חג אביב שמח!

DSCN3088

 

 

DSCN5122

 

 

DSCN5193

 

מודעות פרסומת

היום יום הולדת!

קצח

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי! 

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך: 

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ – 

קיץ

בסתיו – 

סתיו

בחורף – 

חורף

וכמובן גם באביב – 

אביב

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון – 

חרמון

בדרום – 

הרהנגב

במזרח – 

בקעה  

ובמערב – 

חוף 

וכמובן, בכרמל ליד הבית 

כרמל

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות 

סחלבים 

 וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

פרפרים 

ואפילו ציפורים… 

ציפורים  

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה 

צבעונים

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים  

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

צפורנית מצרית – Silene aegyptiaca

התעלמתי ממנה זמן ארוך מדי, אך לא עוד. הנה גם אני מגיעה אל הצפורנית המצרית!

צפורנית מצרית היא הנפוצה מבין הצפורניות בארץ. אם מתחשק לכם לראות אותה, פשוט גשו למטע זיתים קרוב, ותבדקו את אדמת המטע –

אם לא פזרו שם חומרים כימיים שונים, ולא ניסו לפגוע בהן – סביר להניח שתמצאו מרבד ורוד של צפורנית מצרית למרגלות עצי הזית

לפעמים – כמו פה – היא מעורבת בפרחים אחרים (במקרה הזה, ניסנית דו-קרנית) – אך היא בהחלט שולטת בנוף!

לדעתי, צפורנית מצרית היא הקלה לזיהוי מבין הצפורניות.

 

גביע הפרח חלק, ואין עליו עורקים. ולכל עלה כותרת (מבין החמישה – לכל בני משפחת הצפורניים יש חמישה עלי כותרת) ישנם שני "שנצים" מעוצבים, שבולטים קרוב לבסיס העלה.

התוצאה מעוצבת למדי – בניגוד לצפורנית הארץ-ישראלית, למשל, שעלי הכותרת שלה מתנפנפים כחצאית.

ולפני שמישהו ישאל "מצרית? הלא פה לא מצרים?…"
אני אסביר: הרבה פעמים קוראים לפרח על שם המקום בו זוהה לראשונה. לפעמים אח"כ מגלים שאותו מקום כלל לא מאפיין את אותו צמח, אבל שם הוא אותר ותואר בפעם הראשונה.

וכך ניתן למצוא בארצנו – פרט לצפורנית הארץ-ישראלית ולצפורנית המצרית – גם צפורנית הלבנון, צפורנית אלכסנדרונית, צפורנית ערבית, צפורנית דמשקאית, צפורנית תל-אביבית, צפורנית צרפתית וצפורנית איטלקית!
כל אחת נקראת על שם מקום אחר, אך המקום אינו מגביל את תחום המחיה שלה!

באחד הטיולים פגשתי כתום-כנף המצילתיים נח על צפורנית מצרית:

תמונות נהדרות נוספות של מרבדי צפורניות, אפשר למצוא בבלוג של אופל כחול (לצערי, היא לא עדכנה כבר זמן רב מאד)

את הצפורניות צלמתי –
3.4.2010 בהר מירון
17.2.2011 בשפלה, ליד נחשון
13.2.2012 בחניון האגם בכרמל
27.3.2012 בגבעת זקיף מעל כרמיאל
10.4.2012 בנחל מירון

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

עוד כמה צהרונים – צהרון מצוי – Moraea sisyrinchium

יש לי עוד הרבה תמונות צהרונים, והם כל כך נחמדים – אז הנה לפניכם רשימת צהרונים נוספת.

באפריל טיילנו בהר הלל, ושם מצאנו מרבדים נפלאים של צהרונים! אני לא חושבת שראיתי מעודי כאילה כמויות של צהרונים!
ואם יש כמה בני-חצב יקינתוניים לידם – זה יוצא מקסים לטעמי: חגיגה בסגול וירוק:

גם בכרמל, באיזורים שנשרפו פגשתי צהרונים –

הצהרון הוא עוד פרח ששינה שמות כמה פעמים במשך השנים.

בהתחלה בכלל קראו לו איריס (או אירוס – כבר כתבתי על שאלת איריס או אירוס) – איריס מצוי.

  

אחר כך שינו את השם ל"איריס אחר-הצהרים" – כי הוא נפתח בצהרים ופורח רק אחר הצהרים.

 

אבל אז הגיעו למסקנה שיש הבדלים בינו לבין האיריסים – ההבדלים הם מורפולוגיים (לצהרון יש פקעת, ולא קנה-שורש או בצל; ולעטיף של הפרח אין צינור) – ולכן גם בשם הלטיני הוא הופרד מהאיריס, וגם בשם העברי.
ואז קראו לו אחי-איריס מצוי (או אחי-אירוס מצוי)

ואז חזרה שוב ההתלבטות – איך לאזכר בשם את העובדה שהוא פורח אחר הצהרים? נו… אין ברירה. הפרח שוב שינה את שמו, ועכשיו הוא ידוע בשם "צהרון מצוי".

 התמונות צולמו:
בחוף הבונים, 3.3.2011
בכרמל, 1.4.2011
בהר הלל, 16.4.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 


תזכורת:

בשבת נפגשים בשעה 10:00, בחניון הפיתולים בכרמל:
נוסעים עד הכניסה לחוות הסוסים שלפני בית אורן. לפני החווה, יש דרך עפר (שהרבה פעמים מכוניות חונות בתחילתה) לכיוון צפון (כלומר, ימינה מכביש הכניסה לבית אורן). נוסעים בה עד מבנה השרותים (נסיעה לא ארוכה). שם חונים.
יש לדאוג לכובע, נעלי הליכה, קרם הגנה ומים.
אח"כ – בתלות בגשם – ננסה לעשות פיקניק קל. מוזמנים להביא אוכל.

אני יודעת שהתחזית מדברת על גשמים מקומיים, אני מקווה שהם פשוט יהיו במקום אחר….
אני אשלח מסר עם מספר הטלפון שלי לכל מי שאשר. מי שרוצה להשתתף, מוזמן לשלוח אלי מסר.

צהרון מצוי – Moraea sisyrinchium

  

מאי כבר בעיצומו, ואני עוד בפרחי מרץ-אפריל: פרח נפוץ ומקסים, ממשפחת האיריסיים, ושמו צהרון מצוי.

  

הצהרון נפוץ בארצנו מהנגב ועד לחרמון. הוא מתחיל לפרוח כבר בינואר – ועדיין אפשר לפגוש אותו בראשית מאי בצפון הגבוה – למשל, ביער אודם.

 

 אבל אם תצאו לחפש אותו בבוקר, סביר להניח שתפספסו. בכל מקרה, לא תמצאו אותו פורח. הצהרון ישן בבוקר את שנת היופי שלו, ורק בצהרים – כמו לפי פקודה – נפתחים כל הצהרונים, ולפתע רואים אותם מסביבנו.  מכאן מגיע השם "צהרון".

כאן אפשר לראות את התהליך, שלוקח פחות מדקה: משמאל הפרח הסגור, הישן -והוא נפתח לו ומחייך אל השמש:  

כמו שכתבתי, הצהרון שייך למשפחת האיריסיים. אחד המאפיינים של האיריסיים הוא שיש לכל פרח ששה עלי כותרת, ממש כמו לשושניים.

אבל קצת קשה להבחין בזה במבט מרוחק – לכן הוספתי את התמונה הזו:

כאן אפשר לראות יפה את ששת עלי הכותרת – שלושה גדולים ומשתפלים ושלושה קטנים ניצבים: השלושה הקטנים הם אילו שהופכים להיות "ההיכל" באיריסי ההיכל.

אבל מה זה "עמוד עלי כותרתי"? זה היחוד של האיריסים. עמוד העלי – זה איבר המין הנקבי של הפרח – התפצל לשלושה חלקים, התרחב וקיבל את צבע עלי הכותרת. כלומר, הוא מעין עלה-כותרת מדומה. מתחתיו מסתתר האבקן – ובסה"כ ישנם שלושה אבקנים לפרח.

  

זו דרך להוסיף פונקציונליות לפרח, וגם להגדיל את הפרסומת ולמשוך עוד חרקים.

התמונות צולמו:
בחוף הבונים, 3.3.2011
בכרמל, 1.4.2011
בהר הלל, 16.4.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

זר סחלבים לפסח


סחלב שלוש השיניים

לכבוד פסח, חג האביב – אני מפרסמת זר פרחים,
ומה טוב יותר מזר סחלבים, ישירות מגוש הרי מירון?


סחלב אנטולי

לכל קוראי הבלוג שלי, ולכל חולי הסחלבת באשר הם – חג שמח,


דבורנית נאה

אני מאחלת לכם שיהיה לכם טבע לצאת אליו ולהנות ממנו  (ולא רק פארקים עירוניים ורחובות בטון)  – דעו להעריך כל שדה ריק בשולי העיר, כל שטח פתוח: הם מתמעטים בקצב מהיר!


סחלבן החורש

שתמצאו את הדברים שגורמים לכם אושר והתרגשות – ממש כמו שאני מצאתי את הסחלבים


נאוטינאה תמימה – הקטנה בסחלבי ארצנו

שתדעו להעריך את ההנאות הקטנות של החיים


סחלב איטלקי

שתמצאו את החברים הטובים שלכם, ותהנו יחד איתם


סחלב הגליל – פורח מלמעלה למטה

שתדעו לחשוב הפוך מכולם כשצריך, לצאת מהקבעון


סחלב מצויר – אנדמי לארץ

ותראו תמיד את המיוחד בכל דבר


סחלב כלאיים – פרפרניXמצויר

שתדעו לשלב את כל המרכיבים בחיים, ליצור את התערובת הנפלאה והאישית שלכם!


דבורנית דינסמור

צאו החוצה, ותהנו מהפריחה המטריפה מסביב  – עכשיו זהו שיא הפריחה,  זה הזמן לחגוג את חג האביב!


סחלב אנטולי

התמונות צולמו בהר הלל ובהר שפנים במירון, בתאריך 16.4.2011
כתמיד, ממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 
סחלב איטלקי וסחלב אנטולי

 

הכרמל בכל הצבעים

אתם זוכרים שקראתי  לא לבוא לשתול בכרמל?
אתם זוכרים שיובל, אורי ונעמה הבטיחו לנו שתוך חודשים ספורים נראה התחדשות?
ובכן… היום אני מראה לכם כמה הם צדקו: זו רשימה ארוכה, והיא כוללת אחוזים בודדים ממה שראיתי בכרמל. אז שבו לכם בנוח, ותהנו!

כך, למשל, נראה הכביש ליד בית אורן – איזור שנשרף קשה. הלוטם השעיר פורח במלוא יופיו:

ואם אתם מסתכלים בחלק האחורי של התמונה, ורואים שם את הגדמים השרופים – תסתכלו בתמונה הבאה ותראו איזו חגיגה יש בינהם:

זהו מרבד נפלא, שכולל שלל פרחים נהדרים – מרגנית השדה (כחול), חבלבל סורי (ורוד), שום שעיר (לבן), חלבלוב השמש (ירוק-ליים), נורית (אדום), כרמלית נאה (ורוד), כמה סביונים וכתמות (צהוב)  – תענוג!

הכרמל פורח, ולמרות שחלקים נכבדים מהחורש שהכרתי נעלמו, וכל השטח נראה אחר לגמרי – הטבע מתחדש, וחוגג, וממלא כל פיסת קרקע.
הנה, למשל, מרבד ורוד של חבלבל סורי, כרמלית נאה ופשתה שעירה – עם כמה נקודות-מרגנית כחולות:

בשולי הדרכים יש המוני תלתנים –  כאן יש ארבעה מינים: תלתן חקלאי (בצהוב), תלתן הפוך (ורוד), תלתן הקצף (ורוד כהה) ותלתן כוכבני (ירוק) –

נסענו לאיזור רקית, שהאש בערה בו בעוצמה רבה. לצד הדרך, אני מכירה משנים קודמות קבוצה יפה של קוציץ סורי. שמחתי לפגוש אותם גם הפעם:

ממש ליד הקוציץ פגשנו חגיגה אמיתית: פשתנית ארם-צובא. זהו פרח עדין ומקסים במיוחד, שכבר הצגתי בבלוג. בכל הפעמים שפגשתי את הפרח הנפלא הזה, פגשתי פרטים בודדים. הפעם – היו עשרות.

 

אבל כמו שרואים בתמונות, גם הם לא היו לבד – ויש פה חגיגה בלבן (פשתנית), אדום (נוריות), כחול (מרגניות), ורוד (פשתה וכרמלית) ועוד כל מיני!
ממש ממולם היה מקבץ נהדר של דמומית קטנת-פרי, באדום, ומרבד של קחוונים נהדרים,

  

השטח ירוק ופורח,  ובטיול פגשנו גם התחדשות של עצים – נבטים של אורנים, אלונים, קטלבים ואלת המסטיק.
הפרח הנפוץ ביותר (לפחות, כך נראה לי) הוא מרגנית השדה – הידועה גם בכינוי "עין התכלת":

בחניון רקית תמיד פגשנו צמח מטפס יפהפה, עם פרחים קטנים – ספלול מטפס. הנקודה שבה הוא צמח נשרפה, וחששנו לשלומו. אבל חששותינו התבדו, כי – כמו כל שנה – פרח לו הספלול:  כאן הוא מטפס על עץ אלון צעיר.

מאחוריו היה עוד מרבד ססגוני – של קחוונים (לבן-צהוב), נוריות (אדום), מרגניות (כחול), אספסת וציפורני חתול (צהוב) – ואפילו צהרונים, ישנים עדיין ומחכים לשעת הצהרים.

ליד חורבת רקית מצאתי מרבד לבן של פרחים קטנטנים ועדינים: שוב פרח קטן עם שם גדול: ולריינית עטורה

וכמובן, בלי סחלבים אי אפשר… ובכן, פגשתי ביום שישי מנין שלם של מיני סחלבים! הנפוץ מכולם היה סחלב הגליל, בשלל צבעים ומופעים נהדרים. כאן, למשל, בלבן חגיגי:

גם בעלי החיים חוזרים לשטח. ראינו המוני פרפרים מסביבנו: צבעוני קשוט, נמפית החורשף, לבנינים שונים. כמה וכמה לטאות וחרדונים ברחו מאיתנו, את חומט הפסים הספקתי לצלם:

 

אחרי הצהרים נפתחו הצהרונים, ופתאום גילינו שכל האיזור מלא בהם:

בחורשת הארבעים מצאנו מרבד נהדר של צמח סוככי גבוה ורעיל: רוש עקוד

התמונות צולמו כולן בכרמל, ביום שישי 1.4.2011
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אפילו אם זה רק תלתן תריסני פשוט, כמו פה:

אם אתם רוצים לראות עוד מציאות, אפשר לראות באתר צמחית ישראל ברשת – כאן
פתחתי עם לטם שעיר, ואני מסיימת עם אחיו, לטם מרווני .

 

 

איריס שחום – Iris atrofusca

אני ממשיכה עם איריס נוסף מסקציית איריסי ההיכל – האיריס השחום

האיריס השחום הוא בעל התפוצה הרחבה ביותר מבין איריסי ההיכל שגדלים בארץ – הוא גדל בצפון הנגב (איזור תל קריות ליד ערד) וליד באר-שבע (יער דודאים), ממשיך בבקעה עד לדרום הגולן. הוא גדל גם ממזרח לנהר הירדן – בממלכת ירדן.

   

גם האיריס הזה מקיים את אותם יחסי גומלין עם זכרי הדבורים. הנה המנהרה שלו – ה"שטיח" בפתח כאן הוא צהוב – ובפנים ניתן לראות את האבקן הבהיר.

מדוע, בעצם, התפתחו היחסים הללו?
ישנו פתגם שאומר "The early bird gets the worm" – הציפור שקמה הכי מוקדם, היא זו שתזכה לארוחה. כך גם אצל הדבורים. מי שיקום מוקדם יותר, יוכל להנות מצוף פרחים (אגב, לאיריסים אין צוף – הכוונה היא לצוף של פרחים אחרים), ואולי לזכות גם להזדווג עם נקבה נחמדה.

   

אבל בחורף, הטמפרטורה בלילה יורדת מאד נמוך – גם במדבר, וגם בצפון. וקשה לחרקים להתחיל להיות פעילים לפני שהם מתחממים.
המנהרה של האיריסים עשויה מעלי עטיף כהים, קולטי חום. בפנים חמים ונעים גם כאשר בחוץ הטמפרטורה יורדת.

כמו שכבר כתבתי, נמדדו הבדלי טמפרטורה משמעותיים בשעות הבוקר המוקדמות – בין פנים ה"מנהרה" לבין האויר הפתוח.
הדבורים הזכרים מנצלים זאת. הם מתחממים מהר יותר, ויכולים לצאת לפעילות גם כאשר שאר החרקים עדיין לא מסוגלים לזוז.

   

האיריס השחום סבל רבות באיזור יער דודאים צפונית לבאר שבע – הקק"ל החליטו ליישר שטח לכבוד נטיעות ט"ו בשבט – והשטח שהם בחרו היה… גבעות גורל, צפונית לבאר שבע. איזור זה היה אחד הריכוזים הגדולים ביותר של איריס שחום בארץ. החברה להגנת הטבע, יחד עם חובבי טבע וחובבי איריסים נזעקו – והעבודות הופסקו בחלקן. הרבה איריסים נצלו מכליה, אבל רבים "יושרו" על ידי הדחפורים, למען יוכלו ילדי ישראל לטעת יערות.
הקק"ל הפסיקו את הנטיעות שם, וזה לא מונע מהם להציג את יער דודאים כ"פרוייקט שמירת טבע" שלהם, ו"הצלת האיריסים".
סתם עוד דוגמא, לחלמאות המקומית.

 

התמונות צולמו כולן ביער דודאים ובגבעות גורל צפונית לבאר שבע

בתאריכים:
26.2.2005,
13.3.2008
5.3.2010

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב, תודה רבה ליובל ספיר – שמדד את הטמפרטורות באיריסים מוקדם בבוקר עם הזריחה, שלח לי מיקומי איריסים ב-SMS ולימד אותי המון על האיריסים!

   






רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם – Cytinus hypocistis

 
זה מתחיל בקטן. ציץ אדום בקוטר סנטימטר או שניים, שבוקע מהאדמה:
 
(2.5.2009, הר מירון)
 
אם מחפשים, וחושפים בעדינות – מגלים לפעמים מושבות שלמות:
 
(6.4.2007, הר מירון)
 
ותמיד תמיד  למרגלות הלטם. בעיקר בכרמל, אך גם במירון.
 
בשלב הבא, זה מציץ קצת יותר מהקרקע, והכדורים האדומים נפתחים ומראים תוכן לבן:
 
(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)
 
ובסופו של דבר, גם הם פורחים:
 
(הר מירון, 27.5.2006)
 
זהו צמח טפיל – כלומר, אינו עושה פוטוסינתזה ואין לו עלים או גבעול  ירוקים. הוא מתחבר לשורשים של צמח אחר, וגונב ממנו את כל צרכי מחייתו. לצמח הזה קוראים רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם.
רמונית – בגלל הצבע האדום והצורה הכדורית
לטם –  הוא הפונדקאי של הרמונית. לטם שעיר ולטם מרווני.
 
(17.4.2009, הר מירון)
 
לשמחתי, הרימונית גדלה בד"כ בכמה מקומות שמאד חביבים גם על הסחלבים – ולכן כשאנחנו יוצאים לחפש דבורניות וסחלבים בכרמל ובמירון, בדרך כלל אנחנו בודקים גם את האדמה מתחת לשיחי הלטם הרבים, וכמעט אף פעם לא מתאכזבים.
 
(19.4.2008 – כרמל)
 
לפעמים פוגשים פרטים בודדים וקטנים, כמו זה:
 
(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)
 
ולפעמים מושבות גדולות –
 
(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)
 
הנה מושבה ולידה עלה כותרת שנשר מאחד הלטמים – לטם שעיר –
(28.4.2007, חורבקת רקית, כרמל)
 
הרמונית שייכת למשפחת הרפלסיים, והיא הנציגה היחידה של המשפחה בארץ.
באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב: "המין הידוע ביותר במשפחה – Rafflesia arnoldii – גדל ביערות הטרופיים של מלזיה, ולו הפרח הגדול ביותר בממלכת הצמחים. קוטר הפרח כ-50 ס"מ, ומשקלו מגיע עד 7 ק"ג."
 
(22.4.2006, כרמל – התמונה הזו מזכירה לי נר זכרון)
 
אז הייתי חייבת לעשות חיפוש, ומצאתי כמה תמונות מדהימות של הפרח הזה. הרימונית הקטנה שלנו, שקוטרה סנטימטר בערך – היא קרובתו של הענק המרשים הזה.
 
 
 
(25.4.2005, כרמל)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

פשתנית קטנת-פרחים – Linaria simplex

 
אחרי שלל הפשתניות שהצגתי בחודש שעבר, פגשתי עוד אחת – זעירה כמו הפשתנית הזעירה, צהובה כמו פשתנית אשקלון ונדירה כמעט כמו פשתנית משולשת.
 

 
הכירו נא את הפשתנית קטנת הפרחים.
הפשתנית הזו מאד נדירה – היא פורחת בחרמון, באיזור הר כחל ורכס נמנמן; ובמירון – בהר שפנים. אני פגשתי אותה בשני המקומות הללו, ולמיטב ידיעתי אין אחרים.
 

 
הפרי שלה גדול מאד יחסית לפרח, כמו שאפשר לראות בתמונות. (מה שלא אומר הרבה: הפרי גדלו פחות מס"מ, הפרח – כ-3 מ"מ)
 

 
שאלו אותי מאיפה הגיעה השם "פשתנית" – במיוחד לאור העובדה שפשתנית ופשתה כלל לא דומות.
 

 
ניסיתי לחפש – מצאתי שהשם ה"עממי" (לא מדעי) באנגלית לפשתנית הוא: toadflux.
בדקתי במילון:
flux היא הפשתה – צמח הפשתה.
toad – קרפדה.
 
כלומר, השם האנגלי הוא משהו כמו "פשתת הקרפדה".
 
   

 
אז אם אתם שואלים אותי – כנראה המתרגמים לעברית ניסו להקל עליה עם השם הזה…
 

 
כל התמונות צולמו בתאריך 17.4.2009, במירון, בהר שפנים – שזה עוד תרגום גרוע לשם: השם המקורי של ההר הוא ג`בל שופנין – כלומר, הר הצופים או המשקיפים – כי הוא הר שמשקיף יפה על סביבותיו. כשעברתו את השם, החליטו ללכת על הצליל ולא על המשמעות.
למיטב ידיעתי, אין שפנים בהר שפנים.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

קצח ריסני – Nigella ciliaris

אי-שם, התחילת ימי הבלוג שלי, הצגתי פרח יפהפה ומיוחד מאד – קצח השדה.

כמעט שנה חלפה, וקצח השדה ודאי יתחיל לפרוח עוד מעט לאורך מישור החוף. אבל בינתיים אני מציגה קרוב משפחה מכובד ולא פחות יפה:

זהו הקצח הריסני. פרח מאד דומה לקצח השדה, רק שהוא פורח בצהוב ולא בתכלת.

הקצח הריסני גדל בכל שדרת ההר – הרי יהודה, כרמל, גליל…
ותמיד הוא מרשים במורכבות של הפרח…

מבחינתי, לפגוש קצח ריסני זו חוויה. אף פעם לא פגשתי אותו באותו מקום פעם שניה. תמיד הוא מפתיע אותי.

מה שמיוחד בקצח, זה שהוא מעניין בכל שלב. הפרח שלו מדהים. אך מן הפרח בא הפרי:

כאן הפרח נובל ופרי צעיר יוצא ממנו:

הפרי עצמו הוא מין כוכב יפהפה:

וגם כשהפרי מתייבש ומבשיל, הוא עדיין מעניין:

(מעניין גם את הפשפש – תריסית כלשהי – שטפס עליו!)

מבט על הפרי הפתוח (שכבר הפיץ את הזרעים) מלמעלה:

הפרחים צולמו בכרמל, בהרי יהודה ובגליל העליון במרץ עד מאי, בשנים 2007-2009…

הפרי היבש צולם בתחילת המסלול של נחל עמוד, ביולי 2006.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רציתי לצרף שיר שנזכרתי בו פתאום – אבל לא מצאתי קליפ, לכן אני מסתפקת בחלק מהמלים של השיר, וקישור לשיר המלא –

שש עשרה 
מילים ולחן: נעמי שמר
בסנדלים על גשר הירקון
שניהם בג`ינס ובטריקו
והם תולים מבט ירוק במיים
הם בשישית,  ובינתיים-

ספרי ספרי
האם מתוך הפרח יעלה הפרי ?
ספרי ספרי
איך מן הפרח בא הפרי ?

הולכים ברגל עד רמת אביב
ובדממה שמסביב
בנקישות הרגל הקלה – לה
כל סימני השאלה – לה

ספרי ספרי
האם מתוך הפרח יעלה הפרי ?
ספרי ספרי
איך מן הפרח בא הפרי ?

7.5.2009: תוספת: תודה רבה לאדי, שמצא עבורי את הסרטון עם השיר:

דבורנית הדבורה – Ophrys apifera

 
היום אני מציגה את הדבורנית המושלמת…
 
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
 
זוהי דבורנית הדבורה. הגוף שלה (כלומר השפית) עגלגל, הכנפיים ורודות יפהפיות (למרות שיכולות להופיע בלבן – כבר דיברתי על שונות בסחלבים. באירופה יש בד"כ כנפיים לבנות) ויש לה שן קטנה וירוקה בתחתית הבטן.
 
 (כרמל, 3.2006)
 
דבורנית הדבורה בארצנו היא מהסחלבים הנדירים ביותר. בעולם היא גדלה על שטח די רחב – ממערב אירופה, סביב הים התיכון ומזרחה עד להרי הקווקז.
 
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
 
לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, אפילו דארווין חקר את הדבורנית הזו – היא היתה נושא לתצפית-האבקה קלאסית של דארווין.
 
(3-4/2007 – בכרמל ובשמורת הסחלבים ליד חורשת טל)
 
כבר הסברתי בבלוג, ששיטת ההאבקה של הדבורניות היא על ידי רמייה מינית – הן מרמות דבורים ממין זכר, שבאים להזדווג איתן וע"י כך מאביקים אותן.
אבל… מה קורה אם הרמאות נכשלה, ואף "דבוֹר" לא הגיע להאביק?
 
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
 
בשביל זה קיימת שיטה בשם "האבקה עצמית":
בתמונה הבאה אפשר לראות את האבקיות – שני כדורונים שיורדים אל הצלקת, והדבורנית מאביקה את עצמה:
 
(מירון, 24.7.2007)
 
לפי ההערכה,  כ-5% מדבורניות הדבורה נוקטות בשיטת ההאבקה העצמית.
 
(מירון, 2.5.2009)
 
כנאמר – "אם אין אני לי, מי לי?!"
 
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
 
לפני כמה זמן החלטתי לבדוק איך נראית דבורנית הדבורה מלמטה:
 
(31.3.2007, רקית, כרמל)
 
ועוד נסיון שאני מאד אוהבת:
 
(7.4.2007, שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל)
 
את דבורנית הדבורה אני מכירה מהכרמל, מאז שהייתי ילדה. שם תמיד מצאנו אותה – פשוט כי ידענו היכן לחפש.
לכן די הפתיע אותי לגלות שזהו בעצם פרח נדיר ומיוחד למדי, ויש אנשים – גם כאילו שמקצועם הוא בוטניקה – שמעולם לא פגשו אותה…
 
(כרמל, 19.4.2008)
 
שתי התמונות הבאות מאד חביבות עלי: זה היה טיול אחרי-הגשם בעליה להר מירון, והדבורנית הזו, רחוצה מגשם, היתה פשוט נפלאה:
 
(הר מירון, 25.3.2006)
 
 
את התמונות צלמתי בכרמל (בעיקר בחורבת רקית וחורשת הארבעים), בגליל (לאורך הכביש העולה למירון, ובחורבת צונם), ובאצבע הגליל (שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל) בשנים 2006-2009
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם! זו דבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה, ושווה להתעמק בתמונות.
 
 
(שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, 7.4.2007)
 

דבורנית גדולה – Ophrys holosericea

 
(מירון, 2.5.2009)
 
דברתי כל כך הרבה על ההבדלים בין דבורנית נאה לדבורנית גדולה, אז אני ממש מרגישה צורך לפרסם גם את הדבורנית הגדולה.
 
(כרמל, איזור רקית, 28.4.2007)
   
ובהמשך לרשימת הדבורנית הנאה – הסתכלו-נא על התמונה הבאה. האם הגוף נראה לכם משולש, כעין אוהל – או מרובע?
 
(כרמל, 19.4.2008)
 
לי זה נראה משולש יותר. אבל הפרח היה גדול למדי – בהחלט מעל סנטימטר, וזו דבורנית גדולה.
 
או הדבורנית הבאה:
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
ה"כנפיים" של הדבורה ירקרקות ולא בורוד עז.
 
בקיצור, התחלתי לחפש בספרות.
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
בספר הסחלבים של אסף שיפמן ובאנציקלופדיה של החי והצומח – כתוב רק מה שאני כבר יודעת.
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
ואז נזכרתי בחוברות רת"ם. כבר סיפרתי שבשנות ה-80, אנשי הבוטניקה בארץ הוציאו חוברות מאמרים ומחקרים בוטניים – כתב עת מעניין מאד.
חוברת מספר 19 הוקדשה כולה לסחלבים, והעורך הוא ד"ר אמוץ דפני – (אז הוא היה ד"ר, היום כבר פרופסור) מאוניברסיטת חיפה, שהתמחה בסחלבים, ובפרט בסחלבי הבר בארצנו. 
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
 
ובכן, פתחתי וחיפשתי, ומצאתי את הפסקא הבאה:
 
דבורנית גדולה – Ophrys holoserica
א. תת מין גדולה – ssp. holoserica
ב. תת מין נאה – ssp. bornmulleri
 
(כתוב שם גם שקיים שם נרדף לדבורנית הגדולה – Ophrys fuciflora ).
 
(הר מירון, 17.5.2008)
 
א-הא! חשבתי לעצמי! זה מעניין מאד! תת מין, ולא מין נפרד?!
וכך כותב פרופ. דפני:
 
כמה מחברים מקבלים את הגישה שמדובר בשני תתי-מינים ולא בשני מינים נפרדים. מאחר ששני הטקסונים מכליאים זה בזה וכמעט חופפים בתפוצתם בארץ (לדבורנית הגדולה שטח נרחב יותר המגיעה עד לצפון מערב אירופה) – מקובלת עלינו הגישה שדבורנית נאה תחשב כתת מין של דבורנית גדולה, כפי שהוצע ע"י Willing & Willing (בשנת 1976)
 
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
את זה לא ידעתי! ואני מאמצת בשמחה את הגישה הזו. תמיד חשבתי שההפרדה בינהם אינה ברורה דייה.
 
ועכשיו עוד כמה דבורניות מיוחדות:
 
דבורנית-ענק בעלת 6 פרחים שפרחו במקביל (בד"כ יש 3-4 במקביל) ובערך תשעה בסך הכל – שצלמתי ממש ליד גבול לבנון, איזור בירנית 4.5.2006 :
 

 
דבורנית יפהפיה שנראית כאילו שפכו עליה אקונומיקה… פגשתי אותה בכרמל, איזור רקית, 28.4.2008 :  

  
ודבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה שבמקום לפרוח לגובה – פרשה את הפרחים לכל עבר. פגשתי אותה בכרמל, 25.4.2005 :

 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(כרמל, 19.4.2008)
 

זכריני ליום הזכרון

(זכריני זקוף-עוקצים, הר קטע, 29.3.2008)
כמו שכבר כתבתי פה, יום הזכרון הוא יום מאד חשוב לי.

ולא, אני לא אציג את דם המכבים – כי השבוע אני מתמקדת הפרחים כחולים ולבנים.
הפרח שלי היום הוא זכריני – שמתאים, לדעתי, ליום הזה אפילו יותר מדם המכבים.

אני אציג היום שלושה מיני זיכריני – כולם נדירים וכולם זעירים, אבל זו לא חכמה, כי כל מיני הזכריני בארץ (יש ארבעה) הם קטנים וזעירים, וקשה להבדיל בינהם.
את ההגדרה הגדירו לי מומחים, ותאמינו לי שיש פה זכריני זקוף-עוקצים ( Myosotis  stricta ), זכריני מופשל (Myosotis refracta  ), וזכריני מאונקל (Myosotis uncata)  ואל תשאלו אותי מעבר לזה…
כדרכי, אני מצטטת פה שירים שמתאימים למצב הרוח.

 
(זכריני זקוף עוקצים, הר קטע, 13.4.2007)
החול יזכור 
מילים: נתן יונתן
לחן: שלמה ארצי
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן,
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים,
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשקמה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן,
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
 
(זכריני מאונקל, יער אודם, 25.4.2009)
באחת הפעמים, בהשתלמות רתם, עקרנו צמח זכריני (למטרות לימודיות)  ובדקנו אותו. נצלתי את ההזדמנות לצלם אותו על רקע מחברת שורה-אחת רגילה – בשביל קנה מידה. ככה אפשר להבין כמה הוא קטנטן:
(זכריני זקוף עוקצים, הר קטע, 15.5.2007)
ואם כבר, הנה עוד קנה מידה לגודל: החזקתי את הפרח (בלי לעקור!) ביד שלי:
(זכריני מאונקל, יער אודם, 25.4.2009)
שיר ארץ 
מילים: נתן יונתן
לחן: סשה ארגוב
ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור.

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
(זכריני זקוף-עוקצים, הר קטע, 13.4.2007)

 

כשהייתי ילדה, תמיד חשבתי שיום הזכרון הוא סתם יום מעיק. למה בכלל מכריחים אותי ללבוש כחול לבן? מה הם רוצים מהחיים שלי?
אחרי שראיתי את יום הזכרון האמריקאי – שעבור משפחות מסוימות הוא עצוב ורציני כמו לנו, אבל לרוב האומה זה סיבה לעוד "Sales" והיום שבו בריכות השחיה נפתחות – פתאום ראיתי כמה זה חשוב שאצלינו עדין יש הרבה אנשים שמתייחסים בכבוד ליום הזה.
מצד שני, אצלינו כמעט אין אדם שלא איבד מישהו קרוב – במלחמה, בפיגוע או באסון זה או אחר.
אז אני מקפידה ללבוש כחול-לבן ביום הזה, ואני מקפידה לשיר את השירים הללו. ואני מרגישה גאה באנשים הללו, שכמו שכתב נתן אלתרמן (ותודה לאדי שהאיר את עיני ותקן אותי)  – "הם מגש הכסף עליו ניתנה לנו המדינה".
(הר קטע, 15.3.2006)

 

אני נושא עימי 
מילים: יעקב אורלנד
לחן: דוד זהבי
אני נושא עימי את צער השתיקה,
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד,
הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה"
הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד".
בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם,
בחלוני נסתם חזון המרחבים,
רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב,
אל כל אשנב מוצת באור הערבים.
בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו,
אל ספסלי האהובים בגן העיר.
אולי נפגוש עוד בפנים אשר ששכחנו,
אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר.
בחלומות ההם על הספסל הקר,
בחלומות ההם נרדים את עברנו.
עד שיום אחד גבוה ומוכר,
יפול שוב בנשיקות על צוארינו.
(זכריני מופשל, הר חרמון, 15.5.2008)
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – שיהיה פי כמה וכמה מהגודל הטבעי של הפרח הזעיר הזה.
(זכריני מופשל, הר חרמון, 15.5.2008)
 מילות השירים – מתוך "שירונט"

צבעוני שקוף – Archon apollinus bellargus

ראשית: רציתי לאמר לכל מאות האנשים שקראו בבלוג שלי ביומיים האחרונים – ברוכים הבאים! ואתם מוזמנים להגיב, גם כאן, וגם לרשימות ישנות יותר!
 
ועכשיו לנושא הרשימה שלי היום… בכרמל פגשתי את הצבעוני הקשוט – ואילו במירון פגשתי את קרוב משפחתי: הצבעוני השקוף.
 
הוא התחבא לו בין העשבים – אך לא חמק ממני:
 

 
אחר כך, הוא התחיל לטייל בין הפרחים: ועכשיו יכולתי להבין למה הוא נקרא צבעוני שקוף.
למשל, כך הוא נראה על פשתה שעירה, ורודה:
 

 
 
כך על תלתן תריסני, לבן –
 

 
וכך על כתמה עבת-שורשים צהובה:
 

 
הצבעוני השקוף הוא פרפר מאד יפה, והוא המשיך לטייל בין הפרחים, מתקרב אלינו ומתרחק מאיתנו…
 

 
נזכרתי במכתב השרשרת שהתרוצץ לפני כמה שנים, והראה פרפרים שקופים ממרכז אמריקה – פרפרים שנראים עשויים מזכוכית, ושמם העממי הוא Glasswing Butterflies – פרפרי כנף-הזכוכית. חשבתי לי שלצבעוני שלנו אין מה להתבייש לידם! הוא פשוט מקסים!
 

 
עוד תמונות יפות של צבעוני שקוף אפשר למצוא – כמובן – אצל אדי: כאן וגם כאן
 

 
כל התמונות צולמו במירון, בעליה להר הלל, 17.4.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
 

סחלבן החורש – Cephalanthera longifolia

 
מה, חשבתם שנגמרו לי הסחלבים?!?!?
אני יוצאת עכשיו לטיול מסוחלב ופורח במירון, ומתכננת לפגוש שם בין השאר גם את נושא הרשומה של היום.
רגע לפני כן – אני מציגה אותו בפניכם:
 
 
(9.4.2009, כרמל, רקית)
 
היום אני מציגה סחלב יפהפה ומיוחד: סחלבן החורש.
 
 
(31.3.2007, כרמל, חורבת רקית)
 
סחלבן החורש נקרא כך כי הוא סחלב לבן. בלטינית שמו Cephalanthera, ובאירופה אפשר למצוא מינים שונים של Cephalanthera – כולל אחד שהוא בכלל לא לבן, אלא ורוד-אדמדם.
 
(9.4.2009, כרמל, חורבת רקית)
 
אבל לנו פה בארץ יש רק מין אחד, והוא לבן. זהו הסחלב הלבן שלנו: הסחלבן.
 
 
(9.4.2009, כרמל, חורבת רקית)
 
הסחלבן גומר עכשיו לפרוח בהרי יהודה; פורח בכרמל ובגליל, ומתחיל לפרוח במירון.
 
(13.4.2007, הר מירון)
 
 
(31.3.2007, כרמל, גבעת ההגנה)
 
הסחלבן הוא פרח מקסים, שנראה כמו פה עם שיניים… תמיד זה נראה כמו מין חיוך חייתי שכזה.
 
(2.4.2005, כרמל, גבעת ההגנה)
 
וה"שיניים" שלו צהבהבות. הצבעוניות הזו – צהוב ולבן – מזכירה את הלטם המרווני, כנראה גם לחרקים. והסחלבן, כמו הרבה מבני משפחתו – הוא רמאי.  החרקים מגיעים אליו, מאביקים אותו, אך לא מקבלים תמורה – בניגוד ללטם, אין לו צוף.
 
 
והנה תמונה מיוחדת: פרת משה רבנו (הידועה גם בשם מושית השבע) עצרה לכמה דקות על פרח סחלבן. נכון שזו צבעוניות יפה?!
 
(29.4.2005, הר מירון)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
(11.4.2009, גליל עליון, נחל מתת)
 

סייפנים – Gladiolus


היום אני שוב מציגה שני פרחים מאותה המשפחה, וזוהי משפחה מכובדת מאד – משפחת האירוסיים.
הפרחים שלי היום הם הסייפנים!
בארצנו פורחים שני מיני סייפנים:
 

  
 
שניהם יפים, והפעם – גם קל למדי להבדיל בינהם.
 
הורוד – הוא הנפוץ יותר, הוא סייפן התבואה – Gladiolus italicus

 
סייפן התבואה נפוץ בשפלה, בשרון, בהרי יהודה, הכרמל והגליל – אפילו בצפון הנגב ובעמק הירדן ניתן למצוא אותו.
התמונות שלי צולמו בכרמל, 9.4.2009.  אבל השנה ראיתי אותו פורח בכרמל כבר בתחילת פברואר… שנה משוגעת.
 
     
 
הסגול – הנדיר והמיוחד יותר – סייפן סגול – Gladiolus atroviolaceus
 

 
הסייפן הסגול פורח בהרי יהודה ושומרון, למשל – בנחל חלילים שיורד ממבשרת ציון.
הצבע שלו סגול מהמם, והשנה פגשתי אותו לראשונה, בהשתלמות רת"ם. זהו פרח מיוחד ויפהפה.
 
התמונות צולמו ב26.3.09 ליד צומת מעלה אפריים בשומרון.
 
     
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא!

קרדה או דרדית?

 
לא מזמן, זיהיתי לAnguly פרח שהיא צלמה: זו היתה קרדה מכסיפה – וAnguly  הסבירה שהיא נוטה להתבלבל בין קרדה לדרדית.
 
מיד הבנתי שזה רעיון מצוין לרשימה: להציג אותן זו מול זו. ממש כך:
 

 
דומות? דומות. הן פורחות באותם איזורים בערך באותו זמן, נפוצות למדי, ורודות, מורכבות – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, ואצל שתיהן אילו רק הפרחים הצינוריים, ללא פרחים לשוניים…
 
אז בואו נפריד:
 
קרדה מכסיפה – Carduus argentatus
 
    
 
השם – קרדה – מגיע מלטינית: קרדוס פרושו קוץ. העלים של הקרדה קוצניים, וכמו שרואים היטב בתמונה – ה"גביע" של הפרח הוא קוצני. (הגביע לא דוקר, אבל העלים שלה דוקרניים למדי!)
 

 
ה"ראש" של הפרח לא גדול. הפרחים צינוריים ואינם ארוכים – ודי צפופים.
 
לעומת זאת,
 
דרדית מצויה – Crupina crupinastrum
 

 
הדרדית נקראת כך כי היא דומה לדרדר. אבל… רק דומה. היא כלל וכלל לא קוצנית. שימו לב לגביע שלה – הוא צר יותר, וחלק.
 

 
מבט על – אכן מזכיר במשהו את פרחי הדרדר (למשל, דרדר כחול). שימו לב שאצלה מספר הפרחים ב"ראש" קטן הרבה יותר – היא דלילה, וכל פרח צינורי שכזה ארוך למדי.  עדינה יותר ומעוצבת יותר.
 

 
 
ועכשיו זה כבר ממש פשוט לדעת  – הנה שוב הצמד ביחד.  מי זו מי?
 

 
התמונות צולמו בכרמל, בגליל ובהרי יהודה בשנים 2008-2009
ואחת על הגג שלי, בעציץ
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על מנת לראות בגודל מלא!
 
 

צבעוני קשוט – Allancastria cerisyi speciosa

 
לפי הכותרת, אתם בטח חושבים שהגעתי אל הפרח צבעוני…
 
ובכן – לא! בארצנו יש עוד צבעונים- פרפרים בשם צבעוני! והם יפהפיים!
 
(וחוץ מזה הבלוג שלי נקרא "פרחים, פרפרים וכל מיני" ובזמן האחרון היו כאן רק פרחים  )
 

 
הפרפר היפהפה הזה שמו צבעוני קשוט. אבל… יש מין דומה מאד ששמו צבעוני צהוב.
 

 
בטיול שלנו בשבת האחרונה ריחפו סביבנו עשרות צבעונים. הם עפו מעל ומתחת, בדקו את שלל מיני הפרחים שפרחו – ורקדו מסביבנו מכל הכיוונים.
 

 
אז ניסינו לצלם אותם. וזה לא היה קל. יצאו לי הרבה תמונות של פרחים מטושטשים שהרף עין קודם היה עליהם פרפר, עד שהגעתי אל הפרפר הזה:
הוא עמד לו ונח, ונתן לי לצלם אותו.
 

 
אנחנו חשבנו שזהו הצבעוני הצהוב – אבל בבית, בדקתי במגדיר של בנימיני, ושם כתובים ההבדלים בינהם. רוב ההבדלים לא בולטים – במיוחד לא בשטח.
בצילום אפשר לראות שלפרפר הזה יש קשקשים כחולים בכנפיים התחתונות – סימן לצבעוני קשוט:
 

 
אך הסימן החשוב ביותר הוא… המקום בו צלמתי אותם. בכרמל ובגליל המערבי – צבעוני קשוט; בגליל, בגולן, בהרי יהודה – צבעוני צהוב!
 
כל התמונות צולמו באיזור רקית בכרמל, 9.4.2009 –
ולכן זהו צבעוני קשוט.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

 

פשתנית משולשת – Linaria triphylla

 
הפשתנית האחרונה בסדרה הנוכחית היא גם הנדירה והמיוחדת ביותר. פשתנית חגיגית לכבוד החג.
 
לכבוד ולעונג הוא לי להציג בפניכם את הפשתנית המשולשת:
 

 
פשתנית משולשת ידועה כיום בטבע ממקום אחד ויחיד: גבעת זקיף, ממש מעל כרמיאל.
 

 
בנוסף, יש עוד כמה גנים בוטניים שהיא פורחת בהם. אבל בטבע – מקום אחד ויחיד.
 

 
כיון שכך, היינו חייבים לנסוע לחפש אותה! אז יצאנו: ציפורן חתול1, איתי נ, דגגדול ואני.
החנינו את האוטו בכרמיאל, חצינו את כביש 85 במעבר החציה – והתחלנו לטפס.
קודם יש כמה מטעי זיתים, ואז יש שביל שעולה לו מעלה מעלה. הפריחה על הגבעה – ממש מקסימה.
 

 
איך בכלל נראה אותם בכל השפע הזה? שאלה ציפורן חתול. "אל תדאגי!" הבטיח איתי.
ציפורן חתול שאלה: "מה בכלל הצבע שלהם?  לבן?"
"לבן צהוב" – עניתי
"לבן צהובסגול"! איתי חיזק את דברי
"רגע, איזה צבע אני צריכה להוסיף?!" שאלה דגגדול.
 

 
לאחר מחשבה קצרה, הגענו למסקנה הברורה ש… ירוק!
 

 
ואז מצאנו אחת. ולידה עוד אחת. ועוד. ומקבץ של 3, ומקבץ של עשר…
 

 
הגבעה היתה מלאה בפשתניות, ואנחנו – מאושרים!
 

 
כל התמונות צולמו בגבעת זקיף מעל כרמיאל, ב21.3.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!