

 

עד כאן הטיול באגמון. היה יום מקסים, ירד קצת גשם – ומאד נהניתי.
את התמונות והסרטון צלמתי באגמון החולה, בתאריך 28.12.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7293

יום גשום באגמון החולה – חלק I

DSCN7294

ביום ראשון, 28.12.2014 נסעתי לאגמון החולה. הפרסומים הרשמיים דיברו על יותר מ-30,000 עגורים ששוהים בשמורה, ורצינו לראות אותם. אכן פגשנו בהם – ופגשנו עוד בעלי כנף רבים. היו לנו הרבה מציאות.
כיוון שיש הרבה – רשמי הטיול יפורסמו בשתי רשומות. אני מקווה שתהנו.

DSCN7173

אני מתחילה בשני עופות מהצבעוניים ביותר בארץ: שלדגים. ראינו שני נציגים מהמשפחה: שלדג לבן חזה בתמונה מעל, ושלדג גמדי (שכבר הופיע בבלוג) בתמונה הבאה.
שני אילו הם עופות יציבים בארץ. כמשתמע משמם הם אוכלי דגים – אם כי השלדג לבן החזה לא בוחל גם במכרסמים, זוחלים ודו-חיים קטנים, ולא מגביל את עצמו לתפריט דגים.

DSCN7222

ציפור מיוחדת אחרת שפגשתי – וזה המפגש הראשון שלי איתה – היא חרטומית הביצות. ציפור ביצות קטנה, בעלת מקור ארוך ומרשים. מאד התפעלנו מהדוגמא היפה בגווני חום על הגב שלה – 

DSCN7160

באגמון אפשר לראות כל מיני בעלי כנף. ראינו גם ציפורי שיר – הנה אחת נחמדה: עפרוני מצוייץ, שנקרא כך על שם הציצית החביבה על ראשו –

DSCN7245

בפלורידה פגשתי את המגלן הלבן. בארץ חי המגלן החום, שלמרות שמו המשעמם – יש לו גוונים יפים ומיוחדים: 

DSCN7311
מאד התלהבתי מלהקת המגלנים הזו – לא שמתי לב אליהם בעשב הגבוה, אבל הם שמו לב אלי, וכשהתקרבתי מדי – התרוממו ועפו במשק כנפים.
DSCN7386

הטיול שלנו באגמון הפעם היה ביום סגרירי במיוחד. למזלנו, רוב היום לא ירד גשם חזק – היו רק טפטופים פה ושם. הגשם התחשב בנו באופן מופתי: כשהוא התחזק, היינו בדיוק ליד מצפור השקנאים הבנוי. נכנסנו פנימה וישבנו לאכול סנדביץ', עד שהגשם יירגע. מתוך המצפור צפינו באנפה אפורה שעמדה לה בגשם: 

DSCN7350

ועכשיו אתנחתת עגורים. כבר ציינתי שהיו שם הרבה מאד עגורים? רבבות! וכולם ממין עגור אפור, שכבר כתבתי עליו

DSCN7401

באגמון אפשר למצוא כל מיני דורסים, חלקם מאד נפוצים – כמו הבז המצוי הזה –  אם אני לא טועה, זהו זכר – לפי הגב החום. 

DSCN7202

הדורס המרשים שלנו לטיול הזה היה עיט צפרדעים: נראה שנוצותיו מעט סתורות מהרוח והגשם… 

DSCN7370

עיט צפרדעים נחשב לדורס בינוני – מוטת כנפיו היא בערך 180 ס"מ. זהו דורס בסכנת הכחדה – לפי ההערכות, יש פחות מ-10,000 עיטי צפרדעים בכל העולם. הערכות פסימיות יותר מדברות על כ-3,000 עיטים בלבד. 

DSCN7377

בערך 150 עיטי צפרדעים מגיעים לארץ מדי שנה ומבלים פה את החורף. לפי העדויות, בעבר עיטי הצפרדעים קיננו בארץ, באיזור החולה. אך מאז ייבוש החולה – בשילוב עם התרבות אוכלוסית האדם בארץ – הם הפסיקו לקנן כאן. 

DSCN7185

השם "עיט צפרדעים" מרמז, לכאורה על המרכיב העיקרי תפריט של העיט – צפרדעים. ובכן, אמנם הוא לא יתנגד לאכול צפרדעים אם הוא יתפוס אותן – אך עיקר התפריט כולל מכרסמים, דגים ועופות ביצה שונים. השם כן מרמז על בית הגידול העיקרי של העיט הזה – איזורי ביצה. 

DSCN7382

ועם עוד כמה עגורים אני מפסיקה: המשך יבוא.
את התמונות צלמתי בתאריך 28.12.2014, באגמון החולה. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN7417

 

דאה שחורת-כתף – Elanus caeruleus

לפני שאני מתחילה, הפעם אתן אזהרה:
heart בהמשך יש תמונות טריפה, מאד "גרפיות" – כלומר, אם נפשכם עדינה ויש לכם בעיה עם יצורים טורפים המפרקים את טרפם, שימו לב שהמחצית השניה של הרשימה תכיל תמונות כאילה בדיוק. אני אזהיר לפני התחלת התמונות הקשות – אם כי בעיני הן מרתקות. 

DSCN7048

לפני 3 שנים כתבתי רשימה על דאה שחורת כתף.
זו היתה רשימה בדגש שמירת טבע וסיפור הדאות בישראל, ולמרות שהתמונות היו לא מוצלחות וצולמו ממרחק רב מאד – אני ממליצה לקרוא את הרשומה. 

DSCN7060

בינתיים הדאות התרבו בארץ. בעוד שבעבר הן היו "מזדמן נדיר" שקשה היה לפגוש – בשנת 2011 היה הקינון הראשון באגמון החולה ומאז הן התחילו להגיע לכאן.
נרשמו קינונים שלהם בכמה מקומות – מאגמון החולה ועד שפלת יהודה. מצבן בארץ משתפר. 

DSCN7061

לכן מאד שמחתי שהצלחתי לצלם תמונות טובות של הדאה בביקורי האחרון באגמון החולה.
זה התחיל בכלל מאנפה… ראינו מישהו עומד על עץ (מעבר לתעלה) והתקרבנו בנסיעה איטית לראות מי זה. זו היתה אנפה, אך לידה היה קן, שלא הצלחנו לראות מה יש בו.
פתאום הגיע מישהו אל העץ – 

DSCN7055

דאה שחורת כתף!
הדאה היא דורס קטן, מעט יותר גדול מבז. היא ניכרת בצבעיה היפים – לבן-אפור, ובעיניה האדומות. בעיני, שילוב של גווני אפור עם אדום הוא שילוב צבעים נעים מאד לעין. 

DSCN7059

צלמתי גם את הקן, אבל התמקדנו בעיקר בדאה היפהפיה שעמדה מולנו.
אחרי כמה זמן, נמאס לדאה לדגמן לנו, והיא עפה לה הלאה, לעץ ברוש. 

DSCN7064

בבית הסתכלתי בתמונת הקן, וראיתי שגם שם – מוסווית על ידי הענפים – יושבת דאה. אולי בת הזוג של הדאה שראינו.
אני לא מעלה את תמונת הקינון משיקולי שמירת טבע. אמנם צלמתי אותה ממרחק גדול, מהכביש בו עוברים יום יום הרבה מטיילים בשמורה – אבל צילום קינון הוא בעיה כאובה בשמירת טבע. 

DSCN7067

מצד אחד, ממש מקסים לראות תמונות כאלה. אמא-ציפור דוגרת או מאכילה את הגוזלים.
אבל קרו מקרים רבים בהם בנסיון להשיג תמונה טובה יותר – צלמים שאכפת להם רק מהתמונה פגעו בקן, או הפחידו את ההורים.
ציפור שהתקרבו אל הקן שלה יותר מדי עלולה לנטוש את הקן. היו מקרים רבים של קינונים שננטשו או נהרסו, רק למען תמונה יפה. ולכן, לו רק למען החינוך – אני משתדלת לא להעלות תמונות קינון.
בינתיים הדאה התרחקה מהברוש, ואנחנו המשכנו הלאה…. 

DSCN7081

פתאום עלה מהשדה מישהו… דאה נוספת! הוא (אני החלטתי להתייחס אליו בלשון זכר, אני לא באמת יודעת להבדיל בין הזוויגים) נעמד על עץ, והצלחנו לראות שיש לו נברן אחוז בטפריו.
הדאה ניסה לאכול את הנברן, אבל על ענפי העץ הדקים לא היה לו נוח.
התפעלנו מהעובדה שכל פעם הוא בודק שאף אחד לא בא לגנוב לו את הטרף: הוא מסתכל לכל הכיוונים, ומסובב את ראשו בזוויות מאד מרשימות 

DSCN7083

הדאה החליט לעבור לקו-נוע להשקיית השדה הסמוך – וכאן התחיל לאכול ברצינות.
שימו לב: heart התמונות הגרפיות יבואו עכשיו. heart

DSCN7091

הוא נעמד על אחד הצינורות הדקים, והתחיל לקרוע את קרביו של הנברן ז"ל שתפס 

DSCN7098

אבל כנראה גם על הצינור הדק לא היה לו באמת נוח… כל הזמן הוא הניף כנפיים על מנת לשמור על שיווי משקל 

DSCN7100

ולכן הוא עבר לצינור העבה של קו-הנוע. פה כבר היה לו מקום להניח את הטרף ולפרק אותו לגורמים… 

DSCN7103

באחת התמונות הצלחתי לקלוט גם את הלשון שלו בחוץ – נימוסי השולחן שלו לא מרהיבים… הכל מרוח בדם. 

DSCN7108

גם כאן, הדאה המשיך להסתכל מפעם לפעם לכל הכיוונים, לוודא שאף אחד לא בא לגנוב לו את הטרף. 

DSCN7120

מספר הדאות בארץ עולה – באגמון החולה אפשר לצפות בהן כבר כמה שנים. ראיתי דיווחים עליהן בעמק בית שאן ואפילו באיזור כפר הבפטיסטים, ליד פתח תקווה.
בעולם הדאות חיות בעיקר באפריקה, דרומית לסהרה, בדרום מערב אירופה (חצי האי האיברי) ובאסיה (איזור הודו). נראה שבשנים האחרונות הן הרחיבו את תפוצתן אלינו. 

DSCN7105

את התמונות צלמתי באגמון החולה (בלי לרדת מהכביש!) בתאריך 28.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – אני ממליצה לפחות להגדיל את תמונת התקריב, על מנת לראות את העיניים האדומות המדהימות. 

DSCN7112

דנאית הדורה – Danaus chrysippus

 

אני עדיין בהשלמות מהסתיו… והפעם – פרפר. ולא סתם פרפר: דנאית הדורה.

 הדנאית ההדורה היא פרפר נודד. איזור התפוצה שלו הוא פָּליאוטרופי. כלומר, הוא מסתובב באיזורים הטרופיים – אפריקה, מדגסקר, דרום מזרח אסיה (אינדונזיה, סין והודו) – אבל מגיע גם צפונה יותר, אלינו.
גבול התפוצה הצפוני שלו הוא דרום אירופה (איטליה, יוון, ספרד)

  

אצלינו, אפשר לפגוש אותו כל השנה באיזור ים המלח. בקיץ, החל ממאי, הוא נודד צפונה ואז אפשר לפגוש אותו ברוב חלקי הארץ. הפעם פגשתי אותו בשמורת החולה, אם כי בעבר פגשתי אותו גם ברמות מנשה, ובמישור החוף.

בספר "מדריך הפרפרים בישראל" של דובי בנימיני, כתוב שבנובמבר נצפים הרבה פעמים פרטים קרועי כנפיים, שהגיעו לכאן מהצפון בדרכם דרומה. ובאמת, חלק מהפרפרים שפגשתי אכן היו מרוטי כנפים. למרות זאת הם ממשיכים בדרכם דרומה –

  

בעבר קראו לפרפר הזה "דנאית תפוח סדום" – על שם הצמח הפונדקאי. הנקבה מטילה את הביצים על צמחים ממשפחת האסקלפיים, כמו תפוח-סדום (ששמו הרשמי הוא "פתילת המדבר הגדולה"). אך כיון שהפרפר נמצא גם במקומות רבים בהם תפוח-סדום לא גדל, ומשתמש גם בפונדקאים רבים נוספים ממשפחת האסקלפייים – שינו את שמו לדנאית הדורה. אני חושבת שהשם הולם אותו להפליא.

הרבה מהצמחים ממשפחת האסקלפיים הם רעילים. לדנאית יש מנגנון הגנה, שמאפשר לזחל לאכול מהצמחים הללו ולעכל את הרעל. כתוצאה מזה, הזחלים והפרפרים עצמם רעילים – ולכן טורפים, לרוב, לא ינסו לטרוף אותם.

 כשטיילתי באגמון החולה, באוקטובר ונובמבר האחרונים, זה היה שיא נדידת הדנאיות באיזור. הגן הבוטני של האגמון רחש פרפרים מכל עבר. עשרות פרפרים ריחפו בין פרחי השנית הגדולה – זה היה מרהיב!
כיון שכך, הצלחתי אפילו לקלוט פרפר רגע לפני שהוא נוחת על פרח השנית:

 

שמתי לב גם לאחד המאפיינים של משפחת הדנאיתיים: גופו של הפרפר מנוקד כולו. ממש מחווה לאומנית היפנית יאיוי קוסמה, שהר הקסמים בדיוק כתבה עליה…

עכשיו, בחורף – הדנאיות נדדו דרומה, ולא סביר שנפגוש אותן. הדור הבא יחזור אלינו בסביבות אפריל-מאי.

   

התמונות צולמו בשמורת החולה ובאגמון החולה, בתאריכים:
20.10.2011, 9.11.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

 

 

דאה שחורת-כתף – Elanus caeruleus

מבחינתי, הסיפור התחיל אי שם בשנת 2005. באותו שלב רק התחלתי להיות פעילה בפורומים של תפוז – בעיקר בפורום שמירת טבע, אבל גם הסתכלתי פה ושם בפורום טיולים, פורום ציפורים בטבע  וצפרות ופורום טבע פראי וחיות בר.

באחד הימים היתה בפורום צפרות התרגשות רצינית: באיזור קבוץ גלאון, לא רחוק מקרית גת, נצפתה דאה שחורת-כתף.

כמה ימים לאחר מכן, אחרי שצפרים רבים מהאיזור בקרו בגלאון ונהנו מהתצפית – פתאום נעלמה הדאה.
חלפו עוד כמה ימים, ולפתע נמכר בארץ פוחלץ של דאה!
הנושא נידון באריכות בפורום צפורים בטבע וצפרות – ומאותו יום הכללים בפורום מאד נוקשים, ולא מפרסמים מיקום מדויק של עופות נדירים, אלא אם הם באמת באיזור מוגן.

מאז, חלפו כמה וכמה דאות בארצנו – פה ושם ראיתי דיווחים בפורום הציפורים על דאות בחוף הכרמל, באיזור אילת, בעמק יזרעאל… אף פעם, כמובן, לא צוין מיקום מדויק. עד השנה.

השנה הגיעו כמה דאות לאגמון החולה. ולא רק הגיעו: הן בנו קן, הזדווגו, הטילו ביצים – וגידלו ארבעה גוזלים לתפארת!
בשלב הזה הן כבר הפכו לסלבריטאיות: אפילו בynet יש כתבה עליהן.

ולכן, כמובן, קיויתי מאד לפגוש אותן.
לשמחתי הרבה, באיזור מצפור השקנאים פגשתי פקח של האגמון (לצערי, אני לא זוכרת את שמו, הוא אמר לי שהכינוי התפוזי שלו הוא JAGUAR5353) שהראה לי בטלסקופ עיט צפרדעים. ניסיתי לצלם – אבל זה בלתי אפשרי לזהות אותו בתמונה… זו התמונה, העיט מסומן בחץ טורקיזי:

בכל מקרה, שאלתי אותו לגבי הדאות – והוא הסביר לי איפה אפשר לראותן. אז נסענו בחזרה לשם. בתחילה לא הייתי בטוחה לאילו עצים הוא התכוון, איפה הדאות – אבל בסופו של דבר ראיתי אותן, ואפילו צלמתי 3 תמונות. אני אציג אותן – עם ובלי Crop….
התמונות שלי מאד מגורענות ולא ברורות, אם אתם רוצים תמונות טובות – לכו לפורום צפורים, או לאתר תצפית.

הדאה היא עוף דורס קטן, בערך בגודל של בז. צבעה בהיר.  החלק העליון של הכנפיים שחור, וכן יש פס על העיניים – כמו מין מסכה שחורה. העיניים אדומות בוהקות.

הדאה חיה בעיקר במרכז אפריקה ובדרום אסיה. אצלינו היא חולפת נדירה, וחורפת נדירה עוד יותר.

השנה היתה הפעם המתועדת הראשונה שדאה שחורת כתף קננה בארצנו. אני מאושרת שהצלחתי לראות את הדאות, ולצלם אחת מהן.

וכמובן, אני רוצה להודות לJAGUAR5353  שבזכותו פגשתי עוד ציפור נדירה, מיוחדת ויפהפיה!

התמונות צולמו באגמון החולה, בתאריך 26.11.11
וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

וככה, בשביל הטעם הטוב – הנה סרטון שפורסם בפורום צפורים: פרחוני הדאות:

 

שפירית שקופה-זהובה…

אני ממשיכה עם מִינִי רשומות, ועם אגמון החולה.

העונה עכשיו היא עונת הקינון, ולא ראינו הרבה עופות. בעיקר סיקסקים.
אבל באגמון ראינו כמה וכמה מינים של שפיריות.
השפירית הזו שצלמתי – יפהפיה בעיני. השקיפות שלה מדהימה, היא מאד עדינה.
עברתי על אלבום השפיראים של Weinman, ומצאתי שם בערך חמישה מינים שנראים לי דומים מאד לשפירית שצלמתי…
לכן אין לי מושג מהו המין – איזו שפירית זו – ואני אשמח לדעת, אז אם במקרה אתם יודעים – אתם מוזמנים לכתוב.
צולמה באגמון החולה, 25.6.2009
מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

קרנן טבוע – Ceratophyllum demersum

ברשימה על אנפית הסוף, ציינתי שהבריכה היתה מכוסה בצמחי קרנן טבוע.

זהו צמח מים ממשפחת הקרנניים.
אבל… כשמסתכלים מרחוק על בריכה מלאה קרננים – זה לא מאד אטרקטיבי. הצבע הירוק-חום הזה די דוחה.

מקרוב, לעומת זאת, הקרנן דווקא מעניין – יש לו מרקם נחמד.
לפי הספר "צמחי המים בישראל" של יואב ויזל ונילי ליפשיץ, זהו צמח שכיח למדי בגולן ובעמק החולה ויש לו עוד בן משפחה אחד שגדל בארץ – הוא נדיר יותר ושמו קרנן טבול. לדעתי זה משעשע למדי, שההבדל בין שמות שני המינים הוא באות אחת…

צולם באגמון החולה, 25.6.2009
מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.


לפני חודשיים בערך, פרסמתי כאן נסיון שהיה להרחיב את סמכויות הועדה לתכנון, כך שהיא תוכל למכור קרקעות ציבוריות לכל המרבה במחיר – בקלות רבה יותר.
הנושא הגיע למודעות ציבורית, ובאותו שלב – נעצר.
אבל ראש ממשלתנו לא אמר נואש, ועכשיו הוא רוצה להפריט את כל המדינה בבת אחת: הוא חושב על הפרטת מנהל מקרקעי ישראל.
Siv30 פרסמה רשימה בנושא, שמבטאת היטב את דעותי.
יש גם התארגנות דרך Facebook לנושא.
אני מקווה שנצליח לעצור את המהלך המטומטם והמרושע הזה. למען העתיד של המדינה שלנו. למען ילדנו ונכדנו.


גומא הפפירוס – Cyperus papyrus

היום אני ממשיכה עם שמורת החולה – ובהמשך לאנפית של אתמול, אני מציגה את גומא הפפירוס.
גומא הפפירוס, ממשפחת הגמאיים, הוא צמח שמוצאו מאיזור הנילוס, והמצרים הכינו ממנו פפירוס בעת העתיקה. מאוחר יותר נגזרה המלה "paper" – כלומר, נייר, מן הפפירוס.
בתקופת האמפריה הרומאית, הרומאים הפיצו את הגומא הזה – הביאו אותו ושתלו אותו גם באיטליה, יוון ואפילו במישור החוף אצלינו.
כך שבעצם, אנחנו לא בטוחים אם גומא הפפירוס הוא צמח בר בארצנו – או מין שהובא על ידי האדם לפני 2000 שנים ויותר.
ההערכות היום הן שבאיזור החולה, גומא הפפירוס הוא אכן צמח בר  – ואילו במישור החוף הוא הובא ע"י הרומאים.
עוד פרט מעניין לגביו הוא… שבשל השימוש המסיבי בו, נכחד גומא הפפירוס ממצרים! הוא הוחזר לשם מסודן ומהאיזורים המרוחקים יותר של הנילוס.
צולם באגמון החולה, 25.6.2009
מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

אנפית סוף – Ardeola ralloides

אני ממשיכה עם מיני-רשימות, עד שתתוקן בעית האלבומים.
התמונה שלי היום היא תמונה של אנפית סוף – זו אחת האנפות הקטנות ביותר – קטנות ממנה אנפית גמדית (שמגיעה לארץ, אך מאד נדירה) ואנפית מנגרובים (שניתן למצוא אותה במנגרובים בסיני).
בתעופה היא נראית לבנה – כי הכנפיים, הבטן והזנב שלה לבנים. השאר – חום-חולי.
היא עומדת ליד קבוצה של גומא הפפירוס שנשתל בבריכה כדי להוות (אחרי שיתרבה קצת…) מקום מסתור לעופות מקננים.
הבריכה הזו היא חלק מפרוייקט שמירה על מינים בוטניים של החולה באגמון, והצמח שמכסה את המים ונותן להם גוון מלוכלך הוא קרנן טבוע – צמח מים שגדל בארץ בחולה ובגולן. מקרוב הוא נראה נחמד.
צולם באגמון החולה, 25.6.2009
מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.