מצילת הגבעול – Cyathus olla

dscn3738

היום אני חוזרת אל ממלכת הפטריות, ומציגה פטריה מוזרה ומקסימה: מצילת הגבעול. 

dscn3741

השם העממי האנגלי של הפטריה הוא "Field Bird's Nest" – והוא מאד ברור. הפטריה נראית כמו קן קטן, ובו ביצים. ממש קן ציפור. אפשר למצוא אותה בשדות. 

dscn3739

השם העברי – מצילה – מגיע ממצילת פעמון. הפטריה הזכירה לקובעי השמות העבריים מצילת פעמון הפוכה. 

dscn3736

המצילות הללו קטנות מאד. כל "קן" כזה הוא בערך בקוטר סנטימטר. בערך בגודל של ציפורן האצבע שלי: 

מצילת הגבעול

וככה זה נראה בשטח: בתמונה הזו יש מעל 60 מצילות גבעול… 

dscn3725

ה"ביצים" בקן – באנציקלופדיה של החי והצומח מתייחסים אליהם כאל "עדשות" – הן גופי הרביה של הפטריה. הן מכילות את הנבגים. 

מצילת הגבעול

העדשות הללו מחוברות אל פנים הפטריה בפתיל מסולסל, מין קפיץ. כשיורד גשם – הפתיל המסולסל מתישר בבת אחת, ומעיף את העדשה למרחק, על מנת להפיץ את הנבגים. 

dscn3734

ואל תזלזלו בפיצקלה הזו: הפתיל מסוגל להעיף את העדשה גם למרחק מטר שלם! 

dscn3729

הפתיל מסתלסל בחזרה מסביב לגבעול או ענף, ונשאר שם. מעטה העדשה מתפורר לו לאיטו, ואז הנבגים הזעירים מתפזרים ברוח. 

מצילת הגבעול

השם הלטיני של המצילה – Cyathus – מגיע מיוונית עתיקה, ומשמעותו "ספל". 

dscn3722

את מצילת הגבעול אפשר למצוא בכל העולם. אבל הן קטנות ואפורות, וגדלות בין ענפים יבשים – לכן הן לא בולטות, ולא תמיד שמים לב אליהן. 

dscn3719

חוץ מזה, מספיק גשם אחד בשביל לגרום לפטריות לפזר את ה"ביצים" שלהם, ואז נשארים רק ה"קנים" הריקים. מקבץ כזה גדול כמו שפגשתי, עם קנים מלאים בביצים – זה בהחלט מחזה מיוחד.

dscn3712

תודה לאמא שלי ולחברתי איילת שמצאו את המצילות והסבירו לי איך להגיע אליהן!
אני חושבת שהשבוע עוד ניתן יהיה לראות את הפטריות המקסימות והמיוחדות הללו – אם אתם רוצים הסברים מדויקים, אתם מוזמנים לפנות אלי דרך פייסבוק

dscn3711

המצילות אינן פטריות מאכל, אבל בכל מקרה אני אחזור ואזהיר:
אם אתם לא בטוחים מה מצאתם – אם אתם לא יודעים מהו מין הפטריה – תשאירו אותה בשטח. אל תלקטו.

אם יש ספק -אין ספק. לא מלקטים ולא אוכלים שום דבר שלא מכירים!
את המצילות צלמתי ברמת הנדיב בזכרון יעקב, בתאריך 7.1.2017. 

dscn3710

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

dscn3709

לבדית – Alessioporus ichnusanus

alessioporus-ichnusanus-02

סוף סוף הגיעו הגשמים, ואנחנו מקווים שאחריהן תצוצנה הפטריות. בינתיים אני חוזרת אל פטריות שהפתיעו אותי לפני חודש – לפני הגשמים – בתל אביב.

dscn2222

חציתי גן ציבורי: מדשאה מושקית ובשוליה כמה עצי אורן. כדרכי הסתכלתי מטה, ובדשא מצאתי… פטריות! אם אין גשם בטבע, אז לפחות משקים את המדשאות – ושם יש מציאות.  

dscn2249

חלק מהפטריות שמצאתי היו אורניות, טובות למאכל. אבל חלק היו אחרות: 

הרגל רחבה ופחוסה: 

dscn2255

הכובע כהה יותר: 

dscn2225

הספוג נראה אחר לחלוטין: 

dscn2228

וכשחתכתי את הפטריה – היא קיבלה צבע כחול: 

alessioporus-ichnusanus

טוב. ברור שזו לא אורניה! 

הנה, למשל, אורניה (מהסוג: Suillus) מאותה מדשאה:הרגל עגולה וצהובה, ומישהו נגס בה – אבל הבשר נשאר צהוב בהיר: 

dscn2239

אז צילמתי, ושלחתי שאלות. לשמחתי, בקבוצת הפטריות בפייסבוק חברה ד"ר אליונה ביקטובה – חוקרת של פטריות ממשפחת הגושיות מאוניברסיטת חיפה. 

dscn2246

התמונות הראשונות שצילמתי היו בטלפון, ולא מספיק ברורות. אליונה חשדה שזהו מין נדיר יחסית של גושית. היא ביקשה שאאסוף אחת ואעביר אליה, לבדיקה מיקרוסקופית.

dscn2236

אבל כשחזרתי עם מצלמה לצלם תמונות טובות יותר, ואספתי מעט פטריות בשביל אליונה – היא תיקנה את עצמה, וזיהתה את הפטריה בתור אחת מהלבדיות. 

alessioporus-ichnusanus-01

הרבה מהפטריות ממשפחת הגושיות מאד דומות, ולפעמים אפשר להבדיל ביניהן רק באמצעות מיקרוסקופ. לכן עוד יש שינויים בהגדרות. 

dscn2237

הסוג "לבדית" (Xerocomus) פוצל לכמה מינים בעקבות עבודות מולקולריות, והלבדית שלי היא אחת מהם. כיום שמה הלטיני הוא Alessioporus.  אין למין הזה שם בעברית, ולכן אני נשארת עם "לבדית". 

dscn2245

חתכתי פטריה נוספת, כדי לנסות לצלם את שלבי ההכחלה, ואז גיליתי 2 דברים:
1. אי אפשר להיות זו שחותכת וזו שמצלמת בו זמנית, כי הפטריה מכחילה מהר מדי!
2. חלק מהפטריות מקבלות גוון כחלחל בהיר ולא כחול עז כמו הפטריה שחתכתי בפעם הקודמת. 

dscn2256

לפי הכתוב, חלק מהלבדיות ניתנות למאכל לאחר בישול מקדים – כלומר, מרתיחים, שופכים את המים, מרתיחים שוב, שופכים את המים – אחרי כמה הרתחות כאלה, לכאורה אפשר לטגן את הפטריות או לשים במרק… השאלה היא כמה טעם נשאר אחרי ה"כביסה" הזו, ולמה לעבוד כל כך קשה. לכן אני מעדיפה להשאיר אותן, ולהסתפק באורניות המוכרות.
בנוסף לכך, לא מצאתי מידע ספיצפי לגבי הפטריה הזו. עוד סיבה טובה להשאיר אותה בשטח – אם לא בטוחים – לא מלקטים!  

dscn2251

וכאן המקום להזהיר, כמו בכל רשימת פטריות: 

אם אתם לא בטוחים מה מצאתם – אם אתם לא יודעים מהו מין הפטריה – תשאירו אותה בשטח. אל תלקטו. 

אם יש ספק -אין ספק. לא מלקטים ולא אוכלים שום דבר שלא מכירים! 

 

את הפטריות צלמתי בתל אביב, בתאריכים 14-15-17/11/2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

dscn2248_-alessioporus-ichnusanus

פינית מבאישה – Phallus impodicus

DSCN9967

עונת הפטריות כבר החלה, ועכשיו אנחנו רק מקווים לפיזור יפה של גשמים – כדי שיהיה מה ללקט. 

DSCN9968

בינתיים, באתי לספר על פטריה ששמה מאד מאד הולם אותה: פינית מבאישה. 

DSCN9978

פינית – נו, אני משערת שאתם רואים את הצורה. לא צריך כאן הסברים.
מבאישה – ניחוחות הצחנה המלווים את הפטריה הזו גרועים במיוחד.  ריח דוחה.

DSCN9969

לפני שאני ממשיכה, רציתי להזכיר שוב, בנוגע לפטריות: 

אם אתם לא בטוחים מה מצאתם – אם אתם לא יודעים מהו מין הפטריה – תשאירו אותה בשטח. אל תלקטו. 

אם יש ספק -אין ספק. לא מלקטים ולא אוכלים שום דבר שלא מכירים! 

רק בשבוע שעבר שמעתי סיפור על אדם שליקט פטריות, לא היה בטוח בזיהוי – ובכל זאת בישל ואכל אותן. למזלו, הפטריות שאכל גורמות רק קלקול קיבה, ולא נזק לכל החיים – או אפילו מוות.
עדיף לוותר על ארוחה אחת, ולא לעשות נזקים אם לא בטוחים בעצמכם! 

DSCN9970

דווקא את הפיניות יש כאלה שמלקטים. כלומר, לא את הבוגרות. הן מצחינות ובעלות מרקם דוחה. 

DSCN9971

אבל בתמונה הבאה, למרגלות הפינית הבוגרת, אפשר לראות 2 ביצים לבנות: בקבוצת הפטריות מישהו הציע לקרוא להן "אשכיות". אני חושבת שזה שם הולם מאין כמוהו. 

DSCN9966

ה"אשכיות" הללו הן הפיניות הצעירות. כשהן בשלב הזה, יש כאלה המלקטים אותן, ואוכלים אותן. שמעתי שיש להן תכונות רפואיות טובות ועוד שלל סיפורים. 

DSCN9972

אני עצמי מעולם לא ליקטתי פיניות. אפילו לא צעירות ויפות. יש לי בעיה עם אכילת פטריה שהריח שלה מזכיר משהו שעבר כבר כמה מערכות עיכול. 

DSCN9973

כך נראית פינית צעירה מבפנים: מרקם ג'לי דביק העוטף את הפטריה המקופלת מבפנים: 

DSCN9974

בתמונה הזו היא מתחילה לבקוע ולהסריח את סביבתה: 

DSCN9981

וכאן היא בוגרת: 

DSCN9976

לפי ספר הפטריות של בנימיני, אפשר למצוא אותן בשדות, בפרדסים, ביערות – בעצם, במקומות רבים. 

DSCN9977

והצחנה נועדה למשוך זבובים, שמפיצים את הנבגים של הפטריות האילה. 

DSCN9979

הפיניות שייכות לאותה משפחה כמו הכישורית המרושתת שכבר הצגתי בבלוג. גם הכישוריות "בוקעות" מביצים לבנות, וגם הן מסריחות – אם כי פחות מהפיניות. 

DSCN9980

את התמונות צלמתי ביער בן שמן, בתאריך 2.12.2015

ועם תקוות רבות לגשם – אני גומרת את הרשימה הזו.

DSCN9983

 

 

קשקשית פחומה – Pholiota carbonaria

DSCN5418a

כבר ציינתי שהשנה פגשתי המון פטריות? למשל, תראו איזה מקבץ נהדר: 

DSCN7647

היום אני מציגה בפניכם את הקשקשית הפחומה.  

DSCN5419

יש אנשים שמכנים את הפטריה הזו בשם "אורניה כוזבת" – כי במבט ראשון היא מזכירה אורניה. אבל זה רק במבט ראשון!

DSCN7660

מיד כשהופכים אותה, רואים את הדפים הבהירים בחלק התחתון של הכובע – לאורניה, כזכור, יש ספוג בצבע צהוב-חום ולא דפים. 

DSCN5420

ושוב אני אזכיר: 

פטריות יכולות להיות רעילות מאד – עד כדי מוות. אין כלל שלפיו אפשר לומר "פטריות שיש להן X הן תמיד רעילות" או "פטריות שיש להן Y הן תמיד אכילות". פשוט אין.
הדרך היחידה לדעת אם פטריה היא אכילה או רעילה, היא להכיר אותה. לטייל עם אנשים שמכירים, שיודעים לזהות ולקחת רק מה שבטוחים בו. הכלל החשוב ביותר הוא –

 בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה.  

DSCN5448

הקשקשית הפחומה היא פטריה יפה: הכובע הוא בצבע כתום-חום נעים. הרגל מחוספסת – יש עליה מעין קשקשים, והם אילו שנתנו לקשקשית את שמה. 

DSCN6581

הקשקשית אוהבת לצמוח במקום שבו היו שריפות. אפשר למצוא מקבצים יפים שלה באיזורים שנשרפו בעבר. 

DSCN7648

את המקבצים היפים הפעם צלמתי ביער בן שמן, ממש בחניון – ליד מנגל. כלומר, במקומות בהם שפכו פחמים – אמנם לא ממש שריפה, אבל בהחלט במקום שיש בו משהו שנשרף. 

DSCN7649

הקשקשית הפחומה איננה פטרית מאכל. בכל מקום שקראתי עליה, כתוב שהיא פשוט לא טובה. 

DSCN7651

כלומר, כנראה היא לא רעילה, ולא תמותו אם תבשלו אותה – אבל ממש לא יהיה טעים. בכלל לא. 

DSCN7654

ובאמת, אחד הדברים שמפריעים לי בכל מיני קבוצות של פטריות – זה הרצון לאכול כל דבר.
אנשים מעלים תמונות פטריות, וישר שואלים: "זה אכיל?" – או במקרים קיצוניים יותר – "איך מבשלים אותה?"
אז רציתי לומר שלא כל דבר צריך לאכול. אפשר להסתכל על פטריות ולהנות מיופין, גם בלי לתכנן מרק, או תבשיל. 

DSCN7656

את התמונות צלמתי –
ביער בן שמן, בתאריכים 11.12.2014 וגם 5.1.2015
ובכרמל, ב-21.12.2014

DSCN7657

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN7662

פטרת האצטרובל – Mycena seynii

השנה הזו מסתמנת כשנת הפטריות בארץ. לפתע צצו פטריות בכל מקום – כזו כמות, כזה שפע ועושר של מינים, אפילו זקני המיקולוגים בארץ לא זוכרים (ואני לא מתכוונת לאילו שחולים בדמנציה). 

לפני שאני מתחילה לדבר על הפטריה להיום, אני מזהירה (ולא בפעם האחרונה): 

פטריות יכולות להיות רעילות מאד – עד כדי מוות. אין כלל שלפיו אפשר לומר "פטריות שיש להן X הן תמיד רעילות" או "פטריות שיש להן Y הן תמיד אכילות". פשוט אין.
הדרך היחידה לדעת אם פטריה היא אכילה או רעילה, היא להכיר אותה. לטייל עם אנשים שמכירים, שיודעים לזהות ולקחת רק מה שבטוחים בו. הכלל החשוב ביותר הוא –

 בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה.  

DSCN4828

ועכשיו, אני מציגה את פטרת האצטרובל – פטריה קטנה וחמודה, עם צבע ורדרד-חום עדין – 

DSCN4834

פטרת האצטרובל מנצלת את האצטרובלים הלחים יותר, וגדלה עליהם  – בעיני זה מראה קסום – 

DSCN4830

אפשר למצוא אותה ביערות אורנים לחים, פשוט צריך לחפש בין האצטרובלים. 

DSCN4836

ולפעמים, אם מחפשים טוב – אפשר לפגוש זוג שחולק אצטרובל, או שלשה, או אפילו רביעיה… 

DSCN4840

השם "פִּטְרָה" מעיד שזו פטריה קלאסית, אבל קטנה. ובאמת אילו פטריות קטנות – הרוב בגודל 5-6 ס"מ, אם כי הגדולות יכולות להגיע גם לגודל 12 ס"מ. 

DSCN4848

הפטרות מתחברות לאצטרובל במעין רשת קורים דקה – זהו התפטיר שלהן

DSCN4852

תפטיר? מה זה תפטיר?
ובכן… הפטריה היא אורגניזם שונה מבעלי חיים – וגם מצמחים. זו ממלכה אחרת, כמו שהסברתי ברשימת הטקסונומיה.
התפטיר הוא גוף הפטריה – החלק שגדל ואוגר מזון. התפטיר נמצא לרוב בקרקע – אך במקרה שלנו, הוא נמצא בתוך האצטרובל.
לרוב הוא נראה כמו חוטים דקים. 

DSCN4858

החלק שאנחנו רואים – "הפטריה" עצמה – זה בעצם גוף הפרי של הפטריה, החלק שמכיל את הנבגים שייתפזרו וינסו להתפתח לתפטירי פטריות חדשים.
כשהפטריה מוכנה להתרבות, היא מוציאה גוף פרי, ופעמים רבות גופי הפרי הללו הם יפים ומיוחדים. יש מגוון של צורות וצבעים, זו באמת ממלכה עשירה ומגוונת. 

DSCN4862

את התמונות צלמתי ביער בת שלמה, בתאריך 30.11.2014 וביער חנתון בתאריך 21.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN6562

אמנית ביצתית – Amanita ovoidea

היום אני מספרת על פטריות…. אבל לפני כן: אזהרה.

פטריות יכולות להיות רעילות מאד – עד כדי מוות. אין כלל שלפיו אפשר לומר "פטריות שיש להן X הן תמיד רעילות" או "פטריות שיש להן Y הן תמיד אכילות". פשוט אין.
הדרך היחידה לדעת אם פטריה היא אכילה או רעילה, היא להכיר אותה. לטייל עם אנשים שמכירים, שיודעים לזהות ולקחת רק מה שבטוחים בו.

הכלל החשוב ביותר הוא –

 בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה. 

 

באחד הטיולים בכרמל פגשנו פטריות לבנות יפהפיות. לאחר בדיקה הגענו למסקנו שאילו פטריות מהמין אמנית ביצתית. אמנם אמנית ביצתית נחשבת לפטריות מאכל, אבל לא ליקטנו אותה.
חזרנו על הכלל שכתבתי למעלה.
בנוסף לכך, גם במדריך פטריות הכובע של פרופ ניסן בנימיני וגם באנציקלופדיה של החי והצומח כתובה אזהרה –
טובה למאכל, אך כדאי להמנע מאכילתה מחשש טעות בהגדרתה, בגלל דמיונה לאמנית האביב.
אמנית האביב היא פטריה אחרת ממשפחת האמניות, והיא רעילה מאד – סכנת מוות.

האמנית הביצתית היא פטריה מרשימה בגודלה. קוטר הכובע של פטריה בוגרת יכול להגיע כמעט ל-30 ס"מ!
ואם היא בשטח זמן רב – אפילו מתפתח עליה עובש:
מצא חן בעיני הרעיון של פטריה על פטריה

הפטריות הצעירות בוקעות כמו ביצים מן האדמה – הן גם בערך בגודל של ביצי תרנגולת –

כשהפטריה מתבגרת, הכובע נפרד מהחלק התחתון של ה"ביצה" – זהו "נרתיק" – והרגל של הפטריה מתחילה להתפתח

בתמונה הבאה רואים פטריה בוגרת, והנרתיק שלה עדין עוטף את בסיס הרגל. כאן הוא צהבהב.
לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, הנרתיק משנה צבע ויכול להיות לבן, צהבהב ואפילו קרוב לכתום.

תוספת, 30.12.2012:
מסתבר שהאנציקלופדיה של החי והצומח אינה מעודכנת. ישנה פטריה נוספת, שלא היתה מוכרת מהארץ, ושמה Amanita Proxima – זו פטרית רעל, שנראית כמו האמנית הביצתית – והנרתיק שלה הוא בצבע צהבהב.
בדיוק השבוע פורסמה כתבה על גבר שאכל אמנית, ולאחר 12 שעות החל להקיא. הוא אושפז בבית החולים, וכנראה יהיה לו נזק בכליות לכל חייו.
לאחר בדיקה של האיזור שבו הוא אסף את הפטריה, הסתבר שהוא אכל Amanita Proxima – כנראה הפטריה בתמונה הבאה –
ולכן אני חוזרת על האזהרה – 

לא אוכלים פטריות שלא מכירים! ולא אוכלים פטריות לבנות!

 

 הרגל של הפטריה מחוספסת – כאילו התחילו לקלף אותה קצת. הדפים שלה לבנים ויפים

 כאן צלמתי את העננצ`יק עם אמנית בוגרת, כדי שאפשר יהיה לראות כמה היא גדולה. את הפנים טשטשתי במכוון.

 

את האמנית הביצתית אפשר לפגוש גם ביערות אורנים וגם ביערות אלונים, והן צצות עכשיו – בדצמבר ובינואר.

אני חוזרת שוב לאזהרות…
בניגוד לצמחי רעל, שפעמים רבות טעמם חריף או צורב – פטריות יכולות להיות טעימות מאד גם כאשר הן פטריות רעל.
אצל משפחת האמניות, הרעל מתחיל לעבוד רק לאחר מספר שעות – 10 או 12 שעות – כשהוא חודר למערכת הדם.
כשמגיעים למצב הזה, זה לרוב מאוחר מכדי להציל את האדם.
ולכן אסור באיסור חמור ללקט פטריות שלא מכירים, שלא בטוחים בהן.

ובדיוק השבוע סופר לי על אדם שלקט פטריות לא מוכרות – כפי הנראה הן היו אמניות, כלומר דומות לזו ואולי אפילו זהות – וגרם נזק בלתי הפיך לכליות שלו. אותו אדם יחיה עד סוף ימיו מחובר לדיאליזה.
אל תסתכנו, אל תנסו סתם פטריות. אם יש ספק – אז אין ספק. 

התמונות צולמו בכרמל, בתאריכים 8-9.12.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

לוהבת טבורנית – פירונמה אומפלודס – Pyronema omphalodes

ושוב חזרתי לכרמל, לראות איך הטבע מתחדש.
ואכן יש התחדשות, ויש ענין. שוב אני מזכירה: אין צורך ואין טעם לבוא לשתול בכרמל, כי הטבע מתחדש בעצמו – הוא לא צריך שום עזרה.
רציתי להוסיף עוד מילה או שתיים לגבי כל ההתארגנויות ל"שיקום הכרמל", אבל מוטי כבר כתב על זה – אתם מוזמנים להקליק, לקרוא ולהגיב. (אם עוד לא עשיתם את זה…)

לפני שבוע וחצי הייתי פעמיים בכרמל – במסגרת השתלמות רת"ם טיילנו באיזור חניון האגם ונחל אורן, ובטיול משפחתי טיילנו בחי-בר ובנחל חיק מתחת לעוספיה.
בתמונה מעל אפשר לראות את המדרון היורד לנחל חיק, מול עוספיה: העצים מאחור מימין, שאין להם עלים – הם עצים שרופים. העצים שעדין יש להם מחטים ועלים, אבל בגוון חום – הם עצים שנחרכו ונכוו קשה בשריפה, וגם הם בעצם מתים.
פה ושם ישנו אלון שנשאר ירוק.
בתמונה למטה: נחל אורן זורם בקטע השרוף. הענפים ליד הם שרידי סבך ההרדופים המפואר שהיה בנחל

אחד הדברים המעניינים שפגשתי בכרמל השרוף הוא פטריה – פטריה זעירה, בצבע כתום פלורסנטי:


לשמחתי, המפגש הראשון איתה היה במסגרת השתלמות רת"ם; ואחת המשתתפות בהשתלמות זו היא מומחית גדולה לפטריות, לציפורים – ולעוד כל מיני תחומי טבע. ברשת היא מכונה "הפִּטריותית", והיא מנהלת את נושא הפטריות באתר המצוין "מן השדה".
הפִּטריותית סיפרה לנו על הפטריות הללו: השם, פירונמה, מעיד על הקשר של הפטריה לחומר שרוף. ואכן, הפטריות הללו גדלות מהר לאחר השריפה – שבועות בודדים בלבד לאחר שריפת יער, אפשר למצוא אותן.
משום כך היא מציעה לתרגם את השם ל"לוהבת".

הפטריות הללו אוהבות חומר אורגני שרוף, ולכן מצאנו אותן לרוב בתוך החורים שנותרו כתוצאה מעצים שנשרפו כליל.  אני חייבת לציין שהחורים הללו הם מחזה די מזעזע. מסתכלים עליהם, ורק מדמיינים איזה עץ ותיק ועגול היה פה – שהיו לו שורשים כאילה רחבים ועמוקים…


כבר בתחילת ינואר התפרסמה ב"הארץ" כתבה על הפטריות הללו – צפריר רינת סיפר על ד"ר לאה ויטנברג וד"ר נורית שטובר מאוניברסיטת חיפה שמצאו את הפטריות, ופרופסור סולומון ואסר מאוניברסיטת חיפה זיהה אותן.
אפשר לקרוא את הכתבה המלאה ב"הארץ" באנגלית כאן, ואפשר גם לקרוא כתבה מקוצרת בעברית – כאן.
הפירונמה ידועה בספרות בארצנו ממאמר של נמליך ואביזהר משנת 1976 . הם לא קראו לה בשם עברי. הפטריותית מסבירה, שאמנם זו הפעם הראשונה שכתבו על הפטריה הזו, אך זו אינה הפעם הראשונה שבה היא התגלתה.

פטריות הן אורגניזמים מיוחדים מאד. הן לא צמחים, ולא עושות פוטוסינתזה. מצד שני, הן לא בעלי חיים… בעולם הטבע הן מסווגות לממלכה (טקסונומיה) משלהן. הן תלויות בקרקע, בצומח, בטמפרטורה וברמת הלחות – והן תופענה רק כאשר כל התנאים מתאימים להן.
יש פטריות שמשגשגות לאחר שריפה. אחת הידועות היא גמצוץ חרוטי.  בד"כ הגמצוץ היא פטריה נדירה למדי, אבל לאחר שריפה – היא מתפרצת יותר. אני משערת שהשנה ובשנה הבאה אפשר יהיה למצוא גמצוצים בכרמל…
זו גמצוץ חרוטי:  (המטבע הוא לקנה מידה)


הפירונמה זריזה יותר מהגמצוץ. בכל חור שנשאר משורשי עץ שנשרף כליל – ראינו מושבות של פירונמה.


הפירונמה ניזונה מהאפר – החומר האורגני השרוף. השריפה משנה את המבנה הכימי של הקרקע ומשפיעה על כמות הנוטריאנטים בקרקע.
הפירונמה בעצם מחכה לשינויים הללו, ומנצלת אותם. כאשר החלק השרוף ייעלם – ייטמע בקרקע, או יישטף, או יישתנה בחזרה בעקבות צמיחה מחודשת – היא תעלם, ותמתין לשריפה הבאה.


  

הפירונמה היא פטריה נדירה – במובן שאפשר למצוא אותה רק אחרי שריפות. לא בכל מקום ולא בכל זמן. מצד שני, אפשר למצוא אותה אחרי שריפות בכל העולם. מצאתי איזכורים שלה לאחר שריפות באוסטרליה, קנדה ואירופה.

בטיול שלנו, חיפשנו גם התחדשות ושיקום עצמי של הטבע. ואני חייבת לומר שאכן ראינו.  בתמונה פה, למשל, ליד העץ החרוך אפשר לראות עלי רקפת וגם עלים של בן-חצב החורש:

במעין של נחל חיק, ממש מתחת לעוספיה ולא רחוק מהמקום שבו התחילה השריפה – ראינו ראשנים של סלמנדרות.

תודה רבה לפטריותית, שענתה על שאלותי גם לאחר ההשתלמות!
התמונות צולמו בכרמל, בנחל אלון ובנחל חיק, בתאריכים 13-15.1.2011
הגמצוץ צולם ע"י ציפורן חתול1 ברמת הנדיב, 26.2.2009 – ותודה על התמונה!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

כישורית מרושתת – Colus hirudinosus

היום לראשונה בבלוג שלי, אני מציגה פטריה. לא פטריה סטנדרטית, אלא יוצאת דופן בצורתה.

לפני שאני אדבר עליה, אני חייבת הקדמה:

פטריות הן בעיה. הן משנות מאד את צורתן, ריחן, ומראן בגילאים שונים, ובתנאי סביבה שונים. כמות המים בקרקע, העץ שצומח ליד, אחוזי המינרלים השונים בקרקע – כולם משפיעים על צורת הפטריה. ולכן פעמים רבות קשה להגדיר אותן.

במיוחד קשה להגדיר על פי תמונה.

 ישנן פטריות רעילות מאד, וישנן טעימות מאד. וצריך להיות מומחה עם ותק על מנת להבדיל בינהן. ולפעמים – יש ספק. לא בטוחים מה יש לנו ביד.

כמה אנשים מאד חכמים אמרו לי:

בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה.

ואני חושבת שזה כלל חשוב מאד, ומקפידה לנהוג לפיו. אם אני לא בטוחה ב-100% שהפטריה שמצאתי היא פטריה אכילה, אני לא אאסוף אותה.

אחרי ההקדמה, אני יכולה לעבור לספר לכם על הפטריה הזו, שאצלה אין ספק: היא לא פטרית מאכל. הפטריה שאני מציגה היום היא כישורית מרושתת.
יפה, נכון? מאד מיוחדת.
היא מתחילה בתור "ביצה" לבנה ועגולה – כמו בתמונה הבאה, למרגלות הפטריה –

מן הביצה הלבנה, בוקעת הפטריה הכתומה-אדומה. גובהה כ-5 ס"מ, לעתים מעט יותר. כאן היא מצולמת עם מטבע, בשביל לקבל קנה מידה לגודלה:

הנבגים של הפטריה הזו (שבאמצעותם היא מתרבה) נמצאים בתור ריר ירקרק שאפשר לראות בראש האדמדם של הפטריה –

והפעם, אתם יכולים לשמוח שאני לא יכולה להעביר ריחות דרך המחשב – כי למרות יופיה, הפטריה הזו מ-ס-ר-י-ח-ה. הריח העז והברור מושך זבובים רבים, כמו בתמונה הזו, שצלמה אמא שלי:

הפטריה הזו, כמובן, אינה טובה למאכל. אני גם לא חושבת שהייתי רוצה לנסות לאכול משהו שמריח כאילו הוא כבר עבר מערכת עיכול אחת או יותר…

ולכן אני מסתפקת בתמונות. הצבעוניות שלה – הביצה הלבנה, הזרועות הכתומות והרשת האדומה – מאד יפות.

חלק מהתמונות צלמתי אני, בגלבוע (1/2010) ; וחלק צלמה אמא שלי ברמת הנדיב (12/2009).
תודה לאמא שלי שהרשתה לי להציג גם את התמונות שלה!

כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!