ושוב חזרתי לכרמל, לראות איך הטבע מתחדש.
ואכן יש התחדשות, ויש ענין. שוב אני מזכירה: אין צורך ואין טעם לבוא לשתול בכרמל, כי הטבע מתחדש בעצמו – הוא לא צריך שום עזרה.
רציתי להוסיף עוד מילה או שתיים לגבי כל ההתארגנויות ל"שיקום הכרמל", אבל מוטי כבר כתב על זה – אתם מוזמנים להקליק, לקרוא ולהגיב. (אם עוד לא עשיתם את זה…)

לפני שבוע וחצי הייתי פעמיים בכרמל – במסגרת השתלמות רת"ם טיילנו באיזור חניון האגם ונחל אורן, ובטיול משפחתי טיילנו בחי-בר ובנחל חיק מתחת לעוספיה.
בתמונה מעל אפשר לראות את המדרון היורד לנחל חיק, מול עוספיה: העצים מאחור מימין, שאין להם עלים – הם עצים שרופים. העצים שעדין יש להם מחטים ועלים, אבל בגוון חום – הם עצים שנחרכו ונכוו קשה בשריפה, וגם הם בעצם מתים.
פה ושם ישנו אלון שנשאר ירוק.
בתמונה למטה: נחל אורן זורם בקטע השרוף. הענפים ליד הם שרידי סבך ההרדופים המפואר שהיה בנחל

אחד הדברים המעניינים שפגשתי בכרמל השרוף הוא פטריה – פטריה זעירה, בצבע כתום פלורסנטי:

לשמחתי, המפגש הראשון איתה היה במסגרת השתלמות רת"ם; ואחת המשתתפות בהשתלמות זו היא מומחית גדולה לפטריות, לציפורים – ולעוד כל מיני תחומי טבע. ברשת היא מכונה "הפִּטריותית", והיא מנהלת את נושא הפטריות באתר המצוין "מן השדה".
הפִּטריותית סיפרה לנו על הפטריות הללו: השם, פירונמה, מעיד על הקשר של הפטריה לחומר שרוף. ואכן, הפטריות הללו גדלות מהר לאחר השריפה – שבועות בודדים בלבד לאחר שריפת יער, אפשר למצוא אותן.
משום כך היא מציעה לתרגם את השם ל"לוהבת".

הפטריות הללו אוהבות חומר אורגני שרוף, ולכן מצאנו אותן לרוב בתוך החורים שנותרו כתוצאה מעצים שנשרפו כליל. אני חייבת לציין שהחורים הללו הם מחזה די מזעזע. מסתכלים עליהם, ורק מדמיינים איזה עץ ותיק ועגול היה פה – שהיו לו שורשים כאילה רחבים ועמוקים…

כבר בתחילת ינואר התפרסמה ב"הארץ" כתבה על הפטריות הללו – צפריר רינת סיפר על ד"ר לאה ויטנברג וד"ר נורית שטובר מאוניברסיטת חיפה שמצאו את הפטריות, ופרופסור סולומון ואסר מאוניברסיטת חיפה זיהה אותן.
אפשר לקרוא את הכתבה המלאה ב"הארץ" באנגלית כאן, ואפשר גם לקרוא כתבה מקוצרת בעברית – כאן.
הפירונמה ידועה בספרות בארצנו ממאמר של נמליך ואביזהר משנת 1976 . הם לא קראו לה בשם עברי. הפטריותית מסבירה, שאמנם זו הפעם הראשונה שכתבו על הפטריה הזו, אך זו אינה הפעם הראשונה שבה היא התגלתה.

פטריות הן אורגניזמים מיוחדים מאד. הן לא צמחים, ולא עושות פוטוסינתזה. מצד שני, הן לא בעלי חיים… בעולם הטבע הן מסווגות לממלכה (טקסונומיה) משלהן. הן תלויות בקרקע, בצומח, בטמפרטורה וברמת הלחות – והן תופענה רק כאשר כל התנאים מתאימים להן.
יש פטריות שמשגשגות לאחר שריפה. אחת הידועות היא גמצוץ חרוטי. בד"כ הגמצוץ היא פטריה נדירה למדי, אבל לאחר שריפה – היא מתפרצת יותר. אני משערת שהשנה ובשנה הבאה אפשר יהיה למצוא גמצוצים בכרמל…
זו גמצוץ חרוטי: (המטבע הוא לקנה מידה)

הפירונמה זריזה יותר מהגמצוץ. בכל חור שנשאר משורשי עץ שנשרף כליל – ראינו מושבות של פירונמה.

הפירונמה ניזונה מהאפר – החומר האורגני השרוף. השריפה משנה את המבנה הכימי של הקרקע ומשפיעה על כמות הנוטריאנטים בקרקע.
הפירונמה בעצם מחכה לשינויים הללו, ומנצלת אותם. כאשר החלק השרוף ייעלם – ייטמע בקרקע, או יישטף, או יישתנה בחזרה בעקבות צמיחה מחודשת – היא תעלם, ותמתין לשריפה הבאה.

הפירונמה היא פטריה נדירה – במובן שאפשר למצוא אותה רק אחרי שריפות. לא בכל מקום ולא בכל זמן. מצד שני, אפשר למצוא אותה אחרי שריפות בכל העולם. מצאתי איזכורים שלה לאחר שריפות באוסטרליה, קנדה ואירופה.

בטיול שלנו, חיפשנו גם התחדשות ושיקום עצמי של הטבע. ואני חייבת לומר שאכן ראינו. בתמונה פה, למשל, ליד העץ החרוך אפשר לראות עלי רקפת וגם עלים של בן-חצב החורש:

במעין של נחל חיק, ממש מתחת לעוספיה ולא רחוק מהמקום שבו התחילה השריפה – ראינו ראשנים של סלמנדרות.

תודה רבה לפטריותית, שענתה על שאלותי גם לאחר ההשתלמות!
התמונות צולמו בכרמל, בנחל אלון ובנחל חיק, בתאריכים 13-15.1.2011
הגמצוץ צולם ע"י ציפורן חתול1 ברמת הנדיב, 26.2.2009 – ותודה על התמונה!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
