נזמית ארגמנית – Lamium purpureum

אני משערת שבאיזה שלב אגיע גם אל טירת פראג, הכיכר המרכזית והעיר עצמה… בינתיים אני מתמקדת בפרחים. 

אפילו ה"פשוטים" של פראג היו ברובם מיוחדים עבורי… הנה, למשל נזמית. 

מיד זיהיתי שזו נזמית, היא מאד דומה לנזמית הלופתת שלנו. 

היא גדולה יותר, והעלים שלה לא לופתים את הגבעול כמו אצל הנזמית הלופתת. זוהי נזמית ארגמנית. 

הנזמית הזו היא מין רחב-תפוצה – היא פורחת באירופה ובאסיה, בעיקר באזורים צפוניים יותר ומתמעטת לכיוון האזור הים תיכוני – אבל נמצאת גם בלבנון ובסוריה. 

באירופה היא צמח רודרלי – כלומר, צמח נפוץ שמסתדר טוב בשולי דרכים, במדשאות ציבוריות ובכל מיני פינות. קצת כמו הנזמית הלופתת שלנו. 

הדבר המדהים הוא שלפני שנתיים מצאו נזמיות כאלה בישראל! 

בקיבוץ הגושרים נמצאה אוכלוסיה קטנה של נזמיות כאלה בדיוק. 

ועכשיו עולה השאלה האם זהו מין אפיזודי, כלומר, הגיע במקרה, יפרח כמה שנים ויעלם – או אוכלוסיה בת קיימא, שתחזיק מעמד לשנים רבות? 

כי זה משהו שקורה לפעמים – צמח שמוכר באזורים צפונים מאיתנו כצמח רודרלי מגיע לכאן, פורח שנה-שנתיים, אבל לא מצליח לבסס אוכלוסיה בת-קיימא, כי בעצם התנאים כאן לא מספיקים לו – לא קר לו מספיק, או שהקיץ היבש קשה לו מדי. 

בינתיים, לפי הכתוב באתר כלנית, דרור מלמד שמצא את הנזמיות ב-2015 חזר לבדוק אותן בשנה שעברה וגם השנה, ומצא אותן. מעניין אם זה אומר שהן מבססות פה אוכלוסיה. 

בפראג, כאמור, הנזמית הזו נפוצה במדשאות, יחד עם עוד כמה פרחים חביבים, שבארץ נחשבים די מיוחדים. 

את התמונות צלמתי ברחבי פראג, בתאריכים 4-9/4/17

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חד-שפה מזרחי – Ajuga orientalis

 חד-שפה-מזרחי-070515-מחצבתהראודם-יעלאורגד-01

היום אני מציגה פרח לא נפוץ בכלל: חד שפה מזרחי. 

DSCN1323

בארץ פורח חד-שפה מצוי, שהוא נפוץ מאד – אתם יכולים לראות אותו בתמונה הבאה. אבל אני, כדרכי, מתחילה קודם עם המינים הפחות מוכרים. 

DSCN1174

אני מכירה את חד-השפה המזרחי בעיקר מיער אודם ומהגולן. 

DSCN1335

זהו צמח בגודל בינוני – גבעולים בגובה 20-50 ס"מ, ועלים רכים ושעירים – מצופים פלומה רכה ונעימה לליטוף. 

DSCN1327

הפרחים הם קטנים ומתחבאים מתחת לעלים: צבעם כחול-לבן. 

DSCN1326

בטיול האחרון עם חברים לצובה (היו שקדיות נפלאות!) פתאום אחד החברים שאל אותי: עננת, מה זה? 

DSCN1329

וזה היה… חד שפה מזרחי! מאד הופתעתי. בכלל לא ידעתי שהוא פורח באזור ירושלים! מיד התיישבתי לידו: 

DSCN1331

הסברתי בהתלהבות לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שסתם עבר שם במקרה) שזה חד-שפה מזרחי, מין נדיר ומיוחד. וכמובן, צילמתי אותו מכל הכיוונים. 

10178033_10203039893892836_8188659033677565184_n

אחר כך מצאתי שאכן, בספרים כתוב שהוא צומח ביהודה ושומרון, ואפילו מוכר מאזור עין טייסים – ממש ליד צובה. בשבילי זו היתה ההפתעה המוצלחת של הטיול. 

DSCN2912

בגולן הוא פורח מאוחר יותר – באפריל-מאי. בהרי יהודה, מסתבר, הוא פורח כבר בפברואר. 

DSCN1320

את התמונות צלמתי –
ביער אודם, בתאריכים 22.4.2014, 7.5.2015
ליד צובה, בתאריך 13.2.2016
חד השפה המצוי הוא מהכרמל, מתאריך 9.2.2016 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN2908

 

געדת הביצות – Teucrium scordium

DSCN6993

אני ממשיכה לספר על שלוליות מחסני הרכבת בחדרה. 

DSCN7064

היום אני מתמקדת במין נדיר בסכנת הכחדה שפרח בשלוליות: געדת הביצות. 

DSCN6909

 אבל לפני שאני מתמקדת בגעדה, אני חייבת להסביר דבר נוסף. בתגובות לרשימה הקודמת שאלו אותי – "ואיפה נגור?"
וזו בהחלט שאלה טעונה. 

DSCN6989

מדינת ישראל, נכון לשנת 2015, היא אחת המדינות הצפופות ביותר. לפי נתוני ויקיפדיה, גרים פה 380 נפש לקמ"ר בממוצע.
לשם השוואה: בצרפת הצפיפות היא 118 נפש לקמ"ר, בגרמניה 228 נפש לקמ"ר, בשוויץ 198. 

DSCN6988

אנחנו מכלים את עתודות השטח שלנו, ולטבע לא נותר כלום.
הדרך היחידה להתמודד עם זה, ולנסות לאפשר גם קיום לטבע – ומי שקורא בבלוג שלי ודאי יודע שעדיין יש טבע סביבנו וכדאי לשמור עליו – היא על ידי הצטמצמות בשטח ובניה לגובה. 

DSCN6907

בשנות ה-50 של המאה ה-20 היתה עליה נרחבת לארץ. המדינה התקשתה להתמודד עם גלי ההגירה, ובנתה דיור מהיר ככל יכולתה.
התוצאה היא בנייני דירות בני 2-4 קומות, בנויים מחומרים גרועים. לא מבודדים חום או קור, צנרת בסיסית. וכיום, 60 שנים אחרי – הבניינים הללו מתפוררים. 

כלומר, במרכזי הרבה ערים בארץ ישנן שכונות הבנויות גרוע, ומאכלסות מספר לא גדול של משפחות. לרוב זוהי אוכלוסיה חלשה, שלא יכולה להרשות לעצמה דירות איכותיות יותר. 

DSCN6980

הפתרון הנכון הוא פינוי בינוי לבניינים אילו. אני יודעת שזה נעשה ליד ביתי, בכפ"ס. אני חושבת שזה צריך להעשות בעוד מקומות.
במקום 2 בתים מתפוררים של 2-4 קומות, שמאכלסים יחד 4-16 משפחות – לבנות רב קומות של 10-15 קומות, שיאכלס 60-90 משפחות.
כמובן – זה צריך להעשות בחכמה. שימוש בחומרים חדישים, בניה איכותית, בידוד טוב של הבנין, דאגה למחזור פסולת, צנרת איכותית,  תכנון חניה תת קרקעית מספקת, הרחבת הכבישים במרכז העיר על מנת להקל על היציאה ממנה. וכמובן – לא לשכוח לדאוג גם לאותן 4-16 משפחות מעוטות יכולת, שיקבלו דירות במתחם החדש.
חשוב גם לשמור על העצים במרכזי הערים, ולנטוע נוספים – על מנת לדאוג לצל ולוויסות הטמפרטורה במרכז העיר. 

DSCN6982

בדרך זו גם נחדש את מרכזי הערים המזדקנים, וגם נחזק את האוכלוסיות החלשות שנותרו שם. בסופו של תהליך כזה, מרכז העיר יחזור להיות תוסס וחי כמו שצריך.
וכך גם נרוויח את השלוליות מחוץ לעיר, בהן ייקוו המים (במקום שתהיינה הצפות של השכונות החדשות) – וילדים יוכלו לצאת לצפות בציפורים, צפרדעים ופרחים. הטבע העירוני במיטבו. 

לדעתי, כיום – בישראל שנת 2015 – בניית ישובים חדשים, שכונות וילות או בתים צמודי קרקע לעשירים – זהו פשע סביבתי. אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו. אילו מותרות שיפגעו בילדנו ובילדיהם. 

DSCN6983

ועכשיו, בנוגע לגעדה. כבר סיפרתי על כמה מינים של געדה הפורחים בארץ. געדת הביצות צומחת – כמשתמע משמה – בביצות, במקומות מוצפים חלקית. 

DSCN6986

היא פורחת בקיץ, אנחנו הספקנו לראות את סוף הפריחה – וגם לאסוף מעט זרעים. 

DSCN6911

הגעדה רגישה מאד לזיהום מים – היא נחשבת לביו-אינדיקטור למים טובים או מזוהמים. בעבר היא גדלה גם בעמק יזרעאל (למשל, בביצות הקישון)  וגם באזור מקורות הירקון – אך נכחדה משם. 

DSCN6981

כיום אפשר למצוא אותה בצפון עמק החולה, ובאחו בנימינה. שאריות מעטות יחסית למה שהיה לפני 100 שנים.
בעולם היא לא נדירה – גדלה סביב הים התיכון, וממשיכה לצד מקורות מים גם מזרחה לאסיה. 

DSCN6906

את התמונות צלמתי בשלוליות מחסני הרכבת ז"ל, ליד חדרה בתאריך 7.9.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7062

געדה מפושקת – Teucrium divaricatum


aDSCN2455

פעמים רבות, באותם מקומות בהם פורחת הגעדה הכרתית – אפשר למצוא לידה פרח דומה. 

aIMG_7254

זוהי הגעדה המפושקת – ועליה אני כותבת היום. 

aIMG_0090

צמח הגעדה המפושקת נמוך יותר מהגעדה הכרתית, בגובה של 30-40 ס"מ בלבד.

aIMG_0089

הפרחים בצבע ורוד מג'נטה עז (ולא ורדרד לילכי עדין ) – אך תסתכלו על מבנה הפרח: הם ממש דומים: זו הגעדה המפושקת

aDSCN4445
  

וזו הכרתית – 

DSCN5820

לשתיהן יש עלה כותרת תחתון שמשמש כמנחת לדבורים, לשתיהן צוף ואבקה, ושתיהן פורחות בתחילת הקיץ. 

aIMG_7193

ובעצם, מבנה הפרח הזה מאפיין את כל מיני הגעדה – פרח חד-שפתני ממשפחת השפתניים, עם ארבעה אבקנים (2 ארוכים יותר, 2 קצרים יותר) מעליו.

aIMG_0097

געדות רבות מושכות חרקים רבים, ובטיולי האחרון לנחל שורק נהניתי מאד לראות את פרפרי לימונית האשחר נהנים מצוף געדה מפושקת: 

aDSCN5884

בתחילה ראיתי את הזכר – שצבעו צהוב עז 

aDSCN5885

אחריו את הנקבה, שהיא ירקרקה יותר 

aDSCN5890

ואז, לשמחתי הרבה, שניהם התישבו יחד על אותו צמח – כך שיכולתי לצלם אותם יחדיו: 

aDSCN5888

קראתי שעלי הגעדה המפושקת משמשים לחליטות – מעולם לא טעמתי תה געדה מפושקת. בפעם הבאה שאפגוש געדה, אני מקווה לנסות!

aDSCN2454

את התמונות צלמתי בכרמל, בתאריכים 29/4/2012, 2/5/2015 וגם 31/5/2015,
בנאות קדומים בתאריך 20/5/2012
ובנחל שורק בתאריך 16/6/2015 

aIMG_0093

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

aDSCN5889       

געדה כרתית – Teucrium creticum

 DSCN2482

הקיץ כבר ממש כאן, רוב פרחי האביב כבר גמרו לפרוח – אבל יש עוד כמה אחרונים שאפשר לפגוש, גם אם לא עולים לחרמון

IMG_7712

אחד היפים הוא הגעדה הכרתית. 

DSCN3289

הגעדה הכרתית היא בן-שיח, עם ענפים דקים וארוכים, ופרחים בצבע סגול-לילכי עדין:

DSCN3291

הגעדה הכרתית נפוצה למדי בהרי יהודה ושומרון, בגליל ובכרמל. 

DSCN3292

היא ממשפחת השפתניים – שמאופיינת בפרחים בעלי מראה דמוי שפתיים (למשל, אצל השלהבית)
אך הגעדות "אבדו" את השפה העליונה, ונשארו עם עלה כותרת יחיד, אבל מסוגנן מאד. 

DSCN3503

כבר הצגתי בבלוג ארבעה מיני געדה, כולם נדירים למדי – געדה קפחת (שהיא נמוכה יותר מהגעדה הכרתית…) וגעדה מזרחית (שדומה לה, אך גדלה בגולן ובחרמון), געדת החורש הנדירה מהכרמל והגליל, וגעדה זעירת-פרחים שהיא מין נדיר בסכנת הכחדה. 

DSCN3504

בניגוד למינים רבים במשפחת השפתניים, לגעדה הכרתית אין ריח מיוחד או טעם. העלים שלה קטנים וקשים, חסרי טעם וריח.
(הגעדה המצויה, למשל, משמשת במגוון רפואות,  חליטות ותיבולים) 

DSCN3507

הפרח עדין ומיוחד, והעלה הגדול מהווה משטח נחיתה נוח לדבורים, שמאביקות את הגעדה. 

DSCN5818

מבחינת הדבורים, הגעדה היא צמח נהדר. כאמור, יש משטח נחיתה נוח; בנוסף – שילוב של צוף והרבה אבקה, כלומר גמול נאה;
והכי חשוב – היא ממשיכה לפרוח בתחילת הקיץ, בעונה שבה רוב הפרחים כבר נבלו. 

DSCN5820

באזורים מופרעים ומושקים, היא יכולה לפרוח גם לאורך כל הקיץ. 

DSCN2481

ובאמת, בשבוע שעבר הזדמן לי להגיע לגן סאקר בירושלים, ושם יש מקבצים נהדרים של הגעדות – יכול להיות שהן חלק מהגינון שם. הגושים הורודים הללו מקסימים, ומאד משמחים. 

IMG_0051

ברשימה על געדת החורש, כתבתי שהשם הלטיני – טאוקריום – הוא על שם טאוקר שהיה מלך טרויה, והכיר בסגולות כמה ממיני הגעדה כצמחי מרפא. 

IMG_0146

לא זכרתי את זה, וחיפשתי שוב את משמעות השם הלטיני… הפעם מצאתי משמעות אחרת: הסוג נקרא על שם ד"ר טאוקר, שהיה רופא-בוטנאי. 

IMG_7201

רגע, אז מלך טרויה או רופא? ומיהו הרופא הזה? ערכתי חיפוש נוסף, והגעתי אל הציטוט הבא, מתוך הספר "A Modern Herbal" – מעין מילון לשימושים רפואיים וקולינריים של צמחים ופטריות שונים, מאת Mrs. M. Grieve –

IMG_7709

"The generic name of Teucrium was bestowed by Linnaeus, it has been suggested, from a belief that this plant is identical with the plant that Dioscorides says was first used medicinally by an ancient king of Troy, named Teucer, but it is also said that Linnaeus named the genus after a Dr. Teucer, a medical botanist."

IMG_7710

כלומר, לינאוס (שכבר הוזכר כמה פעמים בבלוג שלי, והיה הראשון שעשה סדר בשמות המינים בעולם החי) כנראה קרא לצמח געדה, גם על שם המלך הטרויאני – וגם על שם אותו רופא, שלא מצאתי שום מידע נוסף אודותיו.
אם מישהו יודע, או אם אמצא – אשמח להוסיף. 

IMG_7183

את התמונות צלמתי בכרמל (וגם בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב)
בחודשי מאי של השנים 2011-2015…
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_0149

שלהבית דביקה – Phlomis viscosa

DSCN0889

היום אני מציגה צמח מאד נפוץ באיזורים הים-תיכוניים בארץ – שלהבית דביקה. 

DSCN0892

אני חושבת שהשם מאד ברור: שלהבית, כי הפרחים נראים כמו שלהבות צהובות. 

IMG_7625

דביקה – כי על העלים יש שערות בלוטיות מעט דביקות.

IMG_7624

השלהבית הדביקה היא שיח, שגבהו יכול להגיע עד 150 ס"מ. וכשהיא פורחת – היא מאירה את סביבתה בצהוב: 

IMG_7640

הפרחים של השלהבית גדולים (כמעט 3 ס"מ!)  ומזכירים מעט את פרחי המרווה. 
הם מסודרים בדוּרים, עם רווח בין דוּר לדוּר 

IMG_1335

דּוּר  – כמו שכבר סיפרתי – משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.
אפשר לראות שאצל מרווה מצויה, מרווה כחולה ובעצם, אצל הרבה מרוות – הפרחים פורחים בדורים, בניגוד לחטמית הזיפנית – למשל – ששם הפרחים פורחים לאורך הגבעול, בצורה אקראית.

IMG_7851

וכמו אצל חלק מהמרוות גם כאן ישנו מנגנון האבקה שמיועד לדבורים גדולות – צריך להכנס אל הפרח בשביל לקבל את הצוף, ואבקנים החבויים בכובע הפרח יורדים וממלאים את גב הדבורה באבקה.
בתמונה הבאה אפשר לראות דבורת-עץ סגולה – אחת הדבורים הגדולות בארצנו – נכנסת אל הפרח, כדי למצוא צוף ולהאביק אותו.

 IMG_7629

אבל לא רק דבורים מגיעות אל השלהבית. בכמה וכמה מקרים מצאתי פרפרים על שלהביות – פרפרים שאפילו התאימו את הצבע לפרחי השלהבית. 

IMG_1333

הפרפרים הללו הם לימונית האשחר – פרפר ממשפחת הלבניניים, שצבעו צהוב-לימוני. לזכר (השמאלי בתמונה מעל ובתמונה הבאה) יש צבע צהוב עז יותר, במיוחד בצד העליון של הכנפיים.
לנקבה (מימין בשתי התמונות) – צבע צהוב-ירקרק עדין יותר.

IMG_1332

כמו שאפשר לראות, הפרפרים מנצלים את החדק הארוך שלהם, ולא באמת נכנסים לתוך הפרח. אני חושבת שהם לא שימושיים לפרח, כלומר לא מאביקים אותו. 

IMG_1330    

אבל הם נתנו לי שפע הזדמנויות לצילומים מוצלחים. 

IMG_1380

השלהבית פורחת בארץ בכל האזור הים תיכוני, בעיקר בהרים – מהרי יהודה ועד לחרמון, לרום 1400 מטר.
ברום גבוה יותר מחליף אותה מין קרוב אליה – מין ויקארי ששמו שלהבית צהובת עלים; ובמדבר – מין ויקארי אחר, ששמו שלהבית המדבר.
(על מינים ויקאריים כבר הסברתי בבלוג כמה פעמים) 

IMG_7634

את התמונות צלמתי – 

בכרמל בתאריכים 25.4.15, 3.5.13, 30.4.12
במירון ב-29.5.12
בנחל כזיב ב-12.5.12 

IMG_9259
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_7622

מרווה דגולה – Salvia viridis

DSCN8361

בראשית ימי הבלוג שלי, ממש לפני 6 שנים, העליתי רשומה אחת מיוחדת – הרשומה היחידה בבלוג שלי שבעצם לא אני כתבתי.
זו היתה רשומה שכתב ידידי שלמי אהרון, מדריך טיולים מוכשר ובחור מקסים – שהתפעל מאד מהמרווה הזו. אני ממליצה לכם להעיף מבט על הרשומה ההיא. 

IMG_8002

היום אני חוזרת אל המרווה הזו. 

DSCN8231

המרווה הדגולה היא אחת המרוות הנפוצות בארצנו – אפשר לפגוש אותה מהגולן ועד לנגב, מהירדן ועד לים. 

DSCN8609

המרווה הזו היא חד-שנתית, בד"כ בגובה 20-30 ס"מ, אם כי ראיתי כבר מרוות שטוב להן והצליחו לגדול לגובה 40 ס"מ ויותר. 

DSCN8359

המאפיין הבולט שלה הוא ה"דגל" הסגול בראש עמוד הפריחה –

DSCN8319

הדגל הזה הוא בעצם פרחים מנוונים שצבעם סגול ומטרתם למשוך את המאביקים אל הפרחים, כמו שלט פרסומת.

DSCN8373

ישנם כמה וכמה פרחים שמשתמשים ב"פטנט" הזה – בבלוג הצגתי כבר את האזוביון הדגול, הכדן הסגול והכדן הנאה.

DSCN8360

אבל… לא בכל מקום פוגשים את הדגל הזה. לפעמים המרווה נראית כך: דומה מאד, רק בלי דגל. 

DSCN9337

במאה ה-18, החוקר השבדי לינאוס (שהמציא את מערכת השמות הבינומיים ובעקרונות שלו משתמשים בכל עולם הטבע עד היום) הגדיר את שתי הצורות הללו כשני מינים נפרדים. בעברית, המרווה ללא הדגל נקראה מרווה ירוקה, והמרווה עם הדגל – מרווה דגולה. 

DSCN9334

פרט לדגל, ישנם עוד כמה הבדלים בין המרווה הירוקה לדגולה – למשל, צבע הפרחים של הירוקה (בתמונה מעל) הוא לרוב סגול אחיד, וצבע הפרחים של הדגולה (בתמונה מתחת) – לבן עם סגול. 

DSCN8628

מצד שני, יש אוכלוסיות מעורבות, ויש מעברים בין הצורות הללו. 

DSCN8610

ובאמת, בדיקות במאה ה-20 הוכיחו שבעצם אילו אינם שני מינים שונים. הם אוחדו למין אחד.
במקרים כאלה, כדי לא להתחיל להתווכח איזה שם ראוי יותר – נותנים לצמח את השם הראשון. הישן יותר. ובמקרה הזה – נבחר השם הלטיני של המרווה הירוקה – Salvia viridis. 

DSCN8314

בעקבות איחוד המינים בעולם המדעי – גם בארץ החליטו לאחד אותם. אבל אצלינו נבחר דווקא השם מרווה דגולה. 

DSCN8318

אני מאד מסכימה עם הבחירה הזו: הצורה בעלת הדגל נפוצה יותר בארץ מהצורה חסרת-הדגל, והמרווה הדגולה מוכרת יותר מאשר הירוקה. 

DSCN9338

במורדות הגולן ובבקעת הירדן, המרווה הדגולה נוטה לגדול בכתמים – כלומר, מקבצים גדולים ומרשימים. עכשיו הזמן לחפש את המרבדים הסגולים שם. 

DSCN9353

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
יער דודאים, 5.3.2010
איזור בארי, 23.2.2012
בין הכלניות בשוקדה, 24.1.2015
ובבקעה, בשמורת תלכיד-פיראן, 30.1.2015 

DSCN8366

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_9804

נפית כפופה – Nepeta curviflora

IMG_1319_2

היום אני מציגה פרח חמוד ממשפחת השפתניים – נפית כפופה 

IMG_4534

הנפית היא פרח נפוץ למדי בכל האיזור הים תיכוני – אפשר לפגוש אותה פורחת באפריל ומאי מצפון הנגב ועד מורדות החרמון. 

IMG_1308

לרוב היא פורחת במקבצים – גושי פריחה סגולים ויפים כמו בתמונה הבאה: 

IMG_4539

לנפית יש פרחים מאורכים וכפופים (לכן השם כפופה) ועתירי צוף. אך הצוף חבוי במעמקי הפרח, ורק דבורים גדולות או פרפרים בעלי חדק ארוך יכולים להגיע אל הצוף. 

IMG_1312

ולכן, מקבצי פריחה של נפית הם מקומות מצוינים לעצור לידם, ולחפש פרפרים. 

IMG_1316

ובאמת, כשהתחלתי לאסוף תמונות לרשימה הזו – מצאתי המון פרפרים. 

IMG_1413

למשל, סטירית משויישת שותה צוף נפית –  

IMG_4603

לימונית האשחר – 

IMG_1399

כחליל האפון –

IMG_1403

לבנין הכרוב – 

IMG_1414

ולבנין התלתן – 

IMG_1396

השם העברי, נפית, הוא פשוט נסיון למצוא שם שיישמע עברי ויהיה דומה לשם הלטיני, Nepeta. 

IMG_4415

לנפית הזו יש קרובה – נפית החתולים – הידועה גם בשם Catnip – צמח שהארומה המיובשת שלו אמורה לגרום לחתולים להשתגע… אבל לא תמיד. כמה וכמה חתולים שגידלתי לא התייחסו ל-Catnip בכלל. 

IMG_4463

את התמונות צלמתי –
בהר מירון, 29/5/2012
ובתל גזר, 17/4/2014

IMG_4543

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_4596

געדה זעירת-פרחים – Teucrium parviflorum

IMG_5252

בארץ גדלים 12 מיני געדה. חלקם – כמו למשל, געדה מצויה, מאד נפוצים. 

IMG_7760

עד היום סקרתי בבלוג שלושה מינים, דווקא מהנדירים יותר: געדה מזרחית, געדה קפחת וגעדת החורש

IMG_5261

היום אני ממשיכה עם מין נוסף, גם הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. געדה זעירת פרחים. 

IMG_5254

הפרחים של הגעדה הזו אכן זעירים – גודלם בערך 7-8 מילימטרים. 

IMG_5257

הפרח שייך למשפחת השפתניים, אך ה"שפה" העליונה של הגעדות מנוונת, וכמו שאפשר לראות בתמונות, נותר רק עלה כותרת אחד, ומעליו האבקנים והעלי של הפרח. 

IMG_7753

הצמח עצמו אפרפר, וגם עם הפרחים הסגולים – הוא נמוך, ולא בולט בשטח. 

IMG_7746

לפי הספרות, הגעדה הזו פורחת בעיקר בגליל התחתון ובעמק יזרעאל – ונדירה בהרי יהודה, שומרון והגלבוע. 

IMG_5268

אני צלמתי אותה דווקא במורדות הדרומיים של הגולן – ביער מבוא חמה. 

IMG_7758

לפי הספר האדום של צמחים נדירים בסכנת הכחדה, הצמח היה נפוץ בעבר ברוב עמק יזרעאל ובגליל התחתון, אך בגלל עיבוד הקרקעות הוא נכחד ממקומות רבים, וכיום הריכוזים העיקריים שלו הם באיזור יבנאל. 

IMG_5269

 בעולם, הגעדה הזו מוכרת רק מהמזרח התיכון – אירן, עירק, מזרח טורקיה, סוריה, לבנון ירדן – וישראל. 

IMG_7747

אף אחת מהמדינות הללו לא ידועה ביחס חיובי במיוחד לטבע, או בנסיונות לשמר אותו. ולכן אנחנו חייבים לשמור על הפרח הזה – על מנת שלא ייכחד מן העולם. 

IMG_7748

בארץ, רוב הגעדות פורחות באיזורים שאינם שמורות טבע. בחורשות קק"ל הם לא מוגנים, כי קק"ל לעתים הורסים את הצמחיה המקורית בשביל לטעת עצים.
ולכן, חשוב להכריז על שמורות טבע באיזורים בהם גדלה הגעדה הזו, על מנת להגן עליה.

 IMG_7761

את התמונות צלמתי בעין תאופיק, יער מבוא חמה
בתאריכים 3.5.2012 וגם 22.4.2014

IMG_7769

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_5258

מרווה כחולה – Salvia indica

IMG_6242

את הרשומה הקודמת גמרתי עם שילוב נפלא של תכול-על-סגול: 

IMG_6241

והיום אני ממשיכה בדיוק עם אותו תכול – ושמחה להציג לפניכם את המרווה הכחולה.

IMG_4054

בעצם, כבר כתבתי על המרווה הזו – אי שם בתחילת הבלוג שלי. אבל אז היא חלקה מקום עם מרווה מלבינה, וזו מרווה כל כך יפה ומיוחדת – מגיע לה מקום של כבוד. 

IMG_4128

יש הסכמה בין הבוטנאים וחובבי הטבע בארץ שזוהי היפה בין המרוות בארץ. קראתי את ההערה הזו בכמה וכמה מקומות – ואני, בשמחה, מצטרפת לדעת גדולים וחכמים ממני. זו ללא ספק מרווה נפלאה. 

IMG_5478

המרווה הכחולה היא צמח גבוה – יכולה להגיע גם לגובה של מטר וחצי; והפרחים שלה גדולים ומרשימים – כמעט ארבעה סנטימטרים גדלו של כל פרח. 

IMG_6388

המרווה הכחולה פורחת בארץ בהרי יהודה, בהר מירון וברמת הגולן.  התמונות ברשימה הפעם כולן מרמת הגולן. 

IMG_4050

את המרווה הזו פגשתי לראשונה בהר מירון, ממש בשביל הפסגה. שם יש ריכוז קטן ונחמד של מרוות.
אחר כך גיליתי שבחצר הבית של הוריה של חברה ירושלמית שלי פורחות המרוות הללו – באופן טבעי וללא עזרה.

IMG_5472

בעבר המרווה הזו היתה נפוצה למדי בירושלים – למשל, בשכונת קרית היובל. אבל בגלל הפיתוח הרב – הבניה, העיור – היא כמעט נכחדה מהעיר. בגוש עציון אפשר עדין למצוא ריכוזים יפים. 

IMG_5467

המרוות בחצר בירושלים, מאחורי בלוני הגז נראות פחות פוטוגניות. לכן עליתי לרמת הגולן – לראות אותן על רקע האלונים של יער אודם: 

IMG_7668

או הבקיה של הר בנטל: 

IMG_6251

או מאגר הבנטל – אם כבר מחפשים נוף מרשים, קשה להתחרות בזה: 

IMG_9317

בכלל, הר בנטל הוא מקום נהדר למרוות כחולות – הנה דוגמא לחלק קטן ממקבץ גדול: 

IMG_6379

ניצני המרווה הזו נראים כמו כפתורים כחלחלים ומקסימים –

 IMG_4057

הפרח הוא גדול ומרשים, וצבעו נפלא: 

IMG_4060

המרווה הזו מואבקת על ידי דבורים גדולות – למשל, דבורי עץ. הן מתישבות על בסיס הפרח ולוגמות צוף. משקלן מפעיל מעין מנוף, שמוריד את האבקנים החבויים בחלק העליון של הפרח, וממלא את הגב שלהן באבקה. 

IMG_4053

את התמונות צלמתי ברמת הגולן:
ב-5/5/2011 וב-22/4/2014 – ברכס בשנית
ב-7/5/2011 וב-2/5/2013 – ביער אודם
ב-16/5/2013 וב-26/4/2014 בהר בנטל 

IMG_6387

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קורנית מקורקפת – Coridothymus capitatus

אל הפרח הזה הגעתי בעקבות שיחה שניהלתי לפני חודש בערך, עם בן-דודי יואב. יואב הוא בעל חנות פרחים מקסימה בחיפה. אני בהחלט ממליצה עליו ועל החנות – "לה ולי פרחים".
זו חנות שבה הפרחים תמיד טריים, האנשים תמיד אדיבים ומקצועיים, וסידורי הפרחים הם חגיגה של צבע.

יואב סיפר לי על הנסיעות שלו להביא פרחים לחנות מאיזור המרכז. הוא נוסע לאורך כביש החוף בערך פעם בשבוע. חברים שאלו אותו אם הדרך לא משעממת אותו.

משעממת? מה פתאום?! ענה להם יואב. כל פעם אני רואה פרחים אחרים לאורך הכביש. חבצלת החוף פותחת את העונה באיזור מחלף חבצלת, שבועיים אחריה מגיעים החצבים (אילו שחווה אלברשטיין שרה עליהם בשיר "שיר תשרי").
מאוחר יותר רואים נרקיס אפיל, אחריו פורחים איריס ארץ-ישראלי, רתם, רקפות, כלניות, קידה שעירה, גזר ואמיתה – כל שבועיים מתחלף הנוף.

ועכשיו? מה פורח שם בקיץ?
בקיץ הרוב באמת אפרפר יותר, אבל פה ושם רואים כריות סגלגלות כאילה – קורנית מקורקפת.

השם "קורנית" מגיע מהמקורות, כבר בתקופת המשנה (וכנראה עוד קודם) השתמשו בקורנית לתיבול ולהסקה.
"מקורקפת" – כי הצמח גדל במעין "קרקפות" – בני שיח בצורת חצי-כדור.
הריח שלה דומה לריח האיזוב (זעתר), והיא קרובה לטימין המוכר לנו מהמטבח – ששמו הוא "בת קורנית פשוטה".

הקורנית שימשה לתיבול מאכלים – וגם לחליטות – למרות שחליטת מקורנית יש בה חריפות מסויימת.
השתמשו בה גם כצמח בושם. ביוון העתיקה נהגו להכין כריות מלאות בעלי קורנית – כנגד מרה שחורה.
מפיקים ממנה שמנים אתריים – שמשמשים לרפואה ולקוסמטיקה.
השתמשו בענפיה גם להסקה – גם כשהם נשרפים הם מפיצים ריח טוב.

אבל זה לא הכל…
הקורנית פורחת בקיץ – מה שהופך אותה לצמח צוף חשוב. הדבורים באות אליה בהמוניהן,
ולפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, דבש קורנית הוא בעל צבע ענבר-אדמדם וטעמו משובח.

לצערי, מעולם לא טעמתי דבש קורנית . מצד שני, על הקורנית ראיתי הרבה דבורים אוספות צוף ואבקה

וגם פרפרים השתתפו עמן בשמחה – הפעם פגשתי את כחליל החומעה, אחד הכחלילים הנפוצים בארצנו

אבל בעקבות החרקים מגיעים גם הטורפים – והפעם מצאתי את הדבר המסקרן הבא –

זוהי רשת עכביש ממשפחת המשפכניים. משפכן – כי הרשת בנויה כמו משפך, אליו נופלים החרקים, ובו הם נלכדים.

הפרחים של הקורנית הם קטנים למדי (6-8 מ"מ), סגולים – ושיא הפריחה שלה הוא עכשיו, ביולי. היא תמשיך לפרוח עד ספטמבר, ואולי גם אחר כך.

בעולם הקורנית גדלה באגן הים התיכון – סביב לו וכן באיים שבתוכו.
בארץ היא גדלה באיזורי כורכר, קירטון וחוואר באיזורים הים-תיכוניים, ואם אתם פוגשים אותה – אני ממליצה בחום למולל כמה עלים ולהריח אותם. זה ריח נהדר!

התמונות צולמו על כורכרי כביש החוף, באיזור נחשולים, בתאריך 14.6.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

געדה קִפַּחַת – Teucrium procerum

זהו, עבר עוד ל"ג בעומר, ואני עדיין מתאוששת מריחות העשן האיומים, מזיהום האויר המחריד – ועדין לא מבינה את הצורך להבעיר מדורות ענק זוועתיות.

 

אני בורחת מהעשן אל אחד המינים הנדירים בארצנו – צמח מקסים בסכנת הכחדה, ושמו געדה קפחת.

קפחת – כלומר, גבוהה במיוחד… ניסיתי לצלם אותה שתראה גבוהה – אבל זה לא שהיא כל-כך גבוהה… הצמח מתנשא לגובה של 50-70 ס"מ,
כלומר בשדה של שיבולת שועל (כמו השדה שבו הייתי) – היא פשוט נעלמת בין השיבולים…

ובעצם בשטח זה נראה כך – גוש סגול-ירוק, ולא מאד בולט בין הדגניים סביבו.

הדבר הנפלא בגעדה הזו הוא הפרח שלה. מעודן ומקסים –

הגעדה שייכת למשפחת השפתניים – כמו המרווה, הצמר והקערורית. המשפחה נקראת כך כי לפרחים בה יש (לרוב) עלי-כותרת בצורה של שפתיים – שפה עליונה ושפה תחתונה. זה בולט היטב בקערורית.

יש מינים במשפחה שויתרו על השפה העליונה – למשל, הגעדות.

 

כלומר, הפרח מורכב מעלה כותרת אחד – אבל מפוצל ומקסים, ומעליו מתנשאים עמוד העלי והאבקנים…

כמו שציינתי, הגעדה היא מין נדיר בסכנת הכחדה. היא גדלה בארץ באיזור השרון וברמות מנשה, וידועה בערך מ-6 נקודות בארץ. זה הכל.

האוכלוסיה הגדולה ביותר היא בתל-זרור בשולי חדרה, מקום שלא הזדמן לי לבקר בו עדיין. אני פגשתי אותה ממש ליד הכניסה לקיבוץ רמות מנשה.
הבעיה היא ששני המקומות הללו אינם שמורות טבע – ובהחלט יכול להיות שיחליטו לבנות עליהם…

הגעדה הקפחת דומה מאד למין אחר שפורח בחרמון ובגולן – געדה מזרחית. ההבדלים הם מאד קטנים – הגובה, גוון העלים, שעירות הגביע…
יש סברה שהם בעצם מין אחד, שמתנהג אחרת באיזורי הגולן והחרמון (עתירי המים והשלג) ובאיזור השרון ורמות מנשה (החמים יותר).

התמונות צולמו ברמות מנשה, ב-1.5.2010 וגם ב-6.5.2012

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 ולמי שפספס – ברשימה הקודמת הוספתי הזמנה לאירוע ברמת הנדיב – חגיגת פרפרים.

מרווה משולשת – Salvia fruticosa

הרשימה היום היא בעצם חוב שלי, פרח שמתחיל לפרוח בפברואר וממשיך עד אפריל. עכשיו עוד אפשר למצוא שרידי פריחה, או פריחה במקומות גבוהים – כמו המירון והחרמון.

כשפרסמתי בינואר את המרווה המצויה, רבות מהתגובות לרשימה דיברו על תה מרווה וכמה הוא טעים.

נאלצתי לאכזב את המגיבים , ולהסביר להם שממרווה מצויה אין טעם להכין תה: הוא לא יהיה מוצלח במיוחד…

אבל הפעם אתם מוזמנים לחלוט לכם כמה עלי מרווה לתה טעים וריחני, ולהנות – שכן זוהי המרווה המשולשת.

מרווה משולשת היא אחד מצמחי התה המוכרים והאהובים. אבל לא רק תה.
בפולקלור וברפואה העממית היא מופיעה עם שלל תכונות מצויינות: מייק לבנה ספר שהוא שמע שהיא טובה לריפוי מחלות בדרכי הנשימה ובדרכי העיכול (החל מהחך והחניכיים ועד לפי הטבעת), טובה גם לבעיות בכבד; משמשת נגד לחץ דם גבוה, חוסר תיאבון, כאבי ראש, רעידות בידיים, כאבי פרקים, כאבי אוזניים. המרווה מומלצת כסם מְשַׁתֵּן, וטובה גם לטיהור הדם.
אבל לא רק נגד בעיות של פנים הגוף היא מועילה – היא טובה נגד פצעים בעור ונגד פטריות בין אצבעות הרגליים…..

אני לא באמת יכולה להעיד אם המרווה טובה נגד כל הרעות החולות הללו, ומייק בעצמו רמז שאולי יש פה מן ההגזמה…
אבל תה מרווה ריחני זה בהחלט טעים, ועלי המרווה משמשים גם לבישול, לכבישה – ואפילו לתיבול ליקרים.

 

המרווה נקראת "מרווה משולשת" כי בחורף יש לעלה הראשי שלה שני עלי לוואי קטנים צמודים בבסיסו –
בקיץ העלעלים נעלמים, והעלה פשוט ולביד.

באחת מהשתלמויות רת"ם, פרופסור שמידע סיפר לנו על מנגנון ההאבקה של המרווה. לרבים ממשפחת השפתניים ישנם ארבעה אבקנים. אצל המרווה, היא ויתרה על שנים מהאבקנים והם הפכו לסטמינוד – כלומר, אבקנים מנוונים.

אבל היא לא סתם ויתרה על שני אבקנים: הם הפכו למין מנוף. כאשר הדבורה מגיעה לפרח, המנוף מופעל ומוריד את האבקנים על גבה של הדבורה המאביקה.
באחד משיטוטי בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, לקחתי זרד קטן וניסיתי להדגים את הרעיון:
בפרח העליון רואים את העלי בולט מהפרח, והאבקנים מציצים קלות.
אבל בפרח תחתיו – אני לוחצת עם הזרד על החלק התחתון של הפרח, ומיד יורדים האבקנים ורוצים למלא את גב המאביק באבקה.

לשמחתי, לא מזמן נתקלתי בדבורה שעסקה באיסוף צוף מהפרח, ויכולתי לראות את האבקנים מלטפים את גב הדבורה:

הדבורה המשיכה לטייל לפרח אחר, כשהגב שלה מלא אבקה:

הדבורים מגיעות למרווה מסיבה טובה – זהו פרח עתיר-צוף, נפוץ וגדול ובולט. חרקים קטנים יותר לא יפעילו את המנוף, ולא יצליחו להגיע אל הצוף,
אבל עבור דבורי הדבש – הפרח הזה הוא חגיגה.

המרווה גדלה ברוב האיזור הים-תיכוני, על אדמת טרה רוסה. היא מאד נפוצה.

התמונות צולמו במקומות הבאים –
בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 28.2.2012
נחל קטלב, 21.3.2012
חניון האגם בכרמל, 27.3.2012
נחל מירון, 10.4.2012
מחצבת חרייבה בכרמל, 14.4.2012

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

טוב, אז שנשתה תה?

 

מרווה מצויה – Salvia verbenaca

מרווה היא אחד הסוגים היפים בארץ – יש מרוות נפוצות ומקסימות. היום אני מציגה – מבין מיני המרווה – את המרווה הפותחת את עונת המרוות: המרווה המצויה.

 

המרווה המצויה מתחילה לפרוח כבר בנובמבר, באיזור הים תיכוני. היא שכיחה למדי, וקטנה, ולא בולטת בשטח.

הפרחים גדלים בדוּרִים לאורך הגבעול – אבל מה זה דּוּר? פתחתי את מילון אבן שושן –
דּוּר משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.

  

לאחר שהפרח פורח, הפרי מתייבש ונראה כך –

סדר הפריחה במרווה הוא מלמטה למעלה: כל יום (או כמה ימים) נפתח דור חדש של פרחים, מעל לדור הקודם.
הקוראים הותיקים שלי ודאי כבר זוכרים שלצורת הפריחה הדו קוראים סדר אקרופטלי

 

 המרווה הזו היא לא גדולה – היא קרובה בגודל למרווה הדגולה, כלומר גובה הצמח כ-20 ס"מ.

המרווה פורחת בארץ בכל האיזור הים תיכוני, ויורדת גם לצפון הנגב. היא לא נדירה, אבל גם לא מאד נפוצה.
בעולם היא פורחת ברוב אירופה, כולל אנגליה, וממשיכה מזרחה להרי הקווקז ודרומה אל צפון אפריקה.

 

התמונות צולמו:
בשמורת בני ציון, בתאריכים: 7.2.2006,  2.12.2006, 5.1.2008
בשמורת חורבת דרכמון, 19.1.2012

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

קערורית שיחנית – Scutellaria tomentosa

אם כבר הזכרתי קערורית, ישנו מין נוסף של קערורית שהוא מאד נדיר.

הקערורית השיחנית היא בן-שיח  – כבר הסברתי על בן-שיח, כשסיפרתי על מרבה-חלב נגבי:  זהו צמח שנראה כמו שיח, אבל נמוך. בד"כ גבהו לא יהיה יותר מחצי מטר.

  

גם לקערורית הזו, כמו לאחיותיה, יש פרח מוארך וסגור, וגם היא בררנית במאביקים. אבל בעוד הקערורית הסגולה היא סגולה, והקערורית הנאדית ורודה-לבנה – זו צהובה.

הצהוב הזה, על רקע אדמת הבזלת של הגולן – ממש זורח!

אבל הופתעתי לגלות שהיא מוכרת לא רק מהגולן – לפי המגדיר, אפשר לפגוש אותה גם בהרי יהודה ובשומרון, למשל בנחל שורק. היא פורחת שם בחודש מאי.
אני משערת, שכיון שבמאי כבר מתחיל להיות חם, פחות מטיילים שם, ולכן גם פחות מכירים את הקערורית הזו.

אנחנו פגשנו אותה על מורדות הר אביטל: היו שם בערך עשרה בני-שיח, מפוזרים על דופן ההר – מאחורי גדר תיל. זה היה מתסכל למדי, להתקרב ככל האפשר אל התיל כדי לראות את הקערורית. את רוב התמונות צלמתי מרחוק.

אבל כידוע לכל קוראי, אין דבר העומד בפני הרצון שלי לצלם פרח – גם לא גדר תיל – ולכן, למרות שלא עברתי אותה (רמת הגולן, אתם יודעים), התקרבתי מספיק בשביל (כמעט) לקרוע את המכנסים (לא קרעתי, בסופו של דבר!)  – והצלחתי לצלם גם תמונות כאילה:

 

 הקערורית, ממשפחת השפתניים, פורחת בארץ במאי – יוני. אחרי שהצגתי שלושה מיני קערורית כאן בבלוג, נשאר לי לפגוש עוד מין אחד אחרון: קערורית הביצות, מין נדיר של עמק החולה, שמעולם לא פגשתי.

 

הקערורית הזו היתה "קינוח הסעודה" בטיול הנהדר לחרמון עם שאולי מגונן, 17.6.2011

וגם כאן, אני מודה מאד לשאולי, שלקח אותנו לראות את הפרח הנפלא הזה!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

יש בייביסיטר לחתולים, יש תכנית וכרטיסים:  הבלוג ואני יוצאים לחופשה, נחזור בקרוב!

קערורית סגולה – Scutellaria brevibracteata

הקיץ התחיל, ואני מנצלת את הזמן לסגור כמה חובות מהעבר…

הראשונה ברשימה – קערורית סגולה.

לפני שנתיים בערך, הצגתי פה בבלוג פרח חביב מהחרמון – קערורית נאדית. הקערורית הסגולה היא האחות שגדלה ברחבי ארצנו – אפשר לפגוש אותה בהרים באיזור הים תיכוני, מהרי יהודה ועד לחרמון.

היא מתחילה לפרוח בהרי יהודה במרץ-אפריל, וממשיכה צפונה – פגשתי אותה במאי ובראשית יוני בגוש הרי מירון, ובסוף יוני בחרמון.

 

השם "קערורית" מגיע בגלל צורת הפרי – פירות הקערורית נראים כמו קערוריות קטנות ועגולות:

הפרח של הקערורית הוא סגול (ומכאן שמו) וארוך.

הפרח של הקערורית סגור. הצוף והאבקנים מוסתרים בפנים – כמו, למשל, אצל לע הארי.
וזה רומז לנו שהקערורית לא מוכנה שכל אחד יבוא ויאביק אותה. היא בררנית.

הקערורית מחפשת חרק שיהיה חכם מספיק לשבת על שפת הפרח ולהפעיל לחץ על מנת שהפרח ייפתח. אבל חכמה לא מספיקה. אחרי שהוא פתח את הפרח, הוא צריך שיהיה לו גם חדק ארוך (19 מ"מ לפחות!) על מנת ללגום את הצוף החבוי במעמקי הפרח.

ובעצם, לפי הכתוב ב"לקסיקון מפה לצמחי ישראל" של אבי שמידע, בכלל לא ידוע לנו מיהו המאביק של הקערורית!

מן הסתם, הוא קיים – כיון שהקערוריות ממשיכות לפרוח. אבל כנראה אינו נפוץ מאד.

את רוב הקערוריות פה צלמתי בנחל גוש חלב, במסגרת סיור של אגודת חובבי הפרפרים, עם גדי איש-שלום – ב-11.6.2011
הפרפר הנפוץ ביותר בסיור היה סטירית משויישת – פרפר לבן ויפה, שעל הצד התחתון של כנפיו יש דוגמא המזכירה אבני שיש –

בסיור מצאנו גם זוג סטיריות מזדווגות –

התמונות צולמו:
בנחל גוש חלב, 11.6.2011,
בהר חבושית בחרמון, 21.6.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

געדת החורש – Teucrium lamiifolium

  

אחרי פרח מאד נפוץ, אני עוברת לאחד הנדירים.

     

זוהי געדת החורש.  מין נדיר למדי, שאני מכירה באופן אישי בשני מקומות – בכרמל, ובנחל כזיב.

  

הגעדה שייכת למשפחת השפתניים, שבאופן עקרוני – הפרחים שלהם נראים במו שפתיים. לגעדה נשארה רק השפה התחתונה – ויש ארבעה אבקנים מעליה: שניים בולטים, ושניים קצרים יותר.

  

מייק לבנה מספר, שהשם העברי הוא בעצם תעתיק של השם הערבי – ג'עדה – משמעו מסולסל, בגלל שפת העלה הגלונית של הגעדה המצויה.

  

השם הלטיני מעניין אף הוא:  טאוקריום – על שם טאוקר שהיה מלך טרויה, והכיר בסגולות  כמה מיני געדה כצמחי מרפא.
שם המין – למיפוליום –  משמעותו "עלים דמויי למיום" – אבל מהו למיום?  למיום זהו השם הלטיני של הנזמית

כלומר, בעצם זו געדת עלי-נזמית! תסכימו אותי שגעדת החורש מתגלגל נעים יותר על הלשון…

  

גם לאחר שהיא נובלת ומוציאה פירות, מבנה הפרח של הגעדה נשמר – והיא יפה גם בתור ענף יבש:

התמונות צולמו:
בנחל כזיב – 21.5.2011 וגם 19.5.2007
בכרמל, 14.9.2007 (הפרי)

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

צָמָר מפוצל – Eremostachys laciniata

בסוף הרשימה הקודמת (על הקוציץ הסורי), הצגתי תמונה של מקבץ קוציצים – שלפניהם היו כמה עמודי פריחה גבוהים ובהירים –

היום אני מתמקדת באותם עמודי פריחה. זהו צמח ממשפחת השפתניים, ששמו צָמָר מפוצל.

 

הצמר הוא אחד הפרחים ששמם יאה להם: הוא מאד מאד צמרירי. הגבעול עטוף מעטה צמר, ואפילו הפרחים צמריריים –

הם ממש דומים לפרחי המרווה, רק שהם צמריריים.
וקלפטה יקרה: אני יודעת שאת תתלונני על זה שהם שעירים. תחשבי עליהם כמו על כלבלבים צמריריים וחמודים. הם לא שעירים, אלא צמריריים!

  

את הצמר אפשר למצוא ברוב חלקי הארץ – מהר הנגב ועד לחרמון, ולרוב אפשר למצוא מקבצים בהירים כאילה –

מה שמיוחד בצמר, הוא שהוא משנה צבע לפי הגיאוגרפיה.
בדרום – איזור באר שבע למשל – הפרח בדרך כלל לבן-צהוב.
ברוב הארץ – הרי יהודה,  רמות מנשה, הכרמל והגליל – הוא צהוב, וקצהו אדום.
ואילו בחרמון, הוא שוב משנה גוון – רוב הפרחים הם בגווני ורוד-בורדו.
בכל מקרה, כאשר הפרחים הנובלים – הכתם הכהה יותר הופך לחום.

ההבדלים, כמובן, לא תקפים תמיד – ויש אוכלוסיות מעורבבות של צהובים-אדומים  עם ורודים או עם צהובים. ממש כמו שיש כלניות בצבעים שונים.

 

גבהו של הצמר הוא בין מטר לשנים, והעלים שלו רעילים – ולכן הוא מצליח להתפשט גם באיזורי מרעה. הבקר והצאן פשוט לא נוגעים בו.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
עינות חצור, 7.4.2007
הר קטע, 24.5.2007
יער דודאים, 5.3.2010
רמות מנשה, 9.4.2011

 

כתמיד. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

נזמית לופתת – Lamium amplexicaule

ליד ילקוט הרועים מהרשימה הקודמת מצאתי פרח ורוד, קטן ונחמד: נזמית לופתת.

הנזמית היא פרח חמוד מאד, וגם היא גדלה בקרקעות עתירות בחנקן – כלומר, קרקעות שהאדם הפריע בהן לטבע: צידי דרכים, שולי שדות חקלאיים, חצרות עזובות ושולי מגרשי חניה.

הנזמית היא ממשפחת השפתניים – משפחה הנקראת כך הכי לפרחים יש לרוב צורה של פה פעור. ממש כך –

לבוטנאים בארץ היא הזכירה נזם, ולכן הם קראו לה נזמית.

  

שם המין – לופתת – הוא כי העלים הירוקים בראש הצמח לופתים את הגבעול סביב-סביב.

אחד הדברים המעניינים בנזמית, הוא שלא כל הפרחים מתפתחים במלואם. חלקם נשארים סגורים – כמו נקודות ורודות:

לא תמיד ישנם פרחים לא מפותחים. בשיא העונה יש פחות מהם, יחסית לתחילת העונה ולסופה. באיזורים הפתוחים יהיו יותר פרחים לא-מפותחים מאשר בעיר.

 בדקו ומצאו שהפרחים הללו אמנם לא מתפתחים מבחינה חיצונית – אבל כל אברי המין מתפתחים בהם, וגם מתרחשת בהם האבקה עצמית!

  

כלומר, הנזמית אומרת – באופן עקרוני, אני מעדיפה שיבואו אלי חרקים, ויאביקו אותי באבקה מצמח אחר, כלומר – האבקה מלאה. אבל אני לא מוכנה להסתמך רק על זרים. אם אין אני לי – מי לי?!
ולכן  היא דואגת לפרחים הללו, שהם פרחים פוריים, יוצא מהם פרי, ויהיה דור המשך.

תופעה נוספת המופיעה בנזמיות היא לבקנות. בתמונה מעל רואים זו לצד זו נזמית רגילה, ורודה – ונזמית לבקנית.
גם הנזמית בתמונה הבאה היא לבקנית:

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בכפר סבא, פברואר 2011
בחניון האגם בכרמל (הפרט הלבקן), פברואר 2011
ליד שדות בית חנן, פברואר 2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מרווה רחבת-גביע – Salvia multicaulis

 

הפרח שלי היום הוא עוד אחד מהפרחים הנדירים והמיוחדים מאד של האיזור. אמנם כבר סיים לפרוח השנה, אבל מגיע לו (בעצם, לה) כבוד.
הנה לפניכם מרווה רחבת-גביע:

מרחוק המרווה נראית כמו כתם בצבע בורדו-ורדרד, בקוטר של 2-3 מטרים. ובמדרון. תמיד במדרון, רצוי תלול.

ואז מתקרבים, יורדים בזהירות (או עולים…) ומגיעים אל צמח יפהפה ומיוחד, המון עמודי תפרחת בגובה של כ-30-40 ס"מ – ומגלים שהפרחים בכלל לא בצבע בורדו-ורדרד!

מה שנותן את הגוון המדהים הזה הוא הגביעים הרחבים והגדולים שעוטפים את פרחי המרווה. הפרחים עצמם הם בכלל סגולים:

 

כשהפרח צעיר, והגביע עוד לא מפותח – זה נראה כך:

לעומת זאת, אחרי שהפרחים נובלים – גם הצבע העז דוהה, וכך נראות המרוות הללו לאחר פריחה –

המרווה רחבת הגביע היא צמח נדיר מאד. אני פגשתי אותה עד היום ב-3 נקודות בחרמון, בכל אחת מהן יש גוש או שניים של פריחה, וזהו.
אבל לפי אתר wildflowers – היא פורחת גם בהרי יהודה, ליד נס הרים! מאד הופתעתי לשמוע את זה, ואני מבטיחה לחקור ולשאול, כדי שבשנה הבאה אני אוכל לבקר אותה גם בהרי יהודה. בעקרון היא פורחת במאי-יוני, אבל השנה בגלל מיעוט השלגים בחרמון – הפריחה כבר הסתיימה.

 

בעולם, המרווה פורחת מדרום סיני ועד הרי טורקיה. בשום מקום היא לא נפוצה, והפריחה מקוטעת – גושים צפופים של 2-3 מטרים, מרוחקים זה מזה.
בדרך כלל, גוש כזה צפוף מעיד על רביה וגטטיבית – כלומר, במקום להסתמך על מאביקים שיאביקו את הפרח, יפרו אותו ויווצר פרי – ישנו מנגנון נוסף של רביה אל-מינית. הצמח מפצל את השורשים או שולח שלוחות שלהם – שמהן גדל עוד צמח.
זה אומר שמבחינה גנטית, למשל, כל גוש כזה הוא ישות אחת – צמח ששכפל את עצמו שוב ושוב.

עוד דבר מעניין הוא השונות הרבה של הצבעים בצמח הזה. בדרום סיני, למשל, הגביעים ירוקים והסגול של הפרח קר יותר וקרוב לכחול. כאן יש דוגמא באתר מצרי. אילו של הרי השוף מאד דומות לאילו שאנחנו מכירים מהחרמון.

  

המרוות הן פרחים יפים ומיוחדים. הבוטנאים אפרים וחנה הראובני, שהיו מראשוני הבוטנאים בארצנו, ובנם – נגה הראובני טענו שהשם הנכון למרווה צריך להיות מוֹרִיָה. אני משערת שגם היום, אם תבקרו בנאות קדומים – תראו שהמרוות מסומנות בשם" מוריה".

אפרים וחנה הראובני עלו לארץ בעליה השניה. הם דגלו בשילוב בין מחקרי הטבע והבוטניקה – לחקר הפולקלור והבלשנות העבריים. בנם, נגה, המשיך את חזונם, והקים את הגן הלאומי נאות קדומים
בני משפחת הראובני התייחסו אל הצומח כחלק ממארג גיאוגרפי-תרבותי-הסטורי, וקראו לצמחים בשמות השאובים מן המקורות.

עוד בשנת 1918, הציע אפרים הראובני להקים מוזיאון – לצמחי התנ"ך, הספרות התלמודית, והפולקלור היהודי והערבי בארץ. הוא כתב כך:
"בבואנו אפוא להתיישב בארץ עתידנו, לעבדה ולשמרה, עלינו גם לחקרה, ללמדה ולדעתה.
ובראש המדעים העוסקים בחקירת המולדת תופסות בלי ספק תורת האדמה ותורת הצמחים את המקום החשוב ביותר…לחבב את הטבע ואת השדה על החניכים בספקו להם עניין ועונג נעלה המעדן ומטהר הגוף והנפש "
הגן הלאומי נאות קדומים נועד ליישם את הצעתו היפהפיה של אפרים הראובני.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.5.2009,
5.5.2010,
14.5.2010

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.