מצילת הגבעול – Cyathus olla

dscn3738

היום אני חוזרת אל ממלכת הפטריות, ומציגה פטריה מוזרה ומקסימה: מצילת הגבעול. 

dscn3741

השם העממי האנגלי של הפטריה הוא "Field Bird's Nest" – והוא מאד ברור. הפטריה נראית כמו קן קטן, ובו ביצים. ממש קן ציפור. אפשר למצוא אותה בשדות. 

dscn3739

השם העברי – מצילה – מגיע ממצילת פעמון. הפטריה הזכירה לקובעי השמות העבריים מצילת פעמון הפוכה. 

dscn3736

המצילות הללו קטנות מאד. כל "קן" כזה הוא בערך בקוטר סנטימטר. בערך בגודל של ציפורן האצבע שלי: 

מצילת הגבעול

וככה זה נראה בשטח: בתמונה הזו יש מעל 60 מצילות גבעול… 

dscn3725

ה"ביצים" בקן – באנציקלופדיה של החי והצומח מתייחסים אליהם כאל "עדשות" – הן גופי הרביה של הפטריה. הן מכילות את הנבגים. 

מצילת הגבעול

העדשות הללו מחוברות אל פנים הפטריה בפתיל מסולסל, מין קפיץ. כשיורד גשם – הפתיל המסולסל מתישר בבת אחת, ומעיף את העדשה למרחק, על מנת להפיץ את הנבגים. 

dscn3734

ואל תזלזלו בפיצקלה הזו: הפתיל מסוגל להעיף את העדשה גם למרחק מטר שלם! 

dscn3729

הפתיל מסתלסל בחזרה מסביב לגבעול או ענף, ונשאר שם. מעטה העדשה מתפורר לו לאיטו, ואז הנבגים הזעירים מתפזרים ברוח. 

מצילת הגבעול

השם הלטיני של המצילה – Cyathus – מגיע מיוונית עתיקה, ומשמעותו "ספל". 

dscn3722

את מצילת הגבעול אפשר למצוא בכל העולם. אבל הן קטנות ואפורות, וגדלות בין ענפים יבשים – לכן הן לא בולטות, ולא תמיד שמים לב אליהן. 

dscn3719

חוץ מזה, מספיק גשם אחד בשביל לגרום לפטריות לפזר את ה"ביצים" שלהם, ואז נשארים רק ה"קנים" הריקים. מקבץ כזה גדול כמו שפגשתי, עם קנים מלאים בביצים – זה בהחלט מחזה מיוחד.

dscn3712

תודה לאמא שלי ולחברתי איילת שמצאו את המצילות והסבירו לי איך להגיע אליהן!
אני חושבת שהשבוע עוד ניתן יהיה לראות את הפטריות המקסימות והמיוחדות הללו – אם אתם רוצים הסברים מדויקים, אתם מוזמנים לפנות אלי דרך פייסבוק

dscn3711

המצילות אינן פטריות מאכל, אבל בכל מקרה אני אחזור ואזהיר:
אם אתם לא בטוחים מה מצאתם – אם אתם לא יודעים מהו מין הפטריה – תשאירו אותה בשטח. אל תלקטו.

אם יש ספק -אין ספק. לא מלקטים ולא אוכלים שום דבר שלא מכירים!
את המצילות צלמתי ברמת הנדיב בזכרון יעקב, בתאריך 7.1.2017. 

dscn3710

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

dscn3709

עוגנן נימי – Ankyropetalum gypsophiloides

dscn9768

הפרח שלי היום הוא לא מאד נדיר, אבל ממש ממש לא מוכר. 

dscn0266

זהו העוגנן הנימי – פרח קטן ולא בולט ממשפחת הציפורניים. 

a03

הפרח שלו קטן ומוארך.  הוא נקרא "עוגנן" כי עלי הכותרת מזכירים בצורתם עוגנים, ו"נימי" כי כל הצמח דקיק כמו נימים. 

dscn8449

את העוגנן למדתי להכיר מידידי איתי נחשון. באחת הפעמים, בדרך חזרה מהחרמון, איתי לקח אותנו לנקודה מאחורי מושב שדה אליעזר – והראה לנו שם צמח דקיק וכמעט בלתי נראה: זה העוגנן. 

a04

לאחר מכן היו כמה פעמים בהן חלפנו על פני שדה אליעזר, ואיתי שאל אם מתחשק למישהו להכנס לחפש את העוגנן… ואיכשהו, למרות שלא נכנסנו שוב – זה תפס. 

dscn0265

כל פעם שמישהו מהחברים שלנו נוסע בכביש 90, הוא מציע "להכנס לשדה אליעזר לחפש את העוגננים של איתי"… איתי, כמובן, טוען שאנחנו מגזימים ושבעצם בשדה אליעזר כבר אין עוגננים, אבל זה כבר לא באמת משנה, נכון? אם עוברים ליד שדה אליעזר, תהיה מי שתציע להכנס לחפש עוגננים. (לא תמיד זו אני!) 

dscn9721

באחת הפעמים שבהן לא נכנסנו לשדה אליעזר, איתי אמר לי – אתם עוד מקובעים על העוגנן של שדה אליעזר? אבל העוגננים היפים באמת הם בהר הנגב! 

dscn0267

למה? שאלתי, ואיתי הסביר: בצפון, פרחי העוגנן לבנים וממש לא מרשימים. הגביע ירקרק, ועלי הכותרת לבנים ונעלמים מהר. 

img_2504

אבל בדרום – בהר הנגב – יש להם צבעוניות ורבגוניות. על הגביע יש פסים בורדו, ועלי הכותרת הם בגוונים שנעים בין ורוד לבורדו. 

dscn0269

ובאמת, בצפון העוגננים כולם לבנים – אבל בדרום יש גם לבנים כמו בצפון, וגם צבעוניים – בגווני ורוד ובורדו. 

dscn9731

צמחי העוגנן אינם בולטים בשטח. ככה נראה עוגנן גדול ומפותח שפגשתי בנחל גילבון: ענפים דקיקים בגוון צהוב-חום, ועליהם פרחים קטנטנים ולבנים. 

img_2500

בדרום הם קטנים יותר, צמחים בגובה כחצי מטר עם ענפים דקיקים צהובים או אפרפרים. 

dscn7823

כאמור, הפרחים קטנים: אורך הגביע הוא כסנטימטר, והאבקנים המרשימים גם הם בערך באורך סנטימטר. עלי הכותרת הם תמיד חמישה, ואורכם כ-2 מ"מ. 

%d7%a2%d7%92%d7%a0%d7%9f%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99_151015_%d7%a8%d7%9e%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%a8_%d7%99%d7%a2%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%93_02

העוגנן אינו נדיר במיוחד. אבל הצמח מאד לא בולט בשטח ומאד לא מוכר – צריך לדעת לחפש אותו. בטיולנו האחרון בערד מצאתי אחד לפתע – ואחרי בדיקה מקיפה הסתבר שבנחל טביה בו טיילנו יש מאות פרטים. בהתחלה כלל לא ראינו אותם! 

dscn9722

הרשימה מוקדשת באהבה לאיתי, שלימד אותי להכיר את העוגננים (ועוד הרבה צמחים מיוחדים, כמו דופרית תמימהשום סתווי, שום יריחו ועוד ועוד)
את התמונות צלמתי במקומות הבאים: 

נחל גילבון, ב-8.7.13
בור חמת, ב-1.10.14 וגם 5.10.15
רמת בוקר, ב-15.10.15
נחל טביה בערד, ב-27.9.16

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

dscn0276

 

 

 

 

דּוּ-פְּרִית תְּמִימָה – Aethionema heterocarpum

DSCN9815

הפרח שלי היום הוא אחד מזעירי הארץ, צמח נשמה זעיר. הכירו את הדוּ – פְּרִית התמימה. 

d06

לפני שנתיים בערך אספתי כמה זרעים של הדו-פרית ברמת הגולן. היא לא מין נדיר, ולא מוגן: סתם פיצית ולא מוכרת. פיזרתי אותם בעציץ, וכך הזדמן לי לעקוב אחרי הגדילה והפריחה.
אני מודעת לזה שלרוב האנשים זה נראה רעיון מוזר. מילא לגדל צמחי בר – אבל דווקא איזה פיצק'לה כזה, שבקושי רואים?! 

d02

אני מאד שמחה שעשיתי את זה. פתאום גיליתי את העלים היפים של הדו-פרית.
הפרח הוא בגודל 2 מ"מ בערך, והקטע המצחיק היה שגם כשהראיתי לאנשים שמכירים אותה את התמונה הבאה – הם לא זיהו את הפצפונת הזו! 

d03

וזאת כי בטבע פחות שמים לב לשלב תחילת הפריחה. היא מגיעה מהר מאד לשלב הפרי, ונראית כמו בתמונה הבאה (שצילמתי בגליל העליון):  זו הדו-פרית במצב ה"קלאסי" המוכר – וכאן אפשר להבין גם את משמעות שמה.
יש לה פירות משני טיפוסים שונים: העליונים מכודרים, דמויי ספלונים, והתחתונים שטוחים יותר, ופרוסים. בכדוריים יש רק זרע אחד, בשטוחים יש 2 זרעים.
לתופעה הזו – שעל אותו צמח יש פירות שונים – קוראים הטרוקרפיה.  

IMG_1273

אצלי בעציץ לא חסרו מים לדו-פרית, ואין לה תחרות (פרט לכמה סיסניות שגם אותן אני משתדלת לעשב) -אז העלים התפתחו יפה, 

DSCN0265

ובכלל היא גדלה עוד ועוד, ובתחילת העונה הפירות היו בעיקר מהסוג השטוח (בעל 2 זרעים) ופחות מהסוג הכדורי: 

a07

המשכתי לעקוב אחרי התפתחותה של הדו-פרית, וראיתי יפה תופעה שלמדתי עליה מפרופ. שמידע לפני כמה שנים: לדו-פרית יש תפרחת בלתי-מסויימת. 

DSCN8071

מה המשמעות של תפרחת בלתי-מסוימת?
ראשית אני אסביר מהי תפרחת מסוימת: אם תסתכלו, למשל, על פריחת ממיני השום: בתפרחת יש הרבה פרחים. אבל זהו מספר שנקבע מראש. גם אם זו שנה עם תנאים טובים במיוחד, ואין לשום תחרות – לא יתווספו פרחים לתפרחת. היא תסתיים עם מספר שנקבע על ידי הצמח מראש.
ככה זה בהרבה פרחים: כלנית, למשל: מכל גבעול פורח פרח בודד. בן-חצב סתווי – הפרחים לא פורחים בבת אחת, אבל מספרם נקבע מראש. אם הצמח מחליט שהתנאים טובים – הוא יצמיח גבעול חדש עם מספר פרחים קבוע מראש. אבל על הגבעול הראשון אי אפשר להוסיף פרחים נוספים.

DSCN9382

אצל רבים ממשפחת המצליבים זה ממש לא ככה. הם לא מתכננים מראש. הם "זורמים" עם המצב. אם חם ויבש מדי – הם יסתפקו בפרחים מעטים, וימהרו לעשות פרי. אם התנאים טובים, יש גשם (או השקיה) – אז הם ימשיכו לצמוח עוד ועוד. למשל בתמונה הבאה: הפירות התחתונים כבר מתייבשים ומוכנים לפזר זרעים, אבל למעלה יש עדיין פריחה!

DSCN9385

עוד דבר ששמתי לב אליו היה ההסתעפויות. כמו שראיתם בתמונה מהגליל, הפרח בטבע מעלה עמוד תפרחת קטן ובודד. אצלי בעציץ – גבעולים הסתעפו זה מזה. 

DSCN9602

וזו גם התאמה של הצמח לתנאים טובים. בתנאי תחרות רגילים – אין לו מספיק אנרגיה לגדול ולהתפצל. אבל בעציץ מוגן – הצמח יכול להתפרע! 

DSCN9389

בשנה שעברה הדו-פרית החלה לפרוח על הגג שלי בדצמבר, והמשיכה לפרוח עד מאי. 

DSCN9561

בטבע היא פורחת לרוב בין פברואר לאפריל. 

DSCN9565

ותמונת בונוס: כשעברתי על תמונות הדו-פרית משנה שעברה, מצאתי את הפשוש הזה, שהוא כזה פשושי וחמוד: תראו איזה יופי הוא עומד לו על הגזע ושר:  

 LDSCN8629

את הדו-פרית בטבע צלמתי בתאריך 6.4.2007 בהר מירון
את כל השאר צלמתי על הגג שלי, בין 1.1.2015-1.4.2015
את הדרור צלמתי בכפר סבא, בתאריך 21.1.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN9598

צפורנית זעירה – Silene sedoides

aIMG_1162

הקיץ כאן, ואין מה לעשות. חם. אחד המקומות להגיע אליהם הוא הים. 

aDSCN6104

ואם כבר ירדנו לים, בואו נפקח עיניים ונבדוק את סלעי הכורכר. לפעמים נמצא שם עשבים חומים וכמעט יבשים כאלה: 

aDSCN6106

כדאי לבדוק אם במקרה הם פורחים, כי אז תוכלו לפגוש בעצמכם את גיבורת היום שלי: הצפורנית הזעירה. 

aIMG_1200

כבר הצגתי כמה צפורניות נפוצות בבלוג, הפעם זו צפורנית קטנה במיוחד ונדירה למדי – מין בסכנת הכחדה. 

aDSCN6080

הצפורנית הזעירה היא באמת זעירה: תראו כמה הפרח קטן יחסית לציפורן האגודל שלי: 

aDSCN6093

הפריחה היא לרוב אחרי שהצמח התייבש, מה שמקשה עוד יותר על איתור הצמח. חתיכת עשב יבש בחורי הכורכר, עם פרח בגודל מילימטר… 

aIMG_1187

צבע הפרחים נע בין לבן לורוד עז, לרוב הוא בגוון ורדרד כלשהו. 

aIMG_1189

ובעצם, כנראה הציפורנית הזו נחשבת נדירה כל כך – בעיקר בגלל העובדה שהפרח הזה כל כך בלתי נראה. אז בפעם הבאה כשאתם יורדים לים, חפשו בין סלעי הכורכר את הציפורנית. אולי תפתיעו אותנו?
אתם מוזמנים לדווח לי – בדף הפייסבוק של הבלוג

aDSCN6083

הציפורנית הזעירה פורחת בסדקי כורכר לאורך החוף – היא מוכרת מחוף קיסריה ועד ראש הנקרה. אם מצאתם אותה דרומה משם – זו תצפית חשובה, ואשמח אם תדווחו (רצוי עם תמונה)!  

aDSCN6096

עיקר הסיבה שהציפורנית הוגדרה כמין בסכנת הכחדה – זה אובדן מקום המחיה (Loss of Habitat). כן, שוב אני חוזרת לנושא החופים המתמעטים שלנו. 

aIMG_1161

בשנת 2009, עמותת "צלול" העריכו את כמות החוף שיש (בממוצע) לכל אזרח במדינה ב-2.5 ס"מ. כן, בערך אינץ' של חוף לכל אחד מאיתנו. ומאז חלפו כבר 6 שנים. כמות התושבים בארץ עלתה, אך אורך החופים לא השתנה. 

aIMG_1166

ובגלל זה אני חושבת שחשוב להלחם על כל חוף טבעי שנשאר, כל חוף ציבורי – כי לכולנו יש זכות לרדת לים ולהנות ממנו. גם לפשוטי העם מגיע להנות מהחופים – לא רק למי שמשלם הרבה כסף לכפרי נופש.
וגם לחיות ולצמחים יש זכות לחיות כאן – הם היו פה לפנינו. 

aIMG_1172

וכשאתם יורדים לים – או בכלל יוצאים לטבע – תעשו לעצמכם טובה. קחו שקית ניילון, ואת הזבל – בקבוקים ריקים, עטיפות חטיפים, שקיות, צלחות חד פעמיות וכן הלאה – נסו לאסוף ולזרוק לפח באופן מסודר.
ממש כאב לי לראות את כמות הזכוכיות השבורות בין סלעי הכורכר בחוף בצת. מוטי כבר כתב (בציניות האופיינית) על הזבל בחוף. 

aIMG_1201

את הציפורניות צלמתי –
בחוף בצת, בתאריכים 13.6.2013 וגם 20.6.2015
ובחוף נחשולים, בתאריך 27.5.2012 

aIMG_1203

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

aIMG_1204

כפתור חולות – Neurada procumbens

DSCN7007

 היום אני מציגה צמח מאד מוכר – אבל הרוב בכלל לא שמים לב אל הפריחה שלו. טוב, הפרחים מאד קטנים…

DSCN6997

הכירו את אחד האויבים הגדולים של סוליות נעלי המטיילים: כפתור החולות. זהו הפרי היבש: 

DSCN7018

השיטה של כפתור החולות להפיץ את הפרי היא באמצעות קוצים חדים. כפתורים קוצניים שנתקעים בסוליות הנעליים (ובפרסות בעלי חיים) ולפעמים גם חודרים דרכן עד הרגל… וזה כואב. 

DSCN7024

תתארו לעצמכם מה מרגישים בעלי החיים שהכפתורים הללו נתקעים להם בכפות הרגליים! מסכנים! 

DSCN7013

אבל מהפרי – בסופו של דבר – נובט צמח שטוח ומתפרס, ששולח גבעולים על הקרקע, עם עלים נחמדים מכוסים פלומה עדינה – כנראה כדי לדחות את החול – 

DSCN7009

ופרח קטן ולבן – לפעמים בצבע קרם, צהבהב או ורדרד – בקוטר חצי סנטימטר בערך. 

DSCN7014

כפתור החולות, כמשתמע משמו, הוא צמח חולות. אפשר למצוא אותו בחולות מישור החוף, הנגב והערבה. 

DSCN7015

בעולם אפשר למצוא אותו במדבריות ובספר המדבר – באיזורי חולות – מצפון אפריקה (סהרה) ועד להודו. 

DSCN7005

את הפירות הטריים – לפני שהם הופכים לכפתורים הדוקרניים – אפשר לראות בתמונה מעל ובתמונה הבאה – בשלב הזה הקוצים עוד לא דוקרים.
בערבה ישנו זן נוסף של כפתור החולות, שהכפתורים שלו יותר כוכביים ולא עגולים. 

 IMG_8035

כפתור החולות כלל אינו נדיר, ובכל זאת – כיוון שהצמח קטן ולא בולט, לרוב לא שמים לב אל הפרח. הפרי – זה משהו אחר… 

IMG_8032

ואם כבר הייתי בנתניה, ליד שלולית דורה התחיל כבר לפרוח איריס הארגמן! הופתעתי למצוא אותו פורח, כי לפי הכתוב, הפריחה מתחילה בסביבות השבוע השלישי של ינואר.
המומחה שלי לאיריסים – ד"ר יובל ספיר מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א – טוען שזמן הפריחה רחב יותר ממה שהנחתי, ומאד סביר שלא ראיתי אותו פורח בעבר בסוף דצמבר – פשוט כי לא חיפשתי… בינתיים כבר יש דיווחים יפים על פריחה גם בשמורת האיריסים בנתניה. 

DSCN6906

את התמונות צלמתי בשמורת האיריסים בנתניה ובשלולית דורה בנתניה, בתאריכים  22.2.2014 וגם 27.12.2014. 

IMG_8031

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_8036

קצת על טקסונומיה

בבלוג שלי, בתור בלוג שעוסק בעיקר בבוטניקה, אני משתמשת הרבה במושגים כמו "מין" לעומת "סוג", "משפחה" לעומת "מחלקה" ועוד… פה ושם אנשים שואלים אותי בתגובות על ההבדל, או משתמשים באופן לא מדויק במושגים – אז החלטתי לנסות לערוך מעט סדר. לכן, הרשומה הזו היא יותר בסגנון הרצאה (עם הדגמות), אני מקווה שתהנו גם ממנה.

page03

מה היא טקסונומיה? טקסונומיה היא מיון כל האורגניזמים החיים, כדי שנדע להבדיל ביניהם, ולדעת מה אנחנו רואים.
אנחנו יודעים שבתנ"ך מוזכרים שמות של בעלי חיים וצמחים, רק לרוב ללא תיאור. ביוון העתיקה היו חיבורים שתארו את החי והצומח, ולפחות אחד מהם שרד עד היום.
מחיבורים אילו אפשר להבין שגם בעת העתיקה אנשים ראו "חמור" ו"סוס" וחשבו שהם יצורים שונים, אבל קרובים זה לזה.

page_animals

את קפיצת המחשבה הגדולה עשה המדען קארל פון לינה – הידוע גם בשם לינאוס – שבמאה ה-18 החליט לסדר את הנושא, ובעצם אנחנו משתמשים בערך בשיטה שלו, ובהרבה מההחלטות שלו עד היום. לינאוס קבע את יחידת הבסיס: מין.

page_ophrys

מין זו קבוצת אורגניזמים בעלי תכונות דומות, שמסוגלים להתרבות – וליצור דור המשך פורה.
בעזרת השיטה של לינאוס, אנחנו מבינים ש"חמור" ו"סוס" אינם בני אותו מין, כי אמנם הם מסוגלים להתרבות – אך הפרד אינו פורה.
לינאוס עבד בעיקר על עולם הצומח, אך הרעיונות שלו הורחבו לכלל עולם החי. הוא הניח את הבסיס לתורת האבולוציה. הוא בדק צמחים לפי אברי המין שלהם (אבקנים וצלקות) ולפי המבנה של הפרח – כלומר, לפי התכונות המורפולוגיות.
כיום הרעיונות שלו הורחבו ומשתמשים במחקר גנטי על מנת לבדוק את האורגניזמים השונים.
אם כך, אילו המושגים שאנחנו משתמשים בהם כיום: 

על-ממלכה – Domain – Regio –  עולם החי מתחלק לשלוש על-ממלכות: 2 על-ממלכות של חידקים, שהם יצורים חסרי גרעין (כלומר, אין להם גרעין בתא) ועל-ממלכת האיקריוטיים – (בעלי גרעין) שכוללת את רוב האורגניזמים המוכרים לנו, ובהם אני אתמקד בהמשך. 

page02

ממלכה – Kingdom – Regnum – את על-ממלכת האקריוטיים אנחנו מחלקים לכמה ממלכות. אילו שמעניינות אותי בבלוג הן ממלכת החי וממלכת הצומח. ממלכות נוספות הן ממלכת הפטריות, ממלכת החד-תאיים וממלכת אצות.
הנה מספר דוגמאות מממלכת הצומח: 

page_plants

מערכה – Phylum – Divisio – במקרה זה ניתנו שמות שונים בבוטניקה – Divisio ובזאולוגיה –   Phylum, אבל מדובר על אותה רמת חלוקה.
כאן אנחנו מחלקים את הממלכה שאנחנו מתמקדים בה לפי מאפיינים בסיסיים למדי. למשל: מערכת פרוקי הרגליים, כוללת את כל החרקים, העכבישים, הסרטנים, העקרבים ועוד.
בצומח אנחנו מחלקים את הממלכה לשתי מערכות – וכדי לא להכנס ליותר מדי מושגים, אגיד שיש מערכה של טחבי-כבד, ומערכה שכוללת את כל השאר. 

מחלקה – Class – Classis – החלוקה נעשית מעט יותר מדוייקת: מחלקת העופות, מחלקת הזוחלים ומחלקת היונקים הן כבר חלוקות הגיוניות ומוכרות לנו בממלכת החי.
בממלכת הצומח אנחנו מחלקים את הצמחים (באופן גס) לחד-פסיגיים ודו-פסיגיים. הפסיג הוא העלה הראשוני של הצמח – כשזורעים זרע ויוצא ממנו העלה הראשון. יש צמחים שמוציאים עלה אחד, כלומר – חד פסיגיים; ויש כאילו שמוציאים שניים – כלומר, דו-פסיגיים.
הנה נבט של תורמוס ההרים – ממחלקת הדו-פסיגיים. הפסיגים הם העלים הצמודים לקרקע.

והנה כמה דוגמאות ממחלקת העופות

page_birds

סדרה – Order – Ordo – קבוצת צמחים (או בעלי חיים) שיש להם אב קדמון משותף.
למשל, בממלכת החי – סדרת הפרפראים כוללת פרפרים ועשים;
ובממלכת הצומח – הנה לדוגמא פרחים השייכים לסדרת האספרגיים:

page_asparagales  משפחה – Family – Familia – כל סדרה מתחלקת למשפחות, בהן אפשר לראות את הדמיון.
בסדרת הפרפראיים ניתן למצוא את משפחת הכחליליים ומשפחת הנימפיתיים.
בצומח, המשפחה החביבה עלי, כידוע לקוראי הבלוג, היא משפחת הסחלביים:

page_orchispage_orchidaea

סוג – Genus – המשפחה מתחלקת לסוגים שונים. למשל, במשפחת הסחלביים אפשר למצוא את הסוגים סחלב ודבורנית. במשפחת הנוריתיים – נורית, כלנית, ודמומית. הנה לדוגמא נציגים מהסוג מרווה

page_sage

מין – Species – זו היחידה הבסיסית. היום כבר לא מאפיינים מינים לפי המורפולוגיה (מראה האורגניזם ותכונותיו הפיזיות), כי אם לפי הגנטיקה(DNA).
הדבר המרשים הוא, שהמיון המתקבל בשתי השיטות דומה.
ישנם מינים שונים בסוג שקשה להבדיל ביניהם במבט ראשון, למשל בסוג זהבית

page_zehavit

וישנם מינים שנראים מספיק שונים, למשל חורשף

page_חורשף

לכאורה כאן אפשר היה לעצור… אבל יש מקרים שבהם החלוקה מתעדנת יותר.
למשל, ההבדלים בין צבעוני ההרים שגדל בהרים – לעומת זה שגדל במישור החוף, גרמו לבוטנאים להגדיר את צבעוני ההרים של מישור החוף בתור תת מין נפרד – צבעוני ההרים, תת מין השרון.

page_tulip_mountain

יש מקרים שבהם ההבדלים לא מצדיקים אפילו להכריז על הצמח כתת מין נפרד – ואז אומרים שזהו זן שונה. למשל, כלנית מצויה – מופיעה בשלל צבעים – זן אדום, זן לבן, זן סגול וכולי.
גם כאשר מתרבתים צמחים, ומשנים תכונות באופן מלאכותי – מדברים על "זנים תרבותיים" ולא על מינים שונים. 

page_anemone

לסיכום הנושא: כשאני מציגה בבלוג פרח, אני משתדלת לכתוב את השם המלא שלו, כלומר – הסוג והמין: "דרדר כחול" או "רצועית הגליל".

דרדר כחול

בבלוג שלי הצגתי סוגים שונים מאותה משפחה. למשל: איריס, צהרון, כרכום וסייפן  – הם סוגים במשפחת האיריסיים.

page_iris_family

וגם מינים שונים מסוגים מסויימים. למשל: פשתנית משולשת, פשתנית יפו, פשתנית ארם-צובא ופשתנית זעירה – הם מינים בסוג פשתנית, ממשפחת הלועניתיים.

פשתניות

מקווה שנהניתם, ושההרצאה הזו לא היתה מסובכת מדי, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
את התמונות כולן צלמתי בשנים 2007-2013, וערכתי לקולאז'ים.

בכתיבת הרשומה הזו נעזרתי במקורות הבאים –

  • האנציקלופדיה של החי והצומח, בעריכת עזריה אלון
  • המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, מאת פרופ. נעמי פינברון-דותן ופרופ. אבינעם דנין
  • לקסיקון מפה לצמחי ישראל, מאת פרופ. אבי שמידע
  • הרצאה בנושא סיסטמטיקה, של ד"ר יותם ציפרברגר, מתוך יום עיון בגן הבוטני בירושלים, 23.5.2012
  • ערכים בנושא בויקיפדיה (באנגלית) – משם גם האיור המקורי (שהוספתי לו עברית)

למי שמעוניין בקריאה נוספת, אני ממליצה על שתי הרשומות הבאות בבלוג של עמיר ויינשטיין – טקסונומיה אנטמולוגית, חלק א' וחלק ב'

page_blue

סתיו, סתיו, סתיו!

התעוררתי הבוקר לקול מטח גשם חזק (אבל קצר מדי) – וזה מאד שימח אותי.
הסתכלתי מהחלון אל הגן הציבורי שליד הבית: איזה יופי! גשם!

עצי הסיגלון והמכנף נראים יפים יותר, הירוק שלהם ירוק יותר בגשם

הדררות ניסו למצוא מסתור מהגשם בין עלי העץ… לא תמיד הן הצליחו

עליתי לגג לצלם את הבוקר הזהוב – השמש המנסה לזרוח בין העננים

ככל שהיא עלתה, הרי השומרון נראו לי טבולים בזהב

ומזהב השמים הפכו לתכול-מעונן: הגשם פסק בינתיים

בן-החצב הסתווי שלי מתקדם בפריחה,

והגשמים גרמו גם לתורמוס לנבוט –

בצהרים שוב ירד גשם, אבל השמש עדיין נראתה. מיד עליתי למעלה, לחפש את הקשת: הנה היא, מעל בתי כפר סבא –

בעצם יש שם שתי קשתות… רואים?

התמונות צולמו בכפ"ס, היום, 26.10.2012
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא,

סתיו נעים לכם!

 עכשיו אמור היה לבוא כאן שיר, אבל בגלל שתפוז תומכים רק בהטמעה של שירים מyoutube בצורה הישנה, ו-youtube שדרגו מערכות – אי אפשר יותר להטמיע שירים.
אז קבלו קישור לשיר שרציתי להשמיע, ואני חושבת מחשבות בכיוון מכבש המלים.

שרביט לפורים

קבלתי את השרביט מ- ayeletgazit, DnightCat וגם dantel makor – התקפה משולשת! לכן, אין ברירה ואני מתיישבת לענות.

 למה תתחפש/י השנה?
קניתי סומבררו, ולכן אתחפש (כנראה) לעננת בסומבררו.

 התחפושת המוצלחת, המקורית, המושקעת ביותר שלבשתי אי פעם הייתה:
היו לי כמה וכמה. אמא שלי תפרה לי תחפושות נפלאות כשהייתי ילדה – הספקתי להיות מוכרת פרחים, כלנית, פרפר, אינדיאנית נפלאה, רובין הוד, חתולה…
הנה אני, ב-1975:
 
 התחפושת האיומה והנוראה ביותר שאי פעם לבשתי, וגם זה רק כי הכריחו אותי, הייתה:
בעצם, התחפושת האיומה ביותר שאני זוכרת היא… זו של הבן שלי משנה שעברה. זו היתה אמורה להיות תחפושת נהדרת, של מלאך המוות. למסכה היה מין גאדג'ט אלקטרוני שגרם לעיניים להיות אדומות, אבל היה בו מגע רופף, והוא לא עבד כמו שצריך, והתא שהוא היה אמור להיות בו נפרם. מוטי ישב לתקן את האלקטרוניקה, קנינו גלימה שחורה שתכסה הכל, ובתוכה אני ניסיתי לתפור כיס שיהיה מקום לגאדג'ט, אבל הוא לא היה תפור מספיק חזק (אני לא טובה בעבודות כאילה) ובקיצור, הכל התפרק וזו היתה באסה רצינית, והכי גרוע היה שהרגשתי שאכזבתי את העננצ'יק שלי.

 אוזני המן: כן או לא?
כן, בתנאי שהן אזני המן מהבצק שסבתא שלי היתה מכינה. בצק שמרים מעולה. אתמול עמדתי להכין אוזני המן לפי ההוראות שלה והבצק שלה. הכנתי בערך 400…
 
 דרג/י את מילויי אוזני ההמן מהטעים ביותר לנורא ביותר: פרג, שוקולד, תמרים, אחר (איזה?)
אזני המן = במילוי פרג. אנחנו מבשלים פרג טחון עם חלב, סוכר ותפוחי גרנד מרוסקים – ואז זה הכי-טעים. מילויים אחרים – מבחינתי פשוט לא באים בחשבון.
יחד עם זאת, התפשרתי והכנתי כמה עם מילוי שוקולד לילדים.

 הדבר שאני הכי אוהב/ת בפורים:

זה חודש מרץ! הכל פורח בחוץ! סחלבים, איריסים, כלניות, נוריות, רקפות… זה הזמן לצאת לטבע!

 
 הדבר שאני הכי שונא/ת בפורים:
הדוחק והבלגן באירועים ההמוניים…

 זיכרון אחד, מתוק או מריר, מחג פורים בעבר:

פורים 1991, יומיים אחרי תום מלחמת המפרץ – מוטי ואני התחפשנו ל"מלחמה ושלום"

 לאיזו דמות מוכרת, בהווה או בעבר, בדיונית או מציאותית, היית שולח/ת משלוח מנות? למה דווקא לה, ומה היא הייתה מוצאת בפנים?

הייתי שולחת לביבי ולכל חברי הממשלה שלו קובית בטון אטומה שתכלא אותם לכמה ימים, כדי שהם יבינו למה צריך טבע ושטחים פתוחים בארץ, ולמה חוק הקבלנים שלהם הוא אנטי-חברתי ואנטי-אנושי.

ועכשיו להעברת השרביט… ובכן, אני מעבירה אותו אליךְ, הקוראת – וגם אליךָ הקורא!
תרימו? יופי. לא? גם יופי. העיקר שיהיה חג פורים שמח!

צפורן סינָי – Dianthus sinaicus

הרשימה שלי היום קצת לא הוגנת: אני מציגה פרח יפהפה ועדין, מאד מאד קטן – ובסוף, אחרי שתחשבו שהוא דווקא נחמד מאד, אני מתכוונת להפציץ אתכם בשתי תמונות, שייגרמו לכם לשכוח לחלוטין את הפרח הזה.
אבל כידוע, החיים לא הוגנים. ולכן אני מציגה את צפורן סינָי.

צפורן סיני הוא בן-שיח – כלומר, שיח קטן, שגבהו עד 40 ס"מ, אבל הוא מאד דליל. קשה לצלם את השיח עצמו, וכיון שגם את הפרח לא קל לצלם – בסופו של דבר ויתרתי. מבחינת הצורה הכללית, יש דמיון מסוים לגבסנית שהצגתי בבלוג לפני שנה בערך – אך הציפורן קטן יותר.

הפרח עצמו הוא פיצקלה – בקוטר סנטימטר, ורדרד, ופורח כשהכל כבר יבש. בעיקרון, עונת הפריחה היא אוגוסט-ספטמבר, אבל אנחנו פגשנו אותו באמצע אוקטובר.

לפרח יש שני שלבים  – שלב זכרי – שבו האבקנים יוצאים, כמו בתמונה הבאה –

ואחריו – שלב נקבי שבו עולים שני עמודי עלי.

ויחסית לכל גדלו של הפרח, הם אכן עולים ומסתלסלים!

צפורן סיני נקרא כך כי זוהה לראשונה בחצי האי סיני. הוא צמח נדיר שגדל בהר הנגב, בדרום הנגב, באיזור אדום ובהרי סיני. הוא נמצא רק באיזורים הגבוהים.

הפרחים הקרובים אליו הם צפורן משתלשל וצפורן הלבנון שהצגתי בבלוג בעבר – וזה מרמז לנו שגם הצפורן הזה, כמו הצבעוני הססגוני, ריבס המדבר ועוד מינים – התפשט לאיזור הדרום בתקופה קרה,
אבל כאשר מזג האויר שב והתחמם – הוא נכחד מהמקומות הנמוכים – ונאלץ להשתנות על מנת לא להכחד מהמקומות הגבוהים, וכך נוצר מין חדש.

ועכשיו, הבטחתי הפצצה –
אמנם אני עוסקת בהשלמת הרשומות מאוקטובר, אבל בשבת ביקרתי בגן הבוטני של גבעת רם, בירושלים. שיא הפריחה של החלמונית הגדולה בגן הבוטני היה בשבוע שעבר, וזה נראה כך:
הפעם אתם חייבים להקליק על התמונות, לראות את הצהוב הזה במלוא הדרו –

כאשר סללו את כביש בגין בירושלים, מצאו מקבצי חלמונית גדולה. העתיקו את הפקעות לתוך הגן הבוטני. החלמוניות משגשגות בגן, ולפי ההערכות, השבוע פרחו בגן כ-3,000 חלמוניות. זהו ריכוז מדהים ויפהפה!
אז אם יש לכם אפשרות להגיע עוד השבוע, רצוי היום או מחר, לגן הבוטני של גבעת רם – בסביבות נקודה 53 במפה של הגן נמצאות החלמוניות. זהו מחזה מרהיב!

אז אתם כבר בדרך לירושלים, נכון?

את צפורן סיני (מה זה?) צלמתי בנחל ניצנה, 14.10.2011
את החלמוניות – בגן הבוטני של גבעת רם, 12.11.11
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מרבה-חלב מוֹנְפֶּלְיָנִי – Polygala monspeliaca

הפרח שאני מציגה היום הוא ממש כלומצ'יק. גבעול עשב קטן, ולא הרבה יותר.
אם אתם מטיילים בארץ – סביר להניח שעברתם לידו, כי הוא צמח ים-תיכוני כלל לא נדיר שפורח בכל האיזור הים-תיכוני בארץ.
עברתם – כן. שמתם לב? סביר להניח שלא.

זהו מרבה-חלב מוֹנְפֶּלְיָנִי. צמח קטן – ממש עשב – ממשפחת מרבה-החלב.

 

מאיפה צמח קטן כזה קבל שם ארוך כזה?
השם העממי באנגלית הוא milkwort – עשב-חלב. הרועים באירופה נהגו להשתמש בצמח הזה להשבחת שדות המרעה שלהם – הם סברו שהצמח טוב לפרות, ומעודד ייצור חלב. (אין הוכחות לכך שהם צדקו… או טעו)
השם בעברית הוא תרגום של השם האנגלי – אין לו מיץ חלבי כלל.

 

ומה זה מוֹנְפֶּלְיָנִי? המין התגלה לראשונה ליד העיר מונפלייה אשר בדרום צרפת, וקראו את שמו על שם העיר. כמו שום תל-אביב, שנקרא על שם תל אביב.

 

 מרבה חלב גדל גם כבודדים, וגם בכתמים. הוא קטן, וכלל לא מרשים. ולמען האמת, אם הוא לא גדל בכמויות – קשה לאתר אותו. עשב בגובה כעשרה ס"מ…

אבל תסתכלו רגע על הפרח מקרוב, תראו את העדינות והחן שלו – שני עלי גביע לבנבנים-ורדרדים-שקופים מקיפים את הפרח הקטנטן: זהו צמח נשמה קלאסי.

התמונות צולמו ברמות נפתלי, 7.4.2010

כתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

לשון-אפעה מצרית – Ophioglossum polyphyllum

אי שם, בתחילת ימי הבלוג שלי,  הצגתי שרך קטנטן ששמו לשון-אפעה קטנה. סיפרתי על המסע לאיתור לשון האפעה, בשמורת בני ציון. הפעם נסענו – אני והעננצ'יקית שלי, עם יובל וילדיו  –  לראות את אחותה – לשון אפעה מצרית.

 

ולאן נסענו? עד לערבה.

 

 

לשון אפעה מצרית ידועה בארץ משני אתרים בדיוק, ושניהם בערבה: חולות שיזף, בצפון הערבה; וחולות סמר – בדרומה.  אנחנו נסענו לצפון הערבה. ½3 שעות נסיעה – בשביל לראות פיצקלה, שגודלו כמה סנטימטרים…

 

 

הפעם היו לנו הוראות מדויקות. ידענו בדיוק לאן לנסוע, כמה מטרים ללכת, ובין אילו שיחים לחפש. שיחי פרקרק פרסי, למי שתהה. כשהגענו למקום, זה נראה כך:

 

 

השיח מאחור הוא הפרקרק, ומימין הצל של הפרקרק השני. אבל מה יש בינהם? במבט ראשון לא ראינו כלום. אז מה עושים? כורעים מטה, ומתחילים לבדוק.  בתחילה לא מצאנו כלום. הרגשנו די מיואשים: ציפינו שהערבה כבר תפרח!  והנה, הכל צהוב; רק מעט נבטים – ואיפה לשון האפעה? האם נסענו כל כך רחוק לשוא?

 

 

התחלנו לבדוק את הנבטים. מסתכלים על כל נבט ונבט – ואז רואים שחלק מהם הם שרכים.  לא סתם שרכים: לשון אפעה! הידד! מצאנו!

 

ובשביל להבין כמה הם קטנים, שמתי את מפתח המכונית שלי לידם:

 

 

יובל סיפר לי, מתי נתגלתה לשון האפעה בארץ. זה היה אי-שם, בשנת 1981 – לפני כמעט 30 שנים. פרופ. שמידע (שאז היה עוד ד"ר) יצא עם אנשי רת"ם להשתלמות בערבה. רוב הנוכחים עמדו ושמעו הסברים על צמח מסוים שנמצא – ורק יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור – אחד מרודפי הצמחים הותיקים בארצנו,  הסתובב מסביבם, ופקח עיניים. לאחר זמן מה הוא הביא אל החבורה צמח ש…לא היה מוכר לו.

בתחילה פרופ. שמידע חשב שזהו אחילוף זעיר – צמח אחר, שגדלו קרוב לגודלה של לשון האפעה. אבל לאחר בדיקה, פתיחת מגדירים וחיפושים שונים – הסתבר שזהו צמח שלא היה מוכר מהארץ עד אז: לשון אפעה מצרית.

 

 

נמצאו שתי נקודות קרובות, ובהן הרבה לשונות אפעה. הנקודות סומנו במעגלי אבנים,  שנמצאים שם עד היום. ולשונות האפעה – כך גילינו – נשארו בתחומי המעגלים שלהן, ולמרות שסרקנו את השטח – לא מצאנו אף לשון אפעה מחוץ למעגל.

 

 

אז כרענו – משתדלים לא להכנס לתחומי המעגל, ולא למעוך (חס וחלילה!!!) אף לשון עדינה ונדירה, והתחלנו לצלם אותן מכל הכיוונים.

 

 

כתבתי בתחילת הרשימה, שלשון האפעה הנדירה הזו ידועה משני מקומות בארץ: חולות שיזף וחולות סמר. אני אמנם צלמתי אותה בחולות שיזף, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על חולות סמר.
חולות סמר, בדרום הערבה, הם גוש החולות האחרון שנותר בערבה – שטח חולות בתולי ומיוחד. רק שליש מגדלו המקורי נותר, רוב השטח נוצל לכריית חול,  לשפכי תעשיה ולחקלאות. עכשיו החליטה המדינה להרוס גם את החלק האחרון שנותר לפליטה – ולאפשר לכרות חול גם שם. עמותת אדם טבע ודין  עתרה לבג"צ – בבקשה להגן על החולות האחרונים שנותרו, לאפשר לבעלי החיים והצמחיה היחודית של האיזור להמשיך לחיות שם.

 

 

אני מצרפת פה כמה קישורים למאבק ההגנה על חולות סמר –

ראשית, אתר המאבק – יש שם גם קישור לעצומה, אבל אני לא יודעת עד כמה עצומות אינטרנטיות משפיעות. עד כמה שאני יודעת – הן סתם סמליות.
כתבה מYnet , ועוד כתבה מnrg (שתיהן דומות מאד)

ישנו גם דף בfacebook שאתם מוזמנים להצטרף אליו ולצרף אליו עוד אנשים.

 

 

הטענה הממשלתית – כרגיל – היא ש"אין שם כלום, רק חול וחול – זה בסך הכל מדבר, שממה". אני מקווה, שהקוראים שלי מבינים שהמדבר איננו שממה, ובחולות ישנם הרבה חיים – גם בעלי חיים, וגם צמחיה. זו מערכת אקולוגית מיוחדת במינה, ולדעתי זו חובתנו להגן על השטח הזה, כדי שגם הבאים אחרינו יוכלו להנות מיופיו של המדבר.

 

 

שמעתי פעם פתגם אינדיאני (או שמא אמריקאי-מקורי?) יפהפה:

We do not inherit the Earth from our parents, we borrow it from our children

כלומר – לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו, אלא קבלנו אותו בהשאלה מילדינו.  לדעתי זהו פתגם נפלא, מדויק ונכון – וכל האנושות צריכה לחיות לפיו.
…אבל אני, מה אני יודעת?

 

התמונות צולמו בשמורת חולות שיזף בערבה, בתאריך 13.2.2010

 

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

תוספת, 18.2.2010 –

מוטי כתב בבלוג שלו אגדה על לשון-האפעה. אתם מוזמנים לקרוא, לצחוק ולהגיב!!

תחרות צלומי טבע מהגולן בתפוז

 
שוב יש תחרות צלומי טבע בתפוז , ואני מבקשת את עזרתכם בהצבעה…
הפעם הנושא הוא צלומי טבע מהגולן – ויש לי כמה וכמה כאילו. התחרות היא בחסות מי עדן.
 
כאן יש קישור לאלבום התמונות הכללי של התחרות. כרגיל, יש להצביע לתמונות החביבות עליכם – ואז מתוך 50 הנבחרות ייבחרו 6 תמונות זוכות, שכל אחת מהן תזכה ב10,000 שקל!
 
כמו תמיד בתפוז, יש אנשים שמגייסים והתמונות שלהם כבר נמצאות בראש – למרות שהן לא באמת יפות.
לעומתם יש צלמים – כמו האחד הזה – שהעלו תמונות מקסימות (כדאי להסתכל! הנשרים שלו מהממים!) – אבל הן לא מקבלות מספיק הצבעות, או שאולי אנשים מצביעים להן נמוך בכוונה, כדי להוריד להן את הממוצע. אני יודעת שלי עשו את זה… אני הצבעתי עבור התמונות של ראובן. הן פשוט יפהפיות.
 
אז אני מבקשת את עזרתכם… אם התמונות שלי מוצאות חן בעינכם – אנא תנו להן ציון "5" כדי להעלות את הממוצע. ניתן להצביע לכל תמונה עד 5 פעמים.
 
הפעם כל תמונה ברשימה מקשרת אל הדף שבו היא מופיעה.
אז אנא הקליקו על התמונות,  ותנו להן ציון "5" (ואם אפשר 5 פעמים – אז בכלל נפלא)
 
שקיעה ברמת הגולן, מרוג`ום אל הירי
 
 
סתוונית התשבץ, שצלמתי ברכס חזקה
 
 
רקפת יוונית בשלג, ביער אודם
 
 
מבט אל מצודת נמרוד – המגדל הצפוני
 
 
אירוס הגולן (בעצם השם האמיתי הוא אירוס החרמון, אבל על זה אני אספר פעם אחרת) בצומת המפלים
 
 
כלנית ורודה ואירוס הביצות באחו נוב
 
משום מה, חלק מהתמונות הועלו פעמיים… נו מילא.
אפשר לשלוח תמונות ולהצביע להן עד ה13.10.2009 בשעה 18:00.
 
תודה רבה!  
 

קרנן טבוע – Ceratophyllum demersum

ברשימה על אנפית הסוף, ציינתי שהבריכה היתה מכוסה בצמחי קרנן טבוע.

זהו צמח מים ממשפחת הקרנניים.
אבל… כשמסתכלים מרחוק על בריכה מלאה קרננים – זה לא מאד אטרקטיבי. הצבע הירוק-חום הזה די דוחה.

מקרוב, לעומת זאת, הקרנן דווקא מעניין – יש לו מרקם נחמד.
לפי הספר "צמחי המים בישראל" של יואב ויזל ונילי ליפשיץ, זהו צמח שכיח למדי בגולן ובעמק החולה ויש לו עוד בן משפחה אחד שגדל בארץ – הוא נדיר יותר ושמו קרנן טבול. לדעתי זה משעשע למדי, שההבדל בין שמות שני המינים הוא באות אחת…

צולם באגמון החולה, 25.6.2009
מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.


לפני חודשיים בערך, פרסמתי כאן נסיון שהיה להרחיב את סמכויות הועדה לתכנון, כך שהיא תוכל למכור קרקעות ציבוריות לכל המרבה במחיר – בקלות רבה יותר.
הנושא הגיע למודעות ציבורית, ובאותו שלב – נעצר.
אבל ראש ממשלתנו לא אמר נואש, ועכשיו הוא רוצה להפריט את כל המדינה בבת אחת: הוא חושב על הפרטת מנהל מקרקעי ישראל.
Siv30 פרסמה רשימה בנושא, שמבטאת היטב את דעותי.
יש גם התארגנות דרך Facebook לנושא.
אני מקווה שנצליח לעצור את המהלך המטומטם והמרושע הזה. למען העתיד של המדינה שלנו. למען ילדנו ונכדנו.


אבני חן מיניאטוריות

בהשתלמות רת"ם האחרונה, טייל איתנו אופק.
אופק הוא ילד בן 10 – אבא שלו מגיע להשתלמויות, ומפעם לפעם אופק מפסיד יום בית-ספר, ומרוויח יום לימודי טבע, גיאוגרפיה, היסטוריה ואהבת הארץ.
להשתלמות רת"ם מגיעים בד"כ אנשים שגילם פי 4 ואפילו פי 7 מגילו של אופק. אבל אופק לא נרתע. הוא מטייל, מוצא, שואל, לומד… ממש כיף לטייל איתו.
 
בהשתלמות האחרונה, אופק מצא את האבן הזו: 


 
רואים מה יש עליה? 11 ביצים.
ביצים אפרפרות-כסופות, והקוטר של כולן ביחד הוא בערך סנטימטר. 

 



שאלתי את כל אנשי החרקים, חקרתי והשוויתי לתמונות של ביצים בספרים שיש לי, אבל… יצאתי ריקם.
אני באמת לא יודעת מי הטיל את הביצים הללו. 

 



אז אם מישהו מכם יודע מי הטיל את הביצים הללו, אני אשמח לדעת – וגם אופק יישמח!



כל התמונות מוקדשות לאופק.
כולן צולמו ברמת הנדיב, 1.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

take these broken wings and learn to fly

כן, גם אני הייתי בהופעה,
כן, גם אני חושבת שהיא היתה מצויינת
וכן, גם אני מרגישה צורך לספר את זה לכל העולם…

בערך מאז גיל 15 אני חולמת להיות בהופעה של הביטלס. וביום חמישי האחרון, סיר פול מקרטני, באבירות מדהימה, נתן לי את הדבר הכי קרוב שיכול להיות.
האיש הזה, בגיל 66 נתן הופעה מלאת חיים, אנרגיה, ושירים מופלאים.
חבל רק שההפקה לא דאגה לו לבקבוק מים – במשך יותר משעתיים, הוא הסתובב, ניגן, שר, עלה, ירד בחום ובלחות התל-אביביים, ולא שתה כלום.

לא, לא צלמתי – אבל בYou-Tube ובFlix יש די והותר סרטונים…
אז אני אצטט אותם.

אני חושבת שהשיר שהכי ריגש אותי בהופעה היה Blackbird. תמיד אהבתי את השיר הזה. אפילו יותר מאשר Yesterday. שיר מלא תקווה וכאב.
אז אני אוסיף פה סרטון, שצולם ע"י אחד מ50,000 הצופים שהיו שם: צילום באיכות גרועה למדי, אבל בכל זאת…

 וחוץ מזה – אני מקדישה לפול פרח סתווי עדין ונפלא שפורח עכשיו – חבצלת קטנת פרחים.  זו האחות הקטנה של חבצלת החוף – הפרחים קטנים יותר, הם עדינים ונפלאים. 

(24.9.2005, לטרון)

שמעתי ברדיו מישהו שטען שהביצוע לLive And Let Die היה שווה בערך 300 מתוך 500 השקלים ששלמנו…  השיר הזה בהחלט היה אחד השיאים – עם כל הזיקוקים והעוצמה שלו. אני לא "תמחרתי" אף שיר שם, אבל בהחלט נהניתי מאד מהשיר הזה.

(כרמל, 13.9.2008)

בהופעות שלו סביב העולם, פול דואג ללמוד משפטים בשפה המקומית, ולדבר עם הקהל. לנו הוא אמר שנה טובה, ואהלן – ושר לנו את השיר "A-Halan Jude"
וגם אמר: "השיר הזה מוקדש ללינדה" על שיר האהבה הנפלא שהוא כתב לה – My Love
אז שנה טובה גם לך, Sir Paul, עם הרבה נחת ואושר – לפחות כמות האושר שגרמת לנו פה בישראל הקטנה.
תבוא שוב, אני מבטיחה להגיע…

(כרמל, 13.9.2008)

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.

עוד ממחלקת זעירי הארץ

בשבת האחרונה טיילנו….
טוב, זה נכון בערך לכל השבתות. נסענו בדרך נוף כרמל, ועצרנו לראות פרחים. (הם עוד יגיעו)
ליד הפרחים על ענף יבש, ראיתי את זה:

מה זה
כל ציץ כזה הוא בערך באורך סנטימטר. זערורי.
לקח למצלמה שלי קצת זמן להתפקס על זה, אבל בסוף הצלחנו, ואני די מרוצה מהתמונה הזו.
אבל מה זה
תטולה.
כלומר, ביצים.
של מה?
של עינפז – כנראה עינפז ירוק, כי הוא הכי נפוץ.
 מה זה עינפז? אה, זה ברור. כשאתם יושבים בערב על המרפסת, וחרקים נמשכים אל האור, הרבה פעמים יש בינהם מעין פרפרון ירקרק-שקוף. זה עינפז. ובכלל, בעצם הוא ארינמל, כלומר – הזחלים שלו טורפים נמלים. כבוגר הוא לא מאיים על אף אחד.
הנה קישור לתמונה נפלאה של הבוגר, שצלם ויינמן (כמובן)  
 כתמיד, מומלץ להקליק על התמונה ולהקיש F11 על מנת לראות אותה בגודל מלא.

לשון-אפעה קטנה – Ophioglossum lusitanicum

אני מתגעגעת לטמפרטורות ולצמחיה של ינואר, וזה רשמי.
אז החלטתי להציג בפניכם צמח של ינואר. אחד מאילה שאם אתם לא משוגעים לצמחים – אין מצב שתדעו שעברתם לידו.
זהו לשון-אפעה קטנה: מין של שרך. הוא גדל במישור החוף.

לשון-אפעה הוא צמח זעיר. אתם רואים את רגבי החמרה לידו? גודל הצמח כולו לא עולה על 5 ס"מ. פצפון. גם כשמסתכלים ממש ממש עליו – אפשר לפספס אותו. והצבע שלו – ירוק רענן מאד – קצת יצא לי זרחני מדי בחלק מהתמונות…

בפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה ממש מצחיק… שיר ורד – אדם נהדר ומומחה לצמחים – פרסם בפורום שמירת טבע, שהוא מוכן לתת הוראות הגעה לשרך הזה בשמורת בני ציון, למי שיבקש במסר. אז בקשתי.
קבלתי הסבר – שכלל משהו כמו "עוברים את השלט של עירית גדולה שנמצא בשמורה, ומחפשים סרט סימון אדום על שיח אספרג…" החלטתי שנוסעים לשם בשבת. בסה"כ, שמורת בני-ציון היא קרובה הביתה, והיא מאד חביבה.

כשהגעתי לשם, מצאתי חמישה אנשים כורעים על הקרקע, וסורקים אותה גבעול-אחר-גבעול… חמישה אנשים בוגרים, שכורעים על הקרקע, לא רחוק משיח אספרג שקשור אליו סרט סימון… המממ… מיד הבנתי (אבחנה גאונית…) שהם גם אנשים ששלחו מסר לשיר
שאלתי אותם, הצגנו את עצמנו – בניק ובשם. מובן שכולם אנשי הפורום ובני משפחותיהם.  ואז מצאנו את לשון-האפעה.

כבר ציינתי שהדבר הזה קטנטן? פצפון? הענן שלי טען שהוא לא מבין למה גררתי אותו לבני ציון, לראות סתם חתיכת עשב פיצקלה.
אמרתי לו שהוא יכול לשמוח שגררתי אותו רק עד בני ציון כדי לראות את העשב הפיצקלה, ולא לראש הר מירון, או לבורות לוץ…

ובקשר לשם… לשון-אפעה… כמו שאפשר לראות בתמונה שבקישור, לשון אפעה לא נראית כמו הצמח הזה. בכלל לא. השם הנכון כאן לדעניותי הוא זנב-עכסן – נדמה לי שזהו השם העברי של ה-Rattlesnake האמריקאי. וזה דומה לזנב שלו ולא ללשון… כנראה הבוטנאים שקבעו את השם לא התחשבו כל כך בזואולוגיה…

כל התמונות צולמו ב2.12.2006 וב5.1.2008, בשמורת בני-ציון